חמשת רגעי (ומשחקי) העשור ב-NBA בעשור האחרון/ רותם אלרן

בשעה 12 בלילה, ברגע שהשעון יזוז דקה קדימה, נתחיל שנה חדשה, ובנוסף לכך, עשור חדש. לכבוד סיום העשור ראוי לציין את חמשת הרגעים הגדולים והמשמעותיים ביותר אשר עשו את העשור והפכו אתו ללא פחות מבלתי נשכח.

5. הקליעה של קוואי מול פילדלפיה

במשחק השביעי של סדרת חצי גמר המזרח בין הטורונטו ראפטורס לפילדלפיה 76' ב-2019, המשחק הגיע לנקודה בה טורונטו הוציאה כדור מהצד השמאלי של המגרש עם 4.2 שניות על השעון. התוצאה הייתה 90-90, ושתי הקבוצות ידעו שמשחק זה הוא משחק קריטי על מנת לנסות להגיע לגמר.

את הכדור קיבל קוואי לנארד, הסופרסטאר של טורונטו, כשאליו צמוד אחד משומרי הפרימטר הטובים בליגה, בן סימונס. הוא רץ בכדרור אל הצד הימני של המגרש, כשבדרך נדבק אליו גם ג'ואל אמביד, אחד מהאנשים הגדולים והחזקים בליגה, הוא שחרר זריקה תוך כדי תנועה מעל אמביד, 0.5 שניות לסיום. הכדור פגע פעם אחת בטבעת ואז עוד פעם, ועוד פעם, ועוד אחת ואז אחת אחרונה לקינוח, ונכנס לסל כשטורונטו מעפילים לגמר המזרח ובסופו של דבר זוכים באליפות.

סל זה היה קריטי ביותר עבור טורונטו, אך לא פחות מכך לכל ה-NBA – מי היה יודע לאן קוואי היה הולך ואיזה החלטות היה מקבל לולא סל זה שהוביל בעקיפין לאליפות. סביר להניח שבעוד שנים רבות, כשניזכר מה היה בליגה בעשור זה, סל זה יהיה אחד הרגעים הזכורים ביותר.

4. משחק 60 הנקודות של קובי

ב-14.4.2016, במשחק ה-82 בעונת 2015/16 הלוס אנג'לס לייקרס אירחו את היוטה ג'אז. שתי קבוצות שלא היו בשיאן, במיוחד הלייקרס שעד אותו משחק ניצחה 16 משחקים בלבד למשך כל העונה. לכאורה, משחק לא חשוב במיוחד אבל, ויש אבל גדול, זה היה משחקו האחרון בקריירה של כוכב ענק שסיים את הקריירה שלו באותו הערב – קובי ברייאנט.

במשחק הזה אותו ברייאנט אגדי לקח לא פחות מ-50 זריקות, ואף שלא קלע כלל בשש הדקות הראשונות של המשחק, הוא המשיך לזרוק ולזרוק. במחצית הראשונה ברייאנט זרק 20 זריקות לבדו, אך קלע רק 7 מתוכן (35%). לעומת זאת, במחצית השנייה זה כבר היה סיפור אחר לגמרי עם 15 מ-30 (50%).

ברייאנט קלע 23 נקודות ברבע האחרון של משחק זה, כולל את 13 הנקודות האחרונות של הלייקרס, ופרש בסטייל עם ניצחון שכביכול לא שינה הרבה, אבל הותיר חותם ענק בליבנו, ובסופו של דבר, קובי פרש כמו שרק קובי יכול.

3. הבלוק של לברון על איגואדלה

ב-2016, במשחק השביעי של סדרת הגמר בין קליבלנד לווריורס, שהתקיים לאחר שהווריורס הובילו 3-1 בסדרה והקאבס ניצחו את 2 המשחקים הבאים, הכדור היה אצל סטף קרי במאזן נקודות 89-89, 1:53 לסיום. הוא מסר דרך הרצפה לאיגואדלה, שנראה שהיה לגמרי לבד.

איגואדלה עלה ללייאפ, ואז הגיע מפלצת הידועה גם בשם לברון ג'יימס, אשר הגיע מאחור והדביק את הכדור לקרש באחד הרגעים הזכורים והאייקוניים ביותר שהיו אי פעם בליגה הטובה בעולם, ולא רק בעשור האחרון. בהמשך הגיעה גם שלשה נהדרת של קיירי אירווינג, אך בסופו של דבר החסימה של לברון היא המהלך הזכור ביותר מסדרה אגדית זו.

2. השלשה של ריי אלן

בסדרת הגמר של המיאמי היט מול הספרס, שבה שיחקה אחת מהקבוצות המפחידות אשר היו בתולדות הכדורסל – מיאמי עם לברון, וויד ובוש, אשר התחרתה באחד במועדון המצליח ביותר במאה ה-21, הסן אנטוניו ספרס.

במשחק השישי של הסדרה בין הקבוצות, כשהמשחק על הקו במצב של 95-92 לספרס, 18 שניות לסיום, מיאמי העלו את הכדור בגרש בידיעה שאם הם מפסידים במשחק הם מפסידים גם את הסדרה.

את הכדור קיבל לברון ג'יימס, שחקן ענק כשלעצמו, וזרק עם 11 שניות על השעון לשלוש. הכדור פגע בצד השמאלי של הטבעת וניתז החוצה. את הריבאונד תפס הדינוזאור AKA כריס בוש, אשר מסר את הכדור לפינה, לקלעי השלשות הטוב בכל הזמנים (לפחות בינתיים), ריי אלן, אשר תפס אותו, צעד צעד אחד אחורה, ואז עוד אחד וזרק כשטוני פארקר צמוד אליו. הכדור ריחף לו באוויר ברכות, ו… סוויש. רק רשת.

את המשחק מיאמי ניצחו בסופו של דבר בהארכה ובסופו של דבר זכו באליפות, דבר אשר ללא ספק קרה בגלל השלשה של אלן, אשר בלעדיה הזכייה לא הייתה מתאפשרת. ההשפעה של הזריקה הזו היא עצומה והיא תהיה חרוטה במוחו של כל אוהד כדורסל.

1. "The decision"

ב-8 ביולי 2010 התקיימה תכנית טלוויזיה בשם "The decision" בה אחד מהשחקנים הטובים בעולם, בין אם ב-2010 או בימינו אנו, לברון ג'יימס. לברון קיים תכנית זו במסגרת כך שהשתחרר לשוק החופשי באותה שנה לאחר 7 שנים בקליבלנד קאבלירס, והכוח להחליט על היכן ישחק בעתידו היה בידיו.

התכנית שודרה ברשת ESPN ואורכה היה כשעה, בסופה לברון הכריז על כך שיגיע למיאמי בדרך אייקונית שנצרבה בלקסיקון הכדורסל: "This fall, i am going to take my talent to south beach". החלטה זו של לברון הייתה קריטית ביותר לא רק בכך שהוא חיזק את מיאמי באופן בל יתואר, אלא שהוא גם היה אחראי בכך ליצירת סופר טים במיאמי יחד עם כריס בוש ודווין וויד.

התכנית קוימה למטרה טובה- לברון רצה לתרום את כספי השידור לתנועת הצופים האמריקאית, אך ללא כוונתו הוא נהפך לאחד השחקנים השנואים ביותר, בין אם בשל כך שבנה סופר טים במיאמי או בשל כך שעשה זאת באופן כה חסר לב ושיווקי, ובכך עזב את עיר ילדותו.

אחרי הכל, זהו רגע הכדורסל החשוב ביותר בעשור זה עבורי, בגלל ההשפעה על התפישה ב-NBA אשר השתנתה וכעת זוהי ליגה של שחקנים ולא של בעלים כפי שהיה קודם. לברון שינה את הליגה מקצה אל קצה והחל את עידן קבוצות העל.

מוזמנים לשתף את הרגעים שלכם בתגובות, וניפגש בשנה הבאה!

לפוסט הזה יש 24 תגובות

  1. אני כתבתי כמדומני בעבר הרגע הגדול ללא ספק אלן .
    (ההודעה אגב לא שייכת לרגע ספורטיבי).

    מחוץ לנ.ב.א
    אז סל העשור היה זה של פריזניטיס בשנייה האחרונה שהעניק את הגביע לאולימפיקוס 12.
    באותו היום אגב היה הרגע הדרמטי של העשור רגל כאשר סיטי כבשה צמד בדק האחרונות שער הניצחון של אגוארו שהביא את האליפות לסיטי על חשבון היוניטד .
    בארץ רגל לדאבוני רגע העשור הוא השער של זהבי בטדי שהביא להפועל תל אביב אליפות בעונת הקיזוז.

    בכדורסל המקומי נראה שכל הדרמות היו בעונת 2014 אז היה נס מילאנו והחטיפה האס והשלשה של בלו בניצחון בפיינל פור על צסקא וההצגה של רייס בהארכה מול ריאל והניצחון בהארכה לאחר הפסד ב 40 דק בגמר הכפול מול מכבי חיפה בארץ.

  2. תודה רבה רותם. העשור האחרון היה מלא בהרבה רגעים מטורפים ומרגשים. אחד הרגעים שהייתי מזכיר ברשימה הזאת היא ההחלטה של דוראנט להצטרף לגולדן סטייט, ההחלטה הזאת שינתה את הפרצוף של ה-NBA ויצרה דיון סוער שהחזיק וגם יחזיק שנים אחרי אותה החלטה. אבל כן בחרת רגעים מצוינים ואייקונים ולגמרי אין לי בעיה עם הרשימה שלך. אני מצפה מהעשור הבא שיהיה אפילו יותר מסעיר, ובייחוד ליריבות האירופאית של דונציץ' ויאניס.

  3. לדעתי אין באמת דרך לבחור ברגע כזה או אחר, אבל אפשר להוסיף:
    ההחלטה 2.0 – של דוראנט
    האליפות של הספרס ב-2014, תבחר רגע שבא לך
    הפציעה של קליי ב-2019
    האליפות של נוביצקי – תבחר רגע שבא לך.
    ההטרדה של הארדן ב-2012
    .
    יצא שהרחבתי לעשיריה אז זה מסתדר, אבל לדעתי המשחק של קובי לא באמת השפיע.

    1. נוביזקי מוביל את דלאס לאליםות ראשונה ובדרך מדיח את המגינה על התואר ואת הokc ואת הspurs היה לא פלייאוף קשה ובסוף את המיאמי המצויינים והיהירים הוא גם ניצח וזה משהו שחייב להיות בטופ 5

  4. המשחק של קובי לא שייך לכאן. הוא כלום שום דבר ביחס לשאר הדברים שכתבת כאן. הוא סתם רגע קיטשי אמריקאי, שמסמל באמת את המשחק הלא יעיל, סופר אנוכי של קובי, שכאשר הוא משולב בעוד הרבה כשרונות ובמאמן טוב שהוא מחליט לשמוע בקולו (מסתבר אצל קובי שזה רק פיל ג'קסון, וגם זה לא תמיד…), הוא גם מצליח להביא אליפויות, לא אומר שלא, אבל למעשה אני חושב שלקובי אישית יש אחריות עצומה על העשור האבוד של הלייקרס, העשור הנוכחי שבוזבז בבזיונות נוראיים, יש הרבה שותפים להחלטות המטומטמות של הנהלת הקבוצה, אבל עד הפרישה של קובי ב-2015-2016, זה הכל קשור לקובי.

        1. לדעתי זה בסדר גמור להחזיר בריבית לשחקן הטוב ביותר שלך שהיה שם בכל הרגעים במשך כל תקופת הקריירה שלו ובנוסף הביא כמה אליפויות,הכניס מיליונים של כספים למועדון ממכירות ושידורים.
          יכול להיות שיש כאלו שמעדיפים את הדרך "הכושי עשה את שלו….." ולזרוק אותו ברגע שהוא פחות מועיל מבחינת משחק .
          .
          בתור אוהד ספרס,אהבת איך פארקר גמר בשרלוט ולא בס"א רק בגלל שהוא כבר הזדקן ?

          1. מסכים לגמרי שלא צריך היה לזרוק אותו לכלבים, אבל אפשר, וצריך היה, למצוא דרך אחרת לעשות זאת, למשל לתת לו אחוזים במועדון אחרי הפרישה, במקום לשעבד 25 מיליון דולר לשנה (שקול ל-45 היום!) על מי שכבר אינו שחקן מקס'. הלייקרס יכלו לגייס כוכבים בשוק החופשי ולוותר על כמה שנים שחונות. הדוגמא של הספרס היא טובה – טימי, במעמד דומה לשל קובי, קיבל 5.5 לשנה, ואמנם את השנה האחרונה לא שיחק, אבל זה לא סכום שהפריע לקבוצה להישאר תחרותית.
            .
            בנוגע לפארקר – למיטב ידיעתי הוא הודיע לפופ שהוא עוזב, כנראה כי רצה להמשיך לשחק דקות ארוכות במקום אחר, וכשגם זה לא קרה פשוט פרש.

      1. אדיסו מאיפה הבאת שנאה? אצלי אין דברים כאלו, באמת. אני בטוח לא שונא את קובי (וגם לא גרופי של לברון – מאיפה הבאת זה?), מאוד מעריך אותו על העשור הנפלא הקודם שלו, שחקו ענק באמת – אבל העברתי ביקורת על מה שקרה בעשור הזה, ולמרות שבטח הוא לא האחראי היחידי, והוא גם מבחינתו עבד קשה עם כל התשוקה שיש לו – היו עוד מלא שותפים לביש מזל ולבעיות הניהול של הלייקרס, אבל – בהחלט יש לו חלק גדול מזה. בהחלט. לדעתי לפחות. והמשחק האחרון העיני זאת ממש בדיחה – ממש מבליט את כל מה שכן בעייתי אצל קובי, לטעמי. זה אביוז של משחק, ממש.

    1. נ.ב-גם אני אישית לא בטוח שהייתי שם את המשחק האחרון שלו בחמישייה אבל כל התוספת שלך אחרי זה לא קשור לכלום אלא מסתם שנאה

  5. הרגעים שלי:
    1.השלשה של ארטסט במשחק שבע בדק' הסיום מול בוסטון גמר 10.
    2. הקאמבק של דאלאס במשחק 2 ברבע הרביעי בגמר 11,
    רבע אלוהי של נוביצקי ששינה את כל הסדרה.
    3. המחצית הראשונה של הספרס בגמר 14 במשחק 4 נדמה לי, תצוגת הכדורסל הקבוצתית הכי מושלמת שראיתי בחיי

  6. תודה רבה,בעיניי החסימה של לברון זה מהלך העשור.בכללי המשחק הזה היה משחק העשור,משחק 7 גמר NBA שיא הדרמות והמורשת,משחק מדהים.
    מחוץ לNBA הייתי מביא איזו זכייה של רוג'ר בגראנד סלאם,רק כי זה רוג'ר (יש את המשחק שלו בווימבלדון האחרון נגד נולה,שזה משחק לגולד,שנולה הציל שם נקודת טורניר)
    גם המספרת של רונאלדו מול יובנטוס זה רגע אייקוני.

    1. החסימה של לברון לדעתי האישית זה אחד המהלכים הכי אוברייטדים בהיסטוריה (אוברייטד לא בקטע שזה לא מהלך אחד הטובים אלא בקטע המוגזם בדירוג היסטורי כזה או אחר).
      מהלך בו עדיין יש כמעט 2 דקות לשחק הפך למהלך איקוני ברמה מוגזמת .
      מבטיח שאם זה היה מישהו אחר זה לא היה מוזכר והיה נקבר מתחת לערמות של מהלכים כאלה ואחרים,במיוחד.
      הייתי שם את אלן ,קוואי ,קיירי,לילארד ואפילו זה של ראסל מעל אותה חסימה של לברון.
      ואיפה מטה וורד פיס משחק 7 או שזה היה בעשור הקודם?

  7. מעולה, תודה רבה.
    קוואי היה הולך בדיוק לאותו מקום עם אותן החלטות. זה היה הכיוון שלו עוד מלפני שהגיע לטורונטו.
    הוא הגיע לשם כהשכרה לשנה אחת, ועשה את המירב.
    המשחק של קובי זה פארסה בעיניי ומוריד מערכו.

    1. בדיוק. פשוט פארסה. קובי בטוח יזכה בכמה רגעים עצומים בעשור הקודם, אבל בעשור הזה תכלס לא היה לו רגע ראוי לציון ברשימה המצומצמת הזאת, ואילו משחק הסיום ראוי לציון כפארסה…

  8. אולי ההשכרה לשנה הכי משתלמת בהיסטוריה של הליגה אשך … לא סתם בטורונטו לא נוטרים טינה ולא שורפים גופיות שלו..הביא תואר היסטורי לקנדים שספק מתי תחזור ההזדמנות לכך מבחינתם.

  9. יופי של בחירות, מסכים עם כולן פרט לזאת של קובי. הייתי מכניס במקום את האליפות של דאלאס, אולי את משחק מספר 2 בסדרה

  10. לא מבין איך ההחלטה של קוואי ופול גורג להצטרף לקליפרס לא בטופ 5.
    לא רק שזה שינה את הליגה מבחינת יחסי הכוחות זה שינה מכאן והלאה כל דפוס חשיבה של בניית הקבוצה, התנהלות מול שחקנים ומשא ומתן.
    בנוסף כמובן שהפיכתה של הקליפרס לקבוצה שצריך לנצח ושינוי של 180 מעלות בתדמית.מקבוצה של לוזרים לקבוצה הכי קשוחה בליגה שאף אחד לא רוצה איתה שום עסק ועוד בעיר שהלייקרס שולטים בה ללא עוררין.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט