רגעי הכדורסל הגדולים של העשור עבורי, דוק לס

לפעמים אני כותב 'מעורב' ושואל את עצמי 'WHAT IS WRONG WITH YOU?'

אתה בן 82, ואתה עדיין מתרגש, מתרגז, מתעצבן, משתולל (משמחה או שיברון לב), ומפציץ מילים לקהל שרובו יכול להיות בניך או נכדיך (לדעתי זה די שווה במספר. הגיל הממוצע של בנותי ונכדותי הוא 33)? אין לך דברים חשובים יותר לעשות?

אולי ישנם דברים חשובים יותר לעשות, אבל אין הרבה דברים מהנים אותי יותר מלשבת בבית ליד אשתי גייל – שהיא חובבת ספורט אמיתית, מבינה רצינית, ובייסבול, למשל, יודעת טוב ממני – לראות משחק כדורסל יחד איתה בשעב שאני גם נהנה מהמשחק וגם משלים את 'המעורב', בעוד שהיא פותרת תשבץ, קוראית בספר, או משוחחת עם אחת הנכדות. ז"א שאני לא יושב כמו פעם מרותק לכל תנועה, אלא אני גם במשחק וגם ב'מעורב'.

אני משלים עתה 6 עשורי כדורסל, ובעוד כמה ימים מתחיל את העשור השביעי. אני עדיין בתוך המשחק ובתוך האתר. רוב חברי בני גילי גם בישראל וגם כאן איבדו עניין מזמן. ז"א יש להם מושג מה קורה ומה הולך אבל הם איבדו מזמן את זהותם הספורטיבית, מלבד חברי הטוב ביותר משיכון ל' בת"א שטרופו על כל דבר שהוא מכבי ת"א רק עולה ומתגבר, ואני מאמין שהוא פחות או יותר ברמת המחלה שלי.

מחלתי לא מפריעה לי ולא פוגעת בי או במשפחתי. אני ממלא את כל חובותי המשפחתיות, האזרחיות, ואפילו היהודיות. אני קורא (כי מישהו ישראלי שולח לי) את פרשת השבוע כל שבוע, ומה הדיסקוסים והמסקנות הקשורים אליה, ובערך פעם בחודש אני הולך לשבת בבוקר בחב"ד, מנהג שהתחלתי בגרינוויל לפני 8 שנים וכנראה אמשיך בו.

טוב, עם ההקדמה הזאת (שהיא כנראה מיותרת כמו הרבה מההקדמות שלי) , החלטתי היום לנסות להיזכר בכמה מאורעות כדורסל – לטובה או לרעה – שאני מחשיב כמאורעות חשובים, ושהשפיעו עלי מאד, בעשור הזה. אשמח לשמוע בתגובות אם הרגעים האלה – ואחרים – היו גם 'הרגעים שלך'. מדי ערב, עד סוף השנה, אעלה זכרון כדורסלי שהשאיר בי אותותיו. אני לא מבטיח פוסט יומי כי מחר אנחנו זזים לחווה בצפון קרולינה, לבנה של גייל וכל הנכדים והנינים שהם חוגגים את 'חג המולד' (לא בדיוק 'חוגגים' אבל מחכים למתנות), ומהחווה הקשר האינטרנטי הוא לא קבוע ואמין.

***

הסל של ריי אלן בא אחרי החמצת שלשה של לברון ג'יימס (נא לא לשכוח שבימים ההם לברון היה בין 'הטובים' בפנקסי…), שכריס בוש הצליח לאסוף בריבאונד, ועם 5.2 טיקים מצא את ריי אלן בפינה. ריי התאמן, התכונן, והכין את עצמו כל ימי חייו לכדור כזה: המשחק על הקו…שלשה של 'לחיים או למוות'…

הוא קיבל כדור בדיוק בנקודה הנכונה, עשה את הצעד היחיד שיכול היה לעשות לפני שעלה לניתור כשהוא אפילו מספיק לתת קריצה למטה להבטיח שהוא מאחורי הקשת.

סוויש!!!!!

שוויון. הארכה, והשאר הוא הסטוריה.

כשהסל ניכנס קפצתי כמו תינוק. אני חושב שהיה זה הרגע המאושר ביותר בכל חיי הספורטיבים, למרות שנשאר זמן לספארס לקלוע, והארכה שלמה לנצח, ואז – אפילו אם הם מפסידים הלילה – ישנו משחק שביעי.

אבל אני ידעתי. ממש הרגשתי בנימי נפשי שהסל של ריי אלן שהיה ס"ה סל שוויון למיאמי המפגרת במשחקים 3-2, היה סוף הסיפור לעונת 2013. עוד אליפות למיאמי. עכשיו כשאני ניזכר באותה שנייה אני יודע שלא היתה לי כל זכות להרגיש ככה, אבל קפצתי כמשוגע עם צרחות, רקיעות רגליים, חיבוקים לגייל וכל מי שהיה איתנו. בדלום ממשי. טרוף.

היום כשאני חושב על הסל של ריי אני חושב גם על מה היה קורה לו הכדור היה מפקשש את הטבעת. לקוואי לינארד היתה טבעת שלישית ושלושה MVP'S בגיל 27. לכל ה-I DECIDED TO TAKE MY TALENT TO SOUTH BEACH היתה רק טבעת אחת. כל המעבר של לברון ג'יימס למיאמי היה נחשב היום למין תיקו בין הצלחה לכשלון. לטים דנקן, טוני פרקר, ומאנו ג'ינובלי היתה טבעת חמישית והם היו ניכנסים להסטוריה כ'שלישייה הגדולה בכל הזמנים'.

אבל ה'טריי' ניכנס. הסטוריית הכדורסל השתנתה עם הסל.

אני זוכר את ההרגשה הבלתי ניתנת לתאור כאילו קרתה לפני כמה דקות, ואנחנו 6.5 שנים אחרי.

אני יודע שאני קצת דפוק בראש כשאני אומר שהיה זה אחד הרגעים המאושרים בחיי.

*****

כל מי שרוצה לתרום ולתאר את 'רגע הכדורסל שלי' מהעשור האחרון (לא חייב להיות NBA!), אנא שלח לי בקובץ וורד או סתם כאימייל ל-meless1937@gmail.com

מנחם לס

הזקו והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 77 תגובות

  1. הפאמפ/פייק ספק צעדים של פאו, ואחר כך השלשה של מטה וורלד פיס הארטיסט והסווישים של סשה ווצ׳וביץ בעונשין לקינוח. רגעי הבטחת אליפות 2010 על הסלטיקס הארורים והשנואים אחרי טונות של דם, יזע ודמעות

    1. וכל זה כשהסלטיקס ללא הציר הפותח וגארנט פחות טוב מב-2008 ופירס ואלן גם די הרבה פחות טובים מב-2008 מה שגרם לשליטה של הלייקרס מתחת הסלים, ומפסידים בארבע נקודות בלבד בחוץ במשחק שביעי לאחר שהובילו עד הדקות האחרונות.
      החמצה גדולה לסלטיקס שללא הפציעות של גארנט ופרקינס היה לה סיכוי גבוה להיות שושלת של טריפיט וקובי לא היה זוכה באליפויות משלו.
      אך הפציעות התרחשו וזה מה שהיה.

          1. ראשית, שנתיים לפני. שנה לפני הסלטיקס לא היו בגמר כי גארנט היה פצוע.
            שנית, ההגנה של הסלטיקס בעונת האליפות בראשות גארנט הייתה יעולה למצוא פיתרון גם לביינום.

  2. דוק יקר ואלוף, לפני הכל אתה ממש בגיל של אבא שלי, בטווח של חודשים
    וגם הוא חולה ספורט עד היום, מרותק לטניס, כדורגל והשד יודע מה עוד, רק לא כדורסל..
    תמשיך ותשמור על נעוריך וחדות המחשבה.
    ==
    מבחינתי הרגע הגדול של העשור הייתה האליפות של דלאס על 'כוכבי העל' של מיאמי
    לראות קבוצה שלמה משחקת יחד, מאמינה בעצמה ומוציאה את המיטב מכל שחקניה
    דירק בשיאו עם מהלכי אחד על אחד גדולים ברגעי ההכרעה.
    עבורי, זו הייתה האליפות הכי מתוקה, צודקת, ראויה ויפה לצפיה.

  3. מה יש לומר.. מרגש, כתמיד, לקרוא.
    ההקדמות הנפלאות, הזכות לחיות לצד גברת יקרה כמו גייל שבורכה באהבת הספורט (כלל לא מובן מאליו ויעידו על כך עשרות המגיבים שנשואים לנשים שכלל לא מביעות עניין בספורט), והכתיבה שערכה לא יסולא בפז.
    אשרינו שאתה עימנו.
    תודה

  4. מנחם היקר,
    בכל בוקר כשבא לי לקרוא משהו מעניין ישנה התלבטות: עיתון? – סתם מעצבן , אתר ספורט? – המח עדיין ישן בעמידה בשביל לקלוט את הנתונים. ואז אני נזכר שיש מעורב הופס ומיד רווח לי. וזאת למה? כי יש כאן הכל:
    – הקדמות מופלאות הכוללות ציניות, חכמת חיים , תמצית ניסיון עשיר, השראת חמימות של סבא מורעל על הופס, והכי חשוב כתיבה ייחודית שאין שני לה גם מצד הידע וגם מצד השיתוף המעניין על השאר.
    תכניס טוב טוב לראש שאין שני לך ואפי' לא קרוב לשני בכל הקשור לנ"ל.

  5. דוק סבא שלי בגילך גם וחולה ספורט רואה הכל. גילה nba רק בשנים האחרונות. הוא מעריץ של הארדן שונא גולדן ושונא לברון ככה טבעי 😂😂
    בכדורגל הוא חולה מסי. בכדורסל חולה מכבי. אם היה יודע עברית ברמה סבירה היה קורא כאן בודאות אבל עברית שפה קשה..
    הרגע שלך היה רגע מבאס עבורי הטפשות של פופ שעלתה לו באליפות תזכר לדראון עולם. מה גם שאני הייטר של לברון.
    הרגע של העשור האליפות של קובי ודירק ב10 ו11 וגם משחק העברת השרביט בו גייסון דה גט טרי טובח בלייקרס בפלייאוף של 11.
    הסידרה בין אוק ללוחמים עם שברון הלב והחרבון של ראס ודוראנט ופירוק okc והסידרה של קאבס גולדן 16 גם היו חזקים. מכל השאר לא התלהבתי האמת.

  6. היו כמה רגעים מטורפים, ואני חושב שהנצחון של הספרס עם הכדורסל המופלא שלהם על מיאמי בגמר של 2014 הוא אולי המופלא ביותר בעיני, אבל במבט לאחור מה שאני הכי זוכר זה לא רגע אחד, אלא עונה שלמה, 2015-16 של סטף קרי. הוא נתן לילה אחרי לילה הצגות שלא האמנו, שבר את השיא של עצמו בשלשות במספרים שלא האמנו (עלה מ280 שלשות שעשה עונה קודם ל402, בדיוק מטורף של 45%), וגמר את העונה עם 45,54,91 כשהוא קולע 30.1 ללילה, שזה שבירת כל שיאי הקליעה האפשריים, ומוביל קבוצה למאזן של 9-73. זאת הייתה עונת קסם לכל אורך הדרך, לא רק רגע אחד.
    העונה נגמרה בסוף בהפסד בגמר להתעלות מטורפת של לברון, אני יודע, אבל הקסם של קרי בעונה הזאת לא ישכח לעולם.

  7. תמשיך ותהנה מנחם. ההנאה שלך זה הכיף שלנו.
    לי אישית הסל של רי אלן היה דקירה בלב האליפות של שנה אחרי המתיקה קצת את הגלולה…
    🙂

  8. תודה מנחם 2 הרגעים הכי גדולים בעשור הזה הלכו נגדי …
    הרגע הכי גדול וללא תחרות היה השלשה הדוקרת ההיא של אלן .(לכבוד הוא לי שבזכות אחד דורון שפר ראיתי אותו כבר בהיותו במכללות ).

    הרגע הנוסף היה השלשה ההיא של קיירי במשחק 7 בג.ס .
    כמובן שיש עוד לזכור את משחק 7 ל.א -בוסטון את כל הסדרה הקסומה ההיא של דאלאס 2011.
    את הנקמה של ס.א בגמר 14 .
    מחוץ לגמרים היו כמה רגעים זכורים מאד כגון הסל המטורף של קוואי השנה בגיים 7 בפילי בבזאר.
    גם הניצחון הדרמטי של קליפרס על יוסטון בסיבוב 1 ב 2015 זכור מאד (אגב היה זה סיבוב הפליאוף המשובח ביותר).
    כמו ההפסד הדרמטי של אותה קליפרס ליוסטון בסיבוב השני לאחר 3-1 וכמעט 20 הפרש פור.

    בעונה הסדירה היו המון הצגות יחיד הזכורות ביותר שלי שייכות לקליי תומפסון
    למשל 37 נק ברבע בודד כולל 9/9 ל 3.
    או 14 שלשות ב 3 רבעים ששברו את שיא הליגה למשחק שלם .

  9. תודה מנחם! מבחינתי אלו 2 רגעים שהגדירו את העשור (במיוחד במזרח) – המעבר של לברון למיאמי + הפציעה של דרק רוז

  10. מנחם הלוואי על כולנו בגילך כזאת חדות, יכולת כתיבה, אנרגיות ואהבת ספורט אמיתית…
    מבחינתי הרגע הכי גדול בעשור היה הניצחון של קליבלנד במשחק 7, ואם לזקק החסימה על איגי והשלשה של קיירי אחריה.
    לא יודע להסביר לעצמי למה דווקא זה תפס אותי, ב-2011 ממש שמחתי כשדירק ודאלאס ניצחו את חבורת הזחוחים והנפוחים בראשות אותו לברון, ובאותה עונת 2015/16 עוד זעמתי על לברון ואיך שהוא זרק את בלאט. בתחילת הסדרה אמרתי לעצמי שאני צריך להיות בעד גולדן סטייט שמייצגת דברים שאני מאמין בהם – קבוצתיות, לא לקחת את עצמו יותר מדי ברצינות, פרגון הדדי – וכמובן הקסמים של קרי המופלא. אבל לא הצלחתי. וככל שהסדרה התקדמה ככה הייתי יותר בעד האנדרדוג, עד לקתרזיס האדיר בסוף משחק 7 של סדרת הגמר הכי גדולה שראיתי.

  11. תודה מנחם .תענוג לקרוא כתמיד.
    קשה לבחור רגע אחד בעשור לי יש שלושה כאלה:
    3. משחק 4 (או 3) בגמר בין ההיט לספרס ב-2014 ,שנה אחרי השברון של הסל ההוא של אלן הספרס במחצית כדורסל הכי מושלמת מבחינת כדורסל קבוצתי שראיתי מימי בדרך לגאולה
    2. משחק 2 בסדרת הגמר של דאלאס מול ההיט והקאמבק האדיר בראשות נוביצקי ברבע האחרון, כנראה המשחק שנתן את הכיוון לסדרה הזו בדיעבד ולטבעת ההיסטורית של דאלאס + MVP של הסדרה לנוביצקי.
    1. משחק 7 בגמר 2010, הניצחון של הלייקרס אהובתי על בוסטון, נקמה על 08, קובי איום נורא במשחק המכריע ואחד רון "שלום עולמי" ארטסט במשחק וראיון אחרי המשחק בלתי נשכחים.
    1.

    1. הניצחון של הלייקרס קרוב לוודאי לא היה מושג ללא פציעת פרקינס וזאת כשגארנט, פירס ואלן הרבה פחות טובים מב-2008 והפסידו בארבע במשחק השביעי ללא הציר הפותח.
      וגם ללא פציעת גארנט קרוב לוודאי שהיה טריפיט לסלטיקס וללא אליפויות לקובי כמוביל הבלעדי.
      אך הפציעות התרחשו וזה מה שהיה.

      1. יש כאן מן האמת בדבריך ציפור אבל שזה לטובת הצד שלך אתה נוטה באופן סובייקטיבי לשכוח מדברים כאלה באורך פלא😄

        1. לא מתרץ או מקטין דבר רק מציין עובדה.
          גם אם פציעות הם חלק מהספורט אך הם לא דבר שקשור ביכולת של כדורסל. ופציעת גארנט פגעה בסלטיקס ומנעה ממנה להיות מועמדת לאליפות בלעדיו וגם אחרי שחזר היה פחות טוב והסלטיקס פחות טובה.
          פציעת ביינום לא מנעה מהלייקרס לזכות באליפויות.

  12. כניראה שזה העשור הקודם(1995) ולא האחרון אבל אצלי במקום הראשון זה ההצגה של רג'י מילר בפלייאוף נגד הניקס, 8 נקודות ב 9 שניות.

  13. השדלשה של ריי אלן (הייתי בטוח שהם שינצחו במשחק הזה, לא יודע למה) והניצחון של מיאמי בסדרה, סדרת הגמר של ס"א שנה אחרי זה, האליפות של דאלאס, עונת ה 73-9 של ג"ס, סדרת הגמר של הקאבס שחזרו מ 3-1 לקחת אליפות.
    ללא סדר מיוחד . . .

  14. אצלי זה המשחק הרביעי בסדרה בין הלייקרס של שאקובי לקינגס ב 2002 עם השלשה של הורי. אני לא אוהד של סקרמנטו ובוודאי לא של הלייקרס (השם ישמור) אבל לוובר, דיבאץ׳,פז׳ה, ביבי ושות׳ הגיעה אליפות באותה עונה (למקטרגים – אני יודע שאין דבר כזה מגיע בספורט..). כשדיבאץ׳ הדף את הריבאונד אחרי ההחטאה של שאק (נדמה לי) כבר ראיתי את הלייקרס השנואים בחוץ ואז אלילת המזל התערבה ו – Big shot Bob היה בדיוק במקום הנכון לשלשה שחיסלה את הקינגס ואת התקווה שלי. אחכ צצו תאוריות קונספירציה למיניהן ועוד כל מיני ירקות ולצערי סקרמנטו לא שרדה את העניין והתאיידה עד לשנה שעברה…

  15. סיכום יפה.
    החזרה של לברון והקאבס מפיגור 3-1 היסטורי זה הרגע הכי גדול ללא ספק.
    _
    הסל של אלן היה גדול למרות שהוא אפילו לא ניצח את המשחק עצמו או את הסידרה כולה.
    אפשר להשוות אותו לסלי קלאצ' אחרים כמו של הורי ופישר.

      1. שמע אתה פשוט בכיין שלא לומר מדבר שטויות. בוא נתחיל מה"צעדים" שלא היו ולא נבראו. זה שתחזור על זה מליון פעם לא יהפוך את זה לנכון פתאום. תלך תלמד את החוקים – אין שם צעדים.
        עכשיו בוא תסביר מה הכסילות של בראון כאן?

        1. בטח שלא היו מותר 4 צעדים עם הכדור לפי חוקי הליגה
          הכסילות הייתה לאורך כל הסידרה

          מי בוכה? אני דווקא צוחק
          גם הפלייאוף הקרוב יהיה מצחיק אמביד איז נוט הלטי מן

            1. גילרי יש צעדים במהלך זה שלספור שופט בליגה לא יודע/לא רוצה זה בעיה אחרת

            2. https://youtu.be/QTMGZg6g5cU
              לצערי בNBA של היום אפשר ללכת חצי מגרש בלי לשרוק, גילרי זה ממש אבל ממש לא הכוונה של חוק גטרינג

            3. לצערי אתה כרגיל מחרטט. כמו במקרה של הסל של זאק לווין. בוא תסביר במילים לפי החוק איך יש כאן צעדים.

            4. עידו יש צעד נוסף שמותר איך שמקבלים את הכדור(חוק מה10 שנים האחרונות אם זכרוני איני מטעה), וקואי עושה 2 כאלו בלי לכדרר=צעדיל

          1. מה זה בלי לכדרר. הוא תופס את הכדור ואז השאלה היא האם הכדרור מתחיל לפני שהוא מזיז את רגל הציר. כשבמתחיל הכוונה לעוזב את היד.

            1. אוי עידו אם זה בתפיסת כדור, גטרינג לא מאפשר 3 צעדים כבר כשקיבל את הכדור היה צעדים , אחרי זה 4 צעדים באמצע כאשר הוא נע בלי לכדרר, אבל החוקים לא נתפסים בדרגת דרג עליון

            2. ואני לא מדבר החסימה הנעה של סייאקם, המהלך לא חוקי גטרינג לא מאפשר לעשות שלוש צעדים לפני הכדרור , לא נאפשר לעשות 4 צעדים ללא כדרור ..:

            3. אני לא עוצם שום דבר ואתה לא מתייחס לחוק. אתה תמשיך לצעוק כהרגלך.
              גם חסימה נעה לא הייתה שם.
              אתה אוהב לצעוק – בסדר הבנו.

            4. עידו אני לא צועק , אתה שוב הופך תסביר את החוק בבקשה ותסביר איך הוא מאפשר כל כך הרבה צעדים ללא כדרור? אבל כרגיל אתה מטריל ללא סיבה

            5. מה שאתה קורא לו שני צעדים הוא תפיסת הכדור ונחיתה של קאווי. מכאן הוא רשאי להזיז רגל אחת והשניה היא ציר. הכדור צריך לצאת מידו לפני שהוא מזיז את רגל הציר. מה שנראה שקורה כאן , אם כי זה לא לחלוטין ברור מהזוית הקיימת.

        1. אני אסביר.
          לפי אוהדי העגלה השושלת זה קרי, קליי, איגי, דריימונד ונספחים. כשהם הבינו שלברון מנצח אותם הם קראו לדוראנט. בזה הזדהמה השושלת כחולת הדם שלהם במישהו נחות, ״סתם סקורר״, שלא גדל איתם בצורה אורגנית. כשהוא עזב הם נשמו לרווחה, מקווים שהשושלת תחזור . . .
          לפי הנראטיב הזה לברון הרס את השושלת.
          (למעשה ההרס היה הדדי, זה היה collateral damage)

      1. אין ספק שזה היה רגע גדול. גם השלשה של קיירי היתה מדהימה, ולראות את השמחה הגדולה של לברון, לאב וכולם, את טיי לו ממרר בבכי על הספסל, את מסיבת העיתונאים על ג'יי.אר.
        .
        רק שכל זה הביא את דוראנט למפרץ וזימבר את הליגה לשנים שאחר כך.

  16. לא הייתי קורא לזה רגע גדול, אלא רגע עצוב ומתסכל – הפציעה של קובי באכילס שסיימה קריירה מדהימה בגלל מאמן אידיוט (מאחל לו שלא יזכה לעולם בתואר) ששחק אותו עם המון דקות משחק, ביקום מקביל כנראה יש סוף יותר טוב לסיפור הזה וקובי נמצא במקום ראוי יותר הויכוח הgoat, איך שכחו ממנו גם ביקום הזה, זה beyond me.

  17. בחירה מעולה מנחם, גם אני קפצתי משמחה. לברון היה הווינר הגדול שם, כולם ויתרו, הוא המשיך לשחק, גם אם החטיא, הוא קלע סלים חשובים לפני זה.
    .
    רגעים קרדינליים שחיסלו שושלות:
    דוראנט נפצע במשחק 5 נגד יוסטון,
    בברלי נכנס בברך של ראס ב-2013,
    אנדרסון מחטיא 4 רצופות ב-95,
    בירד חוטף את הכנסת הכדור של תומאס הגדול הראשון לשמו ב-87

    1. נ.ב.
      אי אפשר להשוות בין השלשות של אלן וקיירי. קיירי זרק אוף דריבל, די פוקס, היו דקות ארוכות בלי סל וכשזורקים שלשה אז לפעמים גם קולעים. לא היה עליו לחץ, החטאה לא הייתה גומרת כלום.
      אלן זרק סקוור ג'אמפ שוט, בלי תירוצים, החטאה הייתה גומרת את העונה ואולי גם את השושלת. ללא ספק זריקת העשור.

      1. וגם בתנועה אחורה עם הכדור מתוך הקשת, עם שחקנים בפרצוף, ללא שיווי משקל ובמרווח צר מקו החוץ כשהשעון מתקתק. סל עצום

  18. הזכייה של מכבי ביורוליג. באה משום מקום (והמשיכה בדיוק לשם בשנים שלאחר מכן). אני לצערי כבר לא ממש מתרגש מאירועים כאלה, החיים שלי ממשיכים כסדרם אם השלשה צוללת או לא, אבל זה תמיד נחמד

  19. סדרת הגמר הראשןנה של לברון גיימס במדי קליבלנד…לפני זה לא האמנתי שמשהו יכול להתקרב לשיאים של צמברליין. נתן סדרה שלא יצליחו גם עוד 50 שנה לתת….פשוט היה מר עולם בסדרה וזה לא הספיק

כתיבת תגובה

סגירת תפריט