פרוייקט אגדות (33): האכים (THE DREAM) אולג'ואן / מנחם לס

אולג'ואן ואמו אביקה

 

 

 

 פרוייקט אגדות (32): חאכים אולג'ואן

האקים לא היה כמו שחקני כדורסל אחרים. היה בו משהו מעורר כבוד ומרשים שאפיין וייחד אותו מאחרים. הוא דיבר 5 שפות. הוא היה תרבותי. מסוגל היה לדבר על כלכלה עם כלכלנים, על ציור עם אמנים, ופוליטיקה עם פוליטיקאים. הוא נהג מרצדס שחורה שמספר פלטת הרישיון שלה זעקה "DREAM". והוא היה אחד מחמשת הסנטרים הטובים ביותר לשחק כדורסל (האחרים – וילט, ראסל, קארים, ושאק).

********

הוא אכן היה "חלום" במשחקו. אך אם שיחקת נגדו, החלום הפך מהר מאד לחלום בלהות. הוא היה חלום כשחזית בו. הוא היה חלום למאמניו. הוא היה חבר קבוצה חלומי. הוא היה הסנטר הטוב ביותר בסוף שנות ה-80 ותחילת שנות ה-90. זה ספור גמור שאין עליו ויכוח, ולא מעניין אותי מה יגידו אוהדיהם של פטריק יואינג או "האדמירל" דייויד רובינסון. למעשה, בשנתיים ש-MJ ניסה כוחו בבייסבול במטרה להגיע בו לרמה של המייג´ור-ליג – מטרה שלא הושגה גם בגלל שזה היה מלכתחילה מבצע עם סכוי קטן, ואז השביתה הרסה כל סכוי שזה יקרה – הוא, חאכים, היה השחקן הטוב בעולם. נקודה. וכשאתם קוראים בספרי הנבא שגובהו היה 2.14 מ´, אני מרשה לכם לגחך. הוא היה 2.08 מ´ ולא מילימטר אחד יותר.

הוא נולד בניגריה ב-1963. משחקו כמובן היה כדורגל עד שהתחיל לצמוח לגובה שבתיכון בניגריה הוא ענק. הוא החל לשחק כדורסל. חבר של מאמן יוסטון יוניברסיטי המהולל גיא לואיס ראה את הנער בלאגוס וצלצל ללואיס: "יש כאן פוטנציאל רציני". לואיס הזמין את האקים (ששינה שמו אח"כ לחאכים) לביקור. הוא הגיע לשדה התעופה ואיש לא היה שם לקבלו. הוא הרים טלפון: "קח מונית" נאמר לו.

 

 

 

הם היו צריכים להביא לימוזינה במקום מונית, ואולי אפילו שטיח אדום עם תזמורת, וזה הסתבר להם אחרי האימון הראשון. לואיס החליט לא להכניסו לקבוצה ובמקום זה לעשות לו "רדשירטינג" (המאפשרת 4 שנות משחק באוניברסיטה, אפילו אם הוא כבר בשנתו החמישית ולומד לתואר מאסטר) זה היה ב-1980. בעונה הבאה הוא שיחק מעט, וכמעט לא היה שותף להישג הקבוצה שהגיעה ל-"פיינל פור" , רק כדי להפסיד לאלופה צפון קרולינה.

אולג´ואן – ביישן הוא לא היה – ביקש פגישה עם צוות המאמנים. הם חשבו שנישבר לו ושהוא החליט לחזור הביתה. פיהם נפער כשהוא פנה אליהם: "צוות מאמנים מכובד. בקשתי פגישה של כל הצוות כדי שיחד תיבנו תכנית שתגביר את מספר דקותיי בקבוצה". כל צוות המאמנים ניכנס להלם. סטודנטים מיוסטון לא מדברים ככה! והוא לא דיבר כסטודנט. הוא כבר אז דיבר כאיש עסקים! הם הציעו לו לבקש משחקן בשם מוזס מלון המשחק ביוסטון רוקטס שייתן לו כמה "שעורים פרטיים" בחופשת הקיץ. "מי זה מלון?", שאל. "או, זה איזה שהוא סנטר שהיה MVP של אליפות נבא", נאמר לו.

מוזס נהג לשחק בקיץ עם כל מיני שחקנים מקצוענים שהופיעו, שחקני יוסטון יוניברסיטי, וכמה שחקני מגרשי משחקים מדאונטאון. בין אולג´ואן ומוזס נוצרה כימיה מיוחדת. משך כל חודשי הקיץ לא שמעו מאמני יוסטון מילה מהניגרי. הוא העדיף ללמוד כדורסל ולהתאמן בשקט, ולהגיע לפתיחת הלימודים כמוצר מוגמר.

הוא פשוט הופיע לאימוני תחילת העונה. כל המאמנים פקחו עיניהם כלא מאמינים. לפתע הם רואים שחקן חדש, אחר, שעושה דברים נפלאים על הפארקט. מיד נוצרה כימיה עם שחקן בשם קלייד דרקסלר. החמישייה מיד זכתה לכינוי "PHI SLAMA JAMA" כי כל אחד מהחמישייה היה דאנקיסט נפלא. כל משחק שלהם היה אופרה של דאנקים, הלי-הופים, ומה לא, כשכולם לוקחים תור, אך איש לא עשה זאת טוב כמו קלייד והאקים.

בשנת הסופומור שלו הם הגיעו לגמר ה-NCAA והפסידו לצפון-קרולינה סטייט של המאמן ג´ים וולואנו המפורסם (שניפטר מסרטן מוח כמה שנים אחרי) ב-1983. אולג´ואן ניבחר ל-MVP של הטורניר, אחת הפעמים היחידות שהתואר ניתן לשחקן של הקבוצה המפסידה. אולג´ואן שיחק כבר ללא דרקסלר שניבחר בדראפט של 1983. שנה אח"כ שוב הגיעה אוניברסיטת יוסטון לגמר ה-NCAA והפעם הפסידה לג´ורג´טאון, שהיה לה סנטר איתו תהיה לאולג´ואן מלחמת חורמה שנים על גבי שנים, בשם פטריק יואינג.

=================================================
הדראפט של 1984
=================================================

בסיומה של עונת 1983-1984 היה עליו להחליט אם להישאר באוניברסיטה או ללכת לדראפט. אז הבחירה הראשונה נקבעה ע"י זריקת מטבע (הלוטרי ניכנס לתוקף רק ב-1985). "צלצלתי לניגריה ושם אמר לי כהן-אליל שיוסטון תנצח בזריקת המטבע ושהם יבחרו בי. כמובן שזו הייתה סתם מסורת, אך להזיק ידעתי שזה לא יכול! איך אומרים יהודים שהכרתי על השפעת מרק עוף חם על שפעת? "אולי זה לא עוזר, אבל בטוח שזה לא מזיק!".

הכהן צדק. יוסטון זכתה בבחירה. הייתה לה אפשרות לבחור במייקל ג´ורדן, צ´ארלס בארקלי, וג´ון סטוקטון, אך בחרו בחאכים. לדעתי אחת המחמאות הגדולות ביותר להן זכה חאכים משך כל שנות הקריירה שלו היא העובדה שאני לא שמעתי אפילו פעם אחת ביקורת על בחירתו לפני מייקל. הביקורת האיומה הייתה על פורטלנד שבחרה שנייה, וקראה בשמו של סם בואי. ג´ורדן ניבחר שלישי ע"י הבולס, ואת שאר הסיפור אתם יודעים.

 

 

=================================================
הסנטר הנפלא של הרוקטס
=================================================

כבר בעונתו הראשונה כמקצוען הצלחתו הייתה מסחררת כשהוא היה הגורם העיקרי בהפיכת הרוקטס מקבוצה של 29 ניצחונות ו-53 הפסדים לקבוצה של 48 ניצחונות ו-34 הפסדים. הוא וראלף סמפסון (2.24 מ´, רוקי העונה ב-1984) התחברו לבנות את "מגדלי התאומים", הנשק הארסי והמפורסם של יוסטון. כבר בעונת הרוקי שלו חאכים קלע 20.6 נק´, 11.9 ריב´, ו-2.68 גגות למשחק. רק בגלל שהיה אחד בשם מייקל ג´ורדן, הוא לא זכה בתואר "רוקי העונה". רק שניהם קיבלו בחירות לתואר רוקי העונה! בכלל, לדעתי בגלל נוכחותו של מייקל כמעט בכל שנות הקריירה של חאכים, הוא לא זכה לפופולאריות שהיה זכאי לה!

בעונתו השנייה הוא העלה את ממוצעיו ל-23.5, 11.7, ו-3.4 בלוקים למשחק, והרוקטס סיימו עם 31-51 מצויין. בפלייאוף הם הרסו את הלייקרס בקלות 4-1 בהפתעה עצומה, אך בגמר הנבא הם הפסידו לסלטיקס של 1985-1986, הקבוצה הנחשבת לאחת הטובות אי-פעם.

שתי עונות אח"כ (1987-1988) סמפסון – שתמיד סבל מבעיות בברכיים – הועבר לגולדן סטייט ווריורס ושם סיים את הקריירה הדי עצובה שלו. בעונת 1988-1989 חאכים הופך למנהיג היחיד ללא עוררין של הרוקטס. הרוקטס סיימו את העונה 37-45 כשחאכים מוביל את הליגה בריבאונדים (13.5; שני היה בארקלי עם 12.5), עם 24.8 נק´ ו-3.4 חסימות למשחק. בפלייאוף חאכים היה נפלא עם 37.5 נק´, ו-16.8 ריבאונדים, וההפתעה הייתה עצומה כשהיוסטון הפסידה לדאלאס בארבעה משחקים.

עונת 1989-1990 הייתה מאכזבת ליוסטון, אך חאכים העמיד ממוצעים נהדרים כשהוא הופך לאיש הצבע הדומיננטי ביותר בכל הנבא (שוב הוביל בריב´, 14.0 לעומת ה-12.0 של דייויד רובינסון). הוא גם הוביל את הליגה בגגות (4.5) כשהוא הופך לשלישי בהיסטוריה אחרי קארים וביל וולטון להוביל את הליגה בריבאונדים וחסימות. הוא גם עשה מרובע של דאבלים במשחק אחד (שתי ספרות בנקודות, קטיפות, גגות, וחלוקות), השלישי בהיסטוריה לעשות זאת.

עונת 1990-1991 הייתה עונה נהדרת נוספת לחאכים מבחינה סטטיסטית, אך הסוויפ של הלייקרס בגמר אליפות המערב חיבל בכל. העונה הבאה הייתה קטסטרופית עבור הרוקטס שלא הצליחו לעשות את הפלייאוף. אבל עונת 1992-1993 החלה עם מין התלהבות ממשהו גדול שעומד לקרות. הרוקטס עשו שיא מועדון עם 55 ניצחונות, וחאכים סיים את העונה עם שיא נקודות ממוצע עבורו (26.1) עם 13.2 קטיפות ו-3.1 בלוקים למשחק, למרות דאבל וטריפל-טים עליו כמעט כל משחק. הסטטיסטיקה המפליאה ביותר היו ה-3.5 אסיסטים שלו למשחק באותה עונה!

 

=================================================
שנות האליפות
=================================================

עונות 1993-1994 ו-1994-1995 העלו את חאכים לכיתת הסנטרים הגבוהה ביותר אליה שייכים צ´מברליין, ראסל, וקארים (אח"כ גם שקיל). כולם ניסו לעצרו ונכשלו: פטריק יואינג, דייויד רובינסון, דיקמבה מוטומבו, ושקיל או´ניל. את הפלייאוף נגד הניקס ב-1994 לא אשכח לעד. באמצע המשחק הרביעי בניו-יורק, פתאום מראים לנו על מסכי הטלוויזיה הניתנים לכל עיתונאי את או.ג´יי. סימפסון נוסע בטנדר עם אקדח ביד כשמאחוריו עשר ניידות משטרה. אגב, בשנת 1993 חאכים הפך לאזרח אמריקאי, והיה שותף למדליית הזהב של DREAM TEAM III באטלנטה.

הניקס שיחקו מצויין. הם הגיעו ליוסטון בהובלת 3-2, עם משחק אחד לניצחון. הרוקטס מובילים 84-86. שתי שניות לסיום. טיים-אאוט של הניקס. תרגיל המשאיר את ג´ון סטארקס פתוח מהצד לשלשה, וניצחון. על הספסל יושב יוברט דייויס, קלעי ה-3 של העונה, שפט ריילי לא בטח לקחת את הזריקה האחרונה לניצחון. סטארקס החטיא (ישנם הטוענים שחאכים חסם במקצת את זריקתו. צילומי הוידיאו לא מוודאים אם אמנם חאכים נגע בכדור או סתם קפץ עם זרוע מושטת להפרעה). אליפות של יוסטון. אריק הניג, עופר שלח, ואני – שלושתנו חולי ניקס עם קבלות – יושבים משותקים. חאכים ניבחר ל-MVP של הפלייאוף. חאכים התעלה על יואינג בנקודות (26.9 ב-50% דיוק נגד 18.9 ב-33% דיוק של יואינג) ובריבאונדים. ליוסטון הייתה אז קבוצה די אלמונית. אבל איש לא ידע כמה טובים הם האלמונים הללו, ומה יתפתח מהם תוך שנתיים-שלוש: וורנון מקסוול, קני סמית´, רוברט הורי, אוטיס ת´ורפ, וסם קאסל.

בעונה אחרי (1995) מקסוול ("MAD MAX") עזב, וקלייד דרקסלר ניכנס. בפלייאוף שוב נתן חאכים משחקים אדירים עם ממוצעים של 27.8 נק´, 10.8 קרשים, ו-3.4 גגות, כשהוא מעפיל על כל הסנטרים נגדם שיחק (ובעיקר דייויד רובינסון). הוא שוב זכה ב-MVP של הפלייאוף כשהוא מנצח את רובינסון, ה-MVP של העונה הרגילה באליפות המערב, ואת שקיל אוניל מאורלנדו, באליפות הנבא (בה קלע 33.0 נק´ ב-52% דיוק עם 11.2 ריב´).

ב-1997-1998 ממוצעו ירד ל-16.4, ועונה אח"כ דרקסלר פרש (כשצ´ארלס בארקלי הגיע), ואז גם סקוטי פיפן מהבולס הגיע. הייתה זו העונה המקוצרת בגלל השביתה, ואז הגיע גם הפלייאוף האחרון בו הפסידה יוסטון ללייקרס באליפות המערב. הייתה זו העונה ה-12 ברציפות שאולג´ואן היה ב-´אול-סטאר´. באוגוסט 2, 2001 אולג´ואן הועבר בטרייד לטורונטו בה שיחק את עונתו האחרונה בנבא כשהוא קולע את ממוצעיו הנמוכים ביותר מאז הפך מקצועני: 7.1 חיצים, ו-6.0 אשכוליות.

 

 

=================================================
"DREAM SHAKE"
=================================================

אולג´ואן ניחן בעבודת רגליים מהירה שאיפשרה לו לשמור אפילו על סמול פורוורדים ושוטינג גארדס. בהתקפה היו לו תנועות התעייה ("FAKE") מצוינות. שאקיל אמר עליו: יש לו 5 הטעיות, ולכל הטעייה יש לו 4 דרכים שונות לסיימה, מה שנותן לו 20 דרכים להטעיה. הוא בלתי ניתן לעצירה!". הוא התעלה משך 5 שנים רצופות על הסנטרים הטובים ביותר (יואינג, רובינסון, ואח"כ שאק), והוא נחשב עד היום ל-FINEST PLAYER הגדול מבין הסנטרים.

הסט של ה"פייקס" שלו ואז "הספין" המיוחד נתנו לתנועתו את הכינוי DREAM SHAKE שהיווה את אימת הליגה משך יותר מתריסר שנים.

=================================================
אחרי הכדורסל
=================================================
חאכים הפך לאזרח אמריקאי ב-1993. ביקשו ממנו שירוץ לסנאט אך הוא סירב. ב-1996 הוא נישא לאשתו דליה אסאפי ויש להם שתי בנות, ראמאה ואיישיה. יש לו גם בת מנישואיו הראשונים בשם אביסולה אולג´ואן שהוזמנה לטורניר מקדונלד לתיכוניסטיות הטובות בארה"ב, והיא משחקת היום באוניברסיטת אוקלהומה. סיפרו "דה ליבינג דרים" הפך לבסט סלר ב-1996.

הוא סרב לייצג את נייקי או אדידס, ובחר להיות נציג ´קונברס´, הנעל האמריקאית האוריגינלית הישנה בה שיחקנו כולנו בשנות ה-50 וה-60. הוא מסביר: "אמא עובדת לא יכולה להרשות לעצמה לקנות לבנה זוג סניקרס ב-120$. אני מעדיף לייצג נעלי כדורסל של 35$!"

אחרי ששיחק 20 שנה ביוסטון (אוניברסיטה פלוס נבא) הוא הפך ל-"יקיר העיר". הוא ניכנס לעסקי דלא-ניידי ושוויו מוערך היום בכמה מאות מיליוני דולרים. חאכים, שסרב להצעות אימון, הוא מורה בנשמתו ורצה ללמד כדורסל. הוא פתח את מחנה הכדורסל המפורסם שלו "BIG MAN CAMP" הנחשב לאחד ממחנות הקיץ הטובים בנמצא לסנטרים צעירים. הוא היה מאמן אישי של אמקה אוקפור, ואח"כ יאו מינג. חברו הטוב ביותר הוא קלייד דרקסלר. הוא ניבחר כאחד מ-50 האגדות ולהיכל התהילה ב-2008, קצת מאוחר לטעם רבים.

 

 

איש עסקים

================================================
אתגר השבוע (שניתן בשבוע שהמאמר הופיע לפני כמה שנים טובות)
================================================

חמישיית שחקני נבא ששיחקו כמקצוענים בספורט אחר

********

מנחם לס

בעל האתר, הבוס הראשי, וכותב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 20 תגובות

  1. הסנטר הטוב ביותר בתקופה המודרנית. מה שהוא עשה לשאק בגמר הNBA צריך להיכנס לדברי הימים של הכדורסל.
    מה שלא מוזכר פה הוא שהיה אחד משחקני ההגנה הטובים בתולדות המשחק
    http://youtu.be/0GCyU0sKxqI

  2. הדברים עליו ברשימותיי :
    בן זונה של שחקן. זריז, מהיר, חכם, ארסי, ווינר על.

    בתור הצד של הניקס אני יכול להגיד שההשוואה ליואינג כמעט מגוחכת. קח את יואינג תן את החלום.

  3. עוד שני פרטים סטטיסטיים שוליים:
    26 ימים לפני שהשיג את הקוודריפל-דאבל, היה לו משחק של 29 נקודות, 18 ריבאונד, 11 חסימות ו- 10 אסיסטים אבל הליגה בחנה את המשחק מחדש וקבעה שהיו "רק" 9 אסיסטים…
    אולג'ואן וקירילנקו הם היחידים אי פעם שהיה להם משחק של 6 ומעלה בכל 5 הקטגוריות העיקריות (נקודות, ריב', אסיס', חטי', חסי').

  4. בעונת השיא שלו 1995 עונת האליפות השניה, אני זוכר שזה היה בזמן הראמדן הוא פגש באותו שבוע את יואינג, שאק ורובינסון, ועשה צחוק משלושתם למרות שהוא מוסלמי וצם במשך היום.

    הסנטר הגדול ביותר מאז קארים, ובוודאי המגוון ביותר מאז ומעולם.
    הייתה בו חתוליות וזריזות שמתאימה לגארד ואנרגיה לא נגמרת. בשנתיים של האליפות הוא העלה את רמת משחקו לשליטה מוחלטת במגרש מעמדת הסנטר.

  5. לא ווילט, לא שאקיל ולא כארים התקרבו להאקים. הסנטר הטוב בהיסטוריה. מעבר לכך לדעתי הוא וסמפסון היו הפרונט קורט הכי טוב בהיסטוריה וסמפסון היה קטלני כשהו שיחק בעמדה 4 עם ה-2.24 שלו, אלמלא הפציעה שלו הוא המספר 4 הטוב בהיסטוריה.

  6. הדברים עליו ברשימותיי:

    מנהיג, ווינר ושחקן מגוון ללא נקודת חולשה. מהיחידים שהשיגו קוואדרופל-דאבל כשחוץ מהפעם שהשיג זאת באמת הייתה פעם נוספת (שהייתה לפני הק"ד שנחשב) כשבתחילה נחשב לו הק"ד אך הליגה פסלה אותו ומחקה אסיסט אחד לאחר צפייה בקלטת המשחק. הק"ד הושג ב-29 במרץ 1990 נגד מילווקי כש"החלום" קולע 18 נק' (14-6 מהשדה וגם 8-6 מהקו), קולט 16 רי' (שישה בהתקפה), מוסר 10 אס' וחוסם 11 פעמים, וגם חוטף פעם אחת ומאבד 5 פעמים ב-40 דק' בניצחון החוץ 94-120; המשחק שבו הליגה פסלה את הק"ד היה ב-3 במרץ באותה שנה נגד גולדן-סטייט ווריירס כשחאכים (נולד כהאקים) השיג 29 נק' (25-13 מהשדה וגם 4-3 מהקו), 18 רי' (שישה בהתקפה), 9 אס' ו-11 חס' וגם 5 חט' ב-40 דק'. למרות שהליגה פסלה את הק"ד ומחקה אסיסט, עדיין במקורות שונים מופיעים בנתוני המשחק עשרה אס' כמו ב"בסקטבול-רפרנס": http://www.basketball-reference.com/boxscores/199003030HOU.html), ולפי רישומים אלו המשחק הזה הוא למעשה לא רק ק"ד אלא אף 5X5, מה שרשמית לא הושג עד כה. מעולה בהתקפה ובהגנה, ריבאונדר משובח, מוסר נהדר, חוטף מצוין לגובהו ומגדולי החוסמים, חזק וזריז למרות גובהו (רשום כ-2.13 מ' אך למעה הוא כ-2.10).
    זכה מן ההפקר בפרישתו הראשונה של ג'ורדן בקיץ 93' והוביל את הרוקטס לשתי האליפויות היחידות שלהן עד כה כשהוא זוכה באליפויות שבהחלט הגיעו לו ובתאריMVP של הגמר כשלצדו מככבים ב-94' ורנון מקסוול, רוברט הורי, סם קאסל ואוטיס ת'ורפ, וב-95' דרקסלר שעימו שיחק במכללת יוסטון, רוברט הורי, מריו אלי וסם קאסל בקבוצה הטובה מבין השניים. בעונת 93-94 הפך לשחקן ה-NBA היחיד שזכה באותה עונה בתארים שחקן ההגנה של העונה, ה-MVP של עונה הסדירה ו-MVP של סדרת הגמר כשבה השיג 26.9 נק' ב-50% מהשדה (150-75) ו-86% מהקו (43-37), 9.1 רי', 3.6 אס', 1.6 חט', 3.9 חס' ו-3.6 אי' (השיג 25 בדיוק באס' ואי') בשבעה מש' נגד הניקס כשיואינג מנגד השיג יותר רי' (12.4) וחס' (4.3) וקרוב בחט' (1.3), אך קלע 18.9 נק' ב-36.3% מהשדה (160-58) בלבד, שרעים לשחקן ציר ובוודאי ברמתו של יואינג, וכן קלע יואינג ב-71.2% מהקו (21-15) בפחות מחצי זריקות מאשר האקים, ובנוסף ליואינג היו 1.7 אס' לעומת 3.1 אי' (12 לעומת 22); בעונה הבאה השיג בגמר בניצחון החלק על המג'יק עם שאק בגיל 22 וצעיר בעשור מהאק' (28 נק' ב-59.5% מהשדה, 12.5 רי', 6.3 אס' ו-2.5 חס' ב-45 דק'), 32.8 נק' ב-48.3% מהשדה ו-69.2% מהקו, 11.5 רי', 5.5 אס', שתי חט', שתי חס' ו-2.75 אי' ב-44.8 דק' למשחק.
    אף שנבחר ראשון ע"י הרוקטס בדראפט 84' שבו ג'ורדן נבחר שלישי, אין מי שרואה בכך בחירה מוטעית וכישלון של הרוקטס.
    סיים 18 עונות עד גיל 39 עם 21.8 נק' ב-51.2% מהשדה ו-71.2% מהקו, 11.1 רי', 2.5 אס', 1.7 חט', 3.1 חס' ושלושה אי' ב-35.7 דק' למשחק בעונה הסדירה; 25.9 נק' ב-52.8% מהשדה ו-71.9% מהקו, 11.2 רי', 3.2 אס', 1.7 חט', 3.26 חס' ו-2.9 אי' ב-39.6 דק' למשחק בפלייאוף.

    1. תיקון: 5X5 דווקא כן הושג, בין השאר ע"י קירילנקו ואל"ט גם ע"י חאכים (זה הכתיב הנכון לשמו אחרי ההתאסלמות)

  7. מנחם , למה אתה חושב שהוא 208 בלבד
    הוא עומד ליד יואינג והם נראים לי שווים בגובהם

    שפרש מכדורסל היה טופ טן בנקודות חסימות חטיפות וריבאונדים
    שחקן עצום , היה בדור של גבוהים אדירים . יואינג שאק כארים הזקן דוויד רובינסון
    זרח מעל כולם

  8. איזה שחקן!
    פשוט קלאסה,אפילו בהייליטס שאפלטון אעלה כאן לשפשף את העיניים.

    מידי פעם שאני צופה בסאקטאון במהלך התקפה של קאזינס, אני אומר לשניה וואו מזכיר בטיפה האקים ואז הם יורדים להגנה וקאזינס עוד לא שם ואני חוזר בעצב לקאזנס ומתעורר מהחלום.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט