דיון לשבת בערב: מי היא החמישייה היהודית הגדולה בכל הזמנים? / מנחם לס

בעקבות הפוסט של רון היום, והאזכרה של ארט היימן, החלטתי שהגיע הזמן לחדש את "חמישיית היהודים של כל הזמנים". הפעם האחרונה שעשיתי זאת היתה באתר הישן לפני איזה 8 שנים.

אז אתחיל מ-5 וארד ל-1.

סנטר: דולף שייז (בתמונת השער)

דולף היה סנטר בגובה 2.04 מ' שבגלל ערמומיותו, האינסטינקט הכדורסלני שלו, ומלחמתו העזה ללא ויתור, הצליח להתקיים בעשור של הסנטרים הגדולים ביל ראסל ווילט צ'מברליין וכל הענקים האחרים. הוא היה 12 פעמים אול סטאר ו-12 פעמים ALL NBA. הוא בילה את כל הקריירה בנשיונלס (שהפכו לפילדלפיה סיקסרס), ועם הסירקיוז נשיונלס הוא זכה באליפות ה-NBA כסנטר פותח כמובן. הוא אחד מ-50 האגדות שששיחק ב-NBA 16 שנים (1948-1964) כשב-15 מ-16 שנותיו הוא הוביל את קבוצתו לפלייאוף.

הוא פרש ב-1964 ומיד הפך למאמן הסיקסרס וזכה בתואר מאמן השנה ב-1964. הוא אימן גם את הבופלו ברייבס וזכה בזהב כמאמן נבחרת המכבייה. אני מאמין שארט היימן היה מוכשר ממנו ויכול היה להגיע להישגים אדירים אילו ראשו היה מוברג נכון. אבל נכון להיות ולהישגים, דולף שייז הוא היהודי מס' 1 כשרק לארי בראון מדגדג את הישגיו.

פאור-פורוורד: עמרי כספי

אני, לעצמי, חושב שהיו טובים ממנו, אבל לאף שחקן יהודי אחר במספר 4 לא היתה קריירה כזאת:

2005–2009Maccabi Tel Aviv
2006–2007Hapoel Galil Elyon
20092011Sacramento Kings
20112013Cleveland Cavaliers
2013–2014Houston Rockets
20142017Sacramento Kings
2017New Orleans Pelicans
2017Minnesota Timberwolves
2017–2018Golden State Warriors
2018–2019Memphis Grizzlies
2019–presentMaccabi Tel Aviv
Career highlights and awards
Israeli Super League champion (2006, 2009) Israeli State Cup winner (2006) Israeli Super League Sixth Man of the Year (2008) Israeli Super League League Quintet (2009

עבורי 10 שנים די פוריות – כמה יותר, כמה פחות – הן די והותר לשימו לפני כמה שחקנים שאילו הייתי מתחיל קבוצה הייתי בוחר לפניו: לו סילבר, ובנו של דולף – דני שייז.

סמול פורוורד – טל ברודי

גם כאן היססתי בינו לבין ארני גרנפלד, אבל החלטתי על ברודי – 'מיסטר בסקטבול' של ישראל, כי אילו בחר ב-NBA כקריירה במקום מכבי ת"א, הוא היה מגיע להישגים גדולים יותר מגרנפלד. גרנפלד היה שחקן טוב בהרבה משאתם יודעים. בכל עשר שנותיו ב-NBA (ולפני כן מדליות זהב בנבחרת ארה"ב בפאן אמריקן גיימס, ובאולימפיאדת 1976 במונטריאול. הוא ולארי בראון הם היהודים היחידים עם מדליית זהב בכדורסל באולימפיאדות, מלבד המאמן הרוסי היהודי). הוא היה שחקן הרבה יותר טוב מאשר אתם יודעים. וכמובן שאז התחילה הקריירה שלו – שאין להתגאות בה — כמנכ"ל ואז נשיא הויזרדס.

אבל אני בוחר בברודי.

השחקן שהיה אול אמריקן באילינוי, וניבחר מס' 12 בדראפט ויכול היה לפתח קריירה מפוארת ב-NBA בחר בישראל, ואת השאר אתם יודעים לא פחות ממני. הוא שיחק בנבחרות ארה"ב ואז בנבחרת ישראל, והוא – יותר מכל אחד אחר בישראל – שם אותנו על המפה והחל כדורסל מקצועני בישראל.

הסיפור הוא שמשה דיין בכבודו ובעצמו שיכנע אותו לשחק בישראל אחרי ההצגה שנתן במכביה של 1965. הוא הפך לשגריר הכדורסל שלנו, ולחלק בלתי נפרד מתרבות הכדורסל בישראל.

שוטינג גארד – מיקי ברקוביץ

דראזן פטרוביץ' הישראלי

גם כאן היה היסוס בינו לבין בארי לבקוביץ'.

בארי לבקוב'יץ' היה פיטר מרביץ' היהודי. הוא לא שיחק בישראל מספיק שנים ושיחק בקבוצה השגוייה. אז אני הולך עם מיקי, השחקן הישראלי הגדול מכולם.

הוא נבחר לאחד מ-50 הגדולים באירופה. ספורטאי ישראל, ויכול היה לשחק (ולהצליח) ב-NBA שם אוהבים שחקנים מסוגו.

שחקן נשמה מהסוג של קובי. השחקן הישראלי האהוב והנערץ עלי מכולם. אני ידידו עד היום.

פוינט גארד – לארי בראון

כמובן שרובכם מכירים אותו יותר כמאמן, סגן נשיא, ואדמיניסטרטור, ומאמן שזכה באליפות המכללות, ואליפות ה-NBA, אבל לארי בראון היה בזמנו אחד הפוינט גארדים הטובים בארה"ב. הוא כמובן המאמן היחיגדי שזכה גם באליפות המכללות (עם קנזס ג'ייהאוקס ב -1988 וגם באליפות ה-NBA (דטרויט, 2004).

אבל הוא זכה באליפות ה-ABA עם אוקלנד האוקס, ובמדליית זהב אולימפית עם נבחרת ארה"ב ב-1964.

הישגיו כשחקן מקצועני:

As player:

סלח לי, עודד קטש.

מנחם לס

בעל האתר, הבוס הראשי, וכותב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 22 תגובות

  1. תודה מנחם. החמישייה שלי:
    סנטר – דולף שייס. 12 פעמים אול-סטאר, אלוף, האל אוף פיימר. היהודי הגדול אי פעם.

    פאוור פורוורד – אמארה סטודמאייר. יהודי שקיבל אזרחות ישראלית מתוקף חוק השבות ושם ישראלי ("יהושפט"). היה השחקן השני הכי טוב בקונטנדרית, חבר חמישיית הליגה פעם אחת ו-6 פעמים אול-סטאר.

    סמול פורוורד – עמרי כספי. תחרות קשה בינו לבין היימן, אבל הקריירה הארוכה יותר של כספי בליגה הכריעה לטובתו.

    שוטינג גארד – ארני גרנפלד. עשור באן.בי.איי, למרות שרובו כשחקן משני.

    פוינט גארד – לארי בראון.

  2. מנחם לכל חמישייה צריך שיהיה גם מאמןןןןןן
    תסכים אתי שהמאמן היהודי הטוב ביותר בהיסטוריה, אולי גם לא רק היהודי אלא בכלל, היה רד אאורבך? האיש האגדי עם הסיגר והסמל של הסלטיקס…

  3. אולסי פרי = אלישע אברהם 5
    ==
    אמרה סטודמאייר = 4
    ==
    כספי = 3
    ==
    ברקוביץ = 2
    ==
    עודד קטש = 1
    ==
    ולארי בראון יכול להיות עוזר מאמן של אאורבך

    1. בראון, ברקוביץ', כספי, אמארה, שייס.
      חמישייה שנייה: שפר, ג'מצ'י, היימן, הנפלד, ווק.
      קטש היה מבריק התקפית אך לוקה הגנתית. שפר היה נהדר בשני צדי המגרש וידע לנהל ולהריץ התקפות לא פחות טוב מקטש.

  4. שני אנשים ששווים אזכור- נאט הולמן, שהיה רכז ששיחק בניו יורק וב- original celtics בשנות ה-20 של המאה ה-20) ותרם משמעותית לשינוי העמדה (מעין אבטיפוס של בוב קוזי), אימן שנים רבות בסיטי קולג' בניו יורק (זכה ב1950 בתואר הNCAA וה-NIT), הגיע לארץ בשנת 1949 והעביר קורס מאמנים ששינה לחלוטין את פני הכדורסל בארץ עד אז.
    השני- אם נזכרו מאמנים יהודים גדולים- רד הולצמן, שאימן את הניקס בין 1967-1982, וכמובן זכה ב2 האליפויות של המועדון. בקריירת המשחק שלו, היה רכז שזכה עם הרוצ'סטר רויאלס באליפות ב-51', ושיחק גם עבור הסנט לואיס הוקס. נבחר ב96' לאחד מעשרת המאמנים הגדולים בתולדות הליגה.
    ו…שיחק אצל נאט הולמן בסיטי קולג'.

  5. נדמה לי שגם אם מחשיבים את יהדותו של אמארה (הוא בטוח התגייר? חשבתי שהוא קיבל אזרחות על סמך תרומה יוצאת דופן או משהו כזה, כך לפחות זכור לי) – הוא עדיין לא צריך להיות כאן. כי מה שברור הוא שהוא לא היה יהודי כשהוא היה שחקן גדול, אלא רק הרבה אח"כ

    1. יהודי הוא היה תמיד – הוא טוען שאמא שלו יהודיה, וככה ההלכה עובדת. אתה יכול לטעון שהוא לא ידע לגבי יהדותו / לא היה מחובר, אבל באותה מידה אני בטוח שגם אדולף שייס לא היה חסיד אומות עולם. בנוסף, עכשיו הוא משחק עם ציציות מתחת לגופייה, ולומד בישיבה בזמנו הפנוי. לא רואה מה לא יהודי כאן

  6. חמישייה ראשונה ושנייה.
    לייבוביץ'
    ברקוביץ'
    ג'מצ'י
    כספי
    שייז הבן

    קטש
    זלוטיקמן
    סילבר
    שייז האב
    שטיינהאואר למיטב זיכרוני

  7. בראון, ברקוביץ', כספי, אמארה, שייס.
    חמישייה שנייה: שפר, ג'מצ'י, היימן, הנפלד, ווק.
    קטש אמנם מבריק יותר אך שפר היה רכז לא פחות טוב ועדיף בהרבה בהגנה.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט