ההיסטוריה – פרק ד' ואחרון / דור בלוך

תקציר הפרקים הקודמים:

בראשית היה האיחוד בין ה-BAA  וה-NBL שיצר ליגה של 17 קבוצות שנודעה בשם ה-NBA. הליגה הלכה והצטמצמה עד לגודל של 8 קבוצות בשנת 1954, כולן קיימות גם היום והן שהוצגו בפרק הראשון למי שפספס: http://www.hoops.co.il/?p=23308.

שנת 1950 הייתה שנת האינטגרציה הראשונה, השנה בה שחקנים אפרו-אמריקאים החלו לשחק בליגה לצד שחקנים לבנים. הלייקרס, אז ממיניאפוליס, שלטו בליגה שנשלטה ע"י שחקני הפנים, ובראשם ג'ורג' מיקאן, עד שהסלטיקס נטלו את השליטה בהובלת רד אורבך וביל ראסל. שעון ה-24 הוצג לראשונה ב-1954 ושינה את הליגה לתמיד ולטובה, והוכנסה גם מגבלת עבירות לשחקן.

בשנת 1961 הוקמה השיקאגו פאקרס (היום הוושינגטון וויזארדס) והפכה לקבוצה התשיעית בליגה. היא הייתה הקבוצה היחידה שהצטרפה לליגה ב-17 השנים שבין הצטרפות הרוצ'סטר רויאלס, להצטרפות השיקאגו בולס. לעומת זאת בשנים 1967 עד 1974 גדלה הליגה ב-8 קבוצות. מה גרם לשינוי במדיניות?

במילה אחת: תחרות.

הגורם שהניע את הליגה להתחדש, לחפש מחוזות חדשים ולהפוך למוכוונת קהל יותר היה בלי ספק ליגת ה-ABA  שהפכה לתחרות מקצועית ובעיקר מסחרית מהותית בשנות ה-60 וה-70. קו ה-3, וסופ"ש האולסטאר הן התרומות המרכזיות של ה-ABA לכדורסל של ימינו, אבל מעבר לכך הכדור הצבעוני, המדים המקוריים והאטרקטיביים והכדורסל המהיר וההתקפי סימנו את הכיוון ל-NBA כיצד להפוך לליגה שתהפוך להצלחה המסחרית של ימינו.

בשנת 1976 הגיעו הצדדים להסדר בנוגע לאיחוד הליגות וארבע קבוצות חדשות הצטרפו ל-NBA, מה שהביא את הליגה ל-22 קבוצות.

אלו היו ימים קשים לליגה, חלק מההסדרים שהיו כרוכים באיחוד הובילו קבוצות לסף קריסה כלכלית (כפי שפורט בפרקים הקודמים), הרייטינג ירד ואמריקה הלבנה ראתה (בצדק ושלא בצדק) את הליגה כמלאה בבעיות סמים ואלימות והתרחקה ממנה.

אבל הגורל של הליגה השתנה במהרה, כאשר ב-1979 הוסיפה את ההמצאה שנוסתה בליגת ה-ABA- קשת ה-3, וכאשר מג'יק ג'ונסון ולארי בירד הצטרפו לליגה באותה השנה, וג'ורדן ב-1984, ה-NBA הייתה מוכנה לשלב הבא באבולוציה שלה.

פרק ד' – נסיקה:

דאלאס מאבריקס:

שנת הצטרפות לליגה: 1980

מאזן: 1300-1276 (אליפות אחת)

סיפור המעשה:

הולם לפתוח את העידן הבינלאומי של הליגה, עם הקבוצה שהציגה לליגה ולעולם את הפרנצ'ייז פלייר הבינלאומי הראשון – דירק נוביצקי.

כזכור, לדאלאס הייתה קבוצת כדורסל מקצוענית, אך זו עברה לסן אנטוניו ושינתה את שמה לספרס. ב-1980 העיר הטקסנית זכתה לקבוצה חדשה וקיבלה את שמה מסידרת טלביזיה פופולארית משנות ה-50. הקבוצה התחילה ברגל שמאל כשבחירת הדראפט הראשונה שלה – קיקי ונדוואך, סירב לשחק עבור הקבוצה ושבת עד שהועבר בטרייד לדנבר.

עונה ראשונה איומה אפשרה לקבוצה לבחור את הכוכב הראשון שלה – מארק אגירה, שיחד עם רולנדו בלקמן, שהגיע הודות לבחירת הדראפט מעסקת ונדוואך, יצרו קבוצה מנצחת בדאלאס כבר אחרי שנתיים. 6 שנים טובות שהובילו את הקבוצה להופעות פלייאוף רצופות הסתיימו פעם אחר פעם על החומה שנקראת הלוס אנג'לס לייקרס.

ההפסד בגמר המערב בשעה משחקים ללייקרס ב-1988 שלח את הקבוצה למערבולת של פציעות ובלגאן מחוץ למגרש כולל בעיות הסמים של רוי טרפלי, אובדן של סאם פרקינס בהעברה חופשית ללייקרס ושלל החלפות שחקנים שלא הובילו לדבר.

כל זאת עד 1994 אז ג'ייסון קיד חתם הגיע כנבחר שני בדראפט של 94 (גלן רובינסון נבחר ראשון, בוז למילווקי), והוביל את הקבוצה לשיפור דרמטי בהתחלה, אבל הריבים שלו עם ג'ים ג'קסון הקשו על הקבוצה להתפתח.

עונת 96-97 סימלה שינוי משמעותי כשקיד עבר לפיניקס עבור פינלי וסם קאסל, דון נלסון מונה למאמן, ב-1999 דירק נוביצקי הצטרף לקבוצה, ובינואר 2000 היא נרכשה ע"י מארק קיובאן והכל היה מוכן להמראה. שלוש שנים טובות עם השלישייה פינלי, נאש ונוביצקי לא הובילו לאליפות ובשנת 2005 הקבוצה הלכה לכיוון אחר כשנאש עוזב ובמקומו מגיע ג'ייסון טרי. הקבוצה הזאת הגיעה לגמר הראשון בתולדותיה רק כדי להפסיד למיאמי היט בסידרה מצוינת אחרי שכבר הובילה 2-0.

אחרי ארבע שנים של הדחות בסיבוב הראשון ע"י הספרס והלייקרס, סוף סוף הגיעו המבריקס לארץ המובטחת עם ניצחון על לא אחרת ממיאמי של לברון בגמר כאשר ג'ייסון קיד זוכה באליפות עם הקבוצה בה התחיל את הקריירה.

כך הפכה דאלאס לקבוצה שהשתתפה במאבקי פלייאוף עם כל הכוחות המשמעותיים במערב ב-30 השנים האחרונות, היא סימלה את עידן הבעלים העשירים והשחצנים עם האבטיפוס שהוא מרק קיובן, ואת ההשתלבות האינטגרלית של הזרים כשחקנים מובילים בקבוצות אלופות. דירק נוביצקי, לדעת רבים ה-4 הגדול בהיסטוריה (לדעתי דנקאן גדול ממנו), היווה אבטיפוס חדש של 4 גבוה שיכול גם לחדור וגם לקלוע מבחוץ.

מיאמי היט:

שנת הצטרפות לליגה: 1988

מאזן: 965-955 (3 אליפויות)

סיפור המעשה:

והגענו אל הראשונה מבין 4 קבוצות ההרחבה של 1988, והכי מוצלחת מביניהן בפער גדול.

ב-23 באפריל 1987 הכריזה הליגה בהחלטה מפתיעה על כך שהיא מקבלת ארבע קבוצות חדשות אל שורותיה, אולי מפתיעה מכל הייתה העובדה ששתיים מהקבוצות יגיעו מפלורידה  – מיאמי ואורלנדו. מיאמי ושארלוט יצטרפו מיידית, ואילו אורלנדו ומיניסוטה ימתינו עונה אחת, בעיקר מאחר והאולם שלהם לא היה מוכן בזמן לפתיחת העונה.  כל קבוצה שילמה 32.5 מליון דולר כדי להצטרף לליגה, וזאת בנוסף ל-100,000 דולר שכל קבוצה השקיעה כדי להתמודד יחד עם אנהיים, סיינט פטרסבורג וטורונטו.

הליגה חזרה לשיטה בה השתמשה עם קבוצות ההרחבה האחרות, דראפט ההרחבה – כל קבוצה קיימת מגנה על 8 שחקנים, ואילו שאינם מוגנים יחולקו בדראפט בין קבוצות ההרחבה. קבוצות ההרחבה בחרו במקום ה-8 וה-9 בדראפט הקולג'ים. התוספות גם שברו באופן סופי את הקשר הגיאוגרפי בין המזרח לקבוצות המזרח ובין המערב לקבוצותיו כשאומצה שיטת רוטציה חדשה.

ובחזרה למיאמי, 8 השנים הראשונות של הקבוצה, בה הצליחה להגיע לפלייאוף רק פעמיים, והודחה בסיבוב הראשון בשתיהן, הסתיימו כשמיקי אריסון קנה את המועדון ב-1995, ומינה את פארט ריילי כנשיא ומאמן ראשי. ריילי הביא עימו את אלונזו מורנינג וטימי הרדוואי מה שהפך את הקבוצה לקונטנדרית באופן מיידי. מאבקי המזרח באותן שנים היו קשוחים, ומיאמי מצאה את עצמה שבורת לב פעם אחר פעם מול שיקאגו ובעיקר ניו יורק שהפכה ליריבה הגדולה של מיאמי והדיחה אותה שלוש פעמים ברציפות מהפלייאוף. לאחר שנתיים חלשות, בחרה הקבוצה את דוויין וייד בדראפט האדיר של 2003, הוסיפה אליו את לאמאר אודם, מינתה את סטאן ון גנדי כמאמן וחזרה להיות קונטנדרית. בשנת 2005 צירפה הקבוצה את גארי פייטון, אנטוואן ווקר וג'ייסון ויליאמס הוותיקים, ריילי פיטר את ואן גנדי ומינה את עצמו, באחת ההחלטות הנרקסיסטיות בהיסטוריה, שגם הוכיחה את עצמה כשמיאמי גברה על דאלאס וזכתה באליפות הראשונה בתולדותיה.

לאחר האליפות התדרדרה מיאמי בחזרה לבינוניות כשוייד חובה פציעות חוזרות ונשנות, אבל תוך כדי אותן עונות הצליחה הקבוצה לפנות מקום תחת תיקרת השכר ולהניח את הבסיס ל"החלטה", הגעתו של לברון ג'יימס ויחד איתו כריס בוש למיאמי כדי לבנות קבוצת אליפות מיידית במיאמי.

בעונה הראשונה ג'יימס ומיאמי הפסידו לדאלאס של נוביצקי, אבל לאחר מכן הקבוצה רצה לשתי אליפויות רצופות ומרשימות למדי, השנייה שבהן אחרי דרמה בלתי נשכחת ב-7 משחקים מול הספרס.

ניו אורלינס הורנטס:

שנת הצטרפות לליגה: 1988

מאזן: 934-986

סיפור המעשה:

זוכרים את הסצנה האדירה בבייסקטבול שבה מתארים את המעבר של קבוצות בליגה החדשה כסמל לכך שלמרות הכוונות הטובות, הליגה הפכה להיות מסואבת כמו כל הליגות המקצועניות בארה"ב?

לא זוכרים?

אז הנה:

https://www.youtube.com/watch?v=ivzrbp_WR8w

עכשיו שימו לב לזה:

שארלוט הורנטס התחילה לשחק בליגה בעונת 88-89, אחרי 14 שנה בעיר בה זכתה להצלחה לא מועטה, הקבוצה עברה לניו אורלינס תחת השם ניו אורלינס הורנטס, לאחר שלוש עונות ובעקבות אסון קטרינה עברה הקבוצה לאוקלהומה ושיחקה תחת השם ניו אורלינס/אורלהומה הורנטס, הקבוצה חזרה לניו אורלינס ו-4 שנים מאוחר יותר שינתה את שמה לפלקינס ונקראת כעת הניו אורלינס פלקינס. באותו קיץ, השם הורנטס חזר לבעליו המקוריים – העיר שארלוט והוא ישמש את השארלוט בובקאטס שתהפוך להיות, ניחשתם נכון, השארלוט הורנטס.

מבולבלים? גם אנחנו.

כשהוקמה שארלוט הייתה אמורה להיקרא השארלוט ספיריט, אבל בתחרות אוהדים נבחר השם הורנטס, שם שנובע מהמאבק של העיר נגד הבריטים בתקופת מלחמת העצמאות, ברמת לציטוט המיוחס ללורד קורנוול הבריטי: "שארלוט היא קן צרעות".

ההיסטוריה הספורטיבית המשמעותית של הקבוצה (אם מתעלמים מההיסטריה סביב השימוש בצבע טורקיז בלוגו של קבוצות ספורט שיצרה הקבוצה), התחילה ב-1991 עם יצירת השילוב של לארי ג'ונסון ואלונזו מורנינג. הקבוצה לא התקדמה מעבר לסיבוב השני עם הדחות מול הניקס והבולס, אבל הציגה לראווה את אחד השחקנים הבלתי נשכחים בהיסטוריה של הליגה – מגסי בוגוס.

שארלוט הייתה גם חלק מאחד מהטריידים המפורסים והמשפיעים בהיסטוריה של הליגה – טרייד יום הדראפט ששלח את דיוואץ' לשארלוט בתמורה לבחירה באחד, קובי בריאנט במקום ה-13 בדראפט.

בניו אורלינס הקבוצה זכתה להצלחות עם כריס פול שהפך לרכז הטוב בליגה, אבל חוסר ההצלחה של הקבוצה להעפיל מעבר לחצי גמר המערב שלחה אותה לעוד טרייד שהפך לאחד המפורסמים בהיסטוריה – הניסיון להעביר את פול ללייקרס עליו הוטל וטו ע"י הליגה, עד להעברתו לקליפרס.

 

מיניסוטה טימברוולבס

שנת הצטרפות לליגה: 1989

מאזן: 731-1107

סיפור המעשה:

הכדורסל חזר למיניאפוליס ב-1989, לראשונה מאז שהמיניאפוליס לייקרס עקרו ללוס אנג'לס, והפעם, איך נאמר, בהצלחה מעט פחותה. אם הבלגאן בניו אורלינס לא הספיק לכם אז הנה עוד פריט טריוויה: הבעלים של מיניסוטה רצו להעביר אותה לניו אורלינס אחרי 5 שנים של הפסדים, ובחירות דראפט כושלות כמו כריסטיאן לייטנר ואיזייאה ריידר, אבל הליגה דחתה את המעבר. בעקבות ההחלטה נרכשה הקבוצה ע"י גלן טיילור שמינה קווין מקהייל לג'נרל מנג'ר, מינויו של מקהייל ודראפט 1995 שזימן את בחירתו של קווין גארנט הוביל לעידן חדש בהיסטוריה של מיניסוטה אותה אפשר לתאר בצורה הטובה ביותר כסיפור של שני פוואר פורווארדים.

עד כמה גארנט היה דומיננטי אתם שואלים? אם משווים אותו בכל קטגוריה סטטיסטית למקום השני בהיסטוריה של הטימברוולבס הוא נמצא פי שלוש בנקודות, פי 2 בדקות, ריבאונדים ואסיסטים, פי 3 בחטיפות, ופי 5 בחסימות. עד כדי כך דומיננטי.

קווין גרנאט סחף את הקבוצה ואת הציפיות שלה מעלה מעלה, כאשר מסביבו שחקנים טובים כמו וולי שצ'רביאק, ג'ו סמית', טרל ברנדון, סאם קאסל ולטרל ספריוואל. לשיאה הגיעה הקבוצה באמצע שנות ה-2000 כאשר לאחר 7 הדחות רצופות בסיבוב הראשון, הקבוצה סיימה במקום הראשון במערב, והגיעה עד לגמר המערב שם הודחה ע"י האלופה לוס אנג'לס לייקרס. ב-2007, 12 שנים אחרי שהצטרף למועדון נשבר לקווין גארנט והוא ביקש לעבור בטרייד לבוסטון.

הטרייד הוביל לשנתיים של הישגים עלובים, אבל גם לבחירתו של קווין לאב על גבו נבנתה קבוצה מנצחת חדשה במיניסוטה, אבל לא כזאת שיכולה לאיים בצורה ממשית על התואר, וכעת נראה שהקבוצה מתקרבת לבקשת עזיבה נוספת, ובנייה מחדש.

כמו כן הקבוצה מחזיקה בזכויות של ליאור אליהו, סתם ככה שתדעו.

אורלנדו מג'יק

שנת הצטרפות לליגה: 1989

מאזן – 959-879

סיפור המעשה:

בשנת 1985 פנה איש העסקים ג'ים יואיט לג'נראל מנג'ר של פילדלפיה בהצעה להביא קבוצה לפלורידה. היוזמה קרמה עור וגידים, ובתחרות שנערכה בפלורידה נבחר השם מג'יק. ב-1987 תיכננה הליגה לצרף שלוש קבוצות, אבל מאחר ולא הצליחה להגיע להחלטה בין מיאמי לאורלנדו, החליט הקומישינר על פשרה מפא"יניקית וצירף את שתיהן.

בחירות דראפט נבונות ושאקיל אוניל אחד, הובילו את אורלנדו להפוך לקבוצה מנצחת כבר אחרי שלוש שנים לקיומם. שאקיל היה הראשון להיבחר לאולסטאר בשנת הרוקי שלו מאז ג'ורדן, ויחד עם פני הארדוואי שהובא מגולדן סטייט בתמורה לכריס וובר, הוביל אותם לפלייאוף לראשונה כבר בשנת 1994. הקבוצה שילמה את מס חוסר הניסיון שלה בתבוסה מול אורלנדו בסיבוב הראשון, אבל עונה מאוחר יותר עם הוראס גראנט הם גברו על בוסטון, אינדיאנה ושיקאגו עם ג'ורדן בעונת החזרה מהפרישה, ועלו לגמר. אלא ששם חיכתה להם האלופה הגאה יוסטון שפשוט פירקה את המג'יק 0-4 בדרך לאליפות שנייה רצופה.

עונה מאוחר יותר הם מצאו את עצמם באותו צד של אותה תבוסה, הפעם מול הבולס בגמר המזרח וזה היה זה. שאקיל רצה לעזוב ועשה זאת כשחקן חופשי ללייקרס. המג'יק המשיכו להגיע לפלייאוף בהובלת הרדוואי אבל בלי להוות איום אמיתי על התואר. גם ההבאה של טרייסי מגריידי לקבוצה לא ממש הפכה אותם לקונטנדרים, ורק הגעתו של סנטר דומיננטי חדש – דווייט הווארד סייעה לקבוצה להתמודד על התואר.

ב-2007 חזרה הקבוצה לפלייאוף אחרי 4 שנים עקרות, ועשתה ריצה של כמה שנים טובות על גבו של הווארד כולל הגעה לגמר שם הפסידה ללייקרס האלופה ב-2009, והפסד בגמר המזרח עונה מאוחר יותר לבוסטון, בעקבותיו הגיעו דרישות של הסנטר הכוכב של הקבוצה לעבור קבוצה, עד שלבסוף החליט על מעבר ללייקרס , באחד הדה ז'ה וו הכואבים בהיסטוריה של הליגה, ממנו אורלנדו עדיין מנסה להתאושש.

ממפיס גריזליז:

שנת הצטרפות לליגה: 1995

מאזן: 491-855

סיפור המעשה:

בניגוד למה שחלק אולי חושבים, ההיסטוריה הכושלת של הכדורסל הקנדי ב-NBA (אם לא סופרים את סטיב נאש), לא החלה עם הונקובר גריזליס והטורונטו רפטורס, אלא דווקא עם הטורונטו האסקיז ששיחקו ב-NBA  בעונת 46-47, רק כדי להתפרק מיד אחריה.

ב-1995 הצליח, לאחר שורת נסיונות, ארתור גריפיטס, הבעלים של הונקובר קאנוקס מליגת ההוקי, להביא קבוצת כדורסל מקצוענית לונקובר, תמורת תשלום הצטרפות של 125 מליון דולר. המכשול היחיד היה דרישת הליגה שלא יותרו הימורים במחוז על משחקיה של הגריזליס. הבעייה הייתה שההכנסות מהימורים אלו הוזרמו לביטוח בריאות הקנדי, וכך רק טבעי היה שהפתרון שנמצא הוא שהקבוצה תזרים 500,000 ד' לשנה לביטוח הבריאות הקנדי (?!?!?!).

עוד פיסת היסטוריה – הגריזליז היו קבוצת הליגה הראשונה שהחזיקה אתר אינטרנט.

הגריזליז, כמו הראפטורס, סבלו מהחלטת הליגה לפיה הן לא יוכלול זכות במקום הראשון בדראפט בשלושת העונות הראשונות שלהן, וממגבלות שכר חמורות יותר מיתר הקבוצות.

נקודת שפל בתולדות הקבוצה הייתה לאחר שבחרה את סטיבי פרנסיס במקום השני בדראפט, והגארד סירב לשחק במדי הקבוצה ודרש טרייד שמומש לבסוף בעסקת ענק שכללה 11 שחקנים ו-3 קבוצות.

6 עונות איומות מכל בחינה הובילו למעבר הבלתי נמנע. לאחר שהליגה מנעה מהקבוצה להימכר לאיש עסקים שהיה מעוניין לשלם 200 מליון דולר ולהעביר את הקבוצה לסיינט לואיס, היא נמכרה לאיש עסקים אחר, שהיה מוכן לשלם רק 160 מליון דולר והצהיר שישאיר את הקבוצה בונקובר. כמובן שמיד לאחר שהרכישה הושלמה הוא התחיל במו"מ להעברת הקבוצה, כאשר ההחלטה נפלה על העיר ממפיס שזכתה לראשונה לקבוצה באחד מארבעת ענפי הספורט הבכירים.

המעבר לממפיס יחד עם טרייד נבון שהביא לקבוצה את הנבחר ה-3 בדראפט – פאו גאסול – הניחה את הבסיס לקבוצה מנצחת ראשונה בתולדות הפרנצ'ייז ב-2004, והגעה לפלייאוף שלוש שנים ברציפות בלי להשאיר חותם של ממש.

פציעה של פאו גאסול, ולאחריה טרייד ששלח אותו ללוס אנג'לס, בטרייד שעורר לא מעט תיאוריות קונספירציה, בתמורה לקוואמה בראון, אארון מקי והזכויות למארק גאסול לצד בחירות דראפט הובילו לשנים של בנייה מחדש. ב-2009 המשיכה הקבוצה היסטוריה של בחירות גראפט איומות כשבחרה במקום השני את האשים טביט.

בשנת 2011 חזרה הקבוצה לפלייאוף, וביססה את סגנון המשחק הקשוח והאגרסיבי המאפיין אותה עד היום. ההישג הכי גדול שלהם התרחש כמובן בעונה החולפת בה גברו על הקליפרס והת'אנדר אך הובסו בגמר המערב 0-4 ע"י הספרס.

טורונטו ראפטורס

שנת הצטרפות לליגה: 1995

מאזן: 547-799

סיפור המעשה:

כשטורונטו הוקמה היו בא בעלי מניות רבים, ביניהם אייזייה תומאס עם 9%, כבר אז הם היו צריכים לדעת שטוב לא ייצא מהפרנצ'ייז הזה…

באופן מצחיק, הרעיון המקורי היה לקרוא לקבוצה טורונטו האסקיז, כמו הקבוצה ההיסטורית שהוזכרה לעיל. למה לא? כי בעלי הקבוצה הבינו שיהיה קרוב לבלתי אפשרי לבנות סמל שלא דומה מדי לזה של המיניסוטה טימברוולבס. טוב אף אחד מעולם לא האשים את הקנדים ביצירתיות מוגזמת. כך נבחר השם ראפטורס בהשפעת הצלחת הסרט פארק היורה. עם חשיפת הלוגו נחשף גם שהג'נרל מנג'ר יהיה אייזייה תומאס (או או).

הקבוצה יצאה לדרך וכמו מקבילתה הקנדית, הייתה בשר תותחים לליגה בשנותיה הראשונות, כאשר שחקניה הבולטים הם דיימון סטודמאייר ומרקוס קמבי. ב-1998 בחרה הקבוצה את וינס קארטר במקום ה-5 בדראפט ולקראת עונת 1999-2000 נבנה סגל לא רע בכלל בטורונטו עם קארטר ומגריידי, דאג קריסטי, אנתוני דיוויס, צ'ארלס אוקלי ומאגסי בוגס והקבוצה הגיעה לפלייאוף לראשונה. עזיבתו של מקגריידי לא פגעה בקבוצה כלל, להיפך. טורונטו ניצחה בעונה לאחר מכן עם המאמן לני וילקינס לראשונה סידרת פלייאוף כשגברה על ניו יורק 2-3, אבל הפסידה בדרמה אדירה לפילדלפיה 3-4 כשקארטר מחטיא את הזריקה המכריעה. בסוף העונה החתימה הקבוצה את אולוג'וואן, אבל פציעה של קארטר דרדרה את הקבוצה שכמעט הפסידה את המקום בפלייאוף וסיימה לבסוף במקום ה-8 במזרח, רק כדי להפסיד את הסידרה לדטרויט החזקה. ההפסד במשחק החמישי מול המדורגת ראשונה במזרח יכל לעבור בשקט, אלא שבהתקפה האחרונה בפיגור 3 נקודות צ'ילדס לקח את הכדור והחטיא שלשת התאבדות תוך ניסיון כושל לסחוט עבירה במקום למסור לקארי הפנוי. בראיון בחדר הלבשה צ'ילדס התעקש שהקבוצה הייתה בפיגור 4, מה שכמובן לא היה נכון.

לאחר ההפסד המאכזב באו ארבע שנים של כישלונות למרות בחירתו של כריס בוש שהפך לפנים של הקבוצה לאחר עזיבתו של קרטר. עונת 2006-2007 הביאה מהפכה בסגל כשאת הקבוצה הוביו אנדראה ברנייאני, טי ג'יי פורד, אנתוני פארקר מיודעינו, גרבאחוסה והקבוצה חזרה לפלייאוף. 5 שנים של עליות וירידות במסגרתן עברה רכבת אווירית מטורפת של טריידים ושורה של שחקנים, חלקם טובים (רוי היבארט, ג'רמיין אוניל, שון מריון, דימאר דרוזן ואחרים) וחלקם טובים פחות (מיסיאו באסטון למשל).

עזיבתו של בוש למיאמי, הותירה את הקבוצה לבנייה מחדש שהסתיימה באופן מפתיע השנה, כאשר לפתע הקבוצה זינקה ממאזן של 12-6 למקום השלישי במזרח. השינוי? הטרייד ששלח את רודי גיי לסקרמנטו, והרפטורס חוזרים לפלייאוף עם תקוות להתקדם מעבר לסיבוב הראשון ולהשיב מעט כבוד לקנדה.

שארלוט בובקאטס:

שנת הצטרפות לליגה: 2004

מאזן: 229-411

סיפור המעשה:

והגענו אל צעירת הצעירות, בסה"כ בת 10 ועושה את צעדיה הראשונים בדרך חזרה לפלייאוף של הליגה הטובה בעולם, עם בעלים שמפורסם יותר מכל השחקנים ששיחקו בה יחד, שארלוט שתיקרא בשנה שעברה הורנטס מתחילה לגבש זהות.

ב-2002 עברה שארלוט הורנטס המקורית לניו אורלינס, והליגה הבטיחה לעיר שהיא תקבל קבוצת הרחבה בשנת 2004. מספר קבוצות בעלים, ביניהם אחת שכללה את לארי בירד התמודדו, אבל לבסוף קבוצה ברשות איש תעשיית הבידור רוברט ל ג'ונסון זכתה בכבוד להחזיר את הכדורסל לשארלוט. בכך הפך ג'ונסון לבעלים האפריקאי אמריקאי הראשון בתולדות הספורט המקצועני בארה"ב.

שום דבר מקצועי מעניין לא קרה בקבוצה עד העונה, אבל ב-2009 קרה האירוע המשמעותי ביותר בהיסטוריה הקצרה של הבובקאטס כשמייקל ג'ורדן רכש את הקבוצה. באופן סימלי, באותה עונה עלו הבובקאטס לפלייאוף לראשונה בהיסטוריה, והודחו בסוויפ ע"י אורלנדו.

שלוש שנים של כשלונות הפכו את ג'ורדן לבדיחה כבעלים, והקבוצה אף העמידה את המאזן הגרוע בהיסטוריה של הליגה עם 7-59, כאשר הם מפסידים את 23 המשחקים האחרונים שלהם בעונה המקוצרת.

מהשפל הזה הקבוצה התאוששה יפה, בחרה את מייקל קיד גילכריסט במקום ה-2 (ע"א שהיו לה את מירב הסיכויים לבחור ראשונה כמובן), צירפה את בן גורדון, רמון סשנס וברנדון הייוורד, ויחד עם קודי זלר שנבחר בקיץ האחרון, ובעיקר אל ג'פרסון שהצטרף מיוטה נבנתה בשארלוט הקבוצה שתעשה את דרכה לפלייאוף, ושנותנת תקווה שימיה הגדולה של שארלוט הורנטס ישוחזרו כקדם.

לפוסט הזה יש 12 תגובות

  1. וואו, דור. השקעה רצינית ביותר וחשובה ביותר. לי היה הכבוד להיות כאן ולחיות הרבה עם כל השינויים הללו, בהרבה מקרים בצורה מאד מעשית כי היו לי סטודנטים (INTERNS) בהרבה מהקבוצות כשדברים קרו שם, והרבה מהדברים שאתה כותב עליהם זכורים לי כמעט מיד ראשונה.

    לי לא ידוע על אף ספר שכותב על ההסטוריה של כל קבוצה. יכול להיות מעניין מאד!

  2. נהדר דור! כתבה מעניינת ומעשירה שההשקעה ניכרת בה. הקטע של שחקנים שלא מוכנים לשחק בשביל קבוצה הוא הזוי בעיניי.

  3. דור, טור מעולה.

    הלוואי ושיעורי ההיסטוריה בתיכון,
    היו מעניינים ומוגשים בצורה בהירה וכישרונית,
    כמו טורי ההיסטוריה שלך.
    (זו כנראה הסיבה שלא נכחתי בהם יתר על המידה)

  4. פגז.
    יופי של סדרת מאמרים שעושה סדר בדברים 🙂
    גם לי הייתה חסרה תזכורת על שאקיל במיאמי, עם כל הכבוד לוויד הוא היה חלק חשוב והביא אבק כוכבים.
    תודה על ההשקעה….

כתיבת תגובה

סגירת תפריט