הגבה על הקו, המאבס מנצחים בדנבר – סיקור יום שלישי / דובי עופר

תוצאת תמונה עבור ‪anthony davis‬‏

הלילה התארחו ההוקס הצעירים במיאמי, המבוגרים מהם בערך בג'ימי באטלר אחד, המאבס העפילו לגובה מייל, לדנבר, והלייקרס אירחו את כנופיית הג'ה מ-ממפיס. לפני שנספר מה קרה בשלושת המגרשים, קצת היסטוריה.

היום, 30 באוקטובר, אנחנו מציינים 81 שנים לאחד מאירועי הרדיו המשעשעים, שלא לומר מפחידים עד אימה, שהתרחשו אי פעם. השנה היא 1938, אירופה על קוצים, העולם עצבני כמו מתבגר ערב נשף הסיום שבדיוק יצא לו הרפס, צ'מברליין מדבר שטויות, היטלר מספח את חבל הסודטים, ובדיוק אז מחליט אורסון וולס שהחבר'ה צריכים קצת קולטורה, ומקריא מעל גלי האתר את מלחמת העולמות. פלישת אנשי המאדים לכדור הארץ, טבח המוני, השתלטות, שיעבוד… כאלה. אז כן, בתחילת התסכית אורסון דנן אומר שזה תסכית. וגם על סיגריות כתוב שהן הורגות והווייז דורש לדעת שאתה לא נוהג ומקליד. בקיצור, במשך שעה מקריא אורסון וולס תרחיש מטורף על הפלישה של אנשי המאדים לעולמנו. מראיין מומחים, פוליטיקאים, עדים למתרחש, וכולם יחד יוצרים תסריט מפחיד, ומשכנע, עד אימה. ועוד לפני שמישהו מספיק לצעוק סרק סרק סרק בשין קוף ריש, כבר פורצת היסטריה המונית.

בחרתי להביא את הקטע המלא. מומלץ להקשיב להתחלה, ואז, אם התעייפתם, להריץ קצת לחלקים שלפני שמונה עשורים הפחידו את העולם.

מיאמי היט (1-3) 112 – אטלנטה הוקס (2-2) 97

לפי התכנית המקורית הייתה אמורה בתו של ג'ימי באטלר להיוולד שבוע לפני משחק הפתיחה, וממש לא להפריע לעונת המשחקים התקינה של אבא. אבל א מאנטש טראכט אונ גאט לאכט, אומרים ביידיש, האדם מתכנן תכניות ואלוהים צוחק. המשלוח התעכב בכמה ימים וריילי הגיחה לאוויר העולם שעות ספורות לפני תחילת העונה, והפכה את העולם של באטלר. "התחלתי להסתכל על העולם אחרת. אני מרגיש שבכל פעם שאני עוזב את הבית, נכנס למכונית, עושה כל דבר, אני מרגיש שאני חייב לחזור הביתה. אני מקווה להרגיש ככה לשארית חיי", אמר הבנאדם, ולקח חופשת לידה של שבוע. לא תמיד חיבבתי אותך ג'ימי, אבל מה נגיד, את הקול שלי הרווחת. אנחנו מאחלים מכאן בריאות, אושר ושפע אהבה לאבות הוותיקים והטריים, במיאמי, בישראל, בגיאורגיה, ובכל מקום שבו תהיו. אוהבים אתכם הרבה.

משחק, נכון. אז ג'ימי באטלר הגיע לבכורה במדי ההיט כדי לגלות שהקבוצה הסתדרה די טוב גם בלעדיו. שני ניצחונות, אחד מהם במילווקי, הרוקי מהג'י ליג, קנדריק נאן, שובר שיאי נקודות לפתיחת עונה, ג'אסטיס ווינסלו ובאם אדבאיו דופקים מספרים, ואפילו גוראן דראגיץ' הוותיק פותח על הספסל ומרוצה מזה.

אז הלילה ירד הרוקי השני, טיילר הירו, לספסל כדי לפנות מקום לאבא של ריילי (Rylee, לא על שם נשיא ההיט ובתו של סטפן קארי, שנכתבים Riley). ומה אתם יודעים, הכל בא על מקומו בדיוק לפי התכניות, של ההיט. באטלר אמם דייק בארבעת ניסיונותיו הראשונים במדים המקומיים, אבל האורחים מאטלנטה היו חזק במשחק, עד ששתי דקות בתוך הרבע השני, אחרי חמש נקודות רצופות שקלע, טריי יאנג נחת על הרגל של ווינסלו, עיקם את הקרסול ויצא מדדה לבדוק את המים במקלחות של האמריקן אירליינס ארנה. לא יודע אם הצצתם בסגל של ההוקס בזמן האחרון, אבל מספר הרכזים המחליפים שם הוא אפס בדיוק. תאמינו לי, ספרתי פעמיים. וכשגם קווין הוארטר עדיין לא בכושר מלא, לאורחים פשוט לא היה מי שיוביל כדור. בלי שחקן השבוע הראשון במזרח, התקשו ההוקס לתת פייט אמיתי. הפער הלך וגדל, ובאמצע הרבע השלישי כבר הגיע ל-18, 55-73 לטובת ההיט. מאמץ אחרון של האורחים צימק את ההפרש ל-11, 95-106, 3:24 לסיום, אבל זה באמת היה הכל.

אבו ריילי תרם 21 נקודות למארחים, וסביבו המשיכו העניינים להתנהל כרגיל. הירו שבר שיא נקודות לרוקי היט מהספסל עם 29 והראה שההיט פגעו בינגו בבחירה מס' 13. הרוקי השני, נאן, במשחק רגוע יחסית ואדבאיו הוסיפו 17 לראש, כשבאם קוטף גם 10 קרשים, חוטף 2 וחוסם 3. דראגיץ' עלה היטב מהספסל עם 21 נקודות.

בצד השני הספיק יאנג לקלוע חמש נקודות לפני שפגש את הרגל של ווינסלו. בלעדיו היה להוקס למכור רק את ג'ון קולינס עם 30, כולל שיא קריירה של חמש שלשות, ואת ג'בארי פרקר שעלה מהספסל עם 12. השאר תרמו טיפין כל אחד, וזה ממש לא הספיק. בלי הצלף הצעיר שלהם דייקו האורחים ב-39-11 דלים מחוץ לקשת. ההוקס יחזרו הביתה לאטלנטה לארבעה משחקים ויקוו לחדשות טובות מהקרסול של יאנג.

דנבר נאגטס (1-3) 106 – דאלאס מאבריקס (1-3) 109

הנאגטס מיהרו הביתה אחרי הניצחון בסקרמנטו בלילה הקודם, רק כדי לגלות שהאורחת מטקסס מצפה להם שם רעננה וערנית אחרי שני ימי מנוחה. המארחים פתחו בסערה, כשמילסאפ הוותיק מוביל את המתקפה עם שתי שלשות ו-11 נקודות תוך שלוש וחצי דקות, בדרך ליתרון 11, 5-16. המאבס שינסו מותניים, וחפרו את דרכם חזרה במאמץ קבוצתי של כל הנוכחים. שתי שניות להפסקה, בארטון מחבר שלשה וקובע 27-31 למקומיים. רבע שני צמוד, בשלישי פותחים המארחים יתרון 9, 64-73, ושוב האורחים חוזרים, והפעם בלי כוונה לוותר. שתי דקות מפתיחת הרביעי ברונסון משווה בכניסה אמיצה, ביזלי מפרק אותו ורייט לוקח אחריות על נקודת הבונוס ומעלה את המאבס ליתרון, 90-91. אותו דלון גם מוצא את טים הארדוויי, ג'וניור, לשלשה שעושה את זה 9 לאורחים, 94-103, 7:18 לסיום.

זוכרים את מילסאפ מהפתיחה? אז הקשישא מופיע לסיבוב נוסף, צולף שלשה, מוסיף שתיים, ו-4:14 לסיום מטביע ומצמק לשלוש, 101-104. קלבר עם סל ועבירה מגדיל לשש, לפני שדקה וחצי לסיום השלשה של האריס מהססת ארוכות לפני שהיא מחליטה להיכנס ולצמק את ההפרש לאחד, 106-107. פורזינגיס מחטיא עוד שלשה ומארי נכנס לסל כל הדרך ליתרון נקודה… אלמלא היד הארוכה של קלבר. השופטים מאשרים את הסל, אבל רצים למוניטור לוודא ומחליטים שהחסימה הייתה חוקית. עדיין נקודה לאורחים. דונצ'יץ' מגדיל לשלוש. ואז קלבר שוב נקרא לטפס לשחקים, הפעם מול הכניסה של יוקיץ'. 29 שניות לסיום, כדור לבן, 106-109 דאלאס. לוקה מחטיא פעמיים מהקו, אבל ניסיון השלשה האחרון של מארי פוגש רק אוויר. דאלאס מנצחת 106-109. שאפו למאבס וגם ליויו, שמעדכן על דקויות החוקה.

המנצחים הרשימו עם מאמץ קבוצתי יוצא דופן, כשתשעה מתוך העשרה ששותפו קולעים בספרות כפולות. ראשונים בין שווים קלבר והארדוויי מהספסל עם 14, ומקסי מוסיף שלוש חסימות, שתיים מהן חשובות בסיום. דונצ'יץ' סולידי עם 12, 5 אס' ו-4 ריב' הזכיר שגם הוא אנושי, ופורזינגיס עם דאבל דאבל, 10 ו-14 ריב, ו-8-1 מחוץ לקשת.

את צד הנאגטס של הדברים הוביל מילסאפ עם 23. בארטון עם 19 ו-11 ריב', מארי והאריס עם 16 לראש ויוקיץ' עם טריפל דאבל מינימלי של 3 כפול עשר בנק', ריב' ואס' לא הספיקו למארחים.

לוס אנג'לס לייקרס (1-3) 120 – ממפיס גריזליס (3-1) 91

ברשותכם, או בלעדיה, נתחיל מהאמצע. 9:12 דקות לסיום הרבע השלישי העלה ג'ארן ג'קסון ג'וניור את האורחים הצעירים והנלהבים מ-ממפיס ליתרון 2, 54-56. עד רגע זה התנהלו הדברים על מי מנוחות, אפשר לומר. אחרי הסתערות של הגריזלים בפתיחה, שהביאה את האורחים ליתרון 2-15 מהמם, שלוש דקות מהפתיחה, התאוששו הלייקרס, חזרו למשחק, ומאז ועד הרגע בו פתחנו רצו השתיים אף לאף. ואז, ג'. ג'. ג'וניור עושה עבירה על דייויס, שקולע שתיים. דקה ורבע עוברת, ולאנצ'יונאס עם הפאול על הגבה, ושוב שתיים מדויקות. עוד שתי דקות, ברנדון קלארק, עבירה, דייויס שתיים. קראודר, דייויס, שתיים. שוב קלארק, דייויס, שתיים. ואז ג'. ג'. ג'וניור. ואז קאבוקלו, וגודוריץ. ואת הרבע חתם אלן. בעבירה. על דייויס. עשרים פעם. ספרו אותם, עשרים, זרק הגבה מהקו תוך תשע דקות. למעט, אולי, ההכשלה מאחור של ג'קסון אחרי ריבאונד כולן נראו עבירות לגיטימיות. ועדיין, טוונטי! אגרסיביות של דייויס? של ממפיס? משרוקיות קלות על ההדק? מוזמנים לצפות ולשפוט.

במקביל לטיולי הגבה אל הקו הגדילו הלייקרס את היתרון, ולהפסקה לקראת הרביעי ירדו הקבוצות כשהמקומיים ביתרון 21, 67-88, ואנטוני דייויס משלים 40 נק' ו-20 קרשים, הלייקר הראשון מאז השאק עם מספרים כאלה.

ברבע האחרון שיחקו הנערים לפנינו ולפני דייויס העייף אך מרוצה, שהביט במתרחש מהספסל עם שקית קרח ענקית על הכתף, בסיום 91-120 צהוב, והחברים מתבקשים לסור אל ספרי ההיסטוריה.

דייויס עם אותן 20-40 הוביל את המנצחים ב-31 דקות בלבד על הפרקט, אחרי 10-20 כבר במחצית, ואחריו לברון עם 23 ו-8 אס' וקולדוול פופ שעלה מהספסל עם 13. בסך הכל קלע הגבה 26 מתוך 27 ניסיונותיו מהקו, שאר הקבוצה 12-7.

בצד הגריזלי מוראנט במשחק חלש מצליח לגרד 16, ו-ולאנצ'יונאס עם 14 ו-11 ריב' מנסה ללא הועיל לסייע.

לפני סיום קצת מוזיקה. Seven Nation Army הוא שיר כיפי. מגניב. אני מת עליו. הביצוע המקסים של הולי הנרי מוסיף לו עוד קצת קצב, וגם יופי. תיהנו חברים.

דובי

אנטומולוג, אגרונום, עובד סוציאלי ומטפל. גר בערד עם בת זוג + 3 ילדים, כלבה, וחיות.

לפוסט הזה יש 69 תגובות

  1. תודה, דובי. נפלא. כרגיל.
    .
    עברתי בקפידה על אותו רבע שלישי, ועל מבול זריקות העונשין של דייויס. מצאתי עבירה אחת שהיא 50/50 (עבירה שנשרקה על מאבק לתפיסת מקום בצע), ואחת נוספת שלמרות שלטעמי היא הייתה מוצדקת, דקה קודם לכן לא נשרקה על מהלך דומה של מוראנט (ריצ' אין בדרך לליי אפ).
    כל השאר? 100% עבירות.
    לא על שטויות כמו תפיסת מקום –
    עבירות של חוסר ברירה אחרי שדייויס לקח ריבאונד התקפה מתחת לסל, כאלו שמנעו סל בטוח.
    עבירות שעוצרות אותו אחרי שחלף על פני המגן שלו בדרך לסל.
    והכי גרוע, עבירות מטופשות של הכשלה (פעמיים), כאלו שלשופט אין שום ברירה אלא לשרוק, עבירות (שבניגוד לשאר) לא מנעו סל או התקפה קלה של הלייקרס.
    .
    אז רגע לפני שמחפשים "אשמים", עדיף לצפות שוב במשחק. היו המון שריקות. יותר מדי. זה היה נכון כלפי 2 הקבוצות.
    זה לא קשור לעובדה שברבע השלישי דייויס השתלט על המשחק, כאשר הוא מסיים 3 רבעים עם 20 ריבאונדים, 8 מהם בהתקפה!
    כאשר פעם אחר פעם אין לממפיס הרבה ברירה אלא לעצור אותו רגע לפני עוד 2 נקודות קלות.
    זה לזכותו של דייויס, ולחובתה של ממפיס.
    .
    לוקה דונצ'יץ', לטוב או לרע, משחקו הולך ונהיה דומה יותר ויותר לזה ג'יימס הארדן (אני ממש לא מדבר על הסטפבאק, או על האחוזים מהשלוש…)
    .
    ההיט שיחקו אותה בענק בדראפט האחרון. השיגו עומק מפחיד –
    להעלות מהספסל את הירו ודראגיץ', כאשר בחמישייה יש את הפתעת העונה עד כה (קנדריק נאן) ואת באטלר?
    זו פריבילגיה שיש למעט קבוצות בליגה.

    1. מסכים איתך לגמרי. היה שילוב של משחק לא חכם של הגריזליס, עם השתלטות אגרסיבית של דייויס על המשחק, ולא פחות מזה הפעלה חכמה של הלייקרס שזיהו את המצב.

        1. אשכוס סורי אבל אתה מוטה כאן. כמו שציינתי אני לא מתכחש לזה שלוקה הוא פוטנציאל סופרסטאר ואף צפונה אבל הוא עושה טריקים שפלים, והוא נכנס במגינים לא פחות מהזקן, ובתכנון מלא. (זריקת ראש דרמטית, ידיים מתחת למגן וכל שאר הרפטואר שם. והוא רק בן 20 לך תדע לאן זה יגיע עוד שנתיים שלוש)
          איפה בדיוק ההבדל?

            1. יש לך ליגפאס? אם כן אני אנסה למצוא לך לא נראה לי שזה יופיע בתקציר

            2. לא. הקישורים עובדים נהדר בינתיים.
              אבל גיא נתן דוגמא למטה

        2. אשך לוקה היום הכניס זרוע מתחת לזרוע של בארטון חחח ועשה כאילו זורק הארדן בייבי הארדן. אם לא בושה להיות גלינארי בטח שלא בושה להיות הארדן. לוקה למד מהר מאד איך הליגה עובדת ואיך שחקן צאבי לא אתלטי יכול להצליח וחוץ ממנו מי צאבי ולא אתלטי? הארדן 🙂

    2. מה שהיה מוזר שבתחילת המשחק ולנצונס תפר גם את דויס וגם את מגי.
      ההשתלטות בהמשך הייתה מרשימה
      אבל אם אני הלייקרס אני מראה את הרבע הראשון לפני המשחק הבא מול גבוה מסיבי,
      אין סיבה לרדוף אחרי קבוצה כמו ממפיס.
      אם זה היה משחק נגד קבוצה יותר חזקה
      לא בטוח שההשתלטות של דויס הייתה מספיקה.

  2. תודה רבה דובי, רק הערה קטנונית קטנה:
    ב2 הדקות האחרונות למשחק מותר למאמן לעשות צ'אלנג' רק על עבירות ("פאולים").
    מצבים כמו הבלוק של קלבר הולכים ישירות לרייביו בלי צ'אלנג' (שאסור למאמן לדרוש בכל מקרה), כמו שבאמת קרה במשחק.
    אני יודע שזה היה נראה כאילו קרלייל מערער (כמו שהוא באמת ניסה לעשות), אבל זה לא נספר כצ'אלנג' אלא השופטים הלכו אוטומטית לבדוק.

  3. איזה פספוס ענקי הוא אורסון וולס.
    היוצר הענק הזה, נולד בשיא עידן השמרנות.
    בעידן בו הטייקונים היו באמת כל יכולים. והתקשורת הייתה כפופה לנרטיב שהוכתב על ידי הפוליטיקאים.
    (לא שכיום אנחנו חסיני נרטיבים. אבל אי אפשר להתחיל להשוות את מידת זמינות המידע)
    לצערנו, יש רק 2 סרט אחד בודד שיצא מתחת ידיו כפי שבאמת תכנן (האזרח קיין), ואחד נוסף, שפשוט לא היה פוליטי מספיק מבשביל שיכניסו לו מקלות לגלגלי הפילם.
    רק לחשוב מה היה קורה אם היה זוכה לאותו חופש יצירתי לו זכו בימאי ענק אחרים (קובריק, ובמידה מסוימת טרנטינו).

    1. מסכים בגדול, אבל הפרגמנטריות, מאות הפרויקטים שלא סיים, הם חלק מהמורשת שלו, חלק מהקסם ובוודאי חלק מהמיתוס שלו. במובן הזה הוא מזכיר יוצר גדול אחר שהשלים רק קמצוץ מהפרוייקטים שתכנן (לאונרדו). קשה לכנות את הקריירה שלהם "פספוס".

      1. אני מסכים אתך ב-100%.
        זו לא ביקורת על וולס (שלטעמי, נמצא בשורה הראשונה ב-HOF של הקולנוע לצד סטנלי קובריק, ג'ון פורד, והאחים כהן),
        אלא תהיה על "מה אם?"
        מה עוד וולס היה יוצר אם היה זוכה לחופש האמנותי לו זכה סטנלי קובריק?

    2. באיזושהי מידה, הטייקונים הכל יכולים והתקשורת שהייתה כפופה לנרטיב עזרו מאוד להזניק את הקריירה של אורסון וולס.
      תוכנית הרדיו שלו רצה כמה חודשים, מעבדת ספרים לתסכיתים, ואף אחד לא פשט על חנות תבלינים כשעיבדו את "דרקולה". יום שני עדיין היה היום הכי שנוא גם אחרי שידור "האיש שהיה יום חמישי". והאמת – לא מספיק אנשים בכלל שמעו את השידור המקורי של "מלחמת העולמות" כדי שתיווצר פאניקה.
      כל ההיסטריה ההמונית נוצרה בעיתונות. מפתיע, אבל הייתה תקופה שבה העיתונות הכתובה הייתה בירידה, והכל היה בגלל הרדיו הארור (שעתיד להירצח בעתיד על ידי כוכב הטלוויזיה). אנשים יותר ויותר עברו לשמוע חדשות מהמכונות המדברות החדשות. אז כשראשי העיתונות שמעו שאורסון וולס מעמיד פנים שהוא מגיש חדשות שמכריז על סוף העולם הם ראו הזדמנות להכפיש את הרדיו כולו ולנסות להחזיר כמה קוראים לעיתונים.
      רק שהניסיון נכשל כמעט לגמרי. הדבר היחיד שיצא מהסקנדל הוא שעכשיו אורסון וולס הצעיר נחשב אחד ממספרי הסיפורים המשכנעים ביותר. אז מעכשיו אמרו: "האזרח קיין", בחסות פייק ניוז.
      .
      (הפוסט הזה נכתב בחסות ספסל. ספסל, היית אמור להיות טוב. בטח יותר מאשר זה שמובל על ידי הארדוויי)

  4. כמה תובנות ממיאמי אטלנטה
    מיאמי עמוקים מאוד ובאטלר מרגיש כמו הדבר שיקפיץ אותם מדרגה
    הפרידה מוויטסיד בקיץ עשתה רק טוב (חוץ מלנארד שקבלו בחזרה והוא לא רע) התפנה מקום לבאם וגם נראה שמשהו טוב קורה
    לא יודע מה התקרע של הירו ונאמ אבל הריצפה שלהם זה שחקני חמשיה טובים שיחוק של מיאמי.
    באטלנטה קולינס בעיקר במחצית הראשונה היה נראה כמו מה שמצפים ממנו
    אלכס לן נראה לו רע ואולי הוא בסוף יהיה חלק חשוב בקבוצה היה אברסיבי מאוד בתחילת המשחק (בקטע חיובי 3 בלוקים ברבע הראשון הגנה ועוד)
    גברי פרקאר למרות ה12 נקודות יותר קרוב לנהריה מאשר לחוזה הבא.

    1. לגבי דנוור דאלאס
      יום חושך של לוקה ופרוז לא נראה הרבה כאלה מהם מצד שני לא נראה הרבה ימים של הצוות המסיע לכיוון השני.
      ברטון חייב לעלות מהספסל וצריך שקרייג יעלה בחמשיה (או משהו אחר) למרות יום טוב התקפית (וסל מרהיב) הוא חושך בהגנה וגם לדעתי עם היחידה השניה יפרח.
      יוקיץ נראה בסדר פשוט שום דבר לא נכנס לו (כולל ליאפים קלים) מאמין שיתיישר.

  5. לעקוב אני לא יכול להפסיק גם אם אני אתאמץ..
    מה לעשות שהפכתם את האתר הזה ליותר ממכר מנתח פיקניה מעושן על הגריל 🙂

  6. תודה רבה.
    דייוויס קיבל שריקה על כל פיפס, ובצד השני העיף את גרייסון אלן החוצה בבאמפ באוויר, כשזה היה בדרכו לסל (המשרוקיות דממו).
    היה פה סיכול ממוקד של ממפיס, שגם כה לא היה להם סיכוי בסגל העלוב הזה ועוד כשג'ה על הספסל.
    "יש דרג ויש זרג", ולא היה בולט מזה היום – לייקרס קיבלו את כל הדרג, ממפיס את כל הזרג.

  7. שאלה למי שצפה בדנבר-דאלאס:
    לפי ה+/- בבוקס סקור, החמישייה של דנבר נקנקה את החמישייה של דאלאס, ובמחליפים להיפך.
    לא זוכר חלוקה כל כך מובהקת, זה ממש צועק שם.
    ככה זה גם נראה במשחק?

    1. בדיוק ככה חח
      הספסל של דאלאס נתן נוק אאוט מהדהד לשל דנבר (שתאורטית יש לה ספסל מעולה).
      אישית ממש שמחתי לראות, אני רוצה את דונציץ בפלייאוף – יש לזה פוטנציאל מרתק.

    2. זה היה מאוד בולט. לי אישית היה נראה שהמחליפים של דאלאס, כולם פשוט שיחקו מצויין, והרגשתי שקרלייל עושה טעות כשהכניס את לוקה חזרה במקום ברונסון שהיה מבריק ברבע האחרון.
      .
      לוקה היה כל כך חלש, רחוק מאוד מסולידי. 3-12 מהשדה ו-4 איבודים שלומיאלים, והגנה פשוט מסננת, חגגו עליו כל פעם, מילסאפ השפיל אותו כמה פעמים ולוקה הרכרוכי העדיף לבכות לשופטים.

  8. תודה דובי.
    .
    1.קשה ללמוד יותר מדי מהמשחק של מיאמי נגד אטלנטה נטולת טריי יאנג. למרות זאת החמישייה שהם העלו מאוד מעניינת הגנתית עם ארבעה שומרים נהדרים. קבוצה טובה.
    .
    2.דאלאס הרשימו מאוד עם ניצחון בדנבר, בלי משחק אדיר של דונצ'יץ' או פורזינגיס. הספסל שלהם היה אדיר, בניגוד לספסל של דנבר שעדיין לא הגיע לעונה או לשיאים מהשנה שעברה. יכול להיות שהעלאת וויל בארטון מהחמישיה השנייה ושחקן הגנתי יותר בראשונה ישפר את האיזון בין החמישייה לספסל, גם אם יקבל דקות של שחקן פותח כמו לו וויליאמס. גם ג'רמי גרנט עדיין חלוד.
    .
    3.ממפיס לא קבוצה גדולה, אבל הלייקרס נראית מצויין עם ניצחון שלישי ברצף. סתו ודביר נגעו בזה בעקיפין בפוד האחרון שלהם ושווה לכתוב את זה גם כאן: לברון לא קולע 28 במשחק, אבל הוא לא צריך. לא יפתיע אותי אם דיוויס יהיה הסקורר המוביל של הלייקרס בסוף העונה כשלברון משחק יותר כפליימייקר, לפני שישתלט על כל המשחקים של הפלייאוף. היום למשל היו לו 3 אסיסטים לדיוויס ו-3 לשלשות פתוחות ב-28 דקות. זה מה שהלייקרס צריכה ממנו, נוסף על ההחבאה המוצלחת שלו בהגנה. סימן חיובי נוסף הוא רוטציה בת 9 שחקנים שיש להם כמה משחקים בשלב מוקדם של העונה, כששניים שיכנסו בהמשך (קייל קוזמה וראז'ון רונדו) בחוץ. נראה כאילו יש להם עומק, למרות שממפיס ושרלוט, 2 היריבות האחרונות שלהם, לא מדד רציני מדי.

    1. 1. מיאמי מפתיעים אותי לטובה בנתיים כשנאן (שבכלל לא נבחר בדראפט!!) מסתמן כרגע כגניבה לא נורמלית והירו גם הוא לא קוטל קנים.
      הם סוס שחור רציני במזרח העונה ואני לא יכול לחכות למשחקים שלהם מול אריות המערב.
      נקודה לשיפור – הם היו עם 26 איבודים ורק 19 אס' המשחק – מול אטלנטה הצעירה זה עוד נסבל, אבל קבוצות רציניות יותר ידעו להעניש.
      2. דנבר אל אף שלושת הניצחונות שלהם, ממש לא הרשימו אותי העונה וכמו שאמרו הרבה לפני הם נראים חצי ישנים, אז כדאי להם להתעורר ומהר כי המערב השנה רצחני מידי בשביל לנוח אפילו לרגע.
      לגבי המחליפים בדאלאס – יורדים הרבה על הסגל המשלים שלהם אבל המשחק הזה הראה שאולי אין שם את סוויט חו והראל אבל בהחלט יש על מי לסמוך. בתקווה שזאת לא הייתה הבלחה חד פעמית ושיראו יציבות, ואולי, רק אולי גם יראו פלייאוף.
      3. הלייקרס קיבלו פתיחת עונה חלומית (באמת אבל, עד דצמבר אין להם כמעט מבחנים רציניים) מה שנותן להם אפשרות לבחון את הסגל ולתת ללברון ודיוויס לנוח יחסית ולשחק על הילוך שני.
      אני גם חושב שלברון כרגע לא צריך להתעסק בלקלוע אלא בעיקר לעבוד על הפיק&רול עם דיוויס שהפוטנציאל שלו רצחני ובלהכניס את שאר הקבוצה לעיניינים לפני דצמבר, שם הקבוצה תיבחן באמת עם מפגשים מול כמעט כל צמרת המערב.
      הבעייה העיקרית כרגע עם הלייקרס היא שהספסל באמת לא נראה משהו, ויש להם חור רציני כרגע בעמדות הפורוורד והרכז המחליף (מה שקוזמה ורונדו אמורים לסגור).
      נקודה לזכות – דוויט האווארד מפתיע מאוד ונראה מחובר לקבוצה (בעיקר בצד ההגנתי) עם המון האסל והקרבה על המיגרש. יכול להיות החתמה מנצחת בשבילם אם גם יתחיל להיכנס לזה בצד ההתקפי.

  9. יש פה לא מעט דמגוגיה בנושא העבירות על דיוויס. הטענה, לפחות שלי, היא לא שלא היו עליו עבירות או שהשריקות לא היו מוצדקות (למרות שבעיניים שלי חלקן לא היו מוצדקות), הטענה היא שזו היתה בחירה של השופטים לראות בעיקר את העבירות עליו ולשרוק אותן. ממליץ לכל הדקדקנים לצפות בכל המשחק ולספור את כל העבירות שהיו צריכות להישרק על כל שחקן שהוא לא דיוויס מהלייקרס או ממפיס ואז לבדוק האם השופטים אכן ראו את כל העבירות שנעשו במגרש במהלך כל המשחק בצורה שווה.

  10. דובי, אף מילה על זה שהניקס לא הפסידו הערב ?
    מוזר
    בכל מקרה תודה על סיקור משובח של המשחקים ואהבתי את הפתיח על מלחמת העולמות. זה באמת עשה היסטריה יוצאת דופן. אחד מרגעי הרדיו הגדולים אם לא ה
    🙂

  11. סיקור מעולה, תודה רבה.
    מדהים שדאלאס מצאה דרך לנצח בדנבר כששני הכוכבים שלה ביום חלש. אולי זה אומר דברים טובים על השנה שלה (מוקדם, אבל זה לא עצר אותנו אף פעם)

  12. הלייקרס ממצים 40-50 אחוז מהפוטנציאל שלהם
    יש להם עד דצמבר להעלות את זה.
    מיאמי תצליח במזרח
    דאלאס עם סיכוי לפלייאוף יותר מאשר הלוחמים

  13. לא ברור לי מהיכן הפליאה על דונצ'יץ' והפלופים. הוא עושה הארדן עוד מהעונה שעברה, ובינינו? נותנים לך – תיקח, מרביצים לך – תברח.
    דונצ'יץ' לוקח ב-2 ידיים את מה שמותר כיום בליגה.
    .

      1. תודה דובי על סיקור נפלא, גיא הרגת אותי בסרטון הזה, לגבי דונציץ הוא חכם שהוא לומד מהארדן מגעיל לציפה בהחלט, אבל יעיל להחריד ועד כמה שאני יודע לא מקבלים בNBA נקודות על יופי

  14. פונה לאוסידי של גיא: האם קרה אי פעם שלארי ל'גנד פיספס 2 מ2 מהקו בשניות אחרונות של משחק? כי זה מה שקרה ללוקה, ולגמרי ביאס אותי לראות את זה. בראש שלי כאוהד לארי מושבע, זה בחיים לא קרה לו.
    זה נכון שלוקה מעולם לא הושווה ללארי בקליעה, כי שם הוא פשוט לא באותה ליגה (נניח שבחכמת משחק והנהגת הקבוצה יש מקום להשוואה), אבל כשאתה ביתרון 3 וקליעה אחת משתיים סוגרת למעשה את המשחק – אני מצפה שזה מה שיקרה

      1. צריך רק לציין שבעוד שהסלטיקס הפסידו את המשחק, את העונה הם סיימו עם המאזן הטוב בליגה, עם המאזן הביתי הטוב בתולדות הליגה, ועל הדרך לקחו אליפות שלישית של הסלטיקס בעידן בירד.
        .
        החטאת עונשין היא החטאת עונשין. לא יותר, ולא פחות. לבירד כמעט ולא היו "היחנקויות", בגלל, ובכן, בגלל שהוא אחד מקלעי העונשין הגדולים בתולדות הליגה, ואחד מהקלעים הגדולים בכלל.
        שחקנים שקולעים באחוזים פחות טובים, מטבע הדברים יהיו להם יותר החטאות גם במאני טיים.

        1. ברור, אגב בירד סיים כ-MVP את אותה עונה. אני פשוט לא אוהב את קביעות ה"לו זה אף פעם לא היה קורה" הנוסטלגיות.

            1. זה כל היופי.

      2. תודה גילרי. ידעתי שיש על מי לסמוך פה באתר, והיה לי די ברור שבעיקר הנוסטלגיה וההילה האגדית היא זאת שמשפיע על הזכרון שלי, כי המציאות היא בדיוק מה שדובי כתב כאן.
        שימו לב איך גם השדרים בשוק מההחטאות של לארי – לפני ההחטאות הללו, בוסטון הייתה 30-מ30 מהקו במשחק, לא החמיצו נקודה, וחלק לא קטן מה30 היו של לארי…

        1. ובאותה עונה (85/86) לארי היה הכי מדוייק בליגה מהקו, עם 90% (בפלייאוף 93%). שתי עונות אחרי זה הוא סיים את העונה עם 95% מהקו בעונה הסדירה.

        2. אכן שיט הפנס. לכולם. למייקל, למג'יק, לקובי, לניק אנדרסון. לכל מי שהאחריות על הכתפיים שלו ברגעים האלה.

    1. משהו קטן מהצד:
      לארי לג'נד מעולם לא היה צעיר כמו לוקה. אני לא מתכוון לזה שלארי נראה ושיחק כאילו נולד בן 35. קודם כל, בירד נכנס לליגה מבוגר בשנתיים ממה שדונצ'יץ' כרגע. ודבר שני – לבירד יש פור של 40 שנה במיתולוגיה וסלקטיביות נוסטלגית.

  15. דובסיע, לחקרוא אותךל זוהי חווייה ממש. אמש הייתי בטיווי בוורלד סריים (שהבישווה את המשחקים ל-3-3 וראשי לא היה בכדורסל. אני גם עייף פיזית ומנטלית כפי שלא הייתי כנראה מעולם. המערב לאטלנטה מתחיל להרגיש נפלא, אבל זה לא קל לשני אנשים בני 82 ו-83 (כולל מחלת פרקטינסון) לעאבור מבית של 3 חדרי שינה על שתי קומות ועליית גג לדירה שהיא אמנם מפוארת אבל רק 2 חדרי שינה, ושום עליית גג. ההחלטות מה לזרוק, מה לתרום, ומה להשאיר קשות. מציאת רופאים חדשים, בחינת נהגות חדשה (תיאטוריה וראייה בלבד), החלפת אישורים, ללמוד את חוקי הבניין, ועדיין להסיע את הנכדות מדי םעם למשחקים ואימונים…גייל ואני גמורים. הבוקר התעוררתי ב-7 כי היה עלי לעזור לאדם ששכרתי לתלות מפה מיוחדת של לונג איילנד ברוחב של 4.80 מ' וגובה כמעט מטר, כבדה מאד, ועלי לעמוד על סולם וןלהחזיק בקצה אחד.
    כשהכל ניגמר התיישסבתי על הספה החדשה ואמרתי לגיי\ל שאני גמור.
    בעיניים נעצמו. התעוררתי רק ב-9:30. שתיתי קפה חזק, ופתחתי את האתר.
    נפוסט שלך נתן לי ממש זריקת אדרנלין. כבר מהסיפור של אורסון וולס, ואז ג'ימי באטלר (הירו יהטיה אחד הקלעים הטובים בליגה). סקירה נפלאה ממש. פשוט תענוג של קריאה.

    1. מנחם יקר
      אנחנו לא מכירים בכלל.
      למרות זאת, אתה מרגש אותי כל יום מחדש כבר כמה שנים.
      ילד גדול (מאוד) מלא ברגש ובעל לב שפועם בעוצמה.
      תושה לך על ההשראה הבלתי נגמרת שלך לכל כך הרבה דברים.
      לאהבה
      תשוקה
      כבוד
      ארסיות
      אימפולסיביות
      אמת מוחלטת
      סקרנות בלתי נגמרת
      מנחם – אתה החיים.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט