לילות טובים אירופה / יאיר זעפרני

פורסם ב - 29. אוק, 2013 ע"י ב - כללי

(קצת נוסטלגיה ישראלית למי שאוהב. מדי פעם נתענג כאן, במחלקת ההיסטוריה, על העבר )

חובבי הכדורסל הישראלי באשר הם, הן באתר הזה והן בכל אתר ואתר עסוקים לא אחת בשאלה הרת הגורל מה קרה לשחקן הישראלי ואיך מדינה שהצמיחה בעבר שחקנים על גבי שחקנים לא מצליחה לקושש מספיק שחקנים בשביל נבחרת איכותית או לחילופין זקוקה לחוק רוסי על מנת לכפות על מאמנים לתת דקות לפרי הכדורסל המקומי.

אחת הסברות ששוות דיון בשאלה זו, עוסקת בהשתתפות הקבוצות הישראליות במפעלים האירופאים. ולא, אנחנו לא מדברים על מכבי תל אביב. אם בעבר מדי שנה בין 4 ל-7 קבוצות ישראליות היו נוטלות חלק בכל שנה ושנה בגביעים השונים שהיבשת הציעה, הרי שבשנים האחרונות מוותרות הקבוצות המקומיות על הופעה משיקולי תקציב, לוגיסטיקה, מפעלים לא אטרקטיביים  או סתם עצלנות כללית. אלופות סגניות, מחזיקות גביע ומדורגות בכירות אחרות שהיו כאן בשנים האחרונות, דוגמת הפועל חולון, מכבי אשדוד, מכבי חיפה (לא זו של העונה), גליל/גלבוע והפועל ת"א ויתרו על ייצוג המדינה באירופה ובמקום זה בחרו לשחק אחת לשבוע בליגה המקומית בלבד. מיעוט המשחקים של הקבוצות הישראליות במפעלים האירופאים  גורם לכך שלמאמנים אין מספיק דקות לחלק לשחקני הקבוצה וחלוקת עומס בין שחקני הסגל אינה נצרכת. ברור שבשל כך דקותיו של השחקן הישראלי הלכו ודעכו ואיתן ניסיונו ויכולתו להציג את עצמו לראווה ליבשת והאפשרות להיפתח לסגנונות כדורסל אחרים (כאלה שבהם הגבוה הוא באמת גבוה, הקלע אכן יודע לקלוע ובהגנה אזורית משתמשים כשרוצים לחדש ולא שרוצים לגרור רגליים בהגנה).

אף על פי שהשנה משתתפות שלוש קבוצות ישראליות בליגות שונות באירופה (ואיתן ניתן למנות את  הקבוצה הכאילו- אותנטית גליל/גלבוע אשר משתתפת במפעל הכאילו-אירופאי הליגה הבלקנית), תופעת השתתפות הקבוצות הישראליות באירופה עדיין מחווירה לעומת ימי חלדנו בהם השתתפות באירופה הייתה חובה גם במפעלים שאינם יורוליג. ימים אשר החוסר שלהם מורגש ובא לידי ביטוי במעמדו של הכדורסלן הישראלי ובתחושת הפטריוטיות של האוהדים המקומיים שגאוותם המקומית נשחקה משהפסיקו לעמוד ולהתחרות כשווים מול שווים מול גויים ערלים ומגודלים.

ועכשיו אחרי שהנושא הוצג והוסבר בפניכם הקוראים, ואף נעמדה דקת דומיה כאות אבל על המצב בימינו אנו, הבה נחזור אל הימים ההם, בהם שמות גדולים כמו סאבוניס, פטרוביץ', ראדג'ה, יאנקיס ואחרים הגיעו ארצה ולא כדי לפגוש את מכבי ת"א, ימים בהם אולימפיאקוס הגדולה הוכתה שוק על ירך על ידי רפתנים מגבת/יגור וברצלונה האדירה הפסידה להפועל רמת גן.

ארוידאס סאבוניס. ניצח עם ויאדוליד את הפועל ת"א באוסישקין.

אז הרי הם לפניכם במחלקת ההיסטוריה: חמישה רגעים גדולים של קבוצות ישראליות במפעלים המשניים באירופה.

אבל לפני כן – קצת סטטיסטיקה:

הכדורסל הישראלי הצטרף למשפחת העמים האירופאים בעונת הכדורסל 1957/8. באופן לא מפתיע הייתה מכבי ת"א הנציגה הראשונה אשר התחרתה בקבוצת הצבא המרכזית הרומנית CCA  בוקרשט (היום – סטיאווה בוקרשט) במסגרת שמינית גמר גביע אירופה לאלופות. מכבי הודחה לאחר הפסד כפול בשני המשחקים 84-65 ו63-61. פרט מעניין ניתן לציין שאת השלב המוקדם באותה עונה עברה מכבי בזכות העובדה שבבית הדרום-מזרחי בו הוגרלה היו 7 קבוצות (וביניהן אלופת לבנון) ומכבי זכתה מן ההפקר בהגרלה ועלתה אוטומטית. עם כל הצער שבדבר בשביל הצהובים, את הניצחון הישראלי הראשון באירופה הישגה דווקא הפועל ת"א כאשר גברה על גלטסראיי הטורקית בעונת 1960/1 בתוצאה 39-54 והעפילה לרבע גמר גביע האלופות (שם הודחה בידי קבוצת הצבא של ריגה ASK).

מאז ועד ימינו אנו השתתפו במפעלים אירופאיים 18 קבוצות ישראליות סה"כ. כאשר מלבד הצהובים שלהם זו עונה 54 באירופה (אם ספרתי נכון), הצטיינו גם הפועל תל אביב עם 36 הופעות, הפועל ירושלים עם 26 הופעות, גליל עליון עם 24 הופעות, הפועל רמת גן עם 10 הופעות ומכבי ראשון לציון עם 9 מהן.

ועכשיו לחמישיה (הסדר הוא כרונולוגי בלבד):

  1. מכבי ת"א בגמר גביע אירופה למחזיקות גביע – 1966/7

במלאות עשור להשתתפות הראשונה שלה באירופה, עשתה מכבי ת"א את הצעד הראשון שלה ביבשת. מכבי, מחזיקת הגביע הטרייה, שהפסידה את האליפות בעונה הקודמת בשל הפרש נקודה מיריבתה העירונית (הפליאוף, כמו הטלוויזיה, עוד לא הגיע אז לארץ), העפילה בקלות לרבע הגמר אחר שגברה ב-50 הפרש במצטבר בשני משחקים על אריס סלוניקי. ברבע הגמר הוגרלה מכבי מול באדלונה הספרדית והובסה 101-69 במשחק הראשון בספרד. אבל המכבים לא אמרו נואש והביסו את הספרדים ביד אליהו באותו הפרש בדיוק 51-83, השיטה באותם ימים גררה את הקבוצות למשחק שלישי אותו ניצחה מכבי ללא קושי 51-75. החזרה של מכבי מהקבר ההוא מוכרת עד היום בכינוי "נס בדאלונה" ומהווה את אחד מסיפורי מורשת הקרב המכביסטים הגדולים ביותר ואת אבן הפינה לאימפריה הצהובה של ימינו (שאצלה, לעומת מכבי ההיא אין ניסים, אפילו לא נס ציונה…). בחצי הגמר גברה מכבי בצמד משחקים על הקבוצה הבולגרית ב.ק בוטב בורגאס (31 הפרש בארץ, הפסד בנקודה בבולגריה) ובגמר חיכתה למכבי יריבה אשר תהפוך להיות היריבה המיתולוגית הראשונה שמכבי תרכוש – אניס וארזה. בניגוד למה שייקרה 10 שנים אח"כ, הפעם ניצחו האיטלקים 67-77 בראשון,  יתרון אשר הספיק להם במשחק השני אותו ניצחה מכבי בנקודה בלבד 67-68. במכבי הצטיינו במהלך הקמפיין האב טיפוס לגבוהים הישראלים, תנחום כהן-מינץ, וטל ברודי שעשה אז את צעדיו הראשונים במפה.

נס בדאלונה ביוטיוב

תנחום כהן מינץ. הסנטר העברי הראשון בגמר אירופי.

 

                2.הפועל ת"א מפסידה לדראזן פטרוביץ' – 1987/8

הפועל ת"א הייתה מאז ומעולם מספר 2 הקלאסית של הכדורסל הישראלית. גם באירופה, ההישגים הנאים שלה היו משניים לאלו של מכבי ת"א. בעונת 1979/80, הצליחה הפועל של בארי לייבוביץ' להעפיל לראשונה בתולדותיה לחצי גמר גביע קוראץ' (שבימים ההם הכיל קבוצות מהטובות ביבשת על אף שהיה השלישי בחשיבותו). בחצי הגמר חיכתה לה ציבונה זאגרב שלמרות הפסד דחוק בתל-אביב (81-80) התעשתה בגומלין בביתה ושלחה את התל אביבים הביתה עם 80-92.

עברו להן 8 שנים והפעול תל-אביב, עם הזרים המצויינים קרל איימוס ולינטון טאוונס, הישראלים הלוחמים חיים זלוטיקמן, עמוס פרישמן והמתאזרחים לבאן מרסר (לפני שנחטף ע"י המכבים), ג'ונתן דלזל והוואי לאסוף הצליחה לחזור לזירת הפשע לאחר שגברה בבית רבע הגמר בצורה מרשימה על קאנטו האיטלקית המצוינת, סארגוסה הספרדית ויוגוספלסטיקה ספליט המופלאה (עם קוקוץ' וראדג'ה). בחצי הגמר, הפלא ופלא חיכתה להפועל יריבה מוכרת – ציבונה זאגרב, אשר בשורותיה כיכב האיש והאגדה – דראזן פטרוביץ'.

הפועל העתיקה את המשחק הראשון מאולמה הביתי באוסישקין להיכל ביד אליהו, על מנת לדפוק קופה ובאה על עונשה כאשר פטרוביץ' הגדול צלף וצלף. הפועל הובילה במחצית,  הייתה צמודה ברוב המשחק אבל נכנעה לבסוף לפטרוביץ' שסיים את המשחק עם לא פחות מ-59 נקודות. ציבונה ניצחה 93-103, השלימה את העבודה בגומלין עם 89-101 (פטרוביץ' היה חלש עם 36 נקודות בלבד) והעפילה לגמר בו הסתפק פטרוביץ' ב21 נקודות עלובות (6 מ-20 מהשדה) מה שהוביל להפסד לריאל מדריד, שבאותה תקופה עוד הייתה ווינרית 89-102 (בריאל הצטיין וונדל אלכסיס שלימים קרע רשתות בהיכל). פרט טריוויה מעניין הוא שבבית רבע הגמר הפסידה ריאל בביתה לאליצור נתניה…

 דראזן קולע וקולע וקולע ביוטיוב

דראזן פטרוביץ'. הרבה לפני שקרע רשתות בNBA,  קרע את הפועל ת"א..

                    3. גליל עליון טועמת דובדבנים אירופאיים

את עונת 1992/3 זוכרים חובבי הכדורסל הישראלי בגלל הזכייה של גליל עליון באליפות המדינה, זכייה ששמה קץ ל-23 שנות שלטון צהוב בליגה המקומית. לא רבים זוכרים את ההישג הנוסף שהשיגה גליל באותה עונה בדמות העפלה לחצי גמר גביע אירופה למחזיקות גביע באותה שנה.

לאחר ניצחון בשלב המוקדם על קאונאס אטלאס הליטאית, הוגרלה גליל לשחק מול סטפנל טרייסטה, מחזיקת הגביע האיטלקית החזקה בשלב שמינית הגמר. גליל סחטה תיקו 69 באיטליה ובמשחק הגומלין בישראל הצטיינה בהתקפה בדרך לניצחון 94-99 והעפלה לבית רבע הגמר. בבית רבע הגמר חיכו לגליל צביקה שרף וקבוצתו אריס סלוניקי עם יאנאקיס הגדול ורוי טארפלי האמריקאי, שאלמלא חיבתו היתרה לסמים היה אחד הסנטרים הגדולים בNBA  בשנות ה-90' ולצידם, ספליט המיתולוגית, בשנים שאחרי זכיותיה באליפות אירופה. גליל לא נבהלה והצליחה לסיים את הבית הזה בהעפלה סנסציונית לחצי הגמר עם מאזן 3-7 בבית המוקדם וניצחון מרשים על אריס בבית (69-80). בחצי הגמר חיכתה לגליל האימפריה הטורקית המתהווה אפס פילזן. משחק מצוין של הגליל בכפר בלום הביא לסוף צמוד בו הובילה הקבוצה הטורקית 73-71 האדומים יצאו להתקפה ודורון שפר מצא את בראד ליף חופשי לזריקה על קשת השלוש, מסוג הזריקות שהוא קובר בעיניים עצומות. ליף לא עמד בלחץ והגליל נכנעה לטורקים בהפסד ביתי נדיר באותה שנה. בגומלין הובילה גליל רוב המשחק אבל נכנעה בסוף לפטאר נאמוסקי וחבורתו בתוצאה 62-65. בגמר, דרך אגב הפסידו הטורקים לאריס סלוניקי באחד מקרבות החפירות היותר מכוערים שידעה אירופה בתוצאה 48-50. אבל בשביל גליל גם מקום בין 4 הגדולות של הגביע השני בחשיבותו (כאשר גביע אירופה לאלופות כלל רק 16 קבוצות בזמנו) הספיק ובטח כאשר זה היה רק המתאבן לאליפות..

ברד ליף. עונת הדובדבנים הייתה יותר מהצלחה בליגה.

                   4. הפועל אילת מכניעה את כוכבי פנאתאנייקוס

להפועל אילת מעולם לא הייתה מסורת גדולה באירופה, למען הדיוק מעולם לא הייתה לקבוצה הזו מסורת בכלל (אבל זה כבר לפעם אחרת). אבל איך שלא מסתכלים על זה, אחרי עונה מוצלחת בה הגיעה לראשונה לארבע האחרונות בפליאוף הישראלי ב-1997, העפילה הקבוצה לראשונה בתולדותיה לגביע ספורטה (גביע אירופה למחזיקות גביע משודרג). אילת צלחה בית מוקדם בו השתתפו בין היתר  סטפנל מילאנו (עם ג'ורג' סיגאלאס, טרל ביילי, ננדו ג'נטילה ווורן קיד),וב.ק בלגרד במאזן 3-7 והצליחה לגבור על אפולון פטראס היוונית בשלב השלישי. בשמינית הגמר כבר חיכתה לה הפתעה בדמות קבוצת הפאר פנאתאנייקוס שנקלעה למפעל, שנתיים אחרי שזכתה בגביע האלופות (עם דומיניק ווילקינס) בשל עונה פיננסית.

את הסגל של פנא עיטרו בעונה ההיא שמות גדולים כמו אלברטיס, דינו ראדג'ה שזה עתה חזר מקריירה בבוסטון, ביירון סקוט (החבר של מג'יק. ושל כספי…) אנטוניס פוטסיס ועוד גדולים וטובים. הסגל הקצר של אילת כלל לעומת זאת את אמיר כץ, הצלף המחונן, מאיר טפירו הוירטואוז, ג'ו דאוסן הוותיק, אדי אליסמה הקפיצי וישראל אלימלך, המלך הזקן. דרק המילטון, עוד כוכב בלתי מעורער של הקבוצה בילה את זמנו על הספסל לאחר שגמר את העונה מוקדם יותר. אבל למרות הסגל הקצר והסיכויים הנמוכים אילת הציגה את המשחק הגדול ביותר בתולדותיה וגברה על היוונים בקופסת הגפרורים שהיא קראה לו אולם בתוצאה 78-80, שאמנם לא הספיקה לגומלין (בו הפסידה אילת הסחוטה 86-68), אבל כך או כך זה היה אחד מהרגעים האלו בהם ניתן היה להתגאות בכדורסל הישראלי ולטפוח לעצמנו בגאווה על החזה. פנאתנאיקוס, אגב, לא הצליחה לזכות בגביע ספורטה בסופו של דבר והודחה בחצי הגמר ע"י מילאנו (שבעצמה הפסידה בגמר לז'לגיריס קובנה). הכישלון במפעל הביא את ראשי הקבוצה להנחית עונה אחר-כך בקבוצה את ז'ליקו אוברדוביץ' והשאר היסטוריה…

תיעוד מהמשחק ביוטיוב

דינו ראדג'ה. לא הצליח לנפוש באילת.


                     5. הפועל ירושלים לוקחת תואר

במרוצת השנים התקשו קבוצות ישראליות שאינן מכבי ת"א לשבור את מחסום חצי גמר המפעלים האירופאים. הפועל ת"א (פעמיים בגביע קוראץ'), הפועל גליל עליון (חצי גמר גביע המחזיקות) והפועל ירושלים (חצי גמר גביע ספורטה ב-2002) הצליחו כולן להגיע למעמדים הללו אבל מעולם לא לחצות אותו. עד שנת 2004.

שנת 2004 היא כנראה השנה הכי טובה עד היום לקבוצות ישראליות באירופה. מכבי ת"א הוסיפה את נס ז'לגיריס לרשימת הניסים בדרך לאליפות אירופה ביתית, הפועל תל-אביב הוסיפה עוד הדחה בחצי גמר אירופאי לאחר הפסד למארוסי היוונית בפיינל פור של היורופליג בטורינו (הימים היו ימי פילוג באירופה) ואפילו הפועל נהריה  טיפסה עד רבע גמר אותו מפעל שם הפסידה לאוראל גרייט הרוסית על חודה של שלשה. את החגיגה השלימה הפועל ירושלים שהתמודדה ביול"ב "מה זה" קאפ.

ירושלים של העונה ההיא, שהתאוששה משנים קשות של אינתיפאדה ופיגועים בעיר הקודש וזרים שבורחים מחשש לחייהם, עברה את הבית המוקדם שכלל את זלז'ניק היוגוסלבית (אז עוד לא הייתה מונטנגרו), באדלונה הספרדית, פפניסטר הבלגית, בולוניה האיטלקית (אז בליגה השנייה) וטלקום בון הגרמנית בדשדוש מה ועם מאזן 4-6. בשמינית הגמר המשיכה ירושלים לזייף כשגברה על פרוקום הפולנית עם ניצחון והפסד (ו6+ בהפרש הסלים בסיום),. ברבע הגמר פגשה ירושלים יריבה עיקשת בדמותה של ריטאס וילנה אבל ניצחון דחוק במשחק הביתי 72-79 הספיק לה בגומלין בליטא בו הפסידה בנקודה 80-81. בחצי הגמר פגשה ירושלים את ז'לז'יק בלגרד שגברה עליה פעמיים בבית המוקדם. ירושלים אמנם הפסידה במשחק הראשון בבלגרד בנקודה 69-70, אבל 34 נקודות של וויל סלמון הובילו את ירושלים לניצחון דחוק בגומלין במלחה 76-79, שהספיק בדיוק לעלייה היסטורית לגמר.

שירושלים הגיעה לגמר המפעל, נערך בשרלואה, בלגיה, כאנדרדוג מוחלט, שכן מולה עמדה ריאל מדריד הטובה והמנוסה (עם אלברטו הררוס, פט בארק, קספרס קאמבלה, אנטוניו פוטסיס, אלמר בנט ואחרים). אבל מסורת זו מסורת וריאל של שנות ה-2000 היא קבוצה שהפסדים בגמרים היא מסורת חשובה שלה דבר אשר ירושלים ניצלה עד תום. ירושלים הצליחה למנף יתרון קטן במחצית לכדי ניצחון גדול 73-82 ותואר ראשון אירופאי לקבוצה ישראלית שאינה מכבי ת"א. קלי מקארתי המצוין עם 22 נק', דורון שפר הוותיק עם 15 משלו וטונג'י אוונג'ובי האתלטי עם 12 נקודות ו-10 ריבאונדים חיפו על כך שוויל סלומון, הכוכב הבלתי מעורער של הקבוצה, שיחק רק 22 דקות בשל בעיית עבירות (וקלע בכל זאת 15 נק' …).  אלפי האוהדים הירושלמים שהגיעו עם הקבוצה לבלגיה חגגו עד אור הבוקר את התואר המפתיע הזה.

וכך זה נראה בחדשות הספורט

וויל סולומון. הראשון שהביא גביע אירופאי לקבוצה ישראלית שהיא לא מכבי ת"א. גם האחרון בינתיים…

22 תגובות ל - “לילות טובים אירופה / יאיר זעפרני”

  1. דנסקי

    29. אוק, 2013
    00:43

    וואו זה לא אמיתי הפוסט הזה פשוט מצוין!
    רק לענות על שאלה אחת לא הצלחת: בן כמה הייתי כשהפועל ת"א שיחקו באירופה ב-87 ובן כמה כשגליל עליון לקחו אליפות וכשדינו ראדג'ה חתם בבוסטון ו… נפלא!

    Reply to this comment
  2. מנחם לס

    29. אוק, 2013
    02:03

    פוסט אדיר ממש. נהניתי לקרוא ולהיזכר בשמות מהעבר שכמה מהם אני זוכר טוב!

    Reply to this comment
  3. שאול בוורלי הילס

    29. אוק, 2013
    02:08

    התעלת על עצמך זעפרני

    פוסט מקסים ידידי

    Reply to this comment
  4. ינון יבור

    29. אוק, 2013
    05:18

    טור אדיר!
    שלושה מהארועים אני ממש זוכר. איזה כאב לב על השלשה ההיא של אופוק סאריצ'ה מול גליל…

    Reply to this comment
  5. דובי

    29. אוק, 2013
    06:05

    נפלא זעפרני…. תודה רבה על ההשקעה והתוצר הנהדר.

    עשית לי בוקר נהדר

    Reply to this comment
  6. דובי

    29. אוק, 2013
    06:06

    התכוונתי תוצר מצוין ובוקר נהדר, או תוצר נהדר ובוקר מקסים. בשום אופן לא תוצר נהדר ובוקר נהדר. זו עילגות.

    Reply to this comment
  7. landau

    29. אוק, 2013
    08:10

    תודה רבה יאיר , כתיבה מעולה על נושא ששווה לכתוב עליו
    באמת שחסרים לי משחקים מול קבוצות יותר חזקות מאשר אקדמיק סופיה , לא מזמן דיברתי עם חבר שהתחיל לראות כדורסל ואשכרא הוא לא האמין לי שפאנא של דינו ראג'ה הפסידה לאילת של כץ ו-ווינקריץ

    Reply to this comment
  8. Berch

    29. אוק, 2013
    08:30

    סידרת את הבוקר. אהבתי את "המלך הזקן" 🙂

    Reply to this comment
  9. שמואל קלימי

    29. אוק, 2013
    09:42

    לא מבין איך גביע היולב של הפועל לא באחד מ-2 המקומות הראשונים?!

    Reply to this comment
    • יאיר

      29. אוק, 2013
      11:06

      כתבתי שהסדר הוא כרונולוגי בלבד.

      Reply to this comment
  10. asi

    29. אוק, 2013
    10:27

    דמעות..איזה עבר ואיזה הווה

    Reply to this comment
  11. מומי שאוהב חציל בטחינה

    29. אוק, 2013
    10:42

    לפי מה שמומי זוכר צביקה שרף אימן את אריס מול פילזן
    זה היה הגביע האירופי היחיד של צביקה
    משחק גועל נפש נגמר 50:48 , גביע ספורטה יותר מגעיל מחשפנית בת 47 שהציצי שלה מגרד את הרצפה.

    Reply to this comment
  12. אלעד אייל

    29. אוק, 2013
    13:51

    יאיר שאפו על טור נוסטלגי שכתוב היטב. תענוג לקרוא ולהיזכר.
    איזה זרים היו פה פעם לינטון טאונס, ג'ו דאוסן, דרק המילטון, אלכסיס ובילי תומפסון. היו ימים.
    הייתי מוסיף גם את המפגש של ירושלים של עדי גורדון מול הקבוצה המאיימת של פנרבחצ'ה אי שם בשנת 95 כמדומני. ירושלים ניצחה בבית בהפרש גבולי של כ-12 נקודות, ובסיום משחק סוער באבדי איפקצ'י עמד עדי גורדון על הקו לשתי זריקות כשהתוצאה הייתה אם זכרוני אינו מטעני 12 הפרש לטורקים. גורדון מול קהל מטורף קלע בקור רוח את הזריקה הראשונה, והחטיא בכוונה את השניה לכיוון דורון שפע כדי למנוע מהטורקים לארגן התקפה. בסיום הקהל הטורקי הזועם החל בהשלכת חפצים מכל הבא ליד, וכל הירושלמים נמלטו לחדר ההלבשה, ורק עדי גורדון הסתובב מאושרעל הפרקט כאילו הוא בטיול בפארק.

    Reply to this comment
    • יאיר

      29. אוק, 2013
      16:19

      תודה אלעד וכולם על הפירגון. הזכרת לי נשכחות עם פנרבחצ'ה… בכל מקרה, אני מתעתד לשוב מדי פעם אל ההיסטוריה של הכדורסל הישראלי בפוסטים כאן כך שיש עוד אפשרות לתקן..

      Reply to this comment
  13. דור בלוך

    29. אוק, 2013
    16:36

    פוסט נפלא ואיזה זכרונות כיפיים, גם כאוהד מכבי אני זוכר שעקבתי בהתלהבות אחרי הקבוצה הנהדרת שבנו בירושלים, היה כיף לראות את דורון שפר עושה עוד הישג אחד אחרון.

    תענוג.

    Reply to this comment
  14. עופר

    29. אוק, 2013
    16:42

    פוסט משובח על גבול המרגש, כן ירבו.
    יש לי זכרון מעומעם של משחק הצלבה בין קבוצה ישראלית שאינה מכבי (אולי גליל?) וקבוצה אירופית כלשהי, כנראה במהלך שנות ה90.
    אני לא מצליח לשחזר בדיוק מה קרה שם, זה בערך הלך ככה: הקבוצה הישראלית (אולי גליל?) הייתה צריכה לנצח בהפרש מסויים כדי לעלות, והייתה רחוקה מההפרש והמצב נראה אבוד עם פחות מדקה לסיום. התבצעה עבירה על שחקן שלנו (אחח, הימים שבהם היינו מדברים על כדורסל ישראלי בגוף ראשון) שהלך לקו לשלוש זריקות. הקבוצות ירדו לפסק זמן, במהלכו השדרנים של המשחק (שלח ומישהו??) דיברו על זה שעדיף לנו להחטיא את הזריקות וללכת להארכה, בה נקבל עוד הזדמנות להגיע ליתרון הדרוש.
    הם שלחו בזריזות את כתב הקווים לספסל והוא העביר להם את הרעיון. השחקן על הקו (אולי ברד ליף???) החטיא בתבונה את הזריקות.
    הארכה. נצחון בהפרש הרצוי. הידד!
    מישהו זוכר את המשחק והסיטואציה? זה נראה לי קצת הזוי עכשיו שאני חושב על זה.

    Reply to this comment
  15. יניב

    29. אוק, 2013
    17:01

    אני מצטרף למחמאות רק תזכירו לי המשחק של גליל מול האיטלקים היה משחק שאצל האיטלקים שיחק בודריגה הגדול ודורון שפר הענק תפר 40 נקודות,נכון?

    Reply to this comment
    • אלעד אייל

      29. אוק, 2013
      18:09

      אתה זוכר נכון תומר. בודירוגה היה אז בן 18 כישרון ענק אבל עדיין בוסרי, ושפר לימד אותו שיעור מאלף אני לא זוכר אם הוא קלע 40 אבל זה וודאי לא היה רחוק

      Reply to this comment
      • Yinon Yavor

        29. אוק, 2013
        22:12

        he scored 35 that game, with 16/17 from the free throw line, if I remember correctly

        Reply to this comment
  16. אלעד אייל

    29. אוק, 2013
    18:10

    איך הגעתי לתומר ??? יניב כמובן

    Reply to this comment
  17. דדי

    29. אוק, 2013
    19:28

    יופי של כתבה.

    אח דראזן דראזן…

    Reply to this comment

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *