מצורף כתוספת למאמר הפאולים של דנסקי מאתמול / מנחם לס

  1. אומנות זריקת הפאולים

(כולל קטע חדש שלא הופיע במאמר המקורי)

(מאמר שהופיע לפני כשנה וחצי)

המבצע הקל ביותר בספורט הוא גם המבצע המקולל ביותר. תגידו לי, שחקני הכדורסל מבית אלפא, חולון, או קרית טבעון: מה הבעייה לעמוד 4.57 טרים מטבעת גדולה ולהכניס לתוכה כדור? בבייסבול, כשחובט עומד בפני פיצ'ר, מגיע אליו כדור קשה קטן עם תפרים במהירות של 150 קמ"ש, והוא עוד מסובב-שוקע-עולה – בחר מה שאתה מעדיף, ועליו לפגוע בו עם אלת עץ, ולדאוג שהכדור הנחבט לא יגיע לידי איש שדה. בטניס, חבטת הפתיחה מגיעה במהירות של עד 225 קמ"ש – ועוד לפינה הימנית או השמאלית – והשחקן העונה לחבטת הפתיחה חייב להחזירה בצורה שלא תרשה לחובט הפתיחה לחסל את הכדור החוזר בוולי לפינה.

אבל ב-FREE THROW? איש לא מפריע; איש לא מגן. במקרה הגרוע ביותר אחד כמו לארי בירד אומר "FIFTY NINE" – להזכיר לזורק את אחוז דיוקו – בזמן הזריקה. אולי גם איזה 200 צופים מול הסל מנפנפים מגבות כדי להפריע ליריב לזרוק פאולים (אגב, סטודנט מאוניברסיטת אורגון עשה מחקר ל-M.A שלו ומצא ש-45% מהשחקנים משפרים את אחוז הקליעה בפאולים במשחקי חוץ מאשר במשחקי בית, כך שניפנוף המגבות אולי  ע-ו-ז-ר  לקולע…). אז מה הבעייה להכניס כדור לטבעת די הגדולה, מבצע שעשית איזה טריליון פעם?

רוצים מספרים של שחקנים המשתכרים מיליונים לעונה? ברנדון הייווד יושב על 46.2% מהקו. ביסמרק ביומבו 47.7%. דווייט האוארד – שהלייקרס יצטרכו בקרוב למכור את דיסנילנד כדי להשאירו בקבוצה אחרי עונה זו – קולע 48.4%. הסנטר האלילי של הלייקרס. 'האק דה דווייט' היא השיטה הטובה ביותר לעצרו כי הענק הזה, הסופרמן הזה, לא מסוגל לקלוע פאולים טוב יותר מנורית שוויצרברט בת ה-14 מהפועל גבעת ברנר. הם לא היחידים: היו זורקי לבנים מפורסמים בעבר כמו ווילט צ'מברליין ושקיל או'ניל – אגדות כדורסל – שרוב שחקני הנוער בישראל קולעים פאולים טוב יותר משהם קלעו.


Bismark Biyombo

זה לא שהם לא מנסים להשתפר. בלייק גריפין – עוד 'גאון' זריקת פאולים עם משהו בסביבות 60% מהקו זורק אחרי כל אימון 300 זריקות פאולים. דווייט האוארד שכר שרינק שיעבוד איתו. הוא שכר גם את ריק בארי – גדול זורקי הפאולים בכל הזמנים (לדעתי) – שיעבוד איתו. מה הבעייה? הבעייה היא בעייה שמזמן חשבתי עליה: כל שיטת האימונים שגוייה. מה הטעם שבלייק גריפין יעמוד ויזרוק 300 פאולים? כשהוא עושה זאת, הוא ניכנס לריטמיקה מסויימת. מוחו מתחיל להבין שהכדורים חזקים מדי (או חלשים מדי!), ואז בא 'תיקון' עצבי-שרירי. פתאום כל ה-"MOTOR EDUCABILITY" של החזקת הכדור, יישור המרפק, וכו' הופכים ל-PATTERN המכניס את הכדור לסל.

הבעייה היא שה"חינוך המוטורי" מלמד את השחקן לקלוע פאולים רק כשהם רצופים, ורק אחרי שהוא זורק 20-30 מהם. ואז אפילו בלייק מתחיל לקבור 9 מ-10, 8 מ-10, 9 מ-10, והוא חושב שזהו, הוא הפך לזורק פאולים של 80-90%. זה נכון. הוא הפך לכזה אבל רק בשעת אימון כשהוא זורק פאולים רצופים, אחד אחרי השני. במשחק הכל הוא אופרה אחרת: שתי זריקות כאן, ושתי זריקות שם. כמו השיר שפעם שרנו בבית ספר עממי בשנות ה-40 "דונאם פה ודונאם שם, אדמתנו נגאלת". אבל POOR HOWARD לא ניגאל כי בין השתיים שזרק לפני דקה, והשתיים שהוא זורק עוד חמש דקות, כל "החינוך המוטורי" (שהוא הפטרן של הזריקה) נשכח ממזמן ממערכת העצבית-שרירית.

בשנת 1995 הופיע מאמר ב-JOURNAL OF SPORTS BEHAVIOR בו החוקר מצא שבזמן אימון פאולים, השחקן המתאמן קולע 69.8% את שתי זריקותיו הראשונות, ואז האחוז עולה עם הזריקות ומגיע ל-76.8%, 79.6%, ו-82.7% (המחקר, למיטב זכרוני, היה עם 12 שחקני מכללה). לכל השחקנים במחקר אחוז הקליעה מהפאולים במשחק ירד שוב ל-69.2%.

זריקת הפאולים באימון ובמשחק עונה בדיוק לעקרון שפסיכולוגים מכנים "ENCODING SPECIFICITY": אנחנו זוכרים (ולומדים) טוב ביותר במצבים בו למדנו מה שלמדנו. ז"א שלזרוק 200 פאולים באימון כמעט לא עוזר לשחקן הזורק פאול במשחק כי מדובר בשני מצבים שונים לחלוטין. אז מה זה אומר למאמן? בזמן משחק אימון הייתי מבצע מין 'משחק' שבו שחקן כדווייט האוארד או בלייק גריפין מקבלים שתי זריקות פאול על כל סל שהם קולעים. אם הם קולעים 15 סלים במשחק אימון, וזוכים ל-30 זריקות פאולים, 30 הזריקות תהיינה הרבה יותר יעילות מ-300 זריקות רצופות אחרי האימון.

מתכון שני לאימון הוא ביומכניקה נכונה של זריקת הפאולים. בשנת 2008 צ'או טראן ולארי סילברברג – שני פרופסורים במחלקת ההנדסה של צפון קרולינה סטייט – חישבו את זווית הזריקה האופטימלית לכל שחקן בהתאם לגובהו במאמר שהתפרסם תחת השם "מצבים לזריקת פאול מושלמת". אני כתבתי כבר בשנת 1971 מאמר ל-"מחקרי חינוך גופני" למכון וינגייט תחת הכותרת "הזווית האופטימלית לשחרור חפץ עף" בו הצעתי נוסחה (כמובן שהיא לא 'נוסחה שלי' אלא נוסחה מכנית על מרחק הפרבולה הגדול ביותר כשכדור משוחרר מגבהים שונים; נוסחה פשוטה למדי שכל סטודנט שלי שינן וידע על בורייה). כמובן שהמשתנים בנוסחה כוללים את גובה שחרור הכדור, גובה המטרה, ומהירות שחרור הכדור. לא אלאה אתכם עם הנוסחה, אבל בגדול, שחקן בגובה 1.80 חייב לשחרר את הכדור בזווית של 52 מעלות. ככל שהוא נמוך יותר הזווית גדולה יותר, וככל שהוא גבוה יותר, זווית השחרוק קטנה יותר. אם אני מאמן של בלייק, הייתו קושר חבל בזווית האופטימלית של שחרור הכדור שלו (נניח 42 מעלות), ואז הייתי דורש ממנו לשחרר את הכדור באותה זווית שוב ושוב. השלב השני הוא למצוא את חוזק השחרור. הכדור חייב להיות משוחרר כך שהכיוון יהיה החלק האחורי של הטבעת (לא מרכזה!) אחרי 3 BACKSPINS. זה היה האימון כדי לפתח את התפעול הביומכני: זריקות רבות בזווית הנכונה, בכוח הנכון (שיפגע בחלק האחורי של הטבעת, ואחרי 3 סיבובי כדור אחורה.)

אחרי שהוא למד זאת, הוא היה מתאמן בזריקות הפאולים תוך כדי משחקי אימון, לפי השיטה שהצעתי לפני כן. כל שחקן שהיה עובר את התהליך הזה היה משפר את זריקות הפאולים שלו ומגיע ל-75%-80% כמעט ללא יוצא מין הכלל..

 

קטע חדש של היום

אני לא יודע כיצד שכחתי להוסיף בעייה נוספת של זריקת 400 זריקות באימון עבור שחקן הזורק עם שגיאה ביומכנית ברורה, למשל ללא יישור המרפק, או החזקת הכדור בכוח לפיטה מוגזם.  המטרה בכל אימון היא לצמצם את מספר השגיאות האפשריות. זה נקרא בשפה מקצועית/סטטיסטית DEGREES OF FREEDOM. אתה רוצה להגיע למצב שכל חלקי הגוף עושים את מה שעליהם לעשות בצורה כזאת שהאפשרות היחידה שנותרה לשגיאה היא היד הזורקת. ז"א שכף היד הזורקת לוקחת את כל "השגיאות" הקודמות, ו-"מתקנת" אותן. בזריקת פאול זאת כף היד לכן ה-DF=1. בקפיצות למים ממקפצה הראש, הידיים, הרגליים – כל חלק גוף יכול לבצע שגיאה שחלק גוף אחד לא יכול לתקן ואז DF=4 או אפילו יותר. אם נניח הירך לא התיישר בצורה הנכונה, או הברכיים לא התיישרו בצורה של SUMMATION OF FORCES בקואורדינציה עם הירך, אז בסופו של דבר המוח צריך לעכל את כל "השגיאות" שנעשו ואז לתת פקודה לכף היד הזורקת כיצד לזרוק עם "התיקון" הנכון של השגיאות שנעשו בשאר המרפקים. לכן כף היד היא DF=1.

המטרה היא לתת לכף היד את ה-DF=1 הקל ביותר לתיקון.

כשהברך למשל עושה שגיאה, השגיאה חייבת להיות מתוקנת. אם לא – 400 זריקות רק ישרישו את השגיאה של הברך בצורה חרוטה ועמוקה, וקבועה  יותר ויותר בחלק המוח הנקרא ה-MOTOR AREA OF THE BRAIN. בגלל זה לא ניתן ללמד כלב זקן טריקים חדשים כי מוחו השריר את הטריק הישן יותר מדי בצורה מוחלטת וחרוטה במוח. 400 זריקות אימון כשהאתלט זורק אותן עם תנועה לא נכונה, רק ישרישו את התנועה הלא נכונה עד לרמה שהיא לא תוכן להיות מתוקנת. ואם אותו דבר קורה למפרקים אחרים, ה-DF=1 הוא כבר לא DF=1. לכן אתם רואים את ווילט צ'מברליין זורק כל פאול בצורה אחרת, ואותו דבר דוויין האוארד. אם תסתכלו על ריי אלן או סטיב נאש, כל תנועה היא בדיוק העתק של התנועה הקודמת. כל זריקת פאול היא אח תאום של הזריקה לפני חודש.

 

מנחם לס

הזקו והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 18 תגובות

  1. תודה על התוספת
    הווארד קלע 67 בעונתו הראשונה ! לא סטיב נאש אבל בכל זאת סביר
    במקום להשתפר ירד לאזור ה 59 אחוז ב 6 השנים הבאות ול 49.1 בשנתיים האחרונות
    הווארד הוא סתם עצלן ונצלן , שחקן שהולך אחורה במקום לשפר אלמנטים במשחקו .
    האחוזים הנוראיים שלו בעונה הקודמת הפסידה ללייקרס כ7 משחקים ( המון בהתחשב שבקושי עשו את הפליי אוף )

  2. מנחם, תודה.
    לדעתי, מי שלא יודע לזרוק ג'אמפ שוט בסיסי מ – 3-4 מטרים, אין סיבה שיצליח בעונשין.
    עודד קטש היה בא בחדווה לקו העונשין לעומת הנפלד, שהיה סובל וראו זאת בפניו. התיסכול התרחש לפני שזרק !

    DEGREES OF FREEDOM = דרגות חופש (מושג הנמצא בשימוש גם באוויוניקה).

  3. ד"ר לס אני לא מאמין שבלייק גריפין זורק עונשין אחרי האימון ברמה של 300 זריקות.
    אני מבטיח לך שאם היה עושה כן היה מעלה את אחוזים של הקליעות פלאים.
    אלה שחקנים טיפשים ועצלים ששים לב גם אין להם ברפרטואר של המשחק שלהם זריקה מחצי מרחק אלא רק קרש סל.
    אני לא מבין משחק כדורסל את המאמנים שם,
    חייבים לסגור את אחד מהבטלנים האלה בתוך האולם שיחיה שם עד שישפר את האחוזים.

  4. יש לי שיטה מעולה לקליעת פאולים.
    אני חושב לרשום אותה כפטנט.

    זה הולך ככה:
    אני ממש מתרכז ומנסה לדמיין שאני בראד ליף.
    ממש להרגיש שאני בראד ליף ולחקות את התנועות שלו.
    אם אני ממש מתרכז, הכדורים נכנסים חלק אחד אחרי השני. 70-80% בלי להתאמן בכלל.

    לא יודע למה, אבל זה עובד.

  5. ד"ר לס יש לאמריקאי יהירות שגובלת בטמטום ולכן החטאות העונשין המזעזעות שאני חושב שאם אתה הצופה במגרש ששילם במיטב כספו זה בוז ישירות לך ועלבון עמוק שהוא לא טורח לשפר ומחטיא כמו ילד בגנון.
    האירופאיים קולעים עונשין על עיוור ומתאמנים על זה.
    דיאנדרה ג'ורדו 44 אחוז מהעונשין זה שפוי זה?

  6. ניסיתי לסובב את הכדור 3 פעמים עד שהגיע לטבעת, הערב במגרש. והבנתי! כדי להספיק 3 סיבובים, הזריקה צריכה להיות גבוהה, כלומר בקשת גבוהה, ולהגיע לטבעת בזווית נכונה, גדולה מ-45 מעלות. נדמה לי שזריקה בקשת גבוהה פלוס סיבוב הכדור בספין לאחור מניבים שלוש ספינים כאלה בצורה האידיאלית.
    כמו כן, קלעתי ממש ממש טוב מהעונשין!

  7. בקישור הבא 250 המובילים באחוזי קליעה מהקו בקריירה ליגות הנב"א (כולל פעילים) והאב"א יחד ובליגת הנב"א בנפרד (כולל פעילים) ו-99 המובילים בליגת האב"א כשמקום 98 הוא פחות מ-61.5% ומקום 99 פחות מ-50% כשמקום 250 בשתי הטבלאות האחרות הם 79.34% בטבלה המשותפת ו-78.45% בטבלת הנב"א: http://www.basketball-reference.com/leaders/ft_pct_career.html

    יש לציין את בן ואלאס שסיים את הקריירה עם 41.4% מהקו בעונה הסדירה לעומת 47.4% מהשדה ו-41.8% מהקו בפלייאוף לעומת 48.2% מהשדה.
    להאווארד עד כה 57.7% גם מהשדה וגם מהקו בעונה הסדירה כשבעונתיים האחרונות קלע ב-49.2-49.1 אחוזים, ב-6 הקודמות קלע בטווח אחוזים של 59.5-58.6 ובראשונה קלע ב-67.1% מהקו, אם היה שומר על סביבות 59.5-58.5 אחוזים הי עם מעל 60% ממוצע לקריירה בעונה הסדירה. בפלייאוף להאווארד 58% מהקו (45.5% בפלייאוף הראשון [ארבעה מש'] ו-44.4% באחרון עד כה [ארבעה מש']).
    לשאק 52.7% מהקו (עם חוסר יציבות ועליות וירידות בטווח של 62.2-42.2 אחוזים) לעומת 58.2% מהשדה בעונה הסדירה ו-50.4% בפלייאוף (עם חוסר יציבות גדול אף יותר בטווח אחוזים של 64.9-33 בלי להתחשב בשתי הזריקות שהחטיא בפלייאוף האחרון שלו שהיה במדי הסלטיקס שבו שיחק רק שני מש') לעומת 56.3% מהשדה.
    לווילט 51.1% (בטווח של 61.3-38) בעונה הסדירה לעומת 54% מהשדה, ו-46.5% בפלייאוף (טווח של 63.6-38) לעומת 52.2% מהשדה.
    לראסל 56.1% מהקו בעונה הסדירה (טווח של 61.2-49.2 כשבעונות שלישית עד 11 הטווח הוא 61.2-55) ו-60.3% בפלייאוף כשאצלו האחוזים האלו היו גבוהים משמעותית מאחוזי הקליעה מהשדה עם 44% בעונה הסדירה ו-43% בפלייאוף (אך למרות אחוזי הקליעה מהשדה האלו עדיין הוא מהשורה הראשונה של שחקני הציר בכל הזמנים בזכות חכמת המשחק הגבוהה מאוד, המנהיגות והווינריות הגדולים מאוד וההתעלות במשחקים החשובים וברגעים החשובים וגם בהתקפה, וההגנה האדירה).

כתיבת תגובה

סגירת תפריט