היסטוריית הצללים של הספורט, או: כל מה שרציתי לספר לכם ולא ידעתם שאפשר בכלל לשאול / Ljos

ביום שבת, מנחם שאל את כולנו שאלה פשוטה – מי הענף הטוב ביותר עלי אדמות ולמה?
כאמור, שאלה מאוד פשוטה. אך לטעמי כדי לענות כראוי לשאלה כזו, בנוסף לדברים קטנים ופחות משמעותיים כמו תפוצת המשחק והנאת הצופים ממנו או בכלל מה משמעות הספורט המקצועי בחברה, כדאי לדעת באופן נרחב את ההיסטוריה של הענפים המתמודדים. כי אי אפשר לקבוע מי שחקן הכדורסל הטוב בהיסטוריה מבלי לדעת מאיזה עולם הגיעו קארים עבדול ג'באר ומייקל ג'ורדן. וכדי לתת לבייסבול סיכוי שווה מול הענפים האחרים.

בעקבות התיאור המוצלח של מיודענו ו-GOATינו דובי את התפתחות ענף הכדורסל ביום הולדתו של ממציאו, הבנתי שייתכן ויש פרטים עסיסיים שמעט נשכחו בהיסטוריה של ענפי הספורט. דובי בשום שלב לא הזכיר שבהתחלה אסור היה לכדרר כי זה הזכיר לנייסמית' את הצורה בה אותם שחורים ארורים היו מכדררים תפוחים, צורה בה הוא קינא אך לא יכול היה לספר לאיש. לכן, הסכמתי לבוא ולחשוף את הפרטים הפחות ידועים בשלבי ההתפתחות של הספורט כמו שאנחנו מכירים אותו היום. אלו שתאגידי הענפים פחות היו רוצים שתדעו. לצערי נאלץ לוותר על הנאסקאר, מכיוון שהסרט התיעודי "בן חור" (1959, כמובן) כבר מסביר כל מה שצריך לדעת על הענף.

אם כן, ברוכים הבאים, להיסטוריית הצללים:

בייסבול

הבייסבול ידוע כיום כמשחק הזה שמסרב להיגמר עד שמסיימים למכור את כל הנקניקיות באיצטדיון. אך, כמו שטורחים לספר שוב ושוב (ושוב, ושוב, ושוב…) כל אלו שצופים בו, מדובר בענף עם היסטוריה ענפה. כמו שיודע כל מי שנחת בשדה התעופה באלבני, ניו יורק, נסע שעה וחצי לעיירה מנומנמת בשם קופרסטאון בת ה-2000 תושבים והמרוחקת 400 קילומטר מכל מגרש בייסבול קרוב, רק כדי לראות את המכה של הבייסבול, מוזיאון ההול אוף פיים – שם כביכול הומצא ענף הבייסבול על ידי אבנר דאבלדיי, גיבור מלחמה וממציא תסרוקת הנסיכה ליאה.

אי שם בסוף המאה ה-19, שני בעלי חנויות לציוד ספורט, ג'הוזפט ספולדינג ואבנעזר בלת'זר ווילסון, רצו למצוא דרך להגדיל את המכירות שלהם. הצטרפו אליהם מרק קלוג, האדם שהמציא את הקורנפלקס כדי למנוע אוננות נעורים, שיצא לחפש דרך חדשה ומסעירה למלא את זמנו של הנער כדי שלא ישחית את זמנו על השחתה, ומילברן ב. דמיל (אביו של ססיל ב. דמיל) שחיפש דרך ליצור תוכן כל כך ריק שבמשך יותר ממאה שנים יוכלו יוצרי הסיפורים של העתיד למלא אותו בחומר ועדיין ישאר מקום. ארבעתם ביחד, רביעייה שנקראה על ידי אף אדם ביקום "רביעיית המופלאים", המציאו את הבייסבול. הם ישבו וכתבו את החוקים, חוקים כאלו שרק ארבעה גברים לבנים חסרי דימיון בגיל העמידה יכלו לחשוב עליהם, ויצאו לפרסם את הספורט החדש בכל מקום. בעיתונים, בכרזות ברחוב, בעיתונים אחרים (מקורות הפצת המידע הין מעט מוגבלים אז). הם השקיעו הרבה מכספם ומקשרם כדי לפרסם את הענף החדש, שמתרחש רק בראשם ובכותרות העיתונים. עד שיום אחד הופתעו לגלות שאחת מחנויותיהם פונתה ממקומה כדי לפנות מקום לאיצטדיון בייס-בול חדש שיוקם בניו יורק. הרביעייה הצליחה. הענף החל לקרום עור וגידים.

הם ידעו שכדי למצות את יכולת הרווח מהענף, הם יצטרכו להמציא לו סיפור מקור. מיתולוגיית בריאה שתקנה את העם כדי שהעם יקנה יותר. הם היו צריכים לבחור דמות שתעמוד בפרונט ותהיה הפנים של הענף החדש. ומה יותר טוב מוטרן קרבי? הרביעייה שלחה עשרות מתמחים לא בתשלום לעקוב אחר מכתביהם של כל יוצאי המלחמה, מהצפון ומהדרום, עד שאחד מהם יזכיר את הענף החדש. לבסוף אחד, אבנר דאבלדיי כמובן, נמצא שכתב במכתבו למפקדיו "תקנו בבקשה מוצרי בייסבול עבור החיילים, הם מנסים להבין במה מדובר ואיך זה יכול להיות לא כל כך משעמם כמו שזה נשמע". תאריך המכתב שונה, כמה פרטים נעלמו, ודאבלדיי הוא מעכשיו האיש שהמציא את הענף.

כמובן שאי אפשר לדבר על הבייסבול מבלי להזכיר את פרשות הסמים. האחרונה שהייתה בהחלט השפיעה על מקומו של הענף בתרבות הפופולרית, אך כבר בתחילתו פרשה גדולה הסעירה את הענף. כבר בשבוע הראשון למשחקים נכשלו כמה מהשחקנים בבדיקות סמים, כאשר הם נתפסו עם סטרואידים, משככי כאבים, חשיפה לקרינת גמא ואפילו שוקולד השחר. סיגריות דווקא היו מקובלות בבייסבול ואפילו עודדו עישון בזמן המשחקים בטענה שהסיגריות משפרות את יכולת הריצה של השחקנים ואת יכולת גידול השפם. למזלה של הליגה, משפחת קרדשיאן מעולם לא ראתה את הבייסבול כספורט האמיתי, ולכן מעולם לא שקעה ציפורניה בשחקניה. כל השחקנים שנכשלו בבדיקות הוחזרו לליגה כעבור יומיים, אחרי שגילו שהחולצות שלהם הן הנמכרות ביותר בליגה. סמים זה מגניב, ילדים. ורווחי.

הבייסבול גם ידוע בתור הענף ששבר את מגבלות הצבע. ואני לא מתכוון לזה שהקבוצה מאוקלנד בחרה בירוק ושברה את הכחול-אדום ששלט בליגה. כולנו גדלנו עם סיפורים על ג'קי רובינסון, האפרו-אמריקאי הראשון ששיחק בליגה, והראה לכל הלבנים הגזענים מאיזה כלי הוא משתין. אך לא רבים יודעים על ווייטי מקטייטי, שהצליח להקדים את רובינסון בכמעט שלושים שנה. ווייטי היה כמעט לבן מספיק כדי שיאפשרו לו לשחק ב-MLB (עזר לו כשהוא טען ש"להגיד למישהו שהוא גזען זה גזעני בפני עצמו" וראשי הליגה הלכו לאיבוד בפרדוקס), אך כפשרה קבעו שכל הומראן שלו ייחשב אך ורק כ-3/5 מהומראן של שחקן לבן. בסופו של המשחק הראשון שלו מקטייטי הצליח להוביל את הברוקלין בלו סוקס לניצחון על המנהטן רד סוקס 1-1.8, והקבוצה כולה הרימה אותו על כתפיה והובילה אותו ללינץ' הפרידה שלו מהקבוצה.

הוקי

הוקי, או: דיסני על קרח, אבל הם באמת מנסים לרצוח אחד את השני. במשך שנים ניסו להבין כיצד ענף אלים כמו הוקי מסתדר עם האופי הקנדי הנוח, עד שמחקר אחד שיצא בשנת 2008 לא מצא תשובה הולמת, אך כן מצא את מקור המשחק.

1862 היה חורף קשה בטורונטו. ביום החורף הכי קשה של החורף הכי קשה הראות הייתה לקויה. שני קנדים ששמם נשאר עלום עד היום הלכו אחד לכיוון השני ברחוב. מכיוון שלא ראו זה את זה, שני הקנדים נתקעו אחד בשני ובו זמנית אמרו אחד לשני "אוי, סליחה". אך אף אחד מהם לא היה מוכן לוותר. מיד הויכוח התדרדר כשכל אחד מטיח בשני "לא, אני מצטער" – "לא, אני מצטער". עקשנים היו שני הבחורים שנשארו לעמוד ולהתווכח. קרח נוצר סביבם. קהל בא והלך. שבוע עבר. בסופו של דבר שניהם חתמו את הויכוח בו זמנית כשאמרו "טוב, אז אתה מצטער. אבל זו פעם אחרונה, אני עוד אצטער על זה", והלכו הביתה, עצבניים וסלחניים מתמיד.

סיום הויכוח הזה, שלנצח יזכר כ-"הויכוח הגדול ברחוב מיין", השאיר את חותמו בקרב תושבי העיר שבחרו לחזור לאותו מקום בשנה שאחרי ולעשות משהו לזכר הויכוח הגדול. להחליק על קרח עם מקל ולהכות בדיסק קטן או ביריב. כן, לא, אף פעם לא הבנתי את הקנדים.

כדורגל

הענף של העם. מעניי הפאבלות שמשחקים עם כדור עשוי סמרטוטים ועד חבורת שייחים בדובאי שמשחקים על גג מגדל בגובה 106 קומות ומקבלים ניקוד על כל עבד שהם הורגים ברחוב כשהכדור נוחת לו על הראש, בכל מקום משחקים כדורגל. על ההפצה של הכדורגל בעולם יש להודות למלחים הבריטים שפוזרו ברחבי תבל והביאו איתם את הכדור העגול אל הילידים. אך עבור המצאת הענף יש להודות דווקא לאקדמאים הבריטים.

אקדמיות הלמידה הבריטיות הן מוסד עתיק יומין, כאשר אוקספורד היא העתיקה מכולם. האקדמיות ידועות במרחבי המדשאות הגדולים המקיפים אותן, שם יכולים תלמידים צעירים וחובבי ידע לשבת ולשוחח על נושאים שברומו של עולם. אולם תמיד היה דבר קטן אחד שהפריע לאותן שיחות שלוות להתנהל… בשלווה – סטודנטים אחרים שהלמידה הייתה כל כך יותר מדי עבורם, שלא נשארה להם ברירה אלא להתפשט לבגדים עמם נולדו ולרוץ במדשאות.

כך היה במשך מאות שנים עד שלראשי האוניברסיטאות נמאס. איך סטודנטים אמורים לדון בנושא המאמר החדש של זיגמונד פרויד, כשכל הזמן רצים מסביבם סיגרים?
הוחלט שכל אוניברסיטה תגדר שטח סגור שיוגדר ככזה שבו אפשר לרוץ חופשי. אך אותם ראשי אוניברסיטאות לא ציפו לדבר אחד: יש סטודנטים שרוצים לראות את מעשי הזימה האלו. צופים החלו להתקהל מסביב לאיזורים הסגורים לצפות באותם אנשים שהלימוד העביר אותם על ראשם ורצים עירומים על הדשא. הבעיה הייתה שלאחר כמה זמן אותם אנשים הפסיקו לרוץ, אבל לקהל זה עדיין לא הספיק. יום אחד, אחד מהצופים הכינותו מראש וברגע שנראה היה שהריצה החלה להירגע – הוא מיד זרק כדור עגול למרכז הדשא. הרץ הראשון נתקל במקרה בכדור והעיפו כמה מטרים הצידה על רץ אחר, שראה את הכדור מגיע לכיוונו ומעד. וזו הייתה המסירה הראשונה בתולדות הכדורגל. ומיד לאחריה הצלילה הראשונה.

פוטבול

למי מכם שרואה את הענף בפעם הראשונה עשוי להבחין מיד שמדובר במשחק אסטרטגיה תלוי תורות, כאשר לכל קבוצה יש ארבע הזדמנויות בכל פעם להפוך את המשחק למעניין, בדיוק כמו קרלינג או D&D. אך אל לכם לחשוב שמדובר בענף לחנונים. מדובר במשחק של גברים. במחקר אחרון שנעשה התגלה שכ-100% משחקני ה-NFL הם גברים. כראוי למשחק בין גברים, זה משחק עם מגע. אלים. מאוד. זעזועי מוח וכאלה. הפוטבול תמיד היה משחק ברוטלי משהו. אם זאת, יש לציין ששיעור התמותה ירד פלאים מהרגע שהוחלט לבטל את האפשרות של כל קבוצה לעלות עם כלי הנשק המזוהה עם שם קבוצתה (למקרה שאתם תוהים, כן, לניו אינגלנד פטריוטס עדיין מותר להשתמש בחוק הפטריוטי נגד טרור לזכותה, בתנאי שהיא מגדירה כל התקפה נגדה כאקט טרוריסטי. וביל בליצ'יק מגדיר כל חיוך כהתקפה נגדו).

כידוע, ליגת ה-NFL כפי שהיא מוכרת היום היא תוצאה של איחוד בין שתי ליגות מתחרות ה-AFL וה-NFL. איחוד שהתרחש בשנת 1970 ממשא ומתן שהחל ארבע שנים לפני כן ונתקע מכיוון שב-NFL סירבו לוותר על הסעיף שמחייב המתת חסד לכל שחקן פוטבול שנפצע. אך פחות יודעים על הליגות השונות שהרכיבו את שתי הליגות הענקיות הללו.

ה-NFL היה בעצמו קודם לכן איחוד של שתי ליגות מתחרות. הראשונה מביניהן הייתה "הליגה לפוטבול אבל לא בצורה הומואית". זו הייתה ליגה ברוטלית במיוחד. כל קבוצה הורשתה לעלות עם קו הגנתי המורכב מגרסאות אמיתיות של שם הקבוצה. כלומר הניו-יורק ג'ייאנטס עלו עם ענקים בגובה 5 מטרים ומולם דטרויט כלבים עם כלבת שיחררו כלבים חולי כלבת בקוורטרבק היריבה. כוכב הליגה היה ג'ימי "שני סכינים" האקלברי, שתופקד כ-TB – תפקיד שמאז בוטל, של חולה שחפת שהשתעל על שחקני היריבה.

תמונה נדירה של הניו יורק ג'ייאנטס מול קליבלנד אלוהים אדירים יש דם בכל מקום. הם לא שרדו הרבה זמן.

השנייה הייתה הליגה שטענה להיות זו שהמציאה את הפוטבול האמריקאי: ליגת אסירי אמריקה. לפי טענתה, הסוהרים בכלא חיפשו שעשוע לשעות הפנאי ונתנו לאסירים לשחק עם כדור אליפטי (בדיחה עצובה כשלעצמה) בתנאים חופשיים – כשהכדור היה אצל האסירים, כל חוקי הכלא בוטלו וכולם יכלו לעשות כל העולה על רוחם. מרבית האסירים ניצלו את הזמן כדי לסגור ריבים ישנים בלי לחטוף עונשים. חלק באמת ניסו למצוא דרך לשחק עם הכדור, אך כשאין חוקים גם אין חוקים לקבוע שערים או מנצחים (וגם היה קשה להתקדם עם הכדור יותר משני מטרים בלי להחליק על עין של מישהו). המשחק היה נגמר אך ורק כאשר שתי הקבוצות היריבות הסכימו ביחד על תוצאה ועל המנצחת. בדרך כלל זה קרה כאשר נשארו בין שחקן לשלושה עומדים.

מנגד, ה-AFL הוקמה כשילוב של הליגה של ניו יורק, בכיכובן של קבוצות ידועות כמו הג'טס, השארקס, משפחת גמבינו והיאקוזה, יחד עם הליגה האמריקאית לאמריקאים שהם אמריקאים אמיתיים. הלאאא"א ידועה כליגה שהכניסה במקור את תפקיד הקוורטרבק, כאשר שיימוס פטריק או'אייריש היה השחקן היחיד בקבוצתו שהיה מוכן לקחת על עצמו את התפקיד של זה שמחפש מישהו, כל אחד, שיקח ממנו את הכדור לפני ש…אלוהים אדירים מה לעזאזל זה הדבר הענקי הזה שרץ אליי למה אף אחד לא מתפנ…
אך הסיבה האמיתית ששתי הליגות התאחדו כדי ליצור את ה-AFL הייתה כי משפחת גמבינו רצתה לשים את ידה על כוכב קבוצת וויצ'יטה יהודי עם אף גדול, יארוסלב "טוחן הבשר" ניימץ, שקיבל את הכינוי שלו בשל היכולת שלו להרוג שחקני יריבה לפני המשחק ולבשל מהם פאי רועים מוצלח שקנה לו נקודות אצל השופטים שהעלימו עין ממעשיו המלוכלכים על המגרש.

יש לציין שבין לבין הוקמה והתפרקה לה ה-XFL, הליגה בבעלותו של וינס מקמהון. ליגה שניסתה להיות בדיוק כמו ה-NFL אך עם כל מה שה-X מייצג בבעלות האיש שמתייחס לעובדים שלו כמו זבל. ליגה שדחפה את המעודדות לצאת עם השחקנים. ליגה שהחליפה את הטלת המטבע בפתיחה בסקראמבל, כששני אנשים רצים להיות הראשונים שנוגעים בכדור במרכז המגרש, ו-60% מהם יורדים מיד על אלונקה מהמגרש. ליגה שניסתה להחזיר את המכות הקשות והחגיגות של האוהדים עליהן למרכז הבמה. זו הליגה שיש שמקווים שתציל שנה הבאה את ה-NFL מהדרדרות. התשובה שלי לזה:

וזהו חברים. למדתם חלק מההיסטוריה האמיתית שעומדת מאחורי הענפים שאותם כולנו מכירים. זכיתם לקרוא איך הם התפתחו, התבגרו, השתנו מול עינינו, ובדיוק כמו ג'ייסון קידד – הם רק מחכים להזדמנות להכות בנו חזרה.

לפוסט הזה יש 20 תגובות

  1. אני הולך לצטט את הטקסט הזה בכל ארוחה משפחתית, אם זה כתוב באינטרנט זה בטח נכון.
    ענק ליוס, תודה רבה
    .
    (דרך אגב, את הקרלינג המציאה סבתא שלי, בכל פעם שנכנסתי עם בוץ בנעלים הביתה)

כתיבת תגובה

סגירת תפריט