פרוייקט אגדות (43): ג'ון סטוקטון / מנחם לס

 

 

פרוייקט אגדות (43): ג´ון סטוקטון



זהו סיפור על הפוינט-גארד הטהור הגדול בהיסטוריה. הוא מורכב משני מאמרים, אחד שניכתב ב-1988 ל´ידיעות אחרונות´ לפני טיסתי לאולימפיאדת סיאול, והשני שניכתב ל-´מעריב´ ב-1995כשבקרתי עם משפחתי בסולט לייק סיטי, יוטה, כמה ימים אחרי שג´ון סטוקטון שבר את שיא האסיסטים של הנבא.

  1988

כך מאמינים עכשיו כל המורמונים האדוקים המהווים רוב גדול במדינה: המשיח בכבודו ובעצמו התחפש לפוינט-גארד ונחת ישר בעיר המלח. גובהו 1.85 מטרים, הוא לבן איטי יחסית, והוא האנטי-תזה של השחקן המודרני ב-NBA. אבל כשהוא על המגרש, משהו טוב תמיד קורה. הוא היחיד בג´אז המסוגל להרתיח את המים והוא הפך את הקבוצה ליחידה אחת מגובשת שלבה פועם עם הפוינט-גארד שלה. שמו ג´ון סטוקטון, והוא הלהיט האחרון של הליגה.

הוא בא מקולג´ קטן ולא ידוע ושמו גונזאגה יוניברסיטי שבספוקיין, מדינת וושינגטון. סטוקטון מספר היום שבמשך כל חייו, עד גיל 22, הוא נע ברדיוס של חצי ק"מ – מביתו בספוקיין, ברגל לבית ספרו השכן, ומשם למגרש המשחקים. מאוחר יותר עשה דרך באורך דומה לאוניברסיטה הנמצאת חמישה בניינים מביתו בנורת´ סופריור סטריט.

הוא היה נמוך וכל כך לא ידוע, שאף אוניברסיטה לא רצתה בו, כולל אוניברסיטת מדינת וושינגטון הקרובה. "הייתה זו שגיאתי הגדולה ביותר כמאמן", אומר היום ג´ורג´ רבילנג, מאמן אוניברסיטת וושינגטון, "כשלא האמנתי שסטוקטון יוכל לעזור לקבוצה שלי באוניברסיטה".

כל עונה ששיחק באוניברסיטה הוא השתפר, עד כדי כך שבמבחנים האולימפיים ב-1984 כבר לא יכלו להתעלם ממנו. בובי נייט – מאמן ארה"ב – התלהב, אך העדיף לבסוף את כריס מאלין ואת סטיב אלפורד כגארדים, וסטוקטון נשאר בבית. כריס מאלין אמנם היה כבר אז אחד מה"פיור-שוטרס" (קלעים טהורים) הטובים בנמצא, אך אלפורד? היותו "מיסטר בסקטבול" של אינדיאנה, שבה אימן נייט, בוודאי לא הפריע. אגב, גם צ´ארלס בארקלי וטרי פורטר לא נבחרו לאותו סגל אולימפי מוכשר שכלל בין השאר גם את מייקל ג´ורדן. בובי נייט מתבדח על עצמו עד היום – כשהוא מוצג כאחד מהמאמנים הטובים ביותר – שאם הוא כזה טוב, כיצד לא גילה שיש לו קנון כבארקלי, ואיך זה שהעדיף את אלפורד על סטוקטון.

נייט הגדול טעה בעניין סטוקטון, אך טראסט המוחות של ה-NBA ידע די והותר עליו: הם ראו בשחקן הלבן בחירת דראפט של סיבוב ראשון. בראשונה העונה הוא תפס מקום קבוע בחמישייה הפותחת, ומאז ג´אז היא קבוצה אחרת. הוא ה"פיור פוינט-גארד" (רכז טבעי) היחיד בליגה עם אייזיה תומאס. גם בלי ניתור לשמים הוא מגיע לכדורים, כי אף שאינו LEAPER ("מנתר") הוא REACHER ("מגיע"), והוא היסוד הכימי הראשי בריאקציה הנקראת ג´אז.

את היכולת שיש לסטוקטון קשה להסביר. זוהי מין יכולת לעשות את הדבר הנכון בזמן הנכון. הוא מלך האסיסטים של הליגה (13.4 למשחק, כמאה ק"מ לפני ה-11.8 של השני, מג´יק), עם יותר מ-1,000 אסיסטים, השלישי בהיסטוריה של הליגה שעשה זאת, כשרק אייזיה תומאס וקווין פורטר רשמו אי-פעם יותר. יותר מזה, יש לו גם דבר נוסף שלא תראו בדפי סטטיסטיקה: משהו שנקרא כאן ASSISTS QUALITY ("אסיסטים איכותיים") – אסיסטים בדיוק בזמן שהקבוצה צריכה סל. סטוקטון הוא זריז ביותר, ולהגיד זאת על שחקן לבן זה הרבה יותר מלתת לו מחמאה. זה להניח כתר על ראשו.

זאת זריזותו – לא מהירותו, כי אינו מהיר- ובעיקר זריזות ידיו שעושה ממנו פוינט-גארד מיוחד במינו. "מהירות" היא יכולת לרוץ בזמן הקצר ביותר, נניח 100 מטרים. אני משוכנע שכאן הוא יגיע בין האחרונים בליגה. אך "זריזות", מנגד, היא יכולת להניע אברי גוף (ואת הגוף כולו) מתנוחה אחת לשנייה בזמן הקצר ביותר. בזאת הוא קוסם, קוסם ממש. אולי כייס היא הגדרה טובה יותר, כי כך הוא גונב את כל כדוריו.

ראיית המשחק שלו עילאית ממש, מה שעוזר לזריזות ידיו לעשות ממנו השלישי בליגה בגניבות כדורים (2.95 למשחק). גם כאן יש צורך בהבהרה: יש שחקנים שמנסים לגנוב את הכדור באמצע המגרש כשאין להם חיפוי, ואז, אם ההימור לא מצליח – אתה יכול לרשום שתיים נוספות ליריב. סטוקטון לעולם לא ינסה לגנוב בצורה כזאת. הוא יעשה זאת לרוב קרוב לסל, ודווקא כאשר צפוף סביבו. אז, גם אם הוא מפספס, מאומה לא קרה. ולרוב, אגב, הוא לא מפספס.

היבט נוסף שבו הוא עולה על כל שחקן NBA הוא כושרו הגופני והתמדתו. סטוקטון מסוגל לשחק ב"פול-ספיד" 48 דקות כל ערב. לא רק שהוא אינו מאט, הוא אפילו מגביר את מהירותו עם כל דקה שעוברת. חוץ מהעובדה שהוא גונב, הוא גם הנודניק הגדול של המשחק. נדבק אליך בהגנה ולא זז. אי אפשר להיפטר ממנו, כאילו הוא הזבוב בבית. גם קליעתו נהדרת, אף שהיא בוודאי המכוערת בליגה (זריקת הניתור שלו מזכירה הדיפת כדור ברזל): הוא היה רביעי באחוזים מהשדה בליגה (57.4 אחוזים), הישג עצום לגארד הזורק מרחוק. אחוז קליעתו הוא השני בגובהו אי פעם על ידי גארד.

קשה להאמין ששחקן לבן, נמוך, מסוגל למתוח עד כדי כך את הלייקרס הנהדרים, אך זהו בדיוק מה שסטוקטון עושה. עד לפני שנה שאלו ביוטה אם כדאי להחזיק אותו, או מוטב להיפטר ממנו. זה כמו לתהות אם כדאי למצרים להחזיק בפירמידות ולהודו בטאג´ מאהל. לא רק שכדאי להחזיק בו: הוא היה לסיבה העיקרית – עם קרל מאלון – שיוטה ג´אז מנגנת בצלילים שלא היו מביישים את מוצרט. והמוסיקה של יוטה ג´אז היא הדבר הצורם ביותר שהלייקרס שמעו בשנה האחרונה.

סטוק אדיר

מאמר זה ניכתב ב-1995 כשבקרתי בסולט-לייק סיטי, יוטה עם משפחתי, לעיתון ´מעריב´ כמה ימים אחרי שג´ון סטוקטון שבר את שיא האסיסטים של הנבא במשחק נגד יוסטון רוקטס, ואח"כ הוכנס כפרק בספרי "חיצים ובונבונים":

ביום הדראפט של יוני 1984, יום חם ורטוב בניו-יורק, ישב ג´ון סטוקטון – בוגר טרי של גונזגה, המכללה הפצפונת שבעיר הולדתו ספוקיין, מדינת וושינגטון – במדיסון סקוור גארדן, כדי להיות שם אם מישהו יבחר בו בסיבוב השני או השלישי של הדראפט. הוא ישב, נחבא אל הכלים כאילו הוא לא שייך לכאן, ונראה כדמות לא שונה בהרבה מעשרות עורכי הדין הצעירים והסטודנטים לרפואה שקפצו לגארדן בהפסקת הצהריים בשביל לחזות בתוצאות הדראפט. איש לא חשד שהלבן החיוור הנמוך הוא בין המועמדים להיבחר.

פתאום, בסיבוב הראשון, כשהגיעו לבחירה מספר 16, הודיע דייב גאביט: "יוטה ג´אז בוחרת את ג´ון סטוקטון". רוד האנדלי, שחקן העבר המטורף ופרשן הטלוויזיה של הג´אז, שידר לסולט לייק סיטי: "זה עתה בחרנו בג´ון גונזגה, מסטוקטון. סליחה, ג´ון סטוקטון מגונזגה…" הוא לא עשה זאת בכוונה. במשך שנים התבלבלו בשמו של המאסטרו הייחודי של הג´אז, האלמוני שהיה לפוינט-גארד הטהור הטוב בהיסטוריה של הכדורסל, כשרק בוב קוזי ואייזיה תומאס מגרדים את התואר.

כמה דקות אחרי הבחירה ניגש סטוקטון אל האנדלי ושאל אם ביוטה כולם צורחים "בוז" בגלל בחירתו. "אר יו קידינג?" עונה האנדלי, "הם לא צורחים BOO, הם שואלים WHO?". אז אותו ג´ון גונזגה, סליחה, סטוקטון, ה- "-WHO?" המפורסם בעולם, שבר לפני שבוע את שיא האסיסטים של מג´יק ג´ונסון שעמד על 9,921 לקריירה. כשנשארו 7:25 דקות לסיום המחצית נגד יוסטון השווה סטוקטון את השיא עם אסיסט לתום צ´יימברס, ועם 6:23 דקות לסיום המחצית הוא שבר את השיא עם האסיסט ה-9,922 שלו לאדם המתאים לכך ביותר – מסירה ל"דוור" קרל מלון. אותו מלון שסטוקטון יכול למצוא על הפרקט לעוד אסיסט נפלא בעיניים עצומות.

המשחק נעצר. מג´יק צלצל לאחל הצלחה ל"פליימייקר הגדול בהיסטוריה". אולי הוא היה יכול גם להוסיף שאם היו לסטוקטון רצים לפאסט-ברייק כג´יימס וורת´י או ביירון סקוט, כמו שהיו למג´יק, או שחקן פוסט-אפ כמו קארים עבדול ג´באר, שיאו כיום היה כבר בסביבות ה-11 אלף, המספר שיגיע אליו בעונה הבאה.
אם הפוינט-גארד הלבן והצנום הזה (80 ק"ג היושבים על 1.85 מטרים) בן ה-32 ימשיך לשחק עד גיל 36, ולשחקן שבעשר עונות שיחק ב-885 משחקים מ-859 אפשריים (החמיץ רק ארבעה בגלל נקע בקרסול) זהו דבר צפוי בהחלט – הוא יגיע ל-15 אלף אסיסטים.

קשה להאמין שהסטטיסטיקות הבאות, מלבד שיאו האחרון, שייכות לשחקן הפחות ידוע בדראפט של 84´: במשך שבע שנים רצופות היה סטוקטון מלך האסיסטים של הליגה, והעונה יעשה זאת בפעם השמינית וישתווה לבוב קוזי. הוא מחזיק בשיא האסיסטים לעונה (1,164), שיא קריירה לעונה בממוצע אסיסטים למשחק (14.5), ושיא בממוצע כללי לקריירה (11.5).

הוא שבר את גבול ה-1,000 אסיסטים לעונה שש פעמים, כשהיחידים בהיסטוריית ה-NBA שחילקו 1,000 בונבונים בעונה היו קווין פורטר ב-78´ ואייזיה תומאס ב-84´. הוא מחזיק בשיא הליגה ביחס אסיסטים לאיבודי כדור (4.6 ל-1), נבחר שבע פעמים לאול-סטאר (ול-MVP לפני שנתיים), מחזיק בשיא אסיסטים במשחק פלייאוף (24, עם מג´יק), ושיאו האישי למשחק רגיל הוא 28. סטוקטון הוביל את הליגה בגניבות ב-1989 עם 3.21 למשחק, ועל פי הקצב שלו כרגע, ישבור את שיאו של מוריס צ´יקס כמלך הגניבות של ה-NBA (עם 2,310 גניבות) באפריל העונה.

עד ה-NBA בילה סטוקטון את כל חייו בקילומטר מרובע בספוקיין, בין ביתו, בית הספר העממי, התיכון והפאב של אביו ג´ק, "ג´ק אנד דן טברן" (פרנק ליידן, מאמנו לשעבר: "למה לא אוהב את סטוקטון? הוא אירי ואביו בעל הפאב נותן לי כוסיות וויסקי חינם") , וגונזגה קולג´, הקטן ביותר בין מכללות הליגה הראשונה של ה-NCAA.

סגנון משחקו הוא מהסוג הישן של הפליימייקר בעולם כדורסל חדש: חוץ ממנו, כל הפוינט- גארדים האחרים כקווין ג´ונסון, פני הרדאוויי, או גארי פייטון, הם קודם כל קלעים וחודרים, ורק אחר כך מוסרים. אצלו, בונבון חשוב יותר מחץ. לזה נולד וזה תפקידו. הוא לא השחקן הטוב ביותר בפוינט-גארד – מג´יק ואוסקר רוברטסון היו טובים ממנו כללית – אבל מג´יק וביג-O לא היו פליימייקרים. הם היו שחקנים.

גם לקבור את העור הוא יודע אם צריך, תודה: ארבע עונות הוא שבר את מחסום ה-17 נקודות בממוצע למשחק (כשממוצע הקריירה שלו עומד על 13.3), אבל בדיוק הטוב ביותר בין כל הפוינט- גארדים – 52 אחוזי קליעה! אם נזכור שהוא לא פליימייקר מהסוג החודר, ורוב נקודותיו באות ממרחק או חצי-מרחק, ה-52 אחוזים הופכים לאחוז דיוק מהמם עוד יותר. גם אחוזיו מהשלוש ומהקו (82 אחוזים) הם בין הטובים בליגה.

זהו שחקן המופיע לכל אימון בזמן, עובד יותר מכולם, לא נותן כותרות לעיתונים ולא מתעסק במה שכתבו או לא כתבו עליו, ואף פעם לא דורש לדון מחדש בחוזהו. זהו שחקן שלבדו הרכיב את כל האינסטלציה בביתו החדש בספוקיין (וכן את השטיחים מקיר לקיר). זה לא שעם חוזה של 2.5 מיליון לעונה אין לו די ירוקים לשלם לעבודות תחזוקה, אלא מכיוון שהוא קאונטרי-בוי בנשמתו, איש כנסייה שמשפחתו וביתו חשובים לו מכל, והוא אוהב להיות ב"קשר פיסי" עם ביתו, כדבריו.
סטוקטון הוא שחקן המצמצם את המשחק למינימום: כדרור, חצייה, מסירה או כדרור, חצייה, זריקה. את ה"פיק אנד רול" עם מלון הוא מבצע טוב מכולם, בהווה או בעבר.

הוא משחק תרגילים שמאמנים תמיד מציירים על מפיות נייר במסעדות בדיוק מדהים. תשרטט תרגיל, תבקש ממנו לחתוך ב-60 מעלות, והוא יחתוך ב-60 מעלות. לא ב-55 ולא ב-65. הוא היחיד בליגה המסוגל למסור מסירת שתי ידיים, מהסוג שפעם מסרו בוב קוזי ודיק מקגווייר, כמו שמלמדים בקורס למאמנים בווינגייט. הוא מכדרר בקצות אצבעותיו (תודות לכפות ידיו הגדולות מאוד) כמו ש"ביג-O" היה מכדרר. הוא רואה את כל המגרש ויכול לתאר לך בדיוק של וידאו היכן היה כל אחד בשנייה זו או אחרת.

הוא מכיר את נקודות החוזק והחולשה של כל שחקן ומתאים לכך את משחקו. כשאיטון הענק היה הסנטר שלו, הכדור תמיד הגיע לכיוון כתפו הימנית, המקום היחיד שבו היה מסוגל לתופסו. הכדור לדוור תמיד מגיע בזמן השעטה, 1.20 מטרים לפניו, ולכדור הזה מגיע מלון בלי להאט עשירית שנייה או לקצר רבע צעד. בדיוק במקום הנכון ובדיוק במאית השנייה הנכונה. בקיצור, הוא האב טיפוס של פוינט-גארד המתרגם את ספר הכדורסל לפרקטיקה על הפרקט.

למרות הכל, הוא היה ונשאר אנונימי ביותר בליגה. ב"נבחרת החלום" בברצלונה ביקש ממנו חוזה גונזלס, אוהד מקומי שלא זיהה אותו – את סטוקטון – אם יוכל בבקשה לצלם אותו, את גונזלס, עם צ´ארלס בארקלי. בשדה התעופה ניוארק הוא פעם התבקש "לחכות עד ששחקני הג´אז יעברו את הביקורת". הוא נראה יותר כנער המשלוחים המביא פיצה הביתה מאשר גדול הפוינט-גארדים במשחק.

הוא גאון כדורסל העושה את כל הדברים הקשים במין קלות לא מובנת. הקהל הרחב נהנה יותר מקיי. ג´יי. ופריצותיו או מה"קרוס-אובר" של טים הרדאוויי, אך טהרני הכדורסל מעדיפים את סטוקטון. איתו הם רואים סימפוניה. איתו הם רואים את הטוב בהיסטוריה בהשגת "שניים לאחד" (בסוף הרבע עם 40 טיקים בשעון, וסטוקטון תמיד יודע לתת לקבוצתו שתי אחזקות כדור לעומת אחת של היריב).

רד אורבך אמר פעם שהמסירה הטובה היחידה היא המסירה הנתפסת. את מסירותיו של סטוקטון, כמו של ג´ו מונטנה, הקוורטרבק הגדול מכולם, תופסים: אף שאין בהן ספירלה יפהפייה, ואף שהן לא נראות כמשהו מיוחד, כל כדור של מונטנה מגיע למקום הנכון בזמן הנכון. אותו דבר בדיוק אפשר לומר על סטוקטון.
זהו סטוקטון: אף פעם לא מתעייף, אף פעם לא מבזבז תנועה. אף פעם לא בוכה ומתלונן. משחק ונותן לזברות לעשות את עבודתן, כשמשחקו פשוט ויעיל בלי לבצע הטעיות, בלי "DRIBBLE SPIN" בלי "CROSSOVERS" ובלי "WRAPAROUNDS". אלו מצויים בארסנל שלו, אך הוא מעדיף את הדרך הפשוטה לחלק עוד סוכרייה.

תום צ´יימברס אמר עליו: "שיחקתי עם הרבה פוינט-גארדים, אבל הוא היחיד שאתו אתה יודע שאם אתה בריצה, או אם אתה חופשי, המסירה תגיע אליך. זוהי אקסיומה". את המחמאה הגדולה מכולן נתן לו השבוע בוב קוזי, אמן המסירה של העבר: "הוא פרופסור החלוקה. הוא אחד היחידים החושב מסירה לפני זריקה. הוא שחקן הכדורסל הטהור הגדול מכולנו, המודל מספר אחת בעולם לאיך וכיצד המשחק הזה אמור להיות משוחק".

*********************

ג´ון סטוקטון, לבן, אטי ונמוך (1.85 כאמור), סיים קריירה של 19 שנה (פרש ב-2003) אותה העביר בקבוצה אחת – יוטה ג´אז. נאמנותו למקור היא אחת מתכונותיו היציבות ביותר. הוא מחזיק בשיאי ליגה באסיסטים (15,806) וגניבות (3,265). הוא סיים קריירה של 19 עונות עם ממוצע של מספרים כפולים "(דאבל-דאבל") בנקודות (13.1 למשחק) ואסיסטים (10.5 בונבונים למשחק). הוא שני רק לקארים במספר המשחקים ששיחק, כשבקריירה של 19 שנה החמיץ רק 22 משחקים!

סטוקטון הוא חבר ב"50 הגדולים" ובעל שתי מדליות זהב באולימפיאדות של 1992 ו-1996. שיחק ב-10 משחקי אול-סטאר ונבחר כ-MVP ב-1993. מובן שהוא מולטי מיליונר שגר בבית מרווח – אך לא ארמון – שבנה קרוב להוריו בעיר ספוקיין, וושינגטון, שם נולד וחי כל חייו. הוא נשוי לנדה סטפוביץ´, בתו של מושל אלסקה, עם שתי בנותיו וארבעת בניו. מאז שפרש ועד היום – 5 שנים תמימות – הוא לא הופיע אפילו פעם אחת בטלוויזיה ככוכב אורח והעדיף לפרוש בפשטות לחיי משפחה שקטים ואלמוניים. 

LAST GAME!

 

 

 

 

 

 

מנחם לס

הזקו והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 135 תגובות

  1. 2 כתבות אדירות.
    סטוקטון השחקן האהוב עליי ביותר אחרי האקים, בעיקר בגלל הפשטות של כל הפעולות שלו שאתה ממש מאמין לעצמך כשאתה אומר 'אם הוא יכול, כל אחד יכול'. הפוינט גארד המושלם.

      1. הסיבה שאני אוהב אותו זה שבעייני הוא תמיד היה אי של שפיות בעולם ההיילייטס של הברודר. סוג של סדרן עבודה שמגיש את הכדור בזמן ובמקום הנכון בשביל שהברודרס יעשו את הקטע שלהם. בהגנה הוא מנייה בטוחה בכל יום בשבוע.

        אם טיפה יותר קריאטיביות מצד ההנהלה המורמונית שלו גם היה יכול לעשות אליפיות בעידן של ג'ורדן.

        אני בכל אופן לוקח אותו לחמישייה שלי ראשון. למה על כל ג'ורדן יש ברייאנט ועל כל שאק יש האקים ועל כל מג'יק יש CP, רק סטוקטון יש רק אחד.

        1. IDO עם כל הכבוד להשוות את מג'יק לCP זה כמו להשוות את ג'ורדן לג'ייסון ריצ'רדסון , גם אני אוהב את סוטקטון ואת כל מה שהוא מייצג אבל מג'יק שינה את המשחק וכנראה שלא נראה שחקן כזה אף פעם.

          1. אורי – CP הוא אומנם לא מג'יק אבל הוא מספיק קרוב.

            מה שניסיתי להעביר שאפילו המרחק בין ג'ורדן הגדול לזה שאחריו הוא לא גדול כמו הפער בין סטוקטון לזה שאחריו .

    1. זו הייתה גם אומנותו של בירד, השחקן הלבן הטוב ביותר ועם ראיית משחק ויכולת מסירה דומה.

      לגבי ראיית המשחק ויכולת המסירה חוץ מקוזי, מג'יק וסטוק, ראיית משחק ויכולת מסירה כאלו לפחות היו גם כאמור לבירד וגם למרביץ' שאף יכול היה למסור ולקלוע תוך כדי תנועה ונגד כיוון התנועה (עדיין לא אומר שהוא שחקן טוב יותר אך בכל מקרה שחקן גדול).

  2. גארי פייטון ביקש שסטוקטון (וג'ורג' גרווין) ילווה אותו כשהוצג להיכל התהילה. והנה מה שוא אמר עליו בנאומו:

    "מקניטים אותי הרבה בגלל הבחור הזה כאן [ג'ון סטוקטון]. כולם שואלים אותי מדוע הוא הבחור שהכי קשה לשמור עליו ולא מייקל ג'ורדן. אז קודם כל, זו היא דעתי שלי, ולכן ככה זה יהיה.

    המממ, רק סיפור קטן קטנטן לגביו: הוא האדם היחיד, כשהגעתי לנבא ולא הייתי טוב כפי שחשבתי שאהיה בשנתיים הראשונות, אני צפיתי בו. וכאשר אני צפיתי בו, [ראיתי ש]הוא השחקן שכל הילדים מסתכלים עליו כעת. אני אולי הייתי יותר אתלטי ממנו, אך הוא עשה זאת באותה דרך בדיוק בכל לילה, בכל לילה.
    לגבי בחור ששיחק [בממוצע] רק 32 דקות, לעלות ולזרוק תרייסר זריקות ולקלוע תשע או עשר מתוכן, לזרוק בממוצע שמונה זריקות עונשין ולקלוע שבע מהן, ועוד להוסיף על כך חמש עשרה אסיסטים וארבע גניבות כדור, זו היא הסיבה מדוע הוא השחקן שעליו היה הכי קשה לשמור, וזו גם הסיבה מדוע אני מכבד אותו כל כך."

    1. לסטוק אין בקריירה 90-75 אחוזים מהשדה אלא 51! ומשחקים מסוימים עם אחוזים מאוד גבוהים היו לשחקנים נוספים בתקופתו

  3. סטוקטון. הוא היה כל כך מושלם.
    כשראית אותו משחק זה היה בהתחלה "וואו, מהמם, תענוג… ככה פוינט צריך להיראות! הנה האידיאה של הרכז, העושה משחק… וואוו, פיקנרול, שלימות.. "
    אחרי מחצית אחת התחלת לשאול את עצמך, אוקיי, איזה יופי, מה עוד זה עושה?
    כלומר, סבבה, הוא מפשיר פיתות מדהים. אפשר להכין בו אורז שייצא אחד אחד, ואפילו דגים…
    אבל שיט, זה כולה מיקרוגל!
    בקיצור, הוא הפוינט המושלם. אבל כמה פעמים אפשר לראות את זה? תקליט פיקנרול אחד מלון סטוקטון, עוד מסירה ארוכה למתפרצת, חטיפה משחקן, וזהו. תריץ את זה אלף פעם ויש לך קריירה.

    בקיצור – סטוקטון בחמישייה לפני מג'יק?? בחיים לא.
    עדיף להסתכל על דשא צומח.
    סטוקטון זה טוב כדי ללמד כדורסל. מג'יק זה שואו טיים.
    עדיף מג'יק.

      1. כתוב במדריך של המיקרו שאפשר!

        אני דגים מכין יותר פשוט –
        ממלא בפטרוזיליה את הבטן, מניח על מצע של ירקות פרוסים דק, עם קצת שמן זית ומלח וטיפה לימון,
        שניים שלושה חריצים עמוקים בדג, סוגר בנייר אלומיניום ומכניס לתנור ל25 דקות ב220 מעלות.
        יוצא מג'יק!

      1. IDO , רגע אתה רוצה לומר לי שסטיב נאש אפילו לא מתקרב להיות משהו שדומה לסטוקטון? בעיני נאש-סטוקטון הרבה יותר קורבים מאשר מג'יק-CP

        1. לא. בעייני נאש הרבה יותר שואו טיים ולא יעיל בהגנה.

          סטוקטון הוא האדם העובד. לארי בירד דומה לו בתכונות אבל הם בתפקידים שונים.

          1. טרמפולינות רעיון נחמד, גם אם קצת קיצוני…

            תראה, יש אוהדים גם לספרס, אוקיי?
            משעממים, אבל שיטתיים ויש כאלה שזה עושה להם את זה. סבבה.
            יש מי שמעדיף שואו, ולכן הלב שלו הולך למקומות אחרים.
            זה עניין של העדפה אישית.

            אני, למשל, אוהד ניקס זו השנה ה29.
            רוצה לדבר עליי ועל הפסיכוזות והקונפליקטים שזה משקף?

            צליל התפוח הולך עם יוסטון. על זה אני אגיד רק אהמ.

  4. סטוקטון שחקן כנק
    מומי זוכר את הפיק אנד רול עם מלון כאומנות
    מומי היה מתרגל פיק אנד פופ ופיק אנד רול עם ג'ניפר באל איי
    היו ימים
    היום עובד על ראן אנג גאן עם סילבי

  5. לאורי (מוזר שאין אפשרות תגובה לתגובתך): הפער בים מג'יק לסטוק לא פחות גדול מהמרחק בין זסטוק לזה שאחריו. מג'יק שחקן טוב משמעותית ממנו, וזה לא אשמתו של סטוק אלא של הבדלי הגובה, ולמג'יק הייתה ראיית משחק ויכולת מסירה דומים ויכולת לעשות את השחקנים שסביבו לטובים יותר לא פחות מסטוק עם גובה של פורוורד ואף של ציר לא גבוה, מה שאפשר לו לשחק מעולה בכל עמדה במגרש, וסטוק שלא באשמתו לא יכול היה להיות כזה. וכן מג'יק גם יותר מנהיג ווינר מסטוק.

  6. הדברים עליו ברשימותיי:

    שיאן האס' והחט' בעונה הסדירה, קלעי מצוין (13.1 נק' ב-51.5% מהשדה [38.4% מהשלוש] ו-82.6% מהקו בעונה הסדירה ב-31.8 דק' למשחק ב-1504 מש', כשבפלייאוף קלע 13.4 ב-47.3% מהשדה [32.6% מהשלוש] ו-81% מהקו ב-35.2 דק' למשחק ב-182 מש') ושחקן הגנה טוב מאוד. שיחק עד גיל 41, מה שכמובן פגע בנתוניו, ולו היה משחק עד גיל 34 (1,062 מש'), היה מגיע לשיא ממוצע של 11.46 אס' למשחק בעונה הסדירה, כשעד גיל 33 (980 מש') מסר 11.54 אס' למשחק. מגיל 35 חלה ירידה משמעותית בנתונים בגלל הגיל.
    בעונות 13-4 (בשלוש העונות הראשונות שיחק מעט ולכן המספרים שלו נמוכים) השיג 15.6 נק' (52.4% מהשדה, 39.2% מהשלוש ו-82.9% מהקו), 12.84 אס', 2.56 חט' ו-3.36 אי' ב-36.1 דק' למשחק בעונה הסדירה (ב-9 העונות הראשונות מהן הגיע ל-15.73 נק' [52.2% מהשדה, 38.8% מהשלוש ו-82.7% מהקו], 13.1 אס' [בכל 9 העונות האלו זכה במלכות האס' כולל שיא ליגה עונתי של 14.5 אס' למשחק], 2.62 חט' ו-3.35 אי' ב-36.3 דק' למשחק) לעומת 13.1 נק', 10.5 אס', 2.2 חט' ו-2.8 אי' ב-31.8 דק' למשחק בקריירה שהם מס' מצוינים כשלעצמם שביחס ל-36 דק' משחק הם שווים 14.9 נק', 11.9 אס', 2.5 חט' ו-3.2 אי'. מג'יק מסר 11.2 אס' ואיבד 3.9 פעמים ב-36.7 דק' למשחק שהם 11 אס' ו-3.8 אי' ביחס ל-36 דק'. בפלייאוף מסר בקריירה 10.1 אס' למש' וחטף 1.86 ואיבד 2.84 פעמים ב-35.2 דק' למשחק, ובפלייאוף בעונות 13-4 קלע 15.56 נק' (47.4% מהשדה, 32.2% מהשלוש ו-83% מהקו), מסר 11.75 אס', חטף פעמיים ואיבד 3.26 פעמים בכמעט 39 דק' למשחק כשבעונות 12-4 קלע 15.43 נק' (46.45% מהשדה, 30.8% מהשלוש ו-82.5% מהקו – דווקא בשנות השיא קלע באחוזים קצת פחות טובים מהשדה ומהשלוש) מסר 12.25 אס', חטף 2.1 פעמים ואיבד 3.3 פעמים ב-38.4 דק' למשחק בפלייאוף וזה משקף יותר את רמתו.
    פרש ב-2003 כחודשיים לאחר יום הולדתו ה-41.
    שיחק ב-98.56% מהמשחקים (1504 מש' ב-19 עונות מתוך 1526 מש' אפשריים) והוא רביעי בזה לאחר הפאוורים אייסי גרין עם 99.766% (1278 מ-1281), אלווין הייס עם 99.314% (1303 מ-1312) וביילי האוול עם 98.75% (951 מ-963) ולפני שחקן הפינה ג'ק טווימן עם 97.7435% (823 מ-842), וכמובן ראשון בין הרכזים בפרט ושחקני החוץ בכלל. החסיר מש' בשתי עונות בלבד (כשבעונתו ה-15 שיחק את כל 50 המש' בעונת השביתה הראשונה ב-98/9'), כשבעונתו ה-14 החסיר שמונה-עשר מש' ובשאר 18 העונות שיחק ב-99.73% מהמשחקים (1460 מ-1464). בפלייאוף שיחק ב-182 מש'. אם קרל מלון, שותפו לצמד הפיק-אנד-רול הטוב בכל הזמנים, היה פורש עונה לפני פרישתו בפועל, הוא היה אחרי הייס עם 99.307% (1434 מ-1444) אך סיים בפועל עם 96.723% (1476 מ-1526).
    לסטוקטון יחס אס'-אי' הטוב ביותר של 3.72 אס' לכל איבוד בעונה הסדירה בכל הקריירה כשבעונות 13-4 היה לו יחס של 3.82 אס' לכל איבוד ובעונות 12-4 יחס של 3.91 אס' לכל איבוד, ו-3.56 אס' לכל אי' בפלייאוף בקריירה (3.6 בעונות 13-4 ו-3.71 בעונות 12-4). זה טוב משמעותית אף ממג'יק.

  7. קרמר אתה גדול.
    יחס אסיסטים לאיבודים אומר כמעט הכל.
    האם יש לך את היחס עבור הרכזים של היום ופעם ? (כריס פול, פארקר, ווסטרוק, מג'יק …)

    1. לקרמר יש הכל.
      יחסים של רכזים זה פיצ'פקס בשבילו. לא נראה לי שהוא הולך לרשימות בשביל זה. הן אצלו בזיכרון.
      תתקיל אותו במידות תחתונים, צבע אהוב, חיות מחמד…

    2. יחס אס'-אי' הוא אמנם עקרונית חשוב מאוד, אך לא תמיד אומר הכל. לרכזים כמו דניס ג'ונסון (שאמנם במקור שיחק בעמדה 2 ורק בסלטיקס הי רכז), מרק פרייס ובילאפס, אין יחס אס'-אי' מרשים, אלא שניים ומשהו.

      1. קרמר תגובותיך שאינן נתונים סטטיסטיים הן מצוינות ומחכימות מאוד!
        אנא המשך בהן, מוסיפות לדיון!

    3. יש לי את יחס האס'-אי' של הרכזים הנמצאים ברשימה שלי על הרכזים הטובים ביותר בכל הזמנים, ומופיעים שם גם מהעבר וגם מההווה (25 מדורגים ועוד עשרות תחת "ראויים לציון" וכך בכל עמדה).

      1. קרמר היקר,
        אשמח אם תוכל להוסיף את טבלת אסיסטים לאיבודים של מספר רכזים, ואנו נוכל להשוות בינהם

        תודה רבה
        אורי
        Ori88

  8. מנחם, תודה!!
    כבר אין מה להגיד עליך!!
    רכז גדול ולדעתי הוא ואיזאה תומאס חולקים את המקום השלישי ב״תחרות הרכז הגדול בהיסטוריה״
    שוב פעם: תודה!!!!

      1. איפה עוד אפשר למצוא שחקן שמקבל כזה סטנדינג אוביישן מהקהל בעיצומו של הפלייאוף?
        שהבעלים של הקבוצה בוכה על פרישתו כאב שכול שאיבד בן?
        שלאחר 19 עונות בטופ מוסר את הודעת פרישתו בכזאת נונשלנטיות?

        1. מדהים. כתבתי קודם על השעמום שבצפייה בסטוקטון.
          אני צופה בריאיון, ומקשיב לאדם, ומבין שמה שאני מרגיש הוא געגוע לתקופה, ליציבות, לשיקול הדעת שהוא מייצג.

          הלוואי עלינו היום משעממים כמוהו.

  9. מעניין להרכיב את חמשת השחקנים הכי טובים בעמדתם, כאלה שהם לא ג'ורדן, מאג'יק, לברון וכו'…שהם שחקני על שיכולים לשחק בכמה עמדות. הכוונה לשחקנים כמו סטוקטון, רג'י מילר וכו'.

    1. גם בירד ראוי להזכרה כשחקן על כזה לפני ה"וכו' ", ולפחות בינתיים בירד לפני לברון שעוד צריך להוכיח עצמו יותר כמנהיג ווינר כשבירד תמיד הופיע ברגעים המכריעים ולברון גם בשנתיים האחרונות יותר מדי פעמים, בוודאי יחסית לרמתו, לא הופיע ברגעים המכריעים.

  10. סטוקטון היה הכוכב האמיתי של הג'אז, והוביל יחד עם מאלון חבורה של שחקנים די הזויים (שום מילה על הורנסק שהיה שחקן ממש מגניב), לתת פייט אדיר לשיקאגו.
    במאני טיים הייתה למאלון נטייה להיעלם לפעמים ואז סטוקטון היה מבטא את היכולת ההתקפית הקטלנית שלו. מה שכאב לי באותם שנים לראות זה איך גם כשזה משחק אחרון בגמר האן בי איי, ג'רי סלואן לא היה משנה מאומה מסדרות החילופים שלו, והיה נותן לסטוקטון לנוח את הדקות שהיה רגיל להם. לא הבנתי למה במשחקים כל כך חשובים הוא לא נתן לו לשחק 40 דקות. לדעתי זה היה יכול לשנות את ההיסטוריה,
    תראו את שתי הדקות הגאוניות האלו –
    http://www.youtube.com/watch?v=8591nmgoGqU

    מי שלא מעריך שחקן שכזה לא מבין מהחיים שלו

  11. שחקן אדיר ששיחק מושלם את הכדורסל "של פעם".
    קליעה, מסירה, ראיית משחק והבנתו.
    תודה, איתי, שהזכרת לנו את גאוניותו.

  12. עוד שתי דקות שלו נגד יוסטון-
    http://www.youtube.com/watch?v=be-EEL7FfQM

    מה שיפה אצל סטוקטון הוא שהוא היה בעצם "בד בוי" בניגוד לתדמית אותה הוא שידר, וכאן רוב האנשים מפספסים אותו לטעמי. ברגעים האמיתיים זה פשוט התעורר ויצא ממנו. אחר כך הוא היה חוזר לצניעות הנזירית שלו.

    פשוט לא ייאמן שהוא ומאלון היו צריכים לשחק בגמר האן בי איי עם שחקנים כל כך גרועים גרג אוסטארטג גרג פוסטר וכריס מוריס….מה זו הייתה העליבות הזו? למייקל היה את פיפן, רודמן, קוקוץ', וסטיב קאר ..
    אוסטארטג היה כל כך גרוע, מי שראה אותו יודע על מה אני מדבר.
    רוני סייקלי היה אמור להגיע באותה שנה ליוטה בטרייד ממיאמי, אבל לא הסכים לעלות על המטוס ולעבור ליוטה. אני די בטוח שאיתו הסיפור בגמר היה נראה אחרת.

  13. לבקשת אורי יחסי האס'-אי' של רכזים שונים (מפני שהאי' חושבו רק החל מ-77/8 אין נתונים לגבי רכזים כמו קוזי, אוסקאר, וסט (שחילרק את הקריירה בין שת עמדות החוץ) ופרזייר)-

    מג'יק (ראשון ברשימתי): 2.89 אס' לכל איבוד בעונה הסדירה (2.92 כרכז ללא העונה האחרונה ו-3.11 בעונות 12-4) ו-3.37 אס' לכל אי' בפלייאוף (3.39 כרכז ללא סדרת הפלייאוף האחרונה ו-3.58 אס' לכל איבוד בעונות 12-4).

    אייזיאה (חמישי): 2.46 אס' לכל איבוד בעונה הסדירה ו-2.675 בפלייאוף.

    סטוק (שביעי) 3.72 אס' לכל איבוד בעונה הסדירה בכל הקריירה כשבעונות 13-4 היה לו יחס של 3.82 אס' לכל איבוד ובעונות 12-4 יחס של 3.91 אס' לכל איבוד, ו-3.56 אס' לכל אי' בפלייאוף בקריירה (3.6 בעונות 13-4 ו-3.71 בעונות 12-4).

    ארצ'יבלד (האי' החלו להיחשב 6 עונות לפני פרישתו): יחס אס-אי' ב-6 עונותיו האחרונות מאז שהחלו לחשב אי' הוא 2.425 אס' לכל איבוד, כשיחס האס'-אי' בין ממוצע האס' בקריירה לממוצע האי' הוא 2.69, אי', כשב-5 העונות מאז שחושבו אי' ללא העונה האחרונה יחס האס'-אי הוא 2.45 אס' לכל איבוד, ו-2.72 אס' לכל איבוד בין ממוצע האס' ללא העונה הראשונה והאחרונה ולבין ממוצע האי' ב-5 העונות מאז שחושבו אי' ללא העונה האחרונה. בפלייאוף יחס האס'-אי' בעונות שבהם חושבו אי' (80'-83' – 4 העונות האחרונות מתוך 5 עונות שבהן השתתף בפלייאוף) הוא 2.25 אס' לכל איבוד.

    קיד: 3.02 אס' לכל איבוד בעונה הסדירה ו-2.81 אס' לכל איבוד בפלייאוף.

    פייטון: 2.95 אס' לכל איבוד בעונה הסדירה ו-2.73 בפלייאוף.

    נאש: 2.986 אס' לכל איבוד בעונה הסדירה ו-2.77 אס' לכל איבוד בפלייאוף.

    קווין ג'ונסון: יחס אס'-אי' של 2.97 אס' לכל איבוד בקריירה בעונה הסדירה ו-3 ללא העונה הראשונה ושתי האחרונות, ו-2.64 אס' לכל איבוד בקריירה בפלייאוף ו-2.67 ללא שני הפלייאופים האחרונים.

    טים הארדאווי (שלושה-עשר): 2.86 אס' לכל איבוד בקריירה בעונה הסדירה (2.9 ב-8 העונות הראשונות) ו-2.32 אס' לכל איבוד בקריירה בפלייאוף (2.39 בחמשת הפלייאופים הראשונים ו-4.04 בפלייאוף הראשון).

    דניס ג'ונסון: יחס אס'-אי' של 2.2 אס' לכל איבוד בעונה הסדירה (מעונתו השנייה [77/8'] שבה החלו לחשב אי') ו-2.1 בפלייאוף.

    צ'יקס: 3.26 אס' לכל אי' בעונה הסדירה ו-2.9 בפלייאוף.

    המשך יבוא…

    1. המשך (לגבי הרשימה לעיל אז מסטוק יש רצף לפי הדירוג שלי [עשרים וחמישה מדורגים) והרצף ממשיך כאן וכשיהיה דילוג בגלל רכז מלפני חישוב האי' אם יש עוד כאלו במדורגים אביא שוב דירוג בסוגריים) –

      פול: עד כה 4.04 אס' לכל איבוד בעונה הסדירה, ו-3.175 בפלייאוף.

      רונדו: עד כה יחס אס'-אי' של שלושה אס' לכל אי' (בשנתיים הראשונות 2.17 ו-2.67, מ-2009 היחס הוא בטווח 3.25-3.15 כשמ-2010 היחס הוא מעל 3.2) בעונה הסדירה ו-3.225 בפלייאוף (3.15 בפלייאוף 2012).

      בילאפס: עד כה 2.65 אס' לכל איבוד בעונה הסדירה ו-2.58 בפלייאוף.

      דריק רוז: 2.34 אס' לכל איבוד בעונה הסדירה ו-1.9 בפלייאוף (בשני הפלייאופים של 2010 ו-2011 היה לו יחס של 2.21 כשבחמשת המש' של 2010 היחס היה 2.77 ובשישה-עשר המש' ב-2011 היחס היה 2.085).

      מארק ג'קסון: 3.28 אס' לכל אי' בעונה הסדירה (3.36 ללא השנתיים האחרונות) ו-3.1 בפלייאוף.

      קני סמית': יחס אס'-אי' של 2.47 אס' לכל אי' בעונה הסדירה ו-2.93 בפלייאוף.

      ביבי: 2.585 אס' לכל איבוד בעונה הסדירה ו-2.2 בפלייאוף.

      ליבר: יחס של 3.19 אס' לכל איבוד בעונה הסדירה ו-3.67 בפלייאוף (3.47 ללא שני הפלייאופים הראשונים שבהם שיחק רק 17.42 דק' למשחק היחס הוא 40 אס' לעומת שבעה אי' [5.714 אס' לכל איבוד]).

      טרי פורטר: אס' לכל איבוד בעונה הסדירה ו-2.644 בפלייאוף.

      נורם ניקסון: 2.7 אס' לכל איבוד בעונה הסדירה ו-2.31 בפלייאוף.

      עד כאן 25 המדורגים אצלי ברשימת "הרכזים הטובים בכל הזמנים" (שלמעשה זה מאמר עם דברים על כל שחקן שחלקם ארוכים וחלקם קצרים).

      בהשך יחסי אס'-אי' של רכזים נוספים.

    2. המשך יחסי אס'-אי' של רכזים –

      מייקל ריי ריצ'ארדסון: 2.1 (ללא העונה הראשונה 2.15) אס' לכל אי' בעונה הסדירה ו-2.58 בפלייאוף.

      מארק פרייס: אס' לכל איבוד בעונה הסדירה ו-2.07 בפלייאוף.

      דרון ויליאמס: 2.88 אס' לכל איבוד בעונה הסדירה ו-3.0745 בעונות שנייה-שישית (טווח של 3.18-2.9) כשבעונה הראשונה שלו 2.47 ובעונה השביעית 2.2 ובשמינית 2.77), ו-2.72 בפלייאוף.

      פארקר: 2.38 אס' לכל אי' בעונה הסדירה (בעונות השביעית ושמינית 2.54 ו-2.67 ובעונות עשירית-12 2.565, 3.03 ו-2.935) ורק 1.9 אס' לכל אי' בפלייאוף שזה נחשב ללא טוב לרכז ועוד לרכז שהוא וינר המתעלה במשחקים וברגעים מכריעים, ובגמר 2007 שבו זכה בתואר ה-MVP מסר בסדרה שלושה-עשר אס' לעומת שנים-עשר אי'!!!

      ג'אמיר נלסון: 2.34 אס' לכל איבוד בעונה הסדירה (ברביעית וחמישית 2.71 ו-2.72, בתשיעית 2.68 בשביעית 2.35 ובשמינית 2.4 כשבעונתיים הראשונות 2.034 ובשלישית 1.7935 בלבד) ו-2.27 בפלייאוף.

      פני הארדאווי: רק 1.974 אס' לכל איבוד בעונה הסדירה (בעונה השנייה 2.14, בשלישית 2.54, ברביעית 2.29 [בשלוש העונות האלו יחד 2.32], בשביעית 2.06 ובשישה-עשר המש' האחרונים 2.69) ו-2.1 בפלייאוף.
      יש לציין שסבל מפציעות רציניות והיה צריך לעבור ניתוחים וכל אלו פגעו ביכולותיו.

      בליילוק: 2.89 אס' לכל אי' בעונה הסדירה ו-2.2 בפלייאוף.

      קני אנדרסון: 2.94 אס' לכל אי' בעונה הסדירה ו-2.33 בפלייאוף (2.75 ללא 92', 2003 ו-2004)

      קווין פורטר: 2.8 אס' לכל איבוד בעונה הסדירה (ב-5 העונות האחרונות שבהן החלו לחשב אי') ו-2.25 בשני משחקי הפלייאוף האחרונים.

      סטריקלנד: 2.79 אס' לכל איבוד בעונה הסדירה ו-3.12 בפלייאוף.

      ואן-ליר: 2.77 אס' לכל איבוד בשתי עונותיו האחרונות בעונה הסדירה כשבהן לא שיחק בפלייאוף ולכן אין אפשרות לבדוק יחס זה לגבי פלייאוף.

      גאס ויליאמס: 2.47 אס' לכל אי' בעונה הסדירה ו-2.08 בפלייאוף מעונתו השלישית שבה החלו לחשב אי'.

      קאסל: 2.46 אס' לכל איבוד בעונה הסדירה ו-2.21 בפלייאוף.

      ואן-אקסל: 3.13 אס' לכל איבוד בעונה הסדירה ו-2.65 בפלייאוף.

      בוגס: 4.69 אס' לכל אי' בעונה הסדירה ו-2.89 בפלייאוף.

      וב: 2.675 אס' לכל איבוד בעונה הסדירה ו-3.88 בפלייאוף.

      בראנדון: 3.11 אס' לכל איבוד בעונה הסדירה ו-2.43 בפלייאוף.

      אדאמס: שלושה אס' לכל איבוד בעונה הסדירה ו-2.34 בפלייאוף.

      בויקינס: 2.77 אס' לכל איבוד בעונה הסדירה ו-3.22 בפלייאוף.

      ויני ג'ונסון: 2.05 אס' לכל אי' בעונה הסדירה ו-2.15 בפלייאוף.

      ג'ייסון ויליאמס: 2.81 אס' לכל איבוד בעונה הסדירה ו-2.19 בפלייאוף.

      בינתיים זה מספיק ואולי לגמרי מספיק.

    3. החלטתי להוסיף עוד שלושה שהם האחרונים ברשימותיי שאפשר לבדוק את יחס האס'-אי' שלהם:

      ליונל הולינס: יחס אס'-אי' של 1.79 אס' לכל אי' בעונה הסדירה ו-2.29 בפלייאוף מעונתו השלישית כי לפני כן לא חושבו האי'.

      דארל ווקר: 2.24 אס' לכל איבוד בעונה הסדירה ו-1.0625 אי' לכל אסיסט (0.94 אס' לכל איבוד) בפלייאוף. ליחס האס' שלו בעונה הסדירה היה חוסר יציבות גדול: בעונות שישית-שמינית היה לו יחס של 3.145 אס' לכל איבוד וכולל התשיעית 3.07 כשהשיא הוא בעונה השביעית עם 3.77 [8.05 אס' לעומת 2.36 אי'], ובעונות האחרות היו לו 1.464 בראשונה, שני אס' לכל איבוד בשנייה, 1.755 בשלישית, 1.51 ברביעית, 1.45 בחמישית, 2.12 בעשירית. גם בעונותיו הטובות יותר היה לו חוסר יציבות בולט עם יחס של 2.7, 3.77, 2.98 ו-2.6. סה"כ ב-4 עונות היו לו יחס לא טוב כלל, בשתיים יחס טוב, ב-3 יחס טוב מאוד ובאחת יחס נפלא, ובפלייאוף יחס נורא.

      דווארדזיק (הרכז הפותח של פורטלנד בעונה הסדירה של עונת האליפות אך השלישי בפלייאוף לאחר הולינס וג'וני דייוויס ושולי בגמר לעומתם עם פחות ממחצית הדקות מכל אחד מהם (16.2 לעומת 34.7 של הולינס ו-32.7 של דייוויס): יחס אס'-אי' בינוני ומטה לרכז של 1.67 אס' לכל אי' בעונה הסדירה ו-1.05 בפלייאוף באחד-עשר משחקי פלייאוף מה-25 שהספיק לשחק בנב"א, בשלוש העונות האחרונות כיוון שבראשונה עדיין לא חושבו האי'), אך אם מחשבים לפי חלוקת ממוצע האס' בחלוקת ממוצע האי' במש' שחושבו אז היחס הוא 1.66 בעונה הסדירה ו-1.24 בפלייאוף, כשבאב"א היחס הוא 1.47 בעונה הסדירה ו-1.14 בפלייאוף בשבעה משחקי פלייאוף שהספיק לשחק בליגה הזו, והיחס הכולל בשתי הליגות בשבע משמונה העונות (ללא העונה חמישית והראשונה בנב"א שבה לא חושבו האי') הוא 1.55 בעונה הסדירה ו-1.15 בפלייאוף (ב-18 מש' מה-32 סה"כ), וכשמחשבים בחלוקת ממוצעים היחס בפלייאוף הוא 1.36. בכל חישוב יחס האס'-אי' שלו מביש לרכזים.

  14. סטוקטון פשוט שחקן שיכול לתת תקווה לכל ילד שרואה כדורסל
    נקודה מעניינית בקשר לסטוק
    היו לו כפות ידיים אדירות ( גדולות ) שעזרו לו מאוד
    למרות התדמית הנקייה שלו היו לו מרפקים חדים כמו מצ׳טות
    זכור לטובה ממשחק המחשב אן בי איי 88 , גרפיקה לא משהו אבל היה מפציץ שלשות עם הקרש .
    אין שחקנים כמוהו , שיחק 1504 משחקים , החמיץ 22 משחקים בלבד כל הקרירה
    מגיע קרידט גדול לג׳רי סלואן שנתן לסטוק לשחק כפי שהוא יודע

  15. ג׳ייסון קיד יכנס לכתבות?
    למרות שהפרישה שלו טרייה מאוד הוא אמור להיכנס.. אחד הרכזים הגדולים שהיו בליגה

  16. עד חמש תגובות לפני הסוף מופיעים יחסי אס'-אי' של רכזים מהעבר וההווה (לא מופיעים כמובן כאלו ששיחקו בתקופה שלט חושבו עדיין האי' שהחלו להיחשב מ-77/8'.

  17. This web page is certainly as a substitute helpful considering that I'm when using the second developing an online floral web site even with the fact that I'm only commencing out for a result it is truly relatively little, nothing in any respect similar to this net web site. Can web page link to some from the posts suitable here because they are fairly. Many thanks considerably. Zoey Olsen

להגיב על Teeth Whitening לבטל

סגירת תפריט