5 על 5 בשבוע 5 / צוות הופס

מתקרבים לבחירות לאול-סטאר והפאנל שלנו מדבר על המשתתפים האפשריים, נוסף על שחקנים חשובים מהספסל, לוקה דונצ'יץ' והמאבריקס ועוד.

משתתפים: שגיא נאור, גדי הלוי, רועי ויינברג, יונתן (ג'ון) גזלה ועמית טבול.

לקראת הבחירות לאול-סטאר (1): מי בחמישיית המזרח שלכם?

הבחירות לאול-סטאר נפתחות ב-1.12, יום ראשון הקרוב.

נאור: מלקולם ברוגדון, ג'ימי באטלר, יאניס אנטדקומפו, פסקל סיאקם, ג'ואל אמביד.

יאניס – ה-mvp המכהן כל כך טוב שהמספרים המטורפים שלו פשוט הפכו למובנים מאליהם. כשמוסיפים לזה את ההצלחה הקבוצתית (מאזן 3-15, מקום ראשון במזרח ושני בליגה), הגריק פריק מועמד חזק לתואר אישי בק טו בק. בניגוד לכמה מועמדים אחרים, הוא גם עובד בשני צידי המגרש.

אמביד – גם בעונה לא מדהימה בסטנדרטים של הפרוסס, הוא עדיין השחקן הטוב בליגה בעמדתו. ההגנה של פילי נפלאה קודם כל בזכותו וכשהורפורד וריצ'ארדסון יתחברו הם ישפרו את המאזן המאכזב וירוצו חזק על המקום הראשון בקונפרנס.

באטלר – המטמורפוזה שהשחקן הזה עבר תוך שנה היא אחד הסיפורים המדהימים בליגה. רק שנה אחורה הוא נזרק ממינסוטה בטרייד אחרי שהחריב את חדר ההלבשה, היה המנהיג של פילי בפלייאוף עד מצב בו זריקה אחת מפרידה בינם ובין להדיח את האלופה לעתיד ובקיץ הוא מצא את עצמו בתחנה חדשה, עם ציפיות נמוכות ועתיד לוט בערפל. אז הרוקיז נאן את הירו מפתיעים בענק, אדבאיו מועמד לשחקן המשתפר ודראגיץ' לשחקן המשתקם אבל מעל כולם זה באטלר, שלא כופה, נותן הגנה אדירה ומוביל קבוצה שהייתה אמורה להיות על סף פלייאוף למאזן 5-12 ובקרב על יתרון הביתיות.

ברוגדון – נכון, קיירי תופר נק' בקצב וטרייי יאנג נותן הצגות ששומטות את הלסת אבל הרכז הטוב במזרח בחודש וקצת הראשון של העונה הוא רוקי העונה לשעבר. בלי הפרנצ'ייז' הפצוע של הקבוצה, עם חיבור בעייתי של שני הגבוהים שגם החמיצו לא מעט משחקים, עם טי ג'יי וורן הבעייתי והאחים הפחות מוצלחים לבית הולידיי. זה הסגל של הפייסרס ובעיקר בגלל ה'נשיא' הם עומדים על 6-11 – קרוב יותר לטופ המזרח ממקום מחוץ לפלייאוף. האחוזים מהשדה אמנם ירדו אבל ברור שהרבה יותר קל לחכות בפינה חופשי לכדור מיאניס מאשר להיות לב ההתקפה של הקבוצה והשחקן בו ההגנות מתמקדות. 8.1 אס' בהתקפה מוגבלת שמשחקת בקצב איטי מאוד (מקום 25 בליגה) הם נתון מרשים מאוד. כמעט כמו 48-49 מהקו העונה! (היה חייב להחטיא הלילה בשביל לבאס ועכשיו הוא על 48-50).

סיאקם – הרבה סימני שאלה עלו סביב עתיד המועדון אחרי העזיבה של קוואי ורוב הקולות קראו ליוג'ירי ללכת לבנייה מחדש. במקום זה גאסול ואיבקה נשארו, לאורי האריך חוזה והמפתחות עברו לקמרוני השני בחמישייה. אז הוא לקח את המפתחות ופשוט השתלט על הבית. 26 נק' למשחק (9 בליגה) לשחקן שלפני שתי עונות קלע רק 12.6 נק'. השחקן המשתפר של העונה שעברה נותן עוד קפיצה אדירה והוא כבר אולסטאר ודאי. אם ימשיך כך עוד ייכנס לאחת מחמישיות העונה.

הלוי: קמבה ווקר, בראדלי ביל, ג'ימי באטלר, פסקאל סיאקם, יאניס אנטטקומפו. מיקס מעולה ומלהיב של שחקנים מאוד מוכשרים שמובילים את קבוצתם באספקטים רבים. אנשים אחרים שיכולים להגיע לחמישייה הפותחת הם קיירי אירווינג, טריי יאנג וג'ואל אמביד, אך מסיבות מעורבות של החמצת משחקים וחוסר הצלחה קבוצתית הם פספסו את הקבוצה שלי.

ויינברג: יש כמה מועמדים שהם קונצנזוס, גם כאן – פסקל סיאקם, יאניס ובראדלי ביל. השניים הראשונים מובילים את שתי הקבוצות הטובות בליגה והשלישי מוביל את אחת הקבוצות המהנות ביותר לצפייה ועושה עבודה נהדרת בהגנה. שני השמות האחרים, גארד ופורוורד, מעניינים יותר. אני מכניס את ג'ימי באטלר בזכות ההצלחה היחסית של מיאמי שמגיעה הרבה בזכותו. החמישי קשה יותר כשאמביד לא טוב מספיק, ברוגדון אפור מדי בשביל המשחק הזה ואין אף אחד אחר שמרשים, אז בדומה לגדי אלך על קמבה ווקר.

ג'ון: טריי יאנג, בראד ביל, פסקל סיאקם, יאניס, אמביד – האול סטאר של המזרח כרגע קל אחרי הפציעות של קיירי, וול, לאורי, אולדיפו וגורדון היווארד. בחמישיית אול סטאר אני פחות מנסה להיות חמוד. ג'ימי באטלר וטייטום הם היחידים ששקלתי להכניס במקום אלו שבפנים. בן סימונס בינתיים לא נראה בדרך לספסל האול סטאר עד שלא יחזור לעצמו.

טבול: קמבה ווקר, בראדלי ביל, ג'ימי באטלר, יאניס אנטדקומפו, פסקל סיאקם. בפירוט:

יאניס – השחקן הטוב במזרח ואולי בליגה, קבוצת צמרת, מידלטון בחוץ בשבועות האחרונים. כל מילה מיותרת.

באטלר – מיאמי נראית מצוין. באטלר התאים את עצמו לקבוצה ולקח על עצמו את מלאכת המסירה בנוסף לקליעה. ההגנה שלו כרגיל מצוינת ורואים את זה גם במספרים (מעל 2 חטיפות למשחק) וגם בתוצאות (מיאמי מנצחת).

קמבה – בוסטון מנצחת בלי סוף למרות הפציעה של הייוורד. החשוד המידי הוא אקס שארלוט שמוכיח שהדומיננטיות שלו עד כה בשארלוט לא הייתה בגלל שהוא היה ראש לשועלים. הוא ראש לאריות ולמעט תנודתיות מסוימת בקליעה אפשר להגיד שהוא באנקר. התלבטתי בינו לבין ט.יאנג אבל אין מה להשוות בין הישגי הקבוצות שלהם.

סיאקם – קוואי עזב אבל למרות זאת טורונטו מאכילה את כולם כובעים. סיאקם לא התרגש/הלך לישון אחרי הארגזים שהביאה לו משאית הברינקס בקיץ והוכיח שהוא טוען רציני לכתר כמספר 4 הטוב במזרח אחרי יאניס.

ביל – עושה הכל בוושינגטון שניבאו לה טאנקינג. התחיל קצת חלש באחוזים אבל בהמשך השתפר בגדול. מצליח להכתיב קצב משחק מהיר שנותן הזדמנויות לשחקנים כמו תומאס בראינט, איזיאה תומאס, בארטנס ומוריץ ואגנר במה שנראה כמו אחת ההתקפות הטובות והמהירות בליגה.

לקראת הבחירות לאול-סטאר (2): מי בחמישיית המערב שלכם?

נאור: ג'יימס הארדן, לוקה דונצ'יץ', לברון ג'יימס, אנטוני דיוויס, קארל אנטוני טאונס.

לברון – לא ברור אם אלה 8 חודשי המנוחה שקיבל לראשונה בקריירה, התוספת של דיוויס והשחקנים הוותיקים או סיבה אחרת אבל לברון נראה פשוט נפלא. הוא אמנם איבד חצי צעד אבל חכמת המשחק רק הולכת ומשתבחת והעובדה שהוא הרכז בפועל עושה לו רק טוב. עונת השיא שלו באס' הייתה 9.1 אבל העונה הוא קפץ ל-11 ומקום ראשון בליגה בקטגוריה. מי שחשב אחרי העונה הקודמת שנגמר הסיפור של הקינג, עוד יכול לקבל אותו כ-MVP של העונה הסדירה ושל סדרת הגמר.

לוקה – כל כך הרבה כבר נכתב על המטאור הסלובני שאין כבר מילים להוסיף אז רק שני דברים: א. 30 נק', 10 ריב' ו-9.5, per 32. ב. במבחן העין זה אפילו יותר נפלא מהמספרים. אה, שכחתי. מאזן 6-11 ומקום חמישי לקבוצה שהייתה צפויה להיאבק על מקומה בשמינייה הראשונה.

הארדן – איכשהו המזוקן מצליח מעונה לעונה להפוך ליותר בלתי עציר. השילוב עם ווסטברוק עדיין טעון שיפור אבל המאזן הקבוצתי טוב מהציפיות המוקדמות. הסגנון בלתי ניתן לצפייה מצד אחד אבל קשה להוריד את העיניים מצד שני ועם 37 נק' למשחק קשה להתווכח, בטח לא עם ts%62.5 (הרבה בזכות 14 הליכות לקו שנכנסות ב-86%). מטורף לחשוב שעונה של 40+ נקודות הפכה לריאלית בשבילו.

דיוויס – המאזן הטוב בליגה מאפשר נציג שני לצהובים-סגולים ולמרות שהגבה לא מראה הרבה דברים שלא ראינו בעבר ולא מציג מספרים יוצאי דופן ביחס למה שהתרגלנו ממנו הוא פשוט חבילה מושלמת. האחוזים מהשדה קצת ירדו העונה אבל הוא מפצה על זה עם 8 זריקות עונשין ב-88%. ואם 26 נק' ו-9 כ"ח לא מספיקים לבסס את מקומו פה – שחקן ההגנה הכי טוב בקבוצת ההגנה הכי טובה (או שנייה רק לדנבר) שמגבה את זה עם 2.8 חס' למשחק (ראשון בליגה) סוגר את הפינה הזו.

טאונס – אני מניח שאחרים יכניסו את קאווי לרשימה אבל כשה-FMVP מפספס שליש מהמשחקים לדעתי הוא לא ראוי לחמישייה הראשונה, בטח כשהוא לא מציג רמה חריגה והקבוצה בלעדיו נראית מצוין. קא"ט נכנס בזכות ולא בחסד – המאזן טוב מהצפוי ומקום בפלייאוף נראה ראלי ביותר. טאונס לקח את השלשה שני צעדים קדימה ומעיף 9 למשחק ב-44% לא הגיוניים ובדרגות קושי הזויות. שיאי קריירה בנק' (שביעי בליגה), ריב' (שישי בליגה), אס', חטיפות ו-ts% משוגע של 66%. קשה לבקש יותר מזה.

הלוי: ג'יימס הארדן, לוקה דונצ'יץ', לברון ג'יימס, קוואי לאונרד, אנת'וני דייוויס. הקבוצה המוכשרת יותר מבין השתיים לטעמי. בגדול הפרצופים המוכרים, למרות שחלקם נותנים עונות אפילו יותר טובות מהרגלם, וכמובן לוקה דונצ'יץ' הנפלא שנותן עונה היישר לספר ההיסטוריה. המערב יותר מפוצץ בכישרון, לכן יותר שחקנים טובים פספסו את הקבוצה הזאת – ביניהם דמיאן לילארד, פול ג'ורג' וקארל אנת'וני טאונס.

ויינברג: גם כאן, בדומה למזרח, יש קונצנזוס סביב ג'יימס הארדן, לוקה דונצ'יץ' (מתי בפעם האחרונה שני שחקנים שנבחרו לראשונה לאול-סטאר נבחרו גם לחמישייה?) ולברון ג'יימס. לניקולה יוקיץ' יש את המאזן בשביל להיכנס לשם, אבל קשה להיבחר למשחק הזה עם 16 נקודות במשחק וקבוצה שמנצחת דרך ההגנה שלה, למרות שהוא ישתפר בהמשך החודש. אנטוני דיוויס מספר 2 בקבוצה שלו והמערב צמוד מדי בשביל שני פותחים מאותה קבוצה. קארל אנטוני טאונס נכנס אצלי בהתחשב בכך שההתקפה של מינסוטה בנויה כמעט לחלוטין עליו והוא עושה עבודה נפלאה איתם. החמישי זה קוואי לנארד, למרות שלא שיחק מספיק כרגע. כשהוא משחק הוא אחד מחמשת הטובים בעולם.

ג'ון: מלחמת עולם! ספרתי במערב כרגע 18 שחקנים שמגיע להם להיות באול סטאר. אין תשובה כאן שלא תגרום ללוחם מקלדת לזרוק אבנים וירטואליות אז לפני שאני תופס מחסה: לוקה, הארדן, לברון, טאונס ודיוויס. כן, אף אחד מהסופרסטארים של הקליפרס לא משפיע על קבוצתו כפי שאלו שבפנים משפיעים.

טבול: לוקה דונצ'יץ', ג'יימס הארדן, לברון ג'יימס, אנטוני דיוויס, קארל אנטוני-טאונס. ובפירוט:

לוקה דונצ'יץ' – היה מצוין שנה שעברה בעונת הרוקי שלו ועדיין הצליח לשפר את המשחק שלו בכמה רמות (כולל אחוזי עונשין) ומפלרטט באופן קבוע עם טריפל דאבל סביב ה-30-10-10. הסיפור פה זה לא רק המספרים אלא גם החן, ה-show והמאזן החיובי של דאלאס, קבוצה שלמרות הצטרפותו של זינגר לא הייתה בתוכניות הפלייאוף של רוב הפרשנים.

ג'יימס הארדן – ווסטברוק הצטרף, המכונה חרקה בהתחלה אבל היה ברור שזה יגיע. וזה אכן הגיע – ראס הפנים די מהר שהזקן הוא בעל הבית. הארדן התחיל להתיישר עם האחוזים. מכונת ההתקפה המשוכללת בליגה עם ממוצע של 38 נק' למשחק, 6 ריב', 8 אס' וקצת יותר מחטיפה וחצי למשחק. יוסטון נמצאת במקום הרביעי וכנראה שגם השנה תדבר חזק בפלייאוף. אפשר לשנוא את הסגנון, אפשר להתעצבן עליו אבל אי אפשר שלא להתפעל.

לברון ג'יימס – מאזן 2-16 (הטוב בליגה), ניהול המשחק של הלייקרס (מעל 11 אס' למשחק), סנכרון מצוין עם הגבה ושאר החבר'ה. כל זה בגיל 35 עם קילומטראז' עצום של משחקים מגיל 18. אין דברים כאלה.

אנטוני דייויס – עוד שחקן לייקרס. עושה הכל בהתקפה ובהגנה, התחבר מצוין ללברון ומראה שהפעם זה על אמת. לא מובן מאליו לשחקן שרק הגיע לקבוצה.

אפשר היה אולי לצרף את קוואי לנארד אבל בחרתי שלא לעשות את זה משתי סיבות: 1. הוא נח כמה משחקים. 2. הסגל של הקליפרס, בעיקר הספסל, טוב יותר מזה של הלייקרס ועדיין מאזן הלייקרס טוב מזה של היריבה העירונית.

קארל אנטוני טאונס – מינסוטה במאזן חיובי כנגד כל הסיכויים. אמנם וויגינס משחק את הכדורסל הטוב בחייו, אבל האחראי העיקרי לעניין המאזן זה קא"ט שנותן עונה מהסרטים ולקינוח תופר 4 (!) שלשות לערב. החבילה השלמה לפנטזי וגם לחיים האמיתיים בליגה.

המאזן של דאלאס משקף את הרמה האמיתית שלהם?

נאור: אם ימשיכו בקצב הנוכחי המאבריקס יסיימו את העונה עם 52-53 ניצחונות. מצד אחד, אין סיבה שדונצ'יץ' לא ימשיך לעשות מה שהוא עושה, פורזינגיס אמור להרגיש יותר נוח ככל שהעונה תתקדם והשילוב בין השניים צפוי להשתפר. יחד עם הספסל היציב שנותן תמורה קבועה אפשר לראות את המאבריקס נאבקים על ביתיות בסיבוב הראשון. מצד שני, עד עכשיו לוח המשחקים שלהם היה יחסית נוח, אולי ירצו לתת ללוקה לנוח פה ושם ויכול מאוד להיות שמה שאנחנו רואים מפורזינגיס זה מה שיש. לצערי אני מעט פסימי לגביהם ולא רואה אותם ממשיכים באותו קצב אבל כן מסיימים עם 44-46 ניצחונות ועם מקום בפלייאוף.

הלוי: כן, המאזן משקף את הרמה שלהם ולגמרי ניתן לצפות מהם להיאבק על יתרון הביתיות. השילוב של דונצ'יץ' ופורזינגיס התגלה כקטלני יותר מהמצופה, ויש הרבה קבוצות שלא ידעו או יצליחו להתמודד עם השילוב הזה. בנוסף, יש לדאלאס מרכיבים עיקריים וחשובים להצלחה בפלייאוף – תפקידים מוגדרים ומנהיג שיכול להוביל כדור ולהופיע בקלאץ'. דאלאס כבר הוכיחו את עצמם מול קבוצות מעולות כמו דנבר, טורונטו ויוסטון, וגם הופיעו טוב מול הלייקרס, הקליפרס והסלטיקס.

ויינברג: חד משמעית לא. 7 משחקים מה-17 היו מול קבוצות שצפויות לעשות פלייאוף, אם אתם מחשיבים את אורלנדו, ולוח המשחקים שנשאר להם הוא אחד הקשים בליגה. הם לא מגיעים מספיק לטבעת, נהנים ממזל יחסי בשני צדדי המגרש ומתקופה טובה של כל השחקנים שלהם (טים הארדוואי ג'וניור למשל לא ישמור על 18.8 נקודות למשחק כשחקן חמישייה). תוסיפו לזה תלות מוגזמת בדונצ'יץ' וקיבלתם קבוצה טובה, כן, אבל לא כזאת של 50 ניצחונות. אולי 45, ביום טוב.

ג'ון: לא. היא לגמרי אובר אצ'יברית. לוקה כן יתקל בחומה בהמשך העונה ויחזור מגמה אחת לאחור (סופר סטאר אבל לא איום על חמישיית הליגה). וזה בסדר הוא בן 20! פורזינגס הוא תמיד סיבוב קרסול אחד מלעלות על חליפת המעצבים שלו והקלעים שלהם קולעים מספרים דמיוניים שלא דומים למציאות. אני מאמין שדאלאס תסיים בין מקומות 5-8 בגלל לוקה ואימון מוצלח.

טבול: לא. למה?

א. עד עכשיו רוב המשחקים שלהם היו נגד קבוצות לא חזקות במיוחד. בהמשך, נגד קבוצות חזקות, הקבוצה עלולה לצבור הפסדים.

ב. לוקה מציג יכולת עילאית. רוב הסיכויים שהוא ירד ביכולת ואז הכל ייראה אחרת. לוקה ב-80 אחוז יכולת ממה שמציג עכשיו + זינגר פושר יחסית (זה מה שראינו ממנו עד עכשיו) עלולים שלא להספיק לפלייאוף במערב האיכותי, שלא לדבר על יתרון ביתיות.

מי השחקן השישי של העונה? (שלא משחק בקליפרס)

נאור: באינסטינקט חשבתי על בוגדן בוגדנוביץ' מהקינגס אבל הוא בעונה די בינונית מבחינת אחוזי קליעה, נט רייטינג והקבוצה לא הצליחה לקפוץ מדרגה העונה. ולכן, התואר על שם מונטרז ולו הולך, תאמינו או לא, לגיבור – טיילר הירו. 15 נק', 4.2 ריב', 2 שלשות במשחק ב-38%, ts%57 ונט רייטינג של +5. נכון, יש הרבה סיבות להצלחה של ההיט אבל אחת המרכזיות היא הרוקי הנהדר שלהם.

הלוי: גוראן דראגיץ', בוגדאן בוגדונביץ', סרג' איבאקה וספנסר דינווידי נותנים בינתיים עונות מעולות מהספסל ונראה שארבעתם אימצו את התפקיד בצורה מעולה ועוזרים לקבוצה שלהם להצליח – אבל אני חייב לבחור בדריק רוז – שאני לא יכול שלא להתייחס לקאמבק המרשים שהוא עשה לאחר אין ספור פציעות – הוא קולע 16.5 נקודות למשחק על פחות מ-24 דקות, ב-50% מהשדה (מקום חמישי בליגה אצל גארדים) והוא מניע את הכדור יותר מבכל העונות שעברו מאז ימיו הטובים בשיקגו. ההצלחה הקבוצתית היא סימן השאלה הגדול ביותר במקרה שלו, אבל אני מאמין שדטרויט בכל זאת יצליחו להגיע לפלייאוף ולדעתי זה יותר ממספיק בשביל להיות טופ 3 במירוץ לשחקן השישי.

ויינברג: מרקוס סמארט היה המועמד שלי, אבל הוא פתח 12 משחקים מ-17 בגלל פציעות של בוסטון. לכן נבחר בגוראן דראגיץ' שעושה הרבה מהספסל של מיאמי – קולע 15 נקודות למשחק ב-41% נהדרים מהשלוש, מנהל את הנעשה על הפרקט ומוסיף מחץ לכל הרכב שהוא נמצא בו. הוויתור של דראגיץ', אול-סטאר לפני שתי עונות, על המקום בחמישייה מאפשר להיט לעלות עם שחקן יוצר ברמה גבוהה בכל רגע נתון כשיש גם את באטלר (ובמידה פחותה אדביו ו-ווינסלו), לוקסוס שיש למעט מאוד קבוצות בליגה.

ג'ון: הם כולם במזרח: דריק רוז ששם מספרים דמיוניים לדקות משחק, גוראן דרגיץ' שעולה לגל שני ושלישי עם ההיט שלא נגמרת וספנסר דינוודי שבתכלס מניע את הנטס שחסרים את שלושת הכוכבים קיירי, לאברט וכמובן KD. אם צריך לבחור אחד זה דינוודי שהוא היום אחד משחקני האחד על אחד הטובים בליגה ומנהיג משכמו ומעלה המוביל קבוצת רול פליירים למאזן חיובי.

טבול: השחקן השישי שלי העונה הוא בוגדנוביץ' מסקרמנטו. הסרבי המוכשר התחיל את העונה עם משבר אישי ותסכול ממעמדו בקבוצה. באגלי נפצע במשחק הפתיחה (29 הפרש לטובת פיניקס), שבר את הבוהן ואת הלב והצפי עבורו נע סביב 6 שבועות מחוץ למגרשים. הקינגס נכנסו להלם, פתחו עם 5 הפסדים רצופים, לכאורה בדרך לעוד עונה אבודה. הם התעשתו קצת וניצחו 3 משחקים לעומת הפסד בודד אבל אז נחתה עליהם מכה נוספת: באמצע נובמבר "דיכאון" פוקס נפצע (נקע דרגה 3 – החמור ביותר, 6-12 שבועות בחוץ) וכך שני שליש מהטריו הצעיר והמבטיח פוקס-הילד-באגלי הושבת.

טאנקינג? הצחקתם את בוגדי שחשב אחרת ותפס את משבצת הפליימייקר, קלע ומסר בלי סוף (19.6 נק', 6.5 אס' ללא פוקס) להילד, הולמס ובייליצה ואחראי על העובדה שללא שניים משחקני מפתח סקרמנטו עומדת על מאזן 4-4 ללא פוקס ובאגלי ונמצאת במקום התשיעי, מרחק יריקה מהפלייאוף. זה טוויסט שיכול להציל עונה שלמה שבכל סיטואציה אחרת הייתה הולכת לפח. בהמשך, כשהפצועים יחזרו, הקינגס ייהנו מסגל רחב שצבר קילומטרז' מכובד וזו הסיבה בעיניי שבוגדן הוא השחקן השישי של העונה.

מה סדרת הסיבוב הראשון שאתם רוצים לראות?

נאור: דאלאס – לייקרס. סדרה לגמרי אפשרית אם יוצאים מנקודת הנחה שהמאבריקס יאבדו קצת גובה ואולי גם הלייקרס לא יתאבדו על ראשות המערב. המשחק ביניהם העונה היה אחד הטובים שראינו עד כה וכמה כיף יהיה לראות אותם מתגוששים בסדרה של הטוב מ-7. קודם כל, לברון מול לוקה – גדול שחקני העשור האחרון בעונה שיכולה לחזק את הקייס שלו על תואר הגדול מכולם אל מול מי שאמור לרשת אותו בתור הפנים של הליגה בעשור הבא, לפחות. שניים שנועדו לגדולות מגיל כל כך צעיר. שניים עם אינטליגנציית משחק ברמות הגבוהות ביותר. ואיזו העברת שרביט מדהימה זאת יכולה להיות אם דווקא הסלובני ייצא עם ידו על העליונה. אפשר גם לדבר על קרב מרתק בין שני חדי הקרן – הלטבי והגבה, קרלייל ששוב פוגש את לברון כמו ב-2011 אבל זה ככה לצד המנה העיקרית.

הלוי: הייתה לי התלבטות קשה, בין שתי הסדרות של מקומות 4-5 במזרח ובמערב – במזרח פילדלפיה מול טורונטו ויוסטון מול דאלאס. כרגע לטורונטו ולדאלאס יש ביתיות, אבל אני מאמין שעד סוף העונה זה יתהפך ופילי ויוסטון יחזיקו את היתרון. שתי הסדרות יהיו מדהימות, כל אחת בצורה שלה – אבל אני חייב לבחור באופציה המזרחית. אני לא יכול לחכות לראות איך טורונטו ישחקו בפלייאוף בלי ההנהגה של קוואי ועם סיאקם בתור האיש שלהם, וגם לראות איך פילדלפיה יתמודדו עם קשיים שקבוצה מסוגם צריכה להתמודד איתם בפלייאוף, כמו ריווח רצפה, תפקידים מוגדרים ונוכחות בקלאץ', וכמובן שיש את האלמנט המתוק של הנקמה שיצוף באוויר במשך כל הסדרה. עם זאת, העונה רק התחילה, ואני לא חושב שאני אחדש לאף אחד אם אני אגיד שהכל יכול להשתנות ושבכלל לא בטוח שזה יהיה המאצ'אפ שיקרה, ולא בטוח שהקבוצות האלו ייראו אותו דבר במאי.

ויינברג: דנבר-מינסוטה. שני סנטרים עם יכולת מסירה עילאית, כשהראשון אחד הסקוררים הכי טובים ב-NBA, ושתי קבוצות יחסית צעירות שמשחקות כדורסל חכם מאוד. יכולה להיות סדרה מאוד צמודה בהתחשב בבוסריות היחסית של שתי הקבוצות ויכולה להגיע גם למשחק 6 או 7.

ג'ון: הלייקרס מול ניו אורלינס – ניו אורלינס חמושים בזאיון, ג'רו, רדיק ומאוכזבי הלייקרס החמוצים באים ל-LA לשאו דאון שכולו בוז, עצבים ונמרצות צעירה אל מול הלייקרס עם AD שעזב את הפליקנס בטונים צורמים ולברון שבא ללמד את הילדים לקח לאחר שבזבזו לו שנת קריירה שנה שעברה.

טבול: במערב: יוסטון – קליפרס. המון כישרון, דם רע ובן סורר שמשכנע את השופטים לתת טכנית לאבאל'ה שרק לפני שנתיים-שלוש פינק אותו עם חוזה של כמה עשרות מיליוני דולרים. אולי בפלייאוף נזכה לחזות בתגרה פיזית ביניהם? נקווה שלא ("מכה אביו ואמו מות יומת…"). מה שבטוח – זו "אחלה" דוגמא ומופת להכרת הטוב, כמו שנאמר: "כבד את אביך ולא את מאמניך".

מזרח: מילווקי-אינדיאנה. מילווקי קבוצה חזקה מאוד וזה ידוע אבל אינדיאנה, בתקווה שתהיה בריאה, תעשה המון צרות לכל קבוצה והיא דוגמא מובהקת לאופן בו צריך לבנות קבוצה. סאבוניס עושה כבוד לאבא עם עונת קריירה, טרנר די חוזר על עצמו (בעיקר חסימות) אבל עדיין נחשב בעיניי לסנטר איכותי. מעניין לראות את המצ' אפ שלהם מול יאניס. ברוגדון (אקס מילווקי) ינסה להוכיח לבאקס שהם עשו את טעות חייהם. יחד עם דיפו ולאמב יש לנו קו אחורי מפחיד שייתן פייט מכובד לבלדסו ומידלטון. על הספסל מחכים ג'סטין וארון הולידיי (האחרון היה מצוין בהיעדרו של ברוגדון ומקבל דקות גם עכשיו), טי.ג'יי וורן (שיכול להתחלף עם לאמב כשחקן חמישייה), גוגה, מקונל וליף. תהיו בטוחים שלא יהיה פה סוויפ וגם לא ג'נטלמן סוויפ.

רועי ויינברג

אחד מעורכי הופס. אוהב את מיאמי וגבוהים שמוסרים מעל 4 אסיסטים במשחק.

לפוסט הזה יש 21 תגובות

  1. תודה רבה נהדר. כיף לראות את קמבה בקבוצה מנצחת.
    שאלה למומחים, האם לדעתכם יש הבדל רמות משמעותי בין ה8 במזרח ל8 במערב?
    ממש לא בטוח

    1. כן, מכל הבחינות, גם ביחס לעבר הלא רחוק של השנים הקודמות.
      קודם כל בעונות הקודמות קבוצות שעלו מהמקום השמיני במזרח היו במאזן שלילי מה שאי אפשר להגיד על המערב.
      כנ"ל השנה, מי שמתמודד על המקום השמיני עד כה במאזן שלילי, בין הקבוצות: דטרויט, ברוקלין, ווישנגטון שארלוט, ואולי הבולס או ההוקס. אלו קבוצות שכל קבוצה במערב מנצחת אותם.

  2. מצוין.
    הבחירות שלי:
    אולסטאר מזרח: קמבה, ביל, יאניס, סיאקם, אמביד.
    אולסטאר מערב: דונצ'יץ', הארדן, לברון, טאונס, גובר. אני רק אוסיף לגבי גובר שהוא ממשיך להוביל את ההגנה הטובה בליגה, וממשיך להפוך לשחקן התקפה מצוין, ולכן הוא נראה לי ראוי.
    המאזן של דאלאס: הלו"ז יהיה קצת יותר קשה בהמשך, אבל חד-קרן אמור להשתפר ולוקה הולך לשמור על הרמה הנוכחית או לפחות קרוב לזה. 50 ניצחונות ומקום 4-5 נראה לי הגיוני.
    שחקן שישי: דרק רוז. ואז נשאר רק טבעת בשביל לסיים ביל וולטון ועם מקום בהיכל התהילה.
    סדרת סיבוב ראשון: כל סדרה של דאלאס, בפרט נגד יוסטון. מאוד מסקרן לראות מה לוקה שווה בפלייאוף, וסדרה נגד יוסטון תאפשר לו לבלוט יותר, בגלל המחסור בשחקני הגנה שם. בנוסף לכך, ריק קרלייל הוא אחד מהמאמנים הפחות צפויים ומעניין לראות מה הוא זומם בהגנה על הארדן.
    אני מאוד מצפה לראות את ניק נרס נגד הארדן מאותה סיבה בדיוק…

    1. עוד לא וולטון. וולטון הוביל את פורטלנד לאליפות, וזכה בפיינלס MVP. גם אם רוז יזכה באליפות בהמשך הקריירה, אני לא מאמין שהוא יעשה את זה ממעמד של השחקן המוביל בקבוצה.

    2. דרק רוז שחקן שישי כי הוא… טוב, עזבו. משום מה היום לא בא לי לשחזר את פרשת האונס הקבוצתי והאמירות המזעזעות שלו. ניפגש בפעם הבאה שתרימו לי להנחתה.

  3. תודה, חברים.
    .
    אישית, לא הייתי מאמין לפני העונה שאחרי 20% ממנה, 4 מ-5 בוחרים בפאנל שבוחר את חמישיית המערב, לא בוחר בקאוויי.
    זה מלמד המון על החוזק והעומק של הקליפרס העונה. הקלילות בה הם התמודדו עם חסרונו של ג'ורג' בתחילת העונה, ועם חיסורי המנוחה של קאוויי, זה פשוט מרשים.
    .
    לגבי השחקן השישי –
    אם כל הכבוד, לו וויליאמס והראל הם לא שחקני ספסל. העונה לא זאת בלבד שהם מובילים את הקליפרס בדקות מצטברות (וויליאמס ראשון, הראל שני, בהפרש גדול מהמקום ה-3),
    לו וויליאמס הוא השחקן עם ממוצע הדקות למשחק הגבוה ביותר בקבוצה. הראל במקום השלישי (קאוויי במקום ה-2).
    .
    אז אם נחזור לשאלת השחקן השישי, אז הבחירה שלי היא גוראן דראגיץ'. הוא שחקן ספסל קלסי. עולה לשחק, ופעם אחר פעם מביא את השינוי בעקבותיו. 15.3 נקודות ב-54.5% אפקטיבי, 40.7% מהשלוש, לצד 5.3 אסיסטים. מרשים. עוד יותר מרשים אחרי שצופים בו משחק.
    .
    25.8 נקודות. 11 אסיסטים. 7.3 רב'. 54.6% אפקטיבי. לטעמי, זה פשוט בלתי נתפס. זו העונה ה-17 של לברון ב-NBA, ויש קונצנזוס בקרב 5 חברי הפאנל שהוא בחמישיית האולסטאר של המערב.
    עוד יותר לא נתפס זה איך שהוא המציא את עצמו, ואת הכדורסל שלו מחדש. פוינט לברון. יהיה מרתק לגלות האם דייויס ולברון מצליחים להמשיך להוביל את הלייקרס לניצחונות גם מול לו"ז קשה יותר (אם כל הכבוד למאזן של הלייקרס, רק 5 משחקים היו להם מול קבוצות עם מאזן חיובי) כמו זה שצפוי להם אחרי המשחק הביתי הקרוב מול וושינגטון (9 מ-15 משחקים מול קבוצות עם מאזן חיובי. 2 מ-6 הנותרים הם מול פורטלנד, ומול פיניקס עם אייטון).

    1. לקרוא לוויליאמס והארל שחקן 6 זה בדיחה וצחוק מעבודה שהליגה עושה.
      וויליאמס חמישיית עונה 3 אצלי כרגע והארל חמישיית הגנה שנייה.
      זה שחא בחרו בקאווי זה בדיחה. מעל 25 נק למשחק חמישיית הגנה שנייה ואיתו רק 3 הפסדים יש קאווי חייב להיות שם.
      המזרח בדיחה בביג מנים חוץ מאמביד חושך שם מונטרזל לצערו לא במזרח אחרת היה נכנס.
      שיבטלו בחירות לפי מסרח מערב כבר כמו שביטלו את המשחק. לעזאזל במזרח נאלצתי להכניס את סבוניס ווצביץ ובמערב להארל אין מקום. גם גאמל מורי מגיע לו לפני קיירי אבל במערב אין לו מקום

  4. מזרח יאנג קמבה סיאקם יאניס אמביד

    מחליפים קיירי ברוגדון ביל באטלר טייטום ווצביץ סאבוניס

    מערב הארדן לוקה קאווי לברון דיוויס
    מחליפים וויליאמס מיצל בוקר ליליארד בויאן בוגדנוביץ טאונס יוקיץ

  5. עבודה יפה, אבל אני באמת לא חושב שמותר לחלק את פרס "עשרים נקודות מהספסל בלי הגנה" למישהו שהוא לא לו וויליאמס.

  6. תודה רבה.
    במזרח, הסדרה שהכי הייתי רוצה לראות היא בוסטון-טורונטו. פשוט, בגלל שנקבל שם את הכדורסל הכי פה, הכי קבוצתי, תענוג אמיתי – ואין לי שמץ של מושג מי תנצח שם. (אגב: כמו כל צירוף ברביעיה הבכירה במזרח, עם פילי ומילווקי. ההבדל הוא שפילי ומילווקי ממש מייגעות לצפיה, כ"א בדרכה).
    במערב, זו תהיה הסדרה של יוסטון עם הקליפרס. זו אולי הסדרה היחידה האטרקטיבית בהשתתפות הקליפרס, כי בואו נודה באמת – זו קבוצה חזקה מאוד, מאומנת מאוד, רק בלי טיפת סקס-אפיל. קוואי בתור הסמל האפור, האין-פרצוף של הקבוצה הזו.
    אבל יוסטון! יוסטון היא היתוש המשוגע, ה-Wild Card הגדול של הליגה, הקבוצה אולי היחידה שיכולה להוציא את הקליפרס משלוותה האפקטיבית. בפנטזיה שלי יוסטון בכלל הופכת לסוס השחור האמיתי, עבור טבעת נכספת לראסל והארדן, שכ"כ מגיעה להם. כרגע זה נראה מאוד רחוק, אבל מי יודע… ספורט זה תמיד עניין של חלומות והפתעות, אחרת לא היינו פה.
    ועוד סדרה אחת במערב. סקרמנטו ופיניקס. זה לא כ"כ הגיוני מבחינת הטבלה, אבל פשוט בגלל עצם ההשתתפות של הקבוצות האלה (גם הגעה של כ"א מהן לפוסט-סיזן). אין כמו קבוצה שמגיעה לפלייאוף אחרי דור מדבר שלם, ושתי אלה גם מציגות כדורסל מאוד אטרקטיבי לתמוך בזה.

  7. נק' מצוינות לדיון כרגיל במדור. אתייחס לחלק…
    חמישיית מזרח: ווקר, ברוגדון, באטלר,סיאקם, יאניס
    חמישיית מערב: לוקה, הארדן, לברון , דיוויס, טאונס
    שחקן שישי- בהתאם לקטגוריה שהוצבה לטעמי דראג'יץ מההיט ומעט אחריו בוגדאנוביץ' של הקינגס.
    דאלאס מנצלים יפה את הלו"ז בנתיים והאמת שכמובן פתיחת עונה מטורפת של לוקה ,גם לי נראה שהם קצת מעל "קצב" הניצחונות הריאלי שלהם, אבל 45 נצחונות נראים לא מופרכים כלל.

  8. דאלאס לדעתי צריכה לשנות קצת כיוון. הכל סביב לוקה. האם זה כבר קורה? בערך. כן. אבל מה זה אומר מבחינת בניית הקבוצה שיש לך רכז ברמה כזו גבוהה? שיעשו את הבאקס! עם כל האהבה לסת' קרי, ברונסון והארדאווי הקבוצה צריכה ללכת על אורך ואתלטיות. אני אוהב את קלבר ושאר הלבנים הארוכים שם אבל הייתי רוצה לראות כמה רוצחים הגנתיים.. ההגנה שלהם חלשה ומעצבנת.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט