עוד לא אמרתי די: השחקנים המפתיעים והמשפיעים בעונה / נדב יצחקי

זהו פוסט הבכורה של נדב יצחקי, 16, פריק NBA ואוהד בוסטון.

חלק מהם שחקנים שנחלשו עם הזמן, חלק מהם הבטחות לא מוצלחות וחלק הפתעות נעימות.

נדב יצחקי מנתח את השחקנים שעושים קפיצה העונה ב-NBA ומה עתידם.

אחרי שכבר כל הקבוצות עברו יותר מ-10 משחקים אפשר להתחיל לקפוץ למסקנות על העונה ב-NBA. החלטתי לבחור לעסוק בכמה מהשחקנים שעלו ברמה העונה ומציגים יכולת משופרת ולבחון לאן יכולים להתקדם ולהוביל את הקבוצות שלהם העונה.

ראויים לאזכור:

ארון ביינס – הסנטר מניו זילנד שזכור בעיקר כזה "שמטביעים עליו" פתח את העונה במספרי קריירה בהתקפה ולוקח חלק בפתיחת העונה המפתיעה של הסאנס.

לנגסטון גאלווי – הגארד הוותיק לוקח עליו השנה את חוליית המחליפים של דטרויט ומראה קליעה משובחת מהשלוש.

קודי זלר – הסנטר של ההורנטס לוקח חלק פעיל בפתיחה היחסית טובה של הקבוצה החלשה ומעמיד מספרים באזור הדאבל-דאבל עם הגנה איכותית על הטבעת.

גוראן דרגיץ':

הדרקון הסלובני ידע כבר עונות טובות יותר ב-NBA. למרות זאת, ממרומי גילו (33 אביבים), פותח את העונה ה-11 בליגה ביכולת מרשימה.

דרגיץ' עולה מהספסל של ההיט אחרי ג'סטיס וינסלוו המצוין ונכון לעכשיו הקלע השלישי המוביל של ההיט עם 16.1 נקודות למשחק באחוזי קליעה נאים, רק אחרי ג'ימי באטלר וקנדריק נאן.

אז נכון, דרגיץ' כבר לא הכוכב המרכזי של ההיט כמו לפני שנתיים-שלוש אבל ללא ספק יכול להיות בורג מרכזי בעונה של מיאמי שפתחה ברגל ימין ולהוביל את חוליית המחליפים.

ג’בארי פארקר:

אחרי כמה עונות במצב נדידה, נראה שג'בארי פארקר סוף כל סוף מצא בית חדש. הבחירה השנייה ב-2014 נפל לפציעות רבות במהלך הקריירה הקצרה שלו ולא הצליח לממש את ההבטחה. אטלנטה החתימה אותו בקיץ על חוזה נוח בתור פורוורד מחליף אבל ההשבתה של הפאוור פורוורד המבטיח ג'ון קולינס ל-25 משחקים בעקבות שימוש בחומר אסור נתנה לפארקר את הקרדיט בהרכב הפותח של אטלנטה.

והוא בהחלט ניצל אותו.

פארקר הוא שחקן אתלטי ויעיל עם סיומת מעולה ונכון לעכשיו עומד על ממוצע של 17.2 נקודות ב-52% מהשדה.

נכון, ההגנה שלו היא עדיין חיסרון והאחוזים מהשלוש ומהעונשין יכולים עוד להשתפר אבל פארקר בן ה-24 יכול עוד להשתפר ולתפוס מקום בקבוצה המבטיחה שנבנית באטלנטה ואולי אפילו לממש את ההבטחות מהדרפאט.

טריסטן תומפסון:

הסנטר של קליבלנד פותח את עונתו השמינית בליגה הטובה בעולם לאחר שנבחר בבחירה הרביעית בדראפט 2011.

תומפסון תמיד נודע כסנטר הגנתי ואגרסיבי אך לא הצליח להיות שם של ממש.

לפעמים אלה היו העיסוקים מחוץ למגרש (מערכת יחסים עם קלואי קרדשיאן שהסתיימה בבגידה עם חברה של אחותה) ולפעמים יכולת רעה וחוסר עקביות.

אך העונה, תומפסון נראה חד מתמיד ומציב מספרי שיא בקריירה בנקודות, ריבאונדים אסיסטים וחסימות ואפילו התחיל לזרוק מחוץ לקשת.

אז תומפסון מציב קו קדמי איכותי בקליבלנד החלשה יחד עם קווין לאב החביב ואני מצפה ממנו להמשיך עם עונת הפריצה ולתת קבלות לבחירה הגבוהה ולציפיות שנבנו ממנו בעבר.

אוון פורניה:

הגארד הצרפתי של המג'יק הוכיח את עצמו כבר כסקורר מחונן בעונות הקודמות אך העונה מביא את עצמו ליכולות חדשות.

למרות פתיחת העונה הבינונית של אורלנדו במזרח החלש, פורניה מעמיד ממוצעים יפים ונראה בתור אחת מנקודות האור הבודדות שלהם.

הוא קולע 16.8 נקודות למשחק ב-49% מהשדה ומראה יד מרשימה מהשלשה שמביאה ממוצע של 2.5 שלשות למשחק ב-45 אחוזי דיוק.

בחודש האחרון הצרפתי חגג 27 וזה בדיוק הגיל בו שחקן NBA אמור להיות בשיא. אני מצפה מפורניה להמשיך בקצב הקליעה הזה ולהוביל את המג'יק הצעירים בחדר ההלבשה ובמגרש.

אנדרו וויגינס:

ברשימה של שחקנים שעשו קפיצה העונה אין סיכוי שלא ייכנס אנדרו וויגינס.

לאחר שנבחר בבחירה הראשונה והמבטיחה בדראפט 2014 והיה אמור להיות כוכב עולה, אולי הגיעה העת של וויגינס.

הפורוורד הקנדי כבר תויג כ"באסט" ונודע כסקורר לא יעיל עם קבלת החלטות רעה וכנטל בהגנה.

את העונה החמישית שלו הוא פתח בסערה והביא את מינסוטה לצמרת המערב יחד עם קארל אנתוני טאונס המצוין בפתיחה של 4 ניצחונות רצופים.

מינסוטה נחלשה מעט עם המשך העונה וכרגע עומדת במקום השמיני והמכובד (ביחס לקבוצה כמו הטימברוולבס) במערב הצפוף.

"מייפל ג׳ורדן" עבד קשה הקיץ ונראה כמו מועמד לגיטימי (מאוד) לשחקן המשתפר. ניתן לראות את השיפור באחוזי הקליעה (כמעט 48%, שיא קריירה) ואת ראיית המשחק שהשתדרגה (3.6 אסיסטים, שיא קריירה גם כן).

וויגינס מנצל את האתלטיות ואת המהירות שלו ומראה שיפור בזריקות מחוץ לקשת. נכון לעכשיו הוא עשירי בליגה במספר הנקודות למשחק עם 25.9 ולא נראה שהוא מתכנן לעצור בקרוב.

ההגנה עדיין חיסרון בולט והאחוזים עוד יכולים להשתפר אבל אולי השנה, וויגינס המושמץ יצליח להיות כוכב NBA ולהוביל יחד עם אנתוני טאונס את מינסוטה המאכזבת.

לפוסט הזה יש 13 תגובות

  1. אחלה פוסט, תודה רבה נדב, תמשיך לכתוב לנו.
    .
    בנוגע לג'בארי פארקר – אאל"ט היה גם משחק שבו הציג לא פחות מ-6 חסימות (!!!), יתכן שהוא מתחיל להבין שצריך לשחק בשני צידי הפרקט?
    .
    בפינת התהיה הלא חשובה – נדמה לי שביינס אוסטרלי, לא?

    1. לא הייתי מפתח ציפיות לגבי פארקר – קודם תשלם לו עוד כסף בשביל לשחק הגנה. יש לו 8 חסימות סך הכל העונה.

  2. תודה רבה נדב, מקווה לראות כתבות נוספות שלך בעתיד.
    כתוב מצוין ומפורט, מאוד נהנתי.
    .
    בקשר לשאלה של מאנו, אני מאמין שהוא אוסטרלי אבל במוצאו מוגדר ניו זילנדי, כמו שניו זילנד משחקת בליגה האוסטרלית בכדורסל.

    1. ב-NBL משחקת קבוצה אחת ניו זילנדית, שאותה דן שמיר מאמן, והיא הניו זילנד ברייקרס, אבל זה מועדון פרטי. אותו הדבר קורה שם גם בכדורגל, שיש קבוצה ניו זילנדית בליגת הכדורגל – וולינגטון פניקס

  3. עוד שם שיכול לעלות, אבל ממש בלחש, זה אלק ברקס, שמנצל את הוואקום בגולדן סטייט לתת מספרים לא רעים ולא רק בנקודות.

    1. בהחלט. לא מבין מה הם חושבים שם שנתנו לג'ורדן פול העגל לעלות לפני ברקס שהוא שחקן שתמיד חיבבתי.
      כתבה חביבה, לא חושב שלפורנייה יש מקום. הוא פחות או יותר אותו שחקן כבר שנים.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט