מעורב הופס קצת שונה ליום שני / מנחם לס

1.נחשו את מי פגש כתבנו בדאלאס, יאיר פרנקל, בקולג' סטיישיון, טכסס?

הפוסט הזה אמור היה להיכנס בשבת. אבל דבר גורר דבר, והכל נידחה עד היום. זה יהיה פוסט מעט שונה כי הוא גולש מחוץ ל-NBA, אבל כמובן שללא NBA לחלוטין אי אפשר.

תנו מבט בתמונה שלמעלה. את יאיר פרנקל העומד מימין, כתבנו בדאלאס, אולי כמה מכם מכירים. בעיקר אם אתם מקיבוץ נגבה או אחד הקיבוצים האחרים בנגב. כמו כל הקיבוצניקים הוא עזב לעשות קריירה, והיום הוא ואור מנור – אחד משני כתבינו מפורטלנד – (השני הוא ראובן בראל הגדול ) הם בעלי עסק הקשור ב-SECURITY ביתי למיטב זכרוני, (ניפגשנו לפני כשנה בגרינוויל והם סיפרו לי על העסק המתפתח שלהם, אבל פרטים שכחתי), והם מבקרים בערים ועיירות שונות בארה"ב ומוצאים SUB-CONTRACTORS לעסק שלהם. סמוך על הקיבוצניקים האלה. קיבלו חינוך נכון).

אבל האם מישהו מכיר את העומד לידו? אני לא הכרתי עד שקבלתי את המסר הזה מיאיר, והתמונה מיד הזכירה לי אותו:

הי מנחם,

כמו שאתה יודע, אני גר בדאלאס אבל יש לי עסקים בכמה מקומות בטקסס. היום נסעתי לעיר קולג' סטיישיון, הבית של איניברסיטת Texas A&M לראיין מועמדים לעבודה. ישבתי בבית-קפה. בשולחן לידי התיישב זוג לא צעיר. חבר מישראל התקשר, וכשהם שמעו אותי מדבר עברית, פנו אלי(הרבה עברית לא שומעים באזור הזה). בקיצור, מי היה הגבר אם לא בוב גריפין (שלא הייתי מזהה לולא הציג את עצמו) ,כיום פרופסור לספרות אנגלית כאן באוניברסיטה. דיברנו קצת על האליפות האגדית והיה ממש נחמד. הוא גם סיפר שפעם מכבי סירבו להצעה מקבוצה מהנבא לקנות את מיקי ברקוביץ'. הוא הכיר אותך וסיפרתי לו על האתר ומהיום הוא יהיה קורא של הופס. 
שבת שלום, יאיר

וואללה עולם קטן. המקרה הלא יאומן שקרה לי בחיי היה כשרינה ז"ל ואני עבדנו במחנה קיץ יהודי בצפון קנדה, ליד עיירות אסקימוסים. יום אחד רינה ואני נסענו לעיירה קרובה, פיצפונת, לקניית מצרכים, כשליידינו איזה 4-5 אסקימוסים שגם היו עסוקים בקניות. לפתע מישהו בא מאחורי ומחבק אותי חזק ולא נותן לי להסתובב.

. הוא שואל 'מכיר את הקול?'

-אפי????

הוא משחרר. אפי כפירי, חברי לספסל הלימודים בבסמ"ת (בית הספר המקצועי תיכוני של הטכניון ברח' בלפור בהדר) מעכו, שמשפחתו היתה אחת היהודיות היחידות בעכו הערבית של שנות ה-50 המוקדמות!!!!!!!. הוא אמר לי שהוא לומד ב-NYU ועושה SENIOR PAPER על הקרחונים בצפון, ושמע את רינה ואני מדברים עברית, "ומיד הכרתי אותך ואת קולך!"

לפגוש את חברי הטוב מהתיכון באיזו עיירה נידחת בצפון קרנדה? TOO MUCH!

ובכן, יאיר פגש את בוב גריפין. זוכרים?

אני מכירו טוב מהימים שהבאתי למכבי כמה שחקנים סוג ב' (שהפכו בארץ לטובים הרבה יותר משחשבתי שיהיו, כגון לארי קאופר, בוב מקמהון, וסטיב צ'ובין!!!) והייתי בן בית במכבי וחבר טוב של שמלוק (שמעון מחרובסקי). תמיד בוב עשה עלי רושם כצעיר אינטיליגנטי ביותר.

אז הנה הוא:

בוב גריפין נולד בארצות הברית בשנת 1950. הוא עלה לישראל בתחילת שנות ה-70 והצטרף למכבי רמת גן. בהמשך הושאל למכבי פתח תקווה, וחזר לאחר מכן לרמת גן.

ב-1975 הצטרף למכבי תל אביב. בעונת 1976/1977 בגביע אירופה לאלופות בכדורסל הוא זכה איתה בגביע אירופה לאלופות. באותה עונה הוא זכה עם הקבוצה באליפות ליגת העל בכדורסל, ובנוסף זכה עם הקבוצה בשתי אליפויות נוספות.

בעונת 1978/79 שיחק עונה נוספת במכבי רמת גן. בתום העונה פרש ממשחק בגיל 29.

בשנה זו (1979) השלים לימודי תואר ראשון באוניברסיטת תל אביב וחזר עם משפחתו לארצות הברית. הוא קיבל תואר דוקטור בספרות אנגלית מאוניברסיטת ייל. בשנת 1987 שבה המשפחה לישראל[1].

רבותי, PH.D מ-YALE זה לא הולך ברגל.

בשנת 1988 שימש כעוזר המאמן אפי בירנבוים במכבי רמת גן[2]. סמוך לתקופה זו שימש בתפקיד בצוות האימון של מכבי תל אביב. לאחר מכן שב לארצות הברית.

בוב גריפין הוא אביה של העיתונאית בקי גריפין שאותה אתם מכירים טוב.

בקי נולדה בגבעתיים ופיתחה קריירה ענפה ומצליחה מאד בשידורי ספורט, הפקה, דוגמנות, ומה לא. היא הינחתה תכניות טיווי לנוער, תכניות היפ-הופ, ואפילו היתה מנחת המכביה ה-17 והיתה אחת השופטות בתכנית 'רוקדים עם כוכבים'. היא בוגרת התיכון בן-צביע בגבעתיים (מגיל שנתיים עד 8 הוריה אריאלה ובוב התגוררו בארה"ב שם בוב סיים את ה-PH.D בספרות אנגלית.

בשנים 1987 – 2005 שימש כמרצה בחוג לאנגלית של אוניברסיטת תל אביב. הוא חזר לארה"ב, ומשנת 2005 משמש גריפין כפרופסור באוניברסיטת טקסס A&M.

רק למעוניינים:

Ed., ELH Essays in Honor of Ronald Paulson.  2005This special issue of ELH, guest edited by Robert J. Griffin, is composed of ten essays written by Ronald Paulson’s dissertation students to honor their teacher and his contributions to eighteenth-century scholarship. Contributing authors include: Jill Campbell; Carole Fabricant; Maureen Harkin; Jonathan Brody Kramnick; Sandra MacPherson; W. J. T. Mitchell; Catherine Molineux; Joshua Scodel; and William B. Warner. In addition to the essays by Paulson’s students, the issue includes a personal tribute from J. Hillis Miller, long-time colleague to Paulson at both Hopkins and Yale University.
Ed., The Faces of Anonymity:  Anonymour and Pseudonymous Publication from the Sixteenth to the Twentieth Century.  Palgrave, 2003This pathbreaking collection of original essays surveys an important but neglected topic: anonymous publication in England from the Elizabethan age to the present. An impressive group of scholars analyzes a wide range of literary phenomena including: Shakespeare in 17th century commonplace books; the phrase ‘By a Lady’; the implied author of an eighteenth century queer fiction; Bentley and the battle of books; essays by Equiano (?); the novel, 1750 – 1830; and Frankenstein’s unnamed monster. Contributors: Vincent Carretta, Susan Eilenberg, Margaret Ezell, Kristine Haugen, Holly Laird, Susan Lanser, Brian McHale, Marcy North, Leah Price, and James Raven.
Wordsworth’s Pope:  A Study in Literary Historiography.  Cambridge University Press, 1995Recent studies of Romanticism have neglected to examine the ways in which Romanticism defined itself by reconfiguring its literary past. Robert J. Griffin identifies the genesis of a Romantic narrative of literary history in which Alexander Pope figured as an alien poet of reason and imitation, and traces the transmission of “romantic literary history” from the Wartons to M. H. Abrams. In so doing, he calls into question some of our most basic assumptions about the chronological and conceptual boundaries of Romanticism.

Other Publications:

  • “Anonymity and Pseudonymity,” in The Cambridge Handbook of Literary Authorship, eds. Ingo Berensmeyer, Gert Buelens, & Marysa DeMoor (forthcoming)
  • “Anonymity,” in The Oxford Encyclopedia of Literary Theory, eds. John Frow et al. (commissioned)
  • “The Profession of Authorship,” in Companion to The History of the Book, eds.
  •  Simon Eliot and Jonathan Rose, 2nd Ed.  (forthco

את בתו בקי גריפין כולכם בוודאי מכירים. נולדה בגבעתיים ופיתחה קריירה ענפה ומצליחה מאד בשידורי ספורט, הפקה, דוגמנות, ומה לא. היא הינחתה תכניות טיווי לנוער, תכניות היפ-הופ, ואפילו היתה מנחת המכביה ה-17.

מגיל שנתיים עד שמונה היא גרה עם הוריה אריאלה הצברית, ובוב, בארה"ב שם עשה בוב את ה-PH.D בספרות אנגלית מאוניברסיטת ייל.

2. נחשו מי הם שכני?

כן. אני גר בבית דירות יקרתי ביותר. כמה מכם יודעים שלפני שבועיים עזבנו את גרינוויל לאטלנטה, לגור ליד הבת והנכדות, ומצאנו דירה כלבבי, אולי קילומטר מביתם של הליפטונ'ים – אפרת הבת ,והבעל ג'ייסון ליפטון, ושתי הנכדור טליה (טלי) המבוגרת (16; שנה הבאה לומדת בתיכון האמריקאי בהוד השרון) ושירה (13) – תשחק טניס במכביה הבאה כאלופת הנערות של דרום ארה"ב במבחנים למכביה, ושחקנית כדורסל מצויינת.

כשאני יורד במעלית מהקומה ה-6 (האחרונה) אני חוצה כביש צר ואני במרכז קניות ענק, ומולי 'נתניה גריל'. אחד הגולשים כבר שאל אותי כיצד אני גר בקומה ה-6 כשלבית רק 5 קומות. זה היה יום אחרי שהגענו הנה ולא ידעתי שאחרי קומת LL המעלית נעצרת בקומה הבאה שהיא "2", ואני ב-"6" כשבחלק הצפוני ממנו נלקחה התמונה ישנה קומה נוספת. טוב, פרט קטן.

השבוע נודע לי שריק קרניץ, מאמן הפיצ'רים של אטלנטה ברייבס מה-MLB גר בקומת העל, הדירה הלבנה במרכז. שלשום רציתי לראות את שמו במו עיני ועליתי לדירתו., ראיתי את שמו, בנוסף למזוזה.

כמו כן OlamideZaccheaus גר כאן. לא ידעתי מי הוא ומה הוא, אבל כשדברתי עם אחד השכנים, רופא שחור שגר דירה מולי וספרתי לו שאני בעל אתר ספורט בהולי-לנד – הוא סיפר לי שהוא ווייד רסיבר, רוקי באטולנטה פלקונס מה-NFL מאוניסרסיטת וירג'יניה.

ה-VIP השלישי שגר בבניין (בנין מרובע עם קפה חופשי כל בוקר, ולבחירתך קפה רגיל, אספרסו, קפוצ'ינו, או קפה לאטה, וכן בייגלה, דנקן דונאטס, סאונה, ג'קוזי, וחתיכות מהאגדה על עקבים גבוהים הממהרות לדאונטאון כשכולן נראות 1.80 מ' גובה ומחייכות אליך עם שיניים מהמגזין 'DENTAL', שהן לבטח מנהלות חברות השקעה או עורכות-דין בחברות-ענק) הוא ברונו פרננדו, הפאור-פורוורד של אטלנה האוקס, 2.06 מ' מאוניברסיטת מרילנד, שנאמר לי שהוא שכר כאן דירה הקיץ.

(כאן, בקומה השניה, קפה חופשי, בייגלה, משחקי וידיאו, ביליארד, ומה לא. סוף-סוף מנחם לס חי כמו בנאדם!)
זהו. לא תשמעו על הבניין יותר, אלא אם טריי יאנג יעבור הנה.

3. מה זה? HALLOWEEN בישראל!!! (רומי! מה הפאשלה הזאת? את צריכה לעמוד באמצע! זה MNM!!!)

החג האמריקאי הופך ליותר ויותר פופולרי בישראל, והנכדה רומי (ראשונה מימין) עושה את מה שהיא יכולה להתחיל מסורת חדשה בהוד השרון! (ניסלח לה שהיא פישלה קצת כשלא עמדה באמצע!)

אם.אן.אם…

4. הנכדות בפן סטייט!

אין כמו נאמנות אמריקאית לספורט. אני ישראלי אז אני לא כזה נאמן. למנחם לס היסטוריה ארוכה בפנסילבניה סטייט יוניברסיטי. רינה ז"ל ואני קבלנו שם את ה-PH.D (אני ב-1967 ורינה ב-1969. אני בביומכניקה ורינה בפסיכולוגיה קלינית, כשהדיסרטציה שלה היתה על סקס בין INCEST ('גילוי עריות'?) – בין אנשי ההרים של ה-NITTANY MOUNTAINS – 'אנשי ההרים' הידועים של הרי פנסילבניה, מושבות קטנות של בני משפחה שרק הגבר השולט יורד פעם בחודש-חודשיים לסטייט קולג', העיר בה שוכנת פן-סטייט, לקנות סוכר, קפה, ומצרכים אחרים כשהוא מגיע יושב על מרכבה עם סוס, וזאת ראיתי במו עיני.

היא והפרופסור שלה היו בין הראשונים שהורשו להגיע לשם ולחקור תוצאות גילוי עריות ועוד.

בפן סטייט נולדה לרינה ולי הבת הראשונה סיגל, שקיבלה גם את ה-B.A שלה מפן סטייט. אחריה הבת השנייה של רינה ושלי (גייל אימצה את שתיהן כשהיו בנות 6.5 ו-3.5 אחרי פטירתה של רינה מסרטן דם ב-1973) – אפרת – עשתה שם את ה-B.A וה-M.A בפסיכולוגיה טרפיסטית, ושם פגשה את בעלה לעתיד ג'ייסון ליפטון, צעיר יהודי מפילדלפיה שהוא ח-ו-ל-ה כל דבר פילדלפיה וכל דבר פן סטייט.

פעמיים בשנה (פעם לבדו ופעם עם אפרת והבנות טלי ושירה) הם טסים לפילדלפיה, ושוכרים רכב לפן סטייט למשחק הביתי נגד מישיגן, או אוהיו סטייט. זה וויקאנד בו ניפגשים כמה חברים מאותו מחזור לוויקאנד ב-NITANY LIONS COUNTRY. הדבר עולה הון. אבל כשאתה אוהד פן סטייט, מי עושה חשבון.

הנה כולם מלפני שבוע, בנצחון המצויין על מישיגן:

מימין טלי, שירה, אפרת וג"ייסון

הנה סיפור על ה-NITANY LION, הסמל והלוגו של פן סטייט, וקודש הקודשים של הקבוצה ואוהדיה, על ארי ההרים (שישנם המאמינים שהם עדיין קיימים שם, כולל אנשי ההרים הנשבעים שהם רואים אותם מדי פעם):

הפסל הוא המקום בו ניפגשת הקבוצה בכל יום ששי בערב לפני משחק ביתי. תזמורות, צ'ירלידרס, ואלפי – אלפי סטודנטים ממש מהאוניברסיטה הענקית הזאת (46,000 סטודנטים לאחרונה ששמעתי) השרים את המנון האוניברסיטה, שירי התלהבות ולכת, לפידים, שבועות, ומה לא. הסוף הוא 'נאום המוטיבציה' של המאמן.

פסל ה-NITANY LION הוא המקום הקדוש ביותר לסטודנטים ולשחקנים. ממש SHRINE

הפסל נמצא ממש ליד מגרש החנייה של הבניין לחנ"ג, וה'מגדל' שהיה בית המדרש של המחלקה לביומכניקה. שם היינו ניפגשים כל בעלי הדוקטורטים פעם בשנה לחגוג, לשתות, ולשמוע מנה קורה. משחק פוןטבול הוא כמובן חלק מהעניין.

שבת אחת בשנות ה-80 המאוחרות אני בדרך ל'מגדל' מהמלון בו שהיתי. אני מתקרב, ואלוהים ישמור: היום יש משחק פוטבול נגד אוניברסיטת סירקיוז (שהיתה אז מבצר פוטבול כמו פן סטייט), ובלילה הגיעו מי שהגיע מסירקיוז וצבעו את הפסל בצבע ORANGE, הצבע הידוע של אונ' סירקיוז.

ראיתי שעובדי נקיון ומי יודע מי עוד עובדים על מחיקת צבע התפוז הבהיר, אבל אלה שצבעו ידעו כנראה מה הם עושים, ואפילו רובד קטן ביותר לא נמחק מה–ORANGE הזה. תנמונת הארי הצבוע ORANGE התפרסמה בעמוד הספורט הראשי של הניו יורק טיימס. כמה ימים אחרי בספורטס אילוסטורייטד. האוניברסיטה ביקשה עזרת מומחים למחיקת הצבע ששום כימיקל לא יכול היה לו, מבלי לפגוע בפסל עצמו.

עד היום לא בטוחים אם הצבע נימחק סוף-סוף, או שהאוניברסיטה בסתר – אוי לבושה שפן סטייט חטפה מסירקיוז – הזמינה פסל חדש, תאום, או שמומחים הצליחו למחוק את הצבע.

עד היום – אף סטודנט – לא מודה שהוא ראה 'מומחים' מנקים ומוחקים את הצבע.

את האמת כנראה לא נדע לעולם.

כמובן שלפני כמה שנים התפרסם סיפור ההתעללות המינית של עוזר המאמן ג'רי סנדסקי (שכשהגעתי לפן סטייט כגרדואט אסיסטנט שתפקידי היה במחלקת הכושר והכוח של קבוצת הפוטבול, הוא היה סניור בקבוצה, ושנה אחרי כסטודנט-עוזר, ושתיתי בירה איתו ועם עוזר המאמן ג'ו פטרנו, ששנה אחרי הפך למאמן ראשי. ג'ו הפך לאחד המצליחנים באימון קבוצת מכללות בכל תולדות הפוטבול, שאחרי שהתגלו מעשי ההתעללות של סנדסקי, גם הוא הואשם שידע על כך ומילא פיהו מים (זה לא נכון כי הוא דיווח ש'שמע על התעללות מינית של סנדסקי למשטרת האוניברסיטה, אבל ישנם האומרים שהוא היה צריך לעשות הרבה יותר מזה!). כל הסיפור קיצר כנראה את חייו של ג'ו פטרנו, כשהוא ניפטר מהתקף לב חודשיים אחרי שסנדסקי נמצא אשם, ונישפט למאסר עולם ללא סכוי לשחרור.

טלי מימין ושירה משמאל, בין 108,000 צופים

LET'S GO, PENN STATE!!!

5. האם פרוז'ינגיס ולוקה הצמד ONE-TWO הטוב ביותר בכדורסל?

A. SMITH ומקס קלרמן חושבים שכן:

6. ומה בראדלי ביל אומר (אגב, אם הוא במבריקס, הם טובים לאליפות!)?

מנחם לס

הזקו והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 42 תגובות

    1. לצערי לא. היתה לי אקרדיטציה אבל ביטלתי כי ג'ייסון (בעלה של בתי), אוהד פילי שרוף, היה צריך להיות במשחק עם הנכדה שירה, אבל ברגע האחרון ביטלו כי לנכדה יש משחק כדורסל שבוטל לפני שבועיים וקבעו אותו להערב.
      אני לא מעז לנסוע לבדי לדאונטאון. הפקקים הם דבר לא יאומן, ולקחת אוטובוס וכו' זה יותר מדי לקשיש כמוני.
      אני מסופק אןם אלך לאיזה שהוא משחק מלבד, אולי, הלייקרס.

  1. הכי כיף, זה להתגאות בצאצאים. אני מאחל לך עוד הרבה שנים של נחת, מנחם.
    .
    פורזינגיס ולוקה הצמד 1 – 2 הכי טוב בליגה?
    טוב, זה סטפן A סמית'. הבן אדם קלולס (לא פעם, מבחירה. אבל עדיין).
    אולי, יבוא יום. אולי לוקה יהיה כל מה שמצפים ממנו להיות (והוא בהחלט מראה עד כה שהשמיים הם הגבול). אולי פורזינגיס שוב יהיה חד קרן.
    אבל עוד חזון למועד.
    בינתיים, הם לא שם.
    (אם שואלים אוהד שסובל מווישפול ת'ינקינג אקוטי, בעוד שנתיים הדיון יהיה "לוקה/פורזינגיס או בוקר/אייטון?…")

    1. אחרי שהקשבתי טיפה למה שהצמד אומרו, זה לא כל כך שונה ממה שאני כתבתי (למעט בוקר אייטון…).
      מה זה אומר?
      שאני קלולס?
      כנראה שכן. את דעתי על A סמית לא שיניתי…

      1. מה אתה מקשיב להם? הם בידור. אבל בשביל בידור טוב באמת אני נכנס להופס ולבלוג החי זה מופע הסטנדאפ הכי טוב בארץ שום קומיקאי לא משתווה לזה. פנינך חסרים בבלוג החי רשע.
        חסרים לי גם דה שוט (ועוד בעונה שהאיש שלו פט פטרסון קיבל חמישייה בקליפרס) והממזר שנעלמו כליל.

      1. 5 השנים הקרובות זה עדיין הדור של קאווי גורג הארדן דיוויס ראס קרי קליי וכו שאמביד ויאניס דופקים על הדלת.
        טריי לוקה אייטון בוקר זה לעוד 5 שנים ואילך אם ישכילו לבנות משהו טוב לידם. שלושתם בנינ20 21 יש להם עוד הרבה להגיע לרמות של קונטנדריות ואליפויות

  2. אחלה מעורב. הלוואי עלינו קפה ובייגל בקומת הביניים. אם יש מסכים לספורט הייתי עובר לגור שם (לא רשמית)
    ובתור אוהד פילי, כמו ג'ייסון הקרוב החביב עלי ממשפחתך, חייב לציין את אמביד וסימונס
    🙂

  3. כיף לקרוא על המשפחה והחיים באמריקה.
    .
    בוב גריפין – הקריירה האקדמאית שלו ידועה אבל לא ידעתי שהוא חי בטקסס. מעניין מי משחקני ההווה ימשיך לדוקטורט בייל.
    .
    פורזינגיס ולוקה – צמד אדיר כבר כאן ועכשיו. מדברים המון על לוקה אבל דווקא פורזינגיס נראה יותר טוב וחזק מתמיד – כולל התקופה בניו יורק. פשוט מפחיד. לוקה כבר עכשיו שחקן נהדר. חבל שהסגל מסביב כל כך גרוע.

  4. אחלה גריפין
    מנחם, באיזה ספורט קבוצתי
    (NBA, MLB, NFL, NHL)
    יש הכי הרבה משכילים (לא מתכוון לתואר ראשון מאיזה קומיונטי קולג')?

    1. הכי הרבה משכילים? הייתי מנחש שמליגת ה-MLS (כדורגל…). מ-4 המייג'ור ליגס הייתי מתערב על ה-NBA (משם יצאו כמה בעלי חברות עתק, ראשי ערים, וסנטורים)

  5. מנחם תודה רבה. חסרת לנו בתקופת המעבר שלא כתבת.
    לא יודע עוד על הצמד לוקה- חד קרן אבל מה שבטוח שלוקה פתח עונה בשיטת קרמבו : מתחיל הכי מהר ולאט לאט מגביר.

  6. מעורב מעולה, באופן אישי אני מאוד אוהב לקרוא את הסיפורים שלך על המשפחה והחיים בכלל. תודה רבה.
    יחסית לצמד ששיחק פחות מארבעה משחקים, פורלוקה הם כנראה מהטובים בהיסטוריה… נחזור בעוד שנה שנתיים, נעשה שוב את ההשוואה

  7. הנה כאן תוכלו לראות אחד הרגעים האייקוניים של בוב גריפין, מסירה אחורה במתפרצת לטל ברודי שרק נשאר לו לייאפ קליל. זה בנצחון אדיר של מכבי על ריאל מדריד, לפני 42 שנה, ינואר 77 ביד-אליהו. נצחון שסימן את המהפך בעונה הזאת, שמשם מכבי המשיכה עד לזכיה הראשונה בגביע אירופה לאלופות. כן זה הכל בניצוחו של בוב גריפין.
    https://youtu.be/2HuqmeeVid4

  8. קצת על תיאור המשחק:
    רבבת צופים בהיכל ועוד מאות אלפים מול מסכי הטלוויזיה (אם לא למעלה מזה) ראו את המשחק יוצא לדרך. על הפרקט הכהה ביד אליהו התפתח משקל שקול ובמחצית הוליכה ריאל 42:44. המחצית השנייה נפתחה בדיוק כמו הראשונה: משחק צמוד כאשר אף קבוצה לא מצליחה לברוח לשנייה. כשנותרו חמש דקות לסיום הוליכה מכבי 72:76 ושתי דקות לסיום הראה לוח התוצאות 79:84 למכבי. הקהל הצהוב, שזכר כי ב-3 המשחקים האחרונים בהיכל בין הקבוצות ניצחו הספרדים קיווה כי הפעם יהיה זה אחרת. ריאל עברה לשמירת לחץ אולם השמירה הזו נשברה בקלות ע"י מכבי בראשותו של הרכז בוב גריפין. בשתי דקות הסיום קלעה מכבי 10 נקודות בדרך לניצחון גדול 85:94.

    האיש מספר אחת במכבי היה לו סילבר שקלע 22 נק' (10/18 מהשדה). עוד קלעו: אולסי פרי 17, ג'ים בוטרייט 16, טל ברודי וגריפין 12 כ"א, מיקי ברקוביץ' 11, אריק מנקין 4. לריאל: ווין בראבנדר 28 (11/21 מהשדה), קופראן 19, שצ'רביאק 16, פראדה 12, קורבלאן 6, רודריגס וקאבררה 2 כ"א.

  9. אני חושב שבעוד מספר מצומצם של שנים פורזינגיס ולוקה יהיו בטופ 5-7 שחקנים של הליגה (אם לא יהיו פציעות).
    אבל בצורה חד משמעית כרגע יש להם את הצוות המסייע מהגרועים שיש בליגה… אם בדאלאס רוצים לרוץ לאליפות חייבים לחזק את הצוות המסייע..
    אפילו לא מדובר בעוד כוכב בעיניי, אני חושב שאם יוסיפו רול פליירס שיכולים לקלוע ולהגן, ויסיבו את טים הרדוואי ג'וניור לשחקן שישי במשרה מלאה – אפשר לדבר על קונטנדרית.

  10. בהכירי את נפשות הפועלות, תענוג לקרוא על המשפחה והאהבה הגדולה לפן סטיט. בוב גריפין אולי לא היה שחקן גדול אבל חיפה על כך אינטליגנצית משחק בלתי רגילה. חבל רק שהכנסת את ביתו בקי גריפין למאמר כי היא עושה הרבה בושות לאבא שלה.

  11. תודה רבה מנחם.
    המעורבים האלה שלך, שהם לא רק הופס וספורט הם המשובחים והמעניינים יותר לטעמי.
    שתזכה רק לבריאות ונחת!

  12. מנחם תודה רבה מעורב נהדר.
    שמח שאתה נהנה באטלנטה
    נראה מגניב.
    אחלה משפחה .
    היית חסר לנו וטוב שחזרת.
    אשר לצמד של דאלאס הם אולי לא הצמד הכי טוב איכותית אבל כן הצמד חוץ/פנים הטוב בליגה .

כתיבת תגובה

סגירת תפריט