שבת בבסיס / 42 – יוני לב ארי

"האופי של ג'קי היה הרבה יותר חשוב מממוצע החבטות שלו", כך סיכם האנק ארון, ענק בייסבול אחר, את הקריירה של ג'קי רובינסון. האיש שפרץ את מחסום הגזע בעולם הבייסבול נולד השבוע לפני 101 שנים, זמן טוב לסקור את הקריירה הסופר מרשימה של מספר 42 האגדי.

ג'קי רובינסון (צילום: True Blue L.A.)

ה-31 בינואר הוא תאריך משמעותי בעולם הבייסבול. ב-1947 נולד נולן ראיין, ב-1931 נולד ארני בנקס, אך ב-1919, הגיח לאויר העולם החשוב מכולם, ג'קי רוזוולט רובינסון. זה קרה בקהיר, ג'ורג'יה (לא באמת קהיר, כן?). שמו האמצעי נבחר לזכרו של הנשיא ת'אודור רוזוולט, שהלך לעולמו 25 ימים לפני שג'קי נולד.

ילד טוב קליפורניה. או שלא?

עוד כשהיה תינוק עברה המשפחה לפסאדנה, קליפורניה, שם הגזענות נעלה בפניו לא מעט דלתות, מה שגרום לו להיגרר לחבורות הרחוב. בזמן לימודיו בתיכון חלק רובינסון את זמנו במספר ענפי ספורט: בייסבול, כדורסל ופוטבול. בענף שמעניין אותנו הוא שיחק קאצ'ר ושורט סטופ.

פה הכל החל (צילום: Explore Georgia)

גם בקולג', ב-UCLA, המשיך רובינסון לגוון ונרשם לארבעה ענפים שונים. בין לבין הכיר ג'קי את אשתו לעתיד – רייצ'ל איסום, אליה נחזור בהמשך. בינתיים תקפו היפנים את פרל הארבור, מה שגרר את ארה"ב לתוך מלחמת העולם השניה, מה שסידר לרובינסון קריירה צבאית, מה שסידר לו להכיר את המתאגרף האגדי ג'ו לואיס. משם הוא המשיך להתרכז דווקא בפוטבול וכדורסל, לפני שהבין במה הוא באמת הכי טוב.

מונארכיה בקנזס

התחנה הבאה של רובינסון, כמו של כל שחקן בייסבול שחור בימים ההם, היתה ליגת הנגרו. הקנזס סיטי מונארכס (אולי מונארקס?) שילמו לו 400 דולר לחודש, אבל ג'קי לא היה מרוצה מהאווירה בקבוצה. זה לא הפריע לו לחבוט 387. ולקחת חלק במשחק האול-סטאר.

רובינסון לצד ג'ו לואיס. חבר חדש (צילום: Reddit)

לאט לאט החל עניין מכיוון המייג'ור ליג, שם לא נראה שחקן שחור מאז 1884. הבוסטון רד סוקס זימנו מספר שחקנים למבחנים, אותם סיים רובינסון מושפל לאחר לא מעט הערות גזעניות, למרות שהאירוע היה סגור לקהל.

A New Dodger

אי שם באמצע שנות ה-40, החל הג'נרל מנג'ר של הברוקלין דודג'רס, בראנץ' ריקי, לחפש מציאות בליגת הנגרו. היה לו ברור שהשחקן שירשום את טבילת האש הראשונה יהיה חייב להיות בעל אופי כזה שיוכל לעמוד בלחץ שצפוי לו: "עם מספיק אומץ להילחם בחזרה". בסופו של דבר חתם רובינסון על חוזה בדודג'רס, בנובמבר 1945.

ריקי וג'קי. ידידות ארוכת שנים (צילום: Newsday)

התחנה הבאה היתה קבוצת ה-AAA של הדודג'רס, מונטריאול רויאלס (היתה זו השנה הראשונה של ה-AAA). המנג'ר, קליי הופר, לא רצה את התיק השחור הזה עליו, וביקש מריקי למצוא לו קבוצה אחרת. ללא הועיל. אימוני פתיחת העונה היו בפלורידה, שם תופעת הגזענות היתה קשה מאוד. רובינסון לא הורשה לשהות באותו המלון עם שאר השחקנים, ובמשחקים מסוימים המשטרה לא הסכימה לקיים משחקים שג'קי לוקח בהם חלק.

רובינסון החל את קריירת המשחק שלו כ-שורט סטופ, אך מהר מאוד עבר לבסיס שני, מה ששיפר את ההגנה שלו משמעותית. הוא חבט 349. מפלצתי, ונבחר ל-MVP של הליגה. לאט לאט אוהדי מונטריאול החלו לתמוך ברובינסון, אך במשחקי החוץ הוא התמודד עם לא מעט קריאות גזענות, ופה ושם משחקים בוטלו בגלל הנוכחות שלו. כמות הצופים ביציעים הלכה וגדלה במשחקים בהם רובינסון שיחק, תופעה שבאותם הימים בליגות ה-AAA היתה נדירה.

ניסה להימנע. הופר, לצד רובינסון (צילום: The New York Times)

המחסום נפרץ

מחסום הצבע נפרץ רשמית ב-1947, כשרובינסון נקרא לשחק בקבוצה הבוגרת. הוא החל את דרכו בבסיס ראשון, כיוון שעמדת הבסיס השני היתה תפוסה על ידי אדי סטאנקי. 26,623 צופים, כשכ-14,000 מהם שחורים, קיבלו את פניו של ג'קי במשחק הבכורה שלו, ב-15 באפריל ב-אבאטס פילד, מגרשו הביתי. רובינסון רשם Walk וריצה, הדודג'רס ניצחו.

לאט לאט נטשו אוהדי ליגת הנגרו את היציעים ועברו לצפות במשחקי הדודג'רס. אך עדיין, היו לא מעט גילויי גזענות, אפילו בחדר ההלבשה של הדודג'רס. היו שחקנים בקבוצה שהעדיפו לשבת על הספסל מאשר לשחק לצידו, אך תופעה זו נעלמה כשהנהלת הדודג'רס לקחה את הצד של ג'קי. מנג'ר הקבוצה, לאו דורושר אמר: "לא אכפת לי אם הוא שחור או צהוב, או אם יש לו פסים של זברה. אני המנג'ר של הקבוצה, ואני קובע שהוא ישחק. מי שלא מרוצה? אשלח אותו בטרייד".

סטאנקי, צמוד לרובינסון. תפס את העמדה (צילום: USA Today)

"כולם כאן שווים"

אך לא מדובר רק בבודדים, כשהיו אף ניסיונות של מועדונים לעצור את רובינסון. ראשי הסיינט לואיס קארדינלס איימו בשביתה אם הוא ימשיך לשחק בליגה, וניסו לגייס קבוצות נוספות לאיום זה. ראשי הליגה הבהירו לשחקנים שמאיימים בשביתה כי הם יושעו, "גם אם חצי מהליגה תשבות", אמר נשיא הנשיונל ליג, פורד פריק. "זו ארצות הברית של אמריקה, כל אזרח שווה זכויות כאן".

אז אין שביתה? נתעלל ברובינסון במשחקים. לא מעט שחקנים הפכו את ג'קי ל"יעד חיסול", במיוחד שחקני הקארדינלס. במשחק נגד הפיליס, שחקן/מנג'ר הקבוצה, בן צ'פמן, צעד לעברו של רובינסון: "ניגר, תחזור לשדות הכותנה", מה שלטענת ראשי המועדון הגביר את התמיכה של שחקני הדודג'רס כלפי ג'קי.

פריק, לצד רובינסון. תמך (צילום: nyyfansforum.com)

רוקי 1

היו גם כאלה שתמכו ברובינסון, כשאחד הקטגורים הגדולים שלו היה חברו לקבוצה, פי ווי ריס, שאמר: "יש הרבה סיבות לשנוא אדם, צבע עור היא לא אחת מהן". דמות נוספת שתמכה בו בגלוי היה הכוכב היהודי האנק גרינברג, שהתמודד עם לא מעט קריאות גזעניות בעצמו. את עונתו הראשונה במייג'ורס סיים רובינסון עם ממוצע חבטות של 297. ב-151 משחקים, כשהוא זוכה בתואר רוקי השנה.

לפני פתיחת עונת 1948 עבר אותו סטאנקי לבוסטון, ועמדת הבסיס השני התפנתה לרובינסון, שם הוא שמר על 98 אחוזי הצלחה בהגנה (מקום שני בליגה, אחרי אותו סטאנקי). ג'קי סגר את העונה עם ממוצע חבטות של 296., כשבאחד המשקים הוא חבט ל-Cycle (חבט סינגל, דאבל, טריפל והום ראן).

ריס לצד רובינסון. חבר (צילום: blogspot.com)

כבר לא לבד

בעונה זו החלו עוד שחקנים שחורים לתפוס מקום בליגה, מה שהוריד מהלחץ עמו התמודד רובינסון. לארי דובי היה הראשון שפרץ את המחסום באמריקן ליג, אחריו הגיע גם סטאצ'ל פייג'. גם לדודג'רס הצטרפו שלושה שחקנים שחורים, כשבמקביל שכרו של רובינסון שודרג.

את עונת 1949 החל רובינסון בצליעה, אך מקצה שיפורים הביא אותו לממוצע חבטות מרשים של 342., כשהוא מוסיף 37 בסיסים גנובים, ומסיים במקום השני בליגה בדאבלים ובטריפלים. והפרס? ה-MVP של הנשיונל ליג, והופעה ראשונה באול-סטאר. ג'קי והדודג'רס הגיעו לוורלד סירייס, אך היאנקיז גברו עליהם וחלום האליפות נגוז, לפחות בינתיים.

רובינסון ודובי. שינו תרבות (צילום: Waiting For Next Year)

קרוב רחוק

עונת 1951 הסתיימה בצורה דרמטית, כשחבטה מוצלחת של רובינסון במשחק האחרון של העונה כפה "אקסטרה אינינגס", והום ראן שלו באינינג ה-14 ניצח את המשחק. כך נוצר שיוויון מול הניו יורק ג'איינטס, אך הענקים היו אלה עם ידם על העליונה בסדרה של הטוב מ-3, והאליפות שוב ברחה מהידיים. עונה לאחר מכן הדודג'רס התקרבו צעד נוסף, כשהם מפסידים בוורלד סירייס ליאנקיז בשבעה משחקים.

עונת 1953 הסתיימה ממש כמו זו שקדמה לה, כשהדודג'רס מסיימים ראשונים בנשיונל ליג, ומפסידים בוורלד סירייס ליאנקיז. בינתיים רובינסון רשם עונה אחרי עונה מספרים מרשימים, כשהוא מרחיב את מספר העמדות בהן הוא משחק.

הדוג'רס חוגגים אליפות היסטורית (צילום: brewminate.com)

יש אליפות!

באופן קצת מבאס, שיא הקריירה הקבוצתית  הגיע כשהיכולת האישית החלה להידרדר. בעונת 1954 הוא עוד חבט 311., אך עונה לאחר מכן הוא ירד לראשונה בקריירה מ-296., כשהוא מסתפק ב-256. בינוני. אך דווקא אז הצליחו סוף סוף הדודג'רס לעבור את היאנקיז בוורלד סירייס, ולחגוג אליפות ראשונה מאז הוקם המועדון אי שם ב-1883.

ג'קי, שכבר דגדג את השנה ה-38 של חייו, נוסה במספר עמדות בהגנה, ללא הואיל, כשאפילו במשחק מספר 7 בוורלד סירייס הוא לא שותף, למרות שהיה כשיר. באופן אירוני, ואולי סוג של העברת שרביט, זו היתה העונה הראשונה בהיסטוריה שפיצ'ר שחור ניצח 20 משחקים. היה זה דון ניוקומב, מאותה ברוקלין דודג'רס…

תחילת הסוף

גם בעונת 1956 הציג רובינסון יכולת בינונית מבחינה אישית, ואם להסתכל על המספרים שלו אפשר גם לקרוא לזה עונה חלשה (275.). פיזית ג'קי החל להרגיש את השנים. בתחילת הקריירה התחייב רובינסון בפני הדודג'רס לאמן את קבוצת ה-AAA, בה החל את הקריירה, אך לאט לאט הרגיש שהוא מאבד עניין בענף.

ניסיון החבטה האחרון שלו בקריירה היה הפיץ' האחרון במשחק מספר 7 בוורלד סירייס, נחשו מול מי, כשהוא נפסל ב-K ורואה את היאנקיז שוב חוגגים על חשבונו. בסיום העונה העבירו הדודג'רס את רובינסון בטרייד ליריבה השנואה – הג'איינטס, אך הטרייד לא הושלם וג'קי פרש ממשחק פעיל.

גם הוא עשה היסטוריה. ניוקומב (צילום: dodgers.mlblogs.com)

האבא של הגנבים

בשל העובדה שרובינסון החל את קריירת המייג'ורס שלו מאוחר (בגיל 28), הוא שיחק רק עשר עונות, כולן במדי הדודג'רס, כשבמהלך התקופה הזו הוא מוביל את הכחולים לשש הופעות בוורלד סיריירס. הוא חבט ממוצע של 311., גנב 197 בסיסים (הוגדר בפי רבים "אבי גניבת הבסיסים המודרני"), הופיע שש פעמים באול-סטאר, וזכה פעם אחת ב-MVP של הנשיונל ליג.

הקריירה של רובינסון פתחה צוהר לשינוי אמיתי בחברה האמריקנית, כשתחילת הקריירה שלו הוגדרה בארה"ב "קו הצבע של הבייסבול". מרטין לותר קינג אמר עליו: "הוא היה אגדה וסמל בזמנו". ההיסטוריון דוריס קימס גודווין הוסיף ואמר: "מאמציו היו צעד עצום במהפכת זכויות האזרח באמריקה, הישגיו אפשרו לשחורים ולבנים לכבד אחד את השני".

רוצו לראות את "42"

עשו כבוד

לרובינסון ואשתו רייצ'ל היו שלושה ילדים, ג'קי ג'וניור, שרון ודייויד. ג'קי סיניור עצמו החל מידרדר בריאותית עם השנים, כשהוא מאבד את ראייתו בגיל צעיר יחסית. ב-24 באוקטובר 1972 הלך רובינסון לעולמו, בעקבות התקף לב, כשהוא בביתו שבקונטיקט, בגיל 53 בלבד. לטקס הלווייה של רובינסון הגיעו למעלה מ-2,500 אנשים.

בשנת 1962 נכנס רובינסון להיכל התהילה, כבר בניסיון הראשון שלו, עם 77.5 אחוזי הצבעה, כשהוא כמובן השחור הראשון שנכנס למוסד המופלא שבקופרסטאון, ניו יורק. מספר חולצתו של ג'קי, 42, הוא היחיד שיצא משימוש בכל הליגה, כשהאחרון שנהנה מהמספר הזה היה מריאנו ריברה, השחקן הראשון שנכנס להיכל התהילה עם 100 אחוזי הצבעה. כמה סמלי.

סיפורו של ג'קי רובינסון הונצח בלא מעט דרכים, סדרות טלויזיה, סרטים, מחזות בברודוויי ומחוצה לו. כמו כן, 25 שנים לאחר מותו, הוסבה ה-Interboro Parkway הסמוכה לבית הקברות בו ג'קי קבור, ל-Jackie Robinson Parkway. ואם עדיין לא ראיתם את הסרט "42", רוצו עכשיו. שבת שלום.

יוני לב ארי

die hard yankee fan, חי ונושם סביב הפאסט בול

לפוסט הזה יש 8 תגובות

  1. הי יוני. עוד מאמרנ מצויין ומראגש. לאשתי ישנה קופסא מלאה באיזה 20 מכתבים מג'קי רובינסון בשנה-שנתיים ראשונות שלו בליגה. אני לא יודע ולא מב ין מדוע הוא התכתב דווקא איתה (אבל אולי עם רבים) בערך שנתיים. כמה פעמים הבצרתי בפניה לשאול מה שוויים, אבל היא כה העריצה את האדם שכל מה שהיא אומרת הוא ש"הילדים כבר יעשו את זה". העסק הוא חלק מהצוואה שהקופסה עם 20 המכתבים (כמה מהם על יותר מעמוד אחד) שייכת לארבעת הילדים באופן שווה. בניה של גייל קני וג'סי הם אוהדי בייסבול וותיקים עוד מהליט-ליג כשקני תמיד אהב את היאנקיס (ועשיין מטורף) וג'סי הלך אחרי גייל: אוהב בדודג'רס ואז היא והוא "עברו" למטס. פעם שאלתי באיזה "יום תצוגה ומכירה של ספרים ומגזינים, וכתבי עט ישנים" את אחד האאנשים כמה שווה מכתב כזה (שנשאתי איתי בתוך המעטפה עם המכתב) והוא התבונן ואמר "לדעתי בבסביבות $10,000". חשבתי שיותר, אבל זאת כבר לא דאגה שלי.

  2. ציינת את זה בחצי משפט, אבל הקריירה של רובינסון היתה יכולה בקלות להיות בענף אחר לגמרי. הוא היה השחקן השני הכי טוב בקבוצת הפוטבול של UCLA (אחרי קני וושינגטון) וניבאו לו קריירה מצוינת גם ב-NFL אם לא היה את מחסום הגזע (ידוע שג'ורג' האלאס משיקאגו ניסה להחתים את שניהם, אך לא קיבל את אישור יתר הקבוצות).
    בבחירה בין הגרוע (ליגת הפוטבול הפסיפית החצי מקצוענית, לשם הלך וושינגטון) לסביר (הניגרו ליג'ס), הבחירה היתה יחסית קלה.
    .
    אגב פסדינה, העיר כיבדה את האחים לבית רובינסון (אחיו, "מאק" זכה במדלית כסף במשחקי ברלין 1936), כאשר פסלים של שניהם מופיעים ממש מול בניין העירייה, כדי שלא ישכחו מאיפה הם הגיעו
    🙂

  3. ההשפעה של ג'קי רובינסון הייתה הרבה מעבר לבייסבול כשבעקבות פריצת המחסום לא לקח הרבה זמן עד שגם בפוטבול וכדורסל שולבו שחקנים שחורים. כמובן שלקח הרבה מאד שנים להעלים את הגזענות המובנית אבל זה לא היה קורה בלי פורצי דרך כמוהו.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט