פרוייקט "שחקנים שאסור לשכוח – לארי נאנס" / דובי עופר

 

לארי נאנס – The High Ayatolla of Slamola!

           אוקיי, בן, ספר לי מה אתה זוכר על אליפות הדאנק הראשונה בNBA.

          שוב, אבא? כבר דיברנו עליה. דוקטור ג'יי ניצח את תומפסון והאייסמן עם הדאנק מהעונשין.

          ילד, זאת האליפות של הABA  מ76'. אני  מדבר על הראשונה בNBA, מ84'. משתתפים הדוקטור, דומיניק, דרקסלר….

          טוב, פעם הבאה תבוא עם אחת יותר קשה. הדוקטור מהעונשין, מנצח את… דומיניק בגמר, דרקסלר נפל בחצי, סגור.

          אין דמי כיס השבוע. הדוקטור עשה את הקטע שלו מהעונשין, אבל המנצח היה טיישון פרינס.

          אבא, פרינס היה בן 4.

          כן, אז איך אתה קורא לשחקן של 6-9" ששוקל 95, ולובש 22 בגופיה כחולה?

          אני חושב שזה היה לארי נאנס.

  

הכפיל, טיישון פרינס

במקרה הזה הילד צודק, והטעויות של שניהם נסלחות. כשלאליפות הדאנק הראשונה בתולדות הליגה מתייצבים שניים, אולי אפילו שלושה, מגדולי המטביעים בהיסטוריה, צפוי שהתחרות תהיה סגורה לחברי היכל התהילה בלבד. דומיניק הגיע מצמרת קלעי הליגה, אבל נשר בחצי הגמר, יחד עם דארל גריפית, שאפילו לפרויקט לא נכנס. דרקסלר הצעיר גם לחצי לא הגיע.

גמר. האולם בדנוור רוחש ציפייה. בפינה אחת מחייך דוקטור ג'יי, על כל המשתמע. בשנייה ניער את אבריו המאורכים שחיף אחד, בן 25 מאנדרסון שבדרום קרוליינה, בשנתו השלישית בליגה, מי שתוך דקות יקבל את אחד הכינויים המגניבים בתולדות הליגה. מספר 22, מפיניקס, לארי נאנס. כן, הוא הכפיל של טיישון פרינס.

ראשון הדוקטור. סוג של ווינדמיל, הטבעה עוצמתית, מספיק ל47 (מתוך 50). נאנס אחריו, מרחף מתחת לסל, מטביע לאחור ל48.

עכשיו הדוקטור. ריצה, ווינדמיל אדיר מול הסל, עד עכשיו הכל תקין. אבל הכדור הולך לאחורי הטבעת ומשם לשחקים. 25. הלם בדנוור. מסביב קולות אכזבה וריח של הלם.

תקדישו לתקציר 2:44 דקות – http://www.youtube.com/watch?v=5E6Ahlwl1lo

נאנס מסתפק בשלושה צעדים, ניתור קליל ודאנק עדין ביותר, 39 בינוני. גם המראה מהעונשין ל50 לא עוזרת לדוקטור. הוא נשאר על 132. נאנס, ווינדמיל יפהפה לאחור, 47. סה"כ 134. הגביע לפיניקס. הכינוי לנאנס. מאותו יום הוא The High Ayatolla of Slamola, אלוף ההטבעות הראשון של הNBA.

וככה לוקחים אליפות הטבעות בשנות ה80.
נאנס מנצח את הדוקטור

ככה, רבותיי, מתקבלים לפרויקט שחקנים שאסור לשכוח. פרט טריוויה נשכח וכינוי מגניב אמורים להספיק. נאנס מוסיף לזה גם יעילות יוצאת דופן, חברות בחמישייה אדירה אך נשכחת, וחלק משמעותי מטרייד.

ועכשיו מהתחלה. לארי נאנס נבחר ע"י פיניקס במקום ה20 בדראפט 81', לשמש לצדו של דניס ג'ונסון, שבדיוק הפסיק להפריע לויני ג'ונסון בסיאטל. רואים איך כולם בפרויקט חברים?

העונה הראשונה הייתה סולידית ומטה, אבל אחריה, במשך 11 עונות, לא ירד נאנס מ16 נקודות ו 8 קרש למשחק, כשבשיאו זה 21 ו10. אצלי בפנקס קוראים לזה מנייה בטוחה.

חסימות? בשיאו 3 למשחק, לרוב 2-2.5. יחד עם חטיפה למשחק בקריירה, 2.5 אסיסטים ו55% מהשדה, מסתבר שהאייטולה של הדאנק היה לא רק מנתר אלא גם אחד מהשחקנים היעילים ביותר בתקופתו. אז איך לא זוכרים אותו? הסיפור הרגיל, שנות ה80, בוסטון, לייקרס, ג'ורדן… תשלימו לבד.

ב87', אחרי שש שנות תרומה, החליטו בפיניקס שג'יי המפריז הוא אמנם רכז  נחמד, ולצדו אמנם משחק רוקי לבן וחביב שמשלים הכנסה ככפילו של "הרזה", סטן לורל, כלומר ג'ף הורנסק, אבל קבוצה צריכה גם קצת סטאר פאוור בפוינט וכוח חסימה. כך נוצר לו אחד המשפטים המורכבים והבלתי מובנים שנכתבו בפרויקט, וגם הטרייד שיצר שתי חמישיות בלתי נשכחות.

פיניקס קיבלה את קווין ג'ונסון, ראש העיר סקרמנטו כיום ואחד הרכזים הנפלאים של שנות ה90, ואת מארק ווסט, סנטר מסיבי וחוסם אדיר. עם בחירת הדראפט שקיבלה בחרה פיניקס את דן מארלי, מועמד נצחי לפרויקט, ויחד עם הורנסק וטום 0-12 צ'יימברס, אז שחקן נפלא, הושלמה חמישייה אדירה. בהמשך יצטרפו נוספים, איינג' ובארקלי למשל, אבל אנחנו מדברים על המקור.

קליבלנד הגדולה של סוף שנות ה80. נאנס עומד במרכז, ליד הארפר, דוהרטי והוט רוד, לבנים ויושבים פרייס ואילו

לארי נאנס, יחד עם לארי סאנדרס, עבר לקליבלנד לשחק לצדם של, נא לרשום –

מארק פרייס, רכז לבן נפלא. פרייס לסטוקטון הוא כמו דורית ראובני, נו אופנס, לחווה אלברשטיין. כלומר נפלא בתחומו, אבל תמיד בצילה של האידיאה.

אתו רון הארפר, מרחף ענק עד שקרע את הצולבת, וגם ככה שחקן אדיר, שלמשך כמה שבועות אפילו היה בר השוואה לאלוהים.

קרייג אילו, בלונדי מתולתל, שומר ג'ורדן פנטסטי ולוחם ענק.

ג'ון הוט רוד וויליאמס, מחזיק בחוזה שערורייתי.

בראד דוהרטי, סנטר גדול, מגושם אך מלוטש, ומועמד לפרויקט בפני עצמו.

לארי נאנס נתן את מופע ה18-8-2.5 פלוס ריחופים והטבעות מדי ערב, פרייס את המסירה, הארפר את הדאנק והקליעה, דוהרטי אפילו יותר נקודות וקרשים מנאנס, אילו נשמה, טרי רולינס מהספסל חסימה והוט רוד וויליאמס אסף 26 מיליון דולר. כל אחד והתחביבים שלו. הם היו מהירים, חזקים ומלהיבים וב92 הגיעו לגמר המזרח.  מיותר להגיד מה קורה למי שמגיע בתחילת שנות ה90 לגמר המזרח. הניקס כשלו שם דרך קבע, ושנה אחת גם לקליבלנד הגיע לקבל מנה כפולה של אלוהים בשישה משחקים.

אבל רגע, אוהדי קליבנד באשר הם כבר פלטו אנחת רווחה. יקיריי המעטים, לא שכחתי. פשוט שמרתי את "זה" לסוף. זה, כלומר -"The Shot".

לפלייאוף 89 הגיעו הקאבס עם 57 נצחונות עונה סדירה, המקום השלישי במזרח ולא מעט ציפיות, עם החמישייה המדוברת. ג'ורדן, מנגד, הגיע מהמקום השישי, לא משהו. הסיבוב הראשון הגיע למשחק חמישי ומכריע, בקליבלנד. איזי, לא? אולי בפעם אחרת, כאן התייצב ממול אלוהים.

19 שניות לסיום, נקודה לקאבס, כדור לשיקגו. פיפן מול הארפר עושה את הקטע שלו ברגעים של סטרס – מעביר את החצי ומוסר לג'ורדן. על קשת השלוש, עם 40 נקודות, ומולו אילו. הטעייה, מרפק ללסת והבלונדי היסטוריה. ניתור. מולו לארי נאנס. שלנו. מתמתח, מנסה, אבוד לו. 42 לג'ורדן, נקודה לבולס.

פסק זמן, קליבלנד מוציאה, אילו נכנס, מטעה, זורק. נקודה לקאבס. 3 שניות לסיום. טיימאאוט.

דאג קולינס משרטט תרגיל. יכול גם לצייר סמיילי צהוב. אלוהים מהנהן והולך. השחקנים בוחרים מקומות על המגרש. כל פעם שאני רואה את הווידאו יש לי תחושה שהם בוחרים מקום לפי הנקודה שממנה אפשר לקלוט את ג'ורדן הכי טוב. תקראו לזה ריח של היסטוריה.

 ג'ורדן נעלם לאילו, משתחרר גם מנאנס. מקבל, מסתובב, עובר את אילו כמו סכין לוהט בחמאה רכה, כמו יתוש ברשת קרועה, כמו מלאך אלוהים בין ענני נוצה… שלושה צעדים, שני כדרורים, ממריא אנכית. אילו ממריא אופקית, אחריו. ג'ורדן עולה, מתרומם, ואז ממשיך לעלות. אילו מאבד גובה, נוחת, מסתובב בייאוש רק כדי לראות את ג'ורדן בדיוק מגיע לשיא הגובה, משחרר זריקה. מייד מנתר שוב, הפעם בגב לסל, מאגרף באוויר פעמיים, לרגליו אילו, מקופל. שברון הלב המוחלט. הבולס מנצחים. סיבוב הבא מול הניקס.

ג'ורדן עולה, אילו יורד, נאנס צופה בעניין

איפה היה נאנס? משתתף בסצינה בתור אוהד קליבלנד בגופיה מספר 22, צופה מהצד. לא רגע שיא בקריירה.

 וזה ב ה ח ל ט שווה 7:39 דקות .

אז למה לארי נאנס?

מעבר לפרט הפיקנטי, אלוף ההטבעות הראשון בNBA, והכינוי המרהיב, לארי נאנס היה אחד משחקני הפנים היעילים בתקופתו. הוא גם היה שחקן הגנה אדיר וחוסם מצוין, שפרש, לא תאמינו, עם 2027 חסימות, שזה הכי הרבה לשחקן שאינו סנטר. בחלק של התארים, הוא היה אולסטאר שלוש פעמים ופעם בחמישיית ההגנה.

חשוב לא פחות, לארי נאנס היה העוגן ההגנתי של אחת החמישיות הטובות, המאוזנות והמלהיבות של תקופתו. חמישייה שלולא תקופת השיא של ג'ורדן, וקליעה אחת מפורסמת, יכולה הייתה להגיע רחוק הרבה יותר.

נאנס פרש במדי קליבלנד בשנת 94. בעונה האחרונה גירד ממוצע כפול בנקודות, יחד עם 7 ריבאונד, אבל שיחק מעט עקב פציעות, ובסוף העונה תלה נעליים בפעם האחרונה. הגופייה הכחולה מספר 22 תלויה במרומי האולם מאז 1995. יפה מצידם.

תזכרו אותו ככה. לארי נאנס בשחקים

איפה נאנס היום? באמת לא הצלחתי לגלות. בנו, לארי נאנס ג'וניור, הוא אותו שטאנץ בצורה ומשחק באוניברסיטת וואיומינג, מספר 22 כמובן.

 

דובי

אנטומולוג, אגרונום, עובד סוציאלי ומטפל. גר בערד עם בת זוג + 3 ילדים, כלבה, וחיות.

לפוסט הזה יש 26 תגובות

  1. אני זוכר את נאנס טוב-טוב. תמיד שקט, נחבא אל הכלים, אבל בעל ניתור אדיר. מי לא ישכח את הסל של מייקל? הדיפרסיה של הקאבס מורגשת עד היום.

  2. לארי נאנס היה סגן אתלטיק דירקטור בקלמסון יוניברסיטי (20 דקות מביתי כאן בגרינוויל), שם גם שיחק. אני נמצא באוניברסיטה כל כמה ימים כי קבוצת הפוטבול מדורגת 7-8 במכללות ואני קופץ לאימונים שלהם. אברר מה עם נאנס.

    1. רציני?? איך רק אני ביקורתי לעצמי?
      אחרי כל פרסום אני מחזיק בשיניים לא לערוך עשר פעמים.
      אם הקוראים מרוצים אני צריך פשוט לשבת בשקט ולהמשיך לכתוב.

      תודה בכל מקרה!

  3. אני קוראת שקטה באתר אבל אני חייבת הפעם להגיב. שאפו על הטור, על האינפו, ועל צורת הכתיבה. מעולה, מעולה ביותר!

      1. מצטרף לגמרי לברכות!

        עד היום פגשתי כאן רק מישהי אחת, שנזפה בי קשות שלא קראתי כמו שצריך טור שלך.
        אז גם מישהי, וגם מפרגנת זה תענוג.

  4. רוב תודות. משמח שיש כאן חובבי היסטוריה שמתעניינים גם במה שהיה ולא רק במה שיהיה. יש אפילו פתגם כזה.

    בעיקרון אמור היה להגיע איש לבן בפעם הבאה, אבל לפתע פתאום פרץ לחיינו אנדרו וויגינס, שאביו הוא מיטשל וויגינס. יתכן והטור הבא יוקדש לו, וייסוב סביב קשרי משפחה וגנטיקה.
    סורי מייק ג'מינסקי, לא היית צריך לחפור לי.

    ושוב, תודה שאתם קוראים, ותודה על הפרגון.

  5. תודה יקירים. החלטתי שזה כתוב טוב כמו שאמרתם.

    כשכתוב שלושה צעדים, שני כדרורים…. כדאי היה להוסיף אחד אלוהינו.

  6. תודה רבה על הפוסט, מהמקום הזה התחלתי לאהוד את הקאבס(הטרייד שהביא לקאבס את נאנס)

    לגבי קרייג אילו

    הוא היה הרבה יותר משחקן נשמה

    שחקן קלאצ' אדיר, קלע שלוש מעולה ושמור אדיר כמובן.
    זאת היתה תקופה שלקאבס היו שחקני שלוש מעולים(פרייס/אילו/סטיב קאר)

    1. נאנס מעולם לא היה קלעימצטיין מהשלוש. אם היאז הייתי מציין זו בדבריי ומביא את האחוזים שהיה 14.5% בעונה הסדירה ובפךייאוף זרק פעם אחת והחטיא.

  7. הדברים עליו ברשימותיי:

    מגדולי האתלטים והמעופפים והזוכה בתחרות ההטבעות הראשונה ב-84', יכולת התקפית מעולה וכולל מחצי מרחק, שחקן הגנה טוב מאוד ומשני החוסמים הטובים ביותר בכל הזמנים לשחקן שאינו סנטר לצד דאנקן (לדאנקן 2.35 חס' ב-36.8 דק' בעונה הסדירה שהם 2.3 ביחס ל-36 דק' ולנאנס 2.2 חס' ב-33.4 דק' בעונה הסדירה שהם 2.36 ביחס ל-36 דק' שזה יותר מלדאנקן, ובפלייאוף לדאנקן יתרון משמעותי יותר: 2.63125 חס' ב-39.8 דק' למשחק ב-160 מש' עד כה שהם 2.35 ביחס ל-36 דק' ו-2.633 ביחס ל-40 דק', ולנאנס 2.12 חס' למשחק ב-35.7 דק' שהם 2.13 ביחס ל-36 דק' ו-2.24 ביחס ל-40 דק'), ריבאונדר טוב וידע גם למסור. למעט עונתו הראשונה והאחרונה בכל שאר 11 עונותיו קלע מעל 16 נק' (ב-8 מהן מעל 17, ב-6 מעל 17.5 וב-5 מעל 19), קלט מעל 8 רי' למשחק וחסם מעל 1.5 חס' (ב-9 עונות מהן חסם 3-2 פעמים למשחק). בכל הקריירה השיג 17.1 נק' (54.6% מהשדה ו-75.5% מהקו), שמונָה רי', 2.6 אס', 0.9 חט', 2.2 חס' ו-1.9 אי' ב-33.4 דק' למשחק בעונה הסדירה כש ב-11 העונות הנ"ל קלע 18.3 נק', קלט 8.5 רי', מסר 2.8 אס', חטף פעם אחת, חסם 2.4 פעמים ואיבד 1.94 פעמים ב-35.44 דק' למשחק; 15.7 נק' (54.1% מהשדה ו-74.2% מהקו), 7.9 רי', 2.4 אס', 0.9 חט', 2.1 חס' ו-1.6 אי' ב-35.7 דק' למשחק בפלייאוף.

  8. נאנס הוא השני במספר החסימות (וגם בממוצע החס' כפי שהבאתי בדבריי) לשחקן שאינו ציר. הראשון הוא דאנקן שעד כה יש לו 2652 חס' בעונה הסדירה.

  9. לדובי – ברור שעשה! 🙂

    התקופה של נאנס היתה מאוד מיוחדת 🙂

    נדמה לי שזה יצא בערך בכיתה ח'
    (אני צעיר מסטיב נאש בשבוע)

להגיב על דובי לבטל

סגירת תפריט