דרוג העוצמה ב-NFL – מהדורת מחצית העונה / פריים-טיים זק

דרוג העוצמה ב-NFL – מהדורת מחצית העונה / פריים-טיים זק

כמעט בלי ששמנו לב, אנחנו כבר בנובמבר – ולפני שהספקנו להתרגל, מחצית העונה הסדירה כבר מאחורינו. זה הזמן לדרג את איכות הקבוצות – כל אחת שיחקה מספיק משחקים כדי שנוכל להעריך את יכולותיה, אבל השונות בשיבוצי המשחקים בין הקבוצות עדיין גורם למאזן הניצחונות וההפסדים שלהן להיות מדד לא מדויק – אין ספק, למשל, שהלו"ז הקל של באפלו תרם לתוצאות המצוינות שלה והיא אינה הקבוצה השניה בטיבה ב-AFC, כפי שהיה ניתן להסיק מבחינה פשטנית של המאזנים.

דרוג העצמה מנסה לעשות סדר בבלגן וע"י כך גם לנסות להעריך את מצב הקבוצות השונות לקראת החצי השני של העונה ואל תוך הפלייאוף. כמובן שעוד הרבה דברים יכולים להשתנות ופציעה אחת, אפילו קלה (בריאות שלמה לפטריק מהומס וג'קובי בריסט) יכולה לדרדר קבוצה בדירוג. מצד שני, קליטה מוצלחת של שחקן שהגיע בטרייד יכולה לשנות את מצב הקבוצה לטובה במידה רבה (כפי שקרה לדאלאס אחרי ההגעה של אמארי קופר בשנה שעברה – אם כי אף אחד מהטריידים שבוצעו לפני הדדליין השנה לא נראה כמי שיכול לשנות משמעותית את מצבן של הקבוצות המעורבות בו).

בניגוד לדירוגי העצמה שפרסמתי בשנה שעברה, ניסיתי הפעם לא רק לדרג את הקבוצות מספרית מ-1 עד 32 אלא לחלק את הקבוצות לקטגוריות (הגדרתי שרירותית 8 קבוצות בכל קטגוריה):

  1. מתמודדות על האליפות
  2. סוסים שחורים : קבוצות שבסיכוי טוב להגיע לפלייאוף, ואולי גם להפתיע שם.
  3. קבוצות בעונת מעבר : סביר שלא יגיעו לפלייאוף – ואם ישתחלו אליו לא יגיעו רחוק – אך יש להם מטרות ונושאים לטיפול עם סיכוי לעלות דרג בשנה הבאה.
  4. קבוצות באבדן דרך : קבוצות שמטרתן צריכה להיות השגת מקום גבוה בדראפט לקראת בניה מחדש.

לפני שאנחנו מתחילים – פריוויו למשחק של הלילה (באוקלנד, 03:20) – אוקלנד ריידרס (4- 4) מול לוס אנג'לס צ'רג'רס (4- 5) : המשחק שלפני שבועיים היה נראה שיהיה מפגש חסר עניין בין שתי קבוצות שכבר סיימו את העונה, נטען במשמעויות חדשות עם היכולת המשופרת והניצחונות של שתי הקבוצות בשבועות האחרונים – וצפוי לנו כאן משחק מצוין ומעניין. הצ'רג'רס שכבר היו נראים גמורים קמו מן המתים וייצרו שני ניצחונות רצופים מול יריבות קשות. הם הרשימו מאד בניצחון על  הפאקרס – בעיקר בהגנה שהפעילה לחץ על רוג'רס והגבילה אותו לט"ד אחד בלבד. אוקלנד מפתיעה את כולם עם מאזן חצוי והתקפה אפקטיבית (מדורגת חמישית בליגה). שתי הקבוצות יודעות שניצחון כאן יכול להציב אותן בעמדה נוחה להסתערות על מקום בווילד קארד של ה-AFC. המשחק יוכרע בעימות בין הפאס ראש החזק של הצ'רג'רס בראשות ג'ואי בוסה לבין קו ההתקפה המעולה של אוקלנד (מדורג שני בליגה בשמירה על הק"ב). לדעתי מגמת השיפור של הצ'רג'רס תימשך, בוסה וחבריו יצליחו להגיע לדרק קאר ובהתקפה הק"ב ריברס והרץ מלווין גורדון (שסוף סוף הראה מה הוא יודע במשחק מול גרין ביי) ייצרו מספיק נקודות כדי לנצח במשחק צמוד.

ועכשיו, בלי לבזבז לכם עוד זמן – לעבודה!

דרג א: המטרה – סופרבול

  1. ניו אינגלנד פטריוטס (8- 1) – הגנה באיכות היסטורית (ללא ספק הסקונדרי הטוב בליגה עם סטפן גילמור והאחים מקורתי), הבית הכי קל בליגה והק"ב הטוב בהיסטוריה בקרוז-קונטרול למקרה שמשהו ישתבש… קומבינציה לא רעה שמובילה למאזן כמעט מושלם עד כה והסתברות גבוהה למאזן הטוב בליגה  – או לפחות ב-AFC – בסיום העונה (ראשות בית ה-AFC מזרח כבר מובטחת למעשה). מוחמד סאנו הגיע, השתלב היטב ומסייע בפתרון אחת מנקודות התורפה העיקריות בהתקפה – העדר העומק בחבורת התופסים. נראה שגם השנה הדרך של קבוצות ה- AFC לסופרבול תעבור דרך פוקסבורו. למרות כל זאת בולטימור הראתה שבהתקפת ריצה יצירתית ניתן לפצוע את המפלצת, וכל שאר קבוצות הליגה ינסו ללמוד את השיעור ולנסות למנוע מבריידי וביליצ'ק לזכות באליפות השביעית שלהם השנה.
  2. ניו אורלינס סיינטס (7- 1) – הקבוצה הצליחה לנצח חמישה משחקים ברצף עם הק"ב המחליף (ברידג'ווטר), ועכשיו דרו בריס חזר ונראה בריא, רענן ומוכן לחצי השני של העונה…לבריס יש צוות מסייע מצוין הן בהתקפה (מייקל תומס שמוביל את התופסים בליגה עם מעל 100 יארדים למשחק, אלווין קמארה, לטאביוס מארי וכמובן קו ההתקפה הטוב בליגה) והן בהגנה (שלא מנפיקה סטטיסטיקות מרשימות אבל עושה מספיק כדי לנצח). הקבוצה תזכה בראשות בית ה- NFC דרום ותרוץ עמוק אל תוך הפלייאוף – בתקווה שהשנה לב האוהדים לא יישבר מהפסד אכזרי בפעם השלישית ברציפות ודרו בריס יזכה בטבעת השניה שלו. הסיינטס נראית כמו הקבוצה השלמה ביותר ב- NFL השנה.
  3. סן פרנסיסקו פורטי-ניינרס (8- 0) – הקבוצה עם המאזן הטוב ב-NFL  – והיחידה עם מאזן מושלם עד כה – הרוויחה בכבוד מקום בדרג הזה, למרות הספקות שעדיין נותרו לגבי היכולת האמיתית שלה. ג'ימי גארפולו הוא סביר אך לא יותר מכך (רייטינג 100, 225 יארדים למשחק ומעט מאד מסירות ארוכות) אבל הצוות מסביבו ובעיקר ההגנה האימתנית (עם הרוקי המצוין ניק בוסה – בלי ספק הרוקי ההגנתי של השנה) לא דורשים ממנו להפגין ניצוצות. מאט בריידה מוביל התקפת ריצה מצוינת (שניה רק לבולטימור) והקבוצה מצליחה לנצח למרות הלו"ז הקשה. אחרי כמה שנים קשות נראה שהעבודה של הצוות הניהולי בראשות ג'ון לינץ' וקייל שאנאהן נושאת פרי ונבנה כאן שלד שיוביל את הקבוצה חזרה לימי הזוהר – במיוחד עם ג'ימי-ג'י יעלה עוד שלב ויהפוך להיות ק"ב מוביל בליגה, כפי שרבים מצפים ממנו. לניינרס יש מקדמה רצינית בקרב על ראשות בית ה- NFC מערב ובכל מקרה הם יגיעו לפלייאוף אחרי הפסקה של 6 שנים.
  4. גרין ביי פאקרס (7- 2) – אחרי פתיחת עונה מקרטעת היה נראה שסוף סוף נוצר התאום המיוחל בין ארון רוג'רס לשיטה ההתקפית של מאט לה-פלר, הקבוצה ייצרה כמה תצוגות התקפיות מרהיבות  – ואז הגיעה ההתרסקות המביכה מול הצ'רג'רס השבוע. נראה שעוד יהיו עליות וירידות ביכולת ההתקפית של הקבוצה והם יקוו שהדברים יתחברו עד הפלייאוף. גם ההגנה – שפתחה מצוין את העונה – נסוגה ביכולתה ומדורגת במקום ה-20 בלבד בליגה. מינסוטה נמצאת משחק אחד מאחורי הפאקרס בבית ה- NFC צפון כך שרוג'רס וחבריו יצטרכו לשמור על ערנות  כדי להישאר בראשות הבית ולהגיע במצב טוב לפלייאוף שם ינסו להשיג עבור רוג'רס עוד טבעת שתחזק את המורשת שלו כאחד הק"ב הטובים בהסטוריה. אם כל מערכי הקבוצה יצליחו להתגבש ולהתייצב במהלך החדשיים הקרובים, יש להם סיכוי לא רע לעשות זאת, אבל מרווח הטעות שלהם אינו גדול כמו של הקבוצות שמעליהם בדירוג.
  5. קנזס סיטי צ'יפס (6- 3) – אלמלא הפציעה של מהומס הקבוצה הייתה מדורגת קצת יותר גבוה אך בהנחה שיחזור בריא, היא מהווה כנראה את האיום העיקרי על בריידי ולהקתו בהתמודדות על אליפות ה- AFC. ההתקפה של אנדי ריד תמשיך להיות מצוינת (היא נראתה טוב גם עם מאט מור מאחורי הסנטר והצליחה להשיג השבוע ניצחון מרשים על מינסוטה), למרות שטרם נמצא מחליף מתאים לקארים האנט ששוחרר (התקפת הריצה מדורגת במקום ה-20 בליגה בלבד). לעומת זאת, ההגנה נראית טוב יותר מבעונה שעברה ולא תדרוש ממהומס לשחק ברמה על-אנושית בכל שבוע כדי לנצח. הנפילה של הצ'רג'רס בתחילת העונה והמקדמה שהקבוצה יצרה מול יריבותיה לבית תבטיח לה כנראה את ראשות בית ה- AFC מערב בשלב מוקדם כך שהם יוכלו לשמור כוחות לפלייאוף ולקרב הגדול הצפוי מול הפטריוטס בפוקסבורו בסוף ינואר.
  6. בולטימור רייבנס (6- 2) – אם למישהו היה ספק אם הרייבנס שייכים לדרג הזה, משחק ההצהרה מול ניו אינגלנד השבוע הוכיח שהמקום הזה מגיע להם בהחלט. רבים דיברו על אוסף הקווטרבקים המצוין של דראפט 2018 (4 נבחרו בעשרת המקומות הראשונים) אך בינתיים נראה שהק"ב החמישי שנבחר – לאמאר ג'קסון במקום ה-32 – הוא הטוב מכולם. אחרי שבשנה שעברה נתן מספרי ריצה היסטוריים, השנה הוא הוסיף לרפרטואר יכולת מסירה לא רעה בכלל, מייצר כ-225 יארד למשחק במסירה (בנוסף ל-80 יארד בריצה) והופך את התקפת בולטימור להיות אחת המרתקות והמהנות בליגה. הוא אף מצליח להתגבר על כך שההגנה – מסורתית נקודת החוזק של הקבוצה – נחלשה מאד השנה. הקבוצה מדורגת ראשונה בכמות יארדים בריצה למשחק עם מעל 200 (!). עם הפציעה של ביג בן בפיטסבורג והתרסקות ההייפ של קליבלנד, בולטימור ייקחו כנראה די בקלות את בית ה- AFC צפון ומשם ימשיכו לרוץ (תרתי משמע) חזק לפלייאוף.
  7. סיאטל סיהוקס (7- 2) – ואם כבר מדברים על ק"ב על-אנושיים אז ווילסון נתן השנה מקבץ של הופעות שבהחלט שם אותו כמועמד משמעותי לתואר ה- MVP. הוא סוחב את הקבוצה כמעט לבד למאזן מצוין בבית קשה (עם הראמס והניינרס) ומנפיק על בסיס כמעט שבועי קסמים של הדקות האחרונות. הוא נהנה מכך שקו ההתקפה שלו הפך ממחריד (בשנה שעברה) לסביר-מינוס (מקום 20 בליגה ומאפשר פחות משניים וחצי סאקים למשחק – בשנה שעברה אפשרו יותר משלושה). השיפור הזה מצליח לחפות על ההגנה הבינונית שנחלשה אחרי העזיבה הסיטונית של כל שחקני המפתח בשנתיים האחרונות. הסיהוקס ינסו לתפוס את הניינרס (ולנצל את הגמגום של הראמס) כדי לזכות באליפות הבית ולנצל את האצטדיון הביתי והקהל האימתני שלהם כדי להגיע לשלבים מתקדמים בפלייאוף. לרעתם עומדת העובדה שיש להם את הלו"ז הקשה ביותר בליגה מכאן עד סוף העונה, כך שהמשימה הזו תהיה קשה במיוחד וכנראה שיצטרכו להסתפק שוב בכניסה לפלייאוף דרך הווילד קארד.  
  8. לוס אנג'לס ראמס (5- 3) – למרות פתיחה רעה של העונה והבית הקשה בו היא נמצאת (שבו צברה כבר הפסדים לניינרס ולסיהוקס), אי אפשר לבטל את אלופת ה- NFC המכהנת והיא נמצאת בדרג הזה גם כי כל דבר חוץ מחזרה לסופרבול יהיה עבורה כישלון. ג'רד גוף וטוד גרלי התחילו רע מאד את השנה – בהמשך ישיר לצורה בה סיימו את העונה הקודמת (במיוחד בכל האמור לגרלי שרחוק מאד מהכושר שהכניס אותו לדיון ה- MVP עד הנפילה החדה ביכולתו בשלהי העונה שעברה) וגם ארון דונלד עוד לא נכנס להילוך הגבוה שהפך אותו לשחקן ההגנה של העונה שעברה (רשם עד כה 5 סאקים בלבד). הקבוצה הצליחה לנצח כמה נמושות כדי לחזור למאזן סביר ולהישאר בתמונת הפלייאוף ונראה שיש שיפור מסוים ביכולת הקבוצה אך הלו"ז הקשה בחצי השני (וכמובן משחקי הגומלין עם היריבות בבית ה-NFC  מערב) יחייבו אותם למאמץ ויכולת משמעותית טובים יותר כדי לנסות להגן על תוארם, ויש סיכוי סביר מאד שכמו הרבה מפסידות סופרבול בעבר, הם אפילו לא יגיעו לפלייאוף השנה.
הסקונדרי של ניו אינגלנד – יוביל אותה לעוד אליפות?

דרג ב: המטרה – פלייאוף

  1. מינסוטה ויקינגס (6- 3) – הקבוצה מפוצצת בכישרון בכל העמדות וכשהכל מתחבר היא יכולה לנצח כל קבוצה – אבל הם לא מספיק יציבים ומסוגלים גם להפסיד מול יריבות נחותות, כפי שקרה מול קנזס סיטי (נטולת מהומס) השבוע. בתחילת השנה היה נראה שעדיין אין כימיה בין קאזינס לחבורת התופסים המצוינת שלו (בעיקר עם סטפון דיגס) והחלו שוב דיבורים על ההיעלמות של קאזינס בפריים-טיים אך בזמן שעבר מאז נראה שהחיכוכים נעלמו, הקבוצה יצאה לרצף משחקים מוצלח והעמידה את עצמה במקום טוב לקראת המשך העונה. ההתקפה הרבה יותר מגוונת השנה ולא בנויה רק על המסירה, עם משחק ריצה מצוין בראשות דלווין קוק (מוביל את הליגה ביארדים על הקרקע) וזה מוריד מקאזינס הרבה לחץ. כדי לזכות בראשות בית ה- NFC צפון היא תצטרך להתגבר על ארון רוג'רס וחבורתו – משימה לא קלה בכלל אבל בהחלט בטווח היכולות של הויקינגס (אם כי הלו"ז שלהם קשה משל גרין ביי), במיוחד אם ההגנה (שמדורגת כרגע במקום ה- 7 בליגה) תשתפר עוד קצת – בעיקר הגנת המסירה, שכן הם מדורגים במקום ה-25 בלבד באחוז השלמות המסירות של הק"ב היריב.
  2. דאלאס קאובויס (5- 3) – ההתקפה של דאלאס מדורגת ראשונה ביארדים למהלך בליגה, דאק פרסקוט משחק את הפוטבול הטוב בחייו כשקו ההתקפה שלו – וביחוד טיירון סמית האימתני – בריא, וזיק אליוט כבר צבר מעל 900 יארדים כוללים בחצי עונה. הקבוצה ספגה כמה הפסדים מיותרים – גם כאמור בשל פציעות בקו ההתקפה וגם כי ההגנה לא מתעלה ומדורגת במרכז הטבלה בכל המטריקות החשובות. עדיין, היא בראשות בית ה- NFC מזרח החלש יחסית ובעמדת זינוק טובה לפלייאוף שם היא בהחלט יכולה להפתיע במשחק בודד גם קבוצות חזקות ומוכשרות ממנה. היא תצטרך להישמר ולא לתת לפילדלפיה (לה לו"ז קל בהרבה בחצי השני של העונה) לעקוף אותה כי היא לא בהכרח תצליח לייצר מאזן טוב מספיק לכרטיס ווילד קארד.
  3. יוסטון טקסנס (6- 3) – הקבוצה ספגה מכה קשה עם פציעתו מסיימת העונה של ג'יי-ג'יי וואט ויהיה צריך לחכות כמה שבועות כדי לבחון איך ההגנה (שגם כך היתה חלשה, כשדורגה בשליש התחתון בכל מדדי הגנת המסירה, כולל כמות סאקים) תסתדר בלעדיו. זה כמובן מייצר עומס גדול עוד יותר על דשון ווטסון המצוין שמפגין יכולת מעולה (רייטינג 107 ורק 5 יירוטים) בעזרת קו התקפה משופר שמאפשר "רק" שלושה סאקים למשחק. דאנדרה הופקינס וקרלוס הייד האמינים מסייעים לו לשמור את הקבוצה בתמונה. למרות שכרגע הקבוצה בראשות הבית שלה, מצבה בהחלט לא יציב ואם ההגנה תידרדר היא עלולה להחמיץ את הפלייאוף – במיוחד כשהלו"ז שלה קשה משמעותית משל הקולטס, יריבתם העיקרית בבית ה-AFC  דרום.
  4. אינדיאנפוליס קולטס (5- 3) – כשאנדרו לאק הודיע על פרישתו ממש לפני תחילת העונה, רבים חזו נפילה קשה (גם אם לא התרסקות ממש) לקבוצה שהפתיעה והגיעה לפלייאוף בשנה שעברה. בניגוד לציפיות, החבורה המלוכדת של פרנק רייך (שלמעט כמובן בעמדת הק"ב לא חלו בה שינויים משמעותיים בסגל וכמעט כל השחקנים משנה שעברה נשארו בקבוצה) הפתיעה שוב ונמצאת במאזן חיובי ובעמדה טובה להתמודדות על ראשות בית ה- AFC דרום. ג'קובי בריסט ייצר מספרים לא רעים בעמדת הק"ב והוביל התקפה מאוזנת וחכמה (אף תופס עם מעל 360 יארד, ולמרות זאת ההתקפה מדורגת בין עשר הטובות בליגה – גם בזכות משחק ריצה מצוין בראשות מרלון מאק). השאלה הגדולה עכשיו היא כמה זמן ייקח עד שיחזור מהפציעה השבוע  – כי בריאן הויר (הק"ב המחליף) כנראה לא יוכל להוביל אותם לפלייאוף. ההגנה, שסבלה מירידה ביכולת בתחילת העונה בשל פציעות של מספר שחקני מפתח, תנסה להשתפר ולהשאיר את הקבוצה בתמונה עד שזה יקרה.
  5. קרולינה פנתרס (5- 3) – גם בשרלוט היתה תחושה שהעונה נגמרה כשקאם ניוטון נפצע בתחילת העונה אבל קייל אלן נכנס היטב לנעליו ומוביל את קרולינה למאזן חיובי ועמדת זינוק נוחה לפלייאוף. כריסטיאן מקאפרי הבלתי יאומן ממשיך לצבור יארדים על הקרקע ובאוויר בקצב מסחרר, למרות שכל הגנות היריב מתמקדות בו, ובצד ההגנתי לוק קיקלי (או איך שלא מבטאים את שם משפחתו…) ממשיך לנווט את משחק ההגנה שמדורגת שלישית בליגה כנגד המסירה (למרות שבמפתיע היא אחרונה כנגד משחק הריצה). לא ברור עדיין אם ומתי ניוטון יחזור, אך גם עם אלן בעמדת הק"ב יש לפנתרים סיכוי להשיג כרטיס לווילד-קארד (הם כמובן לא יתפסו את הסיינטס שיזכו בראשות בית ה-NFC  דרום), ואם יצליחו זה בהחלט יהיה הישג מצוין לרון ריברה וחבורתו.
  6. פילדלפיה איגלס (5- 4) – מהאיגלס היו הרבה ציפיות בתחילת השנה ועד כה הם איכזבו באופן יחסי אחרי שבין היתר הובסו ע"י דאלאס ומינסוטה וצברו הפסדים מיותרים לדטרויט ולאטלנטה. ההתקפה מגמגמת למרות כל הכישרון הטמון בסגל וקרסון וונץ וחבריו (כולל זק ארץ האמין בד"כ) משחקים מתחת ליכולת שהתרגלנו לראות מהם בשנים האחרונות. ההגנה של הקבוצה סופגת גם היא יותר מדי נקודות (כ-25 נקודות במשחק, מה ששם אותה בשליש התחתון בליגה) וכל המערכים יצטרכו להשתפר כדי להתמודד מול דאלאס על ראשות הבית – ואם אכן ישתפרו, יש להם סיכוי לא רע להגיע לפלייאוף כי הם רק חצי משחק מאחורי הקאובויס והלו"ז שלהם קל בהרבה – מקום 27 באיכות היריבות מול מקום 9 לדאלאס. ייתכן שגורל העונה יוכרע במשחק הביתי מול הקאובויס במחזור הלפני אחרון.
  7. בפאלו בילס (6- 2) – דרוג גבוה יחסית (שבוודאי יגרור תגובות…) לקבוצה שלא הפגינה יכולת משכנעת אך מחזיקה מאזן מצוין (השני בטיבו ב- AFC , יחד עם בולטימור) בזכות לו"ז קל, הגנה חזקה ולא מעט מזל. הגנת המסירה של הקבוצה מדורגת במקום החמישי מה שעוזר לה לשמור על סקור נמוך ומשחקים צמודים אותם הבילס מצליחים לנצח בד"כ. ג'וש אלן לא משחק טוב אך משתדל לא לעשות טעויות ומשאיר מקום להתקפת הריצה שמשיגה 130 יארד למשחק (עשירית בליגה) בראשות פרנק גור הוותיק והטוב.  לקבוצה יש יתרון של שני משחקים על הקבוצות שכרגע מחוץ לפלייאוף ואת הלו"ז הקל ביותר (חוץ מפילדלפיה) מבין כל הקבוצות עם מאזן חיובי. זה עשוי להספיק לה כדי להבטיח הופעה מפתיעה למדי בפלייאוף.
  8. לוס אנג'לס צ'רג'רס (4- 5) – ללא ספק האכזבה של החצי הראשון של העונה. הם הקבוצה היחידה בדרג הזה במאזן שלילי וסיכויי הפלייאוף שלהם נמוכים הרבה יותר מכל הקבוצות שמעליהם בדירוג (וגם מחלק מהקבוצות שמתחתיהם). עם זאת, כמו במקרה של הראמס, הציפיות מהם בתחילת העונה – והשעון המתקתק לסיום הקריירה של הק"ב פיליפ ריברס – יהפכו אי-הגעה לפלייאוף לכישלון מהדהד. הקבוצה שהשיגה 12 ניצחונות (המאזן השני בטיבו ב-(AFC בשנה  שעברה, התרסקה השנה לרצף הפסדים לא מובן למרות שכל השחקנים המובילים המשיכו בקבוצה. במחזורים הראשונים עוד היה ניתן לתלות זו בהיעדרות / שביתה של הרץ הכוכב מלווין גורדון אבל כשחזר הוא נראה איום והקבוצה רק נחלשה. משחק הריצה מדורג במקום ה-25 בליגה ופיליפ ריברס, הק"ב הוותיק, לא מפגין עד כה את היכולת המעולה מהשנים האחרונות. ההגנה מלאת הכוכבים גם היא מדורגת ברבע התחתון של הליגה. הבעיה כאן נראית בעיקר מנטלית וב-AFC  החלש יחסית יש לה עדיין סיכוי להגיע לפלייאוף אבל זה דורש שינוי משמעותי ורוחבי בכל המערכים. הניצחון המרשים על גרין ביי השבוע נראה כמו צעד רציני בכוון הנכון אבל נצטרך לחכות כמה שבועות כדי לראות אם יש כאן אכן מהפך ויציאה לדרך חדשה או שזו רק הבלחה שמוכיחה את הפוטנציאל המבוזבז של הקבוצה המוכשרת הזו.  
פרסקוט ואליוט מדאלאס – יביאו סוף סוף נחת לבעלים ג'רי ג'ונס?

דרג ג: המטרה – העונה הבאה

  1. אוקלנד ריידרס (4- 4) – בשנה שעברה אוקלנד שיחקה בצורה איומה והיוותה בעיקר שק חבטות ליריבותיה וגם לפרשנים שנהנו לעקוץ את עמיתם לשעבר, המאמן ג'ון גרודן, על הטריידים שביצע (בעיקר שליחת חליל מאק לשיקגו) – אך השנה, כשהקבוצה מתחילה להתעצב בצלמו של המאמן המתוקשר היא כבר נראית הרבה יותר טוב. התקפת הקבוצה מדורגת חמישית (!) והיא ברבע העליון של הליגה במרבית המדדים הסטיסטיים (אם כי מדורגת נמוך יותר  – מקום 16 – בכמות הנקודות, בשל ניצול נמוך יחסית של מצבי הבקעה), דרק קאר משחק בטוח וללא שגיאות (13 ט"ד מול 4 יירוטים בלבד) והנקודה הבאה לשיפור היא הגנת המסירה שלא מפעילה מספיק לחץ על הק"ב היריב או כופה איבודי כדור. בכל מקרה יש כאן בהחלט גרף של שיפור שהאוהדים המסורים באוקלנד לא יזכו כנראה ליהנות ממנו בעתיד, כיוון שהקבוצה תשחק בלאס-ווגאס בשנה הבאה, אבל אולי יספיקו לראות את קבוצתם משתחלת לפלייאוף השנה תוך ניצול לוח המשחקים הקל שנותר לה (הכי קל בליגה חוץ משל הג'טס).
  2. פיטסבורג סטילרס (4- 4) – אחרי העזיבות המתוקשרות של אנטוניו בראון ולביון בל (לדעתי שניהם מתחרטים מאד על החלטתם בדיעבד), ניחתה על הקבוצה הפציעה מסיימת העונה של בן רוטליסברגר והפכה עונה שמראש היתה מלאה בסימני שאלה לעונת מעבר בהגדרה. בניגוד לג'קסונוויל, לא קרה לקבוצה נס והמחליף מייסון רודולף (שגם הוא נפצע בשלב מסוים, ופינה מקום לק"ב השלישי, שאת שמו באמת אין צורך לזכור…) משחק סביר אך לא יותר מכך. עם זאת, הגאווה של הקבוצה הגדולה הזו ובעיקר ההגנה שמשחקת היטב (חמישית בליגה עם הרוקי המצוין דווין בוש שממלא את החור העצום בעמדת הליינבקר) משאירים אותם תחרותיים ובתמונת הפלייאוף (אמנם עם סיכויים נמוכים, למרות שגם הלו"ז שלהם קל יחסית), אך בעיקר מייצרים תקווה שאוסף השחקנים הצעירים שיצברו ניסיון בנוסף לעונה נטולת פציעות של ביג בן יאפשרו לקבוצה להגיע רחוק בשנה הבאה.
  3. דטרויט ליונס (3- 4- 1) – המאזן של הקבוצה לא עושה לה צדק. מעבר למשחק מול הפאקרס בו נשדדו ע"י השופטים הם גם הפסידו בהפרש קטן לצ'יפס ושיחקו היטב במרבית המשחקים, כשמתיו סטאפורד נותן אולי את העונה הטובה בקריירה שלו. אחרי שהיו פתטיים בעונה שעברה הם בהחלט קבוצה קשוחה שהיריבות מכבדות וחוששות ממנה וזו התקדמות אדירה והישג גדול למאט פטרישיה המאמן (אם כי למרות המוניטין שלו כמאמן הגנה, הגנת הקבוצה היא עדיין נקודת החולשה שלה ומדורגת בשליש התחתון של הליגה). הקבוצה תתקשה להגיע השנה לפלייאוף בבית ה- NFC  צפון החזק – כנראה הבית החזק ביותר בליגה, ביחד עם ה-NFC מערב –  אבל היכולת שהאריות מפגינים השנה היא בהחלט סימן מעודד לקראת העונות הבאות, במיוחד אם פטרישיה יצליח לשדרג גם את ההגנה בפגרה.
  4. ג'קסונוויל  ג'גוארס (4- 5) – הקבוצה פתחה את העונה עם הרבה תקוות שניתלו ברכש הנוצץ שלה – הק"ב ניק פולס שהגיע מפילדלפיה. כאשר פולס נפצע במשחק פתיחת העונה היה נראה שעוד עונה ירדה לטמיון אבל אז נכנס לשחק במקומו רוקי אלמוני בשם גרדנר מינשו שנבחר בסיבוב השישי והדהים את כל המומחים עם יכולת גבוהה באופן מפתיע שהובילה את היגוארים למאזן 4-4 במשחקים בהם פתח. מעבר לסיכוי להגיע לפלייאוף עוד השנה בבית ה- AFC  דרום הפתוח מה שחשוב יותר כאן היא השאלה האם  הקבוצה מצאה במינשו את ה"פרנצ'ייז ק"ב" לשנים הבאות. כמו כל רוקי (כמעט) מינשו מאד לא יציב ובמשחקים רבים הוא מפגין יכולת לא טובה (כולל בתבוסה ליוסטון השבוע) וכיוון שניק פולס כבר קרוב להחלמה וחזרה לסגל, לסגל האימון מצפה החלטה לא פשוטה את מי מהם להשאיר על המגרש בשבועות הקרובים.  
  5. טנסי טייטנס (4- 5) – עוד קבוצה שמקווה לנצל את שוויון הכוחות היחסי בבית ה- AFC  דרום כדי להשתחל לפלייאוף היא טנסי שאחרי פתיחת עונה איומה של מרקוס מריוטה (ובעונה האחרונה לחוזהו) החליטה לספסל אותו בהצהרה ברורה לגבי הכוונות העתידיות שלה לגביו והעלתה את ריאן טנהיל שהצליח לשפר במידה מסוימת את התקפת הקבוצה ולהשיג כמה נצחונות חשובים. בניגוד (?) לג'קסונוויל, כאן זה לא נראה כמו פתרון לטווח הארוך ומסתמן שטנסי תישאר תקועה בבינוניות שהיא נמצאת בה בשנים האחרונות בלי תכנית ברורה להתקדמות לדרגים שמעליה. חוץ מהבעיה בעמדת הק"ב, כל המערכים של הקבוצה סבירים אך לא יותר מכך, וההנהלה תצטרך להיות מאד יצירתית כדי למצוא דרך להזריק לקבוצה STAR POWER ואנרגיות שיאפשרו לה התמודדות על תארים בעתיד.
  6. שיקגו ברס (3- 5) –  העונה של הברס נראית כמו שידור חוזר של שנת 2018 בג'קסונוויל: אחרי עונה בה הכל התחבר עם הגנת עלית (שיקגו היתה הטובה בליגה בשנה שעברה, ג'קסונוויל בשנה לפניה) והתקפה סבירה שיצרה מספיק כדי לנצח, בעונה שאחריה הכל התפרק. זה מתחיל כמובן מההתקפה – טרוביסקי ששנה שעברה נראה כמו מנהל משחק סביר (אף אחד לא חשב שהוא יהיה הבריידי הבא, חוץ ממי שבחר אותו לפני מהומס ו-ווטסון בדראפט 2017…), הפך השנה לחסר תועלת (מייצר 170 יארדים למשחק בלבד, ברייטינג נוראי) וכל משחק ההתקפה קרס בעקבותיו. כשההגנה לא מקבלת סיוע מההתקפה (וגם לא זמן מנוחה) היא הופכת ממעולה ל"סתם" טובה (מדורגת במקום השמיני בליגה, אחרי שהיו כאמור הטובים ביותר -בפער גדול – בשנה שעברה) וזה לא מספיק כדי לנצח את הקבוצות הטובות של הליגה. בית ה- NFC  צפון הקשה לא סלחן לפתיחה הגרועה שלהם והדובים יראו השנה את הפלייאוף בטלוויזיה ויצטרכו לתקן מסלול לקראת העונה הבאה, בתקווה לחזור ליכולת של 2018.
  7. אריזונה קרדינלס (3- 5- 1) – הקבוצה מהמדבר עשתה מהפך בעמדת הק"ב והמאמן (שזכה גם ללא מעט חוות דעת ספקניות) אך בינתיים התוצאות נראות מאד מבטיחות. ההתקפה של המאמן קליף קינגסבורי בראשות הק"ב הרוקי קיילר מאריי (שנבחר ראשון בדראפט) עדיין לא מגובשת מספיק אך נראית בהחלט טוב יותר מבשנה שעברה. מאריי עצמו משחק עדיין (כצפוי) ביכולת לא יציבה אבל גם כאן הפוטנציאל נראה בבירור והקבוצה צברה עד עכשיו את אותה כמות הניצחונות (שלושה) שצברה בכל העונה שעברה… יש עוד הרבה עבודה בקבוצה כדי להביא אותה להתמודדות על מקום בפלייאוף (בפרט בבית ה-NFC  מערב הקשה, עם הניינרס, הסיהוקס והראמס), אך ההימורים שבוצעו בקיץ נראים מצוין בשלב זה ונותנים תקווה לתהליך השתפרות הדרגתי שעם התבגרות והתגבשות הסגל יוכל לאיים על הצמרת תוך שנתיים-שלוש.
  8. 24.   קליבלנד בראונס (2- 6) – כמה תקוות וציפיות היו מהקבוצה הזו בתחילת העונה, אחרי שנת פריצה של הק"ב הצעיר בייקר מייפילד ועם רכש נוצץ בראשות התופס המצוין אודל בקהאם שהגיע מניו יורק – אלא שכגודל הציפיות, גודל האכזבה. הקבוצה (לפחות בינתיים) לא הצליחה להתחבר. מייפילד משחק איום ונורא. בקהאם לא מתעלה והתקפת המסירה מדורגת במקום ה-25 בליגה. הרץ ניק צ'אב משיג אמנם מעל 100 יארד למשחק (שלישי בליגה) אבל זה כמובן לא מספיק. ההגנה גם היא נסוגה ביכולתה ונראה שהבעיה העיקרית היא בצוות האימון כשפרדי קיצ'נס חסר הנסיון לא מצליח להפיק את המיטב משחקניו. שאר העונה האבודה הזו תשמש כדי להבין את מי כדאי להשאיר בסגל ולנסות שוב להמריא עם מאמן חדש בשנה הבאה. בקבוצה יש מספיק כישרון כדי להגיע רחוק עם הכוונה נכונה ומנהיגות מן הקווים.
מייפילד ובקהאם מקליבלנד – בלון ההייפ התפוצץ

דרג ד : המטרה – הדראפט והטווח הארוך

  1. דנבר ברונקוס (3- 6) – שרשרת הטעויות של ג'ון אלוויי בבחירת הק"ב לקבוצה נמשכת. די ברור כעת שג'ו פלאקו הוא לא התשובה (וגם הוא פצוע ומסופסל כרגע). ההגנה טובה מאד (מדורגת שלישית בליגה) וגם משחק הריצה סביר אבל בדראפט הקרוב (או בטרייד בפגרה) הקבוצה חייבת למצוא פרנצ'ייז ק"ב כי אחרת לא תגיע לשום מקום בבית ה- AFC  מערב מול מהומס, ריברס ואפילו דרק קאר.
  2. ניו יורק ג'יאנטס (2- 7) – קבוצה שכבר עשתה את ההימור על ק"ב העתיד שלה (דניאל ג'ונס שנבחר שישי בדראפט השנה) והתוצאות בינתיים מעורבות – אחרי כמה משחקים מצוינים הוא נסוג מאד ביכולתו ושארית העונה תוקדש לבדיקת הפוטנציאל שלו. יש עוד הרבה מה לשפר סביבו – החל מקו ההתקפה, סגל התופסים (שחסר מאד את אודל בקהאם ששוחרר) וגם בהגנה – אך אם יוכח שלקבוצה יש את הק"ב העתידי שלה (רץ כוכב כבר יש לה עם סקון ברקלי), אוהדי הקבוצה המיוסרים יוכלו להתחיל לבנות ציפיות.
  3. טאמפה ביי באקנירס (2- 6) – כמו חברו לדראפט 2015 (מריוטה מטנסי) גם ג'מיס וינסטון עומד בפני פגרה מאתגרת וחוזהו כנראה לא יוארך. הוא מוביל גם השנה בכמות איבודי הכדור ולמרות שהוא מצליח לצבור לא מעט יארדים במסירה וגם לייצר נקודות (הקבוצה רביעית בליגה בכמות נקודות למשחק עם 29), הסיטואציות שהוא משאיר בפניהן את ההגנה (שהיא במפתיע הטובה בליגה נגד הריצה, אך מדורגת נמוך מאד כנגד המסירה) הן בלתי אפשריות והיא סופגת המון נקודות (כמעט 32  –  רק מיאמי סופגת יותר). הקבוצה כבר מזמן איבדה את הסיכוי לעשות עונה מוצלחת ובהסתכלות קדימה, עוד לפני השיפור הנחוץ (מאד!) בהגנה (ובעיקר בסקונדרי) הצוות המקצועי צריך להחליט איפה הוא מוצא את הק"ב הבא של טאמפה ביי כי עם ווינסטון הקבוצה לא תגיע לשום מקום.
  4. אטלנטה פאלקונס (1- 7) – עוד עונה שהפאלקונס פותחים עם הרבה ציפיות ומסיימים מוקדם מאד בהתרסקות מהדהדת. לא ברור למה בהנהלה חשבו שההגנה, שהיתה מהגרועות בליגה בעונה שעברה, תצליח השנה יותר עם אותו סגל – גם אם כמה מהשחקנים חזרו מפציעה (חלקם, כמו הסייפטי קיאנו ניל, כבר הספיקו להפצע שוב…) . במקרה הזה אותה פעולה מביאה אותה תוצאה – ההתקפה לא מצליחה לשים מספיק נקודות מול מה שההגנה מאפשרת והקבוצה צוברת הפסדים. בלי חיזוק משמעותי בכל מערכי ההגנה – ובעיקר בסקונדרי – השנים שנשארו למאט ראיין בקריירה ילכו לאיבוד.
  5. ניו יורק ג'טס (1- 7) – הקבוצה התחילה רע את העונה (בהפסד ביתי לבילס) ומשם זה רק הלך והידרדר. המחלה שספסלה את הק"ב דארנולד למשך 3 שבועות ובהם הקבוצה שיחקה ללא רוח חיים (והפסידה בהפרש ממוצע של 20 נקודות למשחק) הכניסה אותה למשבר. משחק החזרה של דרנולד עם יכולת גבוהה וניצחון מפתיע על דאלאס יצרה תקווה שהוא יהיה המנוע לשינוי אך ההפסדים המוחצים מאז הראו שהבעיה עמוקה יותר. הגנת הקבוצה לא רעה אבל ההתקפה איומה – הן במסירה והן בריצה (למרות הגעתו של לביון בל) ונראה שיש צורך בתגבור מסיבי שיתחיל בקו ההתקפה (שמאפשר הכי הרבה סאקים בליגה) וכנראה גם בצוות האימון.
  6. וושינגטון רדסקינס (1- 8) – הקבוצה הגרועה ב-NFC  בהפרש לא קטן, ולא במקרה היתה הראשונה לפטר את המאמן השנה. כל מערכי הקבוצה דורשים שדרוג וחיזוק – החל מעמדת הק"ב (כשקייס קינום מתברר כהימור גרוע וגם הרוקי הסקינס בינתיים לא מוכיח את עצמו, אם כי הוא צריך לקבל יותר הזדמנויות), המשך בסגל התופסים וכלה בכמעט כל מערכי ההגנה. הניהול הגרוע של הקבוצה לאורך השנים לא מעורר תקוות שההנהלה והצוות המקצועי ידעו איך לצאת מהבור הנוכחי ונראה שהקבוצה מהבירה תישאר במרתפי הליגה לא מעט שנים.
  7. מיאמי דולפינס (1- 7) – הנהלת מיאמי ידעה עוד בפגרה שהיא הולכת לעונה איומה והחלה להיערך למצב הזה. ההימור על הק"ב ג'וש רוזן שנפלט מאריזונה היה סביר (ובמחיר נמוך) אך הוא נכשל והקבוצה צריכה להתחיל את הבניה בבחירת ק"ב בדראפט. הקבוצה ויתרה על מרבית נכסיה ועושה מה שהכי קרוב בפוטבול לטאנקינג בוטה. ראיין פיצפטריק הוותיק מצליח לפעמים להשאיר אותם תחרותיים במשחקים (לפחות עד המחצית…) והם אפילו הצליחו לנצח את הג'טס בשבוע האחרון ולא להיכנס לרשימת הבושה של הקבוצות שסיימו עונה ללא ניצחון. עם זאת, נדרש ניתוח עומק ומאמץ רב שנתי כדי לשדרג את הסגל שלא מכיל היום הרבה שחקנים לגיטימיים ב-NFL, שלא לדבר על כוכבים.
  8. סינסינטי בנגאלס (0- 8) – עצוב לחשוב על כך שהקבוצה הזו, עם הק"ב הזה (אנדי דלטון שסופסל לאחרונה) הופיעו בפלייאוף 5 פעמים ברציפות בתחילת העשור (גם אם לא השיגו שם אף ניצחון). כמה שמתגעגעים שם למרווין לואיס, מאמן העבר המושמץ… הקבוצה  – שהיא היחידה בליגה ללא ניצחון – פשוט נראית מרוסקת, חסרת עניין ומוטיבציה. גם ההגנה וגם ההתקפה מדורגות בין הארבע הגרועות בליגה, המאמן הצעיר והמבטיח (לשעבר?) זאק טיילור לא משתלט על המצב ולא ברור מי המבוגר האחראי שידע להוביל את הקבוצה לדרך חדשה. נראה שהקבוצה לא מפנימה את מצבה ולא הולכת לפירוק – ניתן היה להבין זאת בטרייד דדליין בו לא ניצלה את הנכסים שלה (כמו התופס איי-ג'יי גרין) כדי לצבור בחירות עתידיות. המשחק מול הדולפינס במחזור הלפני אחרון נראה כמו ההזדמנות הטובה ביותר (אם לא היחידה) להשיג ניצחון העונה, אחרת הם בהחלט יכולים לסיים עונה של 0- 16.

לפוסט הזה יש 20 תגובות

  1. לא הייתי שם את הפטריוטס מקום 1.
    פשוט מדהים אותי הלוז שלהם בכל שנה
    עד עכשיו הם שיחקו נגד:
    ג'טס פעמיים
    מיאמי
    וושינגטון
    ג'איינטס
    זה כבר 5-0 קל
    פיטסבורג הגמורה
    קליבלנד הכאוטית
    בפאלו בילס ניצחון סבבה
    ובולטימור הפסד

    אפילו הראמס יוצאים מהלוז הזה עם 8-1 לפחות

  2. תודה רבה!
    כמה הערות על הדרוג:
    1. בתור אוהד סיאטל אני, בצער, חושב שההכללה שלהם בקבוצה הבכירה היא לא במקומה. אני רואה שבוע אחרי שבוע קבוצה עם הגנה מתחת לבינונית וגם ההתקפה נשענת על הקסמים של ווילסון. הרבה עבירות ונקודות קלות שהם נותנים ליריבה בגלל טעויות נמטליות וחוסר משמעת. כמעט כל משחק איתם יכול ללכת לכל כיוון. הם לגמרי סוס שחור ומסוכנים לכל קבוצה אבל לדעתי יעברו סיבוב אחד לכל היותר
    2. ראמס הם לא קבוצת סופרבול לאור כל הדברים שציינת – גוף בינוני ודי חלש תחת לחץ, גירלי לא באמת שם וגם דונלד זה לא זה עדיין, יש מאמן טוב והקבוצה לא רעה אבל לא יותר טובה ממינסוטה למשל.
    3. וויקינגס – עם דלוין קוק וקאזינס שנראה טוב בשבועות האחרונים הם בהחלט מרגישים קבוצה יותר מאיימת מהראמס. לא בטוח שהם באמת קבוצה שתרוץ לסופרבול אבל אם חייבים לבחור שמונה לקבוצה הבכירה הייתי הולך עליהם לפני הראמס.

    1. מסכים לגמרי. מה גם שהיה להם לו"ז סופר קל ומכאן הוא נהיה הכי קשה בליגה.
      וזה לא שבלו"ז הקל הם הבריקו. לנצח את טמפה בבית אחרי הארכה, את סינסינטי ופיטסבורג בהפרש כולל של 3 נקודות ואת הראמס בזכות החמצת פילד גול בשנייה האחרונה של זורליין. שתי יריבות הפלייאוף היחידות כל הנראה שפגשו השנה (סיינטס ובולטימור) נגמרו בהפסדים.
      מצד שני, תמיד נדמה עם סיאטל שהם מתאימים את עצמם לרמה של היריבה.
      כ"כ כי, פשוט לראות את ווילסון העונה. מדהים.

  3. פוסט נהדר, שקראתי כל מילה ממנו.
    .
    אני חושב שמבין הקובות שמועמדות לאליפות היחידות שבאמת התחזקו לקראת הפלייאוף הן הניינרס והפטס. ההגעה של סנדרס וסנו (בהתאמה), יכולה להפוך עונה מצוינת למעולה ובשבוע האחרון ראינו ניצנים להצלחה.
    .
    הגיע הזמן שהניינרס יחזרו לתמונת הפלייאוף, הליגה היתה צריכה את זה

    1. לגבי הראמס והויקינגס – גם אני התלבטתי ביניהם ועד הגרסה הלפני אחרונה הויקינגס היו בשמיניה אבל בסוף שני דברים הכריעו מבחינתי:
      1. ההפסד של הויקינגס לצ'יפס שהראה את השבירות שלהם – וגם צמצם את הפער בין שתי הקבוצות לחצי משחק בלבד.
      2. ההבדל בטווח ההסתכלות והשאיפות של שתי הקבוצות – בניגוד לויקינגס, הראמס במוד של "סופרבול אור באסט" בעוד הויקינגס יהיו מרוצים עם ריצה מכובדת בפלייאוף. במקרה זה (בפראפרזה על מארקס) "התודעה קובעת את ההוויה" – אותה לוגיקה אגב הפעלתי לגבי הצ'רג'רס בתחתית הדרג השני.
      שים לב גם שאף קבוצה בדרג השני – חוץ מבאפלו… – לא נמצאת יותר מחצי משחק לפני הראמס. אם ייזכרו במי שהם היו בשנה שעברה וישו ריצה ובה בחצי השני של העונה הם בהחלט קבוצה מסוכנת. כמובן שהתסריט של התפרקות מוחלטת שלהם הוא סביר באותה מידה, אם לא יותר.

  4. גדולים אתם!
    תמשיכו בכל הכח!

    לדעתי כל קבוצה צריך להתחיל מקו התקפה טוב.
    קו התקפה טוב ייקח אותך קדימה גם עם ק"ב בינוני מאד.

    1. לבנות קו התקפה טוב קשה כמעט כמו למצוא ק"ב מוכשר.
      מדובר בהרבה מאוד חלקים שחייבים לעבוד בתיאום מושלם ושיטה התקפית שמאפשרת להם להצליח. קווי התקפה מצוינים קורסים בגלל ירידה ביכולת של אחד מהם או החלפה של אחד המאמנים (ראשי, מתאם התקפה או מאמן קו ההתקפה).
      אני אקח לדוגמה את אוקלנד, שרבים זלזלו בקו ההתקפה שלה בתחילת השנה, אבל בזכות מערכים חכמים גרודן מצליח להסתיר את הבעיות שלהם. בסיטואציה אחרת כנראה שהזלזול היה נמשך.

  5. סתם תהיה.
    סטילרס שהגיעו להארכה עם בולטימור והפסידו רק בגלל טעות של ג'וג'ו.
    ניצחו את הקולטס ניצחו את הצ'ארג'רס
    הפסידו לניינרס בגלל טעות של קונור בדקה וחצי האחרונות.
    הפסידו לפאטס ולסיאטל.
    למה הם רק בשנה הבאה? רואה אותם מצליחים לעשות פלייאוף ב AFC החלש יחסית

    1. כתבתי שיש לסטילרס סיכוי. הסיבה שאני חושב שהוא קטטן היא כי את הבית שלהם תנצח בולטימור (שיותר טובה מהם השנה) ודרך הווילד קארד הדרך שלהם חסומה ע"י בפאלו (שיש לה 2 משחקים יתרון ולו"ז קל יותר) והקולטס / טקסטאנס (מי שלא תזכה בראשות הבית – שתי קבוצות שיותר טובות מהן השנה). גם אוקלנד, הצ'רג'רס ואפילו הג'גוארס נמצאים על מאזן דומה.
      גם אם יצליחו להשתחל לפלייאוף השנה דרך הווילד קארד הם לא יגיעו שם רחוק עם מייסון רודולף , ו"סתם" הופעה בפלייאוף לא תספק את המועדון הענק הזה – לכן כתבתי שמרתם העיקרית תהיה לבנות את התלכיד שעם ביג בן בריא יוכל לרוץ לסופרבול בשנה הבאה.

  6. אחלה טור!
    בולטימור לא מדורגת מספיק גבוה לטעמי. יש להם אחלה שוט לתואר השנה, הייתי שם אותם טופ 3.
    בא לי סופרבול שיכיל או את דרו בריז או את ארון רוג׳רס. מגיע לנו

  7. הניינרס נהנו מלוז קל יחסית בשליש הראשון של העונה. שני המשחקים האחרונים היו נגד קבוצות טובות יותר והם עמדו בהם בכבוד. עדין המבחן המשמעותי יהיה במפגש שיהיה אור ליום רביעי שעון ישראל עם היריבה הגדולה מהבית – סיאטל. המשך הלוז אחר כך ממשיך להפגיש אותם אם קצובות חזקות. יהיה מענין. בריאות היא שם המשחק.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט