מבוסס על ריאיון עם האסלם שפורסם בבליצ'ר רפורט

כולנו ראינו כיצד רוי היברט, שעד לפני שני משחקים נראה בלתי עציר נגד מיאמי, משותק לגמרי בשני המשחקים האחרונים ע"י יודאניס האסלם הנמוך ממנו ב-6 אינטשים השווים ל-15 ס"מ.

אית'ן סקולניק, כתב בליצר רפורט, נדהם בדיוק כמונו כשראה את היכולת של האסלם לעצור את הנפיל שעמד מולו ועל מנת לברר מה קרה, הזמין אותו לריאיון בו השניים יצפו, ידברו, והאסלם יסביר כיצד לעזאזל מגינים על שחקן בגובה 2'7.

אלו הן עשרת הדיברות להגנה נגד גבוהים:

1

כל אחד בליגה הזו מסוגל לקלוע (שמעת, אדון רוביו?), וכל אחד יש את ה-'sweet spot', הנקודה ממנה הוא קולע הכי טוב. אם הצלחת להרחיק את המגן שלך מהנקודה הזו, מילאת חצי מהמשימה שלך.

כיצד עושים זאת? ובכן, לאדם יש יצר טבעי, והוא לקבל את הכדור. אם השחקן הצליח להגיע ל-sweet spot שלו, אתה צריך לעשות הכל בשביל למנוע ממנו לקבל את הכדור. השחקן רוצה לקבל את הכדור, זה היצר שלו. הוא יעשה הכל על מנת להתפנות, ובמקרה שלך, זה אומר להתרחק עוד ועוד מהסל, להתרחק מאיזור הנוחות שלו.

מה עושים כשהוא מצליח לקבל את הכדור בסוויט ספוט שלו? ובכן, עכשיו אתה בצרה. אין ברירה מלבד לדחוף לו את הרגליים, להגיש לו את החזה ולנסות להרחיק אותו מהסל, כאשר הפעם אתה נאלץ להסתמך על כוח ולא על יצרים.

2

השתמש בפלג הגוף התחתון על מנת לגרום לו לאבד יציבות. הסנטר ממול אמנם גבוה ומן הסתם גם חזק (לא כולל אנדראה ברניאני), אך מבחינת פלג גוף תחתון העובדה שאתה נמוך יותר נותנת לך יתרון, מכיוון שקשה להוציא אותך מאיזון. לכן, כאשר גבוה מנסה לקבל את הכדור עליך, ואתה רוצה שהוא יקבל את הכדור כי הוא לא בסוויט ספוט שלו, אל תתרכז במסירה. הדבר היחיד שעליך לעשות הוא לדחוף את הרגליים שלו בעזרת הרגליים שלך, וכך לגרום לו לאבד יציבות ולהתחיל את המהלך בפיגור גדול אחריך.

3

עבודת הפוסט, ה'חפירה', מבוססת ברובה על דחיפות של המתקיף עם הכתף. המגן התמים חושב שהגבוה עושה זאת על מנת להתקדם לסל, ולכן נותן לכתף היריב לפגוע בזו שלו, כניסיון להתנגד לכוח שהגבוה מפעיל. מה שהוא לא יודע, זה שאת הדחיפה עם הכתף הגבוה מבצע על מנת ליצור זווית מתאימה שתיתן לו לבצע את הסיבסוב שכל הגבוהים כל כך אוהבים (מי שראה הפועל- מכבי, ז'יז'יץ ממכבי אליל בזה). הסיבסוב הזה משאיר את המגן מאחור והמתקיף נשאר פנוי לקרש סל. על מנת לא לתת למתקיף ליצור זווית מתאימה, עליך 'להגיש' לו את מרכז החזה שלך. כשהוא מנסה לדחוף עם הכתף, אתה חייב לדאוג שהכתף תפגע במרכז החזה, כי כך הזווית, שהיא היתרון שהוא מנסה ליצור, לא תיווצר ובמידה והוא טיפש מספיק הוא ינסה לבצע את הסיבסוב ובמקום למצוא את עצמו מתחת לסל הוא ימצא את עצמו נדחק אחורה לזריקה לא נוחה.

זה מדגים את כל מה שאמרתי עד כה. קודם כל, תראו היכן הוא מקבל את הכדור. צעד או שניים מחוץ לצבע. הוא לא היה יוצא עד לשם אם לא היה חייב. בגלל שהקשיתי עליו לקבל את הכדור קרוב יותר לסל, הוא יצא עד המקום בו היתרון שלו קטן בהרבה.

עכשיו תראו את הרגליים שלי בשניות שלפני הגעת המסירה, כיצד הן נכנסות לתוך אלו שלו וגורמות לו להתעקב 2-3 לפני שהוא מתחיל לכדרר. ה- 2-3 שניות האלו, גם מלחיצות אותו, וגם נותנות לי זמן להסתדר באופן מושלם ולהכין את החזה לקראת הכתף שלו.

עכשיו, הוא מתחיל לדחוף עם הכתף ובמשך 3 כידרורים מרגיש רק את מרכז החזה שלי. הוא מנסה להסתובב בכל זאת אך במקום את הסל הוא מוצא רק פיידאויי צפוי וקשה, וחוטף בלוק מהגמד ששמר עליו.

4

אתה חייב לדעת מתי אין לך סיכוי. יש פעמים שאין מה לעשות, פישלת. הוא קיבל את הכדור קרוב מספיק לטבעת שאתה יודע שעכשיו זה או סל או סל ועבירה. מה עושים במקרה כזה? מהמרים.

יש לך סיכוי קטן לחטוף את המסירה ועוד סיכוי גדול לתת לו לקבל את הכדור כשהוא פנוי לגמרי? לך על זה.

יש לך סיכוי קטן לגנוב לו את הכדור מהיד, ועוד סיכוי גדול לעשות פאול או לתת לו להסתבסב כל הדרך אל הדאנק? לך על זה.

זו הדרך היחידה להגן במצב כזה.

5

אף פעם אל תיתן לו להגיע לאמצע. דמיין את הסנטר כילד שרק השתחרר מהצבא. אם ייסע לניו יורק, יהיו לו אינספור אפשרויות, אבל אם יישאר בנתניה, מה כבר יוכל לעשות. בחזרה לצבע. באמצע, הסנטר מסוגל לעלות לסל משני הצדדים, הוא יכול למסור לג'ורג' היל העומד במרכז קשת השלוש או לדיוויד ווסט שנמצא במצב מושלם לבק-דור. אם אוביל אותו הצידה, הוא יוכל לעלות רק בדרך אחת, וכפי שראיתם בגיף למעלה, זה לא מי יודע כמה יעיל. לרוב אין מאחוריו אף קלעי ולמסור לבק-דור הוא בטח לא יכול משם. בנוסף, משום מה השופטים נוטים לשרוק הרבה פחות באזור זה, כך שאוכל לכסח קצת יותר.

 תראו היכן הוא קיבל את הכדור. במרכז הצבע, קרוב לסל. נכון, עבודת הרגליים שלי עזרה להרחיק אותו מעט, אבל אם לא הייתי מהמר ומעיף לו את הכדור מהיד, הוא היה שם שתיים קלות. אח"כ, הוא ניסה לחתור לכיוון האמצע, ואני הגשתי את מרכז החזה וגם סגרתי לו הדרך למרכז עם רגלי. היברט הסתובב לכיוון הבייס ליין, אני עשיתי עליו פאול ברור שלא נשרק, והוא החטיא זריקה קשה.

6

אף פעם אל תצפה לעזרה. אם תשמור כאילו רק אתה והמגן שלך קיימים, זה יכריח אותך להוציא מעצמך דברים טובים מאלו שהיית מוציא בידיעה שמישהו שם לעזור. בנוסף, אם תשמור על המגן שלך ללא ציפייה לעזרה, הרוח הזו תשרה גם עליו וכשהעזרה כן תבוא, הוא לא יידע להתמודד איתה.

הנה דוגמה נהדרת למצב בו אני שמרתי מבלי לצפות לעזרה ואז בוש (שחקן הגנה מאוד אנדרייטד), הגיע והפתיע אותו בחטיפה:

 7

להתמקם לפני השחקן שלך זו דרך נהדרת להגן. אבל, ישנן שתי בעיות. קודם כל, השחקן גבוה ממך, ולכן להרים את הידיים ולקבל את הכדור מעליך זו לא בעיה בשבילו. הבעיה השנייה, היא שאנחנו ב-NBA. הרכז שעומד לפנייך הוא לא גיא דותן, והוא מסוגל להכניס לצבע גם מסירה שהיא מסירה מאוד מורכבת. מה עושים כדי למנוע מהשחקן שלך לקבל כדור מעליך היישר לקרש סל קליל? חובה עליך להקפיד שישנה עזרה בצד השני (ולא, מריו צ'אלמרס לא נחשב עזרה). זאת אומרת, שאם השחקן מנסה להוריד אותך לפוסט במתפרצת, לפני שהסתדרה ההגנה, אל תעז לעמוד לפניו. התנאי השני, הוא לחצוץ בינו לבין הסל. אם הוא רחוק מהטבעת, מספיק לשים יד שתחצוץ ביניכם. אם הוא קרוב לסל, צריך לסגור אותו גם עם הרגל.

8

ל-א ק-ו-פ-צ-י-ם ב-ה-ג-נ-ה. פשוט לא עושים את זה (אלא אם כן הוא כבר התחיל לזרוק, וגם אז חייבים להיזהר). תבינו, אם תצאו אל שחקן, בטח אל אחד שהוא לא דירק נוביצקי, כשהיד שלכם ישרה ומסתירה לו את הסל, זו יעצור את הזריקה כמעט באותה רמה כמו בפעם שתקפצו עליו בטירוף. אבל, כאשר תקפצו על שחקן, או אפילו רק תרימו את הגוף מבלי לקפוץ, עד שאתם תחזרו למצב הגנה, הוא כבר יהיה בטבעת בדרך לשתיים קלות. הנה דוגמה בה פישלתי בענק:

9

חייבים לדבר על חסימות. כן, בדיוק כמו ברחוב כשאתה צועק "חסימה ימין, עבור" כך זה עובד במשחק. הנה פה, אל ג'פרסון בא לחסום להנדרסון (או שמא זה ג'נרו פארגו?). צ'אלמרס חשב שהוא צריך לעבור על החסימה, ואני חשבתי סוויץ'. זה היה באג במערכת, שכל האשמה בו היא עליי, ואם לברון לא היה עירני גם הבאג הזה היה נגמר בשתיים של ג'פרסון.

10

אם אני צריך את כל ההוראות האלו בשביל לשמור על הגבוהים, תחשבו מה צריך צ'אלמרס בשביל לשמור עליהם. זאת אומרת, שכשעושים סוויץ' (ועדיף מאוד לא לעשות), עליך להשקיע כל פיסת אנרגיה בשבי ללחוץ על הרכז. מעבר לפחד מאיבוד הכדור, הוא גם צריך לפחד שאולי התעוור, כי הידיים שלך צריכות לזוז כל כך מהר עד שהוא לא יוכל לראות כלום מלבדן. אין מה לעשות, כשישנה חסימה מספיק טובה, זוהי הדרך היחידה להתגבר עליה, גם אם תצטרך לרדת לספסל ולשבת שם עשר דקות אחריה.