חג בבסיס / כוכב צדק – יוני לב ארי

חוסה אלטובה, כוכב היוסטון אסטרוז, עשה צדק ועם Walk Off הום ראן שלח את הקבוצה מטקסס לוורלד סירייס. היאנקיז נתנו פייט, אבל בסופו של דבר הקבוצה הטובה יותר המשיכה הלאה

ספורט, לפעמים, הוא תחום אכזרי. בבייסבול, מדי פעם, לאו דווקא הטובים מנצחים. זה נכון, 162 משחקים אמורים להביא בסופו של דבר את הטובות ביותר לפלייאוף, אבל דווקא אז, קבוצה שנכנסת לכושר מסוגלת למחוק פערים במהירות, והופ – יש אליפות.

האסטרוז חוגגים עלייה לוורלד סירייס. צילום: entornointeligente.com

רק בעשור האחרון היו ארבע אלופות כאלה, סן פרנסיסקו ג'איינטס של 2010 ו-2014, סיינט לואיס של 2011 וקנזס סיטי של 2015, לא היו הקבוצות הטובות ביותר ב-162 המשחקים של העונה הסדירה. לאורך עונת 2019, שלוש קבוצות התעלו מעל שאר הליגה, הלוס אנג'לס דודג'רס, הניו יורק יאנקיז והיוסטון אסטרוז. אך האחרונה, בסופו של דבר, היתה ללא ספק הקבוצה הטובה ביותר לאורך כל העונה, ולכן, אם יש בספורט מגיע, ליוסטון מגיע לזכות באליפות העונה.

Never Give Up

גם במהלך סדרת ה-ALCS, מול אותם יאנקיז החזקים, אפשר היה לראות לאורך רוב הזמן את היתרון של יוסטון. בעיקר בפיצ'ינג, וב-Timely Hitting, לא תמיד צריך לחבוט הרבה, צריך לחבוט בזמן הנכון. אז האסטרוז עלו ל-1:3 לאחר ארבעה משחקים מול הקבוצה מניו יורק, אך החבורה של ארון בון לא מוותרת בקלות. ניצחון במשחק החמישי נתן תקווה, והקבוצות חזרו ליוסטון.

הרויאלס של 2015. לא היו הכי טובים. צילום: Wall Street Journal

גם פה, במשחק מספר 6 בטקסס, האסטרוז פתחו חזק, עלו ל-0:3 כבר באינינג הראשון והראו עליונות לאורך רוב המשחק. אך היאנקיז, כבר אמרנו, אף פעם לא מוותרים, יש להם את ההיסטוריה מאחוריהם, בכל זאת, הבייב, דימאג'יו, מנטל, ברה, כל אלה מכניסים בוסט בחולצות האופרות. וככה די.ג'יי למהיו, ה-MVP של היאנקיז העונה, השווה ל-4:4 באינינג התשיעי.

היאנקיז העלו את ארולדיס צ'פמן, הקלוזר של הפינסטרייפס, במצב של שיוויון. צ'פמן, לאחר שלאורך כל חמשת האינינגים שזרק עד כה בפלייאוף שמר על ERA של 0, הרשה לחוסה אלטובה, ה-MVP מהצד השני, Walk Off Home Run ששלח את היאנקיז לים ואת האסטרוז לוורלד סירייס. ו, מעבר להכל, עשה צדק. הקבוצה הטובה יותר לאורך כל העונה, הטובה ביותר בפלייאוף, והטובה ביותר ב-ALCS, עלתה לגמר. כשמגיע – מגיע.

בון מודה לצ'פמן, בתום המשחק. צילום: Flipboard

עליונות ברורה

במהלך העונה הסדירה, האסטרוז הוליכו את האמריקן ליג בממוצע חבטות (274.), OBP (352.), הרשו הכי מעט Walks (448), הרשו ממוצע חבטות הנמוך ביותר בליגה (221.), פסלו הכי הרבה שחקנים בסטרייק אאוטס (1,671), ורשמו הכי מעט ארורס (71). וכמובן, סיימו עם המאזן הטוב במייג'ורס.

בפלייאוף, המספרים עצמם פחות מעניינים. ריצה טובה, או מצד שני, Slump של 6-7 משחקים יכול לקרות, ולא מייצג איכות. בפלייאוף מה שחשוב זה מה אתה עושה ב-Money Time. ג'ורג' ספרינגר חבט בפלייאוף הזה עד כה ממוצע של 152.. אבל הוא העיף את ההום ראן החשוב ביותר בסדרה, וכל אחת מארבע החבטות שלו בסדרה הזו היתה בול בזמן.

יודע מתי לחבוט. ספרינגר. צילום: ad.nl

קרלוס קוריאה חובט בפלייאוף הזה 171. בלבד. גם לו היו בסדרה הזו ארבע חבטות מוצלחות בלבד. אחת היתה ה-Walk Off Home Run במשחק השני. עוד אחד היה 3 ראן הום ראן במשחק הרביעי, שהפך את התוצאה ל-1:6 וסגר סיפור, במשחק שכנראה הכריע סופית את הסדרה. זה, רבותי, נקרא Timely Hitting.

קופת חולים ניו יורק

היאנקיז, אחרי עונה סופר מוצלחת, עברו כל כך הרבה פציעות העונה, כולל שחקנים ששכחנו ששייכים אליהם. שחקנים כמו מיגל אנדוהר, דלן בטנסס, דידי גרגוריוס, ג'אנקרלו סטנטון, ארון ג'אדג', לואיס סוורינו, וארון היקס, פספסו תקופות ארוכות. ואני לא מזכיר בכלל את ג'קובי אלסברי (כן כן, בראיון פתיחת העונה דובר עליו כשחקן משמעותי) וגרג בירד, שאלוהים יודע אם הוא חי בכלל.

זוכרים אותו? בירד. צילום: Pinstripe Alley

ואף על פי כן, ולמרות הכל, הם הגיעו עד מרחק ריצה אחת ממשחק על העליה לוורלד סירייס. ועל זה, מגיעה קודם כל לארון בון אות הצטיינות. אפילו יותר מזה. המנג'ר הצעיר תמרן בין כל הפציעות והרים עונה פנטסטית לקבוצה הזאת. ועדיין, בניו יורק תמיד רוצים ללכת עד הסוף, וכמו שארון ג'אדג' אמר לפנות בוקר: "העונה הזו היא כישלון".

Ace On Bace

עכשיו, חשוב מאוד להבין בברונקס שמה שבאמת היה חסר להם, כבר מהיום הראשון של העונה, זה אייס. בפגרה הקודמת לא היה כזה זמין, ולכן טוב שלא זרקו את כל הכסף על פיצ'רים חביבים סטייל פטריק קורבין. הפעם, גאריט קול זמין, והג'נרל מנג'ר בראיין קאשמן צריך לפתוח את פנקס הצ'קים ולעשות הכל, אבל הכל, כדי שקול ישחק בקבוצה שאהד כילד. פרס ניחומים יכול להיות סטיבן שטרסבורג.

קול הילד, ביאנקי סטדיום ב-2001. צילום: Deadspin

מעבר לזה, גרגוריוס, בטנסס, אדווין אנקרנסיון וברט גארדנר יהיו שחקנים חופשיים, ולאור חזרתו של אנדוהר מהפציעה, יהיה מעניין לראות כיצד יתנהלו בניו יורק. פגרה ארוכה ומעניינת צפויה שם, כשלאחרונה ראינו שהשחקנים הגדולים חותמים רק באזור ינואר-פברואר, כך שאולי נצטרך לחכות לא מעט זמן עד שמשהו יזוז פה.

ולגבי האסטרוז והנשיונלס? ננסה מחר להעיף מבט קדימה לקראת הסדרה שתחל בלילה שבין שני לשלישי. הבת שלי, שיר, למתעניינים, הימרה על יוסטון ב-5 משחקים.

לפוסט הזה יש 12 תגובות

  1. הכל נכון. קלעת בול במטרה. הלב כואב, אבל היאנקיס לא היו עצמם מתחילת הסידרה הזאת,לצערי הרב. אני גר עכשיו באטלנטה, אבל להיות אוהד הברייבס הוא הדבר האחרון בעולם שאעשה. תודה יוני.

    1. בהתחשב ברוטציה הבינונית שלהם – היאנקיז עשו מעל ומעבר, וכתבתי על זה בהמשך.
      הם פגעו חזק בגריינקי, והגיעו לוורלנדר.
      הם שמרו את הסוללה של יוסטון על 0.178 BA, שזה סנסציוני. הפכו את כל השליש האחרון בבטינג-אורדר של יוסטון למיותר.
      היאנקיז פשוט השאירו הרבה יותר מדי רצים על הבסיסים, ולא ידעו איך לקחת את המשחקים הצמודים – והיו לפחות שניים כאלה. זה בקלות היה מגיע למשחק 7 שבו הכל יכול לקרות, ואפילו להסתיים ב-6 לרעים.

  2. תודה רבה יוני
    עכשיו יוסטון יפרקו את הנשינואלס כמו שיהודה שישליק יפרק מגש בקלאוות אחרי יום כיפור.(והוא לא צם בכלל)
    ואלרנדר נגד שרצר זה המשחק שמומי מצפה לו, 2 חברים לקבוצה שלעבר עם פיצינג קטלני
    בכלל מומי היה בונה פסל של וארללנדר ליד הכותל המערבי
    הבן אדם לא רק הפיצר הכי טוב שיש הוא גם נשוי לקייט אפטון
    וואלק מומי לא מבין איך הוא שומר על כזאת זרועה נטוייה ויד חזקה. מומי לא היה יוצא מהבית
    הוא נותן תחרות קשה מאןד לבריידי על תואר – הגבר שזכה בכל
    וושינגטון עשתה ניסים בפלייאוף הזה ומומי הופתע מאוד מהסוויפ על סנט לואיס
    2 קבוצות מגיעות במומנט טוב מאוד
    1-2 מעולה לכל קבוצה
    יוסטון יודעת מה צריך בשביל להיות אלופה

  3. טוב שחזרת. את עיקרי הדברים חפרנו פה במהלך הסדרה.
    לנו כאוהדי מטס, זו כמובן שמחה גדולה. כי מה עוד נשאר לנו? זה העשור היחידי מאז 1910 שבו היאנקיז לא עושים WS!
    אבל בנדיבות של מנצחים (זאת אומרת יוסטון), חייבים להודות שאתה מחמיר איתם. הסדרה היתה יותר צפופה ממה שמתואר. נצחון של היאנקז היה מתקבל לגמרי בטבעיות.
    זה נכון שגריט קול עשה את שלו. וגם קרלוס קוריאה, fav אישי, זרח איפה שצריך. אלה בעיני ה-mvps של הסדרה.
    אבל היאנקיז הצליחו להגיע לוורלנדר, הבולפן שלהם היה טוב כצפוי ברוב הסדרה. יוסטון רשמה ממוצעי חבטה רעים – אולי מה שהנאטס צריכים להיאחז בו – ובכל זאת גירדה נצחונות.
    איך? בגלל אובדן ניצול המצבים של היאנקז. לא בודק, רק מזכרוני – הם השאירו כמויות של רצים על הבסיסים. אולי זה העונש של קבוצה שהחתימה את נבחרת האול-סטאר סלאגרים של העולם: מי שחי על HR, לא יודע לשחק סמול-בול.
    יוסטון היתה פגיעה מאוד בסדרה הזו, והיאנקיז החמיצו הזדמנות גדולה לביג קאהונה – במיוחד כשאין דודג'רס בשלב הבא. ותודה לאל על זה!
    .
    אשר לוורלד-סירייז – יהיה פוסט נפרד?
    עבורי כבר מדובר באנטי-קליימקס גדול, ענק. תכלס יוסטון זה לא משהו טבעי להיאחז בו, אנחנו מהנשיונל. היא היתה הרע במיעוטו. וושינגטון מצד שני… לא אוהב את הקבוצה ואת האוהדים שלה. היא קבוצה מבאסת מכל הבחינות.
    הדבר היחידי עבורי זה המפגש של בוגרי הקבוצה והמקוללת של דטרויט טייגרס מתחילת העשור, שאהבתי מאוד. ורלנדר, שרצר ואניבל סאנצ'ז, שלושה רבעים מהרוטציה האגדית של הקבוצה החלומית, שלא הגיעה לכלום.
    אהיה נאמן לעקרונות שלי, ואיכשהו אפרגן לנצחון מפתיע של הנאטס בסדרה, למרות שהימרתי עוד לפני הגמרים, שמנצחת ה-AL תסיים את זה בג'נטלמני. מגיע לשרצר, לפני כולם. אולי גם לסטרסברג, טיפוס שעושה רושם מוזר, רגע לפני שהוא עוזב את הקבוצה ככל הנראה.
    .
    מה שמזכיר לי. זו תהיה גם הסדרה האחרונה של גריט קול ביוסטון. קשה להאמין, אבל המועמד מס' 1 ל-MVP של כל הפלייאוף, ישתחרר מהקבוצה לפרי-אייג'נסי, כי היא לא יכולה להחזיק אותו משיקולי תקציב. זה בלתי נתפס, אם נשווה למשל ל-NBA.
    ולכן, הטבעיות שבה אתה מדבר על פנקס הצ'קים של היאנקיז… זו אחת הרעות החולות שלה. הם פשוט יכולים לקנות כל מה שזז. חלשים ברוטציה? נביא את קול. נביא את סטרסברג. אולי גם תביאו את מדיסון בומגרנר לתת קצת ריליף!!! גם הוא משתחרר! מחשבה מעוררת חלחלה, מאד-בום בפסים. גם רינדון מתפנה בסוף הגמר, ועוד כוכבים – היאנקיז כהרגלם יחתימו עוד ועוד, ואנחנו נתנחם בעוד עשור דומה…
    או, לשם שינוי, בעונה טובה ממש של המטס. וזה יקרה עוד קודם.

    1. איך כתב מישהו:
      שני מכי-נשים הגיעו לאינינג האחרון. אז גם אוסונה חטף, וגם צ'פמן חטף. קצת צדק פואטי נעשה פה.

  4. יוני, רק הרעה קטנה לגבי הפרי-אייג'נסי של קול.
    אתה כותב, "הכל, כדי שקול ישחק בקבוצה שאהד כילד"; אבל אני קורא עכשיו באתר של הליגה, ככה:
    The second — and potentially more important question — is whether Cole wants to pitch in New York. The Newport Beach, Calif native, *spurned* the Yankees when they selected him in the first round of the 2008 Draft, opting instead to pitch for UCLA. Both the Angels and Dodgers are seen as legitimate candidates to make a big play for Cole, who may decide that pitching in his hometown is far more appealing than entering the New York pressure-cooker.
    תשמע, spurned זו מילה שמזמן לא שמעתי…

    1. לדעתי הוא יסיים בדודג׳רס. אבל בסוף מי שישלם לו יותר יזכה בו. קצת מזכיר מה שהיה עם סיסי ב-2009, כשהוא רצה הביתה לקליפורניה, ובסוף קאשמן שכנע אותו להבריא את החדר הלבשה של היאנקיז

כתיבת תגובה

סגירת תפריט