סיקור משחקי יום ראשון – MVP בן 20? / עמיחי קטן

חמישה משחקים היו הלילה בליגה. לא כל כך צמודים, אבל היו כמה הופעות גדולות של שחקנים, ובראשם לוקה דונצ'יץ' שיש כבר מי שמוכן לתת עליו את כל פילי, ובהחלט מוכיח שהוא לפחות מועמד לתואר האישי הנכסף… ואיתו גם נתחיל.

יוסטון רוקטס (6-11) – דאלאס מאבריקס (5-11) 137-123:

שלוש ההתקפות הראשונות של יוסטון הסתיימו באיבודים של הארדן, ווסטברוק וקאפלה, ודאלאס פתחו את המשחק עם 0-7, שהמשיך ל-2-13. הארדן קלע 12 ברבע הראשון, לעומת 11 של דונצ'יץ', והוריד את ההפרש ל-2, אבל אז דאלאס יצאו לריצת 0-13 וסיימו את הרבע הראשון ביתרון 29-45.

ברבע השני היה זה הארדאווי שקלע 12 נקודות, בדרך ל-19 אישיות במחצית ויתרון 18, בזמן שדונצ'יץ' עם 17 וחד-קרן עם 15. גם ברבע השלישי היתרון האישי הקטן של הארדן על דונצ'יץ' נשמר על 28-29, והפעם יוסטון הצליחו להוריד את ההפרש ל-10 בסיום הרבע, עם תחושה שאולי אפשר לחזור, ובאמת הטילים הורידו את ההפרש ל-5 בלבד, אבל אז דונצ'יץ' הוביל ריצת 2-21 וחתם את המשחק.

הבריקו אצל המאבריקס: לוקה דונצ'יץ' עם 41 נקודות, 6 ריבאונדים ו-10 אסיסטים, הארדאווי עם 31 נקודות, פורזיניגיס עם 23 ו-13 קרשים ופיני-סמית עם 12 ו-10.

בלטו אצל יוסטון: הארדן עם 32 נקודות והיה מחליף אסיסט בריבאונד כדי להגיע בדיוק לטריפל דאבל, ווסטברוק עם 27 נקודות ורחוק מהיעד הסטטיסטי וקאפלה עם 21 נקודות ו-23 ריבאונדים.

ניו יורק ניקס (13-4) – ברוקלין נטס (8-8) 103-101:

את הדרבי הזה פתחו הנטס יותר טוב ועלו ליתרון דו-ספרתי כבר ברבע הראשון, אבל הניקס הצליחו להשאיר את המשחק בטווח קרוב, כאשר הרבע הראשון הסתיים בהפרש 7, השני בהפרש 6, והשלישי ביתרון 10 בסך הכל, והניקס היו לאורך כל המשחק במרחק של ריצה אחת מהנטס.

שלשה של האריס העלתה את יתרון ברוקלין ל-11 ואותתה לניקס להתחיל, אז סלים של רנדל, ניליקינה ורובינסון הורידו ל-4. ההפרש חזר ל-8 דרך העונשין, אבל 2 שלשות רצופות של מוריס הורידו אותו ל-2 בלבד כששלשה נוספת של ניליקינה קבעה את יתרון הנטס על נקודה בלבד 1:21 לסיום. ליי-אפ של האריס ונקודה של אלן מהקו העמידו את ההפרש על 4, ורנדל פעמיים הוריד מ-4 ל-2, אבל זה לא הספיק, וגם הדרבי הזה מסתיים בניצחון צמוד של הנטס.

הרשיתו הרבה אצל הנטס: דינווידי עם 30 נקודות, אלן עם 18 ו-10, פרינס עם 14, 11 קרשים ו-5 מתנות לחבריו, האריס עם 13 וטמפל עם 12.

מועמדים לטרייד החוצה מהניקס בקרוב: מרקוס מוריס עם 26 נקודות ורנדל עם 15 ו-8.

וושינגטון וויזארדס (9-5) – סקרמנטו קינגס (8-7) 113-106:

המחצית הראשונה של המשחק הזה הייתה צמודה ביותר והסתיימה בשוויון 57, לאחר שאף קבוצה לא הובילה ביותר מ-7. גם במחצית השנייה לא היו פערים גדולים, אבל בוגדנוביץ' הוביל ריצה אחת של הקינגס שהספיקה כדי לגרום לוויזארדס לרדוף אחריהם בכל שאר המשחק, ולמעט רגע אחד שההפרש ירד ל-4, האיום על המלכים לא היה גדול במיוחד.

בלטו בסקרמנטו: בארנס עם 26 נקודות, בוגדנוביץ' עם 21, הילד עם 18, הולמס עם 16 ו-10 קרשים וג'וזף עם 10.

ניסו לעשות קסמים בבירת ארה"ב: בראדלי ביל עם 20 נקודות ו-8 אסיסטים, אבל רק 44% מהשדה ו-2/6 מחוץ לקשת, אייזאה ממשיך בהתאוששות עם 17, ברייאנט עם 14 ו-8 וברטנס, מקריי ומוריץ ואגנר רשמו 12 כל אחד, כשהאחרון מוסיף גם 11 ריבאונדים.

דנבר נאגטס (3-12) – פיניקס סאנס (8-8) 104-116:

במשפט אחד אפשר לומר שהיה זה יום סתיו נאה, והשמשות זרחו והשיגו יתרון קל, אבל בגלל שמדובר בסתיו השמש שקעה מהר מדי והגענו לנגיסי העוף של ארוחת הערב, ודנבר ניצחו.

בתרגום לכדורסל – היה משחק צמוד במחצית הראשונה, אבל עם יתרון קל לפיניקס. במחצית השנייה השלשות החליטו להיכנס רק בצד של דנבר וזה אפשר להם להשוות, ואז לעלות ליתרון שהגיע לדו-ספרתי ברבע האחרון, בזמן שפיניקס גילו שרשימת הנעדרים שלהם ארוכה מדי.

בלטו בשורות דנבר: מילסאפ עם 23, מארי ובארטון עם 22 כל אחד, פלאמלי עם 14, מונטה מוריס עם 10 ויוקיץ' היה די פסיבי עם 8 נקודות ב-4/9 מהשדה, 13 ריבאונדים ו-5 אסיסטים.

בלטו אצל פיניקס: דיאלו שלא ברור מאיפה הגיע עם 22 נקודות, סאריץ' עם 18 ו-17 קרשים, אוקובו עם 16 ובוקר ואוברה קצת אכזבו עם 12 ו-10 בהתאמה.

לוס אנג'לס קליפרס (5-12) – ניו-אורלינס פליקנס (11-6) 109-134:

ובפינת הניגוב היומי יש את המשחק שהיה צפוי שיגיע לשם, כאשר הפער בין הגנת הקליפרס ובין הגנת ניו-אורלינס הוא בערך כמו הפער של המסירה הבאה ליעדה.

בכל מקרה, השאלה העיקרית לפני המשחק הייתה איך הקליפרס יחלקו את העבודה בהתקפה. במחצית הראשונה זה היה בעיקר קוואי עם 18 נקודות, בזמן שג'ורג' קלע 4 שלשות, הארל הוסיף 10 ולו וויל נשאר על 8, וזה הספיק ליתרון 16 במחצית.

בפתיחת הרבע השלישי הפליקנס החליטו להחזיר את הכבוד ולצמצם טיפה את ההפרש, והגיעו עד ל-8 הפרש, אבל אז הארל התעורר וקלע 12 נקודות ברבע השלישי, ועוד 12 נקודות ברבע האחרון, כדי להגיע להפרש הרצוי ואף טיפה לעבור אותו (22 זה ההפרש הרצוי, כי ככה אני הימרתי…), ובסיום ניצחון קליל של 25 הפרש לקליפרס.

בלטו אצל הקליפרס: הארל עם 34 נקודות (24 בחצי השני) ו-12 כדורים חוזרים, קוואי עם 26 נקודות (18 בחצי הראשון), השחקן השישי הקבוע קלע 19 ופול ג'ורג' קלע 18, כולן מחוץ לקשת, אבל עם 6/16 מהטווח ו-6/20 מהשדה בסך הכל.

בלטו בהתקפה ולא עשו הגנה אצל הפליקנס: אינגראם מתקרב להבטחת חוזה המקס עם 24 נקודות ו-8 ריבאונדים, הולידיי עם 18 ו-7 קרשים, מור עם 17, רדיק עם 12 ואוקאפור עם 10 ו-6.

לסיום – פתרון החידה של הפריוויו אתמול. מעבר לקליי שקלע 14 שלשות במשחק, וסטף, שהצטרף אליו זאק לאבין, שקלעו 13, יש 3 מקרים ששחקן קלע 12 שלשות.

הראשון שעשה זאת היה קובי ברייאנט ב-7/1/2003 במשחק בית של הלייקרס נגד סיאטל. קובי קלע 45 נקודות ב-12/18 מחוץ לקשת ושאק הוסיף 20 ו-7 אסיסטים בדרך לניצחון 119- 98 על גארי פייטון וחבריו, בערך חודש וחצי לפני שפייטון עבר בטרייד דדליין למילווקי ביחד עם דזמונד מייסון בתמורה לריי אלן ועוד שני נגרים נשכחים.

המקרה השני, וכנראה גם המפתיע ביותר, היה של דוניאל מארשל, המכר לציבור הישראלי מתקופתו במדי קוניטיקט של דורון שפר, במדי טורונטו במשחק נגד פילדלפיה ב-13/3/2005. מארשל קלע 12/19 מחוץ לקשת והוסיף בסך הכל 2 נקודות מתוך לקשת, תוך כדי שהוא מוביל בריחה ברבע השלישי בדרך לניצחון של הקנדים מוכי טראומת השביתה האיטלקית של וינס קרטר.

המקרה השלישי, וכנראה הזכור מכולם, היה של סטף קרי, בעונת 2015/6 ההיסטורית שלו, כאשר 12 מתוך 402 השלשות שלו בעונה נקלעו בערב יחיד, במשחק חוץ באוקלהומה ב-27/2/2016. סטף קלע 46 באותו משחק, ב-12/16 מחוץ לקשת, והוסיף גם 6 אסיסטים ובעיקר סל ניצחון בלתי נשכח בהארכה על ווסטברוק ודוראנט המסכנים שעוד יבואו לנקום ולהוביל 3- 1 בפלייאוף…

והפינה הישראלית – השיא הישראלי הוא 9 שלשות, של עומרי כספי כמובן, ב-28/12/2015, אז הוא קלע 36 נקודות בסך הכל, ו-6 שלשות ברבע השני לבדו, השווה שיא מועדון לשלשות במשחק, ושבר את שיא המועדון לשלשות ברבע (6) ובמחצית (7).

עמיחי קטן

עורך ראשי. תמיד בעד הישראלים ולא רק בספורט, בהכל.

לפוסט הזה יש 29 תגובות

  1. הארדן עם 1 מ 700 מהשלוש איבודי כדור שטותיים חירב ליוסטון את המשחק יחד עם ראסל שנהיה ספרינטר שמחמיץ כבר 4 משחקים ליי אפ …. עוד בלטו ביוסטון דאנטוני שבא לראות משחק ולא מגיב על כלום…. בושה …. אני מרחם על טאקר היחידי שנותן את הגוף שם.

  2. תודה רבה.
    כרגיל, רק כמה קטנות ממה שראיתי, מעבר לחפראווי בבלוג החי:
    רוקטס – דאלאס: משחק סיגנצ'ור של לוקה, היישר לקלטת הנצח. מה שעשה להארדן הוא לא, בניגוד לקלישאה, טקס העברת הלפיד. הארדן לא היה מעולם לוקה. היום, לכל היותר, משווים בין הארדן בשיאו עכשיו, ללוקה ערש היוולדו. הערב יצאה לו שן ראשונה. ההשוואה הזו מוטעית. מומלץ להסתכל מעבר למוב הספציפי, לסטפ-בק הנכלולי – אל עבר הגדולה והמקום המרכזי בליגה. לוקה מקבל את הלפיד – לוקח בעצמו, ברור! – ממישהו שונה לגמרי. לא יהיה לו זקן, אלא כתר.

    ניקס – נטס: עוד ערב. עוד אכילת לב. לא יודע מה בכלל נשאר לקבוצה, עם אלפי הפורוורדים והמוני הגארדים הצעירים, ו"משהו טוב בסוף ייצא". אם בסוף עוד ערב, בעצם מההתחלה, זה לקוות לערב קליעה טוב מהשלוש של מרכוס מוריס. כל היתר, זניח. סתם קבוצה, סתם סתם סתם. מה הלאה? להשאיר את בארט, הנס היחיד בהריסות. אולי את נוקס, טרייר, אולי למיצ'ל יש סיכוי להפוך מאקזוטיקה לשחקן מוביל. DSJ, עוד צ'אנס. גם, לא בהתלהבות אני אומר את זה. וכל היתר, הכל הכל, ללכת. הכל, למחות מעל פני האדמה המקוללת הזו. ובראש כולם, פיזדייל (דולן יילך רק אחרי ביבי).
    .
    קינגס – וויזארדס. מי יעבור ראשון בטרייד, ברדלי ביל או בוגדנוביץ'? שני גארדים, קילרים, ידית קטלנית, מצרך נורא מבוקש – מתבזבזים. יכולים להיות גיים צ'יינג'רס, עד כדי כך. כן לייקרס, הכוונה אליכם.
    .
    קליפרס – פליקנס. לונזו בול הוא בעצם פרשת תרמית מדהימה. איך הבחור הזה הצליח להיות משווק ככה, ולהיבחר 2 בדראפט?! לונזו איבד השנה את מעמדו השביר כ, "פוינט מחליף לג'יט, עם אנרגיות והגנה לא רעה", לסף: "האמנם שחקן NBA?". הוא רע מאוד. הקליעה שלא היתה לו – תתפלאו כל מי שהבטיחו, שזה תיכף יבוא! – לא תהיה גם. אפילו ההגנה בה איכשהו הצטיין, איומה, אוויר, חסרת עניין ומוטיבציה. בלי תחרות, הכי רע מהשחקנים על המגרש, והיו כמה רציניים.

    1. דאלאס – את ההעברה הזאת לוקה יעשה נגד הלייקרס…
      ניקס – מיותרים. כמו הנטס של לפני 3 שנים. עכשיו הם רואים שזה בר שינוי, אבל אני לא רואה את דולאן עושה משהו חכם…
      קינגס – בוגדנוביץ' כנראה יעבור מתישהו. אני לא חושב שללייקרס יש מה לתת.
      וויזארדס – ביל לדעתי יחכה לסופר מקס של 10 שנות ותק ואז ילך על טרייד.
      לונזו – הוא בקבוצה שבה הגנה זה מיותר. אני מאמין שיש לו מה לתת בתור רול פלייר בסגנון סמארט, אבל בלי להיות חכם במיוחד

      1. לונזו לא עשירית מסמארט בהגנה איזה סמארט?? לונזו גמור הבחור נכשל בפאקן נא אתה קולט? קבוצה בלי רצונות הישגים ראן אנד גאן מטורף לניפוח סטט וכלום והוא גם פציע כל עונה הוא נפצע פה ושם הוא הולך ונראה גרוע יותר ממרקל פולץ. אפילו אני לא האמנתי שהוא כזה גרוע בטח לא חשבתי שיהיה כזה גרוע אצל גנטרי הייתי בטוח יביא את ה15 16 נק למשחק על 7 אס בשקט בניפוח סטט שם ואפילו סה אני לא מקבל wtf?

    2. אתה מחפש להתווכח בכוח אה.. לי ולאחרים לוקה מזכיר את הארדן יותר מאשר לברון, אפשר לחשוב מה אמרנו. הארדן יכול יותר לנהל משחק בסגנון חוק אבל לא משחקים כך את ההתקפה. לי לוקה מזכיר יותר את הארדן באיך שהוא זז באחד על אחד בניגוד לפריק אתלטי כמו לברון שמעיף כל מה שעומד מולו.

  3. תודה חיים
    אני חייב להגיד את זה המספרים של כולם מדהימים ולכאורה הכל טוב אבל לטעמי זה העונה הסדירה הכי משעממת שאני זוכר אפס הגנות והעבאת זמן מוחלטת עד הפלייאוף

  4. תארו לכם את פילי עם יאנג גוש האריס הורפורד ואיזה פאוור/סנטר איזה קבוצה אדירה איזה משחק זורם טוביאס איתו חוזר לאולסטאר בלי בראון הכסיל.
    או עם לוקה במקום יאנג לצד מי שאמרתי.

  5. תודה על הסיקור.
    לצערי, לא מצליח השנה לראות הרבה משחקים לכן כל הדברים בעירבון מוגבל.
    1. לוקה עם יכולות מדהימות, אבל נהנה מה-אין-הגנה בליגה וגם מכך שהכוכבים הגדולים לא מוכנים לכופף רגליים לכבודו – ברמת העיקרון. הוא מציג מספרים פסיכיים, אבל מציע לראות לאן זה ייקח את דאלאס לפני שכותרים כתרים.
    2. יוסטון זה שוק הכרמל, הקבוצה עם פול ואריזה הציגה הגנה מפחידה והייתה הרבה יותר חזקה. מצד שני – ראס משחק אמנם כמו …. (השלם את החסר) אבל אין לו תקרה. אתמול הוא היה טוב וכמעט החזיר את יוסטון, הארדן לא השאיר סיכוי. כל המקטרגים – צודקים לחלוטין (בהנהגת הטמיר) – אין לי מה לומר להגנתו עם ה20% שלו מהשלוש, אבל יש לי הרגשה שבסוף תצטרכו לאכול כמה כובעים. תחושת בטן.
    3. המשחק נהיה מביך, או שאני נהייתי זקן (או ששניהם). אף אחד לא מסוגל לשמור שלושה פוזסשנס' רצופים – למעט טאקר. סגירה לריבאונד? חחח… בדיחה עצובה. פורזיניגיס בושה וחרפה, פה ושם מנסה לחסום, קאפלה לקח דו-ספרתי באופנס ריבאונד.
    4. התסרוקת של האוס היא מטפורה למה שנהיה מהליגה – המשחק איננו הדבר הכי חשוב (על ניצחון אני אפילו לא מדבר).
    5. כדי לא לזרוע מרמור ודה-מורליזציה באתר (אולי אסגל לי את השם הזה… יש הרבה "דה" חדשים באתר) אשתדל לא לחזור על זה יותר מדי. שמעון ואדיסו תמיד מייצגים את עמדתי (למעט בעניין כרמלו), "סתם" חזק ויציב ואי אפשר לעבור את גילרי בויכוח בסדרה של טוב משבע.
    6. ליוס – לגבי ההערה מאתמול בערב – אני לא אוהב את הארדן אבל חושב שהוא הטוב בליגה, אני אוהב לראות את ראס כי לפחות הוא מנסה לשחק ולא כל הזמן לרמות את השופטים. לוקה שחקן אדיר – אבל מקומם לראות ילד כל כך צעיר כל המזן מרמה ויושב על שופטים בגיל של סבא שלו. כמו שמקומם לראות את יאנג עם חלב על השפתיים מרים קרנות ובעיטות שוער א-לה-סטף, כבר שנת הרוקי שלו. אני כנראה באמת זקן…
    נ.ב.
    מה זה הפורטלנד האלה? כרמלו צריך לבקש טרייד!

    1. אפשר בבקשה לקבל את הסטאר-א-מטר שלך, או לפחות כמה צילומי מסך ומקרא, כדי שיהיה גם לאחרים מושג למי מותר לעשות מה בליגה ומתי? תודה מראש.
      (דרך אגב, חשבת להיות שופט בליגה? לפי שמעון והאשך לאנשי אפס-נכס יש עתיד מבטיח בתחום)
      .
      פספסת לגמרי עם התסרוקת של האוס. זה בסך הכל אומר שה-NBA הוא עוד נכס של דיסני. וששיער של שחקנים לא אומר כלום על רמת ההשקעה שלהם על המגרש.

  6. תודה על הסיקור
    הארדוואי ג'וניור במשחק חייו מול הארדן שחירב טבעות מהשלוש. זה הסיכום שלי.
    אה, וטאקר האליל היה ענק
    🙂

  7. שני דברים קרו ללוקה השנה שלא היו שנה שעברה ולא יכלנו לצפות להם לפני שהגיע לליגה
    1. זה שקרלייל שם את הכדור בידיים שלו מהרגע הראשון ואמר לשאר – תתמודדו היה הסיכום הכי משתלם. לא בטוח שהיה מקבל כזה יחס בקבוצה אחרת. תסתכלו על בוגדנוביץ' הטיפה פחות מוכשר שבסרביה הכוכבים סרים למרותו אך בסקרמנטו ממשיכים להתייחס אליו כשחקן ספסל טוב שאפשר לעבות אותו עשההרכבים חסרים. בדומה לאטלנטה עם טריי, זה לא באמת שהיה לדאלאס הרבה ברירה. אך ההבדל הוא שהשנה קרלייל בנה מערכת שזזה וחותכת וכולה סובבת סביב קבלת ההחלטות של דונצ'יץ'. כשזה יושב הם לא באמת משנים את השיטה הזו הם פשוט עוברים דרך שחקנים אחרים.
    .
    2. לוקה השנה הוסיף אלמנטים שלא היו לו קודם אך בגדול הוא עושה פעולות שונות ממה שעשה שנה שעברה. ההבדל הוא הגוף. לוקה כרגע יושב בגוף שלהערכתי של כ-210 פאונדס כשלהערכתי הגיע לליגה סביב 230-235. אילו היה מגיע למועדון גרוע שהיה זורק עליו תהילה מבלי להכריח אותו לקחת אחריות על מצבו עלול היה להתפספס ואולי אף להיפצע. שנה שעברה המאבס קיבלו אותו ישר אל תוך העונה כך שלא היה זמן לעבוד. וכך לוקה העבה יותר לקח זריקות קשות לעיתים מכיוון שלא תמיד הצליח ליצור הפרדה מהמגן שלו. הפיק&רול שלו היו בינוני פלוס (0.9 נק' לפוזשין) אך גם גרם ל-20% איבודי כדור נוראיים. מאמן יותר לחוץ היה מביא לידו מוביל כדור ראשי. היה אפילו שכל לשים לידו את ג'יילן ברונסון או בריאה אך קרליל וצוותו לא ויתרו. הם שלחו אותו בקיץ להפוך את גופו ב-180% ולהגיע לעונה זו בכושר שיא (יש לו איזה התערבות עם קיובן על קוביות בבטן).
    .
    השנה יש לו מהירות שלא נופלת משחקנים כמו הראדן תוך כדי שהוא שמר את כל הכוח הפיזי שאפשר לו לעשות פוסטאפים (השנה קולע ב-1.40 נקודות לפוזשן בפוסט אפים אך עושה זאת בתדירות רק 3% מההתקפות, זה עלול להפוך לנשק סטייל לברון ב-2013). כמוביל כדור ראשי בפיק אנד רול הוא מקום ראשון בליגה. ה-11 הפיק אנד רולים ללמשחק שלו מייצרים: 1.18 נק' לפוזשין (13 נקודות) ב-64% אפקטיבי. כאשר 17% מהפעמים זה גם נגמר בפאול. מצד שני ב-14% מהפעמים זה נגמר באיבוד כדור כך שהוא עוד רחוק מהמספרים של קיירי, קמבה או כריס פול שמאבדים סביב ה-10%-11% כי הוא לוקח סיכונים גבוהים. היכולת שלו להשתפר בעניין זה צריכה להפחיד את הליגה.

    1. אכן. הוא רק בן 20, וחכם ולומד ומתפתח. והוא מקבל את כל הבמה. הוא בפירוש בכיוון הנכון. יביא לקיובן לפחות עוד אליפות אחת, ולמה לא 3?

  8. אלוהי המספרים…איזו פתיחת עונה של לוקה… גם אישית אבל מרשים יותר האיש סוחב את דאלאס למאזן נפלא במערב הלא רגוע בכלל. מתחת לראדר שימו לב להתאוששות של הקינגס מפתיחת העונה התולעת וזאת למרות העדרות פוקס ובאגלי. גם שם יש כמאמר מנחם וויניל אירופאי שעושה קפיצת מדרגה בוגדאנוביץ'….

  9. לוקה הוא מנהיג עם אופי שיכול לסחוב קבוצה, אבל עדיין יש לו מה לשפר מבחינה טכנית, ולהכיר את הדינמיקה בליגה, וקבלת החלטות, הגנה וכו'
    עוד 2-3 שנים הוא יוביל קונטנדרית

  10. לוקה מדהים אין ספק, אפילו שצריך לזכור שכרגע הוא בעיקר מול הגנות חלשות ככה שדיבור על mvp הוא קצת מוקדם.
    יש לו עכשיו קליפרס-פיניקס-לייקרס ובנוסף באמצע דצמבר את כל צמרת המזרח ב8 ימים (מיאמי-מילווקי-בוסטון-פילי-טורונטו), כל המשחקים בחוץ.
    יהיה מעניין לראות אותו מתמודד עם השומרים הטובים בליגה ואיך הוא יצליח לעבור גם אותם.

    1. תודה.
      אני דווקא מרגיש שהמעורב עזר לי, כי לא הייתי צריך להזכיר את לוקה בכל משפט, כי המעורב עשה את זה.
      בכל מקרה, כמובן שמדובר בסיפור גדול מדי ובתור מישהו שמאוד אוהב את המעורבים שמחתי לראות את זה שם.

  11. חיים תודה רבה על הסיקור.
    עדיין לא ענית לי על מה ששאלתי בפריוויו (אם "חיים" זה שם במה יחיד כמו אדם, סטינג, פרינס, flea וכד').
    .
    ראיתי את דאלאס-יוסטון. וואו. אחלה משחק, מאוד נהניתי.
    בתקופתנו בה כבר ראינו הכל, שמענו הכל, שוב ראינו ושוב הואבסנו, קל מאוד להיות ביקורתי וציני.
    אבל לוקה- איזו תופעה. מי היה מאמין? בן פאקינג 20 עושה בית ספר לעילויים בליגה הזו. הבן אדם מציג כדורסל ברמה הגבוהה ביותר שיש. פשוט כיף לצפיה.
    מאוד נהניתי גם משאר המבריקסים הארדאוויי ופיני-סמית ופורזינגיס ושות' (איפה בראה המלך?).
    עד כמה שחשבתי שכן או שדי הרבה, לוקה באמת לא משחק כמו הארדן. נכון, כמו כל בן תשחורת צעיר הוא מנסה לפעמים לרמות את המערכת אבל בגדול- שחקן חכם שגם קולע מבחוץ, גם חודר, מוסר עילאי. תענוג.

  12. אני אהבתי לראות אתמול את החוצפה החיובית של לוקה.
    ממש ראו שהוא בכוונה לוקח גם זריקות "קשות" על הארדן כמו סטפבק רחוק מקו השלוש, כדי להוכיח משהו.

    אגב, למי שראה, במצ' הזה ספציפית (או יותר נכון מיסמצ') לוקה גם החטיא את רוב הזריקות, להבדיל מהחדירות לסל, אבל עדיין הוא לא הפסיק לזרוק את הכדור פעם אחר פעם.

    אני בכלל עוד במעקב אחרי פורזינגיס עוד מימי הניקס אז בכלל יצא לי טוב אתמול.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט