פרוייקט אגדות (34): רוברט "THE CHIEF" פאריש / מנחם לס (ושתי שאלות)

פרוייקט אגדות (34): רוברט (הצ'יף) פאריש 

 
אני תמיד אזכור את פאריש כאחד הסנטרים הטובים מכולם, כשחקן הרציני ביותר (עד שאתה מכיר אותו…) שחייך בכל קריירת הנבא שלו ארבע פעמים, וכשחקן ששיחק יותר משחקי כדורסל ב-21 עונותיו בנבא – 1,611 – מכל שחקן אחר.

  ================================================
הסנטר בעל זריקת ה-MID-RANGE SHROT הטוב בהיסטוריה
================================================

רוברט לי פאריש נולד ב-1953 בעיירה פצפונת בלואיזיאנה – שרבפורט. עיירה בת 2,000 תושבים שנכנסה להיסטוריה בגלל ההוצאה למוות של שני צעירים שחורים בני 14 ו-15 בתחילת המאה שעברה שהואשמו באונס ורצח של אישה לבנה. רק אחרי תלייתם מצאו את האשמים האמיתיים – שני חוואים לבנים מעיר לא רחוקה, אך מאחר ואי אפשר להאשים ולהעניש אשמים יותר מפעם אחת, השניים חיו עד לשיבה טובה.

פאריש הוא טיפוס כה שקט ופרטי שהיה לי קשה למצוא פרטים על ילדותו. הוא אף-פעם לא הסכים לדבר על כך, או על כל נושא אחר שבעולם. הוא דיבר במשפטים של "כן" ו-"לא", וכשהוא ישב בשולחנו ב-"ערב הראיונות" של הנבא לפני האול-סטאר, שולחנו היה תמיד כמעט ריק. טיפוס עם פרצוף רציני – אפילו זועף – ולדבר איתו לא היה התענוג הגדול בעולם. כל מה שאנחנו יודעים על ילדותו הוא ששיחק בתיכון "וודלון" שבשרבפורט.

הוא סיים את לימודיו בקולג´ שחור קטן, "סנטנרי קולג´ אוף לואיזיאנה", ומלבד העובדה שהיה 2.14 מ´, שקלע ממוצע ל-4 שנים של 21.6 נק´ עם 16.9 ריב´, לא ידעו עליו הרבה. הוא ניבחר ע"י הגולדן סטייט בסיבוב הדראפט הראשון של 1976 בבחירה השמינית, וב-1980 נעשה הטרייד הגדול שהעבירו לסלטיקס. שם שיחק כמעט כל הקריירה שלו מלבד שנותיו האחרונות כשמ-1994 הוא שיחק עבור שרלוט, ומ-96 עבור השיקגו בולס.

 

פאריש זכה בשלוש אליפויות עם הסלטיקס (1981, 1984, 1986), ואליפות אחת עם הבולס (1996) וניבחר להיכל התהילה ב-2003, ול-50 האגדות ב-1996. היה 9 פעמים אול-סטאר. עונתו הטובה ביותר מבחינה סטטיסטית הייתה עונת 1981-1982 בה קלע 19.9 נק´ עם 12.5 קטיפות למשחק. במשך תקופתו הסלטיקס היו בפלייאוף 13 פעמים וניצחו את הדיביזיה האטלנטית 9 פעמים, ואת אליפות המזרח 5 פעמים.

יחד עם לארי בירד וקווין מקהייל, הוא היה הצלע השלישית ב-´פרונט-ליין´ הנחשב לטוב בהיסטוריה של הכדורסל. לפאריש היה סיבוב עם הוק קטן מתחת לסל – זריקה שכמעט אין דרך לעצור, וכששומרו היה גליית שדחף אותו החוצה, הוא "יצא" מאזור הצבע מרצון כי אז הייתה לו את הזריקה מ-3-5 מטרים הטובה מכל הסנטרים האחרים. את התואר "זורק חצי-המרחק הגדול בין הסנטרים" נתנו לו ביל וולטון, פט ריילי, ורד אורבך. הסמל המסחרי של זריקתו הייתה קשת גבוהה מאד, אחת מזריקות הקשת עם הזווית הגדולה ביותר, שהייתה בלתי ניתנת לחסימה. הוא היה גם קלעי פאול מעולה, דבר די ייחודי בין הסנטרים.

הפרונט ליין הטוב בהסטוריה

================================================
14 שנים עם הסלטיקס
================================================

פאריש שיחק בסלטיקס מ-1980 עד 1994. יחד עם מקהייל ובירד הוא היה ידוע כאחד מ"השלישייה הגדולה". שם הוא עשה את רוב הקריירה שלו שהסתכמה ב-1,611 משחקים, 23,334 נק´ (13 בהיסטוריה), 14,715 ריב´ (שישי בהיסטוריה), שישי גם בגגות (2,361), ושישי במספק נקודות מהשדה (9,614).

הוא סיים קריירה של 21 שנה עם 14.5 נק´ ו-9.1 ריב´ למשחק. אבל ממוצעיו הם גדולים בהרבה אם אתה מוציא את שנות הרזון שלו בשרלוט ובבולס מהמשוואה. בספרו "הצ´יף של מגרש הכדורסל" הוא כותב שלמרות ששיחק ב-4 קבוצות נבא, "אני סלטיקי בנשמתי. לפעמים אני שוכב בלילה בעיניים עצומות וניזכר ברגעי משחק נפלאים עם לארי וקווין. לא היה טוב מזה!"

הטרייד לסלטיקס היה טוב מדי מכדי להאמין לו: עבור ג´ו בארי קרול וריקי בראון, רד אורבך קיבל את הצ´יף, ובחירת דראפט סיבוב ראשון בעונה הבאה, בחירה שהביאה לירוקים את מקהייל. טרייד זה נחשב לגרוע ביותר בהיסטוריה, ולטוב ביותר בהיסטוריה, תלוי אם אתה משחק ליד "גשר הזהב", או ליד במת הפארק של "תזמורת הטיילת מבוסטון" – אחת המעולות בעולם (ששאול אגררי, הבת גלימי ששיחק בנבחרת הכדורמים של ישראל בשנות ה-40 המאוחרות וה-50 המוקדמות, ניצח עליה כמה שנים!).

אבל אני לא מבין אלה הנותנים את הקרדיט "לראש היהודי של רד אורבך". כי הוא לא ידע כמה טוב פאריש יתפתח להיות, והוא לא ידע שבחירת הדראפט של העונה הבאה תביא לו את מקהייל, שחקן שהוא לא שמע עליו עד ממש לפני הדראפט, ושהוא בחר בו רק על-פי המלצה של מכר.

הסערה היחידה בכל הקריירה של פאריש מחוץ לכדורסל היו גרושיו מאשתו ננסי סעעד שהאשימה אותו ב-1995 בעשר שנים של סבל פסיכולוגי ופיזי מידי הצ´יף, וכן שזרק אותה מכל המדרגות בחודש השמיני להריונה. אני זוכר את תדהמתי כשהדבר נודע. פאריש תמיד נראה לי כג´נטלמן למופת. כאדם שלא ייגע בזבוב! הייתה זו אשמה של "האש-האש" שאיש לא חפץ לדבר עליה, ושפאריש הכחיש, והיא נפתרה בסידור מחוץ לבית הדין. את האמת על מה שהיה שם לא נדע לעולם כי שני הצדדים חויבו בדין שתיקה לעולמים על המקרה.

 

פאריש נעשה הסנטר הפותח של הסלטיקס כשדייב קאונס הפתיע את כולם בהודעת פרישה. פאריש מיד נענה לסלטיקס עם עונה ראשונה של 18.9 נק´ ו-9.5 קטיפות. בגמר הנבא הוא עמד ראש בראש מול מוזס מלון כשהוא מסיים 17 משחקי פלייאוף עם ממוצע של 15.0 נק´ ו-8.6 ריב´. כמובן שמלבד מוזס מלון, הוא שיחק את רוב שנותיו בסלטיקס נגד סנטר אחר, מהצד השני של היבשת, בשם קארים עבדול ג´אבר. אני הייתי מגדיר את שנות המשחק ביניהם כשוויון, אולי עם יתרון זעיר לקארים בגלל ה-4 אליפויות שלו לעומת ה-3 של הצ´יף.

עונתו השנייה בסלטיקס הייתה גם העונה הטובה ביותר שלו כשהוא מסיים שני בבחירת ה-MVP ללארי בירד, הראשון. באול-סטאר של אותה שנה קלע 21 נק´ כשהוא נותן משחק מזהיר של 9 מ-12 מהפרקט. אפילו בסדרת הפלייאוף נגד פילדלפיה ב-1986 – פילדלפיה הנחשבת לאחת הקבוצות הטובות אי-פעם – פאריש זהר עם 21.3 נק´ ו-11.3 ריב´ בסדרת ההפסד.

אחרי שבירד פרש ב-1992 ומקהייל ב-1993, פאריש נשאר היחידי מהפרונט-ליין הנפלא. אבל עדיין בגיל 40, וללא לארי או קווין משני צידיו, הוא נתן לסלטיקס עונת 1993-1994 11.7 נק´ ו-7.3 ריב´ טובה, לפני הטרייד לשרלוט. ב-1996 הוא חותם כפרי אייג´נט עם הבולס. הוא שיחק ב-43 משחקים, עלה בחמישייה ב-3 מהם, והצליח לזכות בטבעת הרביעית שלו, כחבר קבוצתו של מייקל ג´ורדן.

פאריש משמש היום כיועץ לסלטיקס, ומאמן הסנטרים שלהם. הוא היה שם העונה כמאמן הסנטרים כשקווין אחר – הפעם גארנט – הוביל את הירוקים לאליפות נוספת.

=================================================
שאלות השבוע  (ששאלתי אז כשהמאמר הופיע)
=================================================

1. מה מקור כינויו של פאריש "דה צ´יף"
2. מה הייתה תגובתו המפורסמת כששמע על הטרייד שהעבירו מגולדן סטייט לבוסטון?

 

 

התמונה המפורסמת ביותר של הסלטיקס

מנחם לס

הזקו והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 73 תגובות

  1. קראו לו הצ'יף בגלל הפסיכי מקן הקוקיה.

    התגובה שלו לטרייד הייתה שהוא מת מפחד ועשה קקי במכנסיים ? בגלל זה קיבל את הגופייה 00 , בית שימוש.
    , חומי בעיר לבנה כמו בוסטון , יחסית לקליפרוניה והמפרץ

  2. אין מקום להשוואה בין פאריש לכרים , המאזן הוא 5 3 לטובת כארים.
    פאריש היה סנטר טוב מאוד , לא מצויין.
    המשולש בירד מקהייל פאריש הוא הטוב בהיסטוריה
    משחק חכם בין גבוהים הוא מתכון מנצח

    1. נכון, אין השוואה בין פאריש לקארים, אבל לסלטיקס פאריש התאים טוב יותר מאשר קארים היה מתאים כי פאריש היה סנטר אידיאלי לתת ללארי ולמקהייל לעשות את השטיק שלהם. קארים היה מוריד בהרבה את האפקטיביות של לארי ומקהייל.

      1. עובדה שכארים לא הוריד מהיעילות של ומג'יק ושל ורת'י, אז מדוע עם כארים הוא שהיה בסלטיקס, הוא היה מוריד מהיעילות של בירד ומקהייל?
        אם כארים היה בסלטיקס ופאריש בלייקרס, אז לסלטיקס היו יותר תארים, והשלישייה של הסלטיקס היו השלישייה הטובה ביותר אי פעם בכלל ולא רק כקו הבסיס/הקו הקדמי.

    2. באחוזי קליעה מהשדה בעונה הסדירה הם קרובים : לכארים 55.9% מהשדה בעונה הסדירה (בעונתו הראשונה קלע ב-51.8% ובאחרונה בגיל 40 קלע ב-47.5% ובשאר העונות למעט עונה של 51.3% בעונתו האחרונה במילווקי קלע בטווח 60.4-52.9) ו-53.3% בפלייאוף ו-72.1% מהקו בעונה הסדירה ו-74% בפלייאוף.

      לפאריש 53.7% מהשדה בעונה הסדירה (מהעונה הראשונה בסלטיקס ועד גיל 39 [13 עונות] קלע ב-59.8-53.5 כשבווריירס [ארבע העונות הראשונות] קלע רק בטווח 50.7-47.2 ובארבעה עונותיו האחרונות מגיל 40 קלע בפחות מ-50% עם עונה של 42.7 ושלוש של 49.1-49 ו-49.8) ו-50.6% בפליאוף ו-72.1% מהקו בעונה הסדירה ו-72.2% בפלייאוף.

    3. המשולש בירד-מקהייל פאריש (שלישייתBMPׂ – כינוי שהמצאתי עכשיו) הוא אמנם קו הבסיס/הקו הקדמי הטוב ביותר בכל הזמנים, אך המשולש מג'יק-וורת'י-כארים איכותי יותר, כשמג'יק הוא הרכז הטוב בכל הזמנים, כארים מתחרה על הציר הטוב בכל הזמנים, וורת'י בין עשרת שחקני הפינה הטובים ביותר אי פעם.
      בירד הוא אמנם ברמה של מג'יק והפורוורד הטוב ביותר בכל הזמנים ומקהייל לפחות בין עשרת הפאוורים הטובים בכל הזמנים, אך פאריש רק בעשירייה השנייה של שחקני הציר בכל הזמנים ולא קרוב להתחרות על הציר הטוב אי פעם, וזה לא בא להוריד מיכולתו המשובחת בסך הכל.

  3. 1.הצ'יף-מומי צודק, בגלל הצ'יף האילם מקן הקוקיה שבסוף חונק את ג'ק ניקולסון.

    2."זה כמו לעבור מבית שימוש לפנטהאוז"

    1. פרופסור
      גמר חתימה טובה , מומי נותן משמרת אחרונה במונית לפני הצום.
      מומי היה קרוב בתשובה לשאלה 2 , היו שירותים , היה חסר הפנטאוז .

      תגיד פרופסור , הצ'יף בקן הקוקייה חנק את ג'ק ניקלסון בגלל שהוא אוהד את הלייקרס ?
      לואיז פטלשר ( האחות מהסרט ) , זה שם אסלי של אחת מורמונית אוהדת יוטה , מה נראה לך ? עשו קונספירציה על ניקולסון ??
      ניקלסון זה גבר אמיתי , לייקרי בנשמה כמו מומי !!

      מומי רוצה לבקש סליחה מהמאזינים ,המאזינות ומהפרופסור , מומי מבטיח לחזור כבר אחרי הצום.

      מומי צם כמו גבר , כולל בית כנסת , לא מעביר את הצום עם עונה 3 של משחקי הכס.

    1. סדריק מקסוול שהיה ה-MVP בגמר 81; והיה הפאוור הפותח כששיחק בסלטיקס ומקהייל היה מחליפו.

      היום יש קנדריק פרקינס שהיה בשנותיו הראשונות בסלטיקס ושותף מכובד לאליפות 2008 ופציעתו בגמר 2010 כנראה שמנעה אליפות נוספת.
      עסקת החליפין האומללה עליו בשלהי העונה הסדירה ב-2011 מנעה מהסלטיקס להגיע רחוק כשעד העסקה המפגרת הזו הסלטיקס היו ראשונים במזרח.

      1. פרקינס הוא סנטר טוב, אבל מאוד אנמי. כרגע הוא החוליה החלשה אצל הת'אנדר. אני מסכים איתך שזה היה טרייד דפוק של בוסטון, שהעבירה שחקן בעמדה חלשה מאוד שלהם בשביל גיבוי ל-2 שחקניהם הטובים ביותר. בוסטון הייתה צריכה לדרוש סנטר אחר תמורת פרקינס.

  4. הסתכלתי על הסטטיסטקה שלו בקריירה שהיא טובה אך לא יוצאת דופן.
    מה שצד את עיני זה שבגיל 37 ממוצע הריב' לשלו עדיין היה 10+ וזה לפני 20 שנה כשהיו בודדים שנשארו לשחק אחרי גיל 35
    לא מצליח לחשוב על עוד שחקנים כאלה…

  5. הדברים עליו ברשימותיי:

    שותף ראוי ל"שלושה הגדולים" של הסלטיקס בהנהגת בירד; שחקן יעיל וטוב שעושה את הדרוש למען הקבוצה. פט ריילי, רד אוארבך וביל וולטון אמרו עליו שהוא הקלעי מחצי מרחק הטוב ביותר בין שחקני הציר בכל הזמנים! משובח בהגנה ובהתקפה (למרות אחוזים לא טובים בגמרים ובייחוד ב-84' ו-86'), טוב ומעלה בכ"ח, חט' וחס', אך איבד יותר מאשר מסר וכמעט כמו מה שמסר וחטף יחד.
    כונה "הצ'יף" בגלל דמיונו לצ'יף בסרט "קן הקוקיה" בגילומו של ג'ק ניקלסון (הסרט בוים ע"י מילוש פורמן לפי ספרו של הסופר האמריקני קן קיזי באותו השם ויצא לאקרנים ב-1974 וזכה בחמישה פרסי אוסקר לסרט, שחקן, שחקנית [לואיז פלטשר], במאי ותסריט הטובים ביותר).
    שיחק 1611 מש' ב-21 עונות עד גיל 43 ושלושתם שיאי נב"א, וזכה כמחליף די שולי באליפות רביעית במדי שיקאגו ב-97' כשבפלייאוף שיחק רק בשני מש'..
    עד הירידה מהשיא שווה 18-17 נק' בכ-55% מהשדה, 11-10 כ"ח ומעל 1.5 חס' (היה לו עונות בטווח 3-2 חס' למשחק ועונות בסביבות חסימה למשחק) ב-30 וקצת דק' למשחק בעונה הסדירה. נתוניו בקריירה שווים ביחס ל-36 דק' 18.4 נק', 11.6 כ"ח, חטיפה ו-1.9 חס'. בארבע העונות הראשונות שיחק בגולדן-סטייט כשבשנתיים הראשונות שיחק 18 ו-24 דק'. בשנתיים האחרונות בקבוצה שיחק ב-30.6 דק' למשחק ובהם השיג 17.1 נק' (50.3% מהשדה ו-70.6% מהקו), 11.5 כ"ח, 1.53 אס', 1.1 חט', 2.24 חס' (2.9 ו-1.6) ו-3.1 אי'. בעונות 13-3 (גיל 35-25) השיג 17.8 נק' (54.4% מהשדה ו-72.4% מהקו), 10.6 רי', 1.8 אס', 0.9 חט', 1.8 חס' ו-2.5 אי' ב-32.8 דק' למשחק בעונה הסדירה, כשמעונתו הראשונה בסלטיקס והחמישית בקריירה עד סוף העונה ה-17 (עד גיל 39) קלע ב-55.75% מהשדה כשאחוזיו נעים בטווח 59.8-53.5; בתשעת הפלייאופים (127 מש' מ-184 בסה"כ) בשנים 90'-82' (גיל 36-28) שבהן שיחק יותר השיג 16.4 נק' (50.4% מהשדה ו-73.5% מהקו), 10.05 רי', 1.5 אס', 0.8 חט', 1.8 חס' ו-2.3 אי' ב-36.1 דק' למשחק. יש לציין שאחוזי קליעתו מהשדה בפלייאוף לא היו יציבים ונעים בטווח 59.8-47.1 (למעט שני המשחקים בפלייאוף האחרון שהיו במדי בשיקאגו שבהם קלע ב-14.3% בלבד).
    בגמר 81' שבו זכה הסלטיקס באליפות הראשונה מה-3 בעידן בירד ובעונה הראשונה של פאריש ומקהייל בקבוצה, השיג פאריש 15 נק' (50.6% מהשדה ו-63.2% מהקו), 7.7 כ"ח, אסיסט, 1.2 חט', 3.3 אי' ושתי חס' ב-27.8 דק' ששווים 21.6 נק', אחד-עשר כ"ח, 1.44 אס', 1.7 חט', 2.6 חס' ו-4.8 אי' ביחס ל-40 דק'; ב-84' השיג 15.4 נק' (44% מהשדה[!!!] ו-58.8% מהקו, 11.4 רי', 1.3 אס', 1.6 חט' ו-1.6 חס' ושני אי' ב-36.6 דק'; ב-86' השיג בגמר 12.7 נק' (41% מהשדה[!!!] ו-50% מהקו), 6.8 רי', אסיסט, 0.5 חט' ו-1.7 חס' ב-31.8 דק' ששווים 15.9 נק', 8.6 רי', 1.3 אס', חטיפה, 2.1 חס' ו-2.6 אי' ביחס ל-40 דק'.
    בכל הקריירה השיג 14.5 נק' (53.7% מהשדה ו-72.1% מהקו), 9.1 רי', 1.4 אס', 0.8 חט', 1.5 חס' ב-28.4 דק' למשחק, 2.075 אי' למשחק (1.373 אס' ו-0.76 חט') ב-28.9 דק' (בעונתו הראשונה עדיין לא חושבו האי') בעונה הסדירה; 15.3 נק' (50.6% מהשדה ו-72.2% מהקו), 9.6 רי', 1.3 אס', 0.8 חט' ו-1.7 חס' ב-33.4 דק' למשחק, 1.98 אי' (1.28 אס' ו-0.8 חט') ב-34.13 דק' למשחק.

    1. הרשימות שלך מדהימות אותי בכל פעם מחדש. זה אוצר של סטטיסטיקה.

      בקן הקוקייה ג'ק ניקולסון היה רנדל מק'מרפי, הצ'יף היה מישהו בשם וויל סמפסון.

  6. לדורבן – דווקא הסטטיסטיקה שלו שלא היתה "יוצאת דופן" איפשרה לו להיות חלק מהפרונט ליין הגדול בהסטוריה, כי עם לארי בירד (ומקהייל) הוא לא היה צריך לבלוט במספרים. לכן הוא היה חלק משלים – מושלם!

    1. מנחם אתה צודק, זה מסוג המקרים שאתה מסתכל בדיעבד ורואה שזה פשוט היה זיווג מוצלח לשני הצדדים, הקבוצה והשחקן. זה מה שיפה – 50 האגדות הם לא 50 הסופרסטארים הכי טובים שהיו, אלא אלו שהשילוב ביכולות האישיות והקבוצתיות שלהם היה הכי טוב.
      אם פאריש היה נשאר בגולדן סטייט כנראה שלא היית כותב עליו כאן.

  7. לאחר שהגיענו לשלישי של "השלושה הגדולים" אביא את רשימתי על שלושת הגדולים:

    בירד-מקהייל-פאריש: השלישייה הגדולה והקו הקידמי הגדול ביותר
    בירד הגיע לסלטיקס ב-79/80' באותה עונה שבה מג'יק הגיע ללייקרס והמשיכה את היריבות והידידות הגדולה הגדולה שהחלה במכללות. בירד הגיע לאחר 3 עונות באוניברסיטת מדינת אינדיאנה, להבדיל מאוניברסיטת אינדיאנה המפורסמת כשהוא כוכבה היחיד (למעשה הוא היה בקבוצה מעונה השנייה מ-4 שנות המכללה המורשות שלו כשהוא בתחילת העונה הראשונה הוא ניסה להתקבל לאוניברסיטת אינדיאנה שמאמן קבוצת הכדורסל שלה היה בובי נייט, אך בירד שבא מיישוב קטן באינדיאנה קיבל הלם מכל ההמולה של האוניברסיטה הגדולה, תפס רגליים קרות וברח משם, ובסופו של דבר לא שיחק כדורסל באותה שנה ולא היה באוניברסיטה או מכללה. הסלטיקס בחרו בו בדראפט 78' במקום השישי (מקום אחד לאחר פרוויס שורט ושישה מקומות לפני מייק מיצ'ל) לפני שנתו האחרונה באוניברסיטה. מקהייל ופאריש הגיעו שנה אחריו כמקהייל נבחר שלישי בדראפט 80' ופאריש מגיע בעסקת חליפין מגולדן-סטייט. בשנים הראשונות מקהייל שותף מעט יחסית כשהוא מחליף של סדריק מקסוול שהיה הפאוור-פורוורד העיקרי (שגם זכה ב-MVP של סדרת הגמר ב-81'), ובהדרגה עולו מספר דקותיו כשבעונתו הראשונות שיחק 20 דק' למשחק בעונה הסדירה, בעונתיים הבאות שיחק כ-28.5 דק' למשחק, ואח"כ עלו דקותיו כמחליף למעל 31 דק', עד שהגיעו ל-33.6 ב-84/5'. ב-85/6' כשמקסוול כבר לא בקבוצה והוא למעשה הפאוור הטבעי היחיד שיחק 35.3 דק' למשחק. לאחר מכן בעונות היותר בריאות שיחק 39-38 דק' למשחק. בפלייאוף הראשון שלו שיחק רק 17.4 דק' למשחק וב-3 העונות הבאות שיחק 30-25 דק' למשחק, ולאחר מכן בעונות הבריאות שיחק 40-38 דק' למשחק (ב-88' אף שיחק 42 דק' למשחק).
    בירד היה כמובן ראש וראשון לשלישייה, המנהיג הגדול והווינר הגדול ביותר, כוכב-על גדול וגאון כדורסל למרות נחיתות גופנית יחסית, כשמקהייל שהיה כוכב-על (וזאת על אף יכולת גופנית מוגבלת כמו בירד) ופאריש שהיה כוכב גדול, משלימים אותו בצורה המושלמת ביותר. מקהייל ופאריש כמו שחקנים נוספים בסלטיקס היו גם הם וינרים לא קטנים ושחקנים עם חוכמת משחק מכובדת (אך לצערי הלייקרס היו לא פחות וינרים וחכמים). בירד הביא את הגאונות במשחקו והיה נפלא גם במשחק חוץ וגם במשחק פנים, מעולה בקליעה, ברי', במסירה ובהגנה קבוצתית וטוב בחט', כשחסרונו הוא שמירה אישית לא מרשימה. מקהייל ופאריש הוסיפו מצדם יכולת משובחת ויעילה מאוד בהגנה ובהתקפה כאחד. אף שפאריש ביכולתו הכוללת לא היה מהשורה הראשונה של הסנטרים בכל הזמנים, אך עדיין הוא היה יעיל מאוד עם יכולת קליעה מעולה מחצי מרחק כמו הטובים ביותר, טוב ומעלה בקליטת רי', חוסם טוב ויכולת טובה מאוד בהגנה. מקהייל נחשב לכל הדעות לאחד מעשרת הפאוורים הגדולים בכל הזמנים עם יכולת קליעה מעולה מחצי מרחק, טוב ברי', שומר מצוין וטוב מאוד בחס' יחסית לעמדתו ולאתלטיות המוגבלת שלו. השילוב ביניהם עשה אותם לשלישיית הקו הקדמי (או קו הבסיס) הטובה ביותר בל הזמנים. ליכולתם המקצועית יש להוסיף את יכולתם להתעלות ברגעים המכריעים ובמשחקים הגדולים.
    הנתונים
    השלישייה הגדולה בירד-מקהייל-פאריש בשנים בהן שלושתם היו בבריאות סבירה+ (בעונות 81'-88') נתנו לבוסטון בעונה הרגילה (לא כל השלושה השתתפו בכל 656 המשחקים – בירד השתתף ב-629 מש', מקהייל ב-616 ופאריש ב-634) ממוצעים של 61.3 נק' (56% מהשדה, 36.8% מהשלוש ו-80% מקו העונשין), 27.7 רי', 10.2 אס', 2.9 חט', 4.3 חס', ו-7.5 אי':
    החלק של בירד – 25.46 נק' (51.9% מהשדה, 37.3% מהשלוש ו-88.4% מהקו), 10.05 רי', 6.34 אס', 1.7 חט', 0.9 חס' ו-3.15 אי' ב-38.82 דק' למשחק ב-629 מש' מ-656 בסה"כ;
    החלק של מקהייל – 17.97 נק' (56.7% מהשדה ו-77.3% מהקו), 7.53 רי', 1.7 אס', 0.38 חט', 1.9 חס', 1.95 אי' ב-31.49 דק' למשחק (ב-6 העונות הראשונות שימש כשחקן הששי כשהוא עולה במספר הדק' מ-20.1 בעונה הראשונה ל-35.3 בעונה השישית) ב-616 מש';
    החלק של פאריש – 17.88 נק' (55.1% מהשדה ו-72.7% מהקו), 10.15 רי', 2.24 אס', 0.85 חט', 1.7 חס' ו-2.4 אי' ב-32.93 דק' למשחק ב-634 מש'.
    הממוצעים של השלישייה הגדולה למשחק פלייאוף באותן עונות הם: 59.7 נק' (50.9% מהשדה, 35.2% מהשלוש ו-80.9% מהקו), 28 רי', 9.5 אס', 3.1 חט', 4.6 חס' ו-7.5 אי' ב-136 מש':
    חלקו של בירד: 24.76 נק' (47.6% מהשדה, 36% מהשלוש ו-89.2% מהקו), 10.63 רי', 6.54 אס', 1.93 חט', 0.93 חס' ו-3.16 אי' ב-42.68 דק' למשחק.
    חלקו של מקהייל: 18.72 נק' (56.7% מהשדה ו-78.1% מהקו), 7.51 רי', 1.6 אס', 0.37 חט', 1.79 חס' ו-2.06 אי' ב-33.93 דק' למשחק.
    החלק של פאריש: 16.26 נק' (50.2% מהשדה ו-72.2% מהקו), 9.9 רי', 1.31 אס', 0.83 חט', 1.875 חס' ו-2.32 אי' ב-35.22 דק' למשחק.
    השנה הגדולה ביותר של השלישייה הגדולה הזו הייתה ב-86/7' ובה השלישייה השיגה 71.2 נק' (56% מהשדה, 39.1% מהשלוש ו-83.8% מהקו), 29.8 רי', 12.2 אס', 3.1 חט', 5 חס' ו-8.2 א' ב-36.3 דק':
    ממוצעי בירד – 28.1 נק' (52.5% מהשדה, 40% מהשלוש ו-91% מהקו), 9.2 רי', 7.65 אס', 1.8 חט', 0.95 חס' ו-3.2 אי' ב-40.6 דק';
    ממוצעי מקהייל – 26.1 נק' (60.4% מהשדה ו-83.6% מהקו), 9.9 רי', 2.6 אס', 0.5 חט', 2.2 חס' ו-2.6 אי' ב-39.7 דק';
    ממוצעי פאריש – 17.5 נק' (55.6% מהשדה ו-73.5% מהקו), 10.6 רי', 2.2 אס', 0.8 חט', 1.8 חס' ו-2.4 אי' ב-37.4 דק';
    העונה השנייה הטובה ביותר לשלישייה היא עונת 84/5' שבה השיגה 66.1 נק' (54% מהשדה ו-79.7% מהקו), 30.1 רי', 10 אס', 2.7 חט', 4 חס' ו-7.6 אי' ב-36.4 דק':
    ממוצעי בירד – 28.7 נק' (52.2% מהשדה, 42.7% מהשלוש ו-88.2% מהעונשין), 10.5 רי', 6.6 אס', 1.6 חט', 1.2 חס', 3.1 אי' ב-36.5 דק';
    ממוצעי מקהייל – 19.8 נק' (57% מהשדה ו-76% מהקו), 9 רי', 1.8 אס', 0.4 חט', 1.5 חס' ו-2 אי' ב-33.6 דק';
    ממוצעי פאריש – 17.6 נק' (54.2% מהשדה ו-74.3% מהקו), 10.6 רי', 1.6 אס', 0.7 חט', 1.3 חס' ו-2.4 אי' ב-36.1 דק';
    העונה השלישית בטיבה בנתונים היא עונת 87/8' בה השיגה השלישייה 66.9 נק' (56.2% מהשדה, 41.2% מהשלוש ו-83.2% מהעונשין), 26.1 רי', 10.4 אס', 2.8 חט', 3.3 חס', 7.1 אי' ב-34.6 דק':
    ממוצעי בירד – 29.93 נק' (52.7% מהשדה, 41.4% מהשלוש ו-91.6% מהעונשין), 9.25 רי', 6.25 אס', 1.64 חט', 0.75 חס' ו-2.8 אי' ב-39 דק';
    ממוצעי מקהייל – 22.59 נק' (60.4% מהשדה ו-79.7% מהקו), 8.38 רי', 2.67 אס', 0.42 חט', 1.44 חס' ו-2.2 אי' ב-37.3 דק';
    ממוצעי פאריש – 14.34 נק' (58.9% מהשדה ו-73.4% מהעונשין), 8.49 רי', 1.55 אס', 0.74 חט', 1.14 חס' ו-2.1 אי' ב-31.2 דק';
    עונת 85/6' שהייתה עונת השיא של קבוצת בוסטון סלטיקס בשנות ה-80 ומהעונות הטובות ביותר בכל הזמנים של קבוצה כלשהי היא רק הרביעית בטיבה מבחינת נתוני השלישייה הגדולה. בעונה זו השיגה השלישייה 63.2 נק' (53.2% מהשדה, 42.3% מהשלוש ו-81.2% מהקו), 27.4 רי', 11.2 אס', 3.25 חט', 4 חס' ו-7.7 אי' ב-35 דק':
    ממוצעי בירד – 25.8 נק' (49.6% מהשדה, 42.3% מהשלוש ו-89.6% מהקו), 6.8 אס', 2.02 חט', 0.62 חס' ו-3.2 אי' ב-38 דק';
    ממוצעי מקהייל – 21.3 נק' (57.4% מהשדה ו-77.6% מהעונשין), 8.1 רי', 2.66 אס', 0.43 חט', 2 חס' ו-2.2 אי' ב-35.3 דק';
    ממוצעי פאריש – 16.1 נק' (54.9% מהשדה ו-73.1% מהקו), 9.5 רי', 1.79 אס', 0.8 חט', 1.4 חס' ו-2.3 אי' ב-31.7 דק'.
    העונה החמישית בטיבה של נתוני השלישייה היא עונת 83/4' שבה זכתה באליפות השנייה שלה בניצחון בשבעה מש' על הלייקרס ובה השיגה השלישייה 61.6 נק' (52.7% מהשדה, ו-80.1% מהקו), 28.2 רי', 9.6 אס', 2.8 חט', 3.9 חס' ו-7.1 אי' ב-35.2 דק':
    ממוצעי בירד – 24.2 נק' (49.2%, מהשדה ו-88.8% מהקו [מהשלוש הוא היה חלש בשנה זו עם פחות מ-25%]), 10.1 רי', 6.6 אס', 1.8 חט', 0.9 חס' ו-3 אי´ ב-38.3 דק';
    ממוצעי מקהייל – 18.4 נק´ (55.6% מהשדה ו-77.6% מהעונשין), 7.4 רי', 1.3 אס', 0.3 חט', 1.5 חס' ו-1.8 אי' ב-31.4 דק';
    ממוצעי פאריש – 19 נק´ (54.6% מהשדה ו-74.5% מהעונשין), 10.7 רי´, 1.7 אס´, 0.7 חט´, 1.5 חס´ ו-2.3 אי´ ב-35.8 דק´.
    העונה השישית בטיבה היא עונת 82/3' שבה השיגה השלישייה בממוצע למשחק 57 נק' (52.8% מהשדה ו-75.8% מהעונשין), 28.3 רי', 8.9 אס', 3.3 חט', 5.1 חס' ו-7.3 אי' ב-33 דק'. ביחס ל-36 דק' הנתונים האלה שווים 62.2 נק´, 30.9 רי', 9.7 אס', 3.6 חט', 5.6 חס' ו-8 אי':
    ממוצעי בירד – 23.6 נק' (50.4% מהשדה ו-84% מהקו), 11 רי', 5.8 אס', 1.9 חט', 0.9 חס' ו-3 אי' ב-37.3 דק';
    ממוצעי מקהייל – 14.1 נק' (54.1% מהשדה ו-71.7% מהקו), 6.7 רי', 1.3 אס', 0.4 חט', 2.3 חס' ו-1.9 אי' ב-28.6 דק';
    ממוצעי פאריש – 19.3 נק' (55% מהשדה ו-69.8% מהקו), 10.6 רי', 1.8 אס', חטיפה, 1.9 חס' ו-2.4 אי' ב-31.5 דק'.
    העונה השביעית בטיבה היא ב-80/1' שבסופה זכו באליפות הראשונה שלהם ובה השיגה השליישייה 50.1 נק' (51.2% מהשדה ו-76.1% מהעונשין), 24.8 רי', 8 אס', 3.1 חט', 5.2 חס' ו-7.1 אי' ב-29.2 דק'. ביחס ל-36 דק' הנתונים שווים ל-61.7 נק', 30.6 רי', 9.9 אס', 3.8 חט', 6.4 חס' ו-8.8 אי':
    ממוצעי בירד – 21.2 נק' (47.8% מהשדה ו-86.3% מהקו), 10.9 רי', 5.5 אס', 2 חט', 0.8 חס' ו-3.5 אי' ב-39.5 דק';
    ממוצעי מקהייל – 10 נק' (53.1% מהשדה ו-75.4% מהקו), 4.4 רי', 0.7 אס', 0.3 חט', 1.8 חס' ו-1.3 אי' ב-20 דק';
    ממוצעי פאריש – 18.9 נק' (54.5% מהשדה ו-71% מהקו), 9.5 רי', 1.8 אס', חטיפה, 2.6 חס' ו-2.3 אי' ב-28 דק'.
    העונה השמינית בטיבה הייתה ב-89/90' שבה כבר סחבה השלישייה פציעות, אך עדיין נתנה עונה טובה שבה השיגה השיגה השלישייה 60.9 נק' (52.4% מהשדה, 33.3% מהשלוש ו-86.1% מהשדה), 27.9 רי', 10.9 אס', 2.3 חט', 3.6 חס' ו-7.2 אי' ב-34.2 דק'. ביחס ל-36 דק' הנתונים שווים 64.2 נק', 29.4 רי', 11.5 אס', 2.4 חט', 3.8 חס' ו-7.6 אי':
    ממוצעי בירד – 24.3 נק' (47.3% מהשדה, 33.3% מהשלוש ו-93% מהקו), 9.5 רי', 7.5 אס', 1.4 חט', 0.8 חס' ו-3.2 אי' ב-39.3 דק';
    ממוצעי מקהייל – 20.9 נק' (54.9% מהשדה ו-89.3% מהקו), 8.3 רי', 1.4 אס', 0.4 חט', 1.9 חס' ו-2.2 אי' ב-33.2 דק';
    ממוצעי פאריש – 15.7 נק' (58% מהשדה ו-74.7% מהקו), 10.1 רי', 1.3 אס', 0.5 חט', 0.9 חס' ו-2.3 אי' ב-30.3 דק'.
    העונה התשיעית בטיבה היא עונת 81/2' שבה השלישייה השיגה 56.4 נק' (52.4% מהשדה ו-78% מהקו), 28.5 רי', 8.7 אס', 3.2 חט', 5.6 חס' ו-7.8 אי' ב-36.8 דק':
    ממוצעי בירד – 22.9 נק' (50.3% מהשדה ו-86.3% מהקו), 10.9 רי', 5.8 אס', 1.9 חט', 0.9 חס' ו-3.3 אי' ב-38 דק´;
    ממוצעי מקהייל – 13.6 נק' (53.1% מהשדה ו-75.4% מהקו), 6.8 רי', 1.1 אס', 0.4 חט', 2.3 חס' ו-1.7 אי' ב-28.4 דק';
    ממוצעי פאריש – 19.9 נק' (54.2% מהשדה ו-71% מהקו), 10.8 רי', 1.8 אס', 0.9 חט', 2.4 חס' ו-2.8 אי' ב-31.7 דק'.
    עונת הפלייאוף הגדולה ביותר של השלישייה הגדולה הייתה ב-86' שבה זכתה בוסטון סלטיקס באליפות האחרונה עד 2008. בפלייאוף זה (18 מש' שבכולם השתתפו השלושה) השיגה השלישייה הגדולה בממוצע למשחק 65.8 נק' (52.6% מהשדה, 40.4% מהשלוש ו-83.1% מהקו) מהשלוש), 26.7 רי', 12.3 אס', 3 חט', 4.7 חס' ו-7.7 אי' ב-38.44 דק'. ביחס ל-40 דק' הממוצעים שווים 68.5 נק', 27.8 רי', 12.8 אס', 3.1 חט', 4.9 חס' ו-8 אי':
    ממוצעי בירד – 25.9 נק' (51.7% מהשדה, 41.1% מהשלוש ו-92.7% מהקו), 9.3 רי', 8.2 אס', 2.1 חט', 0.6 חס' ו-2.6 אי' ב-42.8 דק';
    ממוצעי מקהייל – 24.9 נק' (57.9% מהשדה ו-79.4% מהקו), 8.6 רי', 2.7 אס', 0.4 חט', 2.4 חס', 2.7 אי' ב-39.7 דק';
    ממוצעי פאריש – 15 נק' (47.1% מהשדה ו-65.2% מהקו), 8.8 רי', 1.4 אס', 0.5 חט', 1.7 חס' ו-2.4 אי' ב-32.8 דק'.
    הפלייאוף השני בטיבו מבחינת נתוני השלישייה היה ב-87' שבו הפסידו בגמר ללייקרס. בפלייאוף זה (בירד השתתף ב-23 משחקים, מקהייל ופאריש ב-21) ממוצעי השלישייה למשחק היו 66.1 נק' (53.1% מהשדה, 33.3% מהשלוש ו-83.9% מהשדה), 28.6 רי', 10.4 אס', 2.6 חט', 3.9 חס' ו-7.5 אי' ב-39.63 דק'. ביחס ל-40 דק' הממוצעים שווים 66.7 נק', 28.9 רי', 10.5 אס', 2.6 חט', 3.9 חס' ו-7.6 אי':
    ממוצעי בירד – 27 נק' (47.6% מהשדה, 34.1% מהשלוש ו-91.2% מהקו), 10 רי', 7.2 אס', 1.2 חט', 0.8 חס' ו-3.1 אי' ב-44.1 דק';
    ממוצעי מקהייל – 21.1 נק' (58.4% מהשדה ו-76.2% מהקו), 9.2 רי', 1.9 אס', 0.3 חט', 1.4 חס' ו-2.6 אי' ב-39.4 דק';
    ממוצעי פאריש – 18 נק' (56.7% מהשדה ו-76.7% מהקו), 9.4 רי', 1.3 אס', 0.9 חט', 1.7 חס' ו-1.8 אי' ב-35 דק'.
    הפלייאוף השלישי בטיבו לשלישיית BMP הוא פלייאוף 81' שבו זכתה בוסטון באליפות הראשונה מהשלוש בשנות השמונים ובו השיגה השלישייה 45.4 נק' (49% מהשדה, 37.5% מהשלוש ו-78.8% מהקו), 26.1 רי', 8 אס', 3.8 חט', 3.6 חס' ו-7.1 אי' ב-30.2 דק'. ביחס ל-40 דק' הממוצעים שווים 60.2 נק', 34.6 רי', 10.6 אס', 5 חט', 4.8 חס' ו-8.4 אי':
    ממוצעי בירד – 21.9 נק' (47% מהשדה, 37.5% מהשלוש ו-89.4% מהקו), 14 רי', 6.1 אס', 2.3 חט', 1 חס' ו-3.6 אי' ב-44.1 דק';
    ממוצעי מקהייל – 8.5 נק' (54% מהשדה ו-63.4% מהקו), 3.5 רי', 0.8 אס', 0.2 חט', 1.5 חס' ו-0.9 אי' ב-17.4 נק';
    ממוצעי פאריש – 15 נק' (49.3% מהשדה ו-67.2%), 8.6 רי', 1.1 אס', 1.2 חט', 2.3 חס', 2.6 אי' ב-28.9 דק'.
    הפלייאוף הרביעי בטיבו בנתוני השלישייה הגדולה היה ב-82' שבו הסלטיקס הפסידו בגמר המזרח לפילדלפיה. בפלייאוף זה השיגה השלישייה בממוצע למשחק 52.9 נק' (48.6% מהשדה ו-74% מהקו), 30.9 רי', 8 אס', 2.75 חט', 7.7 חס' ו-7.75 אי' ב-35 דק'. ביחס ל-40 דק' הממוצעים שווים 60.5 נק', 35.2 רי', 9.1 אס', 3.15 חט', ו-8.8 חס':
    ממוצעי בירד – 17.8 נק' (42.7% מהשדה ו-82.2% מהקו), 12.5 רי', 5.6 אס', 1.9 חט', 1.4 חס' ו-3.2 אי' ב-40.8 דק';
    ממוצעי מקהייל – 16.2 נק' (57.5% מהשדה ו-75.5% מהקו), 7.1 רי', 0.9 אס', 0.4 חט', 2.25 חס' ו-1.3 אי' ב-28.7 דק';
    ממוצעי פאריש – 21.3 נק' (48.8% מהשדה ו-68% מהקו), 11.3 רי', 1.5 אס', 0.4 חט', 4 חס' ו-3.25 אי' ב-35.5 דק'.
    הפלייאוף החמישי בטיבו בנתוני השלישייה היה הפלייאוף בשנת 85' שבו הפסידה ללייקרס. בפלייאוף זה השיגה השלישייה 65.2 נק' (50.1% מהשדה ו-82.9% מקו העונשין), 29.4 רי', 8.8 אס', 3.3 חט', 4.8 חס' ו-8.1 אי' ב-39.6 דק'. ב-40 דקות זה שווה 65.85 נק', 29.7 רי', 8.9 אס', 3.3 חט', 4.85 חס' ו-8.2 אי':
    ממוצעי בירד – 26 נק' (46.1% מהשדה ו-89% מהעונשין), 9.1 רי', 5.8 אס', 1.7 חט', 0.95 חס' ו-2.85 אי' ב-40.8 דק';
    ממוצעי מקהייל – 22.1 נק' (56.8% מהשדה ו-80.7% מהקו), 9.9 רי', 1.5 אס', 0.6 חט', 2.2 חס' ו-2.86 אי' ב-39.9 דק';
    ממוצעי פאריש – 17.1 נק' (49.3% מהשדה ו-78.4% מהקו), 10.4 רי', 1.5 אס', חטיפה, 1.6 חס' ו-2.4 אי´' ב-38.2 דק'.
    הפלייאוף השישי בטיבו של השלישייה הגדולה היה ב-84' שבו זכו הסלטיקס באליפות אחר שגברו על הלייקרס. באותו פלייאוף השיגה השלישייה בממוצע למשחק 57.2 נק' (51.6% מהשדה ו-72.6% מהקו), 28 רי', 8.3 אס', 3.5 חט', 4.5 חס' ו-7.4 אי' ב-36.7 דק'. ביחס ל-40 דק' הממוצעים שווים 62.35 נק', 30.5 רי', 9 אס', 3.8 חט', 4.9 חס' ו-8.1 אי':
    ממוצעי בירד – 27.5 נק' (52.4% מהשדה, 41.2% מהשלוש ו-87.9% מהקו), 11 רי', 5.9 אס', 2.35 חט', 1.2 חס' ו-3.8 אי' ב-41.8 דק';
    ממוצעי מקהייל – 14.8 נק' (50.4% מהשדה ו-77.7% מהקו), 6.2 רי', 1.2 אס', 0.1 חט', 1.5 חס' ו-1.65 אי' ב-30.5 דק';
    ממוצעי פאריש: 14.9 נק' (47.8% מהשדה ו-64.6% מהקו), 10.8 רי', 1.2 אס', 1 חט', 1.6 חס' ו-2.4 אי' ב-38.2 דק'.
    הפלייאוף השביעי בטיבו עבור השלישייה הגדולה היה זה של 88' שבו הסלטיקס הפסידו בגמר המזרח לדטרויט כשיכולת השלישייה כבר מתחילה להיות יותר ויותר מושפעת מהפציעות (ההשפעה החלה בגמר של 87'). בפלייאוף זה השיגה השלישייה בממוצע למשחק 64.6 נק' (52% מהשדה, 39.4% מהשלוש ו-85.5% מהעונשין), 26.7 רי', 10.4 אס', 3.2 חט', 3.7 חס' ו-7.4 אי' ב-41.275 דק'. ביחס ל-40 דק' הממוצעים שווים 62.6 נק', 25.9 רי', 10.1 אס', 3.1 חט', 3.6 חס' ו-7.2 אי':
    ממוצעי בירד – 24.5 נק' (45% מהשדה, 37.5% מהשלוש ו-89.4% מהקו), 8.8 רי', 6.8 אס', 2.1 חט', 0.8 חס' ו-2.9 אי' ב-44.9 דק';
    ממוצעי מקהייל – 25.4 נק' (60.3% מהשדה, 100% מהשלוש [זריקה אחת שלמה] ו-83.9% מהעונשין), 8 רי', 2.4 אס', 0.4 חט', 1.8 חס' ו-2.3 אי' ב-42.1 דק';
    ממוצעי פאריש – 14.7 נק' (53.2% מהשדה ו-82% מהעונשין), 9.9 רי', 1.2 אס', 0.65 חט', 1.1 חס' ו-2.2 אי' ב-36.8 דק'.
    יש לציין שלא כל השלישייה השתתפה בכל המשחקים בכל פלייאוף. העונות ששלושתם השתתפו בכל משחקי הפלייאוף הן: 81' (17), 82' (12), 84' (23), 86' (18) ו-88' (17). ב-85' בירד השתתף ב-20 מש' כשמקהייל ופאריש השתתפו ב-21, ב-87' בירד השתתף ב-23 מש' ומקהייל ופאריש ב-21. ב-83' הסלטיקס הפסידו בסיבוב הראשון.

      1. אשך, ישראל הוא צעיר מסורתי שההובי שלו זה הסטוריה וסטטיסטיקה (בעיקר של הסלטיקס) ולא נאה להעליב אותו, במיוחד לא לפני יום כיפור!

    1. תיקון טעות: סדריק מקסוול היה סמול פורוורד ובירד שיחק באותן שנים כפאוור ומקהייל היה המחליף של בירד. כשמקסוול עזב בירד עבר לעמדתו הטבעית ומקהייל עבר לחמישייה הפותחת.

  8. ישראל קרמר, רשימותיך מרשימות ביותר. תודה רבה
    רועי ויינברג, לדעתי אתה בגיל שאסור לו לצפות בקן הקוקייה 🙂

להגיב על רועי ויינברג לבטל

סגירת תפריט