מעורב הופס ליום רביעי: אפקט קובי על ליגה שלמה. עולם ומלואו. לא יאומן! / מנחם לס

1.בוסטון סלטיקס חיה וקיימת. נצחון מצויין כשגורדון הווארד מוכיח שוב שהוא חזר לכושרו מימיו ביוטה!

הסלטיקס סיימו מסע חוץ מלא רגש בנצחון מצויין על מיאמי היט בביתם, והכל ללא ג'ייסון טאטום ואנס קנטר.

קשה להאמין איזו השפעה היתה לאסון שקרה לקובי על כל הליגה. כמעט שבא לי לומר 'על כל העולם'. אני לא יודע בדיוק כיצד להסביר זאת: אני לא מאמין שאם חס וחלילה קרה אסון ללארי בירד, או מג'יק ג'ונסון, או מייקל ג'ורדן, או שקיל או'ניל – האפקט היה חריף ומזעזע כמו מותו של קובי. אני לא מסוגל להסביר למה ומדוע, אבל זאת הרגשתי האמיתית. קשה להסביר את ההרגשה הנוגה, העגומה, ושוברת הלב שהשתלטה על כל עולם הכדורסל, ואפילו מחוצה לו.

אני מנסה להסביר את הרגשתי למשל – אף פעם לא אהבתי אותו כשחקן כי הוא היה היריב הכי נוקשה בחיי כאוהד כדורסל – ואני לא יכול להבין את הכאב והצער שאני מרגיש.

אולי כותבים על כך יותר מדי אבל ההרגשה היא שרוצים לכתוב עוד ועוד. ממש כאילו חבר משפחה יקר ביותר הלך לעולמו באסון נורא ובלתי מצופה.

טוב, חזרה למשחק.

אתה לא יכול לקרוע את בראד סטיבנס כשהסלטיקס מפשלים ואז לא לכתוב עליו פוסט מלא מחמאות אחרי נצחון כזה על מיאמי ללא שני שחקנים חשובים ביותר. אז אני יושב כאן חסר אונים ולא יודע בדיוק מה לכתוב. כי כשהסלטיקס גרועים, הם גרועים מאד. וכשהם טובים – הם טובים מאד. והם היו טובים מאד היום.

בראד סטיבנס ניצח הערב עם רוטציה קצרה של 8 אנשים, כשגורדון הייוארד קולע 29 עם 9 ריב', וג'יילן בראון הוסיף 25.

2. גם ביל ביליצ'ק, מאמן הניו אינגלנד פטריוטס, בין מהללי קובי

לפני עונה זאת, בעונה שהפטריוטס זכו בסופרבול, מאמנם ביל ביליצ'ק הזמין את קובי TO ADDRESS HIS TEAM.

הנה התוצאה:

3. 'תנוחו בשלום, קובי וג'יג'י'

4. שאק מתקשה לעצור דמעותיו! ג'רי ווסט בוכה אף הוא. הכל בשידור TNT למסגר ולשמור.

שאק: "כל הסיפורים על השנאה בין קובי ואני הם מוגזמים. המתח היה מתח של אוהבים. כמו בעל ואישה. בשנים האחרונות התקרבנו עד כדי הרגשה של אחים. אני עדיין לא יכול להשלים עם מה שקרה. אני עדיין לא קולט. דבר אחד הוא בטוח וודאי: מותו שינה את חיי לנצח. לפתע התברר לי כמה קטנים ושברירים אנחנו. כמה קצרים הם החיים. אני לא יהיה יותר אף פעם השאקיל של פעם.

ג'רי ווסט אמר שכשהוא ראה את קובי בן ה-17 הוא מיד הבין שהוא רואה כוכב שגדל פעם בדור. "חשבתי רק כיצד אני יכול להחביא את העובדה הזאת, כך שאף אחד לא יידע. אהבתי אותו כמו בני. הוא, למעשה, רק החל את תרומתו האמיתית, וניקצר באופן הפתאומי והלא מובן ביותר. הכאב שאני מרגיש הוא כאב כה חד. כל כך קשה לי לחיות עם הידע שקובי בריאנט איננו.

ג'רי ווסט דיבר כשהוא בקושי עוצר את דמעותיו. "הבאתי אותו ללוס אנג'לס. ילד בן 17. אירגנתי משחק 'שכונתי' עם מייקל קופר, המגן הטוב ביותר שלנו. כעבור עשר דקות הייתי חייב להפסיק. קובי ממש חיסל את מייקל קופר, אחד המגינים הטובים ב-NBA. לא יכולתי להאמין למראה עיני.

(חובה להיכנס לסרטון בו ג'רי ווסט מדבר ולהקשיב לכל הקטע שובר הלב שלו)

סטיב נאש דיבר עליו בצורה הנעלה, המכובדת, והנאדרת ביותר. את מה שסטיב נאש אמר עליו חובה להדפיס ולפרסם בכל עולם הספורט. למעשה, בכל העולם!

4. הסיפורים על קובי לא מפסיקים. לא כולם נכונים (ואולי זה מראה את גדולתו!)

קובי קלע את 60 הנקודות שלו במשחקו האחרון ב-NBA, נגד יוטה. כשלזכותו כבר 59 נקודות והוא זוכה בשני פאולים,הוא החמיץ את הראשון. כשזרק את השני (שניכנס!), גורדון הייוארד – שהיה שומרו העיקרי משך רוב ה-59 גרם לעבירת קו (נכנס לאזור מוקדם מדי!).

הכדור ניכנס, והלייקרס ניצחה כשלקובי 60 הנקודות.

למחרת כתבו בעתונים ובאינטרנט שגורדון ביצע את עבירת הקו רק כדי להבטיח את ה-60 למקרה שקובי יחמיץ.

גורדון הגיב על כך:

5. "כל העיניים מופנות לציון". – האם לא קשה לך לפעמים עם זה?

האמת??? (הקשיבו: "לפעמים לא קל כלל וכלל")

6. שני דברים שלא ידעתם על מיאמי היט. הראשון לא חשוב כל כך. השני? חשוב מאד!

ברנדון אינגראם מס' 2 משחק במיאמי היט, והלוואי שדאריק ספואלסטרה ייתן לו יותר דקות (המגיעות לו!)

הדבר הראשון – סתם שתדעו – שכשאתם רואים משחק ביתי של מיאמי היט, הראשון שיושב בצד סוף שולחן המזכירות בצד של הקבוצה האורחת הוא רענן כץ. לידו אשתו הלן. הוא כבר יושב שם איזה 30 שנה. ז"א האשה עם שיער השיבה והגבר שבין הקבוצה האורחת לבין שולחן המזכירות הוא רענן, שמשהו קרה במעורבותו בכדורסל הישראלי (מכבי ת"א והפועל י"ם) והוא נעלם מהמפה הישראלית, למיטב דעתי.

הדבר השני שהוא חשוב מאד הוא שיש למיאמיי שחקן ספסל שהוא כאילו אח תאום של ברנדון אינגראם. בגובה. במבנה הגוף (שניהם אקטומורפים). בשיער. במבע הפנים. בתנועה. בארוך הגפיים. הניתור שלו טוב אפילו יותר משל אינגראם, ולדעתי הוא מבוזבז בגלל אי-ניצולו.

יש לו את אחד הניתורים הטובים ביותר בכל הליגה, ואני לא מבין כיצד אריק ספואלסטרה לא נותן לשחקן השנה הרביעית הזאת יותר דקות.

אני מנבא כאן, ועכשיו, שהוא עוד יככב בליגה. עד עתה הוא היה סתם עוד שחקן. הלוואי ששחקן כזה היה בידי. הייתי יודע מה לעשות ממנו: שחקן שיכול להיות טוב כמו אינגראם. הדברים היחידים שחסרים לו הם הכרה, ודקות משחק.

הוא כוכב מבוזבז בגלל אי-שימוש, ואני מוכן להתווכח עם כל אחד על נקודה זו.

7. חבר חדש ב'קלוב ה-50' – כריס מידלטון (51 נק')

8. בוקר ואיטון שופכים 63 נק' על דלאס, בביתה (32 ו-31 נק' – ומנצחים על 29 הפרש!)

ואוברה עם סוויש מכל לוקה!

9. זה מחמיא, כמובן, אבל האמת? ממש לא מובן אפילו לי!

פחות מ-24 שעות מאז התאונה שסיימה את חייו של קובי, קבלתי ארבעה מסרים אישיים, אחד מהבת סיגל שמישהו במשרדה נתן לה העתק (של המאמר), גולש אחד הזכיר זאת בתגובות, ורועי ויינברג כתב ב'הופס מסקרים'ק שזה הופיע בבלוג של ערן סורוקה.

מה הופיע? מאמר שהופיע 'במעריב' כחלק מ'הכפולה' השבועית שלי (שני עמודים מרכזיים בצבע) שהיתה חלק ממוסף הספורט כל יום רביעי משך השנים 1993 עד 1999. כמובן שאני גאה שכתבתי זאת על קובי- והצלחתי להכיר ביכולתו ולבודד אותו כשחקן מיוחד – כשהיה עדיין שחקן תיכון לפני 25 שנה (ב-1995).

מה שקשה לי להבין הוא כיצד אנשים זוכרים דברים כאלה 25 שנה אחרי. אני כמובן שכחתי לחלוטין, ואני כמובן גם גאה באותו זמן ומודה לאנשים שזכרו ושמרו את המאמר.

מנחם לס

הזקו והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 42 תגובות

    1. בשבילך שימון, להרחבת האופקים שמעבר לכדורסל:
      "בנובמבר 2008 נשלח תומאס בטרייד לניו יורק ניקס,[12] ומאוחר יותר באותה עונה הועבר לשיקגו בולס.[13] לקראת עונת 2009/2010 חתם על חוזה בדאלאס מאבריקס, אך לאורך מרבית העונה נעדר ממשחקי הקבוצה על מנת לטפל באשתו שחלתה. באוגוסט 2010 חתם על חוזה נוסף בדאלאס, אך כחודש לאחר מכן ביטל את החוזה ולמעשה פרש ממשחק, בכדי שיוכל לטפל באשתו."

  1. תודה מעורב מעניין.
    האפקט של התאונה של קובי הוא חסר מימדים.
    זו ככל הנראה הטרגדיה הגדולה אי פעם בעולם הספורט.
    כמובן שאני מכיר את הסיפור של קבוצת הכדורגל הברזילאית שאפוקוואנסה וסיפורים מהעבר כמו מנ.יונייטד שקרה בזמן שהעולם לא היה גלובלי כל כך.

    מעולם לא נהרג בעולם הספורט אדם כה בכיר אהוב ונערץ. ומה שמדהים הוא שלאחר הקריירה הוא נהיה הפוך למה שהוא היה תוך כדי הקריירה לפחות בעיניי,
    תוך כדי הקריירה אגו מניאק לא קטן שבעיניו המטרה מקדשת את האמצעים עם דרייב בלתי נגמר של תאווה לניצחון ומלחמה עד טיפת הדם האחרונה, ואם אפשר לקנח גם עם קצת טראש טוק, לאחר הקריירה- אדם חייכן חמוד אהוב על כולם ומסביר פנים.
    R.I.P Kobe
    כנראה שהתאונה הזו תלווה אותנו לזמן רב, ולא אתפלא אם בעונה הבאה ובעתיד בנבא ב26.01 יתקיים איזשהו טקס מסוים, בטח אם יההיה משחק בסטייפלס סנטר של הלייקרס.

    1. ב-1949 נהרג אחד עשר מקבוצת הכדורגל טורינו בהתרסקות מטוס.
      התרסקות המטוס של מנצ'סטר יונייטד הייתה ב-1958 בנסיעה למשחק רבע גמר או חצי גמר בגביע אירופה לקבוצות האלופות ובה נהרגו שמונה שחקנים וביניהם אחד צעיר בן 18 בשם טיילור (לא זוכר שם פרטי) שנחשב לפוטנציאל להיות מהטובים ביותר בעולם ווהכוכב הגדול של אנגליה. מאט באסבי המנג'ר שהיה מהניצולים אמר: "אנחנו עוד נשוב!" ולאחר 10 שנים זכתה בגביע אירופה לאלופות הראשון שלה ושל קבוצה אנגלית (אאל"ט השנייה מבריטניה לזכות בתואר לאחר סלטיק הסקוטית) כשבובי צ'רלטון שהיה מהניצולים המשיך להיות הכוכב הגדול.

  2. מנחם אני רוצה להוסיף גם לגבי קובי, אל תשכח שהוא בקצפת של העיר המסוקרת בעולם לוס אנג׳לס, לכן אל תתפלא שהאבל הוא במימדים שלא היו כדוגמתם בעבר, בנוסף כמובן לצורת המוות הטראגית באופן קיצוני.

  3. אל מותי אתה מנחם, אתה חייב לעשות סידור עם אלוהים להשאר פה לנצח🙂מישהו חייב לחזות את הקובי הבא, נבא בלעדיך זה לא אותו דבר, מינמום עד 120❤

  4. מנחמנו
    הייוארד הוא אולסטאר אבל הביטחון שלו הוא בעייתי. היום היה כוכב הערב, מחר?????
    הוא לא קונסיסטנטי, בלתי יציב, אבל אם יביא את היכולת של היום לפליאוף, הסלטיקס יכולים לגמור כאלופים כבר השנה.
    אין סיבה לא להצליח כשיש לך 4 סופרסטארים בקבוצה. מזכיר לך שלפני שנתיים/שלוש כשהסלטיקס החתימו את טייטום אמרת שהשנה/שנה הבאה זו השנה של הסלטיקס, נחייה ונראה….

    1. נכון. זה בעיקר עניין של אסרטיביות ובטחון עצמי אבל החזרה שלו לעניינים השנה זה סוג של נס. חוסר האנוכיות שלו זה לדעתי אחד המפתחות לזה שהמכונה בבוסטון עובדת טוב השנה, וכנראה גם הסיבה לכך שליד קיירי הוא נעלם.

      1. בדיוק
        הקבוצתיות שלו זה מה שעושה אותו כל כך גדול בניגוד למנפחי סטטיסטיקות של שימון.
        הוא עושה הכל ובזה גדולתו. הוא שומר סביר פלוס על סף הטוב כשהוא נותן מרווח אבל הוא בדרך כלל מצוין כשהוא נצמד לתוקף.
        הוא עושה הכל כולל עבודה שחורה ואני מקווה שאחרי האולסטאר המספרים שלו יהיו 21 נקודות ב 65%, 7 ריבאונד 5 אסיסטים 2 חטיפות בלוק אחד פר של 18 ועוד הרבה דברים שלא בסטטיסטיקה בכלל.

  5. תודה ענקית מנחם, מעורב מעולה. אני מבכה על מותו של קובי כמו כל הליגה, אבל נהדר לראות את המחוות הרבות ועל כמה אנשים הוא השפיע. מטורף. כמו שרזי אמר, הייוארד מאוד לא יציב אבל אם ישמור על היכולת מהיום הסלטיקס מועמדים רציניים לתואר. ג'ונס כבר מספר שנים בליגה ופיתח את הקליעה עם הזמן בנוסף לאתלטיות מטורפת, ה"בעיה" שלו היא שהוא משחק באחת הקבוצות הטובות בליגה וכרגע מקבל דקות כמחליף משמעותי, במיאמי לא יהיה יותר מזה.

    1. למה בדיוק אתה מתכוון בפיתח את הקליעה? לג'ונס אין אחת כזו. הוא שחקן של נטו אתלטיות.עם אחד מהניתורים הטובים בליגה אבל כמעט כלום מעבר. כל קשר בינו לבין אינגרם הוא דמיוני בעליל. דווקא בקבוצה כמו מיאמי יש לו מקום כי חוסר היכולת שלו לקלוע הוא לא נטל.

  6. מעורב מעולה מנחם, מאוד מזדהה עם מה שכתבת על קובי.
    יש תחושה (אצלי לפחות) שכרגע בליגה המשחקים משניים וחסרי ערך, מאמין שמתישהו אחזור לרמת עניין מלאה.
    המוות של קובי הכניס את עולם הספורט להלם שאין לו אח ורע ובאמת קצת קשה להסביר זאת.
    מעניין לשמוע את שאק איך האחיין שלו הראה לו את הידיעה בטלפון והוא נפנף אותו במחשבה של פייק. ממש מה שאני הרגשתי בהתחלה- זה לא יכול להיות, בטח לא לקובי, ועוד יום אחרי שלברון עבר אותו במקום השלישי בקלעי כל הזמנים- זה חייב להיות פייק.

  7. תודה מנחם. דריק ג'ונס ג'וניור דווקא מקבל דקות – 24.1 כאלה למשחק הופכות אותו לשחקן רוטציה יחסית חשוב. אין לו את חוכמת המשחק או הכישרון של אינגרם, אבל אני כן חושב שהוא יכול להפוך למגן חשוב מאוד בזכות האורך הזה והוא בהדרגה הופך לאחד. התפתח יפה מאז שהגיע למיאמי.

  8. תודה מנחם על המעורב.
    גם בכתבה מלפני 25 שנים,
    ניכר סגנון הכתיבה האישי שלך, שפונה אל הקוראים בגובה העיניים,
    ולא מפחד לנסות ולנבא את העתיד.

    וכן, האובדן של קובי עדיין כואב.
    הקטע עם שאק וג'רי ווסט ב-TNT ייכנס לפנתיאון.

    מעניין מה יעשו לקראת האול סטאר הקרב,
    ומה ייעשו לקראת טקס ה-HALL OF FAMER בקיץ הקרוב,
    אליו קובי היה צפוי להיכנס ביחד עם טים דאנקן וקווין גארנט.

  9. מנחם, אתה כותב ״אני לא מאמין שאם חס וחלילה קרה אסון ללארי בירד, או מג'יק ג'ונסון, או מייקל ג'ורדן, או שקיל או'ניל – האפקט היה חריף ומזעזע כמו מותו של קובי.״
    קודם כל, אני מקווה שלעולם לא נדע אם כן או לא.
    אבל אני זוכר כילד את ההצהרה של מג׳יק עם האיידס, ואיך כולם הסתובבו הלומים עם עיניים אדומות יום אחר כך (למרות שהוא עדיין איתנו) ואת האימפקט העצום שהיה לזה. אז לא היה טוויטר והופס.קו.איל בשביל להציף את הרגשות אבל אני לא חושב שזה היה פחות מעכשיו. אני לא בא להקטין מהאבל על קובי אבל אני לא חושב שהשוק היה קטן יותר אם זה היה שחקן מוכר אחר.

    מאוד, אבל מאוד מפריע לי בסיקור של התאונה הזאת ההתעלמות הכמעט מוחלטת מהקורבנות האחרים שמופיעים פה ושם כשחקני משנה בשביל לצאת מידי חובה. משפחת אלטובלי לדוגמא, שאיבדה, אב, אם וילדה, ונשארו שם שני ילדים יתומים.

    1. אברי,
      זה נכון שישנן גם הטרגדיות של שאר הנספים, אבל אותם לא הכרנו כלל, ולכן זה פחות נוגע. גם בישראל אני מניח שהיו מספר תאונות דרכים שהסתיימו בטרגדיות בימים האחרונים, וזה א מקבל אפילו מאית מהווליום של קובי. הסיבה היא תחושת ההיכרות שיש לנו עם האיש (אפילו אם היא מדומה). אתה אבל על מי שאתה מכיר ונגע בך בצורה כלשהי, ובאמת הרבה מדגישים ואומרים שהם מרגישים כמו שבן משפחה נפטר. זו לא השוואה הוגנת, ולמעשה – אין שום השוואה שהיא הוגנת או לגיטימית.

      1. התחושות ברורות וקשה להתווכח עם רגשות, אבל אני מתייחס לסיקור של האירוע שבהאדרת קורבן א׳ מקטין מקורבן ב׳. זה כמו שיבנו שם אנדרטה ויציינו את שמו של קובי בענק, את שמה של ביתו ביותר קטן, ובהערת שוליים את האחרים. לי זה מציק.

  10. גם אם זה היה מתרחש כוכב על אחר ואף יותר גדול מקובי לכל הדעות כמו ג'ורדן או כוכבי על אחרים כמו מג'יק, וסט, וייד, בירד, בארקלי, דאנקן, גארנט, כארים החלום, האדמירל ועוד, היו מדברים על זה לא פחות והייתה לזה השפעה עצומה לא פחות והיו מדברים עליהם לא פחות.

  11. תודה על המעורב מנחם!
    את המאמר לא הכרתי, אבל בחיי – איזה ניבוי מוצלח על קוב(י) בראינט, סחתיין!
    מעניין מה עלה בגורלו של טים תומאס.. 🤔

    1. מי שעקב אחרי הקריירה של טים תומאס יגיד לך שהיא היתה הרבה דברים, ׳מעניינת׳… זה לא. למרות שאוהדי הסאנס פה בטח זוכרים אותו לטובה (הייתי מוסיף גם את אוהדי מילווקי אבל אני בספק אם יש כאלו פה באתר… או מחוץ לוויסקונסין).

  12. מנחם, בתור אחד שגדל על הכתבות שלך ועל הספרים שלך, שמחתי כל כך לראות את הכתבה הזו שפירסמת כאן.
    בזמנו, גזרתי ושמרתי את הכתבות האלה, אבל לצערי אני לא מוצא אותן יותר 🙂
    אתה הכרת לי את קובי בראיינט עוד לפני שהתפרסם, בכתבה הזו, כשהיה כוכב תיכונים. תמיד אהבתי לקרוא את הפנטזיות והתיאורים שלך לגבי שחקנים בתחילת דרכם. מצאתי גם בתגובות של כתבה יפה שפורסמה כאן שזכרתי את הכתבה הנהדרת הזו שלך 🙂
    http://www.hoops.co.il/?p=98417
    לפני 25 שנה וצפונה, למי שגר ביישובים שעוד לא חוברו לכבלים, הנבא היה ערוץ המזרח התיכון, כתבות הצבע שלך בעיתונים והספרים הנהדרים שלך, קריאת תוצאות משחקים בעיתון בדיליי של יומיים. וגם קצת משחקי מחשב סטייל נבא 88 🙂
    אגב, אני זוכר כתבה נהדרת שלך לרגל 50 שנה להקמת הנבא שבה פירסמת את חמישיית כל הזמנים שלך ונתת את עשרת הגדולים בכל עמדה. לדעתי החמישייה שלך דאז הייתה מג'יק ג'ונסון, מייקל ג'ורדן, לארי בירד, בוב פטיט ו-וילט צ'מברליין. מעניין איך החמישייה שלך תראה היום 🙂
    ועוד כתבה נחמדה על דאלאס מודל 95, עם JJJ, ג'ייסון קיד, ג'ימי ג'קסון וג'מאל מאשבורן הצעירים. אתה לא יודע כמה נהנתי מכל הכתבות האלה (איפה אפשר לקרוא את הכתבות צבע שלך דאז מהעמוד האמצעי בעיתון?) וכמה למדתי מהן, ותהרוג אותי איך אני זוכר את זה, במיוחד שהיום אני לא זוכר מה אשתי ביקשה ממני להכין לה לשתות בבוקר, קפה או תה.
    אז זהו מנחם, רציתי להגיד לך תודה ענקית על ההיכרות שעשית לי עם הנבא וגם עם קובי בראיינט לפני 25 שנה. באמת אתה חלוץ והשראה בתחום הזה. אני בטוח שכמוני עוד נערים וילדים רבים גדלו על הכתבות והספרים שלך.

    ובנוגע לקובי, אין הרבה מילים להוסיף. טרגדיה ואסון לא נתפס.
    זה מרגיש כאילו משהו שהלך איתך הרבה שנים, נעלם… ריקנות.
    מעולם לא הייתי מאוהדי קובי ובטח שלא הלייקרס. קיוויתי לראות אותם מפסידים בכל סדרת פלייאוף אפשרית, מימי אינדיאנה, פילדלפיה, פורטלנד וסקרמנטו, בתחילת המילניום, ועד תקופת הקרב עם הסלטיקס ואורלנדו לפני 10 שנים. שמחתי מאד לראות את דאלאס 2011 , בוסטון 2009 ודטרויט 2004 מנצחות אותם.
    אבל לקובי מגיע כל כך הרבה הערכה וכבוד גם אם אתה לא נמנה מתומכיו. האיש היה אייקון, לוחם, ושחקן על. באמת אחד מהגדולים ביותר. אגדה בחייו ובמותו.
    כל כך עצוב לראות אדם ש"ליווה" אותך מעל 20 שנה, בסיקורים, תקצירים, כתבות. אדם שאתה "מתבגר" לידו. הרבה זיכרונות מכל כך הרבה רגעים , אפילו שאין שום קשר פיזי והכל קיים במסגרת האהדה לנבא.

  13. אחד המעורבים המחוברים, המדוייקים והמיוחדים שפורסמו לאחרונה.
    תודה דוק. מצטרף לחלוטין לתחושותייך בקשר לטרגדיה ולעוצמת ההדהוד שהיא גרמה לו.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט