פרוייקט אגדות (29) – פיט מרביץ' /מנחם לס

(התנצלות: קרתה טעות והכנסתי את קרל מלון מס' 28 בשעה שהוא היה צריך להיות 27)

פרוייקט אגדות 28 – פיט "פיסטול פיט" מרביץ'

"פיסטול" (אקדח, יורה כאקדח) פיט מרביץ´ היה קוסם כדורסל שמאז לא היה כמותו, וכנראה גם לא יהיה כי המאמנים של היום לא יבינו כדורסלן המוסר בין רגליו של יריבו, המסובב כדור מסביב גופו בריצת לייאפ לסל, ומוסר שמאלה עם הקפצה אחורה, כשכל גופו, ראשו, ועיניו, מופנים ימינה.

 

********

הוא הביא את ה-SHOWTIME  לכדורסל, וגרם לצופים לנסוע מאות מילים לראותו משחק. אבל עם כל הקסם של שליטתו בכדור, והדברים המופלאים שעשה על הפארקט, הוא היה גם אחד הסקוררים הגדולים בתולדות הנבא, ו-"שחקן המכללות מס´ 1" של כל הזמנים.

הוא שיחק בלואיזיאנה סטייט יוניברסיטי וסיים שלוש שנות משחק שם (בתקופה ההיא לפרשמנים הייתה קבוצה משלהם ורק כשהשחקן נעשה סופומור הוא ניכלל בקבוצה הראשונה) עם ממוצע שהיום הוא לא מובן של 44.2 נק´ למשחק!

כשהפרשמנים היו משחקים משחק מוקדם לפני הוורסיטי היו באולם 15,000 צופים. כשמשחק הפרשמנים הסתיים, קם חצי קהל ועזב את האולם. כי ההצגה הייתה פיט. שמו הלך לפניו כלהטוטן הגדול בתולדות המשחק, אבל להטוטן שהיה גם הקלעי הגדול בזמנו. אז שיחקו ללא קשת ה-3, והרבה מזריקותיו היו מדאונטאון. הוא היה מסיים לבטח עם ממוצע מעל 55 נק´ אם ´חוק ה-3´ היה קיים כבר אז.

אני זוכר אותו ממשחקי האול-סטאר של 1973, 1976, 1977, ו-1979 (הוא השתתף גם בשנת 1978 שהחמצתי: טיפוס מסוגר בעצמו, גבוה לגארד של השנים ההם (1.96 מ´) ורזה (90 ק"ג) עם שער ארוך, עיניים מכווצות שתמיד הזכירו לי מין ינשוף. יכולת לשים אותו במקום רינגו סטאר מה-´ביטלס´ ולא היית מרגיש שום הבדל. הם דמו אחד לשני כמו שתי טיפות מים, ומאחר והתוף הייתה גאוניותו השנייה, הוא בקלות היה יכול להחליף את רינגו.

אבל הוא היה טיפוס סגור ומתבודד. כשהייתי מגיע לשולחנו, הוא בקושי העיף מבט. פשוט הסתכל מטה, וכך ענה לשאלות העיתונאים. הוא היה גאון כדורסל וגאון שליטה בכדור. הוא השחקן היחידי מכולם שאני לא מסוגל לתאר. תצטרכו לראות את אחד מהוידיאו ביוטיוב עליו. רק אז אפשר להבין על מה אני מדבר!

"שחקן המכללות מס' 1" עד היום. שיא קליעות שלא יישבר.

=============================================
הילד שאף פעם לא התעייף מהופס
=============================================

הוא נולד בשנת 1947 באליקוויפה, פנסילבניה, עיירה קטנה על הרי הניטני שליד פן סטייט. אביו, פרס מרביץ´ (שחקן מקצועני לשעבר) שאימן את בית הספר התיכון האזורי, לקח את פיט הקטן לכל המשחקים. בשעת אימוני קבוצת התיכון הוא זרק מבטים לעבר בנו שכדרר לבדו במגרש הנוסף, העביר כדור מיד ימין לשמאל, הטעה בראשו וגופו את "הצל" של גופו, ופעם ספר את בנו זורק 150 פעם מאותה נקודה. כדרור, עצירה, הטעייה, וג´אמפ קצר. כדרור, עצירה, הטעייה, וג´אמפ קצר. 150 פעם מאותה נקודה כשלושה וחצי מטרים מהסל.

כשאמו שלחה אותו לחנות להביא חלב, הוא היה מכדרר לחנות, מסובב את הכדור על אצבעו, מעבירו ליד השנייה. כבר בגיל שמונה היה מסוגל לסובב כדור על אצבעו דקה, שתיים, 5 דקות. הוא קיבל רשות מהמורה להכניס את הכדור לביה"ס, והכדור היה לצידו כשהלך לישון. הכדור הפך לזרוע מזרועותיו. הכדור הפך להיות אבר בלתי נפרד מגופו. כשהאב החל להבין שצומח לו כשרון בלתי רגיל, הוא הקים סל עם ריצפת פארקט מקרש מיוחד שלא ניפגע מהגשם, ולילד בן ה-8 הייתה רוטינה של שעתיים אחרי ארוחת ערב, כל ערב, כולל 100 זריקות פאול. רק אז הולך הילד לישון.

תראו, אני לא יודע אם זה נכון או לא, אך לכו לגוגל ותמצאו שהאב טוען שבגיל 13 הוא פעם קלע 500 זריקות רצופות מהקו. ב-1963 המשפחה עברה לגור בראלי, צפון קרולינה, העיר הטוענת להיות "בירת הכדורסל של העולם". השמועות על "ילד הפלא" המשחק בתיכון "ברוטון" בצפון קרולינה התפשטו במהירות הבזק עד שכל המדינה ידעה שישנו איזה עילוי רזה לבן העושה פלאים עם הכדור.

האבא (המאמן) והשחקן (בנו)…צמד אבא-בן שלא היה כמותו

=================================================
לואיזיאנה סטייט יוניברסיטי
=================================================

כדי לזכות בשרותו של פיט, האוניברסיטה שכרה את אביו כמאמנה. במשחק הפרשמן הראשון שלו נגד סאות´איסטרן לואיזיאנה בא קהל של 10,000 איש. עד אז לא היו יותר ממאה צופים באף משחק פרשמן. אז הנה הוא עולה עם שערו הארוך, רזון המזכיר את ישו, מכנס הנראה בשלושה מספרים גדול עליו ומהשנייה הראשונה הופנט כל הקהל. הוא קלע 50 נק´ עם 14 ריב´ ו-11 אסיסטים, והסיפור התחיל. קבוצת הפרשמן ניצחה את כל משחקיה. הוארסיטי ניצחה 3 משחקים.

בשלוש השנים הבאות הוא שבר כמעט כל שיא קליעות של ה-NCAA, שיאים העומדים עד היום: הוא קלע בעונתו הראשונה 1,138 נק´, בעונתו השנייה 1.148, ובעונתו האחרונה 1,381 בממוצעים של 43.8, 44,2, ו-45.5 – כולם שיאי NCAA עד היום. סך כל נקודותיו ב-LSU היה 3,667 נק´ – אף זה שיא NCAA. בכל עונה ששיחק הוא הוביל את ה-NCAA בנקודות, אחוזי קליעה, מספר זריקות, ועוד שיאים משיאים שונים.

הוא זרק 13 זריקות בממוצע למשחק מהמקום שהיום היה מקנה לו 3 נקודות. חישוב אחוז קליעתו משם מורה שאחוז קליעתו היה שווה היום 57.8 נק´ למשחק, וזה במשחק קולג´ של 40 דקות! הוא קלע מעל 50 נק´ 22 פעם, והיה בחמישייה הראשונה של ´אול-אמריקן´ בכל אחת משלושת שנותיו. שיאו למשחק אחד היה 69 נק´ נגד אלבאמה. ESPN בחרה בו לפני ארבע שנים כ-"שחקן מס´ 1 בהיסטוריה של המכללות.

=================================================
המעבר לנבא
=================================================

פיסטול ניבחר מס´ 3 בדראפט של 1970 ע"י האטלנטה הוקס ששילמה לו אז שיא של 1.6 מיליון דולר. מיד כרוקי הוא פתח את עונתו הראשונה עם 23.2 נק´, ובחירת "רוקי העונה". אחרי 4 עונות בהוקס בהן אם היה ערב בו קלע פחות מ-20 כולם חשבו שיש לו שפעת, הוא הועבר בטרייד לניו-אורלינס ג´אז עבור 8 שחקנים!

שם הוא הפך לסופר-סטאר של הליגה על 5 הופעות באול-סטאר, הובלת הליגה בנקודות (31.1 נק´ בעונת 1976-7). ב-1980 הג´אז ויתרה עליו, ורד אורבך הביאו מיד לבוסטון סלטיקס שם שיחק עונה אחת לצידו של לארי בירד, והשניים הפכו חברים קרובים. היה זה לארי שאמר לו פעם כשעיתונאי הגלוב שמע: "תראה שאם תשחק כאילו יש לך מושג מה הולך על המגרש, זה ייתן לך יתרון…"

הוא פרש מהכדורסל אחרי עונה אחת בסלטיקס ב-1980 בלי שזכה באליפות. דווקא בסלטיקס הוא הראה מה שחשבו שאין לו: משחק קבוצתי! צרתו הייתה שב-9 העונות הקודמות הוא שיחק בקבוצות חלשות ביותר. בג´אז הוא שיחק חצי עונה עם ארבעה גארדים!!! לשחק עם ארבעה גארדים הוא דבר בעל יעילות כמו מיזוג אוויר בחדר מתים. אך פיט מעולם לא התלונן. הוא סיים קריירה של 10 שנים ו-658 משחקים עם ממוצע של 24.2 נק´. הוא ניבחר להיכל התהילה ול-"50 אגדות הנבא".

=================================================
החיים אחרי הכדורסל
=================================================

פציעת רגל חמורה בעונת 1977-1978 החלה את ההתדרדרות שלו. הוא מצא נחמה בשתייה, והיה מגיע לפעמים למשחקים שיכור כלוט. יכול מאד להיות שהלחץ האדיר שאביו הטיל עליו מגיל 8 ואילך, החל נותן אותותיו, וגובה את המחיר.

אחרי שפרש ב-1980 הוא הפך להיות RECLUSE (אדם מתבודד, מין הומלס עשיר). גידל זקן ארוך, ואלה שהצליחו ליצור קשר איתו מספרים על גבר צעיר, מזוקן, מלוכלך, בגדים קרועים, ומבולבל. הוא כנראה רצה להיעלם מהעולם. כמה שנים אח"כ כשהוא כבר מגולח ונקי הוא סיפר שהוא היה חייב לרדת עד תחתית המדרגות "כדי למצוא את עצמו". הוא גילה הינדואיזם ותקופה מסוימת רצה להיות כהן דת ונזיר. אחר כך הוא הפך לתלמיד להוט של UFOLOGY שהיא הכת המאמינה באנשי חלל וניסיונם ליצור קשר עם האנושות. הייתה תקופה בה ניסה ללמוד מקרוביוטיקה, אך גם זה היה זמני.

עד 1982, השנה בה גילה את ישו. כנראה שזה היה מה שחיפש כל השנים האחרונות בהן היה מתבודד ומבולבל. הוא אמר יותר מפעם ויותר מפעמיים: "אני רוצה שיזכרו אותי כאדם שמצא את ישו ושרת אותו, יותר מאשר כשחקן כדורסל". ב-1988 הוא טס ללוס-אנג´לס להשתתף במשחק כדורסל למטרות צדקה. הוא שיחק בקבוצתו של ג´יימס דובסון. אומר דובסון: "בטיים אאוט האחרון הוא אמר לי: ´אני שוב מרגיש את הכדור. אני מרגיש מצויין´. דקה אח"כ הוא כבר לא היה בחיים. פשוט קרס ונפל. שבץ לב".

אחרי מותו שונה שם האולם ב-LSU  ל-"פיט מרביץ´ אסמבלי סנטר". ב-1991 פורסם הספר "לידת האגדה" שהפך בסט סלר. ב-2001 ה-CBS שידרה סרט דוקומנטרי "THE LIFE AND TIME OF PETE". אח"כ יצאו עוד שני סרטים דוקומנטרים על חייו, "מרביץ´", ו-"PISTOL".

את שנות חייו האחרונות בילה סוף-סוף במין רגיעה, כשהוא עובד עם שני בניו ג´ייסון וג´וש. הוא לא הלחיץ אותם כפי שהלחיצו אביו, והם בכ"ז הפכו לשחקני קולג´ טובים, ג´ייסון בויליאם קרי יוניברסיטי, וג´וש בלואיזיאנה סטייט יוניברסיטי. בשנותיו האחרונות הוא התגלה גם כבעל ידע רב בכדורסל כשהוא משמש האנליסט של משחקי LSU. אלה ששמעו אותו טוענים שהיה לו ידע רב, ויכולת להעביר את הידע למאזין ולצופה בצורה הומוריסטית ושובבנית. יכול מאד להיות שאילולא ניפטר בגיל 40, זה היה ייעודו.

קצר המצע מלכתוב את כל הספרים, סרטי הדוקומנטריה, וקטעי יוטיוב מכאן ועד הודעה חדשה. אני ממליץ לכם לחזות בכמה מהם כדי להבין את גאוניותו!

 

=================================================
אתגר השבוע (שנתתי אז)
=================================================

רשום את שמות כל האחים המשחקים או שיחקו בנבא.

 

 


מנחם לס

בעל האתר, העורך הראשי, וכותב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 26 תגובות

  1. מכל שחקני הנבא הוא האהוב עלי ביותר. תמיד הרגשתי צורך לשים אותו על חזי ולתת לו לינוק. הייתי מתה לאמץ ילד כזה. השחקן הגדול והאהוב מכולם.
    ולכל אלה הקוראים מסר זה, זה עתה צפיתי בוידיאו. חובה לחזות בו!

  2. מאמר מצויין, היה אחד הגדולים.

    האתגר:

    ג'רלד ודומיניק ויליקנס
    פאו ומארק גאסול
    סקוטר, ג'ון וברנט בארי
    רובין וברוק לופז
    ברנרד ואלברט קינג
    דיק וטום ואן ארסדייל
    בן וטיילר הנסבורו
    טיילור ובלייק גריפין (טיילור שיחק בפניקס)
    ג'ף ומרקוס טיג
    טיילר וקודי זלר
    מרקוס ומרקיף מוריס

  3. תסתכלו איזה רגליים רזות כמו איטריות היו לו כשקלע 40 נק' למשחק במכללות! מאמר נפלא. כיף להתחיל ככה את השבת!

  4. וואו, לא ידעתי שהוא היה כזה טוב.
    למה לא מזכירים אותו בדירוג הגדולים ביותר?
    תמיד מדברים על ג'ורדן (כמובן), מג'יק, בירד, הדוקטור, קארים…
    אליפויות או לא לפי הסירטונים הוא היה מתת אל כדורסלנית גדולה יותר מג'ורדן!
    חבל שהתרסק לאחר שפרש וחבל שמת בגיל צעיר כ"כ…

  5. מוסיף לרשימה של רועי את הוראס והארווי גראנט (תאומים) ואת ג'ורג' גרווין (האייסמן) ואחיו דרק (שגם שיחק אצלנו בגבת/עמק יזרעאל).

  6. צ'אק ו-ווסלי פרסון
    ובקרוב האחים קרי בגולדן סטייט (לפי דיווח באחד האתרים)!

    במחשבה נוספת חושב שאפשר להוסיף גם את ג'ו דאוסן ובראיין ראוסם (אילת), טוני מאסופ והארווי לאסוף (י-ם), טל בנין וטל בניה, רונן שוויג ויעקב שוורץ, וכמובן ניסים וניסן כהן.

  7. הדברים עליו ברשימותיי:

    גאון כדורסל ואשף הכדור ששיחק עבור ההצגה וההנאה וכדי לבדר את הקהל ולא עבור הניצחון (ג'ורדן ומג'יק למשל שיחקו עבור שניהם ובירד רק עבור הניצחון), וזו הסיבה לאיבודים שונים וכן להחטאות שונות מהשדה, כך שאחוזי הקליעה שלו הם נמוכים מיכולתו והם עדיין טובים. קלעי וסקורר נפלא מכל טווח שהיה מסיים כאחד מקלעי השלשות הגדולים בכל הזמנים אם טווח הקליעה של שלוש נקודות לא היה מתחיל רק בעונתו האחרונה, יכולת מסירה מהממת, ריבאונדר טוב וחוטף די טוב. הוא היה מסוגל למסור בין רגלי היריב, לסובב את הכדור סביב גופו בריצה לסל, ולמסור לצד אחד עם הקפצה אחורה כשהוא פונה לצד השני, וכן להטעות כשהכדור ביד ימין כאילו הוא מתכוון למסור לשחקן שמשמאלו ואז להעביר במהירות את היד מעל הכדור ולמסור ביד שמאל לשחקן שבצד השני, וכן כל מסירה אחרת שהיה ממציא, וכל זאת הוא ידע לעשות נגד כיוון תנועת גופו ותוך כדי תנועה בלי להאט את מהירותו. כך גם ידע לקלוע תוך כדי תנועה בלי להאט קליעת וו או קליעה מרחוק או כל קליעה אחרת שעלתה על דעתו. ג'ורדן שבעצמו היה להטוטן עם שליטה נפלאה בכדור (ועם אתלטיות טבעית גדולה הרבה יותר) אמר שהיו דברים שמרביץ' עשה שהוא לא יכול לעשות. הוא עשה דברים בלתי נתפסים בקליעה ומסירה שלא ראו קודם לכן ולא נראו עד היום.
    הוא היה די קרוב לאליפות כשלאחר ששיחק בקבוצות שרחוקות מסיכוי לזכות באליפות הגיע לסלטיקס במהלך עונת 79/80' ולאחריה פרש לאחר שהרגיש שכבר לא יכול ללהטט כפי שהוא יודע, ובעונה שלאחר מכן הסלטיקס זכו באליפות הראשונה בעידן בירד. ב-4 עונותיו הראשונות שיחק באטלנטה ולאחר מכן עבר לג'אז כשהיו בניו-אורלינס ושם שיחק 5 עונות שלאחריהן עברה הקבוצה ליוטה. העונה הראשונה של הג'אז ביוטה הייתה העונה האחרונה שלו שבה עבר לסלטיקס. בשנתיים האחרונות היה מעבר לשיאו בגלל פציעה קשה מאוד שקיצרה את הקריירה המקצוענית שלו כשבינואר 78' לקראת סוף משחק נגד באפלו ברייבס הוא נפל בגלל מסירה לקליעה לסל כמו שרק הוא יודע למסור: באוויר, מאחורי הגב ובין הרגליים, וברכו הימנית נפגעה קשה ביותר.
    הוא מחזיק בשיא ממוצע הנק' במכללות עם למעלה מ-44.2 נק' למשחק ב-43.8% מהשדה ו-77.5% מהקו שלהן הוסיף 6.4 רי' ו-5.1 אס'. וגם כאן ללא טווח שלוש הנקודות. אם היה טווח שלוש הנקודות בזמנו היה מצטיין גם בזה, ובליגת הנב"א החלו בקליעה מטווח זה רק בעונתו האחרונה שבה קלע 9-6 מטווח זה.
    בליגת הנב"א הגיע לממוצעים של 24.2 נק' ב-44.1% מהשדה ו-82% מהקו, 4.2 רי' ו-5 אס' ב-36.95 דק' למשחק (יש לו גם 1.4 חט' ב-37.03 דק' כשבשלוש עונותיו הראשונות לא חושבו החטיפות, ו-3.7 אי' ב-34 דק' למשחק משלוש עונותיו האחרונות כשרק מ-77/8' חישבו את האי', כשבאותו הזמן מסר 4.655 אס' וחטף 1.3 חט' למשחק) ב-658 מש' בעונה הסדירה; בפלייאוף הספיק לשחק 26 מש' שבהם השיג 18.7 נק' (42.3% מהשדה ו-78.4% מהקו), 3.8 רי' ו-3.7 אס' ב-29.1 דק', כשב-17 משחקיו הראשונים נתוניו היו: 25.5 נק' (41.5% מהשדה ו-78.6% מהקו), 5.1 רי' ו-5.4 אס' ב-38.35 דק' למשחק.
    מת בגיל 40 לאחר שהתמוטט במשחק שלושה על שלושה למטרות צדקה והסתבר שהוא נולד ללא אחד העורקים המוליכים דם ללב, כשתוחלת החיים הרגילה של אדם הסובל ממום מולד זה שלא עוסק במאמץ ספורטיבי כמו זה הדרוש מספורטאי מקצועני, הוא 20 שנים!!!
    לסיום הדברים על מרביץ' אביא שיר שכתבתי לכבודו:
    פיט מרביץ'
    הנה החלה ההצגה,
    עולה למגרש פיסטול פיט המשוגע!
    מוסר באוויר, בין הרגליים, מעל הראש ומאחורי הגב,
    אין לדעת מה יוציא מהכדור פיט הקוסם עכשיו!
    קליעות ומסירות תוך כדי תנועה בלי להאט,
    הנה, לסל הוא שועט!
    עוד סלים ואסיסטים נגד כיוון התנועה,
    הקהל מוחה כף, מתמוגג מהנאה!
    אשף השליטה בכדור, אומן המסירה,
    אך לא היה בקבוצה עם סיכוי לאליפות, זו הצרה!
    ירד המסך, נגמרה ההצגה,
    פיטר פרס מרביץ' הגאון, הקוסם, האגדה,
    כולם על הרגליים מריעים ואומרים לו: תודה!

  8. אתם לא מאמינים!!

    כריס סמית, אח של ג'יי אר, ממשיך להיות מועמד לניקס!!

    אוי לי ואבוי לי. מזל שוודסון קרח. אם יש משהו שמאמן חייב עם שני הד קייסס כאלה בקבוצה זה שערות לתלוש

  9. ראשית סקוטר בארי למיטב ידיעתי שיחק רק בגרמניה ולא באנביאי שנית לגבי מרביץ: יש לו תמונה מ85 בעת ביקורו כאן עם מיקי ברקוביץ ולגבי המום בלב : נשמע בכלל כמו בעיה באאורטה

כתיבת תגובה

סגירת תפריט