פינת הנמושות: על ההוא מוונצואלה שאין דומה לו / יאיר זעפרני

אחת הדרכים הטובות ביותר להתחבר לקבוצה שנמנית על הנמושות ועושה לה מנהג קבוע להפסיד הרבה משחקים, היא בהתחברות לשחקנים המיוחדים שנמנים על שורותיה. על-כן, השבוע בפינת הנמושות נספק לכם סיבה מצוינת לחבב את סקרמנטו קינגס ונספר לכם את סיפורו של גריביס ואסקז, הונצואליאני המצוין שלה.

וזה מה שהיה בשבוע שעבר

סקרמנטו קינגס (7-4)

מאזן השבוע: 2-2 (כצפוי), הפסדים בבית לדטרויט וממפיס, שני ניצחונות על פניקס בבית ובחוץ.

אז מה למדנו:

"כי שם בנות בצבע שוקו
ותלבושתן – קליפות בננה,
מפזזות במחול מניאנה
בג'ונגל, בין עצי הקוקוס.

נשוט על פני האורינוקו
ונטייל לאמזונס,
שם נחשי האנקונדה
כשניים עשר וחצי מטר
עם שתי שיניים ארוכות
מתים מזה?
תוך שתי דקות!"

כך נפתח שירו הנהדר של דן אלמגור על המדינה ונצואלה שמכיל את הסלוגן המתגלגל "ונצואלה אין דומה לה – אולה!" . בשנים האחרונות שומעים כולם על ונצואלה בזכות מנהיגה הבלתי מתפשר הוגו צ'אווס, שהרבה להתריס כנגד ארצות הברית והמערב עד שמת בתחילת השנה מסרטן. מעבר לצ'אווס , לקרנבל ולג'ונגלים, ונצואלה ידועה גם בעושר שטמון במחצבי הטבע שלה (נפט בעיקר), פשע רב (בעיקר בעשור האחרון), התנגחויות בין סוציאליסטים לקפיטליסטים, סכסוכים בינלאומיים עם מדינות שונות ובשנים האחרונות גם באחד השחקנים המשתפרים, בעלי מוסר העבודה והקבוצתיים ביותר בNBA – גריויס ואסקז.

בוונצואלה, כמו במדינות רבות שחסו בצל המסחר עם ארה"ב במאה ה-20, הבייסבול הוא הספורט המוביל והמדינה מייצאת שחקנים רבים למייג'ור ליג. כמיטב המסורת בדרום אמריקה, הכדורגל מגיע בפופולריות שלו מיד אחר-כך.  מקומו של הכדורסל הוא שלישי או רביעי (תלוי את מי שואלים) אבל ההישגים של הנבחרת המקומית לא כוללים יותר מ4 הופעות לא מוצלחות באליפויות העולם, הופעה אחת חלשה במשחקים האולימפיים (1992) ושתי מדליות, לא מזהב, באליפות האמריקות (כסף ב1992, ארד ב-2005). אבל לצד דונטה סמית' ודויד קובילאן ממכבי חיפה והקטור רומרו, ששיחק בעברו בקבוצת האיחוד המוזר חיפה/רמת השרון, ונצואלה מציגה לראווה לעולם הכדורסל את ואסקז.

סיפורו של ואסקז מתחיל לפני 26 שנים בקראקס, בירת ונצואלה. שמו, גריויס, הוא הכלאה בין שמות הוריו גרגוריו ואייויס. כמו רבים וטובים בני גילו גם ואסקז הספורטאי הצעיר פנה תחילה לביייסבול. על אף הצטיינותו בריצה בין הבסיסים נראה היה לו שמשהו חסר. תזזיתיות קוראים לזה. ואסקז טען, ובצדק מוחלט, שהבייסבול הוא ספורט חסר אקשן שהרבה לא קורה בו במהלך משחק. ואסקז ערק לכדורסל ולאט-לאט הפך לסיפור סינדרלה. כבן למשפחה מהמעמד הבינוני-נמוך בונצואלה, ואסקז התאמן ימים ולילות במגרש האספלט בשכונה ושיפר את משחקו. התקדמותו והצטיינותו גרמו לכך שבשנת 2004 הופיע ואסקז לעיני סקאוטים שונים מארה"ב במסגרת טורניר "כדורסל ללא גבולות" שנערך בברזיל. הטורניר, שהוא מעין משחק אולסטאר בין כוכבי היבשת הצעירים גרם לכך שואסקז זכה למלגת קיום מהתיכון הנוצרי-בפטיסטי מונטרוס אשר ממקום ברוקוויל מרילנד, שם הוא פגש בבעל פוטנציאל נוסף, אחד: קווין דוראנט.

וכך, הגיע, ילד בן 17, לבדו, למדינה זרה, כדי להגשים חלום ולהפוך להיות כדורסלן מקצועי. המון סיפורי כדורסל מתחילים ככה וזה של ואסקז הוא בין היפים שבהם. בלי מימדים גופניים מיוחדים, בלי הרבה תמיכה אבל עם כל-כך הרבה אופי ואסקז פילס את דרכו למעלה.  שנתיים הוא שיחק במונטרוס בהן הוא הבליט את מוסר העבודה הגבוה שלו ואת היותו מנהיג חיובי, שמרבה לשתף את חבריו ולוקח אחריות ברגעים קשים. השנתיים שלו בתיכון הסתיימו עם מאזן מרשים של 5-43  ועם הפיכתו של התיכון בו למד לאחד הטובים במדינה. מסיים את לימודיו במונטרוס החליט ואסקז לבלות את תקופת הקולג'  לא רחוק משם – באוניברסיטת מרילנד.

ואסקז מכונה "אל-סולדאדיטו", החייל הקטן, ולא לחינם. בעוד שחקנים רבים מגיעים לקולג' לשנה אחת ועוזבים בדרך להגשמת החלום המקצועי, הוא שימש כחייל נאמן של של מרילנד במשך 4 עונות שלמות. על אף שהתחיל את דרכו במכללה כסקנד-גארד, קיבל  ואסקז לאחר 13 משחקים את מפתחות הקבוצה ולא הביט לרגע אחורה. ממוצעיו עמדו כבר בעונה הראשונה על 9.8 נק', 4.6 אסיסטים ו3.8 ריבאונדים. משנה לשנה השתפרו נתוניו ואת עונתו האחרונה סיים ואסקז עם 19.5 נק', 6.3 אסיסטים, 4.6 ריבאונדים ו1.7 חטיפות כדור. 3 פעמים הגיעה הקבוצה, שואסקז היה מנהיגה לסיבוב השני של טורניר הNCAA ובשנתו האחרונה זכה ואסקז לתואר שחקן השנה בACC, הבית לו משתייכת מרילנד. מעבר לכך הוא הקלע השני בהיסטוריה של המכללה וחולצתו מספר 21 נתלתה על גג העולם של המכללה.

על-אף שבתחילת דרכו ניבאו לו פרשנים סיכויים לא-גבוהים להשתלב בליגה הטובה בעולם, הימצאותו של ואסקז בכל מקום במגרש, הווינריות שלו ולקיחת האחריות שלו גרמו לכך שהחייל הקטן שנהיה למפקד, נבחר בבחירה ה-28 בסיבוב הראשון בדראפט הNBA ע"י ממפיס גריזליס ובכך הפך להיות השחקן הונצואליאני השלישי בהיסטוריה בNBA (קארל הררה שזכה ב2 אליפויות ביוסטון היה הראשון, אוסקר טורס, שלא השאיר חותם, היה השני).

את שנתו הראשונה בממפיס בילה ואסקז בעיקר על הספסל. הוא זכה לדקות מעטות בלבד ותירגם אותן לממוצעים נמוכים בסיומים ובחלוקות. רגעי השיא מבחינת ואסקז בעונה זו היו כשזכה לנצח בסדרת פלייאוף את אלילו והמודל לחיקוי שלו, מאנו ג'ינובלי וכשפגש בסדרת הפלייאוף העוקבת את חברו משכבר הימים, קווין דוראנט (שגבר על ואסקז כל הדרך לחטוף מנוביצקי ושות').

עם פתיחת עונתו השנייה בליגה, בערב חג המולד 2011, הועבר גריויס בטרייד לניו אורלינס תמורת קווינסי פוינדקסטר. בניו אורלינס המשיך ואסקז את מסורת הישיבה על הספסל במשך חודשים עד ליום בו הרכז הפותח של הקבוצה של אותם הימים, ג'ארט ג'ק, נזקק לניתוח בברכו וואסקז הוקפץ להרכב הפותח. כבר את משחקו הראשון כשחקן חמישיה סיים ואסקז עם 20 נקודות ו-12 אסיסטים. עד סוף העונה השתפרו ממוצעיו לאין שיעור והוא סיים את העונה עם 8.9 נק' ו5.4 אסיסטים כשהוא פותח בכל 26 המשחקים האחרונים של העונה המקוצרת.

העונה הקודמת, 2012-3, הייתה כבר עונת הפריצה של הוירטואוז מוונצואלה. הוא הוביל את הליגה במספר אסיסטים שנתי עם 704 מסירות, היה שלישי בממוצע אסיסטים למשחק עם 9,  סיים כסגן בהצבעה על תואר 'השחקן המשתפר' (שני רק לפול ג'ורג') והעמיד 7 משחקים עם מעל 20 נק', 10 אסיסטים ו-5 ריבאונדים (שני רק ללברון ג'יימס). ואסקז הפך להיות הרוח החיה מאחורי הקבוצה המקרטעת של ההורנטס שסבלה מפציעות של כוכביה אנתוני דיוויס ואריק גורדון והפך להיות יקיר האוהדים וחבראהוב על השחקנים האחרים בקבוצה.

אבל מעבר להצלחה שלו בארה"ב, את ההצלחה הגדולה שלו רושם ואסקז במולדתו שם הוא נחשב לספורטאי הפופולארי ביותר. לואסקז יש כ-300,000 עוקבים בטוויטר והחולצות שלו נחטפות כמו לחמניות טריות גם כאשר כמעט כל שנה הן של קבוצה אחרת. הסיפור של ואסקז מהווה מקור השראה לילדים רבים בוונצואלה שרואים איך עבודה קשה, התמדה ורוח לחימה מביאים להצלחה ולהשתלבות בדרגים הגבוהים ביותר. ואסקז מביא למשחק ערכים של שיתוף וקבוצתיות שחסרים כל-כך בליגה.

השנה, הגיע ואסקז בשיטוטיו לסקרמנטו, עוד קבוצה שתפורה למידותיו הצנועות וזקוקה בדיוק לדברים שואסקז יודע לייצר. עם ההחלמה שלו מהפציעה הקלה אותה חווה במהלך הקיץ, נראה שואסקז מצליח להשפיע יותר ויותר על הקבוצה שהולכת ומשתפרת. ואסקז הוא מסוג השחקים שאפשר תמיד לסמוך עליהם ואפשר לבנות קבוצה מסביבם. הוא אחת הסיבות הטובות לצפות במשחקים של סקרמנטו השנה. שווה לעקוב אחריו, ולא רק בטוויטר..

 רגע השיא: חזרה מפיגור דו-ספרתי במשחק הראשון מול פיניקס בדרך לנצחון ולמומנטום חיובי שנמשך בנצחון באריזונה בו שלטו הקינגס מהרגע הראשון.

רגע השפל: הפסד ביתי לפיסטונס. מתסכל. בעיקר כי זה היה קרוב וכי זה היה בבית וכי זו הייתה דטרויט…

ומה בשבוע הבא: שני משחקים בלבד (תודה לחג ההודיה): קליפרס בין שבת לראשון (ח), לייקרס בין ראשון לשני (ח). צפי: 2-0.

טורונטו ראפטורס (7-5)

מאזן השבוע: 2-1 (כצפוי). הפסדים ביתיים לבולס ולפורטלנד (בהארכה), נצחון חוץ על פילדלפיה.

אז מה למדנו: שכל עוד זה זריקה מכריעה על משחק, כדאי שרודי גיי יקח אותה (עוד שיוויון עם הבאזר מול פורטלנד). בשאר הזמן, עדיף שזה יהיה מישהו אחר; שכשטרנס רוס טוב (כמו במשחק ה-17 נקודות מול פילדלפיה), הראפטורס טובים. כמה חבל שטרנס רוס בדרך כלל לא טוב (0 נקודות ב2 המשחקים האחרים השבוע); שדמאר דרוזן בכושר של מכונת ירייה – 99 נקודות בשלושה משחקים השבוע במעל 50% מהשדה, אז למה עדיין כל זריקה רביעית של טורונטו  נזרקת ע"י רודי גיי?!; שמילא שולנצ'יונאס הוא לא שחקן ההתקפה של המאה אבל למה החור בהגנה, למה?!.

רגע השיא: תחזיקו חזק: הנצחון על פילדלפיה גרם לכך שטורונטו מוליכה כיום את בית האטלנטי (ולא, אנחנו לא נדבר על זה שהשקיעה של הקבוצות בבית הזה דורשות את החלפת שמו של הבית מאטלקנטיק לאטלנטיס).

רגע השפל: לעשות קאמבק מול הטרייל בלייזרס רק בשביל להפסיד בהארכה. עדיף כבר להפסיד בדו-ספרתי כמו תמיד וללכת לישון מוקדם.

ומה בשבוע הבא: שני משחקים בלבד (תודות לחנוכה): וושינגטון הלילה (ב), ברוקלין בין שלישי לרביעי (ב). צפי: 1-1.

דמאר דרוזן. בכושר נפלא אבל הכדורים עדיין הולכים לרודי גיי.

מינסוטה טימברוולבס (6-7)

מאזן השבוע: 3-1 (ההפך מהצפוי). הפסד בדנבר במשחק צמוד, ניצחון בבית על בוסטון, הפסד  בוושינגטון במשחק צמוד, הפסד ביתי לקליפרס במשחק צמוד.

אז מה למדנו: שמי ששאל למה מינסוטה נמצאת בפינת הנמושות, היה בסה"כ צריך לראות את הקבוצה השבוע – יש לה מנטליות של נמושה. תסתכלו בשורה של 'מאזן השבוע' ותבינו גם אתם: מינסוטה לא יודעת להתמודד עם משחקים צמודים (מתחת ל-5 הפרש). היו לה 7 כאלה העונה והיא הפסידה 6 מהם. מנטאליות של נמושה כבר אמרנו; שנפשו של אדלמן מתחילה לקוץ בריקי רוביו ולאט אבל בטוח מפתחות הקבוצה עוברות לידיו ה'כן מסוגלות לקלוע' של ג'י-ג'י בריאה; שהאחוזים המטורפים של קווין מרטין ל-3 נקודות מתחילים להתיישר. רק 47% אחוז בינתיים…; שבעוד דונטה קוניגהם התעורר והצטרף אלינו, דרק וויליאמס עדיין נם את שנת הפגרה; שלא בטוח שהמתכון הזה להפסיד את משחקי החוץ במזרח ולהפסיד בבית לקבוצות הטובות של המערב יוביל לפלייאוף; שבלי שום קשר למינסוטה, כריס פול הוא שחקן אדיר!

רגע השיא: היה רק אחד כזה, נצחון על בוסטון.

רגע השפל: ההפסד לווישנגטון היה ממש מיותר, לא רק בגלל שמינסוטה החטיאה 3 זריקות בסיום ולא רק בגלל שכל העולם ואשתו כבר ניצחו את הוויזארדס, בעיקר בגלל שזה היה כבר ביידים של הוולבס.

ומה בשבוע הבא:  ברוקלין הלילה (ב), יוסטון בין שבת לראשון (ח), אינדיאנה בין שלישי לרביעי (ח), קליפרס בין רביעי לחמישי (ב). צפי: 2-2 (ואני לארג').

 

כריס פול. בלי קשר לכלום – אחלה שחקן!

וושינגטון וויזארדס (7-4)

מאזן השבוע: 1-2 (הפוך מהצפי). הפסד לקליבלנד בהארכה (ב), ניצחון על מינסוטה (ב), ניצחון על קליבלנד (ח).

אז מה למדנו: שאם הכדורסל לא איכותי כל-כך לפחות מתח זה משהו שהוויזארדס מספקים על בסיס קבוע. הארכה שלישית העונה ב-11 משחקים; שממוצע הצופים הגרוע בוירזון סנטר (אחרון בליגה) הוא כנראה תירוץ טוב לכך שווישנגטון יותר טובה בחוץ מאשר בבית; שננה הולך ומתהווה כערך המוסף של הקבוצה הזו וכשהוא טוב ופעיל, הוויזארדס נראים הרבה יותר חזקים; שזה שטרבור אריזה נקע את הקרסול וייעדר שבועיים, זה לא דבר שמורגש כל-כך. לא שמרטל וובסטר בסביבה; שכשיאן ווסלי מקבל הזדמנות אז הוא גם לוקח אותה. הקרדיט בניצחון המרשים על מינסוטה, מגיע גם לו ולהתלהבות שהוא הכניס; שעוד לא מאוחר – במזרח הגרוע וושינגטון בתמונת הפלייאוף.

רגע השיא: הובלה מהרגע הראשון ועד האחרון במשחק החוץ בקליבלנד ולמרות קאמבק של הביתיים ברבע האחרון, הוויזארס לא נכנעו. לפחות לא הפעם.

רגע השפל: הובלה מהרגע הראשון ועד שקיירי אירווינג החליט לשים לזה סוף במשחק הבית מול קליבלנד. עוד הפסד בהארכה..

ומה בשבוע הבא: טורונטו הלילה (ח), ניו יורק ניקס בין שבת לראשון (ב), הלייקרס בין שלישי לרביעי (ב), מילווקי בין רביעי לחמישי (ח). צפי: 2-2.

 

 

לפוסט הזה יש 8 תגובות

  1. טוב אני אוסיף משלי על וונצואלה.
    בכפר ההיפים שלי יש 2 מודלים למדינות שחיות בלי להשאיר לכלוך ופסולת על הסביבה:
    קובה וונצואלה.

    וונצואלה מקבלת 100% מהחשמל שלה בזכות סכר. אספקת אוכל שהיתה מבוקרת והכוונה סוציאלית עושים שם חברה מאד בריאה. וכנראה שסוג של מודל לחברה העתידית שתיבצר בעתיד אחרי קריסת הקפיטליזם והמערכות של חברות הענק השולטות בנו.

    בקובה וונצואלה הרבה בגלל מחסור, יש את כמות האמשים שאוכלים את מה שהם מגדלים עד לרמה שהצריכה שלהם מהחנויות מגיעה לאפס.

    מצטיינת בעיקר קובה שבשנות האימברגו אנשים גדלו על המרפסות שלהם את הירקות ואת הגיני פיגס שהיו מנת הבשר שלהם.

  2. סםור נוגע ללב על שחקן ענוו שעשה צעד אמיץ ביותר בהחלטתו להגיע לארה,C בגיל 17.
    עידו
    הקפיטליזם לא ייעלם לעולם. קפיטליזם עם קצת עזרה כמו אובמהקייר זו התשובה.

  3. אני לא רואה את זה ככה… הקפיטליזם היה נחמד איפה שהוא בשנות ה-50 לפני כל האיחודים והמיזוגים שהשאירו רק חברות ענק במשק העולמי.

    אתה יודע שיש עכשיו משהו שנקרא הברית הבין פאסיפית בין ארה"ב יפן סין ואוסטרליה שבו תאגידים ענקיים מנסים להחתים את הברית הפאסיפית על כך שלא יעבירו חוקים המונעים מהם רווח. והזכות שלהם ל-ת-ב-ו-ע מדינות המפרות זכות זו. (פרטים נוספים וויקיליקס) זוהי ידידי סוף הדמוקרטיה!

  4. קודם כלתודה על כתבה מעניינת מאד.

    מעבר לסיפור האנושי המרתק,אני חושב שאתה קצת נסחפת לגבי האיכויות של ואסקז.

    לא סתם ניו אורלינס ויתרה עליו . לצד ניהול המשחק והאישיות הוא חור לא קטן בהגנה.[דראגיץ היה קרוב לעשות עליו שיא קרירה] כמו כן הוא איטי מאד.
    בקינגס המתחדשת בנו חמישית הגנה טובה כך שניתן להצניע אותו באספקט הזה. מקלמור מוטה והשנה גם קאזנס הם שומרים טובים.
    כרגע עמדת הפאואר היא העמדה החלשה של הקינגס.
    מרכוס תורנטון מסופסל כבר שני מחזורים וגיימר לא רע בכלל.
    לדעת הקינגז יתנו השבוע פייט לשת הקבוצות מלוס אנגלס.

  5. עידו תודה על החידוש. כמי שמתעניין ומתעסק בקיימות על קובה ידעתי.
    לגבי ונצואלה חידשת לי,
    גם אני מאמין בהתנהלות אנרגתית נכונה ובחברה בריאה אך יש לי בעייה עם שלטון טוטליטרי.
    הדרך לחברה בריאה צריכה גם היא להיות בריאה.
    ומנחם הקפיטליזם כמו שהוא כיום לא מקיים, לא לכדור ולא ל99 אחוז מאזרחי כדור הארץ.

  6. תראה 2 המנהיגים גם של קובה וגם של וונצואלה היו מאד אהובים על העם שלהם. והאושר (שמחה) של ההמונים היה גבוהה.

    עכשיו שהם מצטרפים למשחק העולמי הם מגלים שבעצם הם עניים מפגרים ולא מאושרים.

    אז מה יותר עדיף?

  7. העדיף זה הווין ווין.
    גם חברה/קהילה בריאה וגם פערים יותר קטנים בין מדינות.

  8. ואסקז אצלי תחת זכוכית מגדלת עוד מימי מרילנד… אני מת על השחקן הזה ודווקא כי הוא נראה בן אנוש… נראה כמו איזה חלוץ בינוני במכבי פתח תקווה ולא כשחקן NBA .
    נכון שקשה לו לשמור על גארדים מהירים, אבל מי בכלל יכול לשמור על ווסטברוק, פארקר, רוז ??? אולי רק פול ורונדו ביום טוב..

    שבת שלום

כתיבת תגובה

סגירת תפריט