מעורב הופס ליום שני: אנטומיה של פציעה – היה יכול להיות גרוע בהרבה! / מנחם לס

1.אנטומיה של פציעה

האם הייתם אי פעם בבית קברות בשעה 3 בבוקר? אני הייתי כי אשתי רינה ז"ל ניפטרה בשעה הזאת וכמה עמים בשנה, זאת הייתה השעה הטובה ביותר להגיע לבית הקברות "מנורה" בלונג-איילנד, ולהתייחד במחשבות אתה, שנינו לבדינו.

שקט מחלט, מלבד צרצרים.

זה היה השקט באולם 'אמריקן איירליינס' שבדאלאס כשלוקה דונצ'יץ' נחת לא טוב על רגלו של קנדריק נאן, ונשאר שוכב על הריצפה.

צורת הנחיתה נראתה לי מיד כנקע בקרסול. מפציעות כאלה היו שחקנים (כולל סטפן קרי) שנאלצו להיפרד מהאולם ל-3-4 חודשים, ואפילו יותר. הכל תלוי ברמת הנזק לרצועות כף הרגל. כשהוא התרומם והחל לצעוד בכוחות עצמו ידעתי שזה, לפחות, לא שבר, ושהפעם מישהו מלמעלה היה איתו ועם המבריקס.

האמת? אף אחד 'לא היה איתו' ולא 'היה עם המבריקס'. סליחה, כן. אלילת המזל היתה שם!

למזלו לא היה שבר אלא מתיחת רצועות. בפציעות כאלה חשוב מאד 'לאבן' את העקב עם טייפ חזק (ולעתים גבס) כדי לתת לרצועה זמן לחזור למצב קדמותה ולא להישאר מתוחה מהנורמלי כי אז היא הופכת לעקב האכילס של פציעות חוזרות ונישנות בקרסול (בעקב). עדיף להגזים ב'קביעת הקרסול' עם גבס שלא יזוז, במנוחה, הרמת הרגל, ושימוש קבוע בקרח.

היום דאלאס הודיעה שהוא ייעדר שבועיים.

אני אומר לכם שהוא ייעדר 4 שבועות.

תחליטו למי להאמין. BE MY GUEST. אני אומר 'ארבעה'.

אבל בטוח שהוא יפסיד את השבועיים הבאים לפחות (ואני בטוח שרובכם איתי כשאני כותב 'ארבעה שבועות') – ומשחקי החוץ נגד הטובות שבמזרח – הבאקס, הסיקסרס, הסלטיקס, והרפטורס. למיאמי הם כבר הפסידו בבית אחרי שלוקה דונצ'יץ' שיחק שתי דקות, קלע 2, ונאלץ לעזוב. אני מעריך שזה היה המשחק הראשון (ועוד משחק ביתי) שהסתיים ב-"L" ועתה המבריקס יחטפו עוד ארבעה 'למד'ים', וזה יהיה -"L", "L", "L","L, ו-"L".

לי אין דבר נגד המאבריקס מלבד דיעה שמאמנה ריק קרלייל הוא אוברייטד ברמות, וכן מישהו אתמול כמעט חנק אותי כאן באתר מהשתעלות בלתי נישלטת כשכתב ש'לוקה הוא כבר טוב מלברון ויסיים כשחקן הכדורסל הטוב אי-פעם'. אני מקווה שהוא סתם התבדח.

קודם שיגיע לרמה ולהישגים של דוויין ווייד, דבר שלא יקרה בכל מקרה.

אבל בדאלאס הוא גיבור. כבר עתה יותר פופולרי משהיה דירק נוביצקי כי הוא הרבה יותר 'שובב', חייכן, ועם גוף נורמלי ולא ענק.

שחקני קבוצתו שהסתוגגו מסביבו לא ידעו מה לעשות וכיצד להגיב. זה כאילו מייקל ג'ורדן נפצע באמצע העונה וחברי קבוצתו לא יודעים בדיוק כיצד להגיב.

הוא התרומם, צלע לעבר הספסל, ואז לעבר הכניסה למזדרון המוביל לחדר ההלבשה. הוא כאילו 'נעלם' בתוך פקעת השחקנים, סדרנים, וכמה יושבי השורות הראשונות, והיעלמותו עשתה מכל הסצנריו חמור בהרבה ממה שהיה. במקרים כאלה מרצדות בראש מיד המחשבות הגרועות ביותר.

לכן האולם נדם. כולם היו בשוק. בדקות הראשונות אחרי שזה קרה כדורסל היה הדבר האחרון שעניין את הקהל. המחשבה היחידה היתה "כמה רצינית הפציעה?".

הוא לא לברון, והוא אפילו לא דוויין ווייד (וגם לא יהיה), אבל בדאלאס הוא הפך ל-COLT HERO. אל תספרו לי שהוא שחקן שנה שנייה: הוא מקצועני וותיק ומנוסה, והוא לא זקוק למספר שנות משחק כדי להראות מי הוא: העונה הראשונה עבורו היתה בית מרחץ, מקום וזמן להכיר את ה-NBA. העונה הזאת היא כבר עונה בה הוא – וקבוצתו – חייבים לנצח. בחיי ה-NBA אין יותר מדי 'בשנה הבאה'. דוויין ווייד היה עם פחות נסיון מקצועני כשהיה ה-MVP הגדול של אליפות 2006. ואז הוא הוסיף עוד שתי טבעות. אחרי הטבעת השנייה של דונצ'יץ' אסכים להיכנס לדיון השוואה בין השניים.

את לברון נשאיר מחוץ לדיון, אוקיי?


ה-X-RAY בחדר ההלבשה מיד הראה "RIGHT ANKLE SPRAIN". לדעתי הוא חוזר לשחק עוד כחודש, לא לפני כן. הוא קומודיטי חשוב ויקר מדי לקחת איתו צ'אנס שהוא חוזר מהר מדי וגורם לעצמו עקב שהוא החולייה החלשה בשרשרת עם נטייה לנקעים נוספים.

הגרוע ביותר לא קרה ועל זה יכולים אוהדי המאבריקס להודות למי שהם מאמינים שקובע דברים כאלה (אף אחד!; זה הכל עניין של מזל כמובן). ההגדרה של פציעתו היא "נקע ברמה 2". ב-48 השעות האחרונות המטרה הראשונה היא להוריד את הנפיחות ע"י רגל מורמת, קרח, וחוסר תנועה. כשהנפיחות יורדת, טייפינג, קרח, מנוחה, התחלת תנועה קלה בקרסול ש\מתגברת בהדרגה.

אין כאן כל מג'יק: 2-3 שבועות של אי פעילות מוחלטת (אפילו קביים להליכה) ואז חזרה בהדרגה לתנועה. כמה דברים קובעים ברמת הריהביליטציה ומהירותה, והשניים העיקריים הם סוג בגוף ('אקטומורפים' מבריאים מהר יותר) ותכונת הגוף האישית – ה-DNA של האינדיבידואל – הדוחף גוף פגוע למצב נורמלי.

כמובן שהחשש הראשון היה שבר. אבל לפני סיום החצי דונלד נלסון, עוזר המאמן, חזר לאולם מחדר ההלבשה והרים את שני האגודלים סידיו להראות שהכל בסדר. אין שבר. כולם יכולים להתחיל לנשום ברווחה. הדאלאס מבריקס יכולים להפסיד עתה 2 מכל שלושה שהם משחקים ועדיין להיות 18-22 בסיום חצי העונה.

במשחק עצמו נגד מיאמי – שאף היא פצועה וחבולה – היה ברור ששחקני דאלאס נותנים מעצמם יותר מהרגיל. הם רצו נצחון זה עבור האח הפצוע. הם כמעט עשו זאת, ובמיוחד ג'לן ברונסון ששיחק את אחד המשחקים הטובים ביותר שלו, כשהוא נראה POSSESSED ממש. רק איבוד הכדור בסוף לג'ימי באטלר מנע ממנו את אחד ממשחקי חייו.

לוקה יחזור להיות אותו לוקה. הוא כבר הוכיח שמאומה לא FAZES HIM. הוא לא מתרגש משום דבר, אפילו לא מלהיות, אולי, בדרך לשחקן האירופאי הטוב ביותר בתולדות ה-NBA. הוא כזה. הוא לוקח הכל בקלות. לכן הוא כזה שחקן גדול.

2. הבן של לברון. אותו הסוואגר של האבא!

לבנו של לברון, בראוני, אולי אין את הגוף (האב היה גדול בהרבה באותו גיל) והכשרון של האב, אבל את ה'סוואגר' כבר יש לו. הוא עלה מהספסל, קלע 15, כולל סל הנצחון, וזכה בתואר ה-MVP של המשחק.

לברון טס שלשום ביום חופשי לקולומבוס, אוהיו, לחזות במשחק של בנו ברוני, ובסל הנצחון של הבן על ה-ALMA MATER (בית הספר לשעבר) של האב. – סיינט וינסנט-סיינטו מרי. ברוני קבר שלשה עם הבאזר שהביאה ננצחון לתיכון 'סיירה קניו' שם הוא משחק כפרשמן (כיתה ט')ן 56-59.

לברון אמר בסיום:

"I think I was a lot more nervous than my son," James told ESPN during a halftime interview. "Coming in here and being such a surreal moment for myself, our family, for Bronny himself. It's pretty cool."

לברון ניצל את היום החופשי בין המשחק נגד מיאמי והמשחק נגד אטלנטה. הוא, לברון, עמד כל החצי השני ובסוף אמר, "לא זכור לי שהייתי כה עצבני אי-פעם במשחק!". אשתו טסה מאל.איי לחזות במשחק.

מאמן סיינט וינסנט-סיינט מרי הוא דרו ג'ויס, שהיה מאמנו של לברון כששיחק שם בתיכון באקרון. ג'ויס אמר על ברוני, שניצח את קבוצתו:

It was cool to see Bronny continue to blossom into his own.

"He's not living off his dad's name, "He's actually a really good player, so it's awesome to see."

האב והבן אחרי הנצחון:

HE IS BACK, BABY .3 !!

(נעזרתי ב-'פנסיידד' לפרטים מסויימים לכתיבת הפרק הזה בפוסט)

לפני שנתיים וחצי אייזיה תומאס היה הכוכב של בוסטון סלטיקס. הלב והנשמה של הקבוצה שניצחה 53 משחקים והגיעה לגמר המזרח. הוא היה המנוע של הקבוצה שיצר 28.9 נק' למשחק, והכל יצירת ידיו של שחקן – גמד ממש בגובה 1.75 מ' שאיש לא הצליח לעצור.

אז קרתה הפציעה שהצריכה ניתוח ירך. אייזיה שיחק למרות הפציעה, שגיאה שעלתה לו להשתתף רק ב-44 משחקים בשנתיים הבאות בקאבס, בלייקרס, ובדנבר נאגטס. הוא הפך לקליפה של עצמו. הוא לא היה בריא ומוכן לשחק במלוא הפוטנציאל שלו באף אחת מהקבוצות הללו והוא הפך ל-FAILURE. כשלון.

אופיו המיוחד לא הירשה לו להתלונן ולהשתמש בפציעותיו כתרוץ. אז הוא שיחק פצוע ושתק. ניסה לעשות מה שנתבקש ככל יכולתו, וכשלא ביצע את משימותיו למלוא רצונו של המאמן וקהל האוהדים, ונקרא שוב לספסל, פשוט התיישב במקומו עד ששמו נקרא שוב. לפעמים השם לא נקרא משך משחקים שלמים.

אני לא יודע מי היה האדם בוושינגטון ויזרדס שהחליט לתת לו עוד צ'אנס אחד. ייתכן שפציעתו של ג'ון וול? בכל מקרה, הם החתימו אותו לעונה אחת על סכום של 2.3 מיליון.

תנחשו מה קרה?

הוא הפך לפתע לשחקן רלוונטי וחשוב בקבוצה שאיש לא הסתכל עליה, ושלפתע הפכה ליריב אמיתי – לפחות במשחקי הבית שלה. זאת היתה ההזדמנות האחרונה שלו ל-REDEMPTION. הוא ידע זאת, והוא החליט שהוא עושה הכל לא להיכשל, ולהראות לעולם שגם בגיל 30 ועם גובה של 1.75 מ' אתה עדיין יכול לבחוש בקערת ה-NBA, ולהוציא מטעמים אפילו כשאיבדת את הנשק הקטלני ביותר שהיה לך – מהירות-על.

'ערך הגנתי' אף פעם לא היתה כוס התה של אייזיה. הוא ידע זאת, הסלטיקס ידעה זאת, כולם ידעו זאת. אבל אם אתה קולע 28 נק' למשחק ובאותו מספר דקות יריבך באותה משבצת קולע באותו מספר דקות 14, וקבוצתך מנצחת, 'הערך ההגנתי' שלך הופך לפחות משמעותי. זה היה הסיפור בסלטיקס.

זהו גם חלק מהסיפור בויזרדס. וושינגטון ויזרדס מרשה ליריבותיה 116.4 נק' ב-100 פוזשיונס, המספר המוביל בליגה. אבל היא מחזירה ליריבותיה 112.9 נק' ב-100 פוזשיונס, כשרק המבריקס, הבאקס, הרוקטס, והלייקרס עושות טוב ממנה. האמצע בין הראשונה בזה והרביעית בזה הוא בערך מס' 16 או 17.

אחת הסיבות העיקריות?

כמובן, אייזיה תומאס.

הקבוצה היא גם רביעית באחוזי קגליעה מהפארקט, ו-9 בטרו שוטינג % – הרבה מאד תודות למשחקו המשופר כל כך של אייזיה.

מה אייזיה למד, ושיפר, ושעזר לו ללהפוך לשחקן כה רלוונטי וחשוב?

כמובן.

קליעת ה-3 !

השחקן הנמוך הזה קלט שזה מה שהוא חייב לעשות כדי לחזור למרכז העניינים, והוא קולע העונה קרייר-היי של 45.1% מה-3, והוא לוקח יותר מהן מאשר בכל פעם אחרת בקריירת 8 השנים שלו בליגה. הוא למד וקלט עוד דבר: הדבר שפגע במשחקו היו הזריקות הרחוקות שלו, אבל זריקות LONG MID-RANGES. הוא היה בעשירון ה-94 בליגה בזריקות רחוקות לצמדים (וזה גרוע מאד!), הזריקה שהוכחה שוב ושוב כנחותה ביותר ביעילותה. לאייזיה תומאס לא צריכים להודיע פעמיים: הוא צעד שני צעדים אחורה, התחיל לירות מהטריי, והיום הוא רק בעשירון ה-48 בזריקות רחוקות מ-14 רגל עד הקשת (המקום הפחות יעיל מכולם לזריקות ג'אמפ). הוא הבין מה קורה, למד את האנליטיקוס של הליגה, ואמר לעצמו 'אם זה מה שעלי לעשות כדי לחזור לרלוונטיות, זה מה שאעשה!"

הפציעה לשריר בגסטרוקנימיאוס האיטה אותו. זה ברור. אבל הוא הצליח לפתח יכולות אחרות שמתבססות פחות על מהירות עילאית, ויותר על חוכמת משחק, ריווח המשחק, קליעה ממרחקים, וריכוז המשחק.

האם הוא יחזור להיות אול סטאר? כנראה שלא. שתי הפציעות ברגליו פגעו בנשקו הקטלני ביותר – מהירות. אבל לזכותו הגדולה חובה לזכור שלמרות קומתו הנמוכה שתמיד חייבה שחקנים בגובהו להתבסס על מהירות-על, הוא מצא דרכים אחרות להביא תועלת רבה לקבוצתו, הוושינגטון ויזרדס.

בגלל שהויזרדס הפכה לקבוצה שנעים לחזות בה אבל אין לה סכויי להיות העונה בפלייאוף, הנשיונל טיווי לא מראה אותה לקהל האמריקאי עד ה-13 למרץ. אז מה שאני כותב לכם הוא סוד די כמוס.

אולי זה הדבר הטוב ביותר שקורה לאייזיה תומאס שבשקט, מאחורי הקלעים, הופך לשחקן חשוב ותורם. לא לשחקן שפעם היה, ואת המספרים האדירים שלו מ-2016 אל תצפו שיעשה שוב. נו צ'אנס. אבל משחקן שכמעט כולם תיארו כ-ONE TRICK PONY, ושהפך לקליפה של עצמו, לחזור ולהיות השחקן שהוא היום, זה פלא וקסם מספיק עבורו. והוא האחראי הבלעדי למהפך במשחקו.

כל הכבוד לו.

4. תראו מה דינווינדי עושה עתה לטוביאס האריס…

5. ייכתן מאד שבסיטואציה המיוחדת בה הוא משחק בלייקרס, שלברון משחק בימים אלה את הכדורסל המעולה בחייו!

מנחם לס

בעל האתר, הבוס הראשי, וכותב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 47 תגובות

  1. חבל שלוקה נפצע בדיוק שהגיע לוח משחקים נורמלי אחרי כל הדטרויט הקאבס הניקס השארלוטים והוושינגטונים וכל קבוצות התחתית. בכל מקרה כל נצחון שהמאבס יגרדו יהיה הישג. אוי איזה צחוקים הולך להיות בלראות את הלטבי מול הקבוצות האלו…
    אם לוקה מביא אליפות אחת לא סופר טים וממשיך עם הסטט שלו הוא הרבה מעל וויד

    1. אני מתפלא עליך שמעון. לוקה לא "נפצע" הוא ברח. ידע שמול שליטי המזרח הבלוף שלו יחשף. כל מי ששיחק שלוש על שלוש במגרש השכונתי סובב ככה את הקרסול לפחות פעם בשבועיים. שמים קצת קרח ויומיים אחר כך אתה כמו חדש.

            1. MVP

    1. שימון, בקשר לדוויין ווייד נגד לוקה,יש לי משפט אחזד עבורך:

      SHOW ME THE MONEY!

      את לוקה עדיין לא ראינו במשחק של 'חיים ומוות' אחד. את דוויין ראינו שוב ושוב: הוא האיש כשהמשחק על הקו, והפרס הוא 'אליפות'. את יוקה לא ראינו בהינתיים מלבד ביורוליג

      1. לא אמרתי שהוא מעל וויד עכשיו אחא אם יקח אליפות כלומר when he will show you the money
        לשאק היה חלק מאד גדול באליפות ההיא למרות ששאק היה מעבר לשיאו.
        שלא תשווה לי בטעות את הלטבי לשאק ההוא

  2. מנחם תודה .
    באסה על הפציעה של דונציץ ומזל שזה רק זה (ושאני אומר רק זה אני איתך יותר משבועיים ).
    בדיוק אתמול הרהרתי מה עם הלטבי ?
    דונציץ היה ברמת אם וי פי אך תהיתי האם זה לא על חשבון הלטבי אולי מעז יצא מתוק והלטבי יחזור לעצמו כשכל הבמה שלו נראה .

    1. מה הכוונה ביחזור לעצמו? מה הוא עשה בניקס? הפסיד והפסיד וניפח מספרים כי לא היה אף אחד נורמלי לצידו זהו.
      מה שאתה רואה ממנו זה הנורמלי שלו זה מה שהוא בדיוק ותמיד היה.
      למה הוא היה בניקס מתחת לסל? עשה בניקס הגנה? מה זה הנורמלי שלו? הלטבי הולך להיראות בדיחה במשחקים הקרובים.

  3. שם מס 36 ברשימת 50 גדולי העשור .
    פול מילסאפ .
    שיחק כל העשור בליגה
    קבוצות בעשור יוטה ,אטאלנטה ודנבר .
    נבחר 4 פעמים לאול סטאר
    (ופעם אחת לחמישיית ההגנה השנייה).
    שיחק בפליאוף עם 3 קבוצות שונות ובכולם עבר לפחות סיבוב פליאוף בעשור (מהבודדים שעשו זאת בעשור).
    את אטלנטה הוביל לגמר המזרחי .
    שחקן סולדי שלמעט העונה הראשונה והאחרונה בעשור שיחק תמיד מעל 30 דק לערב
    קלע מעל 14.5 לעונה ( אך לא עבר את ה 18.1).
    לא הכוכב הכי גדול אבל שמר על יציבות יפה מאד כל העשור ובכמה ארגונים והוכיח שהוא טופ מכולם
    ולפעמים עדיף שחקן כזה לעשור שלם על מגה כוכב שנפצע אחרי נניח 4 שנים ולא חוזר.

  4. מנחם, למרות שאתה כבר 200 שנה לא בארץ עדיין יש לך את הניסוח של מייסדי המדינה , קרי: בן גוריון ושות' – "העונה הראשונה הייתה עבורו בית מרחץ"……
    (:

  5. תודה מנחם
    אני כן עוקב אחרי איזאייה ומחכה למשחק של 30-40 נקודות.
    מה שאיינג' עשה לו כאב לי מאד אבל אני גם מבין. מאד רוצה לראות את הננס מצליח בווש, הוא ראוי להרבה נחת אחרי מה שתרם לסלטיקס ולאן בי איי.

  6. באסה רצינית מה שקרה ללוקה אבל אני מאוד מקווה שלא יקח לו חודש. המרתי על לפחות שבועיים ונראה שזה גם מה שהולך לקרות, למרות שאני מסכים איתך שיש סיכוי גבוה שיקח חודש עם ההתנהלות הנוכחית באנביאי, לא בטוח שזה רע.
    קאווי לדוגמא כנראה היה לוקח שלושה חודשים ועוד חודשיים של אקסטרים לואד מנג'מנט.
    בחלק האופטימי, יכול להיות שהפציעה הזו תעזור לחלק מהשחקנים בדאלאס להרים את הרמה שלהם, בעיקר לפורזי, לקבל יותר ביטחון ולהרים את הרמה שלהם. אולי בלונג טרם זה יעשה מהם קבוצה יותר טובה.
    .
    הדנאק של דינווידי בעיקר מדגיש כמה אמביד חשוב לפילי ואיזה חור הוא משאיר כשהוא לא משחק, אם מישהו היה צריך תזכורת מי באמת הסטאר של הקבוצה הזו ומה היא שווה (או לא) בלעדיו. מנגד הנטס ממשיכים לשטח את העולם בו חיי קיירי ואני באמת חושב שהוא לא מתאים להם, הם קבוצה קבוצתית, בדיוק ההיפך מקיירי שהוא פילוסוף סוליסט. דוראנט יושב עלייהם בומבה ואיתו הם קבוצה לאליפות במיוחד אם הם מביאים מישהו (או יותר) במקום קיירי ואולי לאברט. אין לי מושג אם זה אפשרי אבל גריפין או לאב יכולים לבוא מצויין בקבוצה כזו.
    .
    מבחינת קיירי הוא תפור על הניקס, אני לא מבין איך הוא לא הגיע לשם, זו הקבוצה המושלמת בשבילו במכל הבחינות. ואם כבר הניקס אז אפילו רנדל הוא אופציה לעשות את הדרך ההפוכה.
    .
    תודה על המעורב מנחם

    1. קיירי ארווינג שחקן נהדר בטופ 5 הגארדים הטובים בליגה.
      הבעיה שלו היא שהוא לא רכז קלאסי.

      ברגע שדוראנט יחזור הדברים יראו אחרת,
      בכל מקרה אתה בטוח לא מוותר עליו בשביל קווין לאב או גריפין.

  7. לברון פשוט מדהים מספיק לטוס לראות את הבן שלו וגם להוביל את הלייקרס.
    היה פה רפה הבנה שלפני יומיים שאל מה זה שחקן שלם:32 נק' ב57% מהשדה, 13 ריב',7 אס',3 בל' וחטיפה אלו נתונים של שחקן שעושה הכל על הפרקט.

    הפכו פה את דונצ'יץ ל-mvp עוד לפני שעברנ חצי עונה.
    העונה הארוכה עם עליות וירידות אני מאחל לו שקודם יבריא מהפציעה.

    1. הרפה הבנה עדיין פה ואתה לא ענית על שום שאלה ששאלתי אותך – וסתם – התחלת לרוץ במעגלים עד שנעלמת כשהשיח נהיה טיפה יותר רציני.
      אז אני אחזור על הדברים שוב.
      הוא סביר משלוש וגרוע מהעונשין ובשום צורה לא קלעי גם מאבד לא מעט. אז כן, הוא שחקן מעולה והכל ואין לי בעיה שאתה מזיל ריר אבל לא השתדרג בשום צורה לשלם. חוץ מבאסיסטים ברוב המדדים שלו הוא ירד ביחס לשנים עברו ואיך אמרת על באטלר שהכפיל כמעט את כמות האסיסטים? "זה מובן מאליו…" "…הרי אין שחקן שאפילו קרוב לקבל את הכדור לפניו."(מה שזה לא אומר)

      1. תחזור עליהם שוב פעם ועל כל השטויות שרשמת בדיון על באטלר.
        סליחה אם נפגעת אבל זה מה שמתיימר מי שמבסס את הדיעה שלו ללא הגיון.

        לברון ג'יימס השחקן הכי טוב בליגה והכי שלם.
        אם אתה לא רואה או מנסה להקטין את זה, זה רק בגלל שאתה היטר וחסר מושג רציני.

        1. תנוח אף אחד לא נפגע ואתה לא סמן ההיגיון – אני מזהה פה איזה דפוס.
          הדיון לגבי באטלר עדין עומד ומחכה לתגובה ממך ותמיד תוכל להגיב פה ולהשלים אותו אם תרצה אבל לא הצלחת לענות למה שאתה בעצמך העלת. זה שתנסה להתחמק מזה ע"י שינמוך הדעה שלי או הנתונים שהבאתי לך לא באמת ישנו את המציאות. לא של באטלר לא של הסטטיסטיקה שלו, לא של המיקום והמאזן של מיאמי לא שלי ולא שלך.
          אתה תאלץ לנסות לצעוק יותר חזק אבל זה לא יעזור לך. כרגע ללא ספק בכלל יאניס הוא השחקן הטוב בליגה, לשניהם אותו מאזן רק שליאניס אין את דיוויס לידו.
          יש מצב שאסכים איתך שלברון השחקן השלם בליגה זה עדין לא עושה אותו שחקן שלם. לוקה דונציץ צמוד צמוד אליו בקטע הזה וגם אצלו בקבוצה לא משחק אנטוני דיוויס.
          זה שאני הייטר של לברון זה ידוע ומיותר להזכיר את זה כל הזמן בדיוק כמו שאין צורך להזכיר שבבוקר זורחת השמש ובעיניי גם לא רלוונטי לדיון. מה שרלוונטי הוא האם אתה מסוגל לגבות את מה שאתה רושם עם עובדות ונתונים מעבר לעקיצות היבשות כמו "חסר היגיון" "וחסר מושג רציני". עם באטלר נכשלת ימים יגידו אם תצליח לגבי לברון.

      2. שאדו אני מאוד נהנה מדעתך באתר אבל אין ספק שאתה הייטר של לברון וכל נושא או משחק שקשור אליו רק מוציא ממך תגובות שליליות

          1. לברון אכן היה בירידה ולראיה הוא נכשל כישלון חרוץ שנה שעברה להביא את הלייקרס אפילו לפליאוף בניסיון הראשון שלו במערב.
            בחלק מהמדדים שלו הוא אכן בירידה והעונה רק התחילה את התוצאות נשפוט בסופה.
            אין ספק שהעובדה שהביאו לו את דיוויס החיתה אותו והוא נראה מעולה כרגע אבל שוב, העונה בתחילתה והמאבקים הקשים עוד לפנינו, אני אשמח לחגוג אליפות בסוף העונה אבל יש עוד הרבה משחקים עד אז.

            1. אוקיי, דייויס החייה את לברון ולכן הוא במינימום טופ 3 במירוץ ל-MVP עד עכשיו

            2. צל יקירי שמדברים על שחקן שלם וורסטלי מופיעה תמונה של לברון במילון, הוא פורמולה 1 בהתקפה לא רק שהוא עילוי ביצירת נקודות , הוא גם עילוי בניהול משחק, דוראנט בשיאו שחקן על ואחד הטובים בעולם וסקורר היסטורי אבל לא מנהל משחק לשם השוואה

  8. אחלה מעורב
    אני לא מבין למה לוקה לא משחק עם נעליים גבוהות…. אני זוכר נעלי כדורסל היו גבוהות והיו שומרות יותר על הקרסול. כנראה שאני לא מודע לאופנות החדשות.
    הזדקנתי
    כמו כל יום
    🙂

    1. נראה לי שהם סומכים על הטייפים ועל קרסוליות יותר מאשר נעליים גבוהות שגם לא ימנעו ממך סיבוב קרסול חזק

  9. וואו מנחם איזה מעורב עשיר. סחתיין עליך..
    הבן של לברון לא קלע סל ניצחון לשלוש עם הבאזר אלא את ה-go ahead לשתי נקודות.

  10. תודה מנחם על המעורב. מעניין לראות כבר עכשיו ובטח בעתיד את ההתמודדות של ג'יימס ג'וניור עם תווית הבן של…
    שלנצח תהיה מוגברת עליו כנראה… בהקשר של תומאס הקטן בגלל שמשחק בפח אשפה של הוויזארדס לי לפחות בתור אחד שלא ראה אותם העונה הוא עבר מתחת לראדר.
    האיש עומד על אחוזי 3 הכי טובים בקריירה שלו ו-EFG%
    גם הכי טוב בקריירה שלו כרגע, אותי אישית לפחות הקאמבק הזה מאוד משמח.

  11. תודה כרגיל מנחם, מעורב נהדר.
    לגבי לוקה – אני לא מסכים עם הנחרצות שלך לגבי הפוטנציאל של לוקה, כי הוא יכול להיות שחקן ענק, ואין ספק שכרגע הוא אפילו לא דווין וויד, אבל אין לדעת מה צופן העתיד, בינתיים כיף לראות את הילד.
    לגבי הפציעה- היה תענוג לקרוא את כל הפיזיולגיה והידע, מדהים בעיניי.
    לגבי לברון ובנו – לפני שנה שנתיים אמרו שהבן של לברון ושל וויד משחקים ביחד ושהם עם פוטנציאל אדיר, אז פתאום הם לא? או שיש לו בן אחר והתכוונו אליו?

  12. דוויון וויד : נכנס לליגה בגיל 22 , העמיד ממוצע של 16.2 נקודות 4.5 אסי 4 ריב
    לוקה : נכנס לליגה בגיל 19 , 21.2 נקודות 6 אס 7.8 , אחוזים יותר טובים מוויד בכל טווח בערך .

    עונת השיא של וויד מבחינה מספרית הגיעה אחרי 6 עונות , בעונה הזאתי הוא כמעט מתקרב לנתונים של לוקה השנה(שנה שנייה,בן 20) , ועדיין ללוקה אחוזים טובים יותר וכמובן אסיסטים וריב.

    להגיד שוויד יותר טוב מלוקה כי הוא ניצח בפלייאוף בשלב זה טיעון מופרך לשחקן בשנה השנייה שלו בליגה והשוואה תגיע הרבה יותר מאוחר
    אבל לא משנה איך מסתכלים על זה הפוטנציאל שלו גבוה בהרבה גם מוויד , בטח ובטח שיש לו עוד 3 עונות בליגה עד שיגיע לגיל שוויד התחיל .

    1. וכן הליגה שונה לחלוטין עם שופטים הגנות חוקים ומה שלא תרצו , אין לי בעיה לקבל טיעון הגיוני ,וכן יש לו המון ניסיון באירופה
      אבל לכתוב משפט כמו הוא אפילו לא דוויין ווייד (וגם לא יהיה) בכזו נחרצות זה פשוט אשליה של המציאות.

      ואני לא מדבר על הנוכחות של לוקה בגיל 20 שכבר שמורה לגדולים ביותר ואפילו יותר מוויד , אבל אני מחשיב את זה עניין אישי שלי

כתיבת תגובה

סגירת תפריט