שוק ותדהמה – סיכום סיבוב הדיוויזיונל בNFL

מאת צוות הופס פוטבול

אין סיכוי, קאזינס

סן פרנסיסקו פורטי ניינרס 27  – מינסוטה ויקינגס 10
בדו קרב בין המאמן הראשי וקורא מהלכי התתקפה, קייל שאנהאן, ולבין המאמן הראשי וקורא מהלכי ההגנה, מייק זימר, הנחית הראשון מהלומת נוקאאוט לתוכנית המשחק של הגנת הויקינגס.
זה היה צפוי להיות מאבק בין יתרון ליתרון. ג'ימי גארופולו שמתמחה בלפרק את מרכז ההגנה במסירות קצרות מול הגנה שהמומחיות שלה היא הגננה על מרכז המגרש.
אבל הסגולים שנראו כל כך קטלניים מול דרו בריס שבוע שעבר, כנראה סבלו מנפילת מתח נוראית (בדומה לניינרס אחרי הניצחון על ניו אורלינס כשהגיעו לאטלנטה) והמסע לחוף המערבי עשה להם רק רע.
לולא טעות, אופיינת למדיי, של גארופולו, שמצא בטעות את לאנס קנדריקס במקום את דיבו סמואל וסידר למינסוטה ט"ד נוח, התוצאה הייתה הרבה יותר משקפת את מהלך המשחק.
הניינרס שלטו בכל אספקט של המשחק וביצעו את תוכנית המשחק שלהם ללא שום תשובה מהויקינגים. ההתקפה למעשה בשלב מסויים נטשה לחלוטין את משחק המסירה ועברה לטהרת הכתישה על הקרקע וזה השתלם עם 2 ט"ד של טווין קולמן.
מהצד השני קו ההגנה הבריא והמשודרג שזכה לחיזוק של די פורד וקוואן אלכסנדר, עשה שמות בקו ההתקפה של מינסוטה לא הפסיק להטריד את קירק קאזינס והוציא אותו מאזור הנוחות שלו, כולל 6 מפגשים עם הדשא.
קוין סטפנסקי מתאם ההתקפה של הויקינגים (לשעבר. מעתה אמרו, קוין סטפנסקי מאמן ראשי קליבלנד בראונס) ניסה בכל דרך להכניס את דלוין קוק למשחק, אבל ההגנה של הניינרס חזרה לימי הזוהר של ראשית העונה ולא נתנה לקוק לנשום כשהוא מצליח להשיג 18!!! יארד כל המשחק.
כשריצ'רד שרמן קטף מסירה של קאזינס, החטיפה ה38 שלו בקריירה וה5 בפלייאוף, המשך המשחק כבר היה רק לפרוטוקול.
הניינרס יארחו בראשון הקרוב את הקרב על ראשות החטיבה כשגרין ביי יגיעו שוב למקום בו ספגו את התבוסה הנוראית ביותר שלהם העונה.

ג'אגורנאוט, הנרי

בולטימור רייבנס – טנסי טייטאנס 28:12
דברים משונים יכולים לקרות בפוטבול לפעמים, וזוג המספרים המשונה ביותר שהניב המשחק בבולטימור דווקא לא היה זה שעל לוח התוצאות. 530 יארד צברה ההתקפה של בולטימור, מתוכם 488 של למאר ג'קסון, שמסר, נשא או הופל לסאק ב-83 מתוך 92 המהלכים שהריצה בולטימור במשחק הזה. זה היה מאמץ חזרה כמעט הירואי של ג'קסון, אם לא היה נאלץ להוציא את קבוצתו מבור שחפר לה בעצמו. שלושה איבודי כדור לא אופייניים ושני כישלונות בדאון רביעי הכניסו את הסגולים לפיגור 28:6, מול הטייטאנס שנעזרו המון במפלצת ששמה דריק הנרי אך אך בעיקר ניצלו כל הזדמנות וכל טעות שעשתה יריבתם. המכונה המשומנת של ג'ון הארבו התקלקלה בזמן הכי פחות מתאים, והעונה הנפלאה שלה ירדה לטמיון מוקדם מכפי שציפתה.

סוף מסע הקסם, ג'קסון

קנזס סיטי צ'יפס – יוסטון טקסנס 31:51

במהלך מאה השנים של ליגת ה-NFL, שוחקו רבבות של משחקים. אמש, הצ'יפס והטקסנס קבעו תוצאה שלא נקבעה בהיסטוריה, זהו ה-"סקוריגמי" (כינוי לתוצאה ייחודית שלא נקבעה בהיסטוריה של הליגה, מונח הנטבע על ידי ג'ון בויס מ-SB NATION) ה-1054 בתולדות הליגה. המשחק עצמו היה עוד יותר משוגע מתוצאת הסיום שלו.

הטקסנס פתחו בסערה את המשחק וניצלו טעויות רבות של הצ'יפס (איבוד כדור של טייריק היל בניסיון להחזיר פאנט, הפלות קריטיות של הרסיברים בדאון שלישי, חסימת פאנט בתוך הרדזון על ידי יוסטון) כדי לעלות ליתרון 21 במהלך הרבע הראשון. הנרטיב של ההיחנקות בפלייאוף  של אנדי ריד בפרט, והצ'יפס בכלל, רק גבר. אמנם, הפעם זה שונה. לצ'יפס לא היה קוורטרבק ברמה של מהומס כבר עשורים והוא הציל אותם פעם נוספת. 4 מסירות לט"ד ברבע השני, שיא לרבע במשחק פלייאוף (בשיוויון עם דאג וויליאמס) היו רק ההתחלה. הצ'יפס שמו 41 נקודות ללא מענה, הטקסנים הורידו את היתרון חזרה ל-10 בלבד בשלב מסוים עד שהצ'יפס הרגו את המשחק עם עוד 10 משלהם.

למעשה, הצ'יפס היו כל כך טובים, שבאצטדיון נגמרו הזיקוקים החגיגיים הנורים לאחר טאצ'דאונים. צרות של עשירים.

מהומס סיים עם 5 ט"ד, 23/35 באוויר ו-321 יארד. ווטסון גם נתן משחק טוב מנגד עם 2 ט"ד, 0 איבודים ו-388 יארד, אבל המעצור התמידי בשם ביל אובריאן היווה את חלום הניצחון כבלתי אפשרי.

הטקסנס עדיין לא ניצחו שני משחקים פלייאוף רצופים (מאז הקמתם ב-2002).

צמד חמד, מהומס וקלסי

גרין ביי פאקרס – סיאטל סיהוקס 23:28
על מה שקרה סביבם אפשר לדבר ארוכות, אך לבסוף היה זה קרב בין שניים מהקווטרבקים הגדולים של הדור הזה – אהרון רוג'רס וראסל ווילסון. גרין ביי, כך נראה, הייתה בדרכה לנוקאאוט, אבל היא הגיעה למחצית של ראסל ווילסון כשהתוצאה הייתה "רק" 21:3 לטובתה. כשבצד אחד ווילסון פעם נוספת יוצא למסע קאמבק בלתי סביר, בצד השני אהרון רוג'רס גמגם מעט, אך לבסוף הצליח להשיג את הדאון הראשון שסגר משחק כל כך אופייני לשתי הקבוצות הללו. זה אינו אלא הגיוני, שקבוצה שנשענה על משחקים צמודים תסיים את העונה שלה באחד כזה. הפעם, ראסל ווילסון לא הצליח להיות סופרמן, בעוד אהרון רוג'רס לא נדרש להיות כזה. הוא נתן משחק מצוין עבור הקבוצה הטובה יותר, שהגיעה למשחק פלייאוף ביתי ראשון מאז 2015 כפייבוריטית, ועזבה אותו כמנצחת.

דו קרב ענקים, רוג'רס

לפוסט הזה יש 14 תגובות

  1. תודה על הסיכום הזריז
    בלי לגרוע מהתודות, אני חייב לציין שהפעם סיכום המשחקים לא אחיד ברמתו ובפירוטו. לדוגמא המשחק בבלטימור, שנגמר בסנסציה גדולה, זכה לשלוש וחצי שורות וחבל.
    חבל כי זה הסופ"ש הכי טוב בשנה והשנה הוא היה טוב במיוחד עם ארבעה משחקים שכל אחד היה יחיד ומיוחד בצורה אחרת.
    אבל השורה התחתונה היא שוב – תודה על הסיכום, גם הפעם כיף לקרוא.

  2. תודה רבה.
    אני גמור מעייפות מהיומיים של הפוטבול.עייף אך מרוצה
    אם מהומס לא זוכה השנה בסופרבול זה יבאס אותי נורא
    בראש שלי עוד 15 שנה הוא זוכה בסופרבול ה-7 ומוכתר ל goat.
    התאהבתי בו מהמשחק הראשון עונה שעברה

  3. וואללה שסיאטל היתה קרובה כל כך לחזור מבור עמוק. וילסון היה ממש פנטסטי בחצי השני. רוג'רס – מסירה אחת עשתה את ההבדל כשסיאטל איימה לנצח.
    לא נראה לי שגרין בהיי תעמוד מול סן פרנציסקו. קו ההגנה שלהם לא יתן לרוג'רס זמן לזרוק, ולרוץ הוא לא יכול.
    טנסי היא הפתעת הפלייאוף.
    ג'קסון היה גרוע ממש עבור בולטימור. מצא את היום הגרוע ביותר להיות גרוע. מנגד דריק הנרי הוא השחקן שמזכיר לי את ג'ימי בראון יותר מכל שחקן אחר שראיתי, ומ-1961 ראיתי את כולם. להנרי ישנה את אותה תנועה מרקדת הנראית קלה אבל כל נשיאת כדור שנראית כלום פתאום מתבררת כ-8 יארדס. הכל נעשה במין חוסר מאמץ כזה. ממש בלרינות כרנינג בקס.

  4. בשורה התחתונה הייתה הפתעה גדולה אחת ושאר המשחקים הסתיימו בתוצאה ההגיונית להם, אבל מה שנזכור זה את המחצית המופרעת בקנזס סיטי שהיה בה כל מה שרוצים מפוטבול בלי שאפשר היה לנשום לשנייה

  5. מתוך ארבע הקבוצות שעלו לגמרי החטיבות, רק הצ'יפס היו במעמד זה בשנה שעברה. למעשה שלוש הקבוצות האחרות בכלל לא שיחקו בפלייאוף בעונה הקודמת.
    כמה שהליגה הזאת שוויונית, תענוג.

  6. תודה על הסיקור.
    בינתיים הצ'יפס והניינרס פייבוריטיות באופן די משמעותי, אבל את הטייטנס אף אחד לא יספיד יותר וגם את רוג'רס לא מומלץ.
    המחצית הראשונה של רוג'רס, רבעים 2+3 של מאהומס והמחצית השנייה של ווילסון היו (כמעט) מושלמים וסיפקו חוויה נהדרת.

  7. קווין סטפנסקי – הבראונס ריאינו 16 מאמנים בשנתיים האחרונות כשבסוף הוחתמו רק שניים, שממש לא היו הבחירה הראשונה. לא צריך להרחיב מה זה אומר על המועדון.
    (אגב, הדיווחים מדברים על זה שבקליבלנד סרבו לשלם לג'וש מקדניאלס – שהיה המועמד המוביל – את מה שדרש ולכן הוא חוזר לניו אינגלנד לשנה נוספת)

  8. ג'ו בורו מיתג את עצמו סופית (לא שהיה חסר משהו) כאגדת מכללות – עכשיו נשאר לחכות לראות למה זה מיתרגם במקצוענים.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט