פרוייקט אגדות (39): דייויד ('האדמירל') רובינסון / מנחם לס

פרוייקט אגדות (39): דייויד רובינסון (חלקים א' ו-ב' ביחד)

 

 

דייויד רובינסון (חלק א´)


ישנם צעירים רבים הכותבים לי כאן "כן, אבל אז לא היו את הכדורסלנים שיש היום!” (לדוגמא, כשהעזתי להשוות את אוסקאר רוברטסון למייקל ג´ורדן). אז הנה עוד שחקן עבר דייויד ("האדמירל") רובינסון. עוד סנטר של העבר בגובה 2.15 מ´ שהיה אוכל היום חיים כל סנטר קיים בעולם. סיפורו של ´האדמירל´ יחולק לשני חלקים.

 

*************************************

חלק א'

אתחיל מאמר זה בסדר קצת אחר. אציין כמה מהישגיו של דייויד רובינסון, ואשאיר לכם להחליט אם ישנם דברים כאלה היום (אולי היו פעם – לשקיל או´ניל – הנמצא בערוב יומו). בגלל 23 ההישגים הבאים הוא ה-´אדמירל´ (למרות שהיה רק סרן בצי):

1. היה בחמישייה הראשונה של ´אול אמריקן´ פעמיים כששיחק במכללת הצי.
2. נבחר מס´ 1 בדראפט ע"י סאן אנטוניו ספארס ב- 1987, אפילו שידעו שיצטרכו לחכות 5 שנים עד שהצי האמריקאי ישחררו לשחק בנבא.
3. הצטרף לספארס אחרי שתי שנות שרות בצי האמריקאי על נושאת מטוסים במחלקת המחשבים בחדר הניווט.
4. פרש ב-2003 אחרי 14 שנים בנבא.
5. הפך לבעל חלקי של הספארס ב-2004.
6. סנטר של נבחרת ארה"ב, אלופת העולם 1986.
7. נבחר ל-"ספורטאי השנה" ע"י AP בשנת 1986.
8. נבא ´רוקי העונה´ ב-1989-1990 (אחרי שלא שיחק שנתיים בגלל שרותו הצבאי).
9. נבחר ל-´שחקן ההגנה´ של הנבא ב- 1991-1992
10. זכה במדליות הזהב עם נבחרת ארה"ב ב-1992 ו-1996.
11. נבחר ל-MVP של הליגה ב-1994-1995.
12. ארבע פעמים בחמישייה הראשונה של הנבא.
13. תשע הופעות באול-סטאר.
14. זכה עם הספארס באליפות הנבא בעונות 1998-1999 ו-2002-2003.
15. מלך הסלים של הנבא ב-1993, מלך הריבאונדים בשנת 1991 ומלך החסימות ב-1991.
16. חמישי בחסימות בתולדות הנבא.
17. היכל התהילה.
18. אחד מ-50 האגדות.
19. השחקן האחרון שהשיג QUADRUPLE DOUBLE במשחק נבא.
20. ממוצע קליעות לקריירה – 21.1.
21. ממוצע ריבאונדים לקריירה – 10.6.
22. ממוצע דיוק קליעות לקריירה – 58%.
23. "SPORTSMANSHIP AWARD” ע"י ספורטס אילוסטרייטד ב-2001.

 

 

=================================================
ג´וניור בתיכון בגובה 2.02 מ´ שמעולם לא שיחק כדורסל
=================================================

תאר לעצמך שאתה מאמן הכדורסל בבית ספר "בליך" ברמת גן או "מטרו ווסט" רעננה, ואתה גם מורה ההתעמלות בתיכון, והיום זה תפקידך לשמור על הסדר בהפסקה בין שעורים. אתה מתיישב על ספסל, משלב ידיים, עונה פה ושם לסטודנטים עם שאלות על המשחק הבא של התיכון נגד "עירוני ד´", ולפתע אתה רואה סטודנט יפה-תואר שלא ראית לפני כן כי הוא רק נירשם לבית הספר, שריריו ארוכים ומושלמים ממש, הליכתו יציבה, והוא 2.02 מ´.

עוד נחזור לסיפור הזה. אך נתחיל מההתחלה.

דייויד נולד בקי-ווסט, פלורידה, ב-1965, בנם השני של האם פרדה, והאב אמברוס שהיה קצין גבוה במחלקת ההנדסה של הצי האמריקאי. בגלל תפקידו הצבאי של האב, המשפחה טולטלה ממקום למקום כל כמה חודשים, דבר שכנראה תרם לאחת התכונות הידועות של דייויד שהייתה בושה ואינטרוברטיות, עד שהגיע למכללת הצי שם יצא מהקונכייה שבנה להגנה עצמית כל שנות נעוריו.

הוא היה ילד שבקושי דיבר עם חבריו כי אף-פעם לא היו לו ממש חברים בגלל המעברים מבי"ס לבי"ס כל כמה חודשים. בגלל התזוזות הרבות הוא העדיף ללמוד בבית מאשר לצאת החוצה ולשחק עם ילדים שעוד כמה חודשים לעולם לא יראה יותר. כבר מגיל 10 הוא אהב להתעסק עם דברים טכניים, ומתמטיקה הייתה מקצועו האהוב כבר בעממי. היו אלה שנות הפיתוח הראשונות של המחשבים והאינטרנט, והוא ישב שעות על גבי שעות עם המחשב במקום לצאת החוצה לשחק עם ילדי השכונה שבקושי הכיר.

אחרי שהאב פרש מהצי, האב קיבל משרת מהנדס בכיר בחברת ג´נרל אלקטריק שהיה לה מפעל גדול בעיר אוסבורן פארק, וירג´יניה, כ-20 ק"מ מוושינגטון הבירה. דייויד היה בכיתה י"א, החודש היה מאי, כמה שבועות מהחופש הגדול כשמאמן ´אוסבורן פארק היי´ ג´ים טילטנינג ראה אותו פתאום מסתובב לאיטו במגרש המשחקים בבי"ס.

 

היום פשוט אין יותר סנטרים כאלה!

 

טילטנינג: "היי, יאנג בוי, מה שמך?"
דייויד: "דייויד רובינסון"
טילטנינג: "למה לא באת לשחק כדורסל עם הקבוצה?"
דייויד: "רק הגענו הנה מצפון קרולינה לפני שבוע".
טילטנינג: "היכן שיחקת? באיזה תפקיד?"
דייויד: "אף פעם לא שיחקתי כדורסל!".
טילטנינג: "מה? תגיד זאת עוד פעם!"
דייויד: "מעולם לא שיחקתי כדורסל".
טילטנינג: "אני רוצה אותך במשרדי מחר בבוקר לפני השיעור ראשון!"
דייויד: "אני לא יכול להבטיח. יש לי מחר בחינה חשובה מאד בחשבון דיפרנציאלי ואינטגרלי ועלי להיות מרוכז רק בבחינה".

טוב, נקפוץ כמה חודשים קדימה. דייויד החליט לנסות הופס באותו קיץ של 1983. ואצל דייויד רובינסון אין חכמות: אם הוא עושה משהו, זה חייב להיות הכי טוב. הוא החליט להתאמן במשחק המוזר כל הקיץ. מכללת הצי התעניינה בו כבר כשהיה בכיתה י´ בגלל ציוני ה-A+ בכל המקצועות שלקח, ובגלל הציון הגבוה מאד שהוא השיג בבחינת SAT (בחינה סטנדרטית לכניסה למכללות) כבר בכיתה י´ – 1490. (המקסימום הוא 1600; כמה גאונים הגיעו ל-1600, אך SAT של 1450 מקנה ברוב המקרים כניסה לטובות שבמכללות כגון הארווארד, ייל, סטנפורד, ומכללת הצי).

הובטחה לו קבלה למכללת הצי עוד לפני שזרק את כדור ההופס הראשון בחייו בגלל יכולתו האקדמאית, ובמיוחד הצטיינותו במתמטיקה. אביו היה גורם חשוב בהחלטתו לקבל את מלגת מכללת הצי. הוא שיחק את שנת הסניור בתיכון, עשה את נבחרת המחוז, אך משחקו לא פרץ שחקים, ולפני ביתו לא ראית מאמנים יושבים בשיירה של מכוניות מחכים לתורם להיכנס לביתו ולדבר עם הוריו. למעשה אף מאמן לא התעניין בו.

=================================================
מכללת הצי באנאפוליס
=================================================

 

 

 

בישראל אין דבר כזה. אין מכללות צבאיות כמו "אנאפוליס" או "ווסט-פוינט", מכללת הצבא. אך לאלה היודעים מעט על המכללות הללו יודעים שלסיימם הוא אחד הדברים הקשים ביותר. רק המצטיינים ביותר עם האינטליגנציה, כושר גופני, משמעת עצמית, וכוח רצון אדיר מסוגלים לעמוד במשטר הברזל והדרישות האקדמאיות והפיזיות של המכללות הצבאיות. הקבלה למכללות האלה קשה ביותר: קשה אפילו מקבלה להארוורד או ייל. ברוב המקרים הסטודנט המתעתד ללמוד שם זקוק להמלצת סנטור, איש קונגרס, או קצין צי גבוה לשעבר, שהיה פעם סטודנט במכללה אם הוא רוצה סיכוי להתקבל.

כמאמן הכדורגל של אדלפי יוניברסיטי הייתי שם כמה פעמים. שיחקנו נגד מכללת הצי עם רובי יאנג, נמרוד דרייפוס, ורון שניידר. קשה להסביר את ההרגשה של "להיות שם". אתה מרגיש כאילו הגעת למקדש צבאי. אתה מיד מנסה להכניס את בדל החולצה למכנסיים, ולהתנהג בג´נטלמניות מופתית. אני זוכר ארוחות בחדר האוכל שם, כשאכלנו עם הסטודנטים והרגשנו מין צורך עליון להיות במיטב התנהגותנו!

יש להם קימה ב-5 בבוקר. עונש לא קטן אם יש קמט בשמיכה המכסה את המיטה. העונשים מצטרפים למין "סכום" ואם הגעת אליו – אתה עף מהמכללה החוצה ללא טענות ומענות. זה החוק וכולם חתמו עליו וכולם יודעים אותו! ארוחת הבוקר היא משותפת ל-2,000 צוערים (בווסט פוינט הם נקראים "קדטים"; במכללת הצי הם "פלבס") שכולם עומדים ללא תנועה עד שבא הצו שמותר לשבת. ואז מתיישבים כולם. הייתי שם כמה פעמים בצהריים והרגשתי כאילו אני אוכל צהריים עם משפחת המלכות הבריטית: אתה מרגיש חובה ללעוס בעדינות, לא לדבר בשעת האוכל, להשתמש במזלג וסכין כמו שאוכלים בבית הנשיא, ולעולם לא לעשות ´גרעפס´.

24 דקות לארוחת בוקר. לא 23 ולא 25. 24 דקות לאכול. לימודים עד 12:15בצהרים. לימודים מהשעה 1 עד 3:15. אימונים במקצועות הספורט השונים (כל ´פלב´ ח-י-י-ב להשתתף בספורט תחרותי באחד מ-32 ענפי הספורט שישנם במכללה, ללא יוצא מין הכלל. ישנם שם ענפי ספורט כמו ריצות שדה, משוטים, וכו´, שהמכללה יכולה לשתף בהם מספר בלתי מוגבל של ספורטאים, אך אחד התנאים לקבלה למכללה היא יכולת אתלטית, וכל ´פלב´ מוצא את מקומו כי א-י-ן במכללה סטודנטים שאינם בכושר שיא! במקרה הכי גרוע הם הולכים לאגרוף או הרמת משקולות!

אחרי האימון – מעבדות, ספרייה, עבודות בית, מה לא. בערב, יותר מאוחר, תרגול צבאי. זוהי מכללה עם "אפס סובלנות". פשוט אסור לפשל. הכול צריך לפעול כמכונה משומנת כי בוגרי המכללה יהיו מחר הטייסים של נושאות המטוסים, הקברניטים של האוניות, אנשי המחשב של מחלקות הביון, והמפקדים של המרינס בעיראק ובאפגניסטן.

אחרי סיום הלימודים (שהן כולן ללא תשלום! המשלם הוא האזרח האמריקאי!) באות חמש שנות שרות חובה בצי האמריקאי, אבל ברוב המקרים בוגרי המכללה נשארים בצי עד פרישתם כקריירה צבאית. כשדייויד חתם על ההתחייבות הוא לא ידע שבסיום לימודיו כל קבוצת נבא תרצה אותו בבחירה ראשונה בדראפט, אך כמה מהן תהיינה מוכנות לחכות 5 שנים עד סיום שרותו הצבאי?

תוך שנתיים דייויד הפך לשחקן המכללות מס´ 1 בארה"ב ואול-אמריקן של החמישייה הראשונה. אבל מכללות כאנאפוליס או ווסט פוינט אינן יכולות להגיע לטופ ב-NCAA בגלל שרוב הספורטאים המעולים בתיכון חוששים מחמש שנות השרות. לדייויד לא היו תכניות להיות שחקן מקצועני בנבא. כל מה שרצה היה קריירה צבאית. הוא רצה להיות טייס. לכן כל מה שהצליח לעשות בהופס במכללת הצי היו דברים אינדיבידואלים. (אגב, הוא היה גם שחקן קבוע בשישיית מכללת הצי בשחמט ששיחקה נגד המכללות הטובות ביותר בשחמט, כולל שורת משחקים באירופה נגד הטובות שבנבחרות ביבשת הישנה!).

הוא סיים את לימודיו בהצטיינות ("גווארי") עם A.B במתמטיקה, ותואר "סגן ראשון" (הוא השתחרר כסרן). סאן-אנטוניו בחרו בו כמספר אחד בדראפט של 1987 עם ידע ברור שעליהם לחכות 5 שנים לשרותיו של דייויד. במכללות כאנאפוליס וווסט-פוינט אין הנחות. חתמת ל-5 שנים, תשרת 5 שנים! בכל ארה"ב קמה זעקה להרשות לו לשחק בנבא לפני סיום חובת 5 השנים, אך האדמירל של ה- NAVY פול ווסטהאם – סרב אפילו לשמוע על כך. "ROBINSON MUST SERVE!”, הוא הודיע.

לפתע התמזל מזלו של דייויד: בצי האמריקאי (כמו בחיל האוויר ובצבא) ישנם חוקים המגבילים השתתפות קצינים בתפקידים מסוימים בצוללות ונושאות מטוסים. דייויד – שרצה להיות טייס – ויתר כשנודע לו שגובהו בעוכריו, ואז הוא החליט להתמחות בניווט מטוסים בנושאות מטוסים. גם שם היו לו מגבלות בגלל גובהו, והצי החליט שבמקרה הספציפי הזה הם יתנו לדייויד לשרת רק שנתיים במקום החמש, כי שרותו היה בתפקיד שהוא לא התמחה בו בגלל גובהו.

אז אחרי שנתיים דייויד רובינסון הפך שחקן נבא!

 

=================================================
תוצאות אתגר השבוע שעבר
=================================================

מספר מאד מאכזב של רק 8 עונים על אתגר שנראה לי ממש ´כיפי´ לענות עליו, בחרו את החמישייה הבאה ו-7 המחליפים לנבחרת ארה"ב גיל 23 ומטה. כנראה שהקוראים התעייפו מלענות לאתגרים, וסוף-סוף קלטתי את העובדה העצובה. בכל מקרה, זאת הקבוצה שבחרתם:

חמישייה: כריס פול, דריק רוז, לברון ג´יימס, מייקל ביזלי, דווייט הווארד.
ספסל: רג´ון רונדו, מונטה אליס, קווין דוראנט, אל הורפורד, למרכוס אולדרידג´, גרג אודן, ג´אש סמית´.

רוב העונים לא ידעו שלברון עדיין איננו בן 24 (הוא נולד ב-30.12.1984), וכמה כללו שחקנים שהם כבר בני 24 (דרון ויליאמס, ברנדון רוי, ואחרים).

זהו האתגר הראשון שאני מנצח. קבוצתי: פול, מונטה אליס, לברון ג´יימס, מייקל ביזלי, דווייט הווארד .
והספסל שלי מורכב מגרג אודן, קווין דוראנט, אל הורפורד, למרכוס אולדרידג´, דריק רוז, ג´אש סמית´, ורונדו. הניקוד שלי (10 נק´ אם קלעת בול, 5 נקודות את שמת שחקן חמישייה על הספסל או ההיפך) הוא 100. שני הגיע אייל וייסמן עם 90 נקודות, ושלישי שוויון בין אמיר בורשטיין וכרמל פרוטין.

כל ה-8 בטוחים שהקבוצה הזאת הייתה לוקחת את הזהב האולימפי ללא בעיות.


דייויד רובינסון (חלק ב´)

כשהספארס החתימו את דיוויד ("האדמירל") רובינסון ב-1986-1987 הם ידעו שהוא לא ישחק עבורם לפחות חמש שנים. אך הם כל כך רצו אותו שהיו מוכנים לחכות. אז אחרי ששוחרר מהצי שלוש שנים אח"כ, הגיע לקבוצתם שחקן שישנה אותם לעד!

הספארס זכו בו סוף-סוף ב-1989 אחרי עונה של 61 הפסדים ו-21 ניצחונות. עונה אח"כ הוא היה הגורם הראשי ל-TURNAROUND הגדול בהיסטוריה של הנבא כשהוא מוביל את קבוצתו החדשה לרקורד מרשים של 56 ניצחונות ו-26 הפסדים, עונה אחת בלבד אחרי ה-61 הפסדים!

כבר באותה עונה הם העפילו לפלייאוף והגיעו עד הסיבוב השני בפלייאוף ב-1990. באותה עונה (1989-1990) הוא נבחר לרוקי השנה ברוב מחלט. כולם הצביעו עבורו, אם-כי היו שאמרו שהוא "לא ממש רוקי". מיד אחרי הפלייאוף חברת הסרטים SEGA החליטה ללכת איתו על כל הקופה, ויצרו סרט בכיכובו – "בית המשפט העליון של דייויד רובינסון" שזכה לביקורות חיוביות ביותר.

כמה שעליון היה משחקו, הספארס לא הצליחו אף-פעם לעבור את השלב השני של משחקי הפלייאוף. מיד החלו השמועות לפרוץ: הוא שחקן טוב, אך שחקן ללא ´גאטס´. לא משנה שהוא שיחק מצויין ב-1992 עם הדרים-טים של מג´יק-לארי-מייקל, הוא עדיין נחשב לשחקן מצויין, אלגנטי, אך שחקן ללא קילר אינסטינקט וללא "נשמה".

רובינסון (מימין) ודאנקן. צמד מגדלים.

ב-1993-1994 הוא רץ "ראש בראש" עם שאקיל אוניל לתואר "קלעי העונה". במשחקו האחרון – פארסה אמיתית – הוא קלע 71 נק´ נגד הקליפרס. ב-1995 הוא זכה בתואר ה-MVP של הליגה וזכה בתואר "מלך הסלים"., ושנה אח"כ, בעודו שחקן פעיל, הוא ניבחר כאחד מ-50 האגדות. אך עם כל ההישגים האישיים, הוא חייב היה לחכות עוד כמה עונות לפני שזכה בטבעת האליפות של הנבא. וזה קרה רק אחרי עונה גרועה מאד של הספארס (20 ניצחונות, 62 הפסדים).

בגלל העונה הגרועה מאד של הספארס הם זכו ביכולת לקבל את הסיכויים הרבים ביותר בהגרלת השחקן מס´ אחד בדראפט. הפעם שיחק מזלם: הם זכו בבחירה הראשונה, ומיד ניצלו אותה לבחירת שחקן בשם טים דאנקן מאוניברסיטת "ווייק-פורסט". עם דאנקן ורובינסון, הספארס חרשו בפלייאוף של המערב כשהם קוברים את כל יריביהם במערב כאילו היו שחקני חטיבת ביניים (11 ניצחונות, רק הפסד אחד).

בפלייאוף של הנבא הספארס חיסלו את הוולבס, הלייקרס, והטריילבלייזרס ללא כל בעיה. בגמר נגד הניקס – כשהוא משחק סנטר ודאנקן משחק פאוור-פורוורד, הספארס ניצחו בקלות את הניקס בגמר הנבא. ב-2003 הספארס זכו בעוד אליפות כשגברו במשחקי הגמר על ניו-ג´רסי נטס, (כשהאדמירל קולע 13 נק´ עם 17 ריב´) ואז יצאו עיתוני ניו-יורק לראשונה בכינוי "מגדלי התאומים" כשהם מדברים על האדמירל ודאנקן. באותה עונה (2003) ספורטס אילוסטרייטד בחר בו כ-"ספורטאי השנה".

6 שנים אח"כ הוא פרש, והדבר הראשון שעשה היה לקנות 22% מקבוצת הספארס, בה הוא מעורב בכל מיני תפקידים עד עצם היום הזה. מאז שפרש הוא הפך לאחד הפילנתרופים הגדולים של הליגה, כשהוא תורם לבתי ספר באזורי הגטו של סאן אנטוניו, שיקגו, ולוס-אנג´לס. ספורטאי דגול ואזרח למופת.

 

 

 

DREAM TEAM 1992

לפוסט הזה יש 51 תגובות

  1. בתמונות: רובינסון, יואינג, אולג'ואן. איפה, איפה הסנטרים של פעם?

  2. שחקן מעולה,
    איפה הוא ואיפה ג'אבייל מק'גי?
    דיאנדרה ג'ורדן ועוד כמה בטלנים שלא מגיע להם הכסף.

  3. תענוג. בדיוק קראתי ביקורת של אלון עידן בהארץ על תקשורת הספורט המתבהמת בישראל, והדוקטור וכל האתר הזה הם בדיוק תמונת הראי הנפלאה שלה. אל תפסיק אף פעם, מנחם! וגם התמונות של הבחורות זה מעולה…

    1. לא כולל יחסי הנאהבים בין הדוק ודדי, שהם עונג צרוף לקריאה ומכניסים את אוירת הבלאגן גם לכאן

  4. הדברים עליו בזכרוני:

    שחקן מצוין, סנטר אתלטי ונייד עם קליעה רכה מחצי מרחק.
    אבל לא ברמה של הגדולים באמת של התקופה, האקים ויואינג (ושאק בהמשך).
    לא זוכר שום signature move שלו, כמו ההטעיות מתחת לסל של האקים, הפייד-אוואי של יואינג או העלייה לסל של שאק כשכמה חבר'ה נתלים עליו.
    בקיצור, שחקן טוב מאוד אבל מין פרווה כזה!

  5. מסכים ולא מסכים אתך, אשך. הוא היה מעט "רך" אך לא בגלל אופיו אלא צורת משחקו. הוא יכול היה להטעות ולכדרר מולא היה זקוק כל כך לאגרסיביות והכוח של האחרים. היה לו עוד יתרון גדול: הוא היה שמאלי!

  6. הוא וטים דנקן היו צמד מגדלים מושלם!

    1. לאור הגילויים החדשים, אני לא אתפלא אם שניהם אכלו ביחד חציל במיונז מאותו המסטינג

  7. דויד רובינסון זה לא זה שהפסיד מדליה אולמפית בסיאול 88 , זכה רק בארד
    עם כל הכבוד לרובינסון , אם לא דאנקן שהחליף צד ( לפי אשתו )
    לא היה זוכה בטבעת

    גם אם מומי היה הסנטר של הדרים טים היו לוקחים את הזהב ב 92.
    מופיע ברשימה השחורה של מומי –
    דפק קטע מסריח לשאקיל שקלע 71 נקודות במשחק האחרון של העונה

    האקים , שאק , יואינג ועופר פליישר היו טובים יותר

  8. סליחה על הבורות, אבל מי הלבנבן בין מג'יק ויואינג בתמונה של הדרים טים?

    1. זה כריסטיאן לייטנר בזמנו הוא היה שחקן המכללות הכי טוב במדינה אז צירפו אותו לנבחרת אבל כנראה שלא לקחו אותו ברצינות כל כך בעיקר השחקנים הבכירים בנבחרת בסרט על הדרים טים מסופר שם שאף אחד לא רוצה שהוא יהיה בקבוצה שלו וכנראה שהם לא החשיבו אותו ברמה שלהם ובצדק

      1. הרי הייתי המון עם הדרים טים ב-1992, במלון וכו'. כולם התאהבו אז בלייטנר שהפך ל"עבד" ונער השעשועים של בארקלי, ולקח את כל הצחוקים וההעלבות כמו גדול. וכשהוא שיחק – הוא היה בסדר גמור עם הנבחרת. היה אז מין הסכם שנבחרת החלומות תכלול שחקן מכללות אחד.

  9. שחקן טוב עם אופי נחמד מידי
    לא היו לו קילר אינסטינקט
    האקים ושאקיל עשו על חשבונו יופי של היי לייטס עם הדרים שייק ודאנק על פרצופו

    אישיות נדירה , כל הכבוד על הפילנטרופיה

  10. הדברים עליו ברשימותיי:

    מגדולי השחקנים המגוונים ומטובי שחקני ההגנה והחוסמים, עם חוכמת משחק טובה וחוטף טוב מאוד ומהיחידים שהשיגו קוואדרופל-דאבל כקלע 34 נק' (20-12 מהשדה, 17-10 מהקו), קלט עשרה רי' (חלוקה שווה בין הגנה להתקפה), מסר עשרה אס' וחסם 10 פעמים וגם חטף פעמיים ואיבד פעם אחת ב-43 דק' במשחק נגד דטרויט ב-17 בפברואר 94' שבו ניצחו הספרס 96-115, ועוד לחשוב שעד השנה האחרונה בתיכון לא שיחק כדורסל בצורה מסודרת ועד שנות משחקו במכללות לא חשב להיות כדורסלן מקצועני. אמנם, כתלמיד בבית הספר ניסה רובינסון, שהיה גבוה מאוד כבר כנער, את יכולתו במשחק הכדורסל, אך לבסוף עזב את המשחק (לבינתיים). הוא נעשה לבוגר בית הספר התיכון אוסבורן-פארק במנאסאס שבווירג'ינה, די קרוב לוושינגטון, ושם עבד אביו כמהנדס לאחר פרישתו מהצבא (משפחתו עברה מקומות מגורים פעמים רבות כאשר אביו שירת בצי האמריקני, אך לאחר שאביו פרש מהצי, היא התיישבה בווירג'יניה). גם כשצורף לנבחרת הכדורסל של בית הספר שלו על ידי מאמן הקבוצה, והגיע במדי הקבוצה למספר הישגים אישיים, לא משך את התעניינותם של מאמני קבוצות בליגת המכללות האמריקאית. כדורסל לא היה כלל תחום ההתעניינות העיקרי שלו באותו זמן, ולאחר שהתקבל לאקדמיה הימית של ארצות הברית, הוא בחר בלימודי מתמטיקה. במקביל ללימודיו באקדמיה הימית שירת רובינסון בצי האמריקני. עם הזמן הוא החל לפתח יותר ויותר את משיכתו לתחום הכדורסל, ושיחק בקבוצת הכדורסל של מכללת הצי לאורך כל ארבע שנותיו בה, והיה מהשחקנים המצטיינים בליגת המכללות, וב-86/7' בעונה האחרונה במכללה נבחר לשחקן המצטיין שלה בכל שלוש הבחירות החשובות.
    נבחר ראשון בדראפט 87' בידי הספרס וחתם עימה על חוזה, אך הצטרף אליה רק לאחר שנתיים עד שהשלים את שירותו הצבאי והגיע לנב"א רק בגיל 24. בעונתו הראשונה הספרס סיימו עם 56 ניצחונות לאחר 21 בעונה הקודמת, מה שהיה שיא השיפור של קבוצה מעונה לעונה, כשבאותה עונה השיג 24.3 נק' ב-53.1% מהשדה ו-73.2% מהקו, שנים-עשר רי', שני אס', 1.7 חט', 3.9 חס' ו-3.1 אי' ב-36.6 דק' למשחק. תוארו הראשונה היה שחקן ההגנה של השנה ב-92' כשהוא קוטף 8.4 כ"ח בהגנה מ-12.2 כ"ח סך הכול, חוטף 2.3 פעמים וחוסם 4.5 פעמים (וכן קלע 23.2 נק' ב-55.1% מהשדה ו-70.1% מהקו, מסר 2.7 אס' ואיבד 2.7 פעמים) ב-37.7 דק' למשחק, ונבחר עוד 3 פעמים לחמישיית ההגנה הראשונה של השנה (ועוד ארבעה פעמים לשנייה). ב-95' זכה בתואר ה-MVP של העונה הסדירה בהשיגו 27.6 נק' ב-53% מהשדה ו-77.4% מהקו, 10.8 רי', 2.9 אס', 1.7 חט', 3.2 חס' ו-2.9 אי' ב-38 דק' למשחק, ונבחר עוד 3 פעמים לחמישיית העונה הראשונה (ועוד פעמיים לשנייה וארבע פעמים לשלישית). יש לציין שבעונה שלפניה הרשים אף יותר עם 29.8 נק' (זכה ב"מלך הסלים") ב-50.3% מהשדה ו-74.9% מהקו), 10.7 רי', 4.8 אס', 1.7 חט', 3.3 חס' ו-3.2 אי' ב-40.5 דק' למשחק.
    זכה בשתי אליפויות ב-99' בעונה הקוצרת בגלל השביתה וב-2003 כשהוא משתף פעולה עם טים דאנקן בצמד שחקני הפנים מהטובים ביותר אי פעם, אם לא הטוב ביותר: הצמד השיג יחד ב-99' (כשטים היה בעונתו השנייה בגיל 22 ודייוויד כבר בן 33) בעונה הסדירה 37.5 נק' (21.7 לטים) ב-50% מהשדה (50.9% לדייויד ו-49.5% לטים) ו-67.4% מהקו (69% לטים ו-65.8% לדייוויד), 21.4 רי' (11.4 לטים), 4.5 אס' (2.4 לטים), 2.3 חט' (1.4 לדייוויד), 4.9 חס' (2.5 לטים) ו-5.1 אי' ב-35.525 דק' למשחק; ובפלייאוף השיג הצמד 38.8 נק' (23.2 לטים) ב-50% מהשדה (51.1% לטים ו-48.3% לדייויד) ו-73.6% מהקו (74.8% לטים ו-72.2% לדייוויד), 25.4 רי' (11.5 לטים), 5.3 אס' (2.8 לטים), 2.4 חט' (1.65 לדייוויד), 4.765 חס' (2.65 לטים) ו-5.4 אי' (3.06 לטים) ב-39.2 דק' למשחק (43.1 לטים ו-35.3 לדייוויד). בניצחון בגמר 1-4 על הניקס השיגו השניים 44 נק' (27.4 לטים) ב-49.35% מהשדה (53.7% לטים ו-42.4% לדייוויד) ו-73.9% מהקו (79.5% לטים ו-68.8% לדייויד), 25.8 רי' (14 לטים), 4.8 אס' שהתחלקו בשווה, שתי חט' שהתחלקו בשווה, 5.2 חס' (3 לדייוויד) וחמישה אי' (3.4 לטים) ב-41.4 דק' למשחק (45.8 לטים ו-37 לדייוויד). בעונה שלפני כן השניים אף הרשימו הרבה יותר כשדיוויד משיג ממוצעי נק' שעדיין הזכירו את שיאו (טים שיחק בכל 82 המש' ודייויד שיחק ב-73) כשהשיגו 42.7 נק' (21.6 לדייוויד) ב-53.15% מהשדה (54.9% לטים ו-51.1% לדייוויד) ו-70.4% מהקו (73.5% לדייוויד ו-66.2% לטים), 22.5 רי' (11.9 לטים), 5.46 אס' (2.731 לטים ו-2.726 לדייוויד), 1.55 חט' (0.88 לדייויד), 5.1 חס' (2.6 לדייוויד) ו-6.2 אי' (3.4 לטים) ב-36.5 דק' למשחק (39.1 לטים ו-33.7 לדייוויד).
    השתתף בנבחרת החלומות באולימפיאדת ברצלונה וזכה בזהב האולימפי גם ב-96' באטלנטה, כשב-86' כשהיה עוד במכללת הצי זכה עם ארה"ב באליפות העולם בספרד.
    את 14 עונותיו סיים עם 21.1 נק' ב-51.8% מהשדה ו-73.6% מהקו, 10.6 רי', 2.5 אס', 1.4 חט', 3 חס' ו-2.4 אי' ב-34.7 דק' למשחק בעונה הסדירה; 18.1 נק' ב-47.9% מהשדה ו-70.8% מהקו, 10.6 רי', 2.3 אס', 1.2 חט', 2.54 חס' ו-2.3 אי' ב-34.3 דק' למשחק בפלייאוף.

    1. ישראל – טיפ קטן:

      אם אתה רוצה שאנשים יוכלו לקרוא את זה ותגובות/רשימות דומות שלך (או בכלל ינסו – למרות שאני רק יכול לדבר מנסיון אישי) –

      פ ס ק א ו ת

  11. מהשחקנים היותר אלגנטים ששיחקו. אחד השחקנים הכי אתלטים שדרכו על המגרש. אולי באמת היה בעל אופי "טוב" מידי ולא יצר כותרות. לדעתי היה הרבה יותר טוב מיואינג, אבל פחות טוב ופחות דומיננטי מאולג'ואן ושאק.

    מנחם , האם היו כוכבים נוספים בספורט שהגיעו מהמכללות הצבאיות?

    1. לי לא ידוע על אף אחד אחר. אולי בשנות ה-50

  12. אחד החוסמים! אין כבר חוסמים כמו פעם..
    בכללי אחד מהשחקנים המגוונים, בזכותו הוקמה שושלת הספרס.
    אם לא היה מחמיץ את (כמעט) כל עונת 96/7, הספרס לא היו מקבלים את דאנקן ולא היתה נבנית שם שום קבוצה.

  13. מנחם
    אחד הטורים הטובים שלך.
    איזה צמד ״מגדלי התאומים״ היה יותר טוב לדעתך?
    1 רלף סימפסון והאקים אולזואן
    2טום הינסון וביל ראסל
    3.טים דאנקן ודויד רובינסון
    4.פאו גאסול ואנדרה בינום?

    1. טים דנקן ורובינסון נגד סימפסון והאקים. CLOSE CALL!

  14. ולדעתי הסנטר השביעי הטוב איי פעם.

    לפניו:
    מוזס מלון
    שאק
    האקים
    ווילט
    ראסל
    כרים
    אחריו:
    יואינג
    ווילטון
    מיקאן
    וויליס ריד
    רוברט פאריש
    ארדויס סאבוניס
    דיב קאונס
    וס אסלנד.

  15. 25 שחקני הציר הטובים ביותר בכל הזמנים ברשימותיי (ביום אחר יכול להיות סדר אחר) –
    עשירייה ראשונה: וילט, ראסל, קארים, האקים, שאק, רובינסון, מוזס, וולטון, ריד, ת'רמונד.
    עשירייה שנייה: בלאמי, קאונס, האווארד, אנסלד, מקאדו, מורנינג, מיקאן, פאריש, יואינג, לנייר.
    25-20: גילמור, דוארטי, איסל, סיקמה, אלמור סמית'.

  16. מוזס מלון יותר טוב מהאדמירל , כך גם וולטון
    מקאדו לא סנטר
    ראלף סמפסון חסר ברשימותייך ויתכן וגם ולאדי דיבאץ

    1. מוזס יותר טוב, וולטון לא. אולי אם היה נפצע פחות.
      איפה היית מכניס את סמפסון בדיוק? בקושי 3 עונות טובות הוא נתן

  17. אחד הסנטרים הגדולים, שזה די מדהים בהתחשב בזה שמשחק הפוסט אפ שלו היה מוגבל עד לא קיים, ואסרטיביות היתה ממנו והלאה.

    האירוניה היא שדווקא האופי הזה כנראה איפשר לו לפנות את המקום לדאנקן – מה שכנראה לא היה קורה עם הסנטרים הגדולים האחרים, ומה שבסופו של יום הביא לו את האליפויות שמזניקות אותו בדירוג הסנטרים של כל הזמנים…

  18. כתבה גדולה על אחד הגדולים.

    מבחינתי ראוי לכבוד הגדול מכולם על כך שנתן למס' 4 הגדול בהיסטוריה לצמוח יחד איתו, בלי שום אגו ועם הבנה שקטה בין ענקים.

    אגב, תיקון קטן:
    David Robinson's Supreme Court של SEGA זה משחק וידאו ולא סרט.

  19. חייב להוסיף – בשנים שאני עוקב אחרי הליגה, אין ספק שהאקים היה הסנטר הגדול מכולם. גדולתו גם בכך שניצח את כל דור הנפילים שעמדו מולו, פעם אחר פעם.

    למי שרוצה, החלום VS האדמירל בשיאם:

    http://www.youtube.com/watch?v=hW4uXlRGAF0

    1. סירטון מעולה
      מדגים את יתרונו העצום של האקים מול מיטב יריביו.
      הסנטר הטוב אי פעם

  20. אצלי סדר הסנטרים בעשירייה הראשונה היום הוא

    קארים, צ'מברליין, ראסל, שאקיל, אולג'ואן, מוזס מלון, וולטון, רובינסון, פאריש, וויליס ריד, קאונס

    1. איך מנחם איך שאק לפני האקים??? האקים לא הפסיק להשפיל אותו בגמר הNBA אחרי כל הפקה פקה, בזה שאק היה סנטר מספר 1 זה בטוח. לא ראיתי את צ'מברליין וראסל משחקים ומעט מאוד מקארים אז אני נותן להם את הקרדיט של האגדות אבל האקים היה בטוח הסנטר הטוב ביותר שראיתי משחק. שאק היה יכול לצחצח לו את הנעליים.

  21. זה היה לי ברור קארים.
    רציתי לכתוב אצל רועי על זה שהסקייהוק ממוקם אצלו ברשימה נמוך מידי ואתה לא תעבור על זה בשתיקה :]

  22. זיו – ברכות על הבעלים החדש של אחוזים ספורים מהקינגס – שאקיל אוניל !

    והנה תגובה של מישהו מהפורום האמריקאי שלי לידיעה –

    "i thought shaq already owned the kings"

    🙂 🙂 🙂 🙂 🙂

  23. חדשות נוספות מהקינגס – קאזינס קרוב לסיכום על הארכת חוזה.

    1. בסאק טאון רויליטי אתר האוהדים החי של הקינגס הרגשות מעורבים.
      נשאר טעם רע מהגמר ההוא ומהקווינס של שאק
      מצד שני שאק זה שאק .

      לגבי קאזינס עשו סקר ו75 אחוז מהאוהדים ישמחו אם ויוק יתן לו סביב המקס דיל.
      לדעתי הוא שווה יותר בסביבות הדיל של פקוביץ[12 מיליון], הוא עדיין בגדר פוטנציאל ואפילו עם שאק כמנטור אם הוא לא יממש הם נתקעו עם מקס דיל ואחרים לא ימהרו לקחת אותו.
      זה נראה אולי מצחיק אבל בלעדיו ואם גבוהה מצוין בדראפט הקרוב הם יוכלו להיות טובים.
      יש הרבה כשרון בסאק,
      הנוכחות של טייריק מנעה מלא מעט שחקנים טובים להראות מה הם שווים.למשל איזיאה תומאס שבנתונים היבשים שלו הוא טוב מאירוינג בהרבה פרמטרים.
      אחד השחקנים החדשים שאני הכי שמח עליהם הוא ריי מקלום שהראה בליגת הקיץ שהוא שייך לגמרי. הוא נבחר במקום ה36 ולדעתי הוא בקליבר של לוטרי.

      1. צר לי זיו, אבל אי אפשר לקרוא לקינגס קבוצה מוכשרת.

        בוואקום – אולי.
        אבל בהשוואה לקבוצות נבא אחרות ?

        ה"כשרונות" היחידים שאפשר לבנות סביבם הם קאזינס ואולי אולי מקלמור – אבל את זה עוד צריך לראות.

        כל השאר זה לא שום דבר מעבר לכשרונות נבא "סבירים" כשתומאס ופטרסון הכי מרשימים לדעתי.

        אבל שוב, המפתח הוא כשרונות ברמה של אולסטאר או יותר, וניהול נכון של תקרת השכר.

        וגם אם קאזינס והאחרים שהזכרתי יכולים להיות חלק מאיזה שהוא בסיס – ההחתמה הגרועה ביותר הקיץ של קארל לאנדרי, לא מבשרת טובות לגבי החלק של ההתנהלות הנבונה…

        אני לא רואה אותם יוצאים מהתחתית בשנים הבאות אלא אם כן מקלמור יהיה תותח (מה שהוא יכול להיות), ובדראפט הבא יהיה להם מזך בהגרלה ושכל בבחירה.

        1. לצערי אתה די צודק .
          לפעמים כאוהד אתה נסחף
          הייתי שמח אם היו עושים טרייד עבור אחד בקליבר אולסטאר.
          בעדיפות דני גרניגר, תמורת , תורנטון, תומפסון ואולי אפילו גיימר.

          לדעתי יש להם פקק של שלושה שחקנים טובים בעמדת הרכז.
          איזיאה תומאס עוד לא הגיע לפוטנציאל והוא יכול להתקרב לרמת אולסטאר.

          לא אוהב את ההחתמה של לנדרי[לא אהבתי אותו ששיחק בסאק בפעם הקודמת], אבל אוהב את האחרות של ואסקז ושל מוטה ממילווקי.
          ואוהב מאד את בחירות הדראפט.

          לדעתי כבר השנה הם יכולים לדבר.
          הגנרל מנגר דה אלסנדרו ועוזרים שלו, הם הצוות שעבד בדנבר ב4-6 שנים האחרונות.
          כך שאני קצת יותר אופטימי מתחתית ורואה אותם כן מתקדמים גם השנה ובשנים הבאות בטוח

          1. ואסקז נהדר, וגם את מוטה אני אוהב, אבל המפתח הוא שלשניהם גם יש חוזים קצרים.

            לאנדרי הולך להיתקע לקינגס בגרון עוד הרבה זמן.

            חבל.

          2. החוזה של לנדרי מוגזם אבל מכאן עד עצם בגרון.
            סך הכל קצת יותר משש מיליון לארבע שנים, ראיתי המון חוזים גרועים פי אלף.
            רוב החוזים מתפנים בסוף השנה. החוזה הכי גרוע כרגע הוא של תורנטון והחוזה של תומפסון הוא די טוב, כל שסך הכל יש להם משחק .
            בסוף שנה מי שיהיה טוב יוכל לקבל חוזה חדש לא רע בכלל, כך שאם באז חיובי סביב הקבוצה ואסקז יוחתם

  24. מסכים עם אפלטון!
    מנחם- מי לדעתך בכל הסטורית הכדורסל היה מסוגל לעצור את אלג׳ואן?הוא פירפר את רובינסון,שאקיל,יואינג…לא זוכר אם הספיק לשחק מול פריש וקארים.

    1. אם כבר יש לך קבוצת צמרת – חוזה של 6 מיליון הוא לא בעייתי.

      אבל כשיש לך מקום בתקרת השכרכמו זה שהקינגס היו אמורים לשאוף אליו בקיץ הבא – 6 מיליון מבוזבזים זו עצם רצינית בגרון.

      1. הצצתי בהופס וורלד בפיי רול שלהם.
        שנה הבאה סך המשכורות הוא 39 מיליון ועוד שנתיים 20 מיליון ותקרת מס המותרות שלהם היא 66 לשנה הבאה, כך ש27 מיליון זה לא כל כך מעט. כנראה שסביב ה15 ילכו לקאזינס זה עדיין משאיר לך משחק לא 'קטן

        1. סליחה עוד שנתיים 12 מיליון רק לנדרי ותומפסון.
          יש להם לא מעט משחק.שנה הבאה לא ענק אסל עם טרייד טוב ועוד חוזה אחד או שניים טובים הם במצב טוב

          1. המספרים לא מדוייקים, אבל לא משנה לא ניכנס לזה כרגע.

  25. שאקיל עוד היה ילד כששיחק נגד האקים.
    בשיאו – להאקים לא היה סיכוי.
    פשוט קטן מדי.

    והוא שיחק גד קארים, אבל קארים היה הרבה מעבר לשיאו.

    הוא ללא ספק היה הטוב בדורו – שכלל את יואינג ורובינסון, אבל לא יותר טוב מקארים, שאקיל, ווילט, או ראסל.

    1. האקים פירפר את שאק בכל הזדמנות מה אתה מדבר? שאק היה לטעמי אחד השחקנים הכי אוברייטד בתולדות הליגה עם מכונת יחסי ציבור ופה יותר גדול מבארקלי. הוא היה גדול, היו לו 2-3 עונות ממש טובות והשאר זה רק ניפוח. בלי בושה הוא קרא לעצמו most dominant player ever.
      אז זהו שלא

      1. טוב אולי הגזמתי עם ה2-3 עונות טובות, פשוט הדיבור הזה מזכיר לי דיבורים מגוחכים של קובי מול ג'ורדן שהיו בעבר. שאק אחלה שחקן והר אדם אבל לא מתקרב להאקים בשום פרמטר. הלו מדובר על שחקן הNBA עם הכי הרבה חסימות בהיסטוריה של המשחק- 1000 יותר משאק הענק (ששיחק עונה אחת יותר ממנו)
        מספר 8 בחטיפות בכל הזמנים- מכ-ל השחקנים בליגה.
        שאק היה מפלצת שדרס בכוח, האקים היה עושה הכל בסטייל, היה לו יותר מובים מלקובי בהתקפה ואולי שחקן ההגנה הטוב שהיה.
        והכי חשוב- למי היית נותן את הכדור בשתי הדקות האחרונות כשהכסף על השולחן?
        בקיצור תנו להאקים את הכבוד המגיע לו ולשאק תנו איזה המבורגר הוא נראה שדוף

        1. לא מקבלים נקודות על סגנון – זה לא קפיצה למים.

          שאק בשיאו היה פשוט מפלצת דומיננטית, יותר מהאקים וליותר שנים מבחינת תארים.

          ואם הכדור ב 2 הדקות האחרונות הוא השיקול – אז כנראה שהאקים גם יותר טוב מווילט…

          רוצה להעדיף אותו – תעדיף, אבל לפחות תיקנת את התגובה הראשונה שהיתה לגמרי מופרכת מבחינתי.

          לקרוא להאקים הסנטר הרביעי בכל הזמנים אחרי שבקריירה שלמה הגיע לגמר הנבא 3 פעמים וזכה בתואר פעמיים זה בהחלט לתת לו את הכבוד הראוי.

  26. אז זהו שכן.

    ויש לך זיכרון סלקטיבי מהימים שהאקים היה בשיאו ושאק עוד רחוק משיאו, וגם אז זה היה הרבה יותר קרוב משאתה טוען.

    שאק בשיאו היה יותר טוב מכל אחד שאי פעם שיחק כדורסל.

    כן אפילו ההוא.

    תבדוק מה לארי בראון – אחד שיודע דבר או שניים על כדורסל – אמר אחרי סדרת הגמר של 2001…

    1. אני מסכים איתך שאי אפשר לדרג את שאק והאקים לפי המפגשים בינהם כי האקים היה שם בשיאו ושאק לא, אבל זה גם נכון הפוך.
      שאק בשיאו לא התמודד מול אף סנטר ראוי לשמו. זה לא בא להוריד משאק, אלא רק להכניס פרופורציה. הייתי שמח לראות את שאק משחק בשיאו מול סנטר שיכול לאתגר אותו.
      אתה מעריך שחקן יותר כשהוא גובר על מישהו ראוי

  27. דדי- נראה לך ששאק יכול היה לעצור את אלג'ואן?! הטיה וחצי והוא היסטוריה.אם רובינסון שהיה זריז ואינטלגנטי ביותר אכל את כל ההטעיות.בטח שלשקיל אין סיכוי.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט