האתחול מחדש: מבט לתוך האיחוד של הארדן ו-ווסטברוק – רוב מהוני / תרגום Smiley

האתחול מחדש: מבט לתוך האיחוד של הארדן ו-ווסטברוק – רוב מהוני / תרגום Smiley

האתחול מחדש: מבט לתוך האיחוד של הארדן ו-ווסטברוק

הם קיבלו ניסיון אחד מהשני באוקלהומה סיטי ותמיד חלמו לשחק שוב ביחד. לאחר קיץ של עסקאות מפוצצות, ראסל ווסטברוק וג'יימס הארדן קיבלו את מבוקשם.

רוב מהוני / SI.com
אוקטובר 15, 2019מאמר מקורי: https://www.si.com/nba/2019/10/15/houston-rockets-james-harden-russell-westbrook-reunion

האוריינטציה נמצאת בעיצומה בתוך הטויוטה סנטר, שם קבוצה גדולה מהרגיל של שחקני כדורסל עטופים בכסאות היותר גדולים שלהם.עוזר הרוקטס, ברט גונינג, מקבל את הבמה. על קיר הוידאו בחדר הוידאו דמוי קולנוע, הוא מנחה את הקבוצה דרך פילוסופיית הכדורסל של הרוקטס – רענון עבור כמה, התגלות עבור אחרים. יוסטון, שהובילה את הליגה בניסיונות לשלוש בפער ניכר בעונה שעברה, לא רוצה ששחקניה ירדפו אחר השלשה ללא אבחנה. היא רוצה שהם יחפשו אחר המבטים הפתוחים. בתוך הקשת, זה לא מספיק להיכנס לצבע עבור זריקה. גונינג מראה דוגמא לנתוני חדירה לסל עבור הצעד הנוסף שהופך את הפלוטרים ללייאפ או לסחיטת עבירה.

ישנו סרטון המדגים את הריווח שהופך את זה לאפשרי, עם קווי חדירה רחבים מספיק שיתאימו לוולבו. הקטעים מראים קלעים רצים לעמוד בפינות ושחקנים גבוהים זזים מהדרך בנימוס. כל מאמץ להבין כיצד ג'יימס הארדן ניהל את הקמפיין הפורה ביותר לקליעה במהלך 32 השנים האחרונות או איך יוסטון ניהלה את אחת מהעונות ההתקפיות הכי טובות שתועדו מתחיל עם ריווח שלילי.

Image may contain: one or more people and people playing sport

האידיאל האפלטוני הגיע בניצחון בינואר על הניקס בו יוסטון לקחה 42 זריקות בטבעת, 44 זריקות לשלוש ורק ארבע זריקות בטווח הביניים (דרך אגב, הארדן – במשחק ללא כריס פול וקלינט קפלה – קלע 61 נקודות). כל שנה, הקבוצה הממוצעת ב-NBA מתקרבת במעט לפרופיל הזריקות של יוסטון. ובתמורה, הרוקטס דוחפים את השיטה מעט יותר קדימה. גונינג מראה לקבוצה שאפילו שעולם הכדורסל מתקרב אליהם, בכוונה לסגנון, יוסטון הייתה מסוגלת להפחית את עוד דיאטת הזריקות שלה מטווח הביניים ל-4.2 למשחק – הכי מעט בליגה.

כאילו ברמז, ראסל ווסטברוק, היבוא החדש של סופרסטאר על ידי הרוקטס, צולל פנימה. "ה-4.2 האלו?" הוא מגניב בערמומיות לחדר. "אלו שלי".

השחקנים מתפוצצים מצחוק, כמו גם המאמן מייק דאנטוני. "בסדר!" דאנטוני עונה. "אז שאף אחד אחר לא יקח אחד!"

וככה מתחיל המשא ומתן של הניסוי הקיצוני. שידוך ומיזוג של סופרסטארים זה כבר פאסה. הרוקטס, כמו הווריורס לפניהם, הנחיתו MVP וציוותו אותו עם ה-MVP שלהם. זה לא בדיוק המהלך הכי מחוכם. גם הארדן וגם ווסטברוק עם משחק גדול, ומאוד קולני, ללא ספק גדול וקולני יותר מאשר השניים החלו את הקריירה שלהם ביחד באוקלהומה סיטי לפני עשור. רק על ידי הפרדה שניהם הפכו לעוגן המוחלט שהארגונים שלהם היו צריכים מהם להיות. באיחוד המחודש, הם מקווים עכשיו למצוא ביטחון אחד בשני.

"אנחנו השגנו הרבה תארים, באופן אינדיבידואלי", הארדן אומר. "עכשיו הזמן להשיג משהו ששנינו לא השגנו לפני". זוהי דרך ארוכה עד יוני. ובכל זאת, עצם היותם באותה הקבוצה, הארדן ו-ווסטברוק כבר הנדסו תוצאה אחת שמעולם לא הייתה אמורה להיות אפשרית מלכתחילה.

מי שגרם לזה בפתאומיות ובהפתעה, היה פול ג'ורג'. שנה לאחר שחתם עם הת'אנדר על עסקה לארבע שנים, ג'ורג' ביקש טרייד שבסופו של דבר ישלח אותו לקליפרס. מה שהיווה התפתחות מפתיעה מסביב לליגה לא היה כך עבור ווסטברוק. "לא יכולתי להיות מופתע כי אני ופול היינו בקשר במשך כל הזמן", ווסטברוק אומר. "ככה שאני אומר שלא הייתי מופתע בכלל. אני בעד כל מה שיעשה הכי טוב לחברי לקבוצה. אם פול הרגיש שזה הזמן עבורו להמשיך הלאה ולחקור הזדמנויות, אז אני מגבה אותו. זה סוג היחסים שהיה לנו".

בעקבות ההתפתחות בסדר גודל הזה, יוסטון החלה בבדיקת הנאותות שלה. "ברגע שפול עבר לקליפרס, ניגשתי לאוקלהומה והם אמרו שהם מוכנים לדבר", אומר הג'נרל מנג'ר של הרוקטס, דריל מורי. "אז  דיברנו". כך גם הארדן ו-ווסטברוק. במהלך השנים הם התבדחו על לשחק יחדיו שוב באותה הדרך בה שני חברים חולמים בהקיץ לגבי מסע שהם מעולם לא יעשו. הארדן היה בעל עניין עם הרוקטס, ו-ווסטברוק עוגן היטב עם הת'אנדר ("בדיוק בניתי בית חדש באוקלהומה", ווסטברוק אומר). עצם הרעיון ששניים מהמשתכרים הגבוהים בליגה, השחקנים בעלי אחוזי השימוש הגבוה בליגה יהיו באותה הקבוצה היה יותר מדי מגוחך כדי לשקול בכנות.

עד לג'ורג'. אין באמת אירועים מבודדים ב-NBA, לפחות לא כאלו בהם מעורבים תזוזה של כוכב. הארדן בדק עם ווסטברוק כדי להבין טוב יותר את הסיטואציה של חברו. "זה לא היה כאילו זאת הפעם הראשונה בה הם מדברים אחרי שנים", מורי אומר. "זה היה יותר כמו: היי, משהו שונה עכשיו שפול איננו?"

"אני מניח [שראסל] אמר שיש".

ווסטברוק ווהת'אנדר עבדו ביחד למצוא פתרון שנראה הגיוני: טרייד ליוסטון. מורי אמר ל-The Wall Street Journal שהמהלך האחרון הזה היה "הסיכון האסטרטגי הגדול הגבוה ביותר" של כהונתו – סיכוון, אותו הוא מבהיר, שיש לו פחות קשר לווסטברוק מאשר על מה שהרוקטס ויתרו (סיכון גבוה יותר, מסתבר: ציוץ תמיכה בתנועה הדמוקרטית בהונג קונג, הפך את קדם העונה לבמה לסכסוך גיאופוליטי). והיה את פול, שסייע למחלוקות המתמשכות ביוסטון במהלך השנתיים האחרונות, זוג בחירות דראפט לא מוגהות בסיבוב הראשון ושתי אופציות להחלפת בחירות. אלו לא היו דברים להקל בהם ראש.

Image may contain: 8 people, people smiling, shoes

"לפעמים אני מרגיש כאילו אנחנו הלורקס", מורי אומר על החיים כג'נרל מנג'ר. "אנחנו מדברים עבור העתיד". ב-12 שנות עבודה ביוסטון, מורי עשה טרייד על בחירת סיבוב ראשון רק בשני מקרים. אחד היה כדי להשיג את הארדן, המהלך שהפך את הרוקטס למה שאנחנו מכירים עכשיו. השני היה כדי להנחית את ווסטברוק.

"בסופו של דבר, היו מספר קבוצות שהיו מסוגלות לקחת את החוזה שלי שאני הייתי יכול, בואו נאמר, לבחור מהן", ווסטברוק אומר (מיאמי הייתה האופציה השנייה, לפי מורי). "זאת הייתה הסיטואציה הטובה ביותר עבורי".

הפעם האחרונה שהארדן ו-ווסטברוק היו חברים לקבוצה למעשה, המשחקים המשמעותיים לא היו באוקלהומה סיטי אלא בלונדון. ביחד הם זכו במדליית הזהב ב-2012 כחברים זוטרים יחסית בנבחרת ארה"ב, ממש חודשים לפני הטרייד ששלח את הארדן לרוקטס ושינה את חייהם לנצח. נבחרת ארה"ב הייתה כמובן עמוסה, והבעיה הייתה כיצד לדחוס את העילית של הכישרון הזה להרכב נתון. בהינתן מותרות מהסוג הזה, מייק ששבסקי, מי שהיה א המאמן של נבחרת ארה"ב, דחה את הנחת היסוד של סדר הבחירה. "אני לא רוצה ממכם שתתאימו את עצמכם לזה", ששבסקי אמר אז לקבוצה. "אני רוצה את קווין דוראנט הרוצח. אני רוצה את לברון שעושה הכל. אני רוצה את שחקן ההגנה של השנה טייסון צ'נדלר. אני רוצה שראסל ווסטברוק יגיח כמו הסיוט שהוא. אני רוצה ממכם שתהיו עצמכם".

דאנטוני, עוזר בנבחרת ארה"ב ב-2012, מגיעה עם פילוסופיה דומה. "מי אני שיגיד לראס לשנות או יאמר לג'יימס לשנות?" דאנטוני שאל. "הם MVP. השחקנים הכי טובים בליגה. אז אנחנו מנסים שיהיו יעילים כפי שהם יכולים, לנסות לדחוף אותם לאזורים שאנחנו חושבים שהם יהיו בהם טובים יותר. אבל בסופו של יום, הם מי שהם – וזה די טוב. יש לכם שני MVP. עכשיו העבודה שלי היא לוודא שהם עם ביטחון, שהם מרגישים טוב ביחד, שהם רגועים, שהם מרוכזים. אם הם כך, אנחנו הולכים להיות ממש טובים".

בדרכים מסוימות, זה באמת כזה פשוט. לחלוק את הכדור זה לא בדיוק לפרק את האטום. השאלה הכי רלוונטית היא כאשר כוכבים מתאחדים היא האם הם רצו זאת מלכתחילה. בהתחשב שהארדן היה לוביסט עבור ווסטברוק, חברו במשך 20 שנה, וכי ווסטברוק בחר ביוסטון בעיקר כדי לשחק עם הארדן, הכרעת הדין לנקודה הזו נראית ברורה. העניין הבא הוא כיצד הם יתנהלו בזה כדי שזה יעבוד בפועל. לקחת את הכדור מתוך הידיים של ווסטברוק זה לקחת את המפתחות ממנוע ההצתה. ליוסטון לא אכפת. דאנטוני והצוות שלו למעשה די גאים בכל שהקבוצה שלהם בקושי זזה – ובמיוחד, הרעיון שהקבוצה מכסה הכי פחות שטח מכל קבוצת NBA אחרת, הרוקטס עדיין היו מסוגלים לייצר את הכי הרבה שלשות פתוחות. כל מה שהיה צריך זה כוח אחד בלתי עציר וארבעה אובייקטים יחסית איתנים.

שחקן מחשמל כמו ווסטברוק משנה מעט את הנוסחה, אבל לא כל כך הרבה כפי שאתם אולי נוטים לחשוב. "הוא יעמוד הרבה", דאנטוני התייחס על הזמן של ווסטברוק ללא הכדור. יוסטון צריכים אותו כדי לרווח את המשחק, שזאת דרך נוספת לומר שהם צריכים שיקלע – אפילו לאחר שקלע רק 29.0% מהשלשות שלו בעונה שעברה, הכי גרוע לכל שחקן עם הנפח שלו. "אם אתה לוקח את הזריקה הנכונה", דאנטוני אומר, "לא אכפת לנו אם פספסת את הזריקה".

למרות כל הדאגה ההגיונית על איזון הפוזשנים בין שני יוצרים עם נפח גבוה – ה"אם ומתי ואיך", כפי שווסטברוק מתאר זאת – אלו שניים משחקני הכדורסל הכי טובים כיום, משתפים פעולה בזמן המושלם בקריירה שלהם. הזמן הראה להארדן ולווסטברוק כמה זה קשה לנצח, וכמה דרכים שונות יש להפסיד. ברשותו של הארדן יש את אחת מהיסטוריות הפליאוף המסובכות ביותר בתור כוכב פעיל. ווסטברוק לא ניצח בסדרת פלייאוף מאז שדוראנט עזב את אוקלהומה סיטי ב-2016. "חווית הת'אנדר" הסתיימה. שניהם עכשיו בגילאי ה-30 שלהם. זהו העולם האמיתי, בו המשקל של החיים היומיומיים מחייב להגיע להסכמה של ויתור יומי. האין זה טבעי, עכשיו שבאמת חיו בליגה, ששני הכוכבים יחפשו אחר האמון הדדי שיש להם אחד בשני?

"חשבתי שזאת ההחלטה הטובה ביותר עבורי ועבור הקריירה שלי עכשיו, ולהיות מסוגל להתאחד מחדש עם אח, חבר", ווסטברוק אומר. "להיות מסוגל לעשות זאת זה משהו שחלמת עליו וחיית עבורו".

האיזון בין סופרסטארים, בסופו של יום, זה עניין של חוויה משותפת. אנחנו יכולים לחשב כמה פוזשנים שחקן צורך וכמה שניות הם עם הכדור בידיהם. מה שחשוב יותר, ביסודו, זאת הדרך שבה זה מרגיש. ובגלל שהכודרסל פועל בחלל הזה, זה נושא שצריך לקרות בפועל ושהארדן ו-ווסטברוק רוצים לראות, והתשוקה שלהם לגרום לזה לקרות. "אם וכאשר אני כועס, הוא מסוגל לדבר אלי, אני מסוגל לדבר איתו", ווסטברוק אומר על הארדן. "זה פשוט יותר חיבור. והידיעה שזה מגיע ממקום נהדר בגלל שאנחנו מבינים ואנחנו יודעים שהמטרה הסופית שלנו היא, עבור שנינו, זכייה באליפות".

זאת הדרך בה חברים הופכים להיות קולגות. זה גם, ברור, כיצד חלק עם קשרים חזקים מגיעים למתוך את החברות ביניהם. אולי ישנו עולם בו הטענה של הציוות של הארדן ו-ווסטברוק נראית נאיבית ביותר. עולם בו ווסטברוק מפרסם סרטון של עצמו שר ורוקד "מדוע טפשים מתאהבים?" לפני שהעונה מרגישה נבואית בצורה מוזרה. סביר להניח, שניים מהיוצרים הלא מוטלים בספק של הספורט ימצאו את האיזון המתאים באמת בהתקפה דומיננטית. "הכל קשור לדיון", הארדן אומר. "הכל קשור לתקשורת. הכל קשור לנסות ולהשתפר. לאורכו של המשחק, הוא הולך לעשות זאת רבה. אני הולך לעשות זאת הרבה. אנחנו נבין זאת בכל משחק ומשחק".

Image may contain: 1 person, playing a sport and basketball court

ישנה מערכת ביוסטון שלא תשתנה. תחת דאנטוני, רכז אחר רכז – מהארדן לסטיב נאש לקנדל מארשל וג'רמי לין – הוציא את הכוח היצירתי שלו. "אז אנחנו הולכים לקבל סנסציית-ראס?" דאנטוני שואל. זוהי מחשבה מטרידה. ווסטברוק כבר קלע יותר מ-30 נקודות למשחק, השיג ממוצעי טריפל-דאבל – ועשה את שניהם באותה העונה. מה קורה לאש הפראית שלו במשחק כאשר היא מקבלת מקום לנשום?

"שנה שעברה, הוא לא יכול היה לחדור ללא דאבל-טים", אומר גארד הרוקטס, אוסטין ריברס. "זה בלתי אפשרי לעשות דאבל-טים על ראסל ווסטברוק כאן. יש לנו יותר מדי סקוררים, יש לנו יותר מדי קלעים. המגרש יותר מדי מרווח. זה פשוט לא יכול לקרות". ועדיין ההגנה תנסה ללכוד אותו בזמן שהיא מכינה את עצמה לרגע בו הארדן יקבל את הכדור. אם מידת הדומיננטיות של שחקן בכדורסל היא חוסר ההגיון בשימוש בטקטיקה כנגדו, העניין עבור הארדן כשחקן ההתקפה הטוב במשחק מתגבש לתרומתו כחיל החלוץ. אריק בלדסאו ממילווקי ניסה לשמור עליו בעונה שעברה בכך שעמד בצד אחד שלו ופתח לו לרווחה נתיב לסל. בהתחשב במנטליות הבלתי אפשרית עבור היריב בשמירה על הארדן בכך שהוא מפנה את דרכו – כמה מפחיד חייב להיות הסטפ-בק שלו כדי ששומר שהיה בחמישיית ההגנה ינטוש כל תקווה, שלא לדבר על כל ניסיון כיסוי מסורתי. מה שהארדן עושה עם הכדור זה לא, בישירות, בלתי ניתן לשמירה. אותו הדבר אפשר לומר בצורה רחבה יותר עבור ההתקפה של יוסטון, כפי שווסטברוק יודע על הכל היטב מכל השנים שלו שהיווה יריב.

"מה שהם עושים", ווסטברוק אומר, "זה לשים אותך במלחציים".

הרוקטס אף פעם לא התכוונו להוות דוגמא של כדורסל בידודים. הדברים פשוט הסתדרו כך כאשר הגנת היריבים, שנתפסו בין האלטרנטיביות חסרות התועלת שלהן, התחילו להשתמש בחילופים כדי להישאר בחיים. אחד הדברים המסקרנים ביוסטון העונה הוא מה ווסטברוק, לאחר שהתקשה בסיטואציות של בידודים בעונה שעברה והתקשה עם היעילות שלו באופן כללי, יעשה עם הזדמנויות האחד-על-אחד האלו. "ובכן, בתקווה שהסיבה לכך הייתה שהמגרש היה מעט צפוף", אומר דאנטוני לגבי כישלון הבידודים של ווסטברוק. "אנחנו מקווה שזה זה". ואז הוא מגניב חיוך. "עכשיו, אם הוא פשוט רע בזה, על מה לעזאזל נתתם לו את ה-MVP?"

ברמה מסוימת, זוהי נקודת ציון. היופי בסידור הוא שלא ווסטברוק ולא הארדן צריכים להיות כל הדברים באותו הזמן. "ג'יימס הארדן הוא הנשק ההתקפי הכי טוב בליגה על חצי מגרש", מורי אומר. "ראסל הוא נשק המעבר הכי טוב בליגה. השניים ביחד, זוהי באמת קומבינציה מיוחדת".

טייסון צ'נדלר, שהסכים לחתום עם הרוקטס ביום שלאחר שהם ערכו את הטרייד עבור ווסטברוק, חווה את העסק הזה מהצד השני. "בקטע ההגנתי על ג'יימס, זה סיוט", צ'נדלר אומר. "הוא מכיר את כל הטריקים. הוא חזק, אבל אז הוא יודע כיצד לשחק עם עדינות, ככה שהוא תופס אותך לא מוכן. כאשר אתה מנסה לא לגעת בו, הוא מנגח אותך. ואז שאתה יותר מדי אגרסיבי, הוא מנצל זאת. הוא חכם ביותר". כאשר שחקנים כמו צ'נדלר מדברים על הארדן, הם לעתים קרובות מתחילים לחקות אותו – הכדרור, עבודת הרגליים, המגע שהוא יוצר – כאילו למשחק שלו עצמו יש כוח הנפשה.

הניסיון לעצור את ווסטברוק, לפי הניסיון של צ'נדלר, מצריך מערך שונה חשיבה. "אם להיות כנה, כאשר שיחקנו מול ראס, כל העניין [היה לגבי] לחזור חזרה ולשלוט בצבע", אומר צ'נדלר. "לתת מולו קיר. הוא צריך לראות קיר". ואפילו כאשר ההגנה בונה את הקיר הזה בזמן, ווסטברוק כנראה ירוץ דרך זה בכל מקרה (הארדן, לעומת זאת, עשוי להזיז את הקיר לפי הוראה).

אחד מפקטורי המוטיבציה עבור יוסטון בכך שעשו טרייד עבור ווסטברוק היה הרצון שלהם ליותר נוכחות דינמית. כמה גאוני שפול היה עם הרוקטס, הוא בסופו של דבר רכז של מיקרו-מנג'מנט – ובגיל 34. ביוסטון מדברים עליו ביראת כבוד, אם כי הם גם אומרים כי קלינט קפלה מתאר אותו כגארד "שממש זקוק לחסימה" – משהו שהווריורס בוודאי הבחינו בו כאשר הם שיחקו מול הרוקטס בחצי הגמר האזורי. יוסטון הייתה במקום ה-27 בקצב משחק בשנה שעברה, ודאנטוני והצוות שלו מדרבנים קצב מהיר יותר העונה, שחלק מזה בגלל שהמשחק של ווסטברוק מוביל למתפרצות באופן טבעי. מחנה האימונים היה מלא בתרגילים לדמות מתפרצות ביתרון מספרי והאצה בניסיונות להעביר את הכדור במעלה המגרש מהר לאחר סלים והחטאות כאחד.

נוכחותו של ווסטברוק על המגרש משנה את סדרי העדיפויות של היריב. כאשר צ'נדלר, בזמנו עם המאבריקס, שיחק מול ווסטברוק בפלייאוף של 2011, ירידה בשיא המהירות להגנה במטרה לחסום את הפרצות הפכה לדאגתו העיקרית. "אם זה הוא מתמודד", צ'נדלר אומר. "אבל עכשיו, כשיש את ג'יימס, אתה לא יכול לעשות את זה". השחקן הוותיק שבאמתחתו 19 עונות יש הערכה מיוחד עבור ווסטברוק, אותו הוא מתאר כשחקן המועדף עליו בליגה. כאשר לוח הזמנים מאפשר לו לילה בבית, צ'נדלר היה צופה במשחקי הת'אנדר וקורא לבנו להגיע מהחדר הסמוך. "בוא תראה את זה", צ'נדלר היה אומר לו. "זאת הדרך שבה אתה אמור לשחק".

הנתיחה שלאחר המוות עבור הרוקטס של עונת 2018-19 הסתיימה לא מכבר. ועדיין עכשיו, לאחר צפייה חוזרת וזיכרון של הפסדם בשישה משחקים לווריורס, אף אחד בקבוצה לא נראה בטוח מדוע הריצה שלהם הסתיימה באותה דרך כפי שהיא קרתה.

"לעזאזל" ריברס אומר. "זאת שאלת מיליון הדולר". זה תמיד באופנה להנחית את ההפסד לרגליי הארדן, לא משנה שהוא השיג 34.8 נקודות בסדרה והגיע ל-35 – ב-25 זריקות בלבד – במשחק ההדחה. אולי יוסטון לא הסתגלה לשינוי הסגנון של הסדרה בדרך המהירה כפי שהתרחשה. זה לחלוטין הוגן להעמיד בסימן שאלה את ההגנה או את הריבאונד, בהתחשב בדרך בה המחליפים של גולדן סטייט השיגו במפתיע מספיק נקודות מכאוס כדי לעבור את הסדרה ביעילות. תמיד יש מורכבות בסיבה, ובעניין הזה ישנה השתקפות מתערו של אוקאם:אולי, פשוט אולי, האלופים המכהנים היו קבוצת כדורסל טובה.

העניין פשוט יותר, עבור האס ההגנתי של הרוקטס, פי ג'יי טאקר, המצביע על הרגע המדויק שבו הכל קרס.

"זה היה במשחק 5", טאקר אומר.

כאשר דוראנט צלע לתוך המנהרה מאוחר ברבע השלישי עם מה שהסתבר לכאורה כפציעת אכילס, הוא עזב את הסדרה בשוויון 2-2 כאשר הווריורס ביתרון של רק שלוש נקודות. "זאת העונה שלנו ממש כאן", טאקר אמר לחברי קבוצתו. "או שננצל את היתרון הזה, או שנחשוב שאנחנו פשוט הולכים לנצח והם יבעטו לנו בישבן".

"זה היה האחרון", טאקר אומר, בולע את תחושת הגועל שלו. יוסטון אפשרה לקבוצת הפרילנסרים הקצרה של גולדן סטייט ללא שחקנה הטוב ביותר לקלוע 36 נקודות ב-14 הדקות האחרונות, בהן אפילו עצירה אחת הייתה יכולה להציל את הסדרה. "זה הייתה אכזבה רבה", טאקר אומר על ההפסד 104-99. "ואז, שאתה חוזר למשחק 6, או שאתה הולך מתאושש מהר וקשוח ונלחם דרך זה, או ….". טאקר מחפש, ואז מחייך בחמיצות. "קשה לתאר זאת במילים, אפילו עכשיו".

ליוסטון יש דרך עם הבלתי מוסבר. כיצד יוסטון הצליחו להפסיד את היתרון שלהם כאשר הפציעה של דוראנט נתנה להם את השבירה שהם היו זקוקים לה? איך אתם אפילו מוצאים הגיון בקבוצה שהחמיצה 27 זריקות משלוש ברציפות, כפי שיוסטון עשו במשחק 7 בגמר המערב ב-2018? אלו הן הרוחות שהקבוצות הטוענות לכתר נאלצות לחיות עימן: סיומות בלתי מספקות רודפות עם תשובות לא מספקות. ארגונים מסוימים היו לוקחים את ההפסדים האלה, מביכים כפי שהיו, כסיבה לשנות מסלול. "אנחנו לא עושים את זה כאן", דאנטוני אומר. "אנחנו נכפיל. פספסנו 27 שלשות ברצף? אנחנו הולכים לקחת 30".

ואם הרוקטס לא ממש הצליחו לפרוץ שציוותו את הארדן עם פול, אז מה עם הגארד הנדיר בליגה המתחרה ברמת הדומיננטיות של הארדן? הרעיון מאחורי הבאתו של ווסטברוק לא מתייחס לפמגבלה מסוימת. זוהי דבקות במצב חשיבתי רחב יותר. המטרה ביוסטון היא, ותמיד הייתה, לצוות את הארדן עם הסופרסטאר הכי מוכשר שזמין כחבר קבוצה. ווסטברוק, בדרך הזו, בלתי מוטל בספק, אפילו שמשחקו של פול נראה התאמה פשוטה יותר. מתח הוא הליבה של כל שיתוף פעולה נהדר. לפרויד היה את יונג. ללנון היה את מקרטני. כך גם הכדורסל מובן כהלכה כדיאלוג בין שני חברים הדוחפים ומושכים אחד את השני, מעין פיק-נ'-רול. יהיו רגעים בהם הארדן ו-ווסטברוק יתקשו לפרוץ את הטוב ביותר אחד בשני. יהיו התקפים בלתי נמנעים של תסכול.

"אני חושב שהחלק הכי טוב בכך שאני כאן, הוא להיות מסוגל לאתגר אותו ושהוא מסוגל לאתגר אותי", ווסטברוק אומר. "להפוך לשחקן טוב יותר". כאשר ווסטברוק נמנע מלקחת שלשה חופשית במשחק אימון – חטא ההגמון של הרוקטס – הארדן התעקש כי הוא יזרוק בפעם הבאה. כאשר לאחר מכן בידוד עם מהלך סטפ-בק הותיר את הארדן עמוק בכנף והוא התמהמה לחזור להגנת המעבר, ווסטברוק נזף בו על כך, ושניהם המשיכו הלאה. היתרון של היסטוריה משותפת היא הידיעה במה לומר או, לפעמים, מתי לא לומר שום דבר. זה מה שהביא את הארדן ו-ווסטברוק ביחד שוב לאחר כל הזמן הזה, כדי לפתור את שהם הפכו עם מה יכול היה להיות.

לפוסט הזה יש 4 תגובות

  1. קראתי בכיף על כוס קפה קולומביאני ונהניתי מכל מילה. לי נראה שווסטברוק התרגל לכך יותר מהארדן, ובכלל, הארדן במשבר רציני. כשהוא יחזור לעצמו אני מאמין שהקואורדינציה ביניהם תתחיל לדפוק כראוי.

  2. אחלה תרגום סמיילי, תודה רבה.
    עדיין יש זמן ליוסטון. אם היא באמת תצליח לחבר את שניהם, אף אחת לא תרצה לפגוש אותה בפלייאוף

  3. תודה רבה על התרגום. אחרי הטרייד של כריס פול היו ליוסטון שנתיים לקחת אליפות, ובצורה מוזרה הם היו קרובים יותר לזה דווקא מול ג"ס הבריאה (אה, רגע, סליחה. לטובת הכותב אוהד ג"ס שנעלם צריך לציין שאיגי היה פצוע). עכשיו לדעתי זה סוס מת, אפילו אם (ככל הנראה) הם לא היו צריכים לקחת 4 סדרות בלי יתרון בייתיות כדי לקחת אליפות. אם הם יעברו סיבוב זה יהיה הצלחה מבחינתם.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט