פרוייקט אגדות (26) – ג'רי לוקאס / מנחם לס

פרוייקט אגדות (26) – ג'רי לוקאס (ואתגר)

 

בכל תולדות הכדורסל בנבא היה רק גאון אחד. לא, אני לא מדבר על גאון כדורסל כמייקל. אני מדבר על גאון שכלי, אינטלקטואלי, קראו לזה איך שתרצו לקרוא לשחקן כדורסל שזכר בע"פ 500 עמודים של ספר הטלפונים של מנהטן, שהיה מסוגל לקרוא בעל-פה פרקים שלמים מהתנ"ך, שלמד 3 שפות בשלושה שבועות, ושידע לנצל את גאוניותו להפכו לאחד מ-50 האגדות. גאוניותו בזכרון היתה כה מיוחדת במינה שאנשים פיקפקו באמינותה. באחת מתכניות ה-TALK SHOW המפורסמות, ג'וני קרסון – ה-HOST  הגדול מכולם שהיום ג'ו לנו ודייויד לטרמן עדיין מלככים שאריות ממנו – אמר לאורחי התכנית להביא ספרי טלפונים מעירם. הוא בחר אחת מאיזה 30 שהצביעו שהביאה את ספר הטלפונים של קנזס סיטי. לג'רי לוקאס היתה יכולת 'צילום' במוח. אילו קראה לו דף שלם של שמות ומספרי טלפון הוא לא היה טוב בהרבה ממך או ממני. הוא היה צריך  לראות את מה שהוא יזכור.

אני זוכר את התכנית עד היום כי היא פורסמה למפרע. האשה הוזמנה לבמה עם ספר הטלפון שלה. היא פתחה עמוד. ג'רי בחן אותו איזה 5 דקות, אולי פחות. ואז כשהטלוויזיה מראה את שני עמודי הטלפון עם מספריהם הוא עצם עיניו והחל מדקלם שם אחרי שם עם מספר הטלפון הצמוד. אחרי בערך 30 או 40 שמות ג'וני קרסון הפסיק אותו. הוא ביקש מג'רי להתחיל מהסוף להתחלה ואת זה הוא לא היה מסוגל לעשות. רק לפי הסדר.

לוקאס נגד הבליצ'ק – מץ'-אפ שניכתס בשמיים!

===============================================
===============================================

ב-30 למרץ, 1940, נולד גאון. גאון שבבוא הימים יכתוב 60 ספרים על זיכרון, יהיה בעל ראייה של 10-20 (הוא ראה מ-20 מטרים מה שאתה רואה מ-10), יהיו לו את הידיים הזריזות ביותר (כמה ממעשי המג´יק שביצע לא הצליח אף אחד אחריו לבצע!), ויהיה ´אול-אמריקן´ בתיכוניים, במכללות, ו-´אול-סטאר´ בנבא ואחד הפורוורדים הגדולים שלה. הוא זכה באליפות בכל רמה ששיחק בה: תיכון, מכללה, ו-NBA. כמובן שהוא אחד מ-50 האגדות, חבר בהיכל התהילה, ב-"חמישיית המאה במכללות" של ספורטס-אילוסטרייטד ב-1961, ב-"חמישיית התיכוניים של כל הזמנים" של העיתון/מגזין היקרתי "ספורטינג-ניוז" (האחרים: וילט צ´מברליין, אוסקאר רוברטסון, קרים עבדול ג´אבר, ולברון ג'יימס).

הייתה לו גאוניות שעד היום לא מצאתי לה הסבר על אף כל מה שקראתי עליו. לפעמים לילדים אוטיסטיים ישנה יכולת אחת ויחידה שהיא בלתי ניתנת להסבר. זוכרים את הסרט "איש הגשם"?, נכון. אז ג´רי לואיס היה אחד כזה, אבל ללא כל אוטיזם. היש לכם מושג כמה מספרי טלפון ישנם ב-500 עמודים בספר הטלפונים של ניו-יורק? והוא לא עשה זאת באיזה חדר חשוך כשישנו רק עד אחד. הוא עשה זאת בשידור חי בטלוויזיה!!!

הוא היה השחקן היחיד שאני מכיר שהשתמש בכוחו השכלי וזכרונו כדי להפכו לאחד הטובים אי-פעם. שנים אחרי הוא גילה שהוא זכר כל תנועה של כל שחקן, בכל מצב, ובכל משחק ששיחק נגדו. כל האינפורמציה נשמרה בתאי מוחו הגאוני, ואינפורמציה זאת עזרה לו גם בהגנה, גם בריבאונד, וגם בקליעה. הוא הפך לאחד הריבאונדרים הטובים בתולדות הנבא למרות קומתו הנמוכה יחסית (2.03 מ´) ולמרות ניתור בינוני. כיצד עשה זאת? הוא זכר כל זווית זריקה של כל שחקן מכל מרחק, זכר את גובה קשת זריקתו, וזכר לאן רוב כדוריו החוזרים נופלים. זה גרם לו להתמקם טוב מכל שחקן אחר, כולל לארי בירד. אחרת כיצד תסבירו את ה-40 ריבאונדים שלקח במשחק נבא, שיא שלעולם לא יישבר לפאוור-פורוורד?

הוא גם הכניס למחשב שבמוחו כל הטעייה וכל כניסה של כל שחקן. הוא ידע לפי מבע הפנים ולפי שפת הגוף מאיזה צד מתכונן המתקיף להיכנס לסל. הוא ניבא ברוב המקרים את הצד ממנו ייכנס התוקף. הוא גם זכר מבעי פנים לפני מבצעים מסוימים. הוא זכר שדייב קאונס מקריב את שפתיו לאפו לפני שהוא זורק הוק. קאונס לא עשה זאת בזריקות אחרונות. הוא זכר שבוב לניר קוטף ריבאונד ומיד מעביר את הכדור למטה לאזור מותניו, כך שיכול היה לגנוב לו כדורים. זה לא נעשה במין "רגע, תן לי להיזכר…" אלא פקודה אוטומטית ממוחו לאברי גופו.

הוא אפילו "זכר" איזה פעולות הצליחו לו במצבים שונים, ואפילו באיזו קשת הוא מעדיף לזרוק ממרחקים שונים. היה לו אחוז קליעה גבוה ביותר. גם הג´אמפ שלו היה שונה משל כולם: הוא השתמש רק באצבעותיו ברגע שחרור הכדור, ללא עזרת כף היד. כשפעם היחידה העזתי לשאול אותו בחדר ההלבשה (כשהתירוץ שלי הוא שאני פרופסור לביומכניקה) מדוע הוא זורק כך, ענה: "כאיש ביומכניקה אתה צריך לדעת שכמה פחות מפרקים בשימוש, כך הסיכוי לשגיאה קטן".

 


=================================================
אחד משחקני התיכון הטובים מכולם
=================================================

בשנים 1956 ו-1957 הוא הוביל את בית ספרו "מידלטאון היי" (השוכן בין דייטון וסינסינטי שבמדינת אוהיו) לשתי אליפויות אוהיו בשתי עונות ללא הפסד. בשני משחקי הגמר בשתי שנות האליפות הוא קלע 44 נק´ ו-53 נק´. אז לא שיחקו תיכוניים בינארציים, אך כל מי שחי אז וחזה בכדורסל התיכונים של אז יישבע לך שלא היה תיכון עם קבוצת כדורסל כ-"מידלטאון". ג´רי הגיע לגובהו ב-נבא (8´6) כבר בכיתה י"א, ומהמשחק הביתי הראשון שלה עד המשחק האחרון שלו, "מידלטאון שיחקה את כל משחקיה הביתיים רק באולם של אוניברסיטת דייטון עם סל-אאוט של 10,000 צופים בכל משחק, כולל תקופת "סערת השלג הגדולה" של המידווסט בחודש ינואר, 1957.

אני הגעתי לאוהיו לקולג' של ווסטר כשכבר שיחק באוהיו סטייט יוניברסיטי, אך כששמעו ידידי וחברי שאני עיתונאי ספורט מישראל הם סיפרו לי ספורים בלתי יאומנים ממש על יכולתו כשחקן תיכון. גם מאמנו וגם מאמני היריב ידעו שהוא יכול לקלוע כמעט בכל עת שירצה. הוא ממש עצר את עצמו מלקלוע 60 נק´ כל משחק…

בשלוש השנים ששיחק עבור מידלטאון הוא שבר כמעט את כל שיאי התיכוניים בארה"ב, כל המדיה בכל ארה"ב דיברה עליו. רוב המשחקים בהם שיחק היו BLOWOUTS ומאמנו הושיבו על הספסל רבעים שלמים, אחרת הישגיו ושיאיו היו אפילו יותר גדולים משהם. ג´רי לוקאס גילה שבתיכונים הוא מסר כשיכול היה לקלוע כדי שלא ייראה SELFISH ו-SHOW-BOAT. מסירה בעת שיכול היה גם לזרוק הפכה לחתימת המשחק שלו לכל אורך הקריירה.

ג´רי שבר את שיאיו של וילט צ´מברליין (שהיה 2.12 מ´ בכתה י"א) כשהוא קולע בשנת הסניור שלו 62% מזריקותיו, ו-86% מהקו. מאמנים, עיתונאים, וסתם חובבי כדורסל היו נוסעים מאות מילים לראותו משחק. בכל ערב משחק של מידלטאון, המשטרה המקומית נאלצה לגייס עשרות שוטרים ממחוזות אחרים לשמירת הסדר. הפופולאריות שלו הגיעה לרמה כזאת שחברת שידור רדיו פתחה ערוץ מיוחד (אורך גל) עבור משחקי מידלטאון. מספר המאזינים לתכניות הרדיו ממידלטאון היה גדול ממספר המקשיבים למשחקי אוהיו סטייט ואוניברסיטת סינסינטי, והרבה יותר גדול ממספר המאזינים למשחקי סינסינטי רויאלס!

בכל קריירת הכדורסל שלו בתיכון הוא הפסיד רק משחק אחד, משחקו האחרון, אחרי 76 ניצחונות רצופים! ההפסד בא ב-1958 במשחק הגמר של מדינת אוהיו. בית ספרו יצר את ה-"ג´רי לוקאס היי סקול טורנמנט", אחד מהטורנירים החשובים ביותר לבתי ספר תיכוניים בארה"ב. כפי שכבר הזכרתי, השבועון היקרתי "ספורטינג-ניוז" בחרו לחמישייה הראשונה של התיכוניים במאה ה-20. כשסיים לימודיו במידלטאון הוצעו לו 150 מלגות מאוניברסיטאות ארה"ב השונות – כולל אוניברסיטאות ה-IVY LEAGUE כהארווארד, ייל, ופרינסטון בגלל ממוצעו המושלם של A+ בתיכון – שהוא שיא הצעת מלגות הקיים עד היום!

 

תמיד: לוקאס נגד הבליצ'ק. איזה ימי כדורסל נפלאים היו לנו אז!

 

=================================================
"השחקן הטוב ביותר בתולדות אוהיו סטייט יוניברסיטי"
=================================================

לפני שנתיים ערכה אוהיו-סטייט ערב מיוחד עבור ג´רי לוקאס, בו הוא זכה לכבוד של "השחקן הטוב ביותר בתולדות האוניברסיטה". כשבאוניברסיטה האדירה הזאת (70,000 סטודנטים) שיחקו שחקנים כג´ון הבליצ´ק, לארי סיגפריד, ברד סלרס, מל ניואל, הרב ויליאמס, ועוד 16 שחקני נבא שהאחרונים בהם היו מייקל רד וגרג אודום, זה לא כבוד קטן. הוא היה בזמנו כזה אייקון גדול.

באוהיו סטייט – תחת המאמן האגדי פרד טיילור – בנה ג´רי לוקאס אימפריה. גם לאוניברסיטה וגם אימפריה פרטית הוא הוביל את אוהיו סטייט לרקורד של 6-78 כשהוא מוביל קבוצה עם הבליצ´ק,סיגפריד, סלרס, וניואל (ובובי נייט על הספסל) שנחשבת עד היום לאחת הטובות במכללות. הוא היה הקפטן של הקבוצה שהופיעה בשלוש אליפויות NCAA ושלוש אליפויות "ביג 10". ב-1959-1960 הוא הוביל את קבוצתו לאליפות ה-NCAA. הוא היחיד שקלע 30 נק´ וקטף 30 ריב´ באותו משחק בפיינלס של ה-NCAA.

ב-1961 ספורטס אילוסטרייטד בחר בו כ-"ספורטאי השנה", ובכך הפך לכדורסלן הראשון לזכות בתואר "ספורטאי השנה" ותמונת שער במגזין. הוא היה בחמישייה הראשונה של "אול אמריקן" בכל שלוש שנות משחקו באוהיו סטייט, בה קלע ב-82 משחקים ממוצע של 24.3 נק´ עם 17.2 ריב´, עדיין שיא אוניברסיטה. אחוז קליעתו ב-82 המשחקים הוא מהמם: 62.4%!!!

ב-1960 הוא ניבחר לייצג נבחרת אמריקאית צעירה באולימפיאדת רומא. הוא היה השחקן הצעיר ביותר בנבחרת. איתו שיחקו אוסקר רוברטסון, ג´רי ווסט, טרי דישינגר, וולטר בלמי, אדריאן סמית´, ובוב בוזר – קבוצת הכדורסל החובבנית הטובה ביותר בהיסטוריה, לדעתי. הם ניצחו את יריבותיהם ב-42 נק´ הפרש למשחק ממוצע (במשחק הגמר ניצחו את ברזיל 63-90), כשאוסקאר רוברטסון וג´רי לוקאס מובילים את נבחרת ארה"ב עם 17.6 נק´ ממוצע למשחק כל אחד. אבל הקשיבו לזה: לוקאס קלע ב-8 המשחקים האולימפיים בדיוק של 84%. אבל לא מדובר על אחוז קליעות פאולים מהקו. זה היה אחוזו במשחקים האולימפיים מהפארקט!!!!!!! פיט ניואל, מאמן הנבחרת האמריקאית וחבר "היכל התהילה" כמאמן, אמר בסיום המשחקים: "לוקאס הוא השחקן הטוב ביותר שאימנתי אי-פעם!".

בגלל כושר הזיכרון הגאוני שלו, הוא החליט שבשלושת שבועות המשחקים, הוא לומד איטלקית, רוסית, ויפאנית. תארו לכם את הבעת הפנים של השחקנים הזרים כשהתחיל לדבר איתם בשפתם הם בטכס סיום האולימפיאדה! זה לא סיפור מהאגדה. זה מה שהיה!

 

התלמיד ורבו: ג'רי לוקאס ורד הולצמן היו משוחחים שעות, ללא מילה אחת על כדורסל!

=================================================
בנבא לקליעתו מ-8 מטרים נתנו שם: "LUCAS LAYUP"
=================================================

בימים ההם הייתה זכות לקבוצה "מקומית" לבחירת דראפט מועדפת. קראו לזה "טריטוריאל רייטס" (זכות גיאוגרפית). אם למדת באוהיו סטייט, וקבוצת הנבא הקרובה ביותר גיאוגרפית לאוניברסיטה רוצה בך, אתה "שייך לה" בגלל שלקבוצה יש "עדיפות טריטוריאלית", ולא משנה מה תורה בבחירת הדראפט. הקבוצה הקרובה ביותר לאוהיו סטייט הייתה סינסינטי רויאלס שבחרה בו בבחירה השנייה.

כבר בעונתו הראשונה שם קלע 17.7 נק´ בדיוק של 53% – הטוב ביותר בליגה – עם 17.4 ריב´, שלישי בנבא רק לביל ראסל ווילט צ´מברליין. אך לפאוור פורוורד הזה הייתה קליעה ממאירה מרחוק. מין PUSH-UP בידו הימנית כשהוא בקושי מתרומם מהפארקט. הוא ניבחר ל-´רוקי העונה´ וניבחר לחמישיית האול-סטאר כבר בעונת הרוקי שלו.

בעונה הבאה הוא כבר היה כוכב עם קבלות. בעונת 1964-1965 הוא הפך לשחקן השלישי בתולדות הנבא לקלוע ולקטוף ריבאונדים 20+ בכל אחת משתי הקטגוריות. רק שניים לפניו עשו זאת. לא היה לו ניתור מיוחד, אך בדיוק כמו לארי בירד שנים אח"כ, הוא הפך לאחד הריבאונדרים הטובים בליגה בגלל מיקום, ראיית משחק, ציפייה, ומין רגש לאן ייפול הכדור, כשהכול מבוסס על זכרונו הגאוני. בשנת 1965 הוא קלע 25 עם 10 ריבאונדים כשהוא ניבחר ל-MVP של האול-סטאר. הוא ניבחר בסוף העונה לחמישייה הראשונה של הנבא.

על אף שהוא לא היה אתלט עליון, הוא היה שחקן קשה ביותר לשמירה. לקליעת ה-7-8 מטרים שלו קראו אז "THE LUCAS LAYUP". וכששומרו ניצמד אליו, היה לו צעד ארוך ראשון, ואיתו גבר על רוב השומרים בכניסה קלאסית לסל. לא היה שחקן אחר בנבא שהשתמש במוחו כג´רי לוקאס. הוא זכר כל תנועה, כל מבע פנים, כל זיק של סימן שזה או זה יקרה. אצל כל שחקן כמעט בכל מצב. הכל בא לו אוטומטית. אוי, כמעט שכחתי: הוא היה מוסר מצויין עם רגש מסירה של פוינט-גארד. הוא היה שחקן עם החבילה השלמה.

אבל הוא שיחק בקבוצה ´קטנה´ בשוק קטן יחסית, כשהשחקן היחיד מלבדו הוא אוסקאר רוברטסון. באחד מספריו כתב על התסכול שהוא ואוסקאר הרגישו משך שנים ברויאלס, ושהשניים ידעו שבסינסינטי הם לא ייקחו אליפות, ולא משנה כמה שנים ישחקו שם.

 

מרצה מבוקש ביותר באוניברסיטאות היקרה והמגה חברות שם הוא חבר עם כל ה-CEO'S!

 

בעונת 1967-1968 לוקאס עבר את ביל ראסל בקטיפת ריבאונדים (זוכרים? רק 2.03 מ´ גובה) כשרק צ´מברליין עולה עליו (1,560 ריב´ לאותה עונה, עדיין מקום שני בתולדות הנבא). ממוצע הריבאונדים שלו למשחק היה 19.0 עם 21.5 נק´ למשחק בדיוק של 64%. לפני פתיחת עונת 1969-1970 הרויאלס שכרו את בוב קוזי כמאמן. קוזי רצה משחק מהיר עם פורוורדים מהירים. ג´רי לא התאים לשטנצה הזאת, והרויאלס החליטה לעשות טרייד של השחקן שהיה 6 פעמים ´אול-סטאר´ בשחקנים ג´ים קינג וביל טרנר. בסינסינטי האשימה אותו המדיה שהוא יותר מדי אדיש ולא נילחם מספיק. מי שמסתכל על הסטטיסטיקות שלו ב-4 השנים האחרונות ברויאלס לא יכול להבין טענה זאת. אך לוקאס לא התווכח עם אף אחד. הוא פשוט ארז את המזוודות וטס לסן-פרנסיסקו.

לוקאס נשם לרווחה. הוא סוף-סוף יצא מהמסגרת הקטנה של אוהיו בה חי ושיחק כל ימי חייו. חודש אחרי שעבר לווריורס הוא שבר את ידו והיה מחוסל לכמעט כל העונה. הוא שב לשחק לקראת הסוף, כשהוא קולע בכמה ממשחקי העונה האחרונים 15.1 עם 13 ריב´. בעונה הבאה הוא קלע 19.2 ממוצע עם 15.8 ריב´ למשחק. הוא חזר להיות ´אול-סטאר´.

כך, לפתע, ללא כל אזהרה מוקדמת בא הטרייד שהיה בומבסטי אז. אני זוכר עד היום כיצד הופתעתי שאנחנו, הניקס, נותנים את קייסי ראסל הכריזמטי והמצוין, שהיה מפתח בניצחון האליפות ב-1970, עבור לוקאס בטרייד ישיר של "אחד-עבור-אחד". רד הולצמן ידע מה הוא עושה. הוא ידע שעם בראדלי, דה-בושר, פרזייר, ומונרו, הוא צריך שחקן קבוצתי. אני אהבתי את קייסי, אבל איכשהו הוא לא התאים בדיוק למשחק הקבוצתי המושלם של הניקס.

בזמן הטרייד לוקאס היה כבר שחקן ותיק. הוא היה אול-סטאר ב-7 מתוך 8 שנותיו הראשונות בליגה. רק לצ´מברליין ולוולטר בלמי היו יותר ריבאונדים לקריירה משלו מבין השחקנים האקטיביים בליגה. הוא היה חמישי בכל תולדות הליגה בדיוק קליעות מהשדה. אבל הוא היה מבוגר עם ברכיים שחוקות.

=================================================
לידה מחדש "בתפוח הגדול"
=================================================

 

 

לא רק שהיה שחקן מזדקן עם ברכיים דפוקות. גם הרעיון שקאונטרי-בוי כמוהו ישחק ב-"תפוח הגדול" לא הסתדר לאיש בראש. אך לוקאס, כהרגלו קמצן במילים ושתקן, לא דיבר. הניקס לא הסתירו את כוונת הבאתו: לשמש BACKUP לסנטר וויליס ריד. ואז, בתחילת עונת 1971-1972 הקריירה של לוקאס זכתה בחיים חדשים. הסנטר ויליס ריד נפצע במשחק ה-11, והייתה זו "פציעה מסיימת עונה". לוקאס לא היה מאושר לשחק סנטר שוב, אבל זה עדיף מלשבת על הספסל.

אז חזרה לעמדת הסנטר – שאותה לא שיחק מאז אוהיו סטייט – לוקאס כאילו נולד מחדש. הכימיה בינו לבין בראדלי, דה-בושר, ופרייזר נגלתה לי מיד. ראיתי בחדר ההלבשה כיצד הם מחבקים אחד את השני ומפרגנים על משחק טוב. אני ראיתי את לוקאס גם בסינסינטי כשלמדתי בווסטר, אוהיו, ואח"כ בקנט סטייט, אוהיו, ובכמה משחקי ´אול סטאר´. אף-פעם לא ראיתיו מחייך. אמרו לי שהוא מין FREAK של הטבע, גאון מוזר, ושאעזבו במנוחה. למעשה, מלבד פעם אחת, פחדתי מלפתוח בשיחה איתו כי כל מבע גופו ופניו אמר "אנא, התעופף מכאן!".

לפתע אני רואה לוקאס חדש: מחייך. מתלוצץ. מתבדח. עם בראדלי הוא מצא גאון מסוג אחר, אבל גאון, ודה-בושר היה אף-הוא אחד השחקנים הפקחים בנבא. אותו דבר פרייזר שאולי לא ידע שייקספיר, אך הוא החל בונה כבר אז את אוצר המילים המופלא שלו, ולא פעם ולא פעמיים שמעתי את לוקאס אומר "תן לי את המילה עוד פעם. אני לא שמעתי אותה לפני כן!", ואז פרייזר מסביר לגאון את שורש המילה ופרושה. לוקאס הרגיש בניקס שהוא בבית.

כבר בעונה הראשונה בניקס הוא הוביל אותם בריבאונדים (13.7), היה שני לפרייזר באסיסט (4.1), וקלע 16.7 למשחק. הוא היה הסנטר הנמוך בליגה, אך רד הולצמן עודדו לצאת מאזור הצבע ולקבור דאונטאונים, וכן מסירתו הנפלאה היו בדיוק המתכון שרד הולצמן רצה בקונספט הקבוצתי שלו.

הוא היה מצויין כל העונה והיה מפתח רציני בהגעת הניקס לגמר הנבא, אך בגמר של 1972 גובהו של צ´מברליין היווה בעיה בלתי נפתרת לניקס. בסוף העונה הוא אמר: "נהניתי מאד לשחק פיבוט למרות שזה לא המקום המועדף עלי. אבל מה לעשות שהמקום המועדף עלי שייך לשחקן טוב ממני. (הוא התכוון לדה-בושר, ואני לא בטוח עד היום מי היה טוב ממי). אני לא SHOTBLOCKER ואני לא יכול לעשות דברים אחרים שהענקים של 2.15 מ´ עושים. אבל עשיתי כמיטב יכולתי".

דה-בושר היה הראשון שהגיב: "על איזה שטויות לוקאס מדבר? הוא לוקח את הריבאונד בזמן, עושה TIP של הכדור לסל בזמן, וקובר את הזריקה האחרונה בשנייה האחרונה כשאנחנו זקוקים לשתי נקודות. הוא עשה העונה מעל ומעבר!"

 

 

בעונת 1972-1973 ויליס חזר, ולראשונה בקריירה שלו, לוקאס ניגן כיור שני. הוא לא עלה בחמישיית הניקס, לראשונה מאז הפך למקצועני הוא לא הגיע לדאבל-דאבל בקליעות וריבאונדים (סיים את העונה עם 9.9 נק´ ו-7.2 ריב´). אך בפלייאוף נגד הלייקרס הוא היה מצויין, ובלעדו לא היו לוקחים הניקס את האליפות מהלייקרס.

אחרי עונת 1973-1974 HE CALLED IT QUITS. פרש בגיל 34 כשהוא עדיין במלוא שחקן מעולה עם שנתיים שנשארו בחוזהו עם הניקס. אך כבר אז ראשו היה בדברים הרבה יותר גדולים מכדורסל. כבר אז היו לו תכניות עסקיות בראש, והייתה בו בעירה לפתח יותר את כושר זכרונו, ואולי להפוך ל-"גורו הזיכרון של ארה"ב"!

הוא סיים את קריירת 12 השנים שלו עם 12,942 ריבאונדים, רביעי רק לצ´מברליין, ביל ראסל, ובוב פטיט. ממוצע הריבאונדים שלו היה 15.6 נק´ למשחק, ממוצע אדיר לשחקן בגובהו – 8´6! הוא סיים את הקריירה עם 17.2 נקודות. אגב, הוא היה הפורוורד היחיד בתולדות הנבא לקטוף 40 ריבאונד במשחק אחד לפחות. אני שמחתי מאד ב-1979 כשהוא ניבחר להיכל התהילה עם שניים אחרים שהיוו – יחד איתו – את "השלישייה הגדולה של הכדורסל באולימפיאדה": ג´רי ווסט, אוסקאר רוברטסון, וג´רי לוקאס.

כשנשאל שנים אחרי פרישתו להסביר את גדולת הריבאונד שלו, הוא ענה: "הכנסתי למחשב שבראשי כל סוג זריקה וכל סוג קשת של כל שחקן בליגה. כשידעתי את פרבולת הזריקה, ידעתי היכן לצפות לריבאונד. כשג´רי ווסט היה זורק, ידעתי בדיוק את הפרבולה של מעוף הכדור שלו, ולכן היכן להתמקם לריבאונד שיגיע מזריקתו עם הקשת הגדולה. הייתה לי רק בעיה אחת איתו: עם ג´רי ווסט הכל ניכנס פנימה!"

=================================================
ג´רי לוקאס הגאון
=================================================

מיד עם פרישתו הוא החל בחלק השני של חייו – "עולם הזיכרון". ספרו "THE MEMORY BOOK" הפך לתנ"ך של כל עולם הזיכרון. היה זה בסט סלר של הניו-יורק טיימס משך 60 שבועות רצופים. הוא כתב כ-60 ספרים שונים על נושאים נרחבים כהתנ"ך, החלל, מקור החיים ואבולוציה, וכמובן שרובם הגדול בנושא בו היה גאון: זיכרון.

מיד אחרי פרסום סיפרו MEMORY BOOK  THE הוא הוזמן ע"י חברת הטלוויזיה NBA להוכיח "על אמת ובאש חיה" את יכולת הזיכרון שלו. הוא קיבל שבועיים ימים ללמוד את 500 העמודים הראשונים של ספר הטלפון של מנהטן. כשהופיע בתכנית, קראו לאדם מהקהל שפתח את הספר בעמוד מסוים, קרא את שם האדם ומשפחתו, וכן כתובתו, ולוקאס – בעיניים עצומות – אמר את מספר הטלפון שלו. עשו זאת כ-25 פעמים כשהוא עונה ללא שגיאה אחת, עד שארה"ב השתכנעה.

הוא הסביר את יכולת הזיכרון שלו גם כיכולת שניתנה לו מלידה, וגם כיכולת להתרכז, ולאכסן אינפורמציה בתאי מוחו. כשהוא נקרא לעשות מבצע זיכרון, הוא "מגיע" לתאי המח המאכסנים את הידע, וככה הוא מצליח לדקלמם. מבצע אחר שעשה – אחרי שהחל להפוך לאדם דתי יותר ויותר בגלל אשתו השנייה שהיא בת למיניסטר פרוטסטנטי – היה ללמוד בע"פ את כל ספר ישעיהו ולדקלמו בפני עם ועדה.

הוא הקים מכוני זיכרון לחינוך, נתן הרצאות באוניברסיטאות היקרתיות ביותר (הוא מרצה מאד מבוקש עד היום, בעיקר ע"י חברות תעשייתיות גדולות), ואפילו נתן הצגות בענף שהוא אהב מכל, אחרי כדורסל: אמנות ה-MAGIC. הוא נחשב לקוסם מאד מעולה, ומהירות ידיו העליונה היא כמובן עזר רב לגאון המיוחד הזה.

**************************

אתגר:

1. איזה שחקן כדורסל ישראלי הצטיין ביכולת מיוחדת אחרת, ואם אין כזה, אנא נסו להזכיר כמה שחקני כדורסל ישראלים שהגיעו להצלחה אישית מיוחדת אחרי הפרישה מכדורסל.

2. אחרי תגובה של דובי החלטתי להוסיף חלק שני לאתגר: שחקני NBA שעלו לגדולה בשטחי חיים אחרים

**************************

 


מנחם לס

בעל האתר, הבוס הראשי, וכותב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 65 תגובות

  1. הדברים עליו ברשימותיי:

    שחקן עם גאונות על המגרש ומחוצה לו, מגדולי הריבאונדים (ממוצע רביעי בכל הזמנים בעונה הסדירה) ושחקני ההגנה. ידע לחשב את הקשת של קליעה של כל שחקן וקרא את המהלכים הבאים של השחקנים, מה שעזר לו רבות ביכולת הרי' וההגנה וכמובן שהייתה לו גם יכולת מסירה משובחת, וכן היה גם עם יכולת קליעה גבוהה מקרוב ומרחוק. אמנם לא היה מנהיג, אך וינר לא קטן. שותף לניקס הגדולה של 73' לצד פרייזר, מונרו ובראדלי בעמדות 3-1 כשהוא מחליף את דה-בושר בעמדה הטבעית שלו או את ריד הסנטר. בעונתו הראשונה משלוש בניקס שיחק 38 דק' למשחק ובשתי האחרונות שהיו גם האחרונות בקריירה (פרש בגיל 33) שיחק 28.2 ו-22.3 דק'. השיג בקריירה שתי עונות של לפחות 20 בנק' ברי' כשאף אחד משחקני הפנים מאז ועד היום לא הצליח לחזור על מבצע כזה (גם בגלל שקשה היום יותר לקחת ריבאונדים כי המשחק היום פיזי יותר באופן משמעותי). לפניו עשו זאת וילט שעשה זאת 10 פעמים ופטיט ות'רמונד שעשו זאת בעונה אחת, כשבעונה השנייה שלו (64/5' לוקאס קלע 21.4 נק' (49.8% מהשדה) וקלט 20 רי' למשחק ב-43.4 דק' למשחק ובעונתו השלישית קלע 21.5 נק' (45.3% מהשדה) וקלט 21.1 רי' ב-44.5 דק' למשחק (אז שיחק בסינסנטי במדיה שיחק 6 עונות+4 מש' שלאחריהן עבר לסאן-פראנסיסקו ווריירס (גלגול מוקדם של גולדן-סטייט) שבה שיחק כעונותיים ולאחר מכן עבר לניקס.
    ממוצעיו בכל הקריירה: 17 נק' ב-49.9% מהשדה ו-78.3% מהקו, 15.6 רי', ו-3.3 אס' ב-38.8 דק' למשחק בעונה הסדירה, כשללא השנתיים האחרונות הוא השיג 18.8 נק' ב-52.3% מהשדה ו-78.5% מהקו, 17.6 רי' ו-3.2 אס' ב-41.6 דק' למשחק; 12.4 נק' ב-46.7% מהשדה ו-78.6% מהקו, 10 רי' ו-3 אס' ב-32.9 דק' למשחק בפלייאוף, כשללא השנתיים האחרונות הוא השיג 17.2 נק' (47.2% מהשדה ו-70% מהקו), 13.9 רי' ו-3.7 אס' ב-42.9 דק' למשחק.

    לסיום הדברים עליו אביא שיר שחיברתי עליו:
    חישב כיוונים וזוויות בדיוק של שעון,
    השחקן הכי גאון.
    קרא במהירות מהלכים של היריב,
    מה שלמי שהתמודד מולו יכול היה להכאיב.
    לא פלא שעם מוח כזה,
    יכול היה להצליח בכל מה שעושה.
    אמנם לא לוחם ולא מנהיג גדול,
    אך וינר משובח למרות הכל.
    זהו השחקן ג'רי לוקאס,
    מלך הזיכרון, או לפחות דוכס.

  2. מל, בחייאת העולם, בתמונה השניה זה האבליצ'ק? האבליצ'ק שחקן הבאקס? עם הספרה השניה 4 על הגופיה?
    זה גון מקגלוקלין! שהיה אחלה שחקן, אבל מזכיר את האבליצ'ק רק בפאות.

  3. אוקיי, בואו נדבר רגע על פייר. הוגן, בלעז.

    לא הוגן שבן אדם אחד יהיה גאון, זכרן, גבוה וקולע.

    לא הוגן שאנשים שיודעים להעריך את המשחק, ואוהבים את החלקים בו שראויים להיות אהיבים, ייוולדו, סתם דוגמא ב1975. הפסדתי עשרות שנות NBA!
    בחיים לא ראיתי את השחקנים האלה. זה מסריח וזה לא הוגן, בכלל.

  4. אני יודע על אחד לפחות – זיסמן, שהפך לעורך דין בין המצליחים בת"א.
    אז הנה אתגר: מי הכדורסלנים האמריקאים שאתם מכירים שעלו לגדולה?

  5. מאמר מאלף על שחקן אדיר טרם זמני וחבל
    יש לי חיבה יוצאת דופן לשחקנים אינטליגנטים שהולכים ונעלמים מן העולם.
    שחקנים שפרשו והם מצליחים בתחומים אחרים
    לטל ברודי סוכנות ביטוח מצליחה
    הנפלד היונה מצליח בתחום היזמות
    בוב גריפין פרופסור לספרות אנגלית , לא ידוע לי האם בהצלחה או לא.
    לו סילבר עורך דין בלונדון כמדומני
    מוטי ארואסטי ומיקי שותפים בעסקים

    ריק פוקס מהלייקרס נשאר בשאו ביז והוא מנסה את מזלו כשחקן
    ג׳ון סאלי עוסק בסטנד אפ קומדי
    שון קמפ השתקם דרת תעשיית המזון

    יש לי דוגמאות לשחקנים שקרסו כלכלית דוגמאת אייברסון , ספירוייול ופיפן

    1. ביל בראדלי – סנטור לשעבר
      אוסקאר רוברטסון ודייב בינג – ביליונרים גדולים
      דייב בינג – ראש עיריית דטרויט
      קווין ג'ונסון – ראש עיריית סקרמנטו
      מג'יק – כמעט ביליונר. רשת בתי קולנוע. בעל חלקי של הדודג'רס
      מייקל ג'ורדן – כמעט ביליונר.
      תום מקמילן – קונגרס
      טרי דהיר – קונגרס
      הסנטר לשעבר של הנטס כמעט ניבחר למושל יוטה
      יש עוד הרבה

      1. הצלחה בפוליטיקה בזכות הצלחה וההכרה לא ביג דיל
        ג'ורג' פורמן המתאגרף הצליח בעסקים , הוא המציא איזה גרילר לצלייה ועשה מיליונים
        האם יש לך דוגמאות להצלחות שאינן קשורות לפוליטיקה
        גורדן הוא מותג נעלי הכדורסל המצליח בארצות הברית.

        1. להיות אחד מ-100 הסנטורים בארה"ב זה ביג דיל מאד.
          עשרות שחקני אן בי איי הצליחו מאד בעסקים. אוסקאר רוברטסון שהפך "אייל פלדה" בארה"ב הוא רק המוביל. להיות ראש עיר גדולה הוא מאד ביג דיל.

  6. בתור אחראי מטעם עצמו על ההיסטוריה האחרת באתר, אני חייב להוסיף שלא כל שחקני הNBA הם עילויים פיננסיים. חלקם סתם חסרי מזל, ואחרים ניסו ונפלו, כמו שקורה לרבים וטובים אחרים.
    זה אולי שווה טור בעתיד, אבל בינתיים, הנה חומר קריאה בנושא:
    http://bleacherreport.com/articles/1085063-the-9-most-financially-irresponsible-players-in-nba-history

  7. תמצאו שם, למשל
    – השקעות נדלניות כושלות שהסתיימו בהפסדים
    – השקעות איברים שהיו דווקא מוצלחות, בעת הביצוע, ודווקא הניבו תוצר, לפעמים עשרה תוצרים משמונה אתרי השקעות שונים (עשרה ילדים משמונה נשים, סבבה? למתקשים) אבל אז הסתבר שהמשקיע חייב לפרנס את תוצרי ההשקעה… וככה ג'ייסון קאפי וקני אנדרסון איבדו את התחתונים, כי הורידו את המכנסיים
    – היו גם סתם בזבזנים
    – והיה לאטרל ספריוול. מה שאתם שומעים ברקע הוא לא שמחה לאיד, מה פתאום. זה צחוק מטורף של השתתפות בצערו.
    ספרי הטיפש, החמדן, השחצן, היהיר ויתר על הצעה של 21 מיליון. מה זה משנה לכמה זמן? זה פאקינג 21 מיליון דולר, שאמורים לסדר לפחות שניים אם לא שלושה דורות אחריו, ויישאר לו כסף לנופש בפירנצה ורומא.
    אז הוא ויתר, כאמור. הצעה אחרת לא הגיעה (יססס!) והוא התמוטט.
    בוהו…. בוהו… (זה בכי.)

  8. חבל על פיפן ! אחד מגדולי הכנרים השניים. אני זוכר שפיל ג׳קסון בדרך כלל לקראת אמצע הרבע השני היה מוריד את החמישיה הראשונה משאיר את פיפן עם החמישיה השניה לשמור על התוצאה.לולא הגיע לבולס מייקל לא היה ג׳ורדון אלה משהו בסגנון של דר׳ ג׳י או בארקלי.מעניין איך לברון היה מסתדר עם שמירה של פיפן או רודמן.הם היו מוציאים לו את החשק לחיות.

  9. שחקן ישראלי בעל יכולת מיוחדת אחרת \שהצליח מיוחד לאחר פרישתו :

    זיסמן מצליח מאד בסוכנות הביטוח איציק כהן של טרסר מצליח מאד בהיי טק בעמק הסיליקון לקטש יכולת וירטואוזית כמעט בכל משחק כדור ( סיים 6 באליפות ישראל בסנוקר לפני כמה שנים ) וגם עשה מעל 700 בפסיכומטרי

כתיבת תגובה

סגירת תפריט