פרוייקט אגדות (24): מייקל ג'ורדן (חלק א')

פרוייקט אגדות (24): מייקל ג´ורדן – חלק א´



רק על מייקל ג´ורדן סיפור אחד לא מספיק. מגיע לו שניים. השבוע אני מכניס שני מאמרים שכתבתי עליו ושהתפרסמו ב-"7- ימים" של ידיעות אחרונות ובספרי "חיצים ובונבונים". אלה שני מאמרים שאני גאה בהם. כתבתים בראשית דרכו של מייקל (1987 ו-1988) שתסתיים בהכתרתו כגדול השחקנים מאז ומעולם. מאמר השבוע הבא יתרכז במייקל בשנות האליפות שלו!

==================================
מאמר ראשון בחלק א':  בניגוד לכל חוקי כח המשיכה
==================================

שיקגו בולס-יוסטון רוקטס
שיקגו סטדיום, שיקגו, 1987
פורסם במגזין "7- ימים" של ידיעות אחרונות, ובספרי "חיצים ובונבונים". ב-7-ימים תמונתו של מייקל קישטה את עמוד השער. לפניו קישטה את עמוד השער תמונתו של שוגר ריי ליאונרד. ואחרי שתי התמונות הללו מג'יק קישט את עמוד השער. מעניין אותי אם מאז ועד היום שישטה את עמוד השער של "7-ימים" תמונה של ספורטאי (או ספורטאית) אחר!

הוא מקבל כדור, מטעה כאילו הוא נכנס ימינה, אבל זז שמאלה, עכשיו הוא מקפיץ את הכדור. שני השומרים עוקבים אחרי כל תנועה… הוא ממשיך להקפיץ. מקפיץ … ועכשיו מטעה בראשו, מבצע PUMP קטן ואז, רגליו השריריות אך הרזות, משקיעות כח מתפרץ עצום נגד רצפת הפרקט, והוא מנתר.

השומרים מנתרים איתו. אחרי עליה של מטר באוויר השומרים מתחילים לרדת. הוא ממשיך להתרומם. עולה,עולה ועולה… כח המשיכה החליט לקחת הפסקה של 3 שניות. הוא לא מתחיל בירידה עד שראשו כבר בגובה הטבעת.

שם, כשהוא כרבע גוף מעל השומרים, שהתחילו כבר בירידה לפני כמה עשיריות השנייה, הוא משחרר את הכדור ונותן לו לצלול ברכות לטבעת. אפשר לרשום עוד 2 נקודות. היה זה עוד סל, אחד מיני רבים, בניצחון קבוצתו, השיקגו בולס על היוסטון רוקטס 100-107. ב-48 דקות משחק קלע מייקל (´אייר´) ג´ורדן נקודה לדקה. 48 נקודות. סליחה, יותר מנקודה לדקה כי הוא שיחק רק 39 דקות. הוא יכול לדפוק כרטיס. יום עבודה נוסף בא על סיומו.

מבחינה ביומכנית יש לו גוף מושלם. לא נמוך וקל מדי עבור מספרי 3, 4, ו-5 לחגוג עליו, ולא גבוה וכבד מדי עבור מספרי 1 ו-2 לסחררו ולעברו כאילו היה עמוד חשמל בקרית-שמונה. אם ארכיטקט של בני אנוש היה מתבקש ליצור את הגובה והמשקל האידיאליים למשחק כדורסל, הרי מידותיו של ´אייר´ היו משמשים לו כמודל: 1.97 מ´, 90 ק"ג. הוא כבר הפך להיות האייקון הספורטיבי הגדול של האומה. הוא השחקן המדובר והמוסרט ביותר בין כל שחקני ה-NBA.

צעיר (בן 23) יפה מראה, שרירי ללא אונקיה של שומן, ומיליונר, אחד שבקלות יכול לגמור את הקריירה כאחד מגדולי שחקני ה-NBA בכל הזמנים, אם לא הגדול שבהם. מדוע עליו אפשר להגיד ´הגדול מכולם´ ביתר קלות מאשר על וילט צ´מברליין, למשל? כי ג´ורדן הוא שחקן ללא תפקיד מוגדר. הוא לא פוינט-גארד. הוא לא שוטינג-גארד. הוא לא סמול פורוורד. הוא לא פאוור פורוורד. הוא לא והוא כן. הוא למעשה הכל מלבד סנטר, ולכן קל יותר לומר עליו ´הטוב מכולם´ ללא צורך להגדיר תפקיד או עמדה.

מדוע אנחנו אוהבים אותו כל כך? מאותן הסיבות שאנחנו אוהבים את פיטר פן: הוא יכול לעוף. והוא גם מין ילד שלעד יישאר ילד, תמיד יחייך ויתרומם לתקרת האולם כשלשונו משתרבבת בחוץ, סמלו המסחרי!

 

 

"מתי התחלת לשחק עם לשונך בחוץ?" אני שואל אותו לפני כחודש ב´מדיסון´ במשחק הניקס – בולס, כחלק מראיון שהביא לכתבה זאת ב-´7- ימים´ של ´ידיעות אחרונות´.

ג´ורדן מחייך: "הלשון לא תמיד בחוץ. היא בחוץ רק כשאני עולה לסל. כשאני מרגיש שהזריקה תהיה קשה, כשצריך להתרכז. זה דבר לא מודע. זה פשוט קורה. זה כנראה חיקוי שהעתקתי מאבי, כשהיה מתקן דברים בבית. אתה יודע, כשהיה מנסר, או תולה תמונה. לשונו הייתה תמיד בחוץ, זה נדבק בי".

אני לא מוותר. "עד כמה ההרגל מושרש? האם זה לא קצת מגוחך שמיליונר בן 23 יתרומם לסל עם לשון בחוץ?"

הוא לא כועס, לא מתעצבן ולא נעלב. להיפך: "ניסיתי גם ניסיתי. אני יודע שאני משמש דוגמא לילדים רבים, שמחקים אותי בכל תנועה. זה לא רק מגוחך, זה אפילו מסוכן. פעם, במשחק נגד אוניברסיטת דיוק, נחתתי עם הלשון בחוץ וכמעט נשארתי ללא לשון. מאמני באוניברסיטת צפון קרולינה, דין סמית, היה צועק עלי כל הזמן: "מייקל, הלשון, מייקל. תכניס את הלשון". ניסיתי, ואחוזי הקליעה ירדו בלי הלשון מ-50% ל-30%.

בסוף סמית ויתר. גם בובי נייט שאימן אותי באולימפיאדה ידע שכשאני מתאמץ הלשון משתרבבת החוצה. כשהיה רואה אותי עולה לג´אמפ עם הלשון בפנים, הוא היה לוקח טיים אאוט וצועק עלי: "מייקל, כבר 5 דקות שאני לא רואה את הלשון שלך…" והוא צוחק את צחוקו המלא והכובש כשהוא מספר לי זאת. כי זאת עליכם לדעת: קשה ביותר לתפוס אותו לבד, אבל כשאתה כבר נמצא איתו לכמה דקות, הוא המתראיין הקל ביותר מכולם. אתה מיד מרגיש מין קשר חברות איתו. כמובן שהוא לא נעשה חברך בעשר דקות, אך זאת ההרגשה שהוא משדר.

לג´ורדן יש עוד כמה סמלים מסחריים: סרט הפלסטיק הכרוך סביב זרועו השמאלית, סרט לבן במשחקי בית, סרט אדום בחוץ. גם המגן הפלסטי על ברכו השמאלית (שחור או אדום), מגן המולבש על ברך בריאה לחלוטין. ובנוסף, מכנסיו הארוכים המזכירים את אלוף העולם לשעבר באגרוף, לארי הולמס. לאייר ג´ורדן הצעיר עוד אמונה תפלה אחת: נעליו אף פעם אינן שרוכות עד הסוף.

אך שום מנהג או אמונה תפלה אינם מפריעים לו להיות אחד המעופפים הווירטואוזים המופלאים ביותר שריחפו אי פעם ב-NBA. האם יש מישהו אחד כאן בעולם, במאדים, או בפלנטת יופיטר המסוגל להתעופף עד לסוף קרש הסל, להסתובב 360 מעלות באוויר ולסיים את המבצע בדאנק אדיר? אם כן, שיקום. אני לא רואה אף אחד קם.

לפני כשנה אמר לי ג´ורדן בהזדמנות אחרת: "לפעמים אני מרגיש שיש לי כנפיים, שאני יכול לעוף. אני מרגיש שאני יכול לעשות כל מה שעולה על רוחי. אני יודע שאפשר לקחת הצהרה כזו כהתרברבות, אך זה ממש מה שאני מרגיש".

כך הרגיש בוודאי לפני כחודש, כשקלע 50 נקודות נגד הניקס במדיסון סקוור גארדן, באחת מהצגות הכדורסל הנהדרות שראיתי אי פעם. הרגשה דומה אחזה בו מין הסתם נגד הוושינגטון בולטס, לפני שלושה שבועות, כשלפתע קלע 21 נקודות ברבע האחרון של המשחק (סיים עם 43 נק´). הארטילריה שלו היא אין סופית: התעופפות לדאנקים עם ובלי סיבובים. עליה לג´אמפ מאזור הקשת תוך התרוממות שאין להשתוות אליה. ג´אמפ מחצי מרחק, אחרי PUMP או DOUBLE PUMP, ואז כניסה מתחת לסל וסיום בדאנק או בקליעת קרש עדינה.

ההליקופטר בן ה-23, הוא קומבינציה של ד"ר ג´יי, אלג´ין ביילור, ג´ון הבליצ´ק וארל מונרו. הוא מתעופף מעולה כמעט כמו הד"ר; יש לו את הווירטואוזיות של ביילור, הסערה של ג´ון הבליצ´ק, וההצגה של ארל ´דה פירל´ (הפנינה) מונרו. מייקל ג´ורדן הוא היום השואו של ה- NBA. דומיניק וילקינס ורון הרפר הם בפיגור של כמה סיבובים באוויר אחריו. ההצגה של ג´ורדן היא הצגת היחיד הגדולה בתבל. זרקו את הכדור, שחררו את מכונת ´הנקודה לדקה´ ותוכלו לחזות בתצוגה, שהיא ספק כדורסל ספק ריקוד בלט באוויר.

אבל זוהי, מסתבר, הצגת היחיד האחרונה שנשארה בליגה. קרים הזדקן, לד"ר הברכיים כבר דפוקות, מג´יק ג´ונסון הוא אולי הצגה שיכולה להשתוות לג´ורדן, אך הוא לא מסוגל להתעופף. לארי בירד? אותו באים לראות עובד, לא מציג. הוא תקוע על הרצפה, כשהוא סובל מה´מחלה הלבנה´ – אי יכולת ניתור. בירד לא נותן הצגות. הוא משפשף את סוליית נעלו השמאלית ואז הוא מבצע. דומיניק וילקינס הוא ה-´HUMAN HIGHLIGHT FILM´ אבל הוא משחק בקבוצה דפוקה, אטלנטה הוקס, ולעולם לא נוכל לתהות על קנקנו עד שיראה שהוא וינר אמיתי, אחד שמנצח את המשחקים הגדולים. וכך מייקל נשאר לו כבלרינה יחידה, בודד בפסגת ההימלאיה הכדורסלנית.

 

 

השאלה הגדולה היא, האם ילמד מייקל אי פעם שהוא חלק ממשחק קבוצתי? ג´ורדן לוקח כיום 31.5% מכל הזריקות של קבוצתו. הוא קולע 38.7% מהנקודות של הקבוצה. הממוצע שלו עומד על 37.7 נק´ למשחק, הממוצע הגבוה ב- NBA העונה, והשני בגובהו אי-פעם, אחרי ה-50.4 נק´ של וילט צ´מברליין. ג´ורדן נמצא גם בין 20 הראשונים בליגה בריבאונדים (10.2 למשחק, ממוצע אדיר לשחקן שאינו פאוור פורוורד או סנטר) .

ממוצע האסיסטים שלו עומד על 3.5 למשחק בלבד. וזוהי בעיה. כי גארד עם 3.5 אסיסטים למשחק, הוא כמו מרצדס מפוארת שיש לה רק 5 מתוך 6 מהלכים והמהלך שחסר לה הוא המהלך האחורי. אבל שוב: האם הוא גארד? אני לא יודע בדיוק מה הוא, אבל אני יודע בוודאות שהוא השחקן הטוב בעולם.

ג´ורדן הוא ONE MAN SHOW, נכון, אבל לא מרצון. אולי בגלל שהוא עדיין לא מרגיש שיש לו ארבעה שותפים לחמישייה שהוא יכול לסמוך עליהם. עובדה ששאר השחקנים לא מתלוננים. שאל את צ´ארלס אוקלי, סטיב קוטלר, ג´ון פקסון וארל קיורטון, ארבעת האחרים בחמישייה הפותחת של שיקגו, והם יגידו לך: "מייקל הוא לא אגואיסט. לפעמים הוא דווקא מוסר לנו בשעה שהוא יכול לזרוק. אין לנו כל טינה. הוא הסופרסטאר ואיתו ניפול או ננצח". הסנטר הוותיק השני, דייב קורזיין, אמר לי כשהבולס שיחקו נגד הניקס: "אין בנו כל קנאה. כל שחקן שיכול ומסוגל לקלוע 40 נקודות למשחק, עם דיוק קליעה של 48%, הוא אוקיי בפנקס שלי. מצידי, שיזרוק יותר".

שדרן הכדורסל המפורסם של ה-CBS אל מקוויר, בעבר מאמנה של מרקט – איתה לקח אליפות – הידוע כאחד ממוחות הכדורסל המוערכים ביותר בבית האטלנטי, אמר עליו: "מייקל ג´ורדן הוא השחקן הגדול אי פעם באחד על אחד. השאלה הגדולה היא האם הוא גם מעלה את רמת המשחק של אלה המשחקים איתו? לארי בירד עושה זאת. גם מג´יק עושה זאת. ג´ורדן? זה עדיין סימן שאלה. אבל חייבים להוסיף באותו נושא שלג´ורדן אין את הצוות הטוב שיש לשני הכוכבים בירד ומג´יק".

משכורתו של הדבר החדש של הכדורסל עומדת היום על מיליון דולר לשנה, ל-5 שנים. היא אמנם נמוכה בהרבה מזו של בירד, מג´ק, או קרים. אך ג´ורדן אינו מתלונן: "חתמתי על החוזה הזה כשהייתי ממש צעיר מתחיל בכדורסל מייד אחרי שהחלטתי לעזוב את אוניברסיטת צפון קרולינה אחרי שנתיים. זה מה שהייתי שווה כשהייתי בן 20. אבל אני לא דואג, הכסף עוד יבוא". ורבותי, הוא כבר בא: נעלי הכדורסל ´נייקי אייר ג´ורדן´, כבר עשו ממנו מולטי מיליונר, שמשכורתו כשחקן היא רק פסיק קטן בסעיף ההכנסות שלו.

בנוסף לכל התכונות של ג´ורדן, יש לו תכונה נוספת, יוצאת דופן לסופרסטאר ברמתו: הוא אוהב את משחק הכדורסל כמו נער צעיר, וכך הוא מתנהג ומשחק. ב-29 לאוקטובר 1985 הוא נחת מטיול נוסף בשחקים על רגלו השמאלית. עצם קטנה בכף הרגל נשברה וג´ורדן גמר בכך עם עונת 1985. כך לפחות המליצו הרופאים וכך חשבנו כולנו. היחיד שלא חשב כך היה ´אייר´ עצמו שהחליט לחזור ולשחק בפלייאוף נגד הסלטיקס. אמרו עליו אז שהוא מטורף, שהוא מסכן את עצמו בפציעה שתגמור לו את הקריירה. אבל ג´ורדן רק חייך. כשלשונו משורבבת כרגיל בחוץ הוא כמעט חיסל במו ידיו את הסלטיקס הגדולה. 49 נקודות במשחק הראשון, ו-63 במשחק השני, סיכמו את שתי תצוגות הכדורסל בק-טו-בק (רצופות) הנהדרות שנראו אי פעם בפלייאוף על ידי שחקן יחיד.

הגארד של הסלטיקס, דניס ג´ונסון (שנחשב לגארד השומר הטוב ביותר ב NBA) אמר אחרי שעבר על בשרו את חווית ג´ורדן ואחרי שהסלטיקס סוף סוף גברו על מייקל והבולס ופילסו דרכם לשלב הבא: "ליידיס אנד ג´נטלמן. כפי שראיתם במו עיניכם, מייקל ג´ורדן הוא שחקן בלתי ניתן לשמירה". לארי בירד אמר אחרי ה-63 שקלע ג´ורדן: "ראיתי היום את אלוהים משחק כדורסל ומחופש למייקל ג´ורדן".

 

 

למרות כל המחמאות והסופרלטיבים המוצדקים, ג´ורדן לעולם לא ייכנס להיסטוריה כאחד מהגדולים, אם קבוצתו לא תתחיל לנצח. כי נגד כל ההתעופפות, הדאנקים והנקודות, שולפים לארי בירד ומג´יק ג´ונסון שטרות מסוג אחר: אליפויות NBA. לשיקגו בולס אין כיום צוות שיכול לעזור לג´ורדן לקחת אליפויות. אבל חכו לדראפט של סוף העונה: כתוצאה ממכירות מתוחכמות וחילופי שחקנים, השיגה שיקגו שלוש בחירות בסיבוב הראשון של הדראפט. ג´ורדן זקוק היום קודם כל לסנטר דומיננטי ופורוורד ברמה של קווין מקהייל, כדי שיוכל לנצח עם שיקגו. שלוש הבחירות בשנה הבאה, מטרתן הייתה להשיג בדיוק את הדרוש, ואז, כשהצוות יהיה מושלם, רק השמיים יהיו הגבול שיעצור את מייקל ג´ורדן. כי זה שמייקל ג´ורדן יכול להתעופף – אנחנו יודעים. שהוא בלתי ניתן לעצירה – אנחנו גם יודעים. שהוא לוחם השונא להפסיד – זה עתה למדנו. שהוא ה- SHOW MAN ONE הגדול אי פעם גם את זה אנחנו כבר יודעים. עכשיו נותר לגאון הזה רק להראות לנו דבר אחד: שהוא יודע גם לנצח.

********************

תוספת שניכתבה לפני 5 שנים כשהמאמר הראשון על 'האגדות' התפרסם באתר הישן:

********************

היום- שנים אחרי – קשה לי להאמין שאי-פעם תהיתי על הווינריות שלו. המספרים מתפוצצים על פני ואני עומד בוש ונכלם: 6 אליפויות NBA. 6 פעמים ה-MVP של סידרת הגמר, עשר הופעות רצופות בחמישייה הראשונה של המזרח באול-סטאר. שתי מדליות זהב אולימפיות. מוטב שאפסיק כאן.

ואם על משכורתו ´העלובה´ של ג´ורדן תהיתי ב-1987 (משכורתו הייתה, אם לדייק, 737,500$ עלובים), אז גם כאן לא היה מקום לדאגה: הוא סיים קריירה עם ס"ה של 104,898,500$ ממשכורות, ועוד כחצי מיליארד דולר הכנסות מנייקי, ממגרשי הגולף שבבעלותו, הסרטים שהופיע בהם, ופרסומות בהן השתתף, ועוד ידו נטויה. למרות שאין לדעת בבטיחות, הדעה הרווחת היא שהוא הספורטאי העשיר ביותר בעולם – עבר או הווה.

הערה: הוא היה הספורטאי העשיר בהיסטוריה עד לפני שנה, כשב-2007 הגולפאי טייגר וודס עבר אותו בהונו, והוא קרוב מאד להיות הביליונר הראשון בין כל הספורטאים.

לא היה, אין, ולא יהיה

**********************

מאמר שני בחלק א': הטוב אי פעם

**********************

 

אימו של מייקל. ישבתי בשולחנה באול סטאר שכתבתי עליו ושוחחנו כל הערב. מייקל בא פעמיים לשולחן לבדוק שהכל עם אמא בסדר!

 

מייקל ג´ורדן – הטוב אי-פעם
שיקגו סטדיום, שיקגו, 1988
מאמר שני שהתפרסם ב-"7- ימים" של ידיעות אחרונות, וספרי "חיצים ובונבונים"

צעד ארוך, כפיפת ברכיים, יישורן המהיר, תוך כדי השקעת כח אדירה – יחסית לרגליים כה צנומות. עתה באה ההמראה. הוא עולה ועולה ועולה. ועולה יותר. שניים מהמגינים גבוהים ממנו ב-10 ס"מ, וכשהם עולים איתו, הם מגיעים כמעט לקצה גבול קשת המעוף יחד איתו.

אבל כאן קורה משהו מוזר: הם מתחילים בנחיתה בזמן שהוא ממשיך לעוף. רק עם ד"ר ג´יי ראיתי דבר כזה. לפתע נידמה לך שהוא מקבל תאוצה מחודשת. עכשיו הוא נעצר לרגע בתקרת האולם, מוציא סנדוויץ´, נוגס, ואז מסתכל סביבו לראות אם כל חבריו מסאות´ שיקגו הגיעו למשחק. כשהוא נוכח לדעת שכולם שם, הוא מכופף מרפקו, ואז מיישרו, ובכוח אדיר מכניס DUNK מרטיט לרשת. עכשיו הוא יכול סוף סוף להתפנות לנחיתה, אחרי מה שנראה כמו חמש דקות קוסמיות באוויר.

איש עדיין לא ראה את מייקל ג´ורדן מהלך על מים, אם כי כל עכבר כדורסל בדרום שיקגו ייתן לך 5 ל-1 שהוא מסוגל לעשות זאת ללא כל קושי, אם רק יתחשק לו, כמובן. אך עשרות, אלפים, ואף מיליונים ברחבי העולם ישבעו לך שהם ראו אותו מהלך באוויר. הם ישימו ידם על התנ"ך וישבעו בכל בית משפט שיצור מהלך על שתיים זה, אכן מסוגל להלך באוויר. כי זאת יש לדעת: הפנומן הזה, הנקרא מייקל ג´ורדן, הופך לנגד עינינו בהתמדה ובמהירות לאגדת כדורסל שלא הייתה, אין, ומי יודע אם אי-פעם נזכה לראות כדוגמתה.

עכשיו הכדור שוב בידו. הוא נע לעבר פקעת שחקנים היודעת ש´אייר ג´ורדן´ עומד להמריא שוב. הוא משקיע כח מתפרץ עצום – ויש המראה. פעם נוספת כל השומרים שלו כבר צונחים, אך ג´ורדן נשאר שם, ליד התקרה. עכשיו ניוטון וקופרניקוס עצבניים, מוציאים מהקבר את הסרגלים והמחוגות, ומתחילים לבדוק את נוסחאותיהם.

המורה שלי, קווינט, קורא עכשיו מילים אלו והוא מחפש אותי. הוא רוצה שוב לתפוס אותי באוזני, להרימני כמטר מהרצפה, ואז, כשאני תלוי בין שמיים לארץ הוא שוב ישאל:" או.קיי. מנחם, כמה זמן ייקח לך לנחות?". אחרי שלא אדע את התשובה – כמו תמיד – הוא ישחרר את אזני ויאמר: "הזמן בו תגיע לרצפה הוא השורש המרובע של פעמיים הגובה חלקי 9.8 (שהיא תאוצת משיכת כח האדמה, מ.ל.). המשתנה היחיד בזמן הנחיתה הוא הגובה, ולא משנה אם זה ג´ורדן או אידיוט כמוך". או.קיי קווינט, מורה שלי, אז מדוע הוא שוהה באוויר בזמן שכולם נוחתים? מה הופך את האיש הזה למלאך מעופף? כמספר האנשים שאתה שואל כך מגוון התשובות וההסברים.

קולונל דוגלאס קילפטריק, ראש המחלקה להנדסת החלל של אקדמיית חיל האוויר, מסביר במילים אלו:" ג´ורדן מתגבר על משיכת האדמה ע"י שימוש בכח שרירי במישור האנכי ובכך יוצר קשת טיסה נמוכה".

"תשובה נהדרת, סגן אלוף, אך מה זה אומר לאדם הפשוט?"

"זה אומר שהוא אדיר, אף על-פי שאני בעצמי לא כל כך מבין מה אמרתי זה עתה", מפטיר הקולונל.

"מרכז הכובד שלו עונה לכל חוקי האירונאוטיקה כמו כל חפץ אחר והוא עולה ויורד בקשת פראבולה, כמו כל אחד מאיתנו. אך לו יש גם ´שהייה´ כי הוא מרים את ידיו עם הכדור בזמן שמרכז הכובד שלו יורד. במילים אחרות, הוא מצליח טוב יותר מכל אחד לעשות תנועות גוף מסביב הפראבולה של מעוף מרכז כובדו". כך מנסה עכשיו את כוחו בהסבר התופעה ד"ר לינקולן פורד, מהנדס/פיזיולוג מביה"ס לרפואה של אוניברסיטת שיקגו.

-"האם זאת התשובה המלאה , ד"ר?"

"אולי, אך אינני בטוח", הוא עונה. "מה שכן בטוח, זה שהוא עושה משהו שעובד".

אך את התשובה הטובה מכולם מספק פרופסור דרל ניומברג, ממחלקת הפיזיקה של אוניברסיטת מישיגן: "מה כל הטרראם? שדים, רוחות, ומלאכים, ואפילו ציפורים ומטוסים, עושים את מה שג´ורדן עושה כל הזמן".

 

האליפות הראשונה

 

ג´ורדן בן ה-25, בעונתו הרביעית ב- NBA, הרים העונה את הכדורסל שהוא מציג לרמה אחרת. נכון, הסדרה נגד דטרויט הייתה קשה מאוד. מאמן דטרויט צ´אק דיילי הציב לקבוצתו משימה אחת ויחידה – לעצור את ג´ורדן – והצליח. שחקניו הצליחו להגביל אותו לערבים של 23, 24 ו-25 נקודות. כסף קטן במונחים של ג´ורדן, שסיים עתה – מעט מוקדם – עונה נפלאה. הבה ונסתכל על הישגיו העונה: מלך הסלים של הליגה עם ממוצע של 35 נקודות; מלך גניבות הכדורים (3.16 למשחק); אחד מטובי החוסמים; ה- M.V.P של משחק האול-סטאר; הזוכה בתחרות הדאנק; חבר ב´חמישיית ההגנה הטובה´ שנבחרה ע"י השחקנים, ו-´שחקן ההגנה מס´ 1´ בבחירת אנשי התקשורת. כל אלו הביאו לו תואר אישי נוסף, ה- M.V.P של הליגה בבחירת אנשי התקשורת, עם כ- 155 קולות למקום ראשון מתוך 200 בוחרים – כ- 120 קולות לפני לארי בירד במקום השני.

אין כלל שאלה שג´ורדן הוא כיום השחקן הפופולארי, והכישרוני ביותר בליגה. אף שחקן מתחת ל- 2.10 מ´ לא עשה מה שג´ורדן עושה כבר שתי עונות. רק וילט צ´מברליין קלע יותר מ-3000 נקודות בעונה. רק צ´מברליין – עם ה-2.17 מ´ שלו – קלע יותר נקודות ממנו לעונה בהיסטוריה של ה- NBA . ג´ורדן גם חסם העונה יותר מ-140 זריקות, הישג העולה על 14 סנטרים בליגה, וקטף יותר ריבאונדים מ- 7 סנטרים!

האם ניתן לעצור את ג´ורדן? צ´אק דיילי, מאמן דטרויט אמר במהלך סופשבוע האול-סטאר השנה (וביצע זאת הלכה למעשה בניצחון האחרון על שיקגו בפלייאוף): "הדרך היחידה לעצרו היא דאבל-טים ברגע שהוא עובר את קו החצי. אפילו שלושה, ארבעה או חמישה שחקנים. אני לא מתבדח!"

לארי בירד, כוכב הבוסטון סלטיקס ענה באותו נושא: "אנחנו בסלטיקס מעדיפים לתת לו את הזריקה מבחוץ בתקווה שיחמיץ".

-"אך מה אם הוא מתחיל להשחיל את הזריקה מרחוק, לארי?"שאלתי.

"אז אני רוצה לעלות ליציע וליהנות מההצגה כמו כולם. אתה מדבר כאן על שחקן הכדורסל הטוב ביותר בעולם שהוא כמעט בלתי ניתן לעצירה", הוא אומר.

בוב קוזי, כוכב העבר של הסלטיקס מחזיק בתיאוריה אחרת: "הדרך היחידה היא להכניס לו מרפקים. לפגוע בו מעט ולהתישו פיזית כדי להוציאו משיווי משקלו. אתה יודע, BUMP פה, BUMP שם". לעומתו טומי היינסון, מאמן הסלטיקס לשעבר, אומר שהוא היה מוותר על שמירה על ג´ורדן כי זה ממילא בלתי אפשרי. מה שהיה עושה במקום הוא דאבל-טים של הפוינט גארד ושאר השחקנים, כדי שהכדור לא יגיע לג´ורדן: "אפילו ג´ורדן לא יכול לעשות מאומה בלי הכדור. אולי הוא יזנק לשמיים ויכניס את גופו לסל במקום הכדור, אך עד כמה שזכור לי, ב-NBA לא נותנים עבור זה שתי נקודות", הוא אומר בחיוך. את התשובה המקורית ביותר לשאלה שכל הליגה שואלת בימים אלו נותן פרנק ליידן, מאמן היוטה ג´אז: "קולט 45. אני מאמין שאקדח קולט ´45´ יעשה זאת. זאת הדרך היחידה!"

ג´ורדן הוא כה טוב, שאנשים מצפים ממנו ליותר ויותר. גדולתו וגאוניותו הן שהוא מצליח להעלות את רמת משחקו בכל פעם שרמת הצפייה ממנו עולה. במשחק שראיתי בדאלאס במארס – בו ניצחה דאלאס – הגארד שלה רולנדו בלקמן ששמר על ג´ורדן, קלע 9 מ- 27 (33 אחוז) ומסר 5 אסיסטים. הכותרת בעיתון למחרת זעקה: "בלקמן עשה זאת לג´ורדן". מה ששכחו להדגיש היה שמייקל קלע 15 מ-30 בדרך ל-35 נקודות, גנב שלושה כדורים ומסר ארבעה אסיסטים. הוא פשוט כה טוב, שממנו מצפים ל-50 נקודות בכל משחק, ואם אפשר, עם 20 ברגים באוויר.

ג´ורדן הוא לא סתם שחקן. הוא אמן, הוא בדרן, הוא יצרן. "כשאני עולה לאוויר, אני אף פעם לא יודע מה אני עומד לעשות. זה הכל אינסטינקט", אמר לנו במסיבת העיתונאים באול-סטאר האחרון. כמו מוצרט ובטהובן, המוסיקה שלו היא הרבה יותר מתווים. היא יצירה. כל מבצע, כל סל, נותנים לך הרגשה שאתה חוזה במשהו שלעולם לא יחזור עוד. כל התעופפות היא MOTION POETRY IN.

במילים אחרות, סל של בירד או מוזס מלון הם עבודה. סל של ג´ורדן הוא יצירה.

 

מספר 1 ומספר 2 בהסטוריית הכדורסל: מייקל ומג'יק!

הפופולאריות העצומה לה זוכה ה-NBA כיום אינה שייכת לג´ורדן בלבד. אך הוא בלי ספק מהווה קטליזאטור ראשי וגורם מספר אחד בהפיכת הליגה מליגה נחותה לבייסבול, פוטבול והוקי, לליגה שוות כח. "הוא מוכר כרטיסים יותר מכל שחקן אחר בהיסטוריה של המשחק", אומר עליו בלי להסתיר את שביעות רצונו, דייויד שטרן, הקומישינר של הליגה. מספר הצופים עלה בשיקגו מאז הגיע, ב-150 אחוז. במשחקי חוץ הוא ´מוכר´ את האולמות בפיניקס, אינדיאנה וקליבלנד – כולן קבוצות בינוניות ביותר. הוא אפילו גרם ל-OUT SELL באולמות של הנטס, הגולדן סטייט, וסקרמנטו – קבוצות ששכחו מזמן איך נראה מגרש מלא – בעוד שהסלטיקס והלייקרס הגדולות השאירו שם אלפי מקומות ריקים. ביל קרייפלד, מנהל יוטה ג´אז גילה, שכרטיסים למשחק הבית נגד שיקגו באפריל נמכרו שלושה חדשים לפני המשחק:" יכולנו למכור גם 50,000 אם היה מקום; ופה מדובר במייקל ג´ורדן, לא מייקל ג´קסון".

כמו כוכב פופ, הוא זקוק עתה לליווי משטרתי לכל מקום שהוא הולך. לחלק מהמקומות הוא נאלץ כבר להגיע כשהוא מחופש מהחשש שיזהו אותו ויתחילו לרדוף אחריו. הוא גם תורם ל- שבעה גופים פילנתרופיים, והוא אחד הגיבורים של המלחמה בהתנוונות שרירים. ג´ורדן הוא גם השחקן שב-´ליל כל הקדושים´ (חג ההלואין), בו כל ילדי האומה מתדפקים על כל דלת עם האיום "TREAT OR TRICK", משאיר פתק על דלתו: "היי, קידס. אני מצטער שאינני בבית. יצאנו למשחק חוץ. בואו מחר". ג´ורדן הוא היום הבן היקיר של האומה, ובעצם של העולם כולו. מסין ועד בריה"מ, מאיטליה ועד ישראל, מסטטוויל, אוהיו, ועד מטולה, ישראל, מייקל ´אייר ג´ורדן´ הוא היום כוכב הכוכבים.

אמש פורסמה בחירת ה- M.V.P של ה- NBA. כאמור, ג´ורדן נבחר ברוב קולות. אלמלא היה נבחר זו הייתה עלולה להיות השדידה הגדולה ביותר מאז שוד הרכבת באנגליה, הגזענות הגדולה בתבל. אך לא גזענות של לבנים נגד שחורים, אלא גזענות וקנאה של בני אנוש כלפי ייצור מעופף מפלנטה אחרת.

*************************

תוספת שניכתבה לפני 5 שנים כשהמאמר התפרסם באתר הישן:

כמעט כל מה שניבאתי בשנות 1987 ו-1988 על מייקל ג´ורדן התגשם. כל הסופרלטיבים לא נשמעים מוגזמים היום כי מייקל היה בדיוק כיצד שתיארתי אותו. ואז הוא החל להפוך את יכולתו כגאון כדורסל למנצח. הוא לקח 3 אליפויות, אז לקח חופשה של שנה וחצי לנסות כוחו בבייסבול, וכשניכשל (לא ניכשל בבושה, אבל ניכשל בניסיונו להיות שחקן מין השורה ב-MLB (ליגת המייג´ורס, הפרמייר-ליג בבייסבול) חזר לכדורסל וניצח שוב 3 אליפויות כשהוא ה-MVP של כל אחת משש האליפויות. לא יהיה ג´ורדן אחר בימינו. כמו שיש משה רבנו אחד, ככה יש מייקל ג´ורדן אחד. גאון כדורסל שאין לו אח ורע, ושאני מאמין שגדולתו רק תתעצם עם השנים!

 

אחרי משחק הפלייאוף ביוטה שמייקל שיחק בו חולה מאד!

מנחם לס

הזקו והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 14 תגובות

  1. צודק מנחם
    מג'יק מספר 1 , מייקל מס 2
    מומי מת על מג'יק , גם אם כולם אומרים שמייקל הכי טוב

    אבל דוגרי , המייקל הזה זה שחקן בסט אוף דה בסט וגם הוא חולה הימורים כמו מומי

  2. דוק – רק שאלה קטנה, לפי איזה סדר אתה מביא את הכתבות על האגדות ? יש איזה שהוא הסבר לזה?
    חוץ מזה על הכתבה הנפלאה – למרות שקראתי כבר את הכתבה הזאת ואת רוב האחרות (בשקיקה כן…) באתר הישן עדיין זה כמו יין משובח שמתיישן ונהנים ממנו עוד יותר תמיד כיף לקרוא

    1. נדמה לי שהם ניכנסו באתר הישן בסדר ה-א'-ב' באנגלית, לפי שם המשפחה. מישהו שמר את כולן בקובץ ושלח לי, ואני מכניס ארותם לפי הסדר.

  3. מייקל העצום שבשחקנים
    האליפות הראשונה הייתה מעיין העברת שרביט ממג'יק למייקל 4:1 לבולס למרות שמג'יק לא היה 100% בריא.
    במשך כל השנים הייתי בעדם של דרקסלר , בארקלי , קמפ ופייטון , מלון וסטוקטון.
    הוא פשוט היה הטוב בדורו , הוא ללא ספק התחרותי ביותר , גם ששיחק בוויזארדס שנשק ל 40.
    מייקל היה שחקן שחזר כל עונה עם נשק חזק וחדש בארסנל .
    נפלה כבוד כגול בחלקם של אלו ( ואני בינהם ) לצפות במעלליו .

    אחד הסיפורים שממעטים לספר עליהם , יש תאוריית קונספריצייה לגבי פרישתו הראשונה , משהו הזוי ביותר , שקושר את מייקל להתעסקות עם גמברלרים ועולם תחתון + רצח אביו . מנחם יש לך מעט פרטיים יותר עסיסייים ? מאמין לתיאורייה ?

  4. במאמר הבא אני מביא מספרים שמראים שמייקל לבדו בכיתה העליונה, ואז באים אחרים בכיתות מתחתיו. אין כלל שאלה על עליונותו הכמעט מחלטת על כל שאר השחקנים.
    בקשר לרינונים על הפרישה הראשונה, היו ספורים. אף אחד לא לוקח אותם ברצינות, במיוחד הרצח המקרי לחלוטין של אביו.

    1. זהו פרוייקט אגדות. ה-50 שניבחרו ע"י האן בי איי. ואם אתה קורא קבוע, יש לנו איש צוות שכל שבוע כותב על שחקן שאינו אחד מה-50. ולמה שאתה לא תנסה כוחך בכתיבת מאמר על כריס וובר?

  5. הדברים עליו ברשימותיי:

    השילוב הקרוב ביותר לשלמות של התכונות והיכולות האפשריים לשחקן כדורסל: המנהיג והווינר הגדול ביותר, השחקן התחרותי ביותר, חוכמת משחק גאונית, שליטה מופלאה בכדור, מגדולי המנתרים והמרחפים, קלעי וסקורר מדהים (מרחוק היה טוב+ בסיכומה של הקריירה לאחר שהחל את הקריירה ביכולת חלשה מרחוק), מעולה בהגנה ובהתקפה כאחד, ריבאונדר איכותי, מוסר משובח, חוטף נפלא והחוסם הטוב ביותר בין שחקני החוץ. כמו בירד, מג'יק, ראסל, ריד ועוד מעטים היה מהשחקנים שעושים את השחקנים שסביבם לטובים יותר וששאר השחקנים לקבוצה היו עושים הכול בשבילם ומילה טובה ממנו חשובה יותר מהרצאה של המאמן עד כמה שהוא היה טוב. הוביל את הליגה והפופולאריות שלה רמה אחת קדימה, אמנם על הבסיס של מג'יק ובירד, אך רק שחקן אדיר כמוהו יכול היה להובילה כפי שהוביל, ורק אחרי הגעתו החלו שידורים ישירים של משחקי הליגה. שחקני היריב אף פעם לא היו יכולים לדעת מה יעשה (זה נכון גם לכוכבי על כמו מג'יק ובירד, קוזי, מרביץ', מונרו ואולי עוד כמה), ואף הוא התבטא שהוא עצמו לא תמיד ידע מה יהיה המהלך הבא שלו. הוינריות שלו התבטאה בכך שתמיד הצטיין והתעלה ברגעים ובמשחקים המכריעים גם אם היה לא טוב לפני כן או היה חולה (כשמדובר בבעיה רפואית שבה הוא יכול לתפקד והוא החמיץ למשל את רוב עונת 85/6' בגלל פציעה) כפי שעשה במשחק החמישי בגמר הפלייאוף ב-97' נגד הג'אז, שבו עלה לשחק חולה בשפעת עם חום של 39 מעלות אך היה המצטיין עם 38 נק' (27-13 מהשדה [5-2 מהשלוש] וגם 12-10 מהקו), שבעה כ"ח, חמישה אס', 3 חט', חסימה ושלושה אי' ב-44 דק' והבולס ניצחו ביוטה 88-90 ועלו ליתרון 2-3 בסדרה כשפיפן היה צריך לעזור לג'ורדן לרדת מהמגרש כי לא היה יכול לעשות זאת בכוחות עצמו, וזכו באליפות במשחק השישי בבית בניצחון 86-90 כשג'ורדן עם 39 נק' (עם יום קליעה פחות מהמשחק הקודם שבו מצבו הבריאות לא היה טוב עם 35-15 מהשדה [4-1 מהשלוש] וגם 10-8 מהקו), אחד-עשר כ"ח, ארבעה אס', חטיפה, חסימה ואיבוד.
    הוא זכה בתארי MVP של 6 סדרות הגמר בהם השתתף, והוא היחיד שהוביל קבוצה לאליפות, והוא עשה זאת 6 פעמים, ללא שחקן ציר רציני. כן זכה 5 פעמים ב-MVP של העונה הסדירה, 10 פעמים נבחר לחמישיית העונה הראשונה, 9 פעמים בחמישיית ההגנה הראשונה כשהוא זוכה בתואר שחקן ההגנה של השנה ב-88' (באותה שנה זכה גם ב-MVP הראשון שלו של העונה הסדירה). אחד מארבעת הקלעים, חמשת שחקני החוץ ושישה שחקנים שאינם שחקני פנים שזכו בתואר, כשארבעת הקלעים זוכים בתואר ב-6 השנים הראשונות עם 5 זכיות מה-6: סידני מונקריף ב-83' ו-84', אלווין רוברסטון ב-86', מייקל קופר ב-87' ומייקל ג'ורדן ב-88' (ב-85' זכה הציר של יוטה, מארק איטון שזכה גם ב-89' [מחזיק בשיא ממוצע החס' למשחק בעונה הסדירה עם 3.5). ב-96' זכה הרכז היחיד פייטון וב-2004 זכה הסמול-פורוורד היחיד עד כה, רון ארטסט. ועוד זכה 10 פעמים בתואר מלך הסלים שמהן 7 ברציפות, 3 פעמים מלך החט', ו-3 פעמים MVP של משחק האולסטאר וגם פעמיים בתחרות ההטבעות. אם לא היה פורש ב-93' וחוזר לאחר כשנה וחצי, אך ככל הנראה היה מסיים עם 8 אליפויות רצופות ו-8 MVP של סדרת הגמר והבולס היו משווים את שיא האליפויות הרצופות שמחזיקה בה בוסטון סלטיקס בשנים 59'-66', ובוודאי שהיה מסיים את הקריירה עם פעמיים נוספות בחמישיית העונה ובחמישיית ההגנה הראשונות.
    מחזיק בשיאי נק' שונים וביניהן בשיאים החשובים ביותר של ממוצעי נק' למשחק בעונה הסדירה – 30.12 (בשיקאגו בלבד הממוצע הוא 31.5 וגם זה היה גבוה יותר אם לא היה פורש לאחר 9 עונות וחוזר), בפלייאוף – 33.4 בגמרים – 33.6, ובסדרת גמר אחת – 41, כשכולם באחוזי קליעה טובים ומעלה. שיא מיוחד שלו הוא 6 שלשות במחצית אחת במחצית הראשונה במשחק גמר נגד פורטלנד במשחק הראשון בסדרת הגמר ב-92' כשהוא קולע 35 נק' (הוא סיים את המשחק עם 39 נק' [59.3% מהשדה (26-17), 60% מהשלוש (10-6) כשמהקו קלע 1-1], 3 רי', 11 אס', שתי חט' ואיבוד אחד בניצחון 89-122, כשפיפן קולע 24 נק' (14-8 מהשדה, 9-8 מהקו), קוטף 9 רי' מוסר 10 אס', חוטף פעמיים, חוסם פעם אחת ומאבד פעם אחת; בסדרה כולה קלע 35.8 נק' ב-52.9% מהשדה, 42.9% מהשלוש ו-89.1% מהקו, קלט 4.8 רי', מסר 6.5 אס', חטף 1.7 פעמים ואיבד 4 פעמים. אף שלא היה מקלעי השלשות המובילים, אך בגמרים יש לו אחוזים טובים מאוד מטווח זה – 36.84%.
    באליפות הראשונה ב-91' הוא השיג 31.2 נק' ב-55.8% מהשדה (113-63 כשמהשלוש קלע 4-2), ו-84.8% מהקו, 6.6 רי', 11.4 אס', 2.8 חט', 1.4 חס' ו-3.6 אי' ב-44 דק' למשחק. כמדומני שהוא השחקן היחיד עד כה שהשיג בסדרת גמר ממוצע של לפחות 30 נק', 5 רי', 10 אס' ו-2.5 חט' (כנראה שגם לא נמצא שחקן עם 30 נק', 10 אס' ו-2.5 חט' או 30 נק' ו-10 אס' או 30 נק' ו-2.5 חט', והוא בוודאי עם האחוזים הגבוהים ביותר מהשדה בין השחקנים שאינם שחקני פנים).
    ב-93' קבע את שיא ממוצע הנק' למשחק בסדרת גמר עם 41 נק' ב-50.8% מהשדה, 40% מהשלוש ו-69.4% מהקו, שאליהן הוסיף 8.5 רי', 6.3 אס', 1.7 חט', 0.7 חס' ו-2.7 אי' ב-45.7 דק' למשחק.
    ממוצעיו בעונה הסדירה, בפלייאוף ובסדרות גמר: 30.12 נק' ב-49.7% מהשדה [32.7% מהשלוש] ו-83.5% מהקו), 6.2 רי', 5.3 אס', 2.3 חט', 0.8 חס' ו-2.7 אי' ב-38.3 דק' למשחק ב-1,072 מש' בעונה הסדירה, כשבשיקאגו בלבד השיג 31.48 נק' (50.55% מהשדה [33.23% מהשלוש] ו-84.675% מהקו), 6.275 רי', 5.39 אס', 2.48 חט', 0.89 חס' ו-2.78 אי' ב-38.59 דק' למשחק (ללא 18 המש' בעונת 85/6' ו-17 המש' בעונת החזרה הראשונה שבהם נתוניו היו נמוכים מהרגיל, הוא השיג 31.75 נק' ב-50.8% מהשדה [33.08% – בשבעה-עשר המש' הנ"ל השיג 32-16=50% ואם נכלול אותם אז נקבל 33.4%] ו-84.764% מהקו, 6.32 רי', 5.44 אס', 2.5 חט', 0.89 חס' ו-2.79 אי' ב-38.85 דק' למשחק, כשב-9 העונות לפני הפרישה הראשונה השיג 32.3 נק' ב-51.63% מהשדה [30.05% מהשלוש] ו-84.58% מהקו, 6.325 רי', 5.9 אס', 2.72 חט', 1.0255 חס' ו-3.0075 אי' ב-38.74 דק' למשחק, וללא שמונה-עשר המש' ב-85/6' [=ב-8 העונות הבריאות לפני הפרישה הראשונה] השיג 32.56 נק' ב-51.76% מהשדה [30.3% מהשלוש – גם בעונות הבריאת ברובן לא היה טוב ב\ה כבעונות הראשונה, השלישית והרביעית השיג 17.3%, 18.2% ו-13.2% ובעונות החמישית השמינית השיג 27.6% ו-27% כשרק בעונות שישית, שביעית ותשיעית השיג אחוזים טובים ומעלה עם 37.6%, 31.2% ו-35.2%] ו-84.59% מהקו, 6.4 כ"ח, 5.98 אס', 2.74 חט', 1.0216 חס' [בשמונה-עשר המש' השיג 21 חס' שהם 1.17 למשחק], ו-3.0216 אי' ב-39.12 דק' למשחק); 33.4 נק' ב-48.1% מהשדה [33.2% מהשלוש] ו-82.8% מהקו), 6.4 רי', 5.7 אס', 2.1 חט', 0.9 חס' ו-3.05 אי' ב-41.8 דק' למשחק בפלייאוף, כשבמשחקי הגמר הוא השיג 33.6 נק' (48.7% מהשדה, 36.84% מהשלוש ו-80.625% מקו העונשין), ריבאונדים, 5.97 אסיסטים, 1.77 חטיפות, 0.51 חסימות ו-2.83 איבודים ב-43.03 דקות למשחק.
    יחס אס'-אי': 1.9265 אס' לכל איבוד בעונה הסדירה (1.936 בשיקאגו ו-1.941 ללא 35 המשחקים הנ"ל והשנתיים האחרונות כשב-9 העונות הראשונות היחס הוא 1.96 וב-8 הבריאות שבהן היחס הוא 1.98), 1.87 בפלייאוף כשב-91' הגיע ל-3.3 וב-93' ל-2.53, ו-2.11 בגמרים כשב-91' הגיע ל-3.17, ב-97' ל-2.8 וב-93' ל-2.375 (פעם נוספת היה לו מעל 1.5 שזה טוב לעמדה 2 עם 1.625 ב-92').
    ולסיום על ג'ורדן אביא שיר שחיברתי אחרי פרישתו (איני זוכר איזו מהן):
    מייקל ג'פרי ג'ורדן
    הכדורסלן הטוב בכל הזמנים,
    לא נולד לפניו שחקן כה מדהים.
    מרחף לכל כיוון שיש,
    ממנו כל יריב מאוד חושש.
    שחקן עם הגנה אדירה,
    והתקפה בלתי עצירה!
    אין מענה למייקל הקטלני,
    הוא הקלע הכי רב גוני!
    מכונת נקודות מושלמת,
    יכולת חטיפה מהממת,
    בשילוב הגשות לתפארת
    מתוך חכמת משחק מפוארת.
    מנהיג ענק,
    הווינר הגדול ביותר שלעולם לא נשנק.
    בלתי אפשרי להחזיק אותו כבול,
    מבחינתו רק השמים הם הגבול!!!

כתיבת תגובה

סגירת תפריט