סיכום המחזור השביעי ב-NFL/הופס פוטבול

סיכום המחזור השביעי ב-NFL/הופס פוטבול

מאת צוות הופס פוטבול: עידו רבינוביץ, רביב פייג, יניב שושני, יאן מלניקוב

עוד מחזור מרתק עבר עלינו, שתי הבלתי מנוצחות נותרו עם מאזן מושלם, ושתי הקבוצות ללא הניצחון המשיכו לנצח בקרב הטאנק הגדול. זמנו של דן קווין באטלנטה נראה קצוב, ואולי גם של אדם גייס בג'טס…

טנסי טייטנס (4-3) 23 – לוס אנג'לס צ'רג'רס (5-2) 20

יארד אחד, בסך הכל יארד אחד היה חסר לצ'רג'רס על מנת לנצח ואיכשהו להחזיק בחיים את שאיפות הפלייאוף שלהם, אבל פאמבל של מלווין גורדון על סף האנד זון גדע את ניסיון הקאמבק של לוס אנג'לס, ורק נס יעזור להם להעפיל לפלייאוף בפעם השניה ברציפות.

בצד של טנסי, שחקן אחד יחגוג במיוחד לתוך השעות הקטנות של הלילה עם חיוך מאוזן לאוזן. ראין טנהיל לא ממש כיכב בשנים האחרונות במדי מיאמי, סבל מפציעות שונות ואף פספס את כל עונת 2017 כתוצאה מקרע ברצועות הברך. במשחק מול הצ'רג'רס הוא פתח לראשונה במדי הטייטנס עקב יכולת ירודה של מרקוס מריוטה, ולקח את ההזדמנות בשתי ידיים. טנהיל מסיים עם 312 יארדים באחוזים מצוינים, שני ט"ד ורייטינג של 120.1 (וגם נחטף פעם אחת), ובמידה והוא יישאר בריא וללא פציעות, אולי נמצא מי שיציל לטייטנס את העונה.

יש לו את זה? טנהיל

שיקאגו ברס (3-3) 25 – ניו אורלינס סיינטס (1-6) 36

תוצאת המחצית הראתה 10-12 לטובת הסיינטס, ובשיקאגו עוד השלו את עצמם שהם יכולים לנצח עוד משחק בלי משחק התקפה לשמו. אבל 24 נקודות ללא מענה של הקדושים הנחיתו את הדובים לקרקע המציאות, ולמרות שני ט"ד של הדובים לקראת סיום המשחק, ניצחונה של ניו אורלינס לא היה מוטל בספק.

עם רק 7(!) ניסיונות ריצה בכל המשחק, שהניבו 17 יארדים עלובים, הברס שמו יהבם על מיטש טרוביסקי, והתוצאות בהתאם. שער שדה בודד ו-120 יארדים במשך שלושה וחצי רבעים, וככה נראית קבוצת תחתית, ולא אחת ששואפת לשלבי פלייאוף גבוהים.

מולה התייצבה קבוצת עילית אמיתית, שמוצאת פתרונות לכל בעיה וחוסר, וכבר רושמת ניצחון חמישי ברציפות. אלווין קאמרה פצוע ולא משחק? אז לטביוס מורי מתעלה ורושם את משחקו הטוב ביותר במדי הסיינטס, עם 119 יארדים ושני ט"ד.  ההגנה ממשיכה ביכולתה הטובה, וניו אורלינס נראית שוב מועמדת לרוץ עד הסוף.

מה יהיה מיטש?

וושינגטון רדסקינס (5-1) 0 – סן פרנסיסקו פורטי ניינרס (0-6) 9

מגרש פדקס בוושינגטון הפך לפארק מים כשהגשם לא הפסיק לרדת בעוצמה כל המשחק. המגרש החלקלק והכדור הרטוב תרמו רבות לבצורת בנקודות כששתי הקבוצות נאבקו קשות לקדם את הכדור על דשא שכל ניסיון שינוי כיוון נגמר בהחלקה וכששתי הקבוצות כן הצליחו להתקרב לאנדזון, שתי נסיונות שער שדה, אחד לכל קבוצה, נגמרו בפספוס.
המחצית הראשונה נגמרה תוצאה מאופסת, לראשונה מאז סוף 2017, והסטטיסטיקות ההתקפיות שיקפו הייטב את התנאים הקשים על המגרש. ההגנות לעומת זאת נהנו מקצת יותר הצלחה.
במחצית השניה אי אפשר לקרוא למה שסן פרנסיקו עשו "לפתוח מבערים" אבל הם בכל זאת הצליחו לקדם את הכדור טוב יותר באוויר בעוד ההגנה שלהם נשארה חונקת כתמיד והביאו את רובי גולד ל3 מצבים לשער שדה שאותם הוא לא פיספס.
הניינרס עם משחק שלישי שבו הם מחזיקים את היריבה עם פחות מ7 נקודות ומשחק שני רצוף שמוסרים עליהם פחות מ70 יארד באויר. ומומחים תוהים, האם הם על באמת (:
ניק בוסה השתולל על המגרש, תרתי משמע, עם 7 תאקלים, סאק , המון לחץ על קייס קינום וחגיגה יצירתית בסוף המשחק.

עולם המים….

ניו יורק ג'איינטס (5-2) 21 – אריזונה קארדינלס (1-3-3) 27
במשחק שהציג את מיטב התוצרת של הק"ב הנבחרים בדראפט 2019, מי שגנב את ההצגה היה דווקא הרץ צ'ייס אדמונדס, בפתיחה הראשונה שלו בקריירה, עם 27 נשיאות ל127 יארד ושלושער. שלושת הט"ד של אדמונדס באו מריצות של מעל 20 יארד ובזה הוא מצטרף לרשימה מאוד מכובדת בהיסטוריית הNFL לשחקן החמישי שאי פעם השיג השג כזה.
מהצד השני, סקוואן בארקלי, ששב מפציעה בזמן שיא, לא הצליח לעזור להתקפת הג'איינטס לייצר תחרותיות והמשחק היה הרבה יותר רחוק ממה שהתוצאה הסופית מרמזת כשדניאל ג'ונס (22/35 ל 223 יארד ) סובל ממשחק רווי טעויות שכללו חטיפה ו3 פאמבלים, 2 מתוכם עברו ליריבה.
למרות משחק חלש של קיילר מארי (14/21 ל104 יארד) אריזונה מנצלת חולשה של קבוצות בהתפרקות, ולא מפסיקים לנצח כבר 3 שבועות רצוף.
הרצף הזה צפוי להסתיים החל משבוע הבא כשהם עומדים לפני סטרצ' קשה מול ניו אורלינס וסן פרנסיסקו.

משאיר את כולם מאחור, צ'ייס אדמונדס

דטרויט ליונס (1-3-2) 30  – מינסוטה ויקינגס (2-5) 42
באחד המשחקים המענגים של השבוע, שתי קבוצות במגמת שיפור, הראו תצוגות התקפיות מענגות כשמינסוטה נזכרת שיש לה גם הגנה טובה במחצית השנייה.
כנראה שאנחנו לא מעריכים מספיק את כוחה של התנצלות, כי מאז שקירק קאזינס  (24/34 ל337 יארד ו4 ט"ד) התנצל  בפוד קאסט שלו, בפני התופסים שלו שהוא לא מוצא אותם מספיק, הק"ב של הויקינגס מפציץ באוויר ומפצה את הכוכבים שלו סטפון דיגס (7מ8 ל152 יארד) ואדם ת'ילן (1 ל25 וט"ד) אבל כולם יודעים שהכוכב האמיתי של מינסוטה זה דלווין קוק שנתן עוד משחק היסטרי עם 142 יארד וצמד ט"ד.
מתיו סטאפורד גם כן נותן מספרים יפים (30/45 ל364 יארד ו4 ט"ד). כל ארבעת הט"ד נתפסו על ידי הכוכב העולה מרווין ג'ונס בתצוגת תכלית נהדרת (10 מ13 ל93 יארד ו4 ט"ד).
סטאפורד הצליח להחזיק את דטרויט קרובה כמעט כל המשחק, אבל הוא לא יכול לעשות הכל לבד ללא תמיכת משחק ריצה יעיל.
הכניסה השניה של קוק לאנד זון 2 דקות לסיום תקעה את המסמר האחרון בארון הקבורה של דטרויט כשמינסוטה התרחקה מרחק 2 הבקעות והמאמץ של סטאפורד לייצר משהו מהיר נגמר בחטיפה.

גרין ביי פאקרס (1-6) 42 – אוקלנד ריידרס (3-3) 24

האם רוג'רס חזר? ל-60 דקות קסומות ועם מעט עזרה מג'ון גרודן, בהחלט כן. לאור המשך העדרותו של דבאנטה אדאמס, מספר 12 של ראשי הגבינה חילק את הכדור בין 8 תופסים שונים ביעילות שיא, רשם ק"ב רייטינג של 97.2 ופאסר רייטינג מושלם. ההגנה של הריידרס לא עשתה הרבה כדי לעמוד בדרכו של ההול-אוף-פיימר העתידי, וההתקפה לא עשתה הרבה כדי להשאיר את ההגנה מחוץ למגרש, כאשר דרק קאר עשה מה שהבטיח שיעשה שוב – פאמבל אל מחוץ לאנדזון. למרות הכל, אפילו תצוגה כזאת של הריידרס לא תוכל לגרוע מאחד המשחקים היותר חדים של רוג'רס בשנים האחרונות.

מלך

סיאטל סיהוקס (2-5) 16 – בולטימור רייבנס (2-5) 30

במשחק חלש ראשון שלו העונה, ראסל ווילסון שוב לא הצליח לעמוד בגשם וההתקפה שלו נעצרה לחלוטין במחצית השנייה. ההחלטה של פיט קארול לבעוט שער שדה מ-53 יארד בגשם לא בדיוק עזרה לווילסון, ובטח לא עזרה להגנה של הסיהוקס שנשארה חסרת מענה ללמאר ג'קסון. שורת מהלכי מפתח, עם הזרוע אך בעיקר עם הרגליים, הם אלה שמשכו שני דרייבים ארוכים במחצית השנייה ולבסוף ניצחו את המשחק לבולטימור. ואולי חשוב יותר מכל מהלך אחר היה זה בדאון רביעי ו-2 בקו שמונת היארד של הסיהוקס, אז ג'קסון שיכנע את המאמן שלו לוותר על שער השדה, לקח את הכדור בעצמו לט"ד שהתברר כמנצח, והרוויח בכך את האמון של רבים אחרים.

אטלנטה פלקונס (6-1) 10 – לוס אנג'לס ראמס (3-4) 37

העונה המסוייטת של הפלקונס נמשכת, בעוד הראמס עוצרים את הרצף הרע שלהם במקום שנראה כמיועד לכך. אם לא הספיק היום הרע באופן שגרתי של ההגנה והיום הרע באופן פחות שגרתי של מאט ראיין, הקווטרבק של אטלנטה גם נפצע בקרסול וכעת נמצא בספק למשחק הבא. בהתחשב בכיוון אליו הולכת העונה, אולי עדיף כך. מבחינת הראמס, ג'ארד גוף היה צריך משחק סולידי כדי להחזיר לעצמו מעט ביטחון, ואפילו לא הזדקק לתפוקה משמעותית מטוד גרלי שצבר פחות משלושה יארד לנגיעה בכדור. כעת, נציגת ה-NFC של לוס אנג'לס תגיע ללונדון למשחק מול קבוצה ללא ניצחון, וצפויה לצאת לשבוע המנוחה עם הרבה אנרגיה ותקווה לעתיד.

דאלאס קאובויס (3-4) 37 – פילדלפיה איגלס (4-3) 10

מה שהיה אמור להיות משחק שווה כוחות ושקול, הפך להצגה של קבוצה אחת, ובסיומו הקאובויס מביסים את האיגלס, שוברים את רצף שלושת ההפסדים ועולים למקום הראשון בבית המזרחי של ה- NFC.

הפעם הכל "תקתק" במשחק של דאלאס, הן בהתקפה והן בהגנה. זיק אליוט עם עוד משחק טוב מול פילדלפיה, רושם 111 יארדים וט"ד על הקרקע, עוד 36 יארדים באוויר. אמארי קופר מוסיף עוד 106 יארדים באוויר, וההתקפה רושמת משחק חמישי עם מעל 400 יארדים כוללים. ההגנה שיחקה בצורה אגרסיבית, כפתה 4 איבודי כדור, ועצרה את האיגלס על 10 נקודות בלבד.

האיגלס חוזרים הבית מובסים על ידי היריבה המושבעת, ועם עוד משחק בינוני ומאכזב. לא ניתן לציין לטובה שום חלק בקבוצה, ולצוות האימון מחכה עוד עבודה רבה אם הם רוצים לשחזר את האליפות מלפני שנתיים.

אליוט מנפח שרירים על האיגלס

מיאמי דולפינס (6-0) 21 – באפלו בילס (1-5) 31

משחק צמוד שני ברציפות לדולפינס, שנראים פחות כבדיחה ככל שהזמן עובר, לדאבונם של רבים מאוהדיהם. הדולפינס הובילו כמה פעמים ולשלבים ארוכים של המשחק עם הזמדנות ממשית לזכות (או להפסיד, במקרה של הטנקינג) ב-W הראשון שלהם העונה, פלורס החליט, ובצדק, ללכת על אונסייד קיק עם דקות ספורות לסיום המשחק כאשר קבוצתו פיגרה בשלוש בלבד, אולם אז מייקה הייד שחזר את הבעיטה לט"ד שהעלה את הבילס ליתרון שני פוזשנים והרג את המשחק. קצת נקודות אור אצל הדולפינס שנראו כמו קבוצה תחרותית לאורך כל שלבי המשחק ובנוסף הצליחו לשמור על משמעת כאשר הם בבוטום 5 במספר הדגלים שנזרקו כנגדם. הבילס לא שיחקו את משחקם הטוב העונה, אך יש להטות את הכובע על כך שבכל זאת הצליחו לנצח למרות לחץ ופיגור מוקדם. טרה וייט היה הכוכב של הגנתו של שון מקדורמוט כאשר הכריח שני איבודים, כולל אחד על פרסטון וויליאמס שעד כה העונה היה שחקן די בטוח. 2 ט"ד ללא איבודים ו-202 יארד סולידים של אלן עשו מספיק בשביל קבוצתו.

ג'קסונוויל ג'אגוארס (4-3) 27 – סינסינטי בנגלס (7-0) 17

בדומה לדולפינס, גם הבנגלס הובילו לשלבים במשחק והיו בסכנה לנצח את המשחק, בתחילת הרבע הרביעי המנומרים שמרו על יתרון של נקודה, 10-9, משם הג'אגס יצאו לריצת 18-7 והרגו את המשחק, כולל פיק סיקס של יאניק נגאקוואה, האדג' המוכשר שאולי יעזוב בקיץ. זו הייתה החטיפה השלישית של הגנת היגוארים על הבנגלים, שיא עונתי שלילי לאנדי דלטון שכבר מבין שזוהי כנראה עונתו האחרונה כפותח באוהיו. משחק פושר של גרדנר מינשו שהשלים פחות מחצי ממסירותיו ושם רק ט"ד אחד על הלוח עדיין הספיק לניצחון השלישי שלו העונה, מה שהשאיר את קבוצתו בתמונת הפלייאוף, במיוחד בבית המתוסבך שנקרא ה-AFC דרום.

יוסטון טקסנס (3-4) 23 – אינדיאנפוליס קולטס (2-4) 30

הקולטס הוכיחו שהם לא צריכים את אנדרו לאק כדי לשים את יריבת הבית מטקסס בכיסם הקטן. ג'קובי בריסט ממשיך בעונתו המעולה כאשר בראשון כנראה נתן את משחק העונה עד כה עם ארבעה ט"ד ו-328 יארד באוויר, מה שחיפה על יום ריצה חלש של מרלון מאק שלא הגיע ל-2.5 פר נשיאה. מאז הט"ד הראשון של בריסט לפסקל (שתפס עוד ט"ד במהלך 106 היארדים שלו באוויר) הקולטס לא וויתרו על היתרון לשנייה וברחו כל פעם שהחבורה מיוסטון התקרבו אליהם.

חובה לציין גם את אריק איברון שעשה את אחת מתפיסות השנה בט"ד שלו (בתמונה):

ניו יורק ג'טס (5-1) 0 – ניו אינגלנד פטריוטס (0-7) 33

זה מה שקורה כאשר מפגישים את ההגנה הטובה בליגה, מול אחת ההתקפות הכי גרועות בליגה, משחק חד צדדי לחלוטין. הגנת הפטריוטס פשוט התעללה בהתקפת הסילונים בכלל, ובסאם דארנולד בפרט, גורמת לו לשורה סטטיסטית מזוויעה של 86 יארדים ללא ט"ד, 4 חטיפות, פאמבל ורייטינג נדיר של 3.6(!!). משחק בלהות לקווטרבק הצעיר, מקווה שיתאושש ממנו במהרה.

גם התקפת הפטריוטס לא קטלה קנים, כאשר המצטיין התורן היה סוני מישל, שאומנם רץ רק ל- 42 יארדים, אבל השיג 3 ט"ד ושבר את הבצורת מתחילת העונה.

האלופה עדיין בלתי מנוצחת, טום בריידי לא נראה מתאמץ במיוחד, וההגנה פשוט מפלצתית, רושמת משחק שני "על האפס", ולא סופגת יותר מ- 14 נקודות בשום משחק, מדהים.

משחק מייאש, דארנולד

לפוסט הזה יש 29 תגובות

  1. לא שאני מפתח אופטימיות או משהו כזה כי בסך הכל מיצינו את המקסימום מהחלק החלש בלוח המשחקים אבל היה נחמד לראות את צ'נדלר ג'ונס וטרל סאגס מתעללים בדניאל ג'ונס.

    1. למה לא? מורי וקינגסברי נראים מצוין ומתקדמים כל שבוע. והיו עוד כמה פגיעות בדראפטים האחרונים, יש הרבה סיבות לאופטימיות במדבר. נקווה שישחקו מספיק טוב כדי שלארי פיצ ישאר עוד שנה.
      יש לנו בית מטורף אבל הראמס בירידה, סיאטל לא בלתי מנוצחים והניינרס עוד לא נתנו משחק רציני מול קבוצה טובה (גם אנחנו ניצחנו רק נמושות. בינתיים).
      העיקר הוא שאנחנו כבר לא הקבוצה האומללה משנה שעברה, זה היה מדכא.

      1. זה בעיקר היה ווילקס…
        באופטימיות אני מתכוון ביחס לעונה הנוכחית. לא נראה לי שאתה חושב שאנחנו בדרך לפלייאוף.

  2. בינתיים הפאטס מעבים את חולית התופסים הפצועה שלהם עם מוחמד סאנו שמגיע מאטלנטה תמורת בחירת סיבוב שני.

  3. סאנו לפטריוטס זה תוספת מטורפת בול איפה שהם צריכים.
    ראיתי פעם ראיון עם אמא של RG3 בו היא מספרת איך היא מפצירה בבן שלה להפסיק עם הריצות האלה כדי שלא ייפצע. בראיון היא מספרת שהוא ענה לה: אל תדאגי אמא, they ain't gonna catch me. אז מסתבר שהוא די טעה, וזה גם העתיד הלא רחוק של למאר ג׳קסון. כיף להסתכל, אבל כדאי למהר, יש לו תאריך תפוגה לא רחוק

    1. זה מאוד תלוי בסגנון הריצה ובמזל.ראסל וילסון רץ כבר שנים ונותן בראש. וגם מייקל ויק לא נפצע יותר מדיי. קאם ניוטון לעומת זאת הולך עם הראש בקיר ונפצע. לאמר ג׳קסון נראה לי מהחכמים ויודע מתי לוותר על המהלך.

      1. צודק! רק שלמאר ג׳קסון מזכיר ממש את RG3. ראסל וילסון סגנון שונה מאוד, וחוץ מזה- אם כבר- הוא היוצא דופן. מין גמד מוצק כזה עם תהליך קבלת החלטות מבריק ונדיר

        1. למאר ג'קסון מזכיר את RG3 רק באף.
          למאר קורא את ההגנות שלו כמו RB מיומן. יש לו הטעיות גוף לא מהעולם הזה והוא מנהיג אדיר.
          .

  4. שיקגו צריכה להודות בטעות ולהעיף את טרוביצקי קיבינמט.
    מדובר בק"ב הכי גרוע בליגה.
    לאט לאט גם ההגנה תאבד אמון בתהליך והקבוצה הזו תתפרק בלי שישימו לב.
    הם חייבים להתאפס על עצמם עוד העונה ולעשות הכול כדי להשיג לעצמם ק"ב לעונה הבאה.
    .

      1. אתה צוחק איתי?
        כל ק"ב אחר
        למה אריזונה לא הימרה על גו'ש רוזן וזרקה אותו שנה לאחר מכן?
        להזכירך איפה נבחר למאר ג'קסון? ראסל ווילסון? פט מהומס? טיפה אומץ והכל מסתדר.
        .
        ואם אתה רוצה ללכת על בטוח
        שמעתי שיש יופי של ק"ב מחליף לניו אורלינס…
        ב 15 מיליון דולר לעונה הוא של שיקגו במחיר מבצע.

        1. פט מהומס נבחר באותו דראפט עם טרוביסקי. להמר שוב בדראפט תמיד אפשר. אם כבר הבאת את הקארדס בתור דוגמא אז אני יכול להגיד לך שזה לרוב לא עובד.
          כדי להביא ק"ב אחר אתה צריך לתת שם מהפול הקיים. נניח נתת את ברידג'ווטר בתור דוגמא שכרגע לא יוותרו עליו בגלל הפציעה של בריס.אבל נניח אפילו שהוא היה זמין. אתה תצטרך לוותר על משהו עבורו – בחירות דראפט לדוגמא. אתה תמיד אוהב לזרוק הצהרות בומבסטיות לאויר בלי להציע משהו קונקרטי. אז אני שואל אותך עבור איזה ק"ב היית מוותר על בחירות דראפט ועל כמה.

          1. אין שום הצהרה בומבמסטית במה שאמרתי.
            אני מבין שיש לך נפש עדינה שכל משב של מילימטר לכאן או לכאן מזעזעת אותך.
            ואתה באופי שלך מאוד מקובע ואנליטי ואתה מצוין בניתוח לאחור אבל הפונקציה של להוביל מהלכים קדימה לא קיימת אצלך..
            .
            נתתי לך דוגמאות. היום יותר קל מבעבר למצוא ק"ב. אלו לא הזמנים של פעם.
            תעשיית הק"ב הולכת ופורחת בארה"ב וקשה יותר ליפול. הק"ב מגיעים מוכנים יותר ברמה כזו או אחרת.
            דרנולד, מייפליד, מהומס, לאמאר, מורי, ג'ונס, גו'ש אלן.. כולם נבחרו בשנים האחרונות מי גבוה יותר ומי פחות אבל אלו שחקנים שאתה יודע שיש עם מה לבנות.
            אני לא מדבר איתך על סופרסטאר אלא על שחקן שפשוט יכול "להחזיק" את התפקיד ברמה מינימלית, מה שאין לטרובינצקי.
            .
            ולגבי ברידגווטר דיברתי על העונה הבאה?
            ומה בדיוק בעיה לוותר על בחירת דראפט? מה ההתרגשות מבחירת דראפט שיש לה 50% סיכוי ליפול במקום לקבל שחקן טוב וודאי?
            אני לא רואה שדאלאס מצטערת על קופר ובליצ'ק על הבניה של הפטריוטס והשלמה איפה שחסר, והניינרס שלקחו את גראפולו, והקולטס שלקחו את בריסט ואותם שיקגו שרצו את מאק והראמס שבנו קבוצה שהגיעה לסופרבול..
            אם גראפולו שווה בחירת סיבוב שני אין שום בעיה להביא ק"ב ברמה של בריד'גווטר באותה עלות לתפקיד החשוב ביותר.
            ושוב.. אני מדבר על עונה הבאה הדרפאט יכיל לפחות 3-4 ק"ב יותר טובים מהליצן בשיקגו.
            ואם לא אפילו הק"ב המחליף של הפנתרס יהיה טוב ממנו.
            פתרונות יש בשפע.

            1. הנפש שלי ממש לא עדינה אתה פשוט חושב שיש ימבה ק"ב סבירים שמחכים שיקטפו אותם. זה לא עובד ככה. גם ברידג'ווטר לא ממש מסוגל להחזיק קבוצה אחרי הפציעות שעבר גם מתוך הק"ב שציינת עדיין לא ממש ברור מי מסוגל להחזיק קבוצה ומי לא. השיטה של להמר כל שנה בדראפט על ק"ב לא בדיוק עובדת.כל מה שביקשתי ממך הוא שתיתן שם אחד ששווה לבנות עליו. כמה קשה זה?

            2. תגיד לי צריך להיות מהנדס כדי להבין שמצב התחבורה בארץ על הפנים ודרוש שינוי יסודי.
              אותו דבר גם פה. לא אני ולא אתה מעורבים בקבלת ההחלטות בקבוצה לכן אין לנו את כל התמונה כדי להבין מה העלות של כל מהלך. אבל!
              אנו רואים שקבוצות עושות זאת כל שנה כלומר המהלכים האלה אפשריים ולא דורשים חשיבה יצירתית אלא פשוט מפגש אינטרסים בין 2 קבוצות.
              אתה לא צריך להמר כל שנה אבל כן צריך להחליף מה שלא עובד.
              לא יודע אם יצא לך להעסיק עובדים אבל לי כן. לפעמים מחליפים אותם עד שמוצאים את מה שעובד לך טוב ולא בערך ותאמין לי זה חוסך כסף לכולם ושם את הארגון במצב יותר טוב.
              ברידג'ווטר לא צריך להיות כוכב. הוא צריך להיות חוליה בשרשרת שלא תיפול. זה הכול.
              ק"ב בסגנון הזה לא בעיה למצוא.
              אמרתי לך מקודם שיהיו בערך 4 ק"ב ראויים שייצאו בדראפט הקרוב.
              האחרון מביניהם ייבחר באזור המקום ה 15-20 בערך? אז יופי לשם צריך לכוון.

            3. סבבה זה כנראה מה שהם יעשו. זה אגב גם מה שעשו עם טורוביצקי. זה לא מבטיח להם סיטואציה טובה יותר. אני אגב מסכים איתך שהוא ממש לא ק"ב מתאים וחייב לעוף. פשוט המחשבה שאיזה פיתרון קסם קיים הוא אשליה. לקחת ק"ב בדראפט זה רק אם אתה באמת מאמין בו. כי סתם לנסות זה מתכון לכישלון.
              אתה כתבת:"הם חייבים להתאפס על עצמם עוד העונה ולעשות הכול כדי להשיג לעצמם ק"ב לעונה הבאה". מה הכוונה? כדי לקחת ק"ב בדראפט לא צריך להתאפס על עצמך, רק לחכות…

          2. הכוונה הייתה שהמחשבה על החלפת ק"ב צריכה להתחיל מהיום ולבדוק אלטרנטיבות מתוך החלטה שלא משנה מה יקרה לא נשארים עם טרוביצקי.
            ואם אתה חושב כמוני אז על הכיפאק.. ברור שאין כאן מעשה קסם אלא תהליך אבל כזה שצריך לקרות

            1. הרכבת הזו כבר יצאה מהתחנה לדעתי.

  5. למרות כל מה שהדולפינס מעוללים העונה, המאנדיי נייט של הג'טס והפטריוטס היה אחד המשחקים הכי מעליבים שיצא לי לראות מצד קבוצה כלפי קבוצה אחרת.
    השפלה. ליטרלי.
    הקורנרים של הפאטס אשכרה הריצו בדיחות אחד עם השני תוך כדי דרייבים(אם אפשר לקרוא לזה דרייבים) של הג'טס האומללים.

    ההגנה של הפאטס…ואוו. זה הרגיש כמו NBA נגד ליגה א'

כתיבת תגובה

סגירת תפריט