הפלח ששתל עצים / קרע במיניסחוס

הפלח ששתל עצים / קרע במיניסחוס

מאנו סליחה מראש,

פופ הוא הלוזר המוחלט של 2019 הוא משפט שלא האמנתי שיוכל לעמוד תחבירית אבל הנה הוא כאן על מסך המחשב שלי. אחרי רצף לא הגיוני של הופעות בפלייאוף (שעדיין נמשך ומי יודע מתי יישבר), משהו במכונת הספורט המשומנת של הדורבנות מקרטע וכמו במקרים רבים הדג מסריח מהראש.

אוהדי סן אנטוניו יכולים לשפוך מילים מכאן ועד לא יודע איפה אבל בסופו של דבר, השחקן הטוב בעולם נכון להיום, חמק לקבוצה, במין פרשיית אופרת סבון שכל כך לא מאפיינת את המועדון הנדיר הזה, עבור נזיד עדשים. אני לא יודע אם כל האחריות נופלת על פופ אבל הוא בוודאי נושא בחלק הארי שלה. אם את דנקן הוא ידע לשמר ביחס המיוחד שנתן לו (כולל עוגת גזר כל ערב לחדרו), אז את קוואי הוא לא הצליח לרצות ולבסוף הגיע איתו לנתק מוחלט. רבים טוענים באתר שלנו שתפקיד המאמן ב-NBA הוא פחות תרגילים ויותר ניהול אגואים. אם כן, פופ כשל בענק בניהול האגו המדובר (אולי הוא לא מותיר מקום סביבו לעוד אגו?).

יכול להיות שפחות מאמצים מהדרוש הושקעו מצד פופ בגזרת קוואי כי הוא פשוט לא הבין איזה יהלום יש לו ביד אבל זה גם כשל לא פחות חמור.

עם סיום העונה ונפילת האסימון ברחבי העולם לגבי גודל הכישרון והביצים של קוואי, שמו של פופ היה אמור לעלות אוטומטית למועמד המוביל לפרס לוזר העונה. מה שקרה באליפות העולם, שזה לא פחות מהלם מוחלט, שם כבר חותמת סופית על זכייתו של פופ בתואר המפוקפק.

אני מאוד מעריך את פופ, את היכולת שלו למקסם את הכישרון של הסגל שלו, את הכדורסל שהוא מציג, איך שהוא בונה קבוצה וכימיה בין אנשים (מאמר מאלף באדיבות סמיילי בנושא), את הראש הפתוח שלו ואת הדעות המתקדמות שהוא לא מתבייש להביע. בגלל ההערכה הרבה שאני רוכש לו יש לי דיסוננס קשה בזמן שאני רואה אותו מתרסק ואני בהחלט מקווה לראות אותו נוחת על הרגליים לקראת הישורת האחרונה של הקריירה שלו.

בשביל להעביר את הזמן ובשביל לעשות לעצמי סדר, הכנתי מפה של מאמנים ועוזרים נוכחיים שגדלו והתחנכו (ברמה זאת או אחרת) אצל המאסטר. אם השמטתי מישהו ממש אשמח אם תעירו לי. להלן אילן היוחסין –

.

.

ג'יימס בורגו, מאמן ראשי, שרלוט צרעות

לבורגו היו שתי קדנציות תחת פופוביץ', פעם כאחראי וידאו של מחלקת האימון (2003-2010) ובפעם השנייה כעוזר מאמן (2015-2018). בעונה האחרונה, הוא שימש כמאמן של הצרעות, איתם העמיד מאזן של 43-39, מה שהספיק למקום תשיעי במזרח.

.

.

ג'ים בוילן, מאמן ראשי, השוורים של שיקגו

בוילן התחיל את קריירת האימון שלו ב-87 כעוזר מאמן במישיגן סטייט (שבתור תושב אוהיו אני שונא בדם). ב-92 הוא עבר ליוסטון טילים (ע. מאמן) שם שרד 11 שנים. משם המשיך במסעו בין קבוצות NBA (גולדן סטייט, מילווקי, אינדיאנה) ומכללות (יוטה ועוד סיבוב במישיגן סטייט). ב-2013, הוא מונה לעוזר בדורבנות שם תרם שתי עונות. ב-2015 עבר לשוורים ואחרי 3 עונות וקצת קיבל את ההגה לידיים. המאזן שלו עומד כרגע על 17-41.

.

.

מייק בודנהולצר, מאמן ראשי, הצבאים של מילווקי

אחד העוזרים הוותיקים ביותר של פופוביץ', בודנהולצר, היה בסגל של הספרס משנת 1996 עד 2013. בקיץ 2013, הוא מונה למאמן הראשי של הנצים, שם שרד במשך חמש עונות והובילם למאזן 213-197. זה כלל קמפיין בן 60 ניצחונות בשנת 2015 (נבחר למאמן העונה). הוא פוטר על ידי אטלנטה בשנת 2018 וזכה במשרה המקבילה אצל הצבאים. בשנתו הראשונה שם, הוא סיים עם מאזן של 22-60 ועם ניצחון בסדרת פלייאוף לראשונה עבור הצבאים מאז 2001. בגמר המזרח הם נכנעו לטורונטו של ניק נרס.

.

.

ג'ו פרונטי, עוזר מאמן, פיניקס חמות

פרונטי היה עוזר של פופ משנת 1996 עד 2005. אחרי הדורבנות, הוא שימש כעוזר מאמן בדאלאס, פורטלנד, קליבלנד, ברוקלין ומילווקי. בסוף עונת 17-18, במילווקי, בין הקדנציה של ג'ייסון קיד לזאת של בודנהולצר, הוא עוד הספיק לעמוד על הקווים ב-37 המשחקים האחרונים (21-16) ולהוביל את הקבוצה לפלייאוף מהמקום השביעי (הפסד בשבעה משחקים בסיבוב הראשון לבוסטון). את העונה הקרובה יפתח כעוזר מאמן של השמשות.

.

.

מייק בראון, ע. מאמן, גולדן סטייט לוחמים

בין השנים 2000-3, בראון שימש כעוזרו של פופ. לפני זה היה עוזר מאמן אצל המכשפים ולאחר הדורבנות עזר לאינדיאנה. לאחר מכן, קיבל את המפתחות של הפרשים, של האגמים ושוב של הפרשים. מ-2016 הוא בתפקיד עוזרו של קר אצל הלוחמים.

.

.

קווין סניידר, מאמן ראשי, יוטה ג'אז

סניידר היה המאמן הראשי של אוסטין טורוס (כיום אוסטין ספרס), קבוצת ה-G של הדורבנות, משנת 2007 עד 2010. לאחר מכן עבד כעוזר מאמן בפילי, LA א', צסק"א ואטלנטה עד שב-2014 קיבל את המפתחות לחללית של המורמונים. בחמש עונות אלו, הוא ניצח ב-55.4% מהמשחקים, הישג שיא – הפסד בחמישה משחקים בסיבוב השני ליוסטון בעונת 17-18.

.

.

ז'ק ווהן, עוזר מאמן, ברוקלין רשתות

ווהן שיחק בשלוש עונות ה-NBA האחרונות שלו עם הדורבנות (2006-2009). לאחר שתלה את נעליו, הפך לעוזר של פופוביץ' משנת 2010 עד 2012. לאחר מכן, הוא מונה למאמן הראשי של אורלנדו קסם שם הדהים את העולם עם מאזן של 58-158 במשך שלוש עונות עד שפוטר. מ-2016 הוא עוזר אצל הרשתות.

.

.

סטיב קר, מאמן ראשי, גולדן סטייט מלחמה

קר שיחק עבור פופ פעמיים. פעם ראשונה בשנים 99-01 ובפעם השנייה בעונת 02-03. לאחרונה, השניים שיתפו פעולה באליפות העולם (קר כעוזרו של פופ) שם התבזו עם הפסדים היסטוריים שהובילו לדיונים מעניינים על חשיבות ותפקיד המאמן ב-NBA ובשאר העולם כאן באתר. העונה הקרובה תהווה שנת מבחן מעניינת עבור קר שקבוצתו איבדה את נשק העל חלל שלה לתמיד ובאופן זמני את אחד מהאחים לבית ספלאש.

.

.

ברט בראון, מאמן ראשי, פילדלפיה 76'רס

אפשר לומר שבראון עשה עבודה די טובה כמנהל פיתוח שחקנים בסן אנטוניו בין השנים 2002-2013. על פי מקורות יודעי דבר, ביופורד נותן לו קרדיט רב על בניית ספסל חזק בשנים ההן. זה הפך אותו למועמד אידיאלי להשתלט על 'התהליך'. אחרי ארבע השנים הראשונות שבהן הקבוצה, תחת ניצוחו, העמידה מאזן של 75-253, באו שנתיים יותר מוצלחות (103-61) כולל הדחה כואבת בחצי גמר המזרח.

.

.

דוק ריברס, מאמן ראשי, ל.א. קוצצים

138 המשחקים האחרונים של ריברס בליגה היו עם הדורבנות (94-96). המאמן הראשי אמנם היה בוב היל אבל פופ היה ה-GM (עד שהוא פיטר את בוב ומינה את עצמו במקומו). לאחר הפרישה, ריברס פצח בקריירת אימון ששיאה היה אליפות עם בוסטון. כיום הוא מוביל את הקוצצים.

.

.

מונטי וויליאמס, מאמן ראשי, פיניקס שמשות

וויליאמס שיחק עם הספרס משנת 1996 עד 1998. עד פרישתו ב-2003, הוא הספיק לעבור גם בדנבר, אורלנדו ופילי. ב-2005 הוא התחיל את קריירת האימון שלו בתור עוזר מאמן בפורטלנד וב-2010 קיבל את המפתחות של ניו אורלינס. בתום חמש עונות (מאזן 173-221), הוא נשלח לאוקייסי שם שימש כעוזר מאמן במשך שנה. ב-2016 הוא מונה לסגן נשיא פעילות כדורסל בדורבנות. ב-2018 חזר לאמן ושימש כעוזר מאמן בפילי ובקיץ מונה למאמן ראשי בפיניקס.

רק טוב,

קרע אאוט.

לפוסט הזה יש 21 תגובות

  1. הרבה מאמנים הכשיר המאסטר. חלקם רפי הבנה. לא חושב שהוא אשם כזה גדול באליפות העולם. אין מאמן שכל הזמן מנצח. לפעמים מפסידים זה טבעו של ספורט. נכון הוא הפסיד כפייבוריט אבל שיט הפנס. לא הייתי גוזר מזה שפופ בשקיעה.
    מה שכן ייתכן זה אגו גדול ושהוא לא אוהב כוכבים עם אגו גדול שיאפילו עליו. השמרנות של הספרס מוגזמת. הם בקושי עושים טרידיים ונראה שהם מאוהבים בתדמית.
    אגב לפי כמות העצים ששתל יש מצב שפופ הוא תאגיד?

  2. המסע הזה, החיפוש אחר ה-"אשם", ה-"לוזר",
    אף פעם לא אהבתי אותו.
    .
    יש עובדות אובייקטיביות.
    נבחרת ארה"ב הגיע לטורניר עם ההרכב החלש ביותר שלהם מזה שנים, עם חוסרים ברורים הסגל (קליעה, הגנת צבע).
    אלו נתוני הפתיחה של הטורניר.
    למשחקים מול צרפת וסרביה, הם הגיעו כאשר 2 שחקנים פצועים (אחד מהם הוא השחקן השני בחשיבותו בסגל) – טייטום, וסמארט. כפועל יוצא, חלק לא קטן ממעט יכולת הקליעה מבחוץ שיש לקבוצה, נעלם.
    באותם 2 משחקים, ההפסדים היו אחרי מאבק צמוד. בסופו של דבר, נקודות החולשה של ארה"ב בלטו. היעדר הקליעה. היעדר היכולת להגן על הצבע.
    כמה מההפסדים הנ"ל על המאמן? חלק מזה, בטוח שכן. מה לעשות, בסופו של יום הייתה לו נבחרת שלמרות הכל הייתה הפייבוריטית (אם כי לא בהפרש ניכר) לזכייה באליפות.
    אבל בין אותם הפסדים, לבין "לוזר"?
    שמיים וארץ.
    .
    בכל הנוגע לקאוויי. אם בגללו פופ לוזר, אז באותה נשימה צריך להוסיף לרשימה את סטיב קר ("איבד" את דוראנט), ואת פט ריילי ("איבד" את לברון).
    כמה אליפויות יש לשלושת הלוזרים?
    הספירה שלי היא 15.
    .
    אחרי שהבעתי את דעתי על אותה תווית לוזר,
    אפשר להתייחס למהות –
    .
    הספרס זה ארגון שנמצא בבעיה תמידית. הסיבה ברורה –
    הם מנצחים. איך אפשר לבנות קונטנדרית בלי בחירות דראפט?
    בשורות גולדן סטייט משחקים קרי וקליי (בחירות 7 ו-11).
    בשורות הקאבס שיחק קיירי (בחירה 1).
    בשורות ההיט שיחק ווייד (בחירה 5).
    בשורות דאלאס שיחק נוביצקי (בחירה 9).
    .
    אני חושב שהנקודה ברורה –
    בשביל להתחרות, צריך כישרון. וכישרון, אותו אפשר למצוא בדראפט, בדרך כלל עם בחירת לוטרי.
    מה לעשות שלספרס פשוט אין כאלו?
    .
    (כמובן שזה לא מספיק, בחירות דראפט, תשאלו את הת'אנדר. צריך גם ניהול חכם. אבל בחירות הדראפט, הן נקודת המוצא של רוב האלופות ב-30 השנים האחרונות)

    1. איך אפשר להשוות את הסיטואציה עם דוראנט בג"ס ולברון במיאמי לסיטואציה של קאווי והספרס???
      דוראנט ולברון "הגיעו" לקבוצה לבד ו"הלכו" לבד משיקולים שלהם בלבד, וכמובן הביאו גמרים ואליפויות, קאויי הוא שחקו דראפט צעיר שבמשמרת של פופ קאווי עבר עונה לפני סיום חוזה וישב על הספסל עוד אחת, כשדי ברור לכולם שעם יחס יותר מפנק ומלטף, ובעיקר כבוד כמו שמגיע לגדולים ביותר בליגה הוא היה נשאר,
      זהו כשלון קולוסאלי שבפועל הקריס את המועדון ואת עתידו (קאווי ואולדריג בהחלט יכלו למשוך סטארים לקבוצה)

      1. "די ברור לכולם שעם יחס יותר מפנק ומלטף, ובעיקר כבוד כמו שמגיע לגדולים ביותר בליגה הוא היה נשאר"
        .
        לא ברור לי איך מסתדר החלק של "די ברור לכולם".
        הוא קיבל ליטוף מהמאמן וההנהלה (כולל משטר מנוחות מרשים), חיבוק חם מהקהל, והמון כבוד מכל כיוון אפשרי, בעונה שלו בטורונטו.
        הוא עדיין בחר לעזוב, ולחתום בעיר שהיא הבית שלו, לוס אנג'לס.
        .
        המסקנה שלי מהמתרחש, בעיקר לאור הדרך בה הדברים התנהלו –
        לא היה לספרס לרגע סיכוי.

        1. שאר החלקים בתגובה מסתדרים?
          אני לא יודע על איזה יחס חם אתה מדבר, אני זוכר אסיפת שחקנים שהשפילה אותו או טוני פרקר שיצא עליו בתקשורת ורמז שהוא לא סובל מפציעה, עם יחס מכבד יותר הוא היה נשאר לפחות עד סיום החוזה
          לא נדבר על הטמטום לוותר על ההצעות הנדיבות של הלייקרס שהספרס דחו בטפשות אינגראם זו וקוזמה והארט הם יופי של צעירים שיכלו להיות העתיד של הספרס

            1. כמובן טורונטו לא דוגמא, הוא נשלח לשם בניגוד לרצונו אז היה ברור שיעזוב

            2. הניסיון לנתח את הסיבות לעזיבתו של קאוויי את הספרס, קשור הרבה יותר לפרשנות שלנו האוהדים מלכל דבר אחר.
              מה לעשות, לא הכל גלוי. מה לעשות, החלק שגלוי, הוא החלק שגורמים בעלי עניין החליטו שיהיה גלוי.
              אני בהחלט מכיר את עלילות טוני פארקר. אני בהחלט מכיר את הסגה הרפואית של קאוויי בסן אנטוניו. כל זה לא אומר שקאוויי היה ממשיך.
              בגלל שבדיוק כמו שיצאו שביבי מידע שסיפרו את הנרטיב שמצדיק את עזיבתו של קאוויי, יצאו שביבי מידע שסיפרו על התנהלותו של קרוב משפחתו "המנהל". שסיפרו שקאוויי רצה שוק גדול יותר, וכל השאר לא באמת שינה משהו.
              .
              מה האמת?
              אין לי מושג. אני גם לא מתיימר לדעת.
              לכן אני לא ממהר לשפוט את פופ כ-"לוזר" בעקבות המקרה. אם הייתה לו היסטוריה ארוכה של סכסוכים עם כוכבים מהקבוצה שלו,
              אולי תגובתי הייתה שונה.

        1. ברשותך, אני אסביר.
          .
          אתה מכיר את זה שבצבא, מגיע חייל צעיר לפלוגה הרובאית, ומסבירים לו את מושג הוותיקות/צעירות?
          אומרים לו "כשאתה תהיה פזמניק, אז גם תצא הביתה חמשושים קבוע דנקן, וקבל אפטרים לצאת לבילויים בימי חמישי בערב כמו פארקר. עכשיו, שתוק, ותעלה לעמדת השמירה!"
          ואז אותו חייל הופך לפזמניק בעצמו, ופתאום אומרים לו שביטלו את כל הקטע הזה של צעירות. אין יותר חמשושים. עכשיו לך לשמור!
          .
          אתה באמת מתפלא שהוא החליט להמציא גימלים?

  3. אם תקשיב קצת לפופוביץ' תלמד שאם עשית את המקסימום שלך בתנאים הקיימים אז אתה אף פעם לא לוזר. אחרת כולם לוזרים.

  4. תודה רבה קרע, אחלה פוסט.
    .
    קודם כל אני מסכים איתך – השנתיים האחרונות לא היו קלות, לספרס בכלל וגם לפופ. ובוודאי שלגיטימי ואף מוצדק להרהר האם משהו אבד/התיישן/דעך.
    .
    בעניין קוואי חפרתי ארוכות, אבל בתמצית – לדעתי זו בוודאי לא הייתה שעתו היפה של פופ, אבל הקליינטורה, במקרה הזה, גם היא מקרה נדיר ולא פשוט בפני עצמו, אז קשה להסיק מסקנה כוללת על סמך הפרשה הסינגולרית הזו.
    .
    בעניין הנבחרת כנ"ל – ברור שזה כשלון, אבל לא לגמרי ברור מה צריך היה לעשות – לשחק מהר יותר, כמו שמנחם כתב? להביא את הסגל של הגי-ליג שניצח עד כה? לא יודע. נראה מה יהיה בטוקיו.
    .
    מה שכן, לדעתי אפשר להוסיף לרשימת הטרוניות שלנו גם את פרשת דרוזן ומהפכת השלשות – ולדעתי הן לא בלתי קשורות זו בזו. אני לא חושב שמאמן שיותר מדגיש את השלשות היה מביא דווקא את דרוזן לקבוצה שלו, ובטח לא כשיש לו כבר את אולדריג. לדעתי זה עלול לעכב אותנו בשנים הבאות.

  5. לא חושב שמאנן אחר היה מצליח יותר עם הנבחרת שהייתה.
    פופ מאמן טוב אבל לא קוסם.
    ובכללי רואים שהנבחרות שעלו הן כאלו שרצות הרבה זמן יחד. אצל האמריקאים זה לא קיים.
    מ.ש.ל
    🙂

  6. אני דווקא חושב שפופ פעל נכון הן בגזרת הנבחרת – והפסיד כי הסגל לא התאים לאליפות, והן בגזרת הספרס שנשארה קבוצת פלייאוף תוך כדי פיתוח צעירים חדשים.
    אני לא חושב שלסגל הזה של ארה"ב היה סיכוי לזכות, לא בגלל איכות השחקנים אלא בגלל חוסר איזון ביניהם.

  7. לגבי אליפות העולם, אני חושב שהוא פשוט לא התאים לקבוצה ולסיטואציה הזו, זה לא עושה אותו לוזר אבל הרבה ממה שראינו מארה"ב כמו הרבע הרביעי מול צרפת והפתיחה מול סרביה זה עליו

  8. לא יודע אני רואה את רשימת המאמנים שיצאה תחת ידיו, את רשימת השחקנים שחייבים לו קריירה ולא היו מפתחים כזו בשום מקום אחר (ד"ש מספליטר, גארי ניל, ברוס בואן ושות')
    ואת האימפריה שבנה בספרס, שום קמפיין כזה או אחר בנבחרת לא יכולים את הדעה שלי לפחות שמדובר המאמן הגדול בהיסטוריה

כתיבת תגובה

סגירת תפריט