מחשבות כדורסל לפני השבת / רועי ויינברג

יש למרקל פולץ מה להציע?

אורלנדו מימשו לא מזמן את השנה האחרונה בחוזה של מרקל פולץ והבטיחו לו עוד 12.3 מיליון דולר. זה הימור נועז במיוחד, לפני מחנה האימונים של הקבוצה, כי מדובר בכמות לא מעטה של כסף על בחירה ראשונה לשעבר שנראה כאילו הוא שכח לזרוק. למה הם עשו את זה?

הם מאמינים בו. המג'יק רואים את פולץ כל יום וכנראה מעודדים ממה שהם רואים עד עכשיו, עוד לפני מחנה האימונים הרשמי של הקבוצה. עמדת הרכז היא החולשה הגדולה ביותר שלהם עם די ג'יי אוגוסטין, כנראה הרכז החלש ביותר שהוביל קבוצה לפלייאוף בשנה שעברה, ומייקל קרטר-וויליאמס. הם גם ככה היו מעל התקרה בשנה הבאה ולא היו מצליחים להביא רכז יותר טוב מפולץ בקיץ חלש מבחינת פרי אייג'נסי במיוחד בעמדה הזאת, כשהשמות המעניינים ביותר הם קייל לאורי וגוראן דראגיץ'.

פולץ שיחק 33 משחקים בליגה ולא הרשים במיוחד ביחס לבחירה הראשונה בדראפט, אבל לא היה כזה גרוע. הוא הראה ראיית משחק נהדרת עם 3.4 אסיסטים על 1.3 איבודים בתקופה הזאת ויכולת לא רעה העונה בפיק-נ'-רול, בכמות מועטת של מהלכים שמושפעת מכך שהוא שיחק 19 משחקים בלבד. המג'יק יכולים להרוויח מרכז שיודע למצוא את חבריו לקבוצה בצורה טובה והדמיון בין פולץ לאוגוסטין בסגנון המשחק יכול להקל עליהם במעבר. השילוב התאורטי של מוסר ברמה של פולץ עם ארון גורדון, שחקן טוב אבל אחד שנראה כאילו ירוויח משמעותית מרכז שיכניס לו כדורים לצבע או ישתמש בו כ-rim-runner, יכול להיות מה שיעלה את המג'יק למעלה.

מעבר לכך, ראינו הגנה טובה של פולץ (כששיחק. חשוב להדגיש שהוא שותף ל-19 משחקים השנה ו-14 בשנה שעברה, מדגם יחסית קטן). היריבים שלו קלעו עליו ב-41.9% עם 7.2 ניסיונות למשחק, נתון די טוב שעדיף משמעותית על קרטר-וויליאמס ואוגוסטין. לכן, יכול להיות שנראה אותו הופך השנה לרכז הפותח של אורלנדו, גם אם הזריקה אף פעם לא תחזור למה שהייתה במכללות, אז קלע 41.3% ב-5 ניסיונות מחוץ לקשת במשחק. מהלך לא רע בכלל של המג'יק.

סיכום העשור מזווית אחרת

ESPN התחילו לסכם את העשור האחרון לקראת 2020, תחילתו של העשור השלישי במאה ה-21 (ושנת השחרור של הח"מ). הם התייחסו לשחקנים הגדולים של העשור ולמשחקים הבולטים שלו. דרך מעניינת נוספת להסתכל על העשור היא דרך שחקנים שהשפיעו, או הושפעו, מהכיוון שהמשחק הלך אליו.

אחד הדברים הבולטים בעשור הזה היה ההתפתחות של הסנטרים. אין יותר חיות פוסט-אפ כמו פעם, מלבד למרקוס אולדריג' (וג'ואל אמביד, שעושה יותר מלקלוע מתחת לצבע). יש לא מעט סנטרים שהפכו למובילים בסגנון המשחק, אבל זה גם היה קיים בעשור הקודם, אם כי במידה נמוכה יותר. השינוי האמיתי שהתחיל אצל כריס בוש וגדל עם השנים היה התפקיד של סנטרים כשחקני חוץ.

התמונה הזאת מראה את הסקוררים המובילים לפי אזור זריקה בליגה. בואו נתייחס לצבע: שני השמות המרכזיים שם, להוציא לברון שמוביל בקליעות בטבעת, הם אל ג'פרסון וברוק לופז. ב-2013/14, ג'פרסון קלע 21.8 נקודות עם 11 ריבאונדים למשחק ולופז קלע בעונה לפני (היה פצוע למשך רוב 2013/14) 19.4 נקודות עם 6.9 ריבאונדים למשחק. שניהם חיו בטווח של הטבעת, לקחו ריבאונדים והשיגו נקודות קלות.

בואו נקפוץ כמה שנים קדימה לעונה האחרונה, 2018/19. לופז הפך לשחקן חמישייה בקבוצת העונה הסדירה הטובה בליגה כש-65.1% מהזריקות שלו הגיעו מחוץ לקשת, לעומת 0.05% ב-8 עונותיו הראשונות בליגה. הוא לקח 4.9 ריבאונדים למשחק כסנטר פותח. ג'פרסון לא התחיל לזרוק שלשות והפך לסנטר מחליף עד שנפלט לגמרי מהליגה. לכן, לופז אחד הסמלים הגדולים לכדורסל בעשור הזה, כשהוא משחק כשחקן משלים לכל דבר – שחקן שסוגר לריבאונד וזורק שלשות ולא הסנטר המסורתי.

הוא מסמל את השינוי שעבר על העמדה כשיש עוד ועוד סנטרים שזורקים מחוץ לקשת כמו קארל אנטוני טאונס או מארק גאסול, נוסף על כאלה שמסיימים פיק-נ'-רולים ולא תוקעים אצלם את ההתקפה כמו הסנטרים של העשור הקודם (יותר קלינט קפלה, פחות כריס קיימן). אתה חייב להיות דינמי בשביל לשחק בכדורסל של היום והאבולוציה המהירה הזאת שינתה את הפנים של הליגה. יש כאלה ששרדו (כמו לופז), כאלה שלא (ג'פרסון) וכאלה שמנסים להמציא את עצמם מחדש בהצלחה בינונית.

שחקן נוסף זה ג'יי ג'יי רדיק. היו לו שנים קשות כשהגיע לליגה כבחירת לוטרי והפריצה שלו, למעשה, הייתה ב-2012/13, אחרי 6 עונות NBA מלאות. בשש עונותיו הראשונות, רדיק קלע 8.4 נקודות למשחק ב-40% מהשלוש, לעומת 16.1 ב-41% מהשלוש ב-7 העונות לאחר מכן.

מה הסיבה לכך? מעבר להיותו של רדיק late bloomer, קבוצות התחילו להשתמש בו כפינישר ולא כשוטינג גארד בסגנון המסורתי שצריך ליצור לעצמו זריקות. רדיק (וקייל קורבר, שזרק הרבה פחות) הפכו את התפקיד של גארד שחי על חסימות של הגבוהים ומסירות לשלשה פנויה להכרחי והיום יש אחד בכל קבוצת NBA עם שאיפות: קליי תומפסון בווריורס, לנדרי שאמט בקליפרס, דני גרין בלייקרס וכו'.

ההתפתחות של התנועה ללא הכדור הגיעה לא מעט בזכות רדיק שהראה ששחקן יכול להיות משמעותי בהתקפה בכל מצב. זה משהו שהיה נדיר בעשור הקודם, כשלא מעט קבוצות הציגו שיטת התקפה שכוללת את כרמלו אנטוני, למשל, עם הכדור ו-4 שמסתכלים עליו.

מלבדם, יש עוד מועמדים לא רעים כמו דריימונד גרין שהפך את הגנת החילופים לכמעט-נורמה באן.בי.איי והרשה לקבוצות לנסות לשחק עם סנטר נמוך ברגעים מסוימים, רוברט קובינגטון שמסמל את הפריחה של שחקני השלשות וההגנה ואת פיתוח השחקנים בליגה לצד התהליך הידוע לשמצה של פילדלפיה ועוד. הכדורסל של 2019 שונה מאוד מהכדורסל של 2009 והאפשרויות מרתקות כשמנסים לדמיין איך הכדורסל של 2029 יראה.

רועי ויינברג

אחד מעורכי הופס. אוהב את מיאמי וגבוהים שמוסרים מעל 4 אסיסטים במשחק.

לפוסט הזה יש 19 תגובות

  1. בעיני, אין עוד שחקן שסימל (לא בתור משפיע אחר בתור מושפע) את המהפך שעבר ה NBA בעשור האחרון מאשר רוי היברט. משיקן שהוא אולסטאר, אחד משחקני ההגנה הטובים בליגה ובורג חשוב בקבוצה עם המאזן הטוב במזרח לשחקן שאין לו מקום בליגה – והכל במהלך סדרת פלייאוף אחת מול הסנטר המחליף של אטלנטה

    1. שם מעניין והאנטיתזה במובן מסויים ללופז. הפך תוך 3 עונות משחקן נפלא לפליט NBA עם הסטטיסטיקות הבינאריות שלו מול ההוקס ובהמשך אותו פלייאוף. חבל שנעלם בכזאת מהירות

  2. מעניין מאוד הגרף שצירפת. לפי הגרף כתוב שזה על בסיס כמות קליעות ואז לא ברור לי מה טאקר, לופז, אריזה ומתיוז עושים שם. ולכן קשה לי להאמין שזה לא אחוזים מצד שני ווסטברטק ומלו גורמים לי לחשוב שאולי זה כן fgm.
    בולט בהיעדרו, קווין דוראנט. וגם לברון לא מספיק נוכח. בכל מקרה הרעיון של הגרף מאוד מעניין התוצאות קצת מפוקפקות לדעתי.

    צריך להיות מדד שמשקלל יעילות ונפח בייצור נקודות. מדד כל כך מתבקש שאני בטוח שכבר יש אחד כזה. מישהוא מכיר?

    1. מדד משוקלל תמיד ניתן ליצור, אבל מה בדיוק הוא יגיד לך? זה תמיד יהיה תלוי בבחירה שלך למשקל של כל אלמנט. לא תמיד צריך לחפש מספר אחד שיספר את הכל.

    1. הגרף הזה נראה לך הגיוני? מתיוז, טאקר ואריזה מובילים בשלשות מהפינה בfgm? לופז וג'פרסון מובילים בזריקות מטווח 5-7 פיט? פשוט לא נשמע לי נכון.

  3. גרף מאד מעניין, ואין לי סיבה להניח שהוא לא נכון. אם מת'יוז לצורך העניין שכן קלע איזה 14 נקודות למשחק בעשור האחרון (לא בדקתי) קלע 70% מהזריקות שלו משני טווחים בדיוק, אז בהחלט יכול להיות שהוא המוביל של הליגה. לא רואה למה זה כל כך מופרך.

    1. אכן. קירק גולדסברי מאוד אמין ומעבר לכך מת'יוס שיחק 724 משחקים בעשור האחרון כשהוא קולע 1,555 שלשות. לפי בסקטבול-רפרנס 29.2% מהן הגיעו מהפינות, משמע 454 שלשות. במקרה שלו רובן הגיעו באמת מצד ימין. טאקר משחק בשנים האחרונות בקבוצה שבה התפקיד ההתקפי שלו הוא שלשות מהפינה הימנית ואריזה קלע 1388 שלשות בעשור הזה. זה הגיוני למדי.

  4. אם וכאשר. דאנגלו ראסל וגיקוב אוונס מג"ס לאורלנדו תמורת אהרן ומרקל פולץ. מצטיין ככל שיהיה ראסל יוצר בעית הגנה לג"ס. גורדוןהוא סוג של פתרון לבעיה. כדי שאורלנדו יסרבו לעסקה פולץ צריך להפוך לנסיך שציפו שיהיה. זה לא קורה בדרך כלל.

  5. פולץ פשוט אניגמה. שחקן שהיה קונצנזוס בבחירה הראשונה פשוט התפרק לחתיכות. רשימת הכישורים שלו מדהימה – אתלטיות מטורפת, שליטה בכדור, כח מתפרץ ואפילו קליעה והגנה (במכללות..). איך כל זה מתאדה בבת אחת, מדהים. מכיוון שלמג׳יק יש מקום בקאפ השנה וממילא הם לא מכוונים גבוה, נראה לי נכון להמר על פולץ לטווח הקצר.

  6. מצוין רועי. אני דווקא מאמין (מקוה) שפולץ יהיה לא רע העונה. לא כוכב גדול אבל יתחיל להיות שחקן לגיטימי בליגה.
    הגרף שהצגת מצוין, אמנם הוא לא מדד של כלום אבל הוא מעניין. וכל הכבוד לופז שיגע להתאים את עצמו למציאות (לרוי היברט אף פעם לא היתה מכניקת זריקה טובה כך שלצפות ממנו לקלוע שלשות, נו, זה קצת מוגזם)

כתיבת תגובה

סגירת תפריט