מחשבות כדורסל של ראשון בצהריים / רועי ויינברג

ניהול העומסים הולך רחוק מדי?

בואו נדבר על הקליפרס. רוב אוהדי ה-NBA שמים אותם במדרגה של מילווקי והלייקרס שמובילות בבטחה את הקונפרנסים, למרות שהם במאזן זהה לזה של יוטה ומיאמי (כשדנבר, טורונטו ובוסטון עם משחקים חסרים ולא רחוקים מהם). למה? כי יש להם את קוואי לנארד ופול ג'ורג'. מבחינת איכות הקליפרס משתווים לשתי הקבוצות האלה והמאזן שלהם כשקוואי משחק, 8-27, הוא מצויין. הם זוכים ליחס הזה בגלל אותן מילות קסם: ניהול עומסים. זה עבד לטורונטו בשנה שעברה כשקוואי פספס 20 משחקים והם לקחו אליפות, והשנה הוא בקצב של 62 משחקים. פול ג'ורג' שסובל מפציעות שיחק רק ב-26 משחקים השנה, 18 מתוכם עם קוואי.

ניהול העומסים הוא לא בהכרח דבר רע מבחינת הטווח הארוך. בפלייאוף של השנה שעברה קוואי שיחק כמות משמעותית של דקות והיה השחקן הטוב על המגרש בכל שלב. מה שכן חשוב ויכול להיות מדאיג במקרה של הקליפרס זה התיאום: פול ג'ורג' וקוואי לא שיחקו לפני כן ביחד. בואו נראה איך התיאום של קוואי עם הכוכבים המרכזיים של הקליפרס לעומת האלה בראפטורס של השנה שעברה, אחרי 45 משחקים:

צמדדקות משותפותמשחקים
לנארד ולו וויליאמס50132
לנארד ומונטרז הארל51933
לנארד ופול ג'ורג'46118
לנארד ופסקל סיאקם87533
לנארד וקייל לאורי73324
לנארד וסרג' איבקה81532

לנארד, ב-45 המשחקים הראשונים של 2018/19, חלק את המגרש לפחות 700 דקות עם ארבעה שחקנים שונים (883 דקות שלו לצד דני גרין, 875 לצד פסקל סיאקם, 815 לצד סרג' איבקה ו-733 לצד לאורי, כאשר דקה בה הוא משחק עם ארבעתם נחשבת כדקה לכל צמד כזה). השנה הוא עבר את רף 600 הדקות רק עם שחקן אחד, פטריק בברלי, כששנה שעברה הוא שיחק משחק אחד יותר מ-45 הראשונים (35 לעומת 34).

השנה הוא גם משחק פחות דקות – 32.2 למשחק לעומת 34.9 בתקופה המקבילה אשתקד. המאזן של הקליפרס פחות טוב מזה של הראפטורס (11-33 לעומת 14-31), אבל הם משחקים בקונפרנס קשה יותר. השאלה היא ההמשך – האם נראה את כמות הדקות של קוואי עולה בהדרגה כשנתקרב לפלייאוף? האם נראה אותו משחק עם יותר שחקנים ספציפיים? שאלות שהתשובה אליהן יכולה להיות קריטית לקראת ההמשך.

לנארד השנה מוסר הרבה יותר טוב וזה השינוי הגדול מהשנה שעברה. זה אומר שהוא לא בהכרח צריך עוד יוצר לידו בדומה ללאורי של השנה הקודמת, אבל בדקות ההכרעה סביר שנראה אותו משחק לצידם, בדומה למה שראינו עד עכשיו. הם לא מתואמים – במקום ה-24 בשיעור הנקודות שמגיעות מאסיסט ואתמול יצאה כתבה גדולה באתלטיק שמספרת על בעיות כימיה בקבוצה, שמושפעות בין היתר מזה שהם לא משחקים מספיק ביחד. צ'כוב כתב שאקדח שמופיע במערכה הראשונה יורה בשלישית, לפי אנטון צ'כוב. אצל הקליפרס האקדח, בינתיים, לא מופיע.

פניקס לומדים לשחק עם דיאנדרה אייטון

אחרי הצלחה מרשימה בתחילת העונה ודעיכה לאחר מכן הסאנס ניצחו 5 מ-8 המשחקים האחרונים שלהם, כולל שלושה נגד קבוצות פלייאוף (סן אנטוניו, בוסטון ואורלנדו). מה השתנה? דווין בוקר בכושר קליעה מצויין עם 28.9 נקודות ב-50.7% מהשדה, לצד 6 אסיסטים ו-5.7 ריבאונדים למשחק. מלבדו מאוד בולט השימוש בדיאנדרה אייטון, שקולע 18.5 נקודות עם 11.9 ריב' בערב בתקופה הזאת.

אייטון נתן מספרים יפים גם בעונת הרוקי, אותה סיים עם ממוצע של דאבל-דאבל, אבל בתקופה הנוכחית של פניקס הסאנס יותר טובים כשהוא על המגרש. זה מתבטא בעיקר בהתקפה, שטובה משמעותית בדקות בהן אייטון משחק. הוא מראה כימיה לא רעה בכלל עם דווין בוקר וריקי רוביו, כשהשניים עם 3.7 אסיסטים משותפים לאייטון בממוצע של 8 המשחקים האחרונים. הם מצליחים להפעיל אותו בכמות ואיכות יחסית טובה, והוא מוסיף עוד מימד להתקפה שלהם גם כשלא זורק מרחוק.

השינוי הגדול במשחק של אייטון, מעבר לתיאום שהתפתח עם בוקר אשתקד ועם רוביו העונה, מושפע גם מהשחקנים איתם הוא משחק. הסאנס ניסו לשלב אותו לצד ארון ביינס וזנחו את הרעיון (54 דקות משותפות, 11.2% מסך הדקות של אייטון העונה. 4 מתוכן היו ב-8 המשחקים האחרונים) ואנחנו רואים במשחקים האלה את השילוב של אייטון לצד 4 שחקנים נמוכים, מה שעובד טוב מאוד בהתקפה במדגם קטן ויכול להיות שימושי בהמשך. אייטון עדיין לא מגן טבעת ברמה הגבוהה ביותר, אבל אפשר להיות אופטימיים – הוא מראה התקדמות נהדרת יחסית לעונה השנייה בליגה, קל וחומר כשמתחשבים בכך שפספס 25 משחקים בגלל השעייה.

הוא השתפר בהגנה. יריבות מפחדות להכנס נגדו לטבעת, הוא חוסם יותר (ולא רודף אחרי חסימות. האחוז היחסי של הזריקות שהוא חוסם עלה ל-2.2% מ-1.6% בשנה שעברה, מה ששם אותו בקצה השליש השני בין כל שחקני הליגה) והוא מצליח להקשות מאוד על יריבות בצבע – בשנה שעברה קלעו מולו ב-62.8% בטווח של עד 6 פיט מהסל. השנה? 49.5%. סביר שהמספר הזה יעלה כשהעונה תתקדם, אבל הוא יכול להחזיק נגד ביג-מנים אחרים כשהוא גם שומר טוב על שלשות. בסה"כ, נראה שהוא בדרך הנכונה. יש לסאנס דרך ארוכה לפלייאוף, אבל אפשר להיות אופטימיים בקשר לאייטון.

עוד כותרות

נקודות קצרות יותר, אבל כאלה ששוות דיון:

ברנדון אינגרם מתפתח כמוסר. בתשעת המשחקים האחרונים אינגרם עם 6.1 אסיסטים למשחק, כשהוא מייצר 16 נקודות למשחק כתוצאה מהאסיסטים שלו (לא כולל המשחק האחרון של נ"א נגד דנבר). לפני תשעת המשחקים האלה אינגרם מסר 3.8 אסיסטים בכמות דקות נמוכה יותר (32 לעומת 36.8), כשהוא יצר פחות מצבי זריקה, מה שהתבטא במספר האסיסטים האפשריים שלו בכל אחת מהתקופות האלה.

השיפור שלו כמוסר הופך את ניו אורלינס לקבוצה מסוכנת יותר. מספר האסיסטים שלו מחודש לחודש בעלייה וזה פותח אפשרויות חדשות בהתקפה של הפליקנס. לונזו ורדיק קולעים מהמסירות שלו באחוזים לא רעים, למרות שהמדגם קטן, ובחודש הזה הפליקנס הפכו לקבוצה מסוכנת אחרי החדירות שלו – 2.3 אסיסטים כתוצאה מחדירה בינואר לעומת אסיסט אחד כתוצאה מחדירה לעומת עד ינואר. מדובר במדגם קטן ויכול להיות שזה מושפע מהיריבות של הפליקנס או סתם מרצף משחקים חמים של רדיק ובול, אבל זאת יכולה להיות מגמה טובה להמשך ולשיתוף הפעולה העתידי של אינגרם עם ציון וויליאמסון.

ווילי קאולי-סטיין בדאלאס. מהלך קטן, אבל חכם מאוד מצד דאלאס שאיבדה את דוויט פאוול לשאר העונה. הם שחקנים דומים בנטייה שלהם לחתוך לסל בלי הכדור או כפינישר בפיק-נ'-רול. הוא קצת פחות נייד מפאוול, אבל יכול לפרוח בקבוצה עם ריווח המגרש של דאלאס ואפשרות טובה יותר מכל מה שהם יכלו להשיג בשוק החופשי כסנטר שרץ לטבעת (Rim-Runner). סטיין מגן טבעת טוב בהרבה שיכול לשפר את ההגנה של המאבס ולאפשר להם 48 דקות טובות של הגנה בצבע אם יפרידו בין הדקות שלו לאלה של קריסטפס פורזינגיס.

דילון ברוקס האנדרייטד. הוא עושה הרבה בממפיס מאז שהאחרונה התחילה לרוץ: 18 נקודות למשחק ב-41.5% מהשלוש והגנה טובה על הכוכבים של היריבות. הוא עשה חיים קשים לג'יימס הארדן ודונבן מיטשל במשחקים שלהם נגד הגריזליס וקולע באחוז טוב ממסירה. הרבה קרדיט בממפיס הולך לג'ה מוראנט וג'ארן ג'קסון המעולים או ליחידת הספסל האיכותית שלהם וקצת שוכחים את ברוקס. הוא קולע את השלשות שלו, שומר על הכוכבים של היריבות ואחד השחקנים המשמעותיים בממפיס העונה. כל קבוצה צריכה שחקנים כאלה ולממפיס הצעירה כבר יש אחד כזה בדמות ברוקס.

רועי ויינברג

עורך הופס. אוהב את מיאמי וגבוהים שמוסרים מעל 4 אסיסטים במשחק.

לפוסט הזה יש 24 תגובות

  1. תודה על הפוסט
    בקליפרס יש עוד הרבה מה לעשות לקראת הפלייאוף, הם לא מתואמים ולא נראים מספיק טוב בחלק מהמשחקים

    בפניקס יש עתיד מבטיח בשנים הבאות, אולי אפילו פלייאוף השנה
    בוקר מעולה, אייטון יהיה אחד הסנטרים המובילים בליגה תוך כמה שנים

  2. ההסתכלות על אסיסטים כמדד לתיאום בקליפרס היא לאו דווקא הדרך. זה קשור יותר לסגנון משחק ולעובדה שהייתה ברורה לכולם לפני העונה -אין להם עושה משחק.
    גם חוסר הדקות הוא כפי שכתבת לא תולדה של ניהול העומסים ממש אלא של הפציעות. כשהדקות עם סוויט לו והארל נמוכות מכיוון שהם מעדיפים להעלות את שניהם מהספסל. צריך לזכור כאן שלקאווי יש מצב כרוני שבאמת מצריך טיפול זהיר.
    מה שכן בעיה שיכולה להיות אמיתית שמתחילה לצוף לפני השטח היא כימיה קבוצתית כשסאם אמיק פרסם בשבוע שעבר שיש התמרמרות בקרב שחקני הקליפרס על הטיפול המועדף גם בנוגע למסגרת האימונים לא זוכים קאווי ופול ג'ורג'.

    1. מסכים בקשר לכימיה. כתבתי את הקטע לפני שהסיפור עלה באתלטיק (ושכתבתי לאחר מכן). מאמין שזה קשור לכמות הדקות המועטה שלהם ביחד. הם מאיימים גם בגלל שנראה שהם לא קרובים לכל הפוטנציאל שלהם, אבל הם יכולים לגמור גם כמו בוסטון של השנה שעברה

  3. ההתקדמות ההגנתית של אייטון בהחלט מעודדת. מה גם שכמו בעונה שעברה הוא לא תחנה אחרונה ולא זורק ישר כל כדור שמגיע אליו.

  4. הטרייד של קאולי-סטיין היה גם טוב לווריורס שמפנים קצת מרווח נשימה מתחת להארדקאפ. זה יאפשר להם יותר חופש לקראת הטרייד דדליין וגם להחתים שחקן שהם רואים כפוטנציאל לעתיד.

  5. תודה רועי.נק' מעניינות .אתייחס לכמה:
    1. כל עוד יש לך סגל מספיק טוב שיכול לאפשר ניהול עומסים
    לא רואה סיבה למה לא (מלבד הבאסה כאוהד)..
    עדיף לקליפרס לסיים אפילו 3-4 עם קאווי וג'ורג' בריאים לפלייאוף מאשר 1-2 ועם שניהם שחוקים בעיניי.
    2. סטיין זה אחלה סתימת חור במקום פאוול.
    3. ברוקס היה גניבה כבר בעונה הראשונה שלו, עונה שעברה סבל מפציעה אבל אין ספק שמדברים על צמד בממפיס צריך לדבר על טריו לעתיד של ג'ה-טריפל J-ברוקס.

    1. לדעתי ״לנהל עומסים״ זה במילים פחות מכובסות ״לפגוע בספורטיביות ובאוהדים״. לדעתי זה מדרון חלקלק בצורה קיצונית ויוביל לזה שלקבוצות יהיו סגל א לפלייאוף ולמשחקים חשובים וסגל ב ל״סתם״ משחקים. לא יתכן שקאווי נח באופן קבוע בבק-טו-בק למרות שהוא לא פצוע. תאר לך סיטואציה שכל כוכב/שחקן מעל לממוצע היה דורש לנוח כשמתחשק לו, איך זה היה נראה? איפה הספורטיביות? העומס בכמות המשחקים בנבא הוא חלק מהעניין. אני חא חושב ש״הצליח״ לטורונטו עם קאווי בשנה שעברה. אין חוקיות לפציעות ומספיק זאזא אחד בשביל נקע ואם קאווי היה נפצע בפלייאוף הינו מדברים אחרת. לפני כמה שנים ירדו על פופ בגלל מנוחות יזומות בסוף השנה ועכשיו נפרץ הסכר

      1. דיון גדול מאוד, אבל זה משתלם בשביל הקבוצה כדי שחקנים לא יגיעו washed לפלייאוף. זה טוב בגבול מסויים, עד שזה מגיע על חשבון זמן משחק קבוצתי ביחד (כמו הקליפרס עכשיו)

        1. רועי אתה מתייחס לנושא התיאום הקבוצתי ולי מפריע מאוד משהו אחר. בוודאי שזה משתלם ששחקן יגיע טרי יותר לפלייאוף אבל איפה זה נגמר? למה שקאווי לא יחליט עכשיו שלא מתאים לו לשחק נגד ההוקס, הקאבס או מיניסוטה כי יש להן מאזן שלילי, או לא לשחק נגד הג׳אז כי יש סיכוי שהוא יחטוף גג מגובר? במילים הכי פשוטות שאפשר – זה פשוט לא ספורטיבי. תחשוב שגם הרבה יותר קל לקאווי לתת הצגות כשהוא נח יותר מכולם, אז אולי כדאי לקחת גם את זה בפרופורציות..

          1. לקאווי יש בעיה כרונית עם הפציעה שלו. זה לא עניין של בא לו או לו בא לו לשחק למרות שכל כך אוהבים לצייר את זה ככה בתקשורת.
            זה עניין של לסכן או לא לסכן.

            1. נשמע קצת כמו בעיה כרונית בקרום החשק.. בכל מקרה אם זה רפואי זה משהו אחד ואם זה ״ניהול עומסים״ זה משהו אחר

            2. ניהול עומסים הוא רפואי. לפי הגדרת הליגה. כלומר צריך להגיש גם מסמכים רפואיים בנושא. כאלה שבמקרה שלו קאווי מאד התעצבן שנחשפו.

            1. גם אני, אז?

  6. ההתנהלות של דאלאס כמועדון נפלאה בעיני. המון כבוד לקיובן ולקרלייל. מסירת המפתחות המיידית ללוקה, תוך האצה בשנת הרוקי יחד עם האגדה נוביצקי. בניית הסגל העמוק של השנה. התגובה המהירה ןהמיידית לאבדן נורמן. זה משהו שלא רואים היום בליגה. המועדון הזה בוודאות יביא כמה תארים עם לוקה. אין לי ספק.

  7. ההתקדמות של אייטון זה בדיוק מה שמצפים ממנו. חבל שהחמיץ 25 משחקים, זה עלול לעלות.להם בסוף בפלייאוף.
    בכל מקרה יש לנו במירוץ למקום 8 במערב 3 קבוצות צעירות מלהיבות, ממפיס פיניקס ונ"א. ס"א שלא הולכת לשום מקום עם ההרכב הזה, אבל לגמרי הולכת לפלייאוף…, וגם מיני וסקרמנטו הראו שיש להם את היכולת להילחם על המקום ויש עוד מספיק משחקים בעונה. חתיכת מאבק זה הולך להיות

  8. הקליפרס בלואד מנג'מנט… הם "ויתרו" על העונה הרגילה במודע, מתוך מחשבה שעדיף להם כוכבים רעננים בפלייאוף ואז הם מאמינים שהם יכולים להסתדר ללא ביתיות.
    זה ששאר הסגל ממורמר על היחס לכוכבים זאת בעיה שלא נראה לי שצפו אותה.
    לא הייתי רוצה להתקל בהם בפלייאוף גם לא מנהל משחק.

  9. עוד משהו על אייטון – העונה הוא שיחק ב15 משחקים, המאזן של הקבוצה בהם הוא 7-8, חיובי. בשאר ה30 משחקים שהיו בלעדיו, המאזן הוא 19-11. אז נראה לי שיש פה תשובה די ברורה – איתו הם בפלייאוף, בלעדיו לא ממש.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט