חוויות מחדר ההלבשה / סתו נמש

חלק מתהליך קבלת אקרדיטציה של עיתונאי למשחק הוא מייל מלא בהנחיות ונהלים. החלק הארוך ביותר הוא על ההתנהגות בחדר הלבשה. אסור לצלם, אסור לבקש חתימות, חובה להתנהג בצורה נאותה לא ולא ולא. מיותר לציין שטירון כמוני שואל את עצמו אז מה כן?

חדר ההלבשה נפתח לתקשורת 75 דקות לפני תחילת המשחק למשך 45 דקות, כאשר אתה רשאי לדבר עם מי שאתה רוצה והם חייבים לענות. מידת העניין שלהם זה כבר סיפור אחר. אבל לפני שאגיע לשאלות שלי ולשיחות שלי עם שחקנים, אני רוצה לפרט לכל מי שלא היה בחדר הלבשה בחייו (עד ליום שני זה כולל אותי) מה הדינמיקה שם.

הגעתי לסטייפלס סנטר כשעה וארבעים וחמש דקות לפני המשחק, כאשר חלק מהשחקנים מתחממים על הפרקט וחלק נמצאים בחדר ההלבשה. חדר ההלבשה מורכב משני אזורים: חדר ההלבשה ומתחם אחורי אליו אין כניסה. השחקנים יוצאים ונכנסים מהחדר המרכזי כל הזמן. בחדר עומד בחור שתפקידו להביא דברים וכשאני אומר דברים זה יכול להיות גרביים, סנדוויץ', טאבלט, באמת כל דבר ששחקן מבקש הוא מביא. את הבקשה המוזרה ביותר ששמעתי שהופנתה אליו אתן אח"כ.

החדר המרכזי מאוד מבולגן. מגבות, גרביים וגופיות זרוקות בכל פינה. בצד אחד קולר מלא קרח ובקבוקי שתייה, בצד אחר מסטיקים מכל סוג שאפשר לדמיין.

כאשר נכנסתי ישבו שם ג'ארד דאדלי, אייברי בראדלי, קוסטאס אנטדקומפו, טאלן הורטון-טאקר וקווין קוק. דאדלי היה הכוכב של החדר כשהוא מדבר בלי הפסקה, בזמן שהאחרים היו בטלפון או עם אוזניות, דאדלי ריכז סביבו כ-3 כתבים (אני ביניהם) ודיבר על הדינמיקה של הקבוצה, על השילוב של וותיקים וצעירים ועל קדם העונה שאיפשר לשחקנים להתבלט.

בזווית העין זיהיתי שאייברי בראדלי הוריד את האוזניות וישר ניגשתי לדבר איתו. כשהוא שמע שאני מישראל הוא ישר התעניין ושאל מאיפה אני (כפר סבא. "don’t know that place") וניסה להיזכר ביחד איתי בשם של מסעדה גדולה ומפורסמת שהוא מאוד אהב בתל אביב (לא הצלחנו). בראדלי סיפר שהוא זוכר לטובה את החודש בירושלים והופתע לשמוע שקטש מאמן את הפועל ירושלים, אחרי שאימן אותה גם בתקופתו של בראדלי. הוא בחן אותי ושאל אם ידעתי שקטש נבחר על ידי הניקס ואני תיקנתי אותו שהוא לא נבחר, אלא היה אמור לקבל חוזה בעונת השביתה. הוא אישר שאני צודק. הוא ביקש ממני לא לכתוב את העובדה שלדעתו קטש הוא גדול הכדורסלנים הישראלים מחשש לביקורת עליו (מצטער אייברי, אבל אני לא יכול להשאיר משהו כזה בחוץ).

אח"כ הצטרפו כתבים נוספים ובראדלי סיפר איך העונה לראשונה מזה הרבה זמן היה לו מחנה אימונים מלא, הוא מרגיש בכושר מצוין ומאמין שיהיה לו תפקיד גדול וחשוב בקבוצה.

ואז נכנס לברון ג'יימס לחדר. אני לא יודע אם זה היה בראש שלי או באמת, אבל הייתה הרגשה שכולם עוצרים את מה שהם עושים. הוא הלך ללוקר שלו, חיפש שם משהו ולא מצא, הלך ללוקר של רונדו (שלא היה שם) חיפש וגם לא מצא ואז הזמין אליו את הבחור של הבקשות, לחש לו דבר מה באוזן ונכנס להתקלח.

כשהוא חזר, הבחור הגיש לו מסרק לזקן (בעיני זה מוזר יותר מאשר זה שלברון ביקש ממנו לבדוק אם מישהו שהוא מכיר הגיע למשחק). לברון סירק את הזקן היטב וזרק לאוויר שזה משחק שמשודר ב-ESPN. ג'יימס חייך, לקח קופסה עם קצת פירות, וחזר לאחד החדרים האחרים.

בין לבין אליסון באגלי, האחראית על הקשר עם המדיה הציגה את עצמה בפניי, שאלה אותי מאיפה אני ואיחלה לי שנה מוצלחת.

רגע השיא של חדר ההלבשה היה כחמש דקות לפני סיום זמן השהייה של העיתונאים, כאשר ג'אבל מגי נכנס, הוא שר לעצמו משהו (עם אוזניות גדולות על האוזניים), נשכב על הרצפה ועשה לעצמו סוג של מסאג' עם מכשיר שהורגש בכל החדר. הבחור נראה נהנה מכל רגע. הוא זרק קריצה לקארוסו, התבדח עם דאדלי ונראה שמח.

כאן נגמר הזמן שלנו. יש משהו גדול מהחיים בשחקנים האלה, או שזה רק אני שמאוד מתרגש כי בכל זאת אני יותר אוהד מעיתונאי. אבל גם הוותיקים יותר מתייחסים אליהם כמשהו יותר מיוחד.

אם לפני המשחק האווירה הייתה נינוחה, היה אפשר לגשת חופשי לשחקנים ואפילו לנהל איתם שיחה, ב-15 דקות של סוף המשחק האווירה הייתה של גן חיות. קודם כל, עיתונאים קבועים שמסקרים את הקבוצה נכנסים ראשונים ושואלים ראשונים כשאחריהם, כל השאר. מייק טרודל, שדר הקווים של הערוץ שמשדר את הלייקרס כאן באל איי, הוא תמיד הראשון לשאול שאלות. אני והאחרים שמזדמנים נדחקים לסוף התור ובמקרה הטוב מצליחים לשמוע ולראות את הראיון. הטירוף סביב לברון הוא בלתי ניתן לתיאור כשהיו מצלמות ועיתונאים שחיכו מול הארון הריק שלו עד שייצא להתראיין וויתרו מראש על האחרים, אפילו על דייויס.

הולכת להיות עונה מאוד מעניינת ללייקרס, הרבה זמן לא שיחקו כאן בלייקרס 2 כוכבים ברמה של לברון ודייויס וזה בהחלט מורגש.

לפוסט הזה יש 7 תגובות

  1. נחמד מאוד.
    מרואיין סיפר לך משהו אוף רקורד ואתה בכל זאת מפרסם? LOL.
    תיזהר לא לעשות דבר כזה בהמשך, אם אתה מתעסק ברצינות במקצוע הזה, או במקצוע אחר עם חובת אמון ושמירת סודיות (טכנולוגיה, משפטים, הון, פסיכולוג וכו'). גם אם "קשה להתאפק".

  2. יופי סתיו
    לא יודע אם ראית את השיחה בן לברון לדריי גרין במהלך המשחק.
    אני הייתי שואל אותו על מה הם שוחחו. זו נראתה שיחה מאד פיקנטית…

כתיבת תגובה

סגירת תפריט