ALL NBA POSITIONLESS / עומר בקאל

בראד סטיבנס מאמץ את סגנון המשחק החדש.

אנו רואים בליגה בשנים האחרונות מהפכה שמתקדמת למעבר לשינוי סגנון המשחק של הביג מן המסורתי ששלטונו בצבע כבר מזמן הגיע לסיומו אלא מייצרת שחקנים וסגנונות משחק שלעתים לא תואמים את ההגדרות הבסיסיות של התפקידים שלהם, אותם שחקנים יציגו מגוון יכולות התקפיות והגנתיות. את החמישייה הבאה שתראו לפניכם סידרתי בצורה שתציג את היכולות שכל שחקן שבה פיתח בעמדה הטבעית שלו ולא לאחר שהועבר לאותה עמדה ושכלל את משחקו לפיה. לברון ג'יימס, לדוגמה אמנם משחק על הנייר בעמדת הסמול פוראוורד שאפיינה אותו לאורך רוב הקריירה אך בדרך כלל לא יהיה על המגרש עם פוינט גארד אמיתי (חוץ מדקות מסוימות בו הוא ורונדו חופפים) לכן בכדי לשמור על טוהר הרשימה הייתי חייב להשאירו בצער רב בחוץ.

*אופן בחירת השחקנים לרשימה הסתמך כמעט ורק על ביצועיהם בעונה הנוכחית בשל הרצון לשמור על רלוונטיות למעט מקרים מיוחדים. שחקנים שמסוגלים לשחק בשתי עמדות צמודות לא נכללו אלא היה ניסיון ללכת כמה שיותר רחוק מהעמדה המקורית

פוינט גארד – יאניס אנטטוקומפו, מילווקי

הMVP, המאייש את עמדות הפורוורדים (לרוב בעמדה 4), ניחן בראיית משחק, ויכולת כדרור יוצאת דופן לשחקן במידות שלו ומסוגל לנהל את המשחק מתפקיד הרכז ברמה הגבוהה ביותר של המשחק.

יכולת החדירה הכמעט בלתי ניתנת לעצירה שלו והכח שצריך להיות מושקע בכדי לעצור אותו מקנות לו את היכולת להאט את המשחק ולשלוט בקצב וככה למצוא את האיש הפנוי והמסירה הנכונה וכרגע מוסר בממוצע 6.4 אסיסטים (סיים את העונה שעברה עם 5.9) ואם היינו צריכים עדות נוספת לכך, רק לאחרונה עבר יאניס את קארים אבדול ג'אבר ברשימת האסיסטים של מילווקי באותו משחק שבו הוא משיג טריפל דאבל עם שיא אישי של 15 סוכריות, ובנוסף ליכולת המסירה יאניס משפר משנה לשנה את הקליעה שלו משלוש והעונה עומד על 32%. ובהגנה יאניס יכול לנטרל כל גארד על המגרש עם מוטת הידיים שלו והזריזות המפתיעה ביחס לגודל.

שלא תטעו, היכולת שלו לנהל את המשחק בחצי המגרש ולתכנן מהלכים עדיין לוקה בחסר אבל כיאה לשחקן שהתקדם מזכייה בMost improved  לMVP אפשר לסמוך על הגריק פריק שישפר את המשחק שלו.

הראנר אפ הברור לתפקיד הוא ניקולה יוקיץ', הביג מן הסרבי עם היכולת לתכנן התקפה מהנגיעה הראשונה והמסירות הוירטואוזיות פתח את העונה בצורה חלשה שבה הוא נראה אטי, כבוי ולא בכושר הייתי חייב לתת את המקום ליאניס שממשיך להשתפר משנה לשנה.

שוטינג גארד – קארל אנתוני טאונס, מינסוטה

קארל אנטוני טאונס העונה הפך את השלשה לסימן ההיכר שלו. הסנטר, שידע לקלוע את הזריקה מבחוץ כשצריך גם לפני העונה הנוכחית הראה עלייה ניכרת בכל מה שקשור לנושא ובוא נתחיל עם נתונים – טאונס זינק מ4.1 זריקות לשלוש במשחק ל9.1 ואחוזים שלו עלו גם כן, מ40% לשלוש ל44%, טאונס הוא השחקן המדויק ביותר לשלוש שזורק יותר מ9 פעמים למשחק. אבל השינוי האמתי מגיע כשמדברים על מבחן העין, תוך כדי כדרור, , catch & shoot ,stepback  35+ feet, הוא עושה הכל. ולמי מכם שצפה במשחק האחרון של מינסוטה מול הסאנס, כאשר מינסוטה נכנסה לפיגור של 10 במחצית הראשונה, טאונס דרש את הכדור אליו לנסות להחזיר את קבוצתו למשחק אך זה לא היה בתוך הצבע בlow block כיאה לשחקן בגודל ובעמדה שלו אלא קיבל את הכדור מחוץ לקשת וצלף שלשות על פיניקס.

תוסיפו לזה את היכולת להיות להגן על 4 עמדות ולעשות את זה עם אחוזי הצלחה גבוהים וזה כל מה שאתם יכולים לבקש מהשוטינג גארד שלכם.

מודה ומתוודה, אם הרשימה הזאת הייתה נכתבת לפני תחילת העונה המקום הזה ברשימה היה שמור לשחקן אהוב עלי במיוחד, ברוק לופז, לאחר שניפץ שיאי שלשות לביג מן בעונה שעברה וקבע תקדים לסגנון משחק של ביג מן בNBA  המודרני.

סמול פוראוורד – באם אדבאיו, מיאמי היט

לא יכולתי שלא להזכיר את הסנטר הצעיר של מיאמי במאמר שכזה.

המיאמי היט ובראשם ג'ימי באטלר פתחו את העונה בצורה הכי טובה שהם יכלו להעלות על הדעת, אבל הדבר הכי חשוב שאפשר לקחת מפתיחת העונה שלהם זה הסגנון משחק, כדורסל יפה שמונע על הנעת כדור בלתי פוסקת ובמערכת כזאת אנחנו יכולים לראות את הסנטר הצעיר פורח.

באם העונה מראה יכולות פליימייקינג שהסתיר לאורך השנים, ממוצע האסיסטים שלו הוכפל משנה שעברה, הוא קולט ריבאונדים מהלוח ורץ אתם לאורך המגרש ומראה שהוא מסוגל לסיים בעצמו או לבצע את המסירה הנכונה, וגם בהתקפת חצי מגרש מיאמי מריצה דרכו התקפות ובהם הוא מקבל את הכדור בhigh key ומנהל משם את המהלך, חוץ מיכולות הפליימקינג המשתפרות באם הוכיח את עצמו

בתור שחקן שידוע בתנועה שלו בלי הכדור וביכולת להשתחרר מהמגן שלו ולנוע לעבר הסל.


בהתחשב בכמה שעמדת הסמול פוראוורד נהייתה דומיננטית בשנים האחרונות היתרון העצום של באם זה היכולת שלו לשמור את השחקן הכי טוב על המגרש ולנטרל אותו.

via Gfycat

פאוור פוראוורד – מרקוס סמארט, בוסטון סלטיקס

המכשול הכי ברור במציאת גארד למלא את עמדה מספר 4 היא ההגנה. הרבה הגנה בפוסט אפ מול שחקנים שגדולים ממנו בראש במקרה הטוב, אבל זוהי המציאות של מרקוס סמארט.

לאחר שאיבדו את הורפורד בקיץ ולא הצליחו למצוא מחליף ראוי (לא, אנס קנטר לא נחשב) בראד סטיבנס והסלטיקס בחרו ללכת עם סמארט בתור השומר העיקרי על הביג מן של הקבוצה היריבה, והשחקן, 1.91 מ', מפצה על כל סנטימטר בערנות הגנתית, ועצמה והיכולת לסחוט עבירות בצד ההגנתי בצורה הכי טובה בליגה.

הוא נעל את פורזינגיס במצ'אפ מולו, שירד לפרקט אחרי 20 דקות עם 4 נקודות והראה את אותה יכולת אל מול יאניס ( 22 נק'), קווין לוב בקדם עונה וג'וליוס רנדל (8 נק') והרשימה עוד ממשיכה.

הגארד הנהדר של בוסטון שהיה מושא לביקורת במשך הרבה זמן על היכולת הרעה שלו מחוץ לקשת אמנם קולע באחוזים קצת יותר נמוכים מבעונה שעברה (34.6%) אך עושה זאת על הרבה יותר זריקות (7.1) ובסך הכל הראה שלהגנה אסור להשאיר אותו לבד ובכך יוכל לרווח את המשחק מעמדה 4. 

סנטר – ראסל ווסטברוק, יוסטון רוקטס

ווסטברוק עובד בפוסט.

בדיוק כמו השם הקודם ברשימה ווסטברוק מפצה על הגובה שלו, 1.91 מ' כמו סמארט, במשחק מלא אמוציות ועוצמה, אחרת איך תסבירו את העובדה שהרכז קולט בממוצע 10 לוחות למשחק בארבעה השנים האחרונות.

 אך ההתאמה של ראסל לתפקיד היא יותר מכמות הריבאונדים שהוא לוקח. היכולת שלו להגן ולהתקיף בפוסט, לרווח את המשחק מהפינה, והפיק אנד רול שלו ושל ג'יימס הארדן זה נשק קטלני שלא מנוצל מספיק על ידי ההתקפה של הרוקטס, אבל מבנה הגוף של ווסטברוק מאפשר לו לבצע סקרין בצורה אפקטיבית עם היכולת להסתובב אל מחוץ לקשת או לשעוט לעבר הסל בצורה שלא הרבה שחקני הגנה מסוגלים לעצור.

לפוסט הזה יש 28 תגובות

  1. אני מבין שאתה רוצה להדגיש מיומנויות של שחקנים שלא "מתאימות" לעמדה שלהם אבל לא כל כך ברור לי איך נעשות הבחירות.
    נניח ווסטברוק כשחקן פוסט? זוועת עולם ובהגנה אצלם דווקא הארדן עושה עבודה יפה בדרך כלל מול גבוהים בצבע.
    סמארט בפאוור? הוא מוביל כדור טבעי אתה מפסיד אותו לגמריי. אז נכון הוא יודע לשמור על גבוהים.
    אדביו בסמול? סמול במשחק של ימינו לא יכול לשרוד בלי קליעה מבחוץ.
    בקיצור אני צריך קצת הסבר לרעיון המרכזי.

      1. אתה מתכוון ככה:
        "משפט כזה "המפתח של המשחק הוא הקרב בין הזקן ובין הילד – בין הארדן ובין החיקוי הטוב ביותר שלו" הוא מרושל במקרה הטוב, מביך במקרה אמצע, ואדיוטי במקרה הרע.
        מה הקשר בין השניים?
        ההבדלים ביניהם הם יום ולילה. חיקוי? ממש מגוחך."

            1. אבל הוא התחיל…

            2. גילרי אני מצפה ממך ליותר

            3. חוץ מזה למה אני גילרי והוא זיו? מה אי אפשר גילרי ופנמה או עידו וזיו?
              אני מרגיש מופלה…
              (ואל תצפה – זה רק גורם לאכזבות בחיים, במיוחד בספורט).

            1. טוב עידו ילד גדול

  2. הרעיון המרכזי הוא שחקנים שיש להם יכולת שבדרך כלל לא נפוצה בעמדה, נגידה אדביו וחיתוכים לסל, שזה משהו שנפוץ אצל sf, וsg יותר . נגיד ווסטברוק והריבאונדים אז סנטר, סמארט והשמירה על גבוהים חזרים אז 4 טאןנס והקליעה לשלוש אז גארד. ככה אני הבנתי אתזה

        1. מותר לתת ביקורת ולא כל ביקורת צריך לעטוף בניילונים, כל הכתוב על ההשקעה של הכתב על הכתבה זה ברור וממש תודה אגב.
          כן אני מסכים שאפשר להקדים באמירת תודה והערכה על זה שהוא כתב, ואז לתת ביקורת במקום ככה ישר.
          וחלאס לריב עלזה כל פוסט זיו, וגם גילרי תתבגרו קצת

  3. כתבה טובה, אבל מסכים עם עידו – לא בטוח שזה הפורמט הנכון. סמארט כגבוה זה משהו שבוסטון משתמשים בו מלא וגם הארדן היה מתאים (ליוסטון היו הרכבים בהם פי ג'יי טאקר שיחק כסנטר והארדן היה מעשית פאוור פורוורד). גם קא"ט מתאים יחסית כשוטינג גארד כי יש לו יכולת זריקה פסיכית, במיוחד לגובה הזה. בליגה של חדי קרן אין כבר כמעט עמדות, אני יותר אוהב את ההגדרה של בראד סטיבנס שחילק את זה למובילי כדור, שחקני כנף וגדולים, למרות שיש אנשים כמו יאניס או יוקיץ' שמקשים גם על הקטגוריה הזאת. כל החשיבה סביב הכדורסל בעשור האחרון, ולא רק הכדורסל, נהייתה הרבה פחות לינארית. זה נפלא בעיניי.

  4. הרעיון מתחיל הכל, לכן אני אוהב את החשיבה שלך – למצוא שחקן בעמדה אורתוקוסית X, ולהראות שהוא בעצם מככב בפועל בעמדה רדיקלית Y. זה, כדי לבסס את הטענה הרחבה – היום כבר אין משמעות לתפקידים.
    הבעיה היא רק באפליקציה של הרעיון… למשל מר כוס סמארט. זה מפתה להגיד שהוא תכלס הפך ל- PF; אבל לא כל אמסטף קשוח, שחי ממה שהוא אוסף בזבל, הוא באמת PF…
    דוגמאות יותר ברורות יגיעו קודם כל מעולם חדי הקרן. כמה תאונות של הטבע, שגם הפכו לתאונות בחלוקה המסורתית של המשחק. KD למשל, שניתן לראות אותו כשוטינג גארד לכל דבר. ונדמה לי שדווקא מי שהוצאת מייד, לברון ג'יימס הוא כזה. ודווקא השנה, שהיא מאוד שונה מכל הקריירה שלו; ה"פוינט-פורוורד" פרח מהחלון, אלה לא הימים שיש לידו מס' 1 נוסף, או קומבו-גארד קיירי שכזה. זה פוינט במשרה מלאה. הוא, ולידו גם מי שנוצק בצלמו, וזה יאניס. או מי שהגיע מראש לליגה בתור "גם אני פריק של הטבע, גם אני אהיה – במפתיע! – פוינט-גארד" – וזה בן סימונס. מספר 3 שמעולם לא היה 3, ואולי בכך גם טמון הכישלון היחסי שלו עד עכשיו.

  5. תודה עומר (בחיית שים גאווטאר – שלא נפספס כי אתה כותב אחלה תגובות)
    אהבתי את הרעיון אבל כמובן שהוא יכול להיות למן "סמן" בגמישות בעמדות ולא באמת תחליף. טאונס למשל לא באמת יכול להיות מתופקד כSG – אין לו כרגע לפחות את היכולת לנוע כמו קורבר/ רדיק/ קליי. נכון הוא קובר לא מעט שלשות אבל חסרים לו הרבה אלמנטים
    מילה בקשר ליאניס – אני חולה לבחור הזה על התחת, אבל זה לא עוזר שהוא משפר את השלשות שלו (נגיד – בכל זאת מדגם פיצי) אם הוא לא הולך לפאנדמנטאל – והעונשין שלו לא רק שלא משתפר אלא מדרדר (העונה בערך על 60% מהקו) אם הוא היה קולע משם מול טורנטו בגמר האחרון כמו שצריך – יכול מאוד להיות שהאליפות הייתה מגיעה שנה שעברה למלווקי.

  6. אני די מסכים עם עידו גילרי, ובמיוחד במקרה של ראסל ווסטברוק. העובדה שהוא לוקח ריבאונדים לא עושה ממנו 'סנטר'. היו הרבה פוינט גארדים שלקחו הרבה ריבאונדים, בעיקר ריבאונדים התקפיים.
    SHARP SHOOTER, לך ל-GRAVATAR.COM ותוכל להכניס תמונה לתגובות. היא תופיע רק כאן. בחר באופציה G

  7. טוב, אחרי שהבנתי את הקונספט, אהבתי אותו.
    הייתי מעדיף לדחוף את יאניס לסנטר (גם ככה משם הוא קולע בעיקר) ואז את יוקיץ' להרכב.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט