כריס פול יודע שאתם לא אוהבים אותו, ולא ממש אכפת לו – ג'ורדן ריטר קון / תרגום Smiley

כריס פול יודע שאתם לא אוהבים אותו, ולא ממש אכפת לו – ג'ורדן ריטר קון / תרגום Smiley

כריס פול יודע שאתם לא אוהבים אותו, ולא ממש אכפת לו

התחרותיות של ה-Point God הביאה לו שבחים מחברים לקבוצה, השמצות מיריבים ואוהדים, ויום אחד, מקום בהיכל התהילה. אבל מהיכן כל זה הגיע? פול בעצמו מסביר באמצעות מה שיכול להיות הסיכוי האחרון שלו לאליפות ה-NBA

ג'ורדן ריטר קון / The Ringer
אפריל 30, 2019

מאמר מקורי: https://www.theringer.com/features/2019/4/30/18523318/chris-paul-nba-houston-rockets-golden-state-warriors-game-2

כריס פול שמח לדבר על כך שאולי לא תאהבו אותו. הוא יגע בכך שהוא נובח על השופטים, הדרישות שלו מחברים לקבוצה, אפילו הצורה בה זרועותיו בדרך נראות מטלטלות בעצמן לאזורים המוצנעים של שחקנים מהקבוצה היריבה. אין לו שום בעיה לגעת בדברים האלה. אבל זה יצטרך לחכות לדקה, בגלל שעכשיו, יושב בקצה המגרש בוויוינט סמארט הום ארינה בסולט לייק סיטי, יום לאחר שהיוסטון רוקטס שלו עלו ל-0-3 על היוטה ג'אז בסדרת הסיבוב הראשון של הפלייאוף, כריס פול רוצה לדבר – בצורה מלאת חיים, בתשוקה, בכמות מידע הוגנת – על משחק הקלפים אונו.

"אונו?" אני שואל

"אונו", הוא עונה.

הוא יסביר. בביתו ביוסטון, יש להם ערבי משחק. פול, אשתו ג'דה, ושני בני דודיו הצעירים, האומנת של המשפחה ואחיה, ובנו של פול. כל לילה אותו הדפוס. ככל שהמשחק מתארך, ככה פול נשאר תחרותי לאורך זמן, פול אומר, וככה גדל הרוב סביב השולחן שרוצה שהוא יפסיד.

לפעמים הם משנים את השדרה. הם משחקים Connect Four, או Sorry, או Trouble. בטלפון שלו, פול שומר 15 משחקים סימולטניים של דומינו המתרחשים עם חברים. הוא משחק לעתים קרובות גולף עם אביו ועם אח שלו. לאחר האימון, הוא רודף אחרי חברים לקבוצה כדי שישימו כסף על תחרות קליעות. לא משנה באיזה אולם, היריב של פול נראה צמא לכשלונותיו.

"הם יודעים כמה אני רוצה לנצח".

פול הוא הרכז הטבור הגדול בדורו. הוא אול-סטאר תשע פעמים ונבחר ארבע פעמים לחמישייה הראשונה של ה-NBA. הוא מדורג בעשירייה הראשונה מכל השחקנים בהיסטוריה של הליגה באסיסטים וחטיפות, ויש לו את הרייטינג ההתקפי הגבוה ביותר בכל הזמנים מכל שחקן אחר, NBA או ABA. הוא הרוויח ושומר על הכינוי "Point God" בגלל שהוא כבר זמן רב מצטיין בעמדה שבה הפוריטנים של המשחק דורשים כי תשוחק. הוא מסוגל להגיע לכל זריקה שירצה, אבל הוא תמיד מחפש תחילה את המסירה. הוא מתכופף נמוך וגולש לצדדים בהגנה, צופה מהלכים לפני שהם קורים. הוא קטן אבל זריז, המשחק שלו בנוי מסביב לאינטליגנציה וזוויות. "הוא מכשף", אומר חברו לשעבר לקבוצה אלן אנדרסון. הוא ישחק 14 עונות והחוזה הנוכחי שלו ממשיך עד 2022. בכל זמן שהוא יחליט שהוא מסיים או שימשיך לעוד מספר נשים, מתי שהוא יגמור, הוא יחכה את זמן ההמתנה של שלוש שנים ויצעד ישירות לתוך היכל התהילה של הכדורסל. ועדיין, עכשיו, שמו נותר ברשימה לצד חברה כמו צ'ארלס בארקלי וג'ורג' גרווין – גדולי NBA שמעולם לא זכו בתואר. "בתקווה שישארו לו עוד חמש, שש, שבע שנים", אומר עידן רבין, חברו ומאמנו הוותיק. "אבל אולי הוא נמצא, בוא נגיד, בקו 70 היארד של הקריירה שלו. אתה מבין? הזמן הוא המהות".

No photo description available.

באחר הצהריים של יום ראשון של חג הפסחא ביוטה, אני מקבל מספר דקות עם פול באמצע הפלייאוף כדי לשוחח על התחרותיות האינטנסיבית, שמעולם לא מתפוגגת, לפעמים נותנת השראה, ולפעמים הרסנית. כדי לשוחח איך זה להיות האדם שהכי אכפת לו מהניצחון של כל תחרות, לא משנה אם זה על הפרקט בפלייאוף הנוכחי או בחזרה בבית, במשחק קלפים. האינטנסיביות הדוחפת את פול לגבהים האלו דחפה כמה מחבריו לקבוצה החוצה. וכאשר הוא קרוב לאמצע העשור השני שלו בליגה, הניצחון שהוא הכי חושק בו עדיין נשאר מעבר להישג ידו.

"לא משנה מה זה", הוא אומר, "אם זה אונו או משחק אחר בבית או איזו תחרות קליעה, אני פשוט חייב לנצח. אני חייב". לפעמים, זה כוח העל שלו. במשך מרבית משחק 1 של חצי גמר המערב מול גולדן סטייט, פול תפקד כמו המטרונום היציב של הרוקטס, עוזר לשמור על סטף קארי ועובד כדי להשיג את הנקודות שלו בזמן שהוא ממשיך להאכיל גם את ג'יימס הארדן ואריק גורדון. בפעמים אחרות, זה מחסל אותו. כמו שעון המתקלקל, פול נוזף בשופט ומקבל עבירה טכנית שניה ומורחק, מוחק את הסיכוי הקטנטן שהיה ליוסטון לנצח את משחק מספר 1 (ומרוויח לעצמו קנס של 35,000 דולר בתהליך).

פול ידוע בכך שהוא עוקצני עם כמה מחבריו לקבוצה וחסר רחמים מול יריבים. הוא סופרסטאר שלפעמים סוחב את עצמו כמו אחד המעצבנים בליגה, עם הרזומה של ג'ייסון קיד והטמפרמנט של פטריק בברלי. "כשאני משחק", הוא אומר, "אני נכנס לתוך עולם אחר". לגישה הזו יש את היתרונות שלה. "הוא מודל לחיקוי נהדר עבור החברה שלנו", אומר גרשון רוזס, סגן הנשיא לפעילות הכדורסל של הרוקטס. "הוא לא לוקח שום דבר כמובן מאליו". זה עיצב אותו למי שהוא ודחף אותו עמוק לתוך קריירה ססגונית, אבל זה גם יכול להסביר את הצורה שבה הוא נראה מתקדם לעבר השופטים לאחר כל שריקה שהוא מקבל כנגדו, הצורה שבה הוא מזיז את צווארו ונותן מבטים להילוכים החוזרים שאולי יזכו אותו מהעבירות שביצע. וזה יכול להסביר מדוע הוא גוער על כמה מחברי קבוצתו ואפילו על כמה מאמנים, כיצד הוא נתן השראה לכמה סרטוני יוטיוב כמו "כריס פול: מפצח האגוזים" וגם "המהלכים המלוכלכים של כריס פול", ואפילו, האסיפות סביב שולחן האונו בביתו שלו, הוא מוצא את עצמו מוקף באנשים הכמהים לראות אותו מפסיד.

"תמיד היה את זה בתוכו", אומר רבין, "אבל כאשר הוא היה בן 19 הוא היה המתחרה הנהדר הזה, אבל עכשיו כשהוא בשנות ה-30, הוא רגזן, הוא קריפי, הוא מלוכלך. אבל הוא תמיד היה אותו הבנאדם".

על מנת שהרוקטס יתקדמו, הם יצטרכו שהתחרותיות שלו תהיה מתועלת כראוי, שהקצה שלו יהיה מחודד אבל לא יפצע את עצמו. הם יצטרכו את פול כפי שהוא יכול להיות במיטבו – שגופו נדחף לקצה, חושב כמה צעדים לפני היריבים, אינטנסיביות גבוהה אבל שלא נכנסת בקיר בזעם על המגרש. הם יסתמכו על הדחפים שלוקחים אותו גם על המגרש וגם סביב שולחן הקלפים, תוך התעלמות מכוונת מכל דבר שאינו הרצון העז שלו לניצחון. "אני יודע שזה המשחק", הוא אומר, "ואנשים כנראה לא מסוגלים לצפות בי משחק. אבל לא אכפת לי".

במהלך שאר הסדרה וכל מה שכנראה יגיע לאחר מכן, הרוקטס יובלו על ידי הגאון ההתקפי והמועמד ה-MVP, ג'יימס הארדן, אבל הכוח המניע שלהם, לפחות לפרקים ארוכים, יהיה פול. לפי האנרגיה שלו וההגנה ומהירות המחשבה שלו כרכז, לפי היכולת שלו למצוא סדקים בהגנה ולמצוא את הזריקה הטובה ביותר – אם זה לעצמו או לאחרים – מהלך אחר מהלך, ומשחק אחר משחק. הם גם יובלו, בנוסף, מהאינטנסיבית של התחרותיות שלו, ואולי מהעובדה, כשהוא 14 שנים בקריירה שלו, פול עדיין רודף אחר התואר שיש כבר לכל כך הרבה מהווריורס.

בסדרה שהוללכת לכלול שלושה MVP (שלא לדבר על המטרידן המקצועי דריימונד גרין), פול עדיין אולי יהיה השחקן הכי חסר רחמים על הפרקט. "לחלוטין אין שום דבר שהוא לא תחרותי בטירוף לגביו", אומר רוזס. "הוא אף פעם לא מרוצה. שום דבר לא טוב מספיק. תרגולים, זריקות, לימוד סרט, הכנה למשחק, הכנה לאימון, לאחר האימון, כל דבר. הוא אף פעם לא מרפה".

כאשר דיברתי עם רוזס הוא עומד בקצה המגרש מספר דקות לפני משחק 4 בסדרה של הרוקטס-ג'אז. "הוא כולו בניצול המקסימלי של הכישרון שלו", אומר רוזס. "זה הופך אותו למושלם עבור התרבות שאנחנו רוצים". לרגע אחד, רוזס מביט מעבר אלי, והוא מחייך. "אתה רוצה לדעת מי הפך את כריס לכזה?" הוא שואל. ואז הוא מהנהן בראשו לכיוון אדם באמצע שנות ה-30 שלו, הלובש חולצת פולו בהירה.

"דבר איתו".

הוא זה סי ג'יי פול, אחיו הגדול של פול, שלא ממש חושב שהוא הפך את אחיו לכזה. חלק מזה, בוודאי, צריך להיות טבוע בו. אבל כן, הוא מודה, חלק מזה חייב להגיע מהסטטוס של כריס כאח הקטן. סי ג'יי מספר סיפור. פעם, כאשר הם היו ילדים קטנים – סי ג'יי בן 5, כריס 3 – אבא שלהם שם שני סלים לילדים בכל צד של המרתף בביתם בצפון קרוליינה. ואז הוא הדביק סרט דבק, משרטט את הקווים של מגרש כדורסל שלם, מותאם לילדים בגיל של לפני בית הספר. כריס וסי ג'יי היו משחקים אחד נגד השני, אחד-על-אחד במגרש שלם, מדדים למעלה ולמטה על רצפת הבטון. "הוא ספג את רוב המכות", סי ג'יי אומר, "בגלל שאני בעיקרון שיחקתי בולי-בול".

פעם, סי ג'יי אומר, הוא הטביע על אח שלו והטיל אותו לרצפה, ממש איפה שהבטון קר. כאשר סי ג'יי הסתובב לרוץ בחזרה לצד השני, כריס בן ה-3 נעמד, רדף אחר אחיו, והכה אותו בפרצוף. רגעים לאחר מכן, כאשר הם עלו למעלה מחוץ למרתף, כריס דחף אותו במורד המדרגות. "פשוט הייתי צריך לצחוק, בחיי", סי ג'יי אומר.

לסי ג'יי שי תיאוריה. מה שאתם צריכים להבין לגבי אח שלו, הוא מסביר, שהוא תמיד היה קטן יותר מבני גילו, אפילו כשחקן NBA בגובה 1.83 או כילד שפרח מאוחר. הוא לא קיבל פרץ גדילה עד לשנתו השלישית בתיכון. עד אז, הוא היה 1.70, עדיין משחק כדורסל בקבוצת המחליפים. "יש לו תסביך של איש קטן", סי ג'יי אומר, ומושך בכתפיו, בביטחון של רופא המעביר אבחנה רפואית. "ואז הוא צמח, אבל הוא אף פעם לא שחרר. ככה שכל חייו הוא התנהג באותה הצורה".

הצמא לתחרותיות עקב אחריו לוויק פורסט, שם פול ושותפו לחדר שיחקו שתיים-על-שתיים מול המאמנים, מכים אחד בשני לנקודות משחק, משחקים עד שהדם ניגר. לפעמים, הם היו תופסים את תשומת הלב של מאמנם הראשי, סקיפ פרוסר המנוח. "הוא היה דורש שהמשחק יפסק", אומר פאט קלסי, עוזר לשעבר בוויק פורסט ומי שעכשיו מאמנה הראשי של ווית'רופ. "ומיד כאשר הוא היה נעלם, כריס התחנן אלינו שנמשיך לשחק".

זה הלך אחריו ל-NBA. לאחר אימון עם הניו אורלינס/אוקלהומה סיטי הורנטס במהלך עונתו הראשונה (הקבוצה עבקה באופן זמני בגלל הוריקן קטרינה), פול מעולם לא רצה ללכת הביתה ולנוח. "כל מה שהוא רצה היה ללכת לשחק באולינג", אומר ספידי קלקסטון לשעבר בהורנטס. אביו לעתים קרובות לקח את פול ואת אחיו לשחק באולינג כאשר הם היו ילדים, ועכשיו ב-NBA, פול נשאר אובססיבי. הוא טוען לשיא באולינג של 256. ברגע שהוא הפך לכוכב, הוא החל לארח טורניר צדקה שנתי של באולינג. "הוא רציני לגבי זה", אומר קלקסטון. "הוא שם כדי לנצח".

Image may contain: 3 people

וזה נמשך בלוס אנג'לס קליפרס, שם חברו לשעבר לקבוצה, אלן אנדרסון, זוכר את פול אורב בשולי מתקן האימונים, מציץ עם ראשו לאולם, שם הוא מקווה לראות מישהו שהוא יכול לאתגר לתחרות קליעות. לפני או אחרי אימוני הקליעות למשחקים מתקיימים מנהגים בין שחקני NBA, והם לעתים קרובות מהמרים על סכומי כסף. אנדרסון שיחק עבור חמש קבוצות NBA, ועוד מספר שך קבוצות ג'י ליג ומעבר לים, והוא זוכר מספר מועט של שחקנים שהיו אורבים לתחרות קליעות כמו פול. לא היה אכפת לו אם הם היו שמים כסף, אנדרסון אומר. הוא היה פשוט שמח גם אם היה מדובר בשכיבות סמיכה או ריצות ספרינטים. כל עוד המנצח קיבל פרס והמפסיד נענש, פול היה מרוצה. "זה היה מתחיל בראשון להחטיא", אומר אנדרסון. "ואז זה היה אולי הראשון לקלוע 10. ואז 'האם אתה יכול לקלוע אם אני שומר אותך'. והדבר הבא שאתה משחק זה משחק מלא של אחד-על-אחד".

כל זה, ברור, נמשך לתוך הכדורסל האמיתי. מונטי וויליאמס זוכר שהוא נשכר למשרת המאמן הראשי של הניו אורלינס ב-2010. הם התחילו חמים את העונה, מנצחים בשמונת המשחקים שלהם ו-11 מתוך ה-12, ואז בנקודה מסוימת, במסע משחקי חוץ, וויליאמס החליט לצ'פר את שחקניו. הוא רצה לתת להם יום חופש. "אני מאמן צעיר", אומר וויליאמס, שהיה בן 38 באותו הזמן. "ברור שאני רוצה להתאמן כל יום. אבל אני מנסה לעשות את הדבר הנכון". הוא זוכר שהוא טס במטוס הקבוצה – לאיזה יעד הוא לא זוכר – ומרים מבט ורואה את פול וחברו להורנטס, דיוויד ווסט, הולכים ביחד אחורה, מסתכלים עליו במשך כל הזמן.

"אנחנו צריכים להתאמן מחר", הוא זוכר שהם אמרו. "אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו יום חופש".

שאלתי את ווסט לגבי זה. "כן", הוא אומר. "אני זוכר את זה. אני לא זוכר לאן טסנו, אבל אולי זה היה קשור לעיר. וזאת כנראה הייתה סיטואציה שבה כמה שחקנים באמת שיחקו טוב, ולא רצינו לתת להם הזדמנות להתקרר".

אני מספר לפול על זה, על העובדה שוויליאמס הזכיר זאת כזיכרון מכונן בקריירת האימון שלו, וגם שווסט, זוכר זאת גם כן. שאלתי את פול אם גם הוא זוכר זאת.

"אני לא", הוא אומר. "אבל אני מאמין לזה".

“אתה חייב להנות מהעבודה", פול אומר. הרגעים בהם האינטנסיביות שלו היא הכי חשובה הם השקטים ביותר. בחדר המשקולות, דוחף לעוד מספר חזרות, או במטוס של הקבוצה, הרבה אחרי החשיכה, שפניו מוארים על ידי המסך סרט של הרכז הבא שהוא מתוכנן לפגוש בלוח הזמנים. הוא מתענג על הניצחונות הקטנים שהוא הרוויח במהלך מסלול הקריירה שלו: שלמות בדרך חדשה של כדרור מסביב לחסימה, להצליח לא להעלות במשקל בזמן התאוששות מפציעה. הוא מצביע על קובי בראיינט וראסל ווסטברוק כרוחות תואמות, שחקנים הדומים בבעירה הפנימית שלו, שלא יכולים או לא רוצים לכבות את הלהבה של עצמם.

בזמן שהאובססיביות הזו אולי תדחוף את פול לכיוון המטרות שלו, הם יכולים לדחוף אחרים רחוק. "על הפרקט", סי ג'יי אומר, "הוא אידיוט". הוא מושך בכתפיו, ואז מגחך. "אין פשוט דרך אחרת לומר זאת. זה מי שהוא".

בקרב האוהדים והתקשורת, זוהי דעה פופולרית. הכוכבות נעה במעגל. פול שיחק מספיק זמן כדי להיכנס להתגלגל לתפקיד הנבל. זוהי הנקודה שעליה סי ג'יי ורבין שמים דגש: פול לעולם לא השתנה, רק נקודת המבט עליו כן. "אם הוא היה בחור נחמד", סי ג'יי אומר, "אני לא חושב שהוא אי פעם היה מגיע ל-NBA". הוא תמיד סחב עימו אינטנסיביות של להבעיר-את-העולם עטופה בפוליש ונימוס. אותו הדבר שהרוויח לו פרסומות ידידותיות למשפחה של State Farm גרם לו גם לקבל את תואר הרשע של ה-NBA.

אני מדגיש בפני סי ג'יי על כמות האנשים שעמם דיברתי לגבי פול שמזכירים אותו ביראת כבוד, שמדברים על אופיו והאהבה שלו למשפחתו, על תחושת הכבוד והערכה. "מחוץ למגרש!" סי ג'יי אומר. "מחוץ למגרש, כן. על המגרש, לא".

סקיפ ביילס קרא פעם לפול השחקן הכי מלוכלך בעידן שלו, אולי אפילו הכי מלוכלך בהיסטוריה של ה-NBA. זה היה עוד באוקטובר, לאחר קטטה קטנה בין הרוקטס ללייקרס. רוק התעופף, אצבעות התרוממו לפרצוף, ולבסוף, אגרופים נשלחו. כל זה הסתיים בהרחקות והשעיות עבור פול, ראז'ון רונדו וברנדון אינגרם.

"כולם רוצים להאמין שכריס פול הוא בחור טוב", רונדו אמר לאחר מכן. "הם לא יודעים שהוא חבר נוראי לקבוצה. הם לא יודעים שהוא מאיים על אנשים. … הם לא רוצים להאמין שהוא מסוגל ללגלג ולהדליק תקרית". בעקבות התגובות של רונדו, שחקן הקליפרס לשעבר, גלן "ביג בייבי" דיוויס פרסם את הסכמתו באינסטגרם, כשהוא קורה לפול "חבר לקבוצה רע מאוד".

ווסט, ששיחק עם פול למשך שש עונות, אומר, "הבנאדם מקבל את זה כל לילה. אז כאשר הוא נכנס לזה עם חברה אחרים, זה בגלל שהם לא מביאים את זה. הם לא משקיעים כמוהו". הוא מתאר את הלך המחשבה של פול. "אני הולך לשחק חזק, אז כדאי שגם אתה תשחק חזק. אני צולל לפרקט, אז כדאי שגם אתה תצלול לפרקט".

See the source image

הרבה ממה שפול שוחח עליו בשיחה שלנו – משחקי הקלפים, טיולי הגולף, הצורך התמידי להשתפר בעצמו – נשמע כמו מרדפים בודדים. הוא לא תלוי באף אחד בזמן שהוא בוחר את המהלך הבא שלו בדומינו. אבל פול מרוויח את הכסף שלו בספורט קבוצתי, משחק בעמדה עם הכי הרבה אחריות להרים את משחקם של האחרים – כולל אלו שהגיעו ל-NBA פחות בגלל האינטנסיביות התחרותית שלהם לעומת היכולת האתלטית. מה שהופך את פול למנהיג טבעי בסידור מסוים הופך אותו למנודה באחרים. הבנאדם שתוייג כ"חבר רע לקבוצה" נבחר להיות נשיא איגוד השחקנים. "השחקן המלוכלך" של המשחק מדריך גארדים צעירים כמו דונובן מיטשל וטרה יאנג. מאמנים קוראים לו מנהיג, חברים לקבוצה כמכשף. אוהדים ויריבים ואפילו אחיו חושבים שהוא יכול להיות אידיוט. אף אחד לא טועה.

פול מצביע לעבר עוזר המאמן ברט גונינג, שעומד ליד מחצית המגרש. "רואה אותו?" הוא אומר. "אחד הדברים שהוא דיבר איתי עליו כל הזמן – הוא ככה, 'אתה חייב להבין כיצד להתמודד ולהיות עם אנשים שאולי לא אכפת להם ברמה שלך אכפת". פול מודה שזה תמיד היה אתגר. "חלק מהחברה, אתה חייב ממש למשוך את זה החוצה מהם, את הרצון הזה", הוא אומר.

בלוס אנג'לס, הקבוצות של פול היו ידועות בכך שהם לא מצליחים לממש את מלוא הפוטנציאל שלהם. פול הצטרף לשני פלאים אתלטים, בלייק גריפין ודיאנדרה ג'ורדן, וצוות מסייע שמעולם לא הגיע לגמר האזורי. היה ידוע שפול וגריפין מתנגחים, ובפגרה של 2017, כאשר פול רצה ללכת ליוסטון, ואף אחד לא נראה עצוב על כך שהוא עוזב ("היה לנו יותר מדי אינדיבידואלים", אומר אנדרסון, שבילה את עונת 2016-17 עם הקליפרס. "יותר מדי אינדיבידואלים נהדרים. זה באמת כזה פשוט"). ביוסטון, פול מרגיש שהמיקס הוא נכון. "לכולנו יש את האישיות השונה שלנו", הוא אומר. הוא חושב שג'ראלד גרין "מתאמן בנינוחות" בזמן שפי ג'יי טאקר סוחף את אותה האנרגיה כמוהו. "אבל אני חושב שאנחנו משתלבים יפה".

סי ג'יי רואה את דיון "החבר הרע לקבוצה" כתוצאה של מעט מן האמת: "הוא יעשה את כל מה שצריך כדי לא להפסיד. ואם זה אומר לקפוץ עליך, ובכן, זה הוא". בנקודה הזו רוזס, מנהל הרוקטס שעמד בהקיף השיחה שלנו בזמן החימום, קופץ פנימה: "עבורי", הוא אומר, "בחורים שנותנים הצהרה כזו אומרים את זה בגלל שהם לא רוצים לעבוד קשה".

סי ג'יי צוחק כאשר הוא חושב על אחיו. "אני פשוט לא מבין למה הם לא רוצים לנצח", הוא אומר, מחקה את כריס, והוא צוחק עוד יותר. "איך אתה פשוט לא רוצה להיות הכי טוב?"

השיחות הטעונות סביב פול נכנסות עמוק יותר מאשר מספר חברים לשעבר בקבוצה שהיו ממורמרים. רונדו לא התפרץ ככה בגלל שפול כינה אותו כעצלן. הוא נכנס בפול בגלל שפול תקע לו אצבע בפרצוף. המוניטין של פול כשחקן מלוכלך מטריד כמה מחבריו – "לעזאזל, אני יותר מלוכלך ממנו", אומר אנדרסון, "ואני חושב שאני רק משחק חזק" – אבל זה לא הגע ככה סתם באוויר. התחלתי לשאול את פול לגבי הצטברות התקריות האלו, ואני מועד מעט במילותי, נזהר במוצא פי, ולא ממש מצליח להגיע לנקודה.

"אתה יכול לומר זאת", פול אומר לי.

"בסדר", אני אומר. "ג'וליוס הודג'". 

הודג' שיחק ב-NC State בזמן שפול היה בוויק פורסט. במרץ 2005, פול והודג' היו הכוכבים של קבוצותיהם, שניהם היו במקדונלדס אול-אמריקן, שניהם במרחק של מספר חודשים מלהיבחר בסיבוב הראשון של דראפט ה-NBA.הודג' היה מניו יורק, פול היה ממש משם מווינסטון-סאלם. "הם שניהם היו די דומים, מתחרים מלוכלכים", אומר קלסי, העוזר לשעבר מוויק פורסט. "החברה האלה כנראה דיברו מלוכלך אחד לשני מאשר כל אחד בהיסטוריה של הכדורסל של ה-ACC".

פול, בנקודה ההיא, כבר היה בסטטוס מיתי. פרופילים זוהרים כבר נכתבו, מלאים בציטוטים שקוראים לו אדם טוב יותר מאשר איך שהיה כשחקן. הוא היה מבריק ועניו, נשיא כיתת התיכון שלו, שחקן שנה שניה במכללות שעדיין היה חוזר הביתה כדי לכסח את המדשאה של הוריו. ואז, מאוחר במשחק מול NC State, פול, ובכן, הוא חבט בביצים של הודג'.

יושב לצד המגרש, פול מצביע על מכשיר ההקלטה שלי. "אתה יכול לכבות זאת לשניה?" אני מכבה, והוא ממשיך כדי לספר את הסיפור שאותו הוא זוכר שנאמר באותו הרגע. הוא לא רוצה זאת ברשומות, הוא אומר, בגלל שהוא לא רוצה להישמע כאילו הוא ממציא תירוצים. על בחזרה להקלטה, הוא מבהיר זאת: האגרוף היה מכוון. "אתה חושב עכשיו שאני משתגע במהלך המשחק?" הוא אומר. "אני רגיל ממש להיות בטירוף במהלך המשחק". והוא לא ממש מתחרט על זה. "אני עושה טעות או משהו כזה", הוא אומר, "אבל החרטה היחידה שלי היא שהייתי חייב להחמיץ את המשחק לאחר מכן".

See the source image

אני שואל אותו אם יש לו איזשהן חרטות אחרות, ממקרים דומים בקריירה שלו. הוא אומר שהחרטה היחידה שלו בחיי הכדורסל שלו אי פעם הייתה שהוא קיווה שהיה לוקח ברצינות יותר את זמן התאוששות בפציעה הרצינית הראשונה שלו, קרע במיניסקוס ב-2010. "אבל ככל הנוגע לצורה שבה אני משחק? לא. אם מישהו לא אוהב את הדרך שבה אני משחק, לא אכפת לי. לא אכפת לי. אני משחק בדרך הזו, ואם אתה לא אוהב אותה אז …" הוא נסוג, ואז מושך בכתפיו. "אם אני לא בקבוצה שלך, אז אל תבחר אותי. אל תשחק איתי. זה כל מה שקשור לזה".

סי ג'יי מספר סיפור נוסף. בחזרה ב-2008, פול היה בעונתו השלישית בליגה, מוביל את הקבוצה של ניו אורלינס שחזרה הביתה משנתיים באוקלהומה סיטי. פול הוביל את הליגה באסיסטים ובחטיפות, והוא נבחר לנבחרת האול-סטאר בפעם הראשונה ונבחר גם לחמישייה הראשונה ב-NBA. ההורנטס ניצחו את הבית האזורי שלהן וסיימו במקום השני במערב, משחק בודד מאחורי הלייקרס. הם נכנסו לפלייאוף עם שאיפות לזכייה בתואר, אפילו כאשר רוב האוהדים והתקשורת האמינו שהליגה בדרך לגמר NBA הכולל את בוסטון ואת לוס אנג'לס.

הם ניצחו את דאלאס בסיבוב הראשון, ואז פגשו את סן אנטוניו בסיבוב 2. ההורנטס, שהובלו על ידי פול ו-ווסט וטייסון צ'נדלר, החזיקו ביתרון הביתיות. הסדרה הלכה לפי הסדר. ההורנטס ניצחו שלושה משחקים בבית והפסידו את שלושת משחקי החוץ. במשחק 7, פול שיחק את כל הדקות מלבד 25 שניות, והוא שיחק אותן ממש טוב – 18 נקודות, 14 אסיסטים, חמש חטיפות. אבל הספרס התחממו מ-3 וההורנטס התקררו, ו-26 הנקודות של מאנו ג'ינובילי סחבו את סן אנטוניו לניצחון במשחק 7 בחוץ.

לאחר מכן, סי ג'יי עמד מחוץ לחדר ההלבשה, ממתין. כריס ישב בפנים, מתייפח. וסי ג'יי זוכר חבר לקבוצה – מישהו מבוגר יותר מפול, מישהו כנראה יותר עמום, כנראה לא מונע על ידי אותם צרכים – יוצא מחדר ההלבשה ואומר לו, "בחיי, אח שלך שם בפנים בוכה. מה הסיפור שלו?"

השחקן האחר לא הבין זאת. "הוא צעיר", השחקן אמר לפול. "יש לו עוד הרבה מאוד זמן".

אחת עשרה שנים חלפו. עכשיו פול עומד באמצע הפלייאוף הנוכחי, איפשהו מעט אחרי השיא הכדורסלני שלו, עדיין כוח שיש להכיר בו, עדיין מספיק חזק וזריז כדי לעשות שימוש רב ברצון ובמוח שלו. הוא עבר את רוב שנות השיא שלו בעידן הנשלט על ידי קבוצות על, ארגונים שהיו עם יותר מדי כישרון שהפכו את אוסף הקבוצות הללו של יוסטון, לשני שחקני היכל התהילה, שנראו משונה.

ועכשיו, אפילו בפיגור 1-0 לקבוצת העל הגדולה מכולן שאי פעם התכנסה ביחד, פול כנראה מסתכל על ההזדמנות הטובה האחרונה שלו לזכות בתואר. "אנחנו בתוך החלון הזה", אומר רוזס, "שיש לנו את המפלצת הזו שאנחנו מנסים להתגבר עליה. אבל אף אחד לא הולך להצטער עלינו אם לא נעשה זאת. אתה יודע? או שנעשה זאת או שלא".

See the source image

מוקדם יותר החודש, פול לקח לילה חופשי כדי לטוס לברוקלין, שם הוא הצטרף לחבריו הטובים לברון ג'יימס וכרמלו אנטוני בברקלייס סנטר כדי לצפות בחבר הרביעי של צוות סירת הבננה, דווין וויד, משחק את משחק ה-NBA האחרון שלו. בחזרה ביוטה, פול מעלה זאת, כהרף יד. "זה מכה בך", הוא אומר. "כאילו, בחיי, די-וויד הוא האדם הכי קרוב אלי שפורש". וויד השיג טריפל-דאבל במשחקו האחרון. פול היה נפעם מלצפות בחברו יוצא החוצה בתנאים שלו. אבל בצעדיו האחרונים של וויד על הפרקט, פול לא יכול היה שלא לראות את של עצמו. "כאשר היום הזה יגיע עבורי", הוא  אומר, "זה הולך להיות מאוד, מאוד קשה".

הוא משתתק לשניה. "אני מתכוון, למזלי אני עדיין משחק גולף", הוא אומר, ועכשיו הוא צוחק, מעט. כן, זה נכון, עדיין יהיה לו את הגולף, היכן שאחיו ואביו מתלכדים כנגדו, כל אחד מעודד את השני, אבל אף פעם לא אותו. עדיין יהיה לו את האונו, שם שאר משפחתו מתאספת סביב השולחן ועושה את אותו הדבר. עדיין יהיה לו את משחקי הדומינו שלו, וההימורים המוזרים שלו. אנדרסון אומר שפול עדיין חייב לו 12 שכיבות שמיכה לאחר שהוא בחר בראמס לנצח את הסופרבול (הם הימרו על 25, שיבוצעו בתשלומים לפי דרישת המנצח. אנדרסון מנסה להתקשר לפול ולדרוש מספר שכיבות שמיכה כאשר הוא יודע שהוא יהיה מוקף באנשים ולא יהיה מסוגל לסרב). עדיין יהיה לו את קבוצת ה-AAU שהוא ואח שלו מריצים, ואולי את טורניר הבאולינג שלו, וכל תחרות אחרת שבה הוא ימצא את עצמו בה.

הוא מצביע לעבר המגרש. "אין שום תחרות כמו זו, אחרי הכל", הוא אומר. חלק מזה היא תחושת החברות, הקשרים שנוצרו עם חברים לקבוצה תוך כדי מטרה משותפת. "אני כן אוהב זאת", הוא אומר. אבל זה לא ממש זה. זה לא העניין אשר משלהב אותו, לא הכוח המשכר כל כך שהוא מאפשר לו לבעור בחייו. "זה ממש כמו, זוהי הדרך היחידה לדמות מעט סוג של לחץ כלשהו". המשחק מספק סוג של עוצמה רגשית, מיוצרת במלואה אבל אמיתית לא פחות. הוא מהנהן, כאילו מאשר את דבריו.

"אני חושב שאני ממש אוהב את התחושה של הלחץ".

לפוסט הזה יש 11 תגובות

    1. גם אני התאהבתי בו מחדש השנה. משהו באנדר-דוגיות, אחרי שכולם כבר הספידו אותו כ'גופה' והינה הוא נותן עונה נהדרת.

  1. תודה, סמיילי. תרגום נפלא.
    אז פול פספס את ההזדמנות שלו שנה שעברה. אולי וכנראה האחרונה שלו. תמיד יש איזשהו קסם כשאדם שיעשה הכל, אבל הכל, למען ניצחון – מפסיד.

    1. אי אפשר לדעת אם זו היתה ההדמנות האחרונה. לך תדע אם הוא לא עושה ג'ייסון קיד ופתאום לקראת גיל 40 הוא מצטרף לאיזו קונטנדרית ומביא טבעת.

  2. כיף של תרגום על שחקן שיש משהו במבעו שקשה לאהוב. מין אליטה כזאת. מין עליונות שכאילו נקבעה בשמיים. אני מסכים אתך שהוא הרכז הטהור מס' 1 ב-15 השנים האחרונות, ואולי אם יום אחד יצליח גם לנצח עד הסוף אז נשנה דעתנו. אבל עבורי הוא מתנהג כעליון מבלי שישנה לו טבעת על האצבע. טבעת קטנה אחת תשנה את כל ה-CONCEPT עליו.
    ודבר נוסף: הוא האיש של STATE FARM בפרסומות. הפרסומות איתו וחברו ההיספני מגעילות ממש. הן לא עוזרות לו ביחסי ציבור. אבל אתה עשית את שלך סמיילי, בתרגום סופר עליון!

  3. שחקן מצויין, אני רק מקווה שייצר התחרותיות שלו לא יישגע אותו באזרחות. שלא ימצא את עצמו מתנדב להילחם בשביל איזה אידי אמין…
    תודה רבה על התרגום המעולה

כתיבת תגובה

סגירת תפריט