אתם לא מכירים את סקרי טרי – ג'ונתן אברמס / תרגום Smiley

אתם לא מכירים את סקרי טרי – ג'ונתן אברמס / תרגום Smiley

אתם לא מכירים את סקארי טרי

הוא קיבל את אחד החוזים השנויים במחלוקת בפגרת ה-NBA, אבל טרי רוזייר גם הצליח להימלט מהאלימות ביאנגסטאון, אוהיו, בזמן שהוא צופה באביו מרצה 21 שנים בכלא. אז אל תדברו עם הרכז החדש של ההורנטס על לחץ.

ג'ונתן אברהמס / Bleacher Report
אוגוסט 15, 2019

מאמר מקורי: https://bleacherreport.com/articles/2849414-you-dont-know-terrys-scary

טרי רוזייר הוזהר כי שוק השחקנים החופשי הולך להיות מסוחרר. אבל ברגע שהוא הסתיים, הוא קיבל הצלפה.

בערב שלפני שקבוצות ה-NBA בזבזו יותר מ-3 מיליארד דולר על חוזים לשחקנים חופשיים בזמן של 24 שעות, רוזייר מצא את עצמו עם חברים כשהוא מדמיין מהלך הממש ובא של מעבר לניקס. הוא היה מוכן להתערב על עצמו. אנחנו הולכים להפוך לניו יורקרים, חבריו הריעו. "לילה לפני פתיחת שוק השחקנים, הייתי ניקס", רוזייר חזה.

הוא בילה את רוב הלילה כשהוא חולם על איך זה ירגיש להדליק את המדיסון סקוור גארדן. בלילה שלאחריו, לא רק הניקס אלא גם פיניקס הציעו חוזה. גדול וטוב יותר. אנחנו צריכים לקחת את זה, הוא חשב.

ואז שארלוט הורנטס נתנו איתות. רוזייר נותר עם הנטייה להסכים להצעתה של פיניקס. זה היה כאשר, רוזייר אמר, מייקל ג'ורדן, הבעלים הראשי של ההורנטס, התערב. "מייק היה בחו"ל, ואני רק יכול לדמיין אותו בטח מעשן סיגר בפיו ואת המילים שאמר למיץ' [קופצ'אק, הג'נרל מנג'ר, היו משהו כמו, 'תביא אותו לכאן. תעשה את מה שאתה צריך לעשות כדי להביא אותו לפה'".

רוזייר השתכנע. "הייתי צריך להיות טיפש אם הייתי הולך למקום אחר ומסרב לזה", הוא  אמר. "הסתכלתי על זה כקבוצה, כארגון שמאמין בי. בידיעה שאני רוצה להוכיח את עצמי בליגה ולתת לעצמי את ההזדמנות זה גדול יותר מכל דבר [והרצון שלהם] לשלם לי את הסכום המתאים של הכסף, זה פשוט היה גדול והבחור שהיה מאחורי כל זה היה מייקל ג'ורדן. זה עדיין סוריאליסטי עבורי".

ההורנטס הביאו את רוזייר בעסקת סיין-נ'-טרייד ששלחה את קמבה ווקר, רכז האול-סטאר שגדל אצלם, לבוסטון והפקידו את עמדת הרכז הפותח שלהם בשארלוט עם חוזה לשלוש שנים, בשווי של 58 מיליון דולר. לאחר עונה קשה עם הסלטיקס, רוזייר, בן 25, עכשיו יידרש להוביל את הסגל המעט מבולבל של שארלוט – המלא בשחקנים בחוזים מפוקפקים אבל בעל פוטנציאל להתגנב לתוך הפלייאוף עם הדברים יסתדרו בדרכם. ובזמן שהחתימה עם רוזייר מבטיחה בגינה הימור על מישהו צעיר הנכנס לשנות השיא שלו, הסכום המובטח מביא עם עצמו רמת בדיקה שהשחקן שבאמתחתו ארבע שנים טרם חווה.

"אני אשקר אם אני אומר לך שאין לחץ", רוזייר אמר. "אבל הלחץ הוא  חלק מהמשחק. לחץ זה משהו שאני מתמודד איתו על בסיס יומי, אבל אני תמיד מוצא דרכים כדי לעבור את זה. זה לא קל להגיע, ולהחליף גארד כמו קמבה. הוא די טוב והוא הקלעי המוביל בהיסטוריה של הארגון, ככה זה מטורף. אבל זה משהו שתמיד רציתי. אני תמיד חי לפי המצב שאם ההזדמנות מגיעה, אתה חייב להיות מוכן ולקבל אותה, וזאת ההזדמנות עבורי, ככה שנולדתי מוכן עבור זה, ואני לא מסתכל לאחור".

לנצח בשארלוט כנראה שלא הולך להיות דבר קל לקבוצה שלאס וגאס חוזה את המאזן הגרוע ביותר ב-NBA, אבל רוזייר כבר מכיר כיצד להפוך את האתגרים להזדמנויות.


מרכז הבילוי על שם זלמה ווטסון ג'ורג' בשכונת וודלנד הילס בקליבלנד שוקק פעילות.  מוזיקה בוקעת. ילדים רודפים אחד אחרי השני, חולפים על פני קירות צבעוניים הצבועים בירוק, כחול וסגול. צד אחד מארח זירת החלקה. השני מציג אולם כדורסל שקרני השמש חודרות דרך החלונות הגבוהים.

המגרש סגור כרגע. ילדים סקרניים מציצים דרך השערים כדי לחפש אחר רוזייר, הלבוש בחליפת ספורט כחולה של פומה. הוא לא מסוגל ללכת מספר צעדים מבלי לומר שלום לאחד הילדים, לברך איזה חבר ותיק או להיתקל בארלט רייט, אחד ממאמני הנוער הראשונים שלו.

"המרכז הקהילתי הזה הוא במרכז של כל כך הרבה שכונות שונות, כל כך הרבה ברדסים שונים", רוזייר אומר. "שילדים מגיעים לכאן זה כאילו שכולנו חיים בשלווה. אולי כאשר יצאנו מכאן זה היה מעט שונה".

רוזייר בילה הרבה מהילדות שלו בתוך המקום הזה. אמנדה טאקר, סבתו של רוזייר, בדרך כלל דילגה על ארוחת הבוקר והלכה ישירות למרכז הקהילתי. אמנדה הייתה מוכרת גטורייד ונקניקיות בדוכני הזיכיון ומשחקת קלפים ודומינו במהלך הזמנים הפחות עמוסים. טרי היה נמצא שם במשך שעות.

"נהגתי לאכול צהריים החדר הקהילה הקטן, מנסה להגניב שתי קופסאות, לפעמים הייתה לי רק אחת, חייב לאכול את מה שיש שם ואז הייתי משחק כדורסל, פוטבול, כל ספורט אפשרי", רוזייר אמר. "הייתי רץ פה מסביב כל היום, בעיקרון פשוט מלוכלך, מזיע, נלחם".

רוזייר היה במרכז בזמני מעבר.

Image result for terry rozier twitter

הוא בילה את הקיץ עם אביו, שבדיוק השתחרר לאחר מאסר של שמונה שנים. רוזייר עבר לגור איתו. השניים התחברו דרך הספורט. רוזייר היה רץ ליד מכוניתו של אביו עם אפוד עם משקולות. "התאמנתי לפוטבול", הוא אמר. "פוטבול, פוטבול, פוטבול, ואלו היו הזמנים הכי טובים בחיי, פשוט להיות עם אבא שלי. אפילו לא היינו צריכים לעשות הרבה, אבל רק כשיש לי את אבי … לחלק מהאנשים יש את אבא שלהם, לחלק לא. רק להיות עם החיבור הזה איתו לאחר מכן היה מאוד עמוק. תמיד חבשנו את הכפפות עם הכדור, משחקים פול, פשוט עושים את הדברים הרגילים. זה מאוד משמעותי עבורי, ואז, ברור, קרו דברים כאשר גרתי איתו … ככה שהוא אף פעם לא זכה לראות אותי משחק".

טרי רוזייר סניור נעצר שוב, והואשם בהריגה בשוגג בניסיון שוד שהשתבש ונשפט לעוד 13 שנים בכלא תשעה חודשים לאחר שחרורו הקודם. רוזייר עדיין שומר על קשר עם אביו. "הרגשתי בנקודה מסוימת שאני לא מסוגל לספר שום דבר לאף אחד מלבדו", רוזייר אמר. "אני יכול לספר רק לו דברים שקורים בחיים שלי, וזה היה די מוזר עבורי, אבל ככה זה בדיוק מה שהיה".

אביו של רוזייר סוף סוף זכה לראות אותו משחק באופן אישי בסתיו האחרון מספר חודשים לאחר שחרורו ממתקן המעצר לייק ארי.

"לאחר חמש עשרה שנים, הוא משתחרר עכשיו, ואני בעסק הזה שאני נמצא בו עכשיו ואני מרגיש כאילו הוא מבורך", רוזייר אמר. "הוא עבר כמה דברים, אבל זה כאילו הוא חזר להיות צנוע ועכשיו יש לו בן שם בחוץ שבאמת מנסה לעשות דברים עבור המשפחה, ועבור עצמו, ככה שאני מרגיש שהוא יודע שעליו לאסוף את עצמו. אני מרגיש שראשו מסודר".

"ואתה יודע, זה אבא שלי. בסופו של יום, אני לא עושה את הדבר הזה של 'הוא לא היה בסביבה במשך כל חיי, אז לעזאזל איתו'. הוא לקח החלטה, והוא היה צריך לחיות איתה. אני די בטוח שאם הייתה לו את הבחירה להיות נוכח בחיי בנו, הוא היה עושה את זה. אני לא מכבד אנשים שלא בכלא ולא נמצאים בחיי הילדים שלהם. רק אומר, הוא היה חייב ללכת לכלא. הוא וידא שאני אגיע לבקר, וככה זה היה".


אם היעדרותו של אביו, אמו וסבתו נכנסו פנימה למלא את החלל.

"הם היו הנכדים שלי", אמנדה טאקר אמרה. "יש לי תשע עם שתי סבתות, ואני אותו הדבר היום".

כאשר בתה בת ה-15, ג'ינה, התקשתה עקב צירים ממושכים, טאקר נשאלה על ידי הרופא האם להציל את בתה או את נכדתה. אמנדה עזבה את החדר כדי להתפלל כאשר כומר שאל למצבה. את לא צריכה לבחור ביניהן, הכומר חזה.

היא לא.

טרדסיה, אחותו הבכורה של טרי, שקלה רק שני פאונד, ו-14 גרם בלידתה ולא הייתה מסוגלת לנשום ללא מאוורר. היא נשארה באשפוז למשך מספר חודשים.

היא אובחנה עם שתוק מוחין, וגברה על התחזיות שהיא לא תצליח לחיות מעבר למספר שנותיה הראשונות. ג'ינה, טרי ובי ג'יי קרטר, האח הצעיר, לעתים תכופות עושים לה שק קמח. הם שומרים אחד לשני על הגב. החיים עדיין מציבים מכשולים יומיים אבל גם בעיות בעלות פתרון – כמו הזמן בו טרי לא היה מפסיק להציק לה. "אני אפילו לא זוכרת מה זה היה, אבל מה שהוא עשה, הוא היה מציק לי, בגלל שאני לא בחורה אלימה", טרדסיה אמרה. "אני פשוט נשברתי, והכיתי אותו עם בקבוק פרינגלס, ואני לעולם לא אשכח, הוא היה צריך לאסוף את כל הפרינגלס מהרצפה".

היא צוחקת. "אני לא מאמינה שהוא סיפר לך את הסיפור הזה. אבל הוא לא סיפר לך על הפעם ההיא שהוא השאיר אותי במיטה העליונה של מיטת הקומותיים במשך שעות, נכון?"

ג'ינה הטיפה להתאוששות מהירה עבור ילדיה. טרי התאמן על זה. הוא היה ילד היפראקטיבי לפני שמצא מקלט במרכז הקהילתי. הוא היה זורק לסל, לא משנה אם הם היו למעלה או למטה. פעם הוא עבר מפוטבול לכדורסל ואז לבייסבול ולאחר מכן לכדורעף, ואז הכדורסל הפך להיות הספורט שלו. הוא התאמן על זריקות תוך כדי נפילה כמו הגיבור שלו, דווין וויד – ונפל מספיק חזק על הפרקט כדי להפחיד את אמנדה. הוא הצטרף לקבוצת AAU, נוסע למקומות מחוץ לאוהיו בפעם הראשונה.

"אני לחלוטין הייתי הבחור הכי עני בקבוצה, בפער", רוזייר סיפר. "שיחקתי עם הרבה ילדים עשירים. סבתא ואמא שלי מעולם לא היו יכולות להסיע אותי. אז, נהגתי תמיד לנסוע עם מישהו, ונהגנו לנסוע לדי סי, לכל מקום שאפשר היה לחשוב עליו. מעולם לא הייתי לפני כן מחוץ לעיר, אז זה היה כאילו, לעזאזל. התייחסתי לזה כאילו אני ב-NBA בתקופה ההיא. לכל עיר שנסענו אליה התנהגתי כאילו זה משחק NBA, וזה הזמן בו התחלתי לאהוב את הכדורסל".

הוא היה שרירי בגובה 7'5 בשנתו הראשונה בתיכון. הוא היה שחקן פותח בקבוצת הנערים וקלע 25 נקודות למשחק. "אני חושב שבחרנו את הילדים הלא נכונים לקבוצה הראשית", נזכר דני יאנג, מי שהיה אז המאמן הזמני של תיכון שייקר הייטס. "הבאנו אותו. בערב הראשון 16, ו-17 בערב השני. ומשם, האגדה שלו החלה".


דורות של משפחתו של טרי רוזייר מתקבצים בתוך ביתה של ג'ינה טאקר מספר מיילים מהמרכז הקהילתי. סלמון מתבשל במטבח. סרט מתנגן בסלון. מישהו זורק אל הסל העומד בחוץ.

טרי מתאר את התפאורה כסוריאליסטית, חלום אשר מתגשם במציאות.

הברכות מגיעות דרך שיעורים וסערות, ג'ינה מייעצת לילדיה.

היא מכירה זאת טוב יותר מרוב האנשים.

"יאנגסטאון?" ג'ינה, יושבת בפנים על ספה בצורת L, שואלת על העיר התעשייתית בה היא גרה ואשר נמצאת בערך 65 מיילים דרום מזרחית לקליבלנד. "הדבר הראשון שעולה בראש זה בית, שורשים, אלימות, רציחות. זה בית, אתה אוהב זאת. אני לא אחליף את זה. אני חושב שזה מה שעיצב אותי. יאנגסטאון מעצבת את האדם … שומרת, מורלית, כבוד. אבל אני סבלתי הרבה בגיל צעיר. אני אוהבת את זה, אבל הרבה דברים קרו. זה מושרש בי עמוק עם הכאב שלי גם כן, אבל זה הבית".

ג'ינה פשוט לא הייתה בטוחה האם היא רוצה שזה יהיה הבית עבור ילדיה.

"המגורים שלנו ביאנגסטאון עם כל האלימות, ידעתי שאני לא רוצה אותו או את הילדים שלי … [טרי] ראה הרבה כאשר היה צעיר. הוא היה בסביבה של אקדחים. אנשים שהיו מסביבנו היו נרצחים ביום שלמחרת. יש לנו הרבה חברי משפחה שאיבדנו בגלל תקריות אלימות של ירי".

היא לקחה החלטה לשלוח את ילדיה לגור עם אמנדה בשאקר הייטס, פרבר במעגל הפנימי של מעמד הביניים בקליבלנד. ג'ינה רצתה את ילדיה. היא גם רצתה להגן עליהם. הסתובבה שמועה שאנשים רוצים בפעולת תגמול על הפשעים של רוזייר סניור.

ההלוך ושוב יצרו קונפליקט בין האם לסבתא. בינתיים, טרי התקשה להבין מדוע הוא כבר לא יכול לגור עם אמו.

"הייתי שבורה", ג'ינה אומרת.

"הוא שנא אותי בגלל שהוא רצה לחזור חזרה ליאנגסטאון", אמנדה אומרת.

"אנחנו לא שנאנו אותך", ג'ינה מזכירה.

"ובכן, הוא לא הכיר משהו טוב יותר", אמנדה אומרת. "הוא דחה אותי. נהגתי לקחת שיעורי הורות של משפחת אומנה כדי להתמודד איתו בגלל שהוא לא אהב אותי. לא יכולתי להבין מדוע בגלל שאהבתי אותו ולא רציתי שהוא יחזור ליאנגסטאון בגלל כל מה שמתרחש".

"הוא היה מסיים בצרות", ג'ינה מציינת. "זה נדיר שבחורים שחורים צעירים מצליחים לעבור גיל מסוים ביאנגסטאון. זה היה מפחיד עבורנו. אני חושבת, אפילו שרציתי אותו בחזרה בבית, אני די התחברתי איתה בדעה הזו. רציתי את בני בבית, אבל כאשר אני מביטה על עכשיו, וכנראה שזה לא היה המהלך הטוב ביותר".

הסידור הזה השאיר את ג'ינה לחשוב הרבה פעמים על הנסיעות הבודדות שלה בין שאקר הייטס ליאנגסטאון. הביקורים אצל ילדיה השאירו אותה מבולבלת ומאוכזבת לגבי הצורה בה הדברים התהפכו.

"אני מניחה כי המסלול בו עברתי, הבחורים שאיתם בחרתי לעשות ילדים, כולם היו אלימים. הבנתי שזאת הייתה הטעות שלי … למה הוא היה חייב ללכת לקליבלנד".

"הייתי מאוד אמוציונלית. תמיד רציתי שהם יהיו איתי, [ואמי ואני] נטרנו טינה רבה בינינו בגלל שהיא נלחמה איתי על זה. הם מעולם לא נלקחו ממני, אבל היא נלחמה בי כאשר רציתי שהם יחזרו חזרה הביתה, ומעולם לא רציתי להילחם איתה בבית משפט לגבי זה. עכשיו כשאני מסתכלת לאחור, זאת הייתה ההחלטה הטובה ביותר. אני לא הבנתי את זה, לא חשבתי בצורה הזו באותה תקופה".

"אני אוהבת את אמי בכל מאודי, ואני יודעת שיש לה את האינטרס הכי טוב עבור ילדי. אבל … עדיין יש בינינו מעט טריז, כי יש בינינו מחלוקות מדי פעם לגבי זה".


ג'ינה טאקר צפתה כאשר הברוקלין נטס אירחו את בוסטון בעונה שעברה. היא הבחינה כמה בנה נראה מדוכדך. סימנים בלתי נראים לאחרים הם סימנים מובהקים עבור אמא. היא כבר ראתה לפני את רוזייר מביע תסכול על המגרש. אבל זה היה משהו שונה. הוא התקשה מהשדה באותו הערב, מחמיץ שבע מתוך שמונה זריקותיו כאשר ברוקלין המשיכו לניצחון בהפרש גדול. "כאילו הוא מאבד את זה", היא נזכרת. "ראיתי כאב, תסכול, אכזבה. פשוט הרגשתי את הרגע בעצמו, שהוא סיים".

היא שלחה לו הודעת טקסט לאחר המשחק.

Image result for terry rozier CELTICS twitter

"אני לא חושב שחייכתי, או סיפרתי איזו בדיחה באותו היום, רוזייר אמר. "וזה לא אני. אני תמיד מחייך. אני תמיד נהנה מהזמן וחי את הרגע. אבל פשוט הייתי מחוץ לזה באופן עקרוני, מתמודד עם הרבה. הרגשתי כאילו זה היה אחד מרגעי השבירה שלי. היו לי כמה מהם במהלך העונה".

בוסטון נכנסה לעונה שעברה עם ציפיות להיכנס לתוך הוואקום שנוצר מעזיבתו של לברון ג'יימס לאזור המערבי. הסלטיקס הצעירים הגיעו לגמר המזרח בשתי העונות האחרונות ועשו זאת ללא הכוח של הסופרסטארים שלהם.

רוזייר היה אחת מהסיבות לכך.

לפני הפלייאוך ב-2018, מאמן הסלטיקס, בראד סטיבנס, ביקר את רוזייר באחד הלילות בזמן שהוא התאמן על זריקות מאוחר בלילה. סטיבנס, רוזייר סיפר, אמר לו שהוא יכול לשחק טוב כמו כל אחד אחר ולקפוץ על ההזדמנות.

אני מוכן עבור זה, רוזייר חשב. אני חייב להמשיך עם המאבק. אם אכשל, אני אדע שנתתי את הכי טוב שלי, אבל כשלון הוא לא אופציה. להישאר מיושב בדעתך, להישאר בתוך הרגע.

הוא השיג ממוצעים של 16.5 נקודות, 5.3 ריבאונדים ו-5.7 אסיסטים למשחק באותו הפלייאוף והביא את בוסטון למרחק משחק אחד מגמר ה-NBA.

"לא ניסיתי לעלות גבוה מדי, אלא לתת לדברים להגיע אלי", רוזייר אמר. "לא לתת לדברים לרדת, כאשר זה לא הולך בדרך שלי. פשוט לנסות להישאר ממש באותו הרגע, וזה הסתדר עבורי. ואז הרבה אנשים שלו היו על הרכבת של טרי רוזייר, מדברים על כל השטויות האלה, קפצו פנימה. זה פשוט הדרך שבה אני הולך".

אבל הסגל משנה שעברה מעולם לא התחבר. שחקנים כמו רוזייר התבקשו להתאים את עצמם לתפקיד משני מאחורי הכוכבים, שעכשיו היו בריאים, קיירי ארווינג וגורדון הייוורד, וברגע ששחקן NBA מוצא את האור, קשה עבורו כשהוא מתבקש לכבות אותו. חוסר הוודאות לקראת הפיכתו של ארווינג לשחקן חופשי גם כן העפילה על הארגון.

התקוות העולות של בוסטון התרסקו למטה בסדרה מול מילווקי בחצי הגמר האזורי. רוזייר סיים את העונה הרגילה עם ממוצעים של רק 9.0 נקודות ב-22.7 דקות של משחק. התסכול שלו נשפך החוצה בראיונות מיד לאחר הפלייאוף.

"לא מצא חן בעיני כיצד הציבו אותי וכיצד השתמשו בי כאדם, שחקן ופשוט הרגשתי כי הדברים היו יכולים להיעשות טוב יותר, אפשר היה לטפל טוב יותר בצורה בה זה הסתיים עבור בוסטון ועבורי", רוזייר ענה כאשר נשאל מה השתבש בעונה שעברה. "הרגשתי כאילו הדברים יכלו להיות הרבה יותר טובים, וזה לא היה כך".


אין קו ישיר ל-NBA. רוזייר בוודאי חווה את מנת חלקו במעקפים, והוא למד כשהוא צופה באחרים מנווטים בשלהם. כמו אייזיאה תומאס, שלצידו טרי רוזייר שיחק בשתי העונות הראשונות שלו.

"אני פשוט מכבד אותו, כנראה יותר מאשר אני מכבד כל אחד אחר בליגה הזו, פשוט ראיתי זאת", רוזייר אמר. 

תומאס היה צופה בהקלטות, מבקר את עצמו על המטוס ולא משנה כיצד הופעתו הייתה במשחק.

"אני כנראה הייתי מתבדח עם כמה חברה אחרים, כמה מהשחקנים הוותיקים, כולנו התלוצצנו, אבל זה לא היה משחק עבורו", רוזייר אמר. "והוא נתן שידעו זאת שהוא לא משחק בשטויות, בגלל שזה נראה במשחק. רבע ראשון, הוא למשל היה שם איזה 13 נקודות, וזה היה כאילו, לעזאזל הוא הבחור הכי קטן שם, אבל איך הוא עושה זאת? אני די בטוח שזה הגיע מעבודה קשה וצפייה בהקלטות האלה".

למרות שהוא לא מצהיר על אכזבתו המוחלטת לגבי החלטת הסלטיקס לעשות טרייד על תומאס לאחר עונת 2016-17, המהלך השאיר עליו רושם שבלתי אפשרי היה להתעלם ממנו.

"אתה צריך שיהיה לך את המקום שלך בליגה הזו בגלל שהוא עשה הרבה עבורנו", רוזייר אמר. "הוא היה לוחם אמיתי, סלטיקס אמיתי. ניתוח של שש שעות בשן שלו, אחותו מתה, לשחק ביום שלמחרת, לקלוע 53 נקודות. השאיר את הלב שלו שם, בכה על המגרש וכל זה. כל דבר שאפשר לחשוב עליו, הוא קיבל זריקות לירך הימנית שלו לפני המשחק, מתעלם מהכאב".

"ראיתי כל כך הרבה, וזאת הסיבה שאני אומר, שאני לא מדבר על זה הרבה, אני פשוט מפנים את זה, ואני מנסה לנוע בצורה שבה אני צריך לזוז. עוזר לעצמי עם הדרך בה אני צריך להתמודד עם דברים, אבל אני לא אתן לאף אחד לעשות את ההחלטות שלי עבורי. אני לא אתן לאף אחד. אני אקבל כל מה שאני רוצה מזה. רק עם ההזדמנות בגלל שראיתי כל כך הרבה".

רוזייר שיחק במשחק כדורסל רנדומלי במיאמי לפני הטרייד עם חברי קבוצתו לסלטיקס, מרכוס סמארט וארווינג. "מי ידע שקיירי, יומיים לאחר מכן, יהיה בקבוצה שלנו?" רוזייר אמר. "זה די הכה בי ממש משום מקום".

רוזייר תייג את עצמו כאוהד של ארווינג לפני שהם הפכו לחברים לקבוצה. הוא המליץ לשחקן השנה הראשונה, ג'יילן בראון להנות לצפות בארווינג בכל זמן בו הסלטיקס שיחקו בקליבלנד.

"אני הולך לשבת ממש כאן ויהיה לי את המושב הטוב ביותר באולם, ואני הולך לצפות בו עושה את שלו", רוזייר אמר. "וככה הייתי כמו אוהד. אבל, זה ברור, עדיין רציתי שהסלטיקס ינצחו. אבל זה פשוט אני שאוהב את המשחק. וזה היה פשוט כמו, אה תנו לי לראות מה אני יכול לקחת מהמשחק שלו ולראות איזה סוג של אדם, לראות כמה הוא מחובר".

"הרבה אנשים לא יודעים איזה אדם נהדר הוא. הרבה אנשים חושבים שאני שונא את קיירי. והרבה אנשים חושבים שאני וקיירי לא בסדר אחד עם השני, אבל אנחנו מתכתבים, ושלחתי לו הודעה ממש לפני פתיחת שוק השחקנים החופשי. שלחתי לו את העיניים, והוא שלח לי עיניים חזרה, בעיקרון אתה יודע מה הולך לקרות".


הדיו טרם התייבש על החוזה החדש של בנה, אמרה ג'ינה קרטר, לפני שהטלפון שלה החל לצלצל.

"כולם איבדו את העשתונות שלהם לחלוטין מאז התפרסמו המספרים של החוזה שלו", היא אמרה. "יש לי אנשים, משפחה שאני לא מכירה, חברים, פשוט כולם איבדו את העשתונות שלהם. אנחנו משפחה מאוד צנועה. לעולם לא תדע כאשר תפגוש אותנו, שיש לי בן ב-NBA, בגלל שאנחנו מאוד צנועים וגם אנשים מאוד טובים. … הוא קיבל את החוזה שלו, והוא טרם הרוויח מזה אפילו לא דולר אחד. כולם רוצים חלק מזה מאיזושהי סיבה, וזה עצוב".

פאנל של קוראי האינסידייר של ESPN בחרו בסיין-נ'-טרייד של רוזייר כאחד המהלכים הכי מעוררי שאלה של הפגרה. אין בזה שום הגיון, רשם מישהו. מטורף, רשם מישהו אחר. סקר נוסף של ESPN עם 20 מאמנים אנונימיים, מנהלים וסקאוטים דירג את הרכישה של רוזייר כשלישית הכי גרועה של הקיץ, מאחורי אחרים שחיזרו אחריו – הקיץ בכללותו של הניקס והחתימה של ריקי רוביו בפיניקס.

"אני מקבל זאת", רוזייר אמר. "אני הולך לעבוד קשה ולהיות תחרותי, ואני יודע שהרבה אנשים הולכים להתאהב בי. אני יודע שהרבה אנשים שהיו להם דברים שליליים לומר לגבי, הם אוהדי הסלטיקס, ויש לי רק אהבה כלפי אוהדי הסלטיקס, אהבה עבור בוסטון. אני מניח כי הדברים פשוט הסתיימו בצורה לא טובה, ואתה יודע כאשר הדברים לא נגמרים בצורה טובה, כל דבר אחר שהתרחש קודם לכן מושלך החוצה מהחלון. כמו כל הזמנים הטובים".

"אני בעיקרון פשוט צריך שוב לעשות לעצמי שם, וזה בסדר. ככה אני רוצה את זה. זאת הצורה שזה אמור להיות".

רוזייר ציטט שורה של ג'יי זי. "הם אוהבים  אותך. הם שונאים אותך. הם אוהבים אותך שוב", הוא אמר. "זה פשוט הצורה בה הכל מתנהל".

הזדמנות מחכה לרוזייר. חוליית העידוד שלו תהיה נוכחת גם כן.

"אני מרגיש שהוא הולך להיות סופרסטאר בעוד כמה שנים", אמר אחיו, בי ג'יי. "הוא יהיה אול-סטאר תוך שנתיים מקסימום".

"אתה נותן לזה שנתיים?" טרדסיה שואלת.

טרי כבר מסתכל מעבר לזה, כיצד ההזדמנות הזו בשארלוט תעצב את מה שהוא יקבל בחוזה הבא שלו.

"אני אקרע את התחת כי זה מה שאני מכיר", רוזייר אמר. "אני רוצה לשבור את הבנק. אני רוצה את העסקה הטובה ביותר שאני מסוגל לקבל לאחר מכן, ככה שזה לא קשור לכסף. אני מרגיש שזה תמיד הולך להיות שם. אני מרגיש שאני בחור שמגיע לו הרבה, ואני הולך לקבל את כל מה שמגיע לי, אבל אני כבר בליגה במשך ארבע שנים ועבורי למעשה לקבל תפקיד של שחקן פותח, אני בכלל לא יודע מה לומר. אני יותר נרגש שאני יכול להראות את הכישרון שלי בכל ערב. אני יכול להציג את הכישרון שלי, להראות ממה אני עשוי. עבורי, זה מה שהולך להביא את כל מה שאני רוצה. שיש לי את ההזדמנות ללכת לשם ולהראות לעולם מיהו טרי רוזייר באמת".

לפוסט הזה יש 6 תגובות

  1. תודה רבה סמיילי, תרגום נהדר.
    אני מאמין ברוזיר, שחקן מצוין אבל אחוזים לא טובים מהשדה וחוסר יעילות בחלק גדול מהזמן.
    לא הכרתי את הסיפור שלו, פשוט מרתק

  2. הסיפורים שהאנשים האלו מביאים איתם… המון סימפטיה לבחור ולמשפחתו. אני גם די מבסוט שמי שמוציא את החבורה הזו ממעגל העוני הוא מייקל ג׳ורדן ולא דני איינג׳.

    1. 40% מהשדה, 3 איבודים על 4.5 אסיסטים, ומאזן קבוצתי די מחורבן, אני לא בטוח שהייתי מתאר את זה כעונה ממש טובה. בוא נגיד שאף אחד בבוסטון לא מתחרט שלא נתנו לו חוזה.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט