סופרבול, בייבי!

מאת רביב פייג, צוות הופס פוטבול

מטצ'אפ מבטיח

קנזס סיטי צ'יפס 35 – טנסי טייטנס 24
מה שלא הצליחו לעשות ההגנות המצויינות של הפטריוטס והרייבנס, דווקא ההגנה הבינונית של הצ'יפס הצליחה: לעצור את דריק הנרי.
וברגע שדריק הנרי לא משתולל על כל המגרש ורץ קרוב ל200 יארד, הטייטאנס נראים הרבה יותר אנושיים ופגיעים.
הגנת הצ'יפס השתמשה בכל טריק בספר כולל הגנת גול ליין באמצע המגרש כדי להפוך את הטייטנס לחד מימדיים ובעיקר הראו נכונות להקריב את גופם ולהעמיד אותו מול הקטר שהוא דריק הנרי.
טיירן מתיוס, אחד מהרכישות המשתלמות ביותר בעונת הטריידים, הוביל את המתקפה (או, ההגנה) והכריח את רייאן טנהיל לנסות לנצח את המשחק באוויר עם קבוצה של no names.
למרות שטנהיל נתן משחק סביר למדיי (21/31 ל209 ו2 ט"ד ללא איבודים) ברגע שלקחת לטייטנס את הנשק הראשי והזהות, זה כבר לא ממש נראה הוגן מול ארסנל הנשקים והשיטות לפגוע בך של פטריק מהומס והתקפת הצ'יפס.
עושה רושם שפטריק מהומס התחמק מקללת מאדן, התאושש מהפציעה באמצע העונה ומגיע לפלייאוף בכושר שיא. לא רק דרך האויר אלא גם בריצות וירטואזיות שמראות כמה הוא אתלט מדהים.

הנשק המושלם, מהומס

כמו בשבוע שעבר, הצ'יפס התחילו חלש כשטנסי עלתה ל10-0 ול17-7, אבל אז מהומס ושלל הנשקים שלו התחלו לתקתק עניינים, 2 ט"ד לטייריק היל, פצצה לט"ד לסמי ווטקינס אחד על הקרקע של דמיאן וויליאמס וכמובן, איך לא, מהומס רץ לאחד משלו, העלו את הצ'יפס ליתרון ראשון לקרת סוף המחצית הראשונה ומשם שייטו לעבר אליפות הAFC.
מועדון הצ'יפס חוזר לסופר-בול לראונה מזה 50 שנה ואנדי ריד חוזר לריקוד הגדול אחרי 15 שנה במשחק המפורסם שבו דונובן מקנאב הקיא בהאדל וטרל אוונס שבר שיאים על רגל שבורה אבל בו גם הפסידו לניו אינגלנד פטריוטס.
הזדמנות למאמן אגדי לתפוס את מקומו הראוי עם גביע לומברדי? או שגם הפעם ייעצרו בישורת האחרונה וינוצחו על ידי סן פרנסיסקו החזקה?

אושר

סן פרנסיסקו פורטי ניינרס 37 – גרין ביי פאקרס 20
שבוע 12 של העונה הסדירה. גרין ביי מגיעה לסנטה קלרה, קליפורניה. המבחן הראשון של הקבוצה מהמפרץ מול קבוצה שנחשבת אחת החזקות בליגה. אהרון רוג'רס מפמבל בדרייב הראשון, הגנת הניינרס כופה עליו את המשחק הגרוע בקריירה שלו וגרין ביי יוצאים מוכים שן ועין עם 8 נקודות לזכותם לעומת 37 לניינרס.
אבל מאז עברו קצת מים מתחת לגשר שער הזהב, ומאט לאפלור מאמן גרין ביי ואהרון רודג'רס, ק"ב העילית, מפזרים הבטחות שהפעם זה לא יחזור, הפעם הם יהיו מוכנים.
ובכן… זה חזר.
כמעט בהעתק מדוייק של אותו מפגש, סן פרנסיסקו עלו ליתרון מהיר, ניפחו אותו לכדי 27-0 במחצית, יתרון שאפילו אגדת קאמבקים וחבר במועדון הקוסמים של הNFL, כמו רודג'רס, לא יכל לו.
תוכנית המשחק של הנייינרס הייתה לבסס את משחק הריצה, בהתחלה עם טוין קולמן ומאוחר יותר כשנפצע, עם רחים מוסטארט.
התוכנית עבדה כל כך טוב, והגנת גרין ביי נראתה כל כך  אומללה וחסרת יכולת לעצור אותה, שבשלב מאוד מוקדם של המשחק, קייל שאנהן פשוט נטש כמעט לחלוטין את משחק האויר וג'ימי גארופולו שימש בעיקר כקונדואיט להעברת הכדור לחיקו של מוסטארט, גיבור המשחק הבלתי מעורער, שצבר במשחק 220 יארד בריצה והבקיע 4 ט"ד, שיא קבוצתי של כל הזמנים ושני במספר היארדים בפלייאוף רק לאריק דיקרסון האגדי.
בעזרת ההגנה המהירה והחזקה, ומשחק הריצה, הניינרס שלטו במשחק, כפו על רוג'רס 4 איבודי כדור (2 חטיפות ו2 פאמבלים) ומיררו את חייו.
למרות שממש לא היו צריכים יותר מכך, גארופולו הסתפק ב8 נסיונות מסירה כל המשחק, מה שמעורר קצת דאגה כמה שאנהאן סומך עליו שיסחוב את הקבוצה על הגב.
בסופר בול מול קנזס סיטי זה עלול לא להספיק.
הניינרס מוכתרים כאלופי הNFC וחוזרים לסופרבול אחרי 7 שנים רעות. אולי הפעם במייאמי לא יכבו עליהם האורות.

אושר

לפוסט הזה יש 19 תגובות

  1. קצת עושים עוול לגאראפולו,שבאמת נתן עונה מרשימה שעלתה על הציפיות. הוא יושב מעולה במערכת ששנאהאן בנה. להגיד שהוא QBעילית כמו וילסון ורוג׳רס? ברור שלא. אבל במשחק בו מוסרט חותך את קו ההגנה כמו סכין והשיטה מפרקת את הפארקס בלי מענה, פשוט לא היה צורך ביותר מזה. המסע לסופרבול רשום על כולם. בוודאי שבמפגש בפברואר, תיפגשנה שתי קבוצות מאוד שונות, זו הנשענת על QB נדיר מול קבוצת הגנה-ריצה עם QB אפקטיבי דיו.

    1. מסכים לחלוטין. בסן פרנסיסקו השלם גדול על סכום חלקיו.
      גארופולו ביום טוב יכול להתמודד מול כל ק"ב עלית (ראה מקרה המשחק הניו אורלינס) ביום פחות טוב הוא מנהל משחק מצויין בשיטה של שאנהן.
      צריך לזכור שהבן אדם פתח פחות משחקים מריאן טנהיל, לאמאר ג'קסון ואפילו פטריק מהומס.

      1. לגמרי צודק! נשאלת השאלה איזה גאראפולו היינו רואים תחת מאמין כמו גרודן, ריברה ומקקארתי לא עלינו, או בעצם, לא משנה, לא באמת הייתי רוצה לדעת

  2. תודה.
    לדעתי, 2 הQB המפסידים היו מצוינים.
    ברגע שקנזס החליטו להתמקד רק בהנרי, טנהיל ניצל את זה יפה מבחינה מספרית, ולהפסיד למאהומס בקרב QB זאת לא בושה.
    אצל הפאקרס האופנסיב ליין שוב הובס על ידי הדיפנסיב ליין של הניינרס, ולמרות זאת רוג'רס נתן 300 יארד ו-2 טאצ'דאון במחצית השנייה בלבד. הבעיה הייתה שלקח לו מחצית ללמוד את ניק בוסה וחבריו בזמן שההגנה של הפאקרס חטפה 17 נקודות עוד לפני שהתחילו האיבודים של גרין ביי.

    1. נובמת, הפאקרס לא הצליחו לשים נקודה על הלוח מחצית שלמה, זו לא בדיוק עדות למשחק מצוין של קווטרבק.
      הפאס ראשינג של הניינרס היה אחלה אבל תוצאה של 37:20 היא בעיקר ניצחון של התקפה ולא של הגנה.

      1. 10 נקודות היו תוצאה של איבודים קרוב לאנדזון, והמשחק הוכרע במחצית הראשונה עם ההגנה של הניינרס, בעיקר הדיפנסיב ליין והפאס ראש. במחצית השנייה רוג'רס הצליח לבוא לידי ביטוי, אבל במכלול ההגנה ניצחה, בעיקר בכל הנוגע ללחץ על הפוקט

  3. סן פרנסיסקו קבוצה מצויינת והדגש על קבוצה אבל מבחינתי יש רק מטרה אחת והיא הזכייה הראשונה של מהומס בדרך לעקיפת בריידי(זהו השלב הראשון).בעונה הקודמת זה התפספס בהארכה נגד ניו אינגלנד שקיבלה את הכדור ראשונים בהגרלה ולקנזס לא הייתה אפשרות להגיב פלוס הסיפור עם קארים האנט שהושעה לפני הפלייאוף.השנה מצפה מהגנת הצ’יפס לעצור את משחק הריצה המצויין של ה49ers כפי שעשו נגד דרק הנרי.לגבי ההתקפה אני לא מודאג כשיש את הגואט לעתיד פטריק מהומס עם כלי נשק כמו טייריק היל טרוויס קלסי וסמי ווטקינס

  4. במשחק של הניינרס נגד גרין ביי, מי שנתן את הנוקאאוט היה האופנסיב ליין של סן פרנציסקו. מוסטרט נתן הופעה גדולה והמון יארדים אבל התחושה הייתה שכל רנינג בק אחר במקומו היה מצליח בערך אותו דבר עם המרחבים הפתוחים שסידרו לו, לפעמים מול שמונה ותשעה שחקנים בקו הקדמי. למעשה הוא אפילו לא היה אמור לקחת את כל הריצות האלו לבד וסביר להניח שאם קולמן לא היה נפצע, הם היו חולקים את הריצות ביניהם.
    לא מתווכחים עם הצלחה אבל די הופתעתי שהניינרס כמעט לא ניצלו את קיטל. יש לכם כוכב, לכו עליו קצת. אפילו אם לא תצליחו להשיג יארדים, לפחות תדללו קצת את השטח לרצים.
    .
    אגב, כמו שציין אור שטרנבך בפודקאסט של ערוץ הספורט (עם ויניצקי), במשחק הזה כל המדדים מאוד שקולים, זמן החזקה, יארדים, 1st downs, 3rd down conversions, יארדים לנשיאה, הכל מאוד דומה חוץ מהתוצאה… לאיבודים של רודג'רס היה חלק משמעותי מאוד בהפסד.
    בכלל, אני חולק (שוב) על מי שטוען שרודג'רס נתן משחק טוב. במחצית הראשונה הוא היה חושך טוטאלי אבל גם במחצית השניה, שבה הוא הוביל מעין מיני קאמבק, אפשר היה לראות שהכדורים שלו הולכים נמוך מדי או אחורה מדי ושהיד עדיין חזקה אבל שהוא כבר לא קווטרבק עלית.
    .
    ואם כבר, גם טנהיל הוכיח את עצמו כמוסר בינוני במקרה הטוב. התקרה שלו היא להיות מין אלכס סמית כזה שלא מפשל יותר מדי אבל לא באמת מוליך את הקבוצה שלו להצלחה.

    1. אני לא מסכים לגבי רוג'רס. למעט האיבוד האחרון בסוף כמעט כל ההחמצות שלו היו תוצאה של מעט מאוד זמן שהיה לו, בעיקר במחצית הראשונה, והוא בכל זאת הצליח לייצר די הרבה. רוג'רס כנראה לא בשיאו (אין לי מושג. תקופה מוקדמת מדי בשבילי.), אבל גם עכשיו הוא לפחות טופ 10 של QB.
      לגבי טנהיל, הוא לא QB עילית, אבל הוא היה טוב מאוד, למרות שהנרי לא הצליח להוריד ממנו את הלחץ

    2. המשחק של הניינרס היה מהסוג שבו הסטטיסטיקה מטעה, ולראיה השיוויון ברוב המדדים. הפער הבלתי נתפס במשחק הריצה פשוט הכריע את ההתמודדות.
      אי אפשר לבוא בטענות רק לרודג'רס בנוגע לאיבודי הכדור, הניינרס השאירו שוב ושוב רק ארבעה שחקנים בקו ההגנה הקדמי, וחסמו את נתיבי המסירה שלו. ומה שמדהים יותר, שארבעת השחקנים האלו הפעילו לחץ בלתי פוסק על רודג'רס, כאשר קו ההתקפה מתקשה לעצור אותם.
      טנהיל שיחק טוב יחסית, אבל בלי היארדים של הנרי לא היה לטייטנס סיכוי מול הצ'יפס בראשות מהומס.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט