האוניברסיטה של החיים

ברוך בואך 🙂
נהנתי לקרוא אפילו החכמתי קצת,רק הסוף לא היה כל כך ברור האם הבנתי נכון שדווקא מתחת לגיל 25 סובלים מזה יורת?

תודה רבה משה על המאמר המאלף, כן ירבו.
אני אקפוץ על ההזדמנות ואשאל שאלה שאני מתבייש לשאול את האשך בעצמו: כשאשך טמיר מצהיר שיש לו רק אשך אחד הוא עולל את האשך הטמיר או לא כולל?

תודה רבה, לצערי הפורמט יצא קצת דפוק, ה 25 התייחס למדד BMI- משקל ביחס לגובה, ככל שגבוה יותר הסיכוי לפציעה במיניסקוס גדול יותר. נוסף על כך שחקנים עד גיל 30 נוטים להיפצע יותר משחקנים בני פחות משלושים, נחמה קטנה לאלה מאיתנו שעברו את גיל 30..

אכן. החתול הספרותי החביב עלי יחד עם חתול צ'שייר של אליס

מעולה, נושא מרתק שאני בטוח שגם לדוק יש מה להוסיף. האמת שיש לי הרבה שאלות בנושא:
1) מה הגיל שבו המיניסקוס מפותח לגמרי? (האם יש קשר לרצון להעלות את גיל המינימום ל-20 לפציעות מסוג זה?)
2) האם מרבית הפציעות מגיעות כתוצאה משחיקה מתמשכת או מאימפקט יחיד שאין לו קשר לשחיקה? (מתקשר למחשבה להאריך את זמן הליגה או לצמצם מס׳ משחקים)
3) אצל הרבה שחקנים (במיוחד הגבוהים) אנחנו רואים דלקות כרוניות בברכיים, האם יש לזה קשר לפגיעה במיניסקוס? ואם כן אז איך מונעים את זה ממישהו שהוציאו לו את המיניסקוס (כמו ווייד לדוגמא).
טוב חפרתי קצת עם השאלות פשוט זה נושא שנראה לי שעומד להיות משמעותי בשביתה הקרובה בין הקבוצות לשחקנים

נהדר. אני לפחות מאוד מתעניין בפציעות ספורט.
מזמין את הכתבה הבאה על אוזגוד שלטר.

תודה לכולם על התגובות מחממות הלב..
אפלטון
אני אנסה לענות על שאלות אחת ושתיים יחד, פציעות מניסקוס אצל אתלטים קורות לרוב לפני גיל שלושים, ככה שעניין השחיקה פחות רלוונטי ומדובר בחבלה, לרוב סיבובית חד פעמית. באוכלוסיה הכללית יש מה שנקרא פציעות מניסקוס דגנרטיביות שנובעות מעומסים חוזרים – לא התייחסתי לזה יותר מדי בפוסט. לגבי גיל, לדעתי מגיל נוער אין הבדל בעמידות המניסקוס לפגיעות, לכן אני לא חושב שיש בהיבט הזה קשר להעלאת

פטתיות? פתתיות? פטטיות? לא סגור על המילה הזאת..

משה תודה על המאמר החשוב והמעניין.
אפלטון הקדים אותי בשאלות רלוונטיות, שגם אני אשמח להחכים וללמוד יותר.

אני רק שאלה,
למה יש לי תחושה שזו פציעה בלעדית לאתלטים מקצוענים, אני משחק יותר מעשרים שנה באופן קבוע ומעולם לא נתקלתי בפציעה הזו, יצאו אצבעות וכתפיים מהמקום, קרסוליים ננקעו, פה ושם עצמות נשברו, אפילו כמה שרירים נקרעו אבל בקרע במיניסקוס לא נתקלתי.
האם תחושתי נכונה?

ותודה כמובן על הפוסט וקצת חבל על החלק השני שנכנס לא ברור…

אני ממש מצטער על החלק השני של הפוסט, אני מקווה שבפוסטים הבאים זה יהיה תקין, לעניין עצמו, כמובן שספורטאים מקצועיים חשופים יותר אבל זה פגיעה נפוצה בכלל האוכלוסייה, גם בקרב זקנות שמתחפשות לנינג'ה לפני פסח וכורעות כדי לנקות מאחורי המקרר, סיבוב קטן של הברך ונגמר הסיפור.. במשך השנים ראיתי לפחות עשרות מטופלים לא ספורטאים עם קרעים במיניסקוס.

אני מניח שקיימות סטטיסטיקות מהארץ ואתה צודק בנוגע לשיעורי הפגיעה המאוד גבוהים בכדורגל. בארץ לרוב פגיעה במיניסקוס נחשבת לקלה יחסית, למיטב ידיעתי בדרך כלל בארץ מוציאים את החתיכה שנקרעה (partial menisectomy), מה שאומר שתוך 10 ימים השחקן חוזר לאימונים קלים מאוד ותוך 6 שבועות לרוב הוא כשיר לשחק.. אני מניח שהבחירה בהוצאה ולא בתפירה קשורה גם ללחץ של הקבוצה על השחקן, כי למי אכפת עם עוד 20 שנה יהיו לו כאבי תופת בברכיים?

אם אני מבין נכון המשמעות מבחינת כדורסל היא ששחקנים שסגנון משחקם משלב הרבה שינויי כיוון והטעיות שמעבירות במהירות את משקל הגוף מצד לצד כמו קרוס אובר או הטעיות תוך כניסה לסל במהירות, יהיו רגישים יותר לפציעות האלה, כמו דריק רוז או ווסטברוק ודווין וויד. הדבר מביא אותי לחשוב שאולי עדיף לפתח משחק פוסט או היי פוסט כדי להקטין את העומס על הברכיים. מה אתה חושב משה?

תודה צביקה, רעיון טוב, אני אעשה זאת