ספורט מעולם אחר או The Fiend is gonna kill you! / מתן סרי

מתן, בן 21 וגר כרגע בתל אביב, בעל תואר ראשון במדעים מדוייקים. חובב ספורט מושבע מגיל צעיר, כשהכדורסל הוא האהבה הראשונה והגדולה שלי.

רציתי לכתוב על ענף ספורט שלא זוכה לטעמי למספיק סיקור תקשורתי בארץ, וחבל. בנימה אישית – העניין הוא שיש יותר מדי כאלה. במקום לחשוף את הצופה הישראלי לעולם ספורטיבי הרבה יותר רחב ממה שהוא מכיר, התקשורת בארץ מעדיפה להתמקד בכמה ענפים "נבחרים", להפציץ בכותרות על נושאים שוליים ולא מעניינים (ולעתים גם רכילותיים) ולהתעלם כליל מסוגי ספורט אחרים שראויים להערכה, או לכל הפחות להכרה. אבל זה עניין לפוסט אחר.

לאחר התלבטויות, בחרתי לכתוב על אחד מהאהובים עליי – היאבקות מקצוענית, ואם להיות יותר ספציפי על בריי וואייט, הנושא הכי חם ומדובר כרגע בעולם ההיאבקות. אבל רגע לפני שניגש לזה, כמה מילים על היאבקות מקצוענית באופן כללי.

כן, אני יודע שזה מבויים, ותאמינו לי שגם מעריצי ההיאבקות המודרניים יודעים את זה. אבל כל מי שיוצא כנגד הענף הזה בטענה הזו פשוט מפספס את הנקודה. האם אתם נמנעים מסרטים וסדרות גם כי הם מבויימים? כמובן שלא. אנשים מתחברים לענף הזה בגלל המכלול שהוא מביא איתו, שאין בו שום קשר לעובדה שהוא מבויים. המתאבקים הם שחקנים (מודה שלא תמיד מוצלחים) ואתלטיים (הרבה יותר מוצלחים!) כאחד, שמסכנים את גופם תוך הפגנת יכולות מדהימות. יחד עם יצירת קווי עלילה ופרומואים מלהיבים שמסתכמים בקרב שמנוהל היטב, מדובר באחד האירועים המטריפים ביותר שאוהד ספורט יכול לחוות.

לאחר ההקדמה ניגש לעניין. בשבוע האחרון עולם ההיאבקות רועש וגועש בגלל אחד מאירועי ה"פיי-פר-ויו" הגרועים שנראו בשנים האחרונות, ובעיקר בגלל הסיום שלו, בו הקרב בין סת' רולינס, האלוף האוניברסלי המכהן, ובריי ווייאט מיודענו, הופסק בגלל החלטת שיפוט מעוררת מחלוקת. אבל ברשותכם נלך קצת אחרונה, כדי שנבין בכלל על מה מדובר.

בריי ווייאט (Bray Wyatt) היה עוד מתאבק מוכשר בקאדר המתאבקים הבלתי נגמר של ה-WWE. הוא החל את דרכו ב"נקסוס", אך זכה להכרה לאחר שהמציא את עצמו מחדש כ"בריי ווייאט"- מנהיגה הכריזמטי והמפחיד של משפחת ווייאט. זה המקום להסביר שחלק משמעותי מעולם ההיאבקות הוא הצורה בה מתאבקים משווקים. לצורך כך, מתאבק, או קבוצת מתאבקים אם הם מופיעים כזוג (Tag Team) או כקבוצה (Stable), משחקים דמות עם אופי מסויים. בסופו של יום, הדמות או הקונספט, בעלי תפקיד משמעותי בחיבור שלו אל הקהל ובמקומו בקווי העלילה.

משפחת ווייאט, שבבסיסה מונה 3 חברים (ווייאט, לוק הרפר ואריק רוואן), הייתה מעין כת שמנהיגה היה ווייאט ששבה בכישוף את חבריה. כך, הוא לכאורה שלט בהם והוביל אותם לעשות טרור בארגון. דמותו הייתה מרשימה למדי. אחת ה"כניסות" המצמררות ביותר הייתה של משפחת ווייאט, במהלכה האורות נכבו, ורק אור העששית של ווייאט, שעושה דרכו לבמה ומאחוריו נתיניו, מאירה את הדרך. כשלא היה משתתף בקרב, היה יושב על כיסא נדנדה חורק וצוחק צחוק שטן במהלכו. למעשה, ווייאט היה מסור לדמותו בצורה כמעט קיצונית, מה שהוסיף לחיבורה לקהל המעריצים. אנקדוטה מעניינת (וקצת מטורללת) שהוא הופיע בבית המשפט בתור הדמות שלו, כאשר נקרא למלא את חובתו בחבר המושבעים.

בריי ווייאט כורע על ברכיו, ומאחוריו משפחת ווייאט הרחבה. מימין לשמאל (למעלה): לוק הרפר, ברון סטרואמן, אריק רואן.

הקבוצה נחלה הצלחה גדולה. היא הייתה דומיננטית מרגע הופעתה, ובמהרה הופיעה באופן קבוע בתוכנית והתמודדה מול השמות הגדולים ביותר בארגון. "פיודים" ויריבויות מול הופיעו בזה אחר זה – ג'ון סינה, האנדרטייקר, "השילד", כריס ג'ריקו ועוד רבים וטובים. רוב הקרדיט הגיע לווייאט תודות לכריזמטיות שנשפכה ממנו, הכישרון שלו בזירה ויכולת הדיבור שלו במיקרופון. יחד עם זאת, עם הזמן קיבלו המעריצים את הרושם שווייאט הוא מסוג המתאבקים שמגיעים לבאר, אבל אף פעם לא שותים ממנה. אולי זה קשור לעובדה שבאופן טבעי, דמויותיהם של חברי המשפחה היו "נבלים", ולכן ההפקה כמעט תמיד ייעדה אותם להפסיד, אבל ככל הנראה זה היה יותר מזה. למרות שזכה לזמן מסך, ווייאט נתפס כמי שנכשל פעם אחר פעם ולא הצליח לזכות בתארים.

הקש ששבר את גב הגמל היה ה"פיוד" הכושל עם רנדי אורטון (המתאבק הפעיל הותיק, ואולי המזוהה ביותר, עם הארגון היום). זה החל בהצטרפותו של אורטון למשפחת ווייאט, ובמהלכו אורטון זכה ב"רויאל ראמבל" שמקנה לו זכות להתמודד ב"רסלמניה" מול אלוף ה-WWE המכהן. ווייאט זכה בתואר העולמי כדי לאפשר בגידה של אורטון בו, עד לקרב על האליפות ב"רסלמניה 33". זו הייתה הפעם הראשונה (והיחידה) בו ווייאט זכה בתואר כלשהו (להוציא את אליפות הזוגות), וסימל יותר מהכל את היחס שווייאט זכה לו בארגון, כשהפסיד את התואר לאורטון לאחר כהונה של פחות מ-50 ימים.

לאט לאט ווייאט איבד את הקרדיט שהיה לו, ובהתאם גם זכה לפחות זמן מסך. הוא דעך עד שנעלם לגמרי מהמסכים. גם הניסיון להמציא עצמו מחדש תוך ציוות עם מאט הארדי עלה בתוהו לאחר שהארדי נפצע, וממילא לא זכו להתלהבות להם ההפקה ציפתה מהקהל. למעריצים לא הייתה ברירה, ווייאט הוכרז (לא בצורה רשמית כמובן) על ידיהם כמתאבק "קבור", שעל אף הפוטנציאל העצום שלו הקריירה שלו נגמרה.

ואז, לפני חצי שנה, הוא חזר. וואו, איך שהוא חזר. אני מודה שבהתחלה לא הבנתי מה אני רואה. במשך מספר פרקים הופיעו טיזרים המציגים בובות אפלות, כמו בסרט אימה, כקטעי מעבר בין קרבות. לבסוף אלה קיבלו תפנית משעשעת כשווייאט חזר למרקע כמנחה תוכנית לילדים, שנקראה FireFly Fun House, כשהבובות הכבר לא (כל כך) אפלות מופיעות לצידו (בסגנון קישקשתא, לקשישים שבינינו). הקטעים הללו היו ביזאריים למדי, ובמהלכם ווייאט ניסה לרמוז על מחיקת עברו ופתיחת דף חדש. לא התחברתי לדמות החדשה בהתחלה, אך מהר מאוד חזרתי בי, וכמוני שאר קהל המעריצים. דעת המעריצים התחזקה כשהתגלתה דמותו של 'הפינד' (The Fiend) – האלטר-אגו הדמוני של ווייאט.

בריי ווייאט כמנחה תוכנית ילדים משמאל, ו'הפינד' השטני מנגד מימין.

'הפינד' הכניס מימד של אימה ל-WWE כמו שרק מעטים לפניו הצליחו, וביניהם 'האנדרטייקר' ו'סטינג'. בתחילה הופיע בסרטוני ה- FireFly Fun House בעודו משתלט על ווייאט, ולאחר מכן גם נכנס לזירה. כניסותיו הראשונות לזירה היו בתקיפת מתאבקים אחרים, חלקם אגדות של התעשייה. האורות היו נכבים וצרחות מוקלטות נשמעו ברקע. האולם כולו נכנס להלם ולחרדה לקראת הצפוי לקרות. משום מקום 'הפינד' היה מופיע מאחורי הכוכב חסר האונים, וחונק אותו עד לעילפון, במהלך שהיה מזוהה עם 'מאנקיינד' האגדי (למרבה האירוניה, מיק פולי, שהיה מגלם את 'מאנקיינד', היה הראשון להיות מותקף על ידי ווייאט).

בריי ווייאט הוכרז כדבר הכי חם בעולם ההיאבקות המקצוענית. בתגובה, (לא אופיינית, יש לציין) ההפקה תסרטה לו קרב על האליפות האוניברסלית מול האלוף המכהן, סת' רולינס. הקרב תוכנן לאירוע "גיהנום בכלוב" (“Hell in a Cell”), ונקבע שיתרחש, איך לא, בתוך כלוב. הציפייה לקראת הקרב הייתה עצומה, ובפי כל האוהדים בקשה אחת להנהלה ולוינס מקמהון– "אל תהרסו את זה". הרבה זמן לא הייתי עד לקונצנזוס כל כך רחב בקרב חובבי הענף. כולם היו בטוחים שההחלטה ההגיונית היחידה היא לתת את החגורה לווייאט בסוף הקרב, על אף ההערכה הרבה לרולינס. גם אם זה יהיה "קרב מעיכה" (נשבע שלא הצלחתי לחשוב על תרגום יותר טוב) שנוגד לחלוטין את אופי דמותו של האלוף. גם אם זו תינתן לו אחר כך כהונה קצרה. הפסד, כך כולם סברו, ימוטט לחלוטין את המומנטום של ווייאט ויהרוס (שוב?) את הדבר הכי טוב שיש ל-WWE כרגע בידיים. אבל נחשו מה? הם הרסו את זה.

ההתחלה דווקא הייתה מבטיחה, ואני באופן אישי לא ראיתי טיפול כל כך מקורי בדמות לפני כן. מיד עם הופיעו של ווייאט בזירה התאורה שינתה גוונה לאדום, וברקע הושמעו קולות מצמררים. התנהל קרב די עיקש וארוך, עד לסופו מעורר המחלוקת. הוא הסתיים בסדרת "פינישרים" ארוכה שביצע רולינס ביריבו, אך ללא הצלחה להכניעו. משאיבד את עשתונותיו, תפס רולינס פטיש והתכונן לחבוט בפניו המכוסות בכיסאות ובסולמות של וויאט השכוב. ברגע זה החליט השופט להכריז על הפסקת הקרב, וצוות טיפול נמרץ מיהרו לזירה, לטפל בשד השכוב ללא ניע. פתאום, התעורר 'הפינד' כאילו קם מקברו וביצע עליו את מהלך החניקה. אבל זה כבר לא הזיז לאף צופה באולם.

ברגע זה, הקהל הרגיש שהארגון שוב פישל ויורק להם בפנים. הסיומת הכל כך מאכזבת לקרב ולאירוע כולו שברה את רוחו. קריאות בוז וצעקות מחרישות אוזניים נשמעו, כאות מחאה על מה שעיניהם חזו כעת. הרוחות לא נרגעו במשך ימים לאחר מכן, והרשת געשה על הרגל שה-WWE שם לעצמו כעת. התוצאות של אותו מקרה יכולות להיות הרות גורל – אמונם של המעריצים נפגע אנושות, ההנהלה כבר לא בטוחה בעצמה וכעת חוששת לכוכבה הגדול ביותר, סת' רולינס, פניו של הארגון כיום. אולם יותר מהכל, וינס מקמהון פוחד מנטישה של קהל מעריציו ונהירה ל-AEW, הארגון הטרי והשאפתני, שפתאום מהווה איום של ממש על המונופול של הבעלים של ה-WWE בתעשייה. מי זה AEW אתם שואלים? זה כבר סיפור זמן לאחר.

רגע לפני סוף הקרב בין ווייאט לרולינס, כשהאחרון עומד להלום בפרצופו של ווייאט עם פטיש.

הערה: הכותב הוא חובב ספורט ממוצע, ואינו מתיימר להבין יותר ממנו לגבי הדברים שעליהם הוא כותב. אשמח להערות ולתיקונים, ויותר מזה גם לדעות נגד. אם אני כותב בצורה נחרצת זה רק כדי לעורר שיח כזה.

 

מילון מושגים למי שאינו מתמצא בעולם ההיאבקות המקצוענית:

אירוע "פיי-פר-ויו" (PayPerView) – ל-WWE קיימות 3 תוכניות שבועיות שהן הלחם והחמאה של הארגון. בכל חודש, הארגון מפיק אירוע "פיי-פר-ויו" במהלכו הפיודים מגיעים לשיאם בקרבות. מקור השם בכך שהתוכניות השבועיות משודרות כדרך קבע בטלוויזיה, ואילו אירועי ה"פיי-פר-ויו" דורשים תשלום נוסף. האירוע המוכר ביותר הוא כמובן "רסלמניה".

דמות "גיבור" (Face) ו"נבל" (Heel) – חלוקה של המתאבקים לטובים (גיבורים) ולרעים (נבלים) במטרה לזכות בסימפטיה של המעריצים ולחברם למתרחש. פיוד בדרך כלל ייערך בין גיבור לנבל.

כניסה (Entrance) – כשמה כן היא– הכניסה שמבצע המתאבק בהגיעו לזירה. החלק העיקרי שבה הוא שיר הכניסה שלו, ובדרך כלל יהיה ממאפייניו הבולטים. לרוב גם יתבצע איזשהו ריטואל קבוע במהלכה.

מתאבק קבור (Burried Wrestler) – מתאבק שאבד עליו הכלח, ולמרות שזכה לקרדיט בעבר כעת הוא לא מוצלח, לא משמעותי בקווי העלילה או נעלם כליל. אנקדוטה נחמדה- ג'ון סינה ידוע כאחד ש"קובר" לא מעט מתאבקים, שכן אחת הביקורות הקשות נגדו היא שלא מעט מתאבקים מוכשרים "נקברו" לאחר פיוד עמו.

פיוד (Feud) – יריבות בין שני מתאבקים (או בין שתי קבוצות מתאבקים). העלילה דורשת סיבה מעוגנת במציאות, כלומר יותר מקרב ללא הקשר, והפיוד כולל בתוכו כל מה שקשור ליריבות הנוכחית בין המתאבקים.

פינישר (Finisher) – המהלך ההרסני ביותר בארסנל המהלכים של מתאבק. מדובר במהלך שבדרך כלל לאחריו הוא יצליח להכניע את יריבו. כמו כן, מהווה את אחד מסימני ההיכר של מתאבק.

פרומו (Promo) – חלק מהותי בקו עלילה, ולמעשה כל מה שקודם להתכתשות הסופית בזירה. זהו הבילד-אפ שמכניס היגיון לקרב בין המתאבקים והופך אותו למעניין. בדרך כלל, כאשר משתמשים במונח מתכוונים ספציפית לקרב המילולי שיש במהלך הפיוד.

קרב מעיכה (Squash Match) – קרב שאורך יחסית מעט זמן בהשוואה לקרבות אחרים, ובו מתאבק אחד שולט ללא עוררין במתרחש בו. הקרב נגמר בהכרעה חד-משמעית, ומטרתו לבסס את הדומיננטיות של המנצח, ולעיתים אף את ה"לוזריות" של המפסיד.

פאקו

ממונה על איזור 51 בהופס.

לפוסט הזה יש 15 תגובות

  1. תודה רבה מתן, כתיבה מעולה על נושא שקרוב ללבי (עדיין עוקב, אם כי מסתפק בעיקר ביוטיוב ופה ושם ב-PPV מעניין).

    האמת שבהתחלה ממש דילגתי על הקטעי וידאו, עד שכמו כל אוהד הצלחות התחלתי לחבב את זה.

    באמת שחבל שסיימו את HIAC בצורה שסיימו, כשאין כל היגיון לסיים קרב שכזה בפסילה.

  2. איך לעזאזל הצליחו לגרום לאחת הדמויות המעניינות שנוצרו בליגה הזו ליפול כל כך? כאילו, הסברת, כן, ורנדי אורטון איכשהו תמיד נמצא שם בעין הסערה שקשורה להפלת מתחרים מוכשרים, אבל איך? ה-WWE ידועים בכך שאחרי כמה שנים הם בדרך כלל לומדים מהביקורת, אז אולי יש עוד סיכוי.
    .
    ותודה על הכנסת ההיאבקות לכאן בצורה טובה מאוד. מקווה שתמשיך, גם אם בעצמי אני כבר לא עוקב.
    איזה עוד ספורט מציג לראווה בצורה כל כך גלויה עולם מריטוקרטי, שבו הטוב והמוכשר מנצח בזירה בקרב שיוויוני, עולה למעלה בזעת אפו בלבד, אמריקה כמו שחלק רוצים שתהיה, אבל מאחורי הקלעים עומד תאגיד עולמי שקובע מי עולה לפי מי שמוכר יותר חולצות. אמריקה כמו שחלק רוצים שתהיה.

  3. מעולה מתן. עקבתי תקופה מסויימת אחרי הספורט הזה (בתקופת רייזר רמון, ברט הארט, טטאנקה וכל אלו). מצחיק שאתה כותב שהוא התמודד עם האנדרטייקר – נראה לי שעברו כבר 25 שנה מאז, והבן אדם הזה עדיין מתחרה.

  4. אוקיי חייב להגיד שבעיני זה לא ספורט מהרגע שאין תחרות אמיתית אבל אני חייב לשאול איך בגיל 21 אתה כבר אחרי תואר במדעים מדויקים?

  5. תודה רבה מתן.
    אני חזרתי לעקוב אחרי ה-WWE בשנה וחצי האחרונים אחרי הפסקה של כמה שנים.
    האמת שהאירוע עצמו התחיל ממש טוב עם הקרב הטוב מאוד אפילו של סאשה בנקס מול בקי לינץ, היה קרב ממש טוב והשיא של האירוע אכן היה הקרב בין הפינד לבין סת' ואני הייתי בטוח כמו כולם שהפינד הולך לנצח את זה, בפועל הוא ניצח את הקרב אבל בגלל הפסילה לא זכה באליפות.
    אני חושב שהם די פישלו בקטע הזה, מצד אחד הם לא רצו לקבור את סת' ומצד שני לא להוריד מהערך של הפינד, ולדעתי הם פגעו בשניהם קשה, כי גם סת' מאבד מהערך שלו וגם הפינד שבעיקרון ניצח והיה כבר בשיא, מתחיל לדעוך וגם בפרק האחרון סת' שרף לו בית הבובות שלו, מעניין לראות לאיזה כיוון יקחו את זה.

    תודה רבה על הטור, מקווה שתמשיך לכתוב.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט