פרוייקט "שחקנים שאסור לשכוח" – מיטשל וויגינס / דובי עופר

מיטשל וויגינס – אבא של אנדרו וויגינס

אי שם בארץ רחוקה בשם אנגליה, במקום לא מוכר בשם קיימברידג'. השנה – 1952.

–          ווטסון, יש לי שאלה.

–          כן, הולמס?

–          אני לא הולמס, טמבל, ואתה לא סיידקיק של בלש אלא מגלה מבנה הDNA, יחד איתי.

–          ובכן, כן, קריק?

–          הקטע הזה שגילינו, עם התורשה דרך מולקולות, אתה חושב שזה עובד בכל מקרה?

–          כמובן קריק. בין אם אתה חיידק, צפרדע, קוף שימפנזה או ציפור דרור, התכונות מועברות לצאצאים דרך חומר מולקולרי בצורת סולמות ערוכים בסלילים…

–          כן כן, זה המודל שלנו. ועדיין, מה אם, נניח, יכולים להיות חריגים?

–          אני מכיר אותך, קריק, אתה לא סתם שואל. משהו מטריד אותך. ספר לי.

–          ווטסון, אני לא בטוח שמיטשל הוא אבא של אנדרו וויגינס.

(שיחה שלא באמת התקיימה, בין מגלי המבנה המרחבי של הDNA)

אי שם במחצית הראשונה של משחק 5 בגמר המערב של 86', בפורום מול הלייקרס, דהר ראלף סמפסון במדי הרוקטס אל הסל. כמה מטרים מהטבעת התערב במהלך איזה לייקר, וסמפסון סיבסב אותו באלגנטיות והמשיך לליי אפ קליל. אך אויה, החטיא ראלף. לפתע, בערך משום מקום, הגיח מספר 15 באדום צהוב, אסף את הכדור שהתגלגל על הטבעת והטביע בעדינות.

זה היה, פחות או יותר, רגע השיא בקריירה של מיטשל וויגינס, והיחיד המתועד. הקישור מכיל, בנוסף לריאיון הנרגש שהעניק מיטשל, ובו תודות עתוקות נשימה לכל מי שהביאהו עד ההלום ההוא, שני מהלכים בלתי נשכחים נוספים שהתרחשו באותו משחק – סל הניצחון של ראלף סמפסון, עם שוט מפורסם של מייקל קופר על הרצפה, לא מאמין, ומהלך נוסף של מיטשל.

במהלך המדובר מקבל מיטשל כדור במתפרצת, אינו מהסס מול מגן חותך בצהוב, וגם לא נרתע מניסיון החסימה של קופר, אחד השומרים הטובים ביותר בעמדתו. בסיבסוב, בנפילה, ממש מתוך כריעה, מיטשל וויגינס כ מ ע ט וקולע שתי נקודות. הוא נופל על הפרקט, אבל מתרומם ללא חת, בכוחות עצמו.

אלה היו 162 מילים על שני המהלכים המתועדים היחידים של מיטשל וויגינס.

והנה ההוכחה שהטביע לפחות פעמיים בקריירה.
מיטשל מול גולדן סטייט

מכל כוכבי הפרויקט, מיטשל וויגינס הוא הנידח, הזניח, הנשכח ובעל ההשפעה המועטה ביותר על תולדות המשחק. מבחינת תרומתו הוא אינו ראוי, ואני הראשון להודות בכך.

מצד שני, הוא אבא של אנדרו וויגינס.

על אנדרו וויגינס כבר נכתבו תילי מילים, ועוד ייכתבו תילי תילים. אנדרו וויגינס צפוי להיות אחד השחקנים הטובים בהיסטוריה, כך כותבים רבים. שני הפרטים היחידים שעדיין לא ראיתי בהקשר לאנדרו הם סיכום הקריירה הכדורסלנית של אביו, והזהות הכמעט מוחלטת בין שמו לשם של אחד מגיבורי הסיפרות המרתקים והמורכבים ביותר שהומצאו – אנדרו (אנדר) וויגין, של אורסון סקוט קארד.

האתר הזה הוא אמנם אחד המגוונים והאיכותיים, בעברית, אבל סיפרות יפה אינה מבין ענייניו, ולכן, התכנסנו כאן כדי לסכם את פועלו הצנוע והשפעתו המוגבלת של מיטשל וויגינס על הNBA.

מיטשל לי וויגינס נולד ב28 בספטמבר, 1959. את שתי שנותיו בקולג' העביר בפלורידה סטייט הצנועה, לה תרם מספרים נאים של 23 ו 9. ב1983 בחרו בו הפייסרס במקום ה23, ו-ויתרו עליו מיד לטובת שיקגו.

הלוגו. מיטשל וויגינס בפעולה

12.4 למשחק בעונה הראשונה לא שכנעו את הבולס להמשיך את הקשר, ומיטשל חתם בקיץ עם יוסטון. את הקו האחורי חלק שם עם לואיס לויד.

אוקיי, לואיס לויד. בעונה הקודמת כיכב לויד עם כמעט 18 למשחק. הממוצע נחתך בכמה נקודות כשהגיע מיטשל, עלה שוב, ירד קצת, ואז נעלם לשנתיים. אופס.

ומיטשל?

מיטשל דווקא התייצב על 16+ למשחק, בשלושת עונותיו ברוקטס, אבל היי..! גם מיטשל נעלם לשנתיים!

מיטשל ולואיס, naughty boys, איפה הייתם בין 87-89?

רמז…

בואו נחזור לתחילת הטור, אז חוגג מיטשל את 15 שניות התהילה שלו בריאיון נרגש. זה היה, כאמור, אחרי ניצחון במשחק חמש, לפני 4:1 על הלייקרס, ולפני הגמר מול בוסטון.

זוכרים "תאומי המגדל"? אולאג'ואן וסמפסון…  איזה צמד. אקים הצעיר, כבר אז סנטר אדיר עם 23.5, 11.5 ו3.4 חסימות, לצד סמפסון וברכי הפופקורן שלו עם 19, 11 ויותר משלוש מסירות למשחק. קלאסה של שחקן. טוענים שהיה "7-4. זה שווה ל2.23. קשה להאמין, אבל מה שאי אפשר להכחיש הוא שראלף סמפסון היה ה2.20 הזריז ביותר, עם הקלאסה הכי גדולה בהיסטוריה.  תקדישו לו ארבע דקות. לולא היה הול אוף פיימר היה שווה טור.

בכל מקרה, וויגינס ולויד, עם ג'ון לוקאס, היו הקו האחורי של הפרויקט המרתק הזה שהתייצב לגמר מול בוסטון הענקית של אז, שהגיעה עם מאזן עונה ביתי מופרע של 40-1. את המשחק הרביעי, ביוסטון, הכריע וולטון לטובת הירוקים ל3:1. בחמישי סמפסון הגדול פירק את סיסטינג הקטן והורחק, אבל ג'ים פטרסון נתן את משחק חייו והרוקטס  צמצמו ל3:2. בשישי הכל נגמר ירוק.

איך אפשר לא להכניס כזאת תמונה?
סמפסון עודר לסיסטינג את הלסת

ואיך מציינים את סיומה של עונה מוצלחת שבסיומה מפח נפש?  תלוי מי אתם. אני הייתי מעדיף לעלות על יאכטה לקריביים. מיטשל וויגינס ולואיס לויד העדיפו קוקאין. ובדיוק כמו שהזהירו אותנו כשהיינו קטנים, זה נגמר בבכי. לא דייוויד שטרן, אז צעיר ונחוש לבער את נגע הסמים מהליגה, יעבור על קוקאין בשתיקה. מיטשל ולויד, זוג שובבים, הורחקו לשנתיים. עבור לויד זה היה הסוף. הוא חזר ב89 למשחקים ספורים ביוסטון ופילדלפיה ונעלם. וויגינס, מצד שני, נלחם להשתקם. את שתי שנות ההרחקה העביר בCBA, ליגת המשנה של הימים ההם, וחזר ליוסטון לעונת הNBA הטובה ביותר בקריירה הקצרה שלו. עם 15.5 נקודות למשחק היה מיטשל שלישי רק לאולאג'ואן ותורפ (כן אפלטון, תורפ בתור לקבל טור…), בקבוצה מלאה שמות מעניינים – היו שם אריק "סליפי" פלויד, מייק מאמן הניקס וודסון, באק הפנתר הוורוד לימים אתם יודעים איפה ג'ונסון, ורנון מד מקס מקסוול, ואפילו אנטוני בואי. בואי שיחק קצת בניקס, לכן הוא "אפילו". אין שום סיבה מוצדקת אחרת.

את העונה סיימה יוסטון אחרי סיבוב פלייאוף אחד, קצר ועגום, מול הלייקרס, ומיטשל, מה אתם יודעים, שוב נתפס עם חומר אסור. וכן, זה עלה לו בעוד שנתיים.

ניסיון הקאמבק הבא של מיטשל היה בפילדלפיה. אחרי חצי עונה ו4 נקודות למשחק שני הצדדים הבינו את העיקרון ונפרדו. זה היה סיום דרכו של וויגינס, מיטשל, בNBA.

בערך עשר קבוצות ביוון, צרפת ואפילו הפיליפינים היו התחנות בשש השנים הבאות. נתונים מדויקים על התקופה הזו אין, למרות שלא יפתיע אותי אם מי מבין הקוראים זוכר אותו מבקר בארץ וקולע 20 על מכבי. בכל מקרה, בשנת 2003 פרש מיטשל וויגינס סופית במדי ההיט. Spearfish Black Hills Heat. הבנתם את הנקודה, נכון?

עוד טריוויה קטנה לפני סיום – ב1982 היה מיטשל שותף לנבחרת האמריקאית לגביע העולם. עשר שנים לפני הדרים טים, היו אלה שחקני מכללות שהגיעו. דוק ריברס היה שם גם הוא, בנבחרת שהפסידה בגמר לנבחרת הסובייטית של טקצ'נקו ומישקין על חודה של נקודה. והטריוויה? קלטו את זה – הקלעי השישי באליפות היה ג'יי טריאנו. ג'יי טריאנו הוא עוזר מאמן בפורטלנד, וגם… מאמן נבחרת קנדה!

הבן של מיטשל וויגינס ומריטה פיין, האתלטית הקנדית, הוא אנדרו וויגינס, קנדי. מ.ש.ל.

אז באמת, למה מיטשל וויגינס?

לא בזכות היותו הקלע המוביל של מכללת פלורידה סטייט בכל הזמנים.

לא בזכות בחירתו להיכל התהילה של הACC.

לא בזכות תרומתו המעטה לNBA. הפרט המעניין היחיד בה הוא הרחקתו לשנתיים עקב קוקאין.

אפילו לא בזכות היכללותו בקבוצה הנהדרת של יוסטון, לצד תאומי המגדל. לקבוצה הזאת אני חייב הרחבה, במסגרת הטור על תורפ. (דרך אגב, שלא אשכח, זוכרים את קרייג אילו, מקליבלנד… הטור על לארי נאנס, "הזריקה" של ג'ורדן… אז הוא היה על הספסל בקבוצה הזאת. 2 נקודות למשחק, אם אתם מתעקשים לחפור).

מיטשל וויגינס קיבל טור בפרויקט "שחקנים שאסור לשכוח" מסיבה אחת ויחידה – הוא אבא של אנדרו וויגינס, שאולי יהיה אחד מגדולי השחקנים בNBA. וזה, תודו, מעט שחקנים יכולים להגיד על עצמם.

תזכרו איפה שמעתם עליו בפעם האלף.
הבן אנדרו

אז בפעם הבאה שתפגשו גנטיקאי, והוא יתעקש להוכיח לכם שבילדים יש DNA מההורים, ולפיו נקבעות התכונות שעברו בתורשה, תשאלו אותו על המקרה המוזר של מיטשל ואנדרו וויגינס.  קריק הלך לשיר עם המלאכים ב2004, אבל ווטסון, המדען, לא הסייד קיק, עדיין חי ובועט. הוא בן 85, וישמח לשמוע את התשובה. במחשבה שנייה, תקראו את זה – http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%92%27%D7%99%D7%99%D7%9E%D7%A1_%D7%95%D7%95%D7%98%D7%A1%D7%95%D7%9F, ואז ותחליטו אם מתחשק לכם בכלל לדבר עם בן אדם כזה.

דובי

אנטומולוג, אגרונום, עובד סוציאלי ומטפל. גר בערד עם בת זוג + 3 ילדים, כלבה, וחיות.

לפוסט הזה יש 22 תגובות

  1. איזה קטעים, בדיוק אתמול חיפשתי את הספר בחנות ספרים משומשים ולא מצאתי.
    ד"א דובי, אמור לצאת בקרוב לאקרנים סרט המבוסס על המשחק של אנדר בכיכובו של הריסון פורד.
    ואני דווקא מאד אשמח לפוסט על ספרות יפה. אומרים ששיין באט'ייה מת על דוסטוייבסקי

  2. אין כמוך דובי. שאלו אותי פעם למה אני כל כך אוהב נ.ב.א ואמרתי שזה סוג של טלנובלה עם המון שחקנים והפוסט שלך די הזכיר לי את זה… שלוש אנקדוטות בהקשרי יוסטון :
    1. בהמשך לפוסט של דנסקי עד כמה שאני זוכר ומצאתי סמפסון הוא סנטר שהמריא כבר בעונתו הראשונה כמעט לשיאו. לא כך ?
    2. מי זוכר / יודע איך קרה שיוסטון קיבלו שתי בחירות דראפט ראשונות (שנה אחרי שנה) שבעקבותיהן נולדו תאומי המגדל ?
    3. ליוסטון תמיד הייתה חולשה למגדלים נבחרי דראפט ראשונים (מתוך ארבע שהיו להם נבחרו שלושה סנטרים – השלישי היא מינג) והשנה הביאו את סופרמן שכבר הודיע שישחק בעמדה 4 לצד אסיק ב 5, שוב בונים מגדלים…

  3. "מיטשל לי וויגינס נולד ב28 בספטמבר, 1959. את שתי שנותיו בקולג' העביר בפלורידה סטייט"
    לפי חישוב שלי, מדובר בשנת 1979 בערך. היה נהוג ששחקני מכללות יוצאים לדראפט כבר כעבור שנתיים? חשבתי שנשארו 3 שנים (לפחות).
    מישהו יודע לספר את ההסטוריה של עזיבת המכללות בטרם עת?

    1. אבל דנסקי, הוא נבחר בדראפט 83', כלומר היה בן 24., תוריד שנתיים, נכנס לקולג' בן 22.
      נשמע כמו מספרים סבירים סך הכל.

  4. דובי, לא האמנתי שאי פעם אלמד משהו חדש על ה-NBA, ועוד מישראלי. והנה, למדתי דברים חדשים היום שלא ידעתי, ועוד כתובים בפוסט נפלא!
    תודה.

  5. מחממים את הלב, בחיי. ההנאה שלכם שווה הלילות שאני מקדיש לכל כתבה.

    אבל אני חייב להיות קטנוני, כי התאמצתי על זה… ראיתם את התמונה של וויגינס שקראתי לה "הלוגו"? קלטתם את הדימיון ל"לוגו" ואת הדקויות? במקרה?

  6. post nehedar dubi. Whenever I see you wrote something I immediately click to read.
    Hana'a Tzrufa.

    One thing about the name – my professor for flames and explosions, here in Canada (!!), is called Andrew Higgins

    1. תודה רבה! התאפקתי לא להכניס קישור לפרק של סאותפארק על קנדה… נראה שאנדרו עוד ייתן לי הזדמנויות בעתיד.

      בכל מקרה, המלצה חמה רותחת על המשחק של אנדר ועל הספרים הבאים בסדרה…. רק לידיעה, אנדר בספר השני משמש "קול למתים" . האופן שבו הוא עושה את זה משמש במידה רבה קו מנחה בכתיבת הטורים בפרויקט .. אם כי אורסון סקוט קארד מקפיד הרבה יותר ממני על שפה נאותה ועקרונות ספרותיים בסיסיים, כמובן

  7. דובי אני מתרגש. אתה בטוח תעשה לתורפ את הכבוד המגיע לו 🙂
    תאומי המגדל אף פעם לא הביאו אליפות ד"א, רק אחרי שסמפסון פרש (ואיזה קירח מניאק לקח חופשה) הצליחו להביא אליפות.

    1. אני מנצל את זה שהילדה שוב העירה אותי באמצע הלילה ובעצם רק אנחנו פה כדי להתוודות…. יש מצב שאני שוב מקפיץ את תורפ אחורה בתור.
      העניין הוא שפתאום נתקע לי בראש טרי קאמינגס.
      קאמינגס התחיל בקליפרס והחזיקו בשבילו מכונת החייאה על הספסל למקרה שהוא ימות פתאום באמצע משחק. כל זה מתבשל לי לפיסקה כל כך מגניבה שאני פשוט לא מצליח להתאפק…
      אבל אני מבטיח להקדיש לתורפ את הטור שהוא ללא ספק ראוי לו

כתיבת תגובה

סגירת תפריט