מעורב הופס לשבת: 'פופ' וסטיב קר – מצא מין את מינו / מנחם לס

מתנצל על צורת הכניסה שהיתה לי הפעם עם הוורדפרס החדש. לא יודע מה קרה לרווח בין הקטעים והפרקים. כמעט מחקתי הכל אבל אז החלטתי להשאיר את המודפס כפי שהוא!

* * *

1. מה משך את סטיב קר להיות בסין עם הנבחרת?

"IT IS TO LEARN ABOUT EFFICIENCY AND THE PROCESS" – הצטרפתי ללמוד גם מגרג פופוביץ' וגם משאר מאמני העולם" (בולשיט, מ.ל)

איתן סטראוס כתב זאת אתמול באתלטיק (https://theathletic.com/author/ethan-strauss/)

הוא מתחיל את הפוסט שלו כך: "מה, מלבד OLD-FASHION PATRIOTISM, משך את סטיב קר להגיע כל הדרך עד סין להיות עוזר מאמן של גרג פופוביץ' בנבחרת ארה"ב?

למה ומדוע, אחרי כל הריצות הידועות לאליפות, הוא הסכים להצטרף כעוזר מאמן של נבחרת-לא נבחרת עם סכוי די גדול להשפלה מידי נבחרות כמו צרפת או סרביה ש-DREAM-TEAM אמיתית היתה מפרקת בספרות כפולות כשהסיפרה הראשונה משמאל היא "2" (אם לא "3")? מה משך אותו להיות עוזר מאמן של קבוצת שחקנים שלא התחברה, ובכל זאת רוב אנשי המדיה בחרו בה לנצח את אליפות העולם רק משום שכל שחקניה משחקים ב-NBA? * סטיב קר אומר שהסיבה היא גרג פופוביץ'. הוא רצה ללמוד מהמסטר. סטיב קר אומר שעבורו זה היה 'מחנה אימון' למאמנים. אפילו שסטיב קר הוא מאמן שזכה להצלחה כבירה בשנים האחרונות – יותר מכל מאמן בליגה כולל המסטר עצמו – הוא עדיין מסתכל לעבר המאמן שפעם היה מאמנו כשחקן – כמודל לחיקוי. אפילו שבשנים האחרונות היתה לו הצלחה גדולה יותר עם הווריורס מאשר לפופ עם הספארס, הוא עדיין מוכן כל פעם לבוא עם מחברת ועט וללמוד מהזקן כאילו הוא עומד להתחיל את משרת האימון הראשונה שלו. * סטראוס שאל את סטיב קר את השאלה הזאת באימייל, וקיבל את התשובה הזאת, מילה במילה: *

It’s more detail stuff in terms of how he operates in practice and how he handles the team,” Kerr said via text message from China when asked about what he’s absorbing. “It’s not really about plays and drills. It’s more about efficiency and process.”

* כמובן שקר י-ו-ד-ע כיצד פופ מאמן. הרי הוא היה שחקנו. אבל כאן היתה לו הזדמנות לראות כיצד פופ מאמן מהתחתית, עם שחקנים שרובם לא מהשורה הראשונה. אם קר אומר את האמת, אז כמעט בטוח שלו בקבוצה היו אנשים כמו לברון, הארדן, סטיב קר, וכאלה, סטיב קר לא היה מתלהב להצטרף לפופ. * הוא יודע כיצד פופ מאמן קבוצה עילית. מה שהוא לא יודע – ורצה ללמוד – זה כיצד פופ מאמן מהתחתית כלפי מעלה. לפחות זה מה שהוא אמר. * סיבה נוספת? סטיב רצה לראות – וללמוד – כיצד פופ מאמן ומסתדר (מסתבר שהוא לא הסתדר יותר מדי טוב, מנחם לס) עם כדורסל אירופאי שהוא שונה כל כך מהכדורסל של ה-NBA: לפי קר הכדורסל האירופאי הוא יותר מורכב ומסובך (INTRICATE), ובנוי בצורה הרבה יותר אקסטרבגנטית(מוגזמת) מהכדורסל של ה-NBA המבוסס כל כך הרבה על יכולת אישית עליונה. "רשמתי לעצמי תרגילים וצורות משחק שאתה לא רואה ב-NBA", קר כתב לסטראוס. "אני בוודאי אשתמש בכמה מהם בעתיד. אתה יכול לבטוח בכך". * "קח לדוגמא את אנדרו בוגוט. הוא היה מעורב בכל כך הרבה יצירת תרגילים בנבחרת האוסטרלית עד שלפעמים הוא היה עוזר-מאמן בגופייה, וזה דבר שרוב האנשים לא יודעים. הרבה היה מבוסס על 'INTERNATIONAL BASKETBALL'.  ואתה יכול להיות בטוח שאני רושם הכל" * בוגוט עצמו אמר לסטראוס: *

. “Coaching is all about stealing,” Bogut said. “They will pick up some good shit.”

* סטיב קר אמר דבר נוסף שמאד הפליא אותי: *

What happens in FIBA can eventually have a dramatic impact on NBA games. The “Spain pick and roll,” a play where an additional screen is set for the (usually) big man rolling off a screen, was popularized by (who else?) the Spanish national team. Now, many NBA teams have “Spain” in their repertoire, with Mike D’Antoni’s Rockets especially inclined towards the look. D’Antoni, having coached in Italy years before unleashing the revolutionary “Seven Seconds or Less” playing style with the Suns, was one of the original NBA incorporators of overseas strategy. It’s already a rich tradition, and one that will likely to continue.

*

סטיב קר אומר שברגעים רבים של הטורניר בסין, "הכדורסל האירופאי שימש לנו כמעבדה. זהו כדורסל יותר יצירתי, יותר טקטי, ואולי מותר לכנותו 'יותר חכם'. להגיע לטורניר כזה זה כמו להגיע לקורס מאמנים, ואני בטוח שלא רק אני, אלא כל מאמני ה-NBA, לוקחים 'NOTES' ורושמים הרבה ממה שהם מראים"

* הרשו לי להתערב ולומר את מילותי: *

גם ב-1992, וכל השנים מאז (מלבד 2004 עם לארי בראון והקבוצה המצחיקה שהגיעה לאתונה) איש לא דיבר על 'הכדורסל האירופאי החכם וה'אינטריגי'. איש לא דיבר על הכדורסל האקסטרבגנטי האירופאי. למה? כי שחקני ארה"ב כתשו אותם לעפר ועשו מהם חוכא ואיטלולא. אז הכדורסל האירופאי היה די מטופש. גם הפעם הוא היה נראה מאד מטופש לו ארה"ב היתה שולחת את ה-A TEAM שלה.

*

האמריקאים שלחו קבוצה ללא SHOOTERS.

* והSHOOTER היחיד – ג'ו האריס – היה די בודד ולא שותף מספיק ע"י חברי קבוצתו השחורים. נגד קבוצה כזאת כל מאמן ייראה חכם. * סטיב קר רצה ללמוד מפופ? *

אילו אני הייתי מאמן את האמריקאים הוא היה לומד יותר.

* היי, דוק, אתה לא מתבייש? כיצד אתה מדבר? אתה משפיל את המאמן המנצח ביותר ב-NBA. המאמן של הספארס הגדולה עם טים דנקן, אנטוני פרקר, מאנו ג'ינובלי…אתה רוצה לכתוב כאן בהופס – שאתרים אמריקאים התחילו להדפיס ממנו חלקים פה ושם – שאתה מאמן טוב מפופ? *

כמובן שהוא מאמן שאני לא מעיז להשוות אותי או את שימון אליו.

*

אבל אני מאשימו בהפסד האמריקאי.

*

אילו אני הייתי מאמנה של הקבוצה הנחותה הזאת הייתי מכריח אותה לשחק ב-RECKLESS ABANDON!

* לא יודע כיצד ללומר RECKLESS ABANDON בעברית אבל אני מאמין שאתם מבינים: משחק שכונתי בעליל. בשיא המהירות ובחוסר אחריות מחלט. העיקר לשחק מהיר, לשמור אישית לוחצת על כל המגרש, ואני כמאמן מחליף את כולם כל שתי דקות כמו בהוקי-קרח. הייתי מכריחם לשחק כמו בשכונה עם כניסות מטורפות, משחק מהיר כברק, ולא לתת לוונילים לבנים זמן לנשום או לארגן 'משחק חכם'. *

פופ, לצערי, רצה לאמן כמו מאמן אירופאי 'חכם', וכך קבוצתו הפכה למין ספארס של היום עם משחק איטי, מחושב, מאורגן, ו…מחורבן.

*

אולי 'המשחק שלי' שאני מציע לא היה עושה את הטריק. אבל היה לו, לפחות, צ'אנס. ואני לא אומר זאת עכשיו לאחר מעשה ולאחר ההפסדים. אני כתבתי זאת כאן לכל האורך, גם כשניצחו, ולפני ההפסד לצרפת (בארבעת הימים האחרונים הייתי עסוק מדי באטלנטה, ולכן לא כתבתי מאז הנצחון של ארה"ב נגד יוון, ובכל הנצחונות כתבתי בדיוק אותו דבר: ארה"ב חייבת לשחק הרבה יותר מהר, הרבה יותר 'אחד-על-אחד', והרבה יותר עם חדירות לחסל! ואם כבר, אז כתבתי שהריסון בארנס יהיה השחקן המפתיע וכך בדיוק היה!).

*

אני לא יודע על איזה EFFICIENCY ו-PROCESS סטיב קר מדבר. בינינו, זה BALONEY, או בעברית בולשיט.

* (המאמר לא מסתיים כאן. השאר מדבר על כיצד האליפות הזאת תעזור גם לפופ וגם לקר לאמן העונה, במיוחד כשלאחד נפצעו הכוכבים, או עזבו, ולשני אין כוכבים. גוד לאק לשניהם שעברו – לדבריהם – קורס למאמנים בצ'איינה) *

 

2. ב-NBA זורקים שלשות בקצב גדול יותר מאשר ב-NBA!

*

(ושחקני מכללות ב-5 השנים הראשונות מתקשים ב-NBA במשחק תחת הסל – פחות מ-1.80 מ' מרחק הסל)

*

 

פיטר קיטינג כתב בטור האישי שלו במגזין ESPN שאחד הדברים המסקרנים (והקשים) ביותר לנבואה הוא כיצד משחקו של כוכב מכללות יתורגם להצלחה ב-NBA.   טים צ'רטייר, פרופסור למתמטיקה מדוידסון קולג' – עם שניים מהסטודנטים שלו – חקרו וניסו להסיק ממסקנות מ-700,000 זריקות ממרחקים שונים של שחקנים ששיחקו ב-מכללות וב-NBA. * ברור למפרע שבחירת זריקות הוא גורם חשוב, וכן יכולת מיוחדת שהיתה לשחקנים כלארי בירד, רג'י מילר, ועתה סטפן קרי וקליי ת'ומפסון להיות במקום הנכון בזמן הנכון. (בקשר לזריקות מרחוק עצמן, הכל כמעט נימדד ע"י מאות סטודנטים, לרוב בעבודות מסטרס במחלקות לחנ"ג: גם השפעות גובה, משקל, אורך מוטת זרועות, הגובה היחסי של מרכז הכובד לגובה, ומה לא – נימדדו ונחקרו.) * מה מטרת כל הבדיקות האלה? צדקתם: לנסות להוסיף מדע לבחירות הדראפט כדי שיהיו כמה שיותר 'מדעיות'. פרופסור צ'רטייר ניסה לחקור את הנושא בעצמו. * ידוע גוגל אספה כמות עצומה של דטה מ-2009 ואילך במחסן הדטה שלהם הנקרא 'BIG QUARRY' גם על משחקי NCAA וגם משחקי NBA. כמה חוקרים ניסו להסיק מסקנות בקשר להצלחת שחקני מכללות ב-NBA על סמך הדטה מ-BIG QUARRY. * צ'רטייר מדווח שבעונה האחרונה 38.8% מהזריקות במכללות היו מה-3. זה יותר מאשר באן.בי.איי (35.9%). וזה אחוז גבוה בהרבה משחקני מכללה הנמצאים ב-NBA פחות מ-5 שנים. (הם זורקים רק 30.4% מזריקותיהם מה-3). כמובן שמרחק הקשת הגדול ב-NBA הוא גורם חשוב לכך (אחת ממסקנות המחקר של פרופסור צ'רטייר היא שב-NBA מוטב שלא יצפו מקלעי מכללות טוב להצליח מיד ב-NBA, בגלל ההשפעה הביומכנית והפסיכולוגית של המרחק הגדול יותר של הקשת). * הנה מסקנה חשובה אחת של המחקר של צ'רטייר: שחקני מכללות קולעים שלשות טוב יותר משחקני NBA: גם המרחק הקצר וגם הגנה פחות אינטנסיבית הם הגורמים לכך. אנשים לא מתארים לעצמם שהשפעת ה-3 גדולה בהרבה במכללות מאשר היא ב-NBA כי המדיה עשתה עסק גדול מ'המשחק החדש' של ה-NBA בגלל מה ששחקנים כסטפן קרי וג'יימס הארדן עשו (ועושים) ואנשים לא תיארו לעצמם שבמכללות העסק עובד כך כבר שנים. * השוק (עם חולם מלא!) הגדול של קלעי מכללות בשנים הראשונות ב-NBA היא שכל אווירת ה-3 היא אחרת מהקולג', למרות שעל השפעת השלשות במקצוענים כתבו ודיסקסו כל כך הרבה שאנשי כדורסל חושבים ש'השלשה' שינתה את משחק המקצוענים בצורה דראסטית יותר מאשר במכללות או במשחק התיכונים, כשלמעשה ההיפך הוא הנכון. * אז צ'רטייר שואל את השאלה המרתקת את כולם: כיצד ניתן לנבא הצלחת קלעי שלשות מעולים בתיכון ובקולג', כשהם מגיע ל-אן.בי.איי. * מסתבר שמה שקורה לשחקני מכללה בשנים הראשונות של משחקם ב-NBA  (לפי תוצאות המחקר של פרופ' צ'רטייר ) הוא שקלעי השלשות מהמכללה מעדיפים לקלוע מתוך הקשת ב-NBA (אחוז ה-2 הארוך של שחקני קולג' במקצוענים הוא ב-14% יותר מהשתי נקודות שהם זורקים במכללה) אבל לא בהכרח קרוב לטבעת. שחקני מכללות בשנים הראשונות ב-NBA מרגישים נוח יותר בזריקות ל-2 מתוך הקשת. * עוד מסקנה חשובה: לפי המחקר, ב-אן.בי.איי 41% מהזריקות נעשות פחות ממטר ושמונים מהטבעת. במכללות המספר הוא רק 37.7%.ז"א שקצב הזריקות מהפרימטר במכללות הוא גדול מקצב השלשות ב-NBA. * עוד מסקנה חשובה: אבל אם תבדוק מי הם השחקנים ב-NBA הזורקים קרוב לטבעת תראה תראה שרובם הם שחקנים וותיקים. מחקר מסיבי ע”י הבלוגר טוד שניידר מצא שכששחקן מכללות  ניכנס ל-NBA, אחוז הדיוק של זריקתו ממרחק של יותר מ-1.80 מהסל יורד ב-4%  מדיוקו במכללה בעוד שאחוז זריקתו מתחת לסל (פחות מ-1.80 מ') יורד ב-15% מדיוק האחוז שהיה לו במכללה!!! * הסיבה? *

הוותיקים אוכלים את הצעירים תחת הסל.

* מה כל זה אומר לגבי ציון ויליאמסון? הוא כנראה ימשיך להצליח עם זריקותיו הארוכות ל-2 ואפילו ל-3 מדי פעם, אבל המלחמה תחת הסל תהיה קשה עבורו הרבה יותר. בהצלחתו לקלוע ממרחק של פחות מ-1.80 מהסל (6 FEET)  ייקבע  אם הוא סתם 'אול סטאר', או שחקן 'היכל התהילה'. *

3.  מאמר שנקרא (וברור לי שהוא חשוב מאד!) ושלא הבנתי לחלוטין. האם מישהו מוכן להסביר?

Sources: Spencer Dinwiddie to convert his NBA contract into a secured digital investment. Here’s what that means

By Shams Charania Sep 12, 2019
Brooklyn Nets guard Spencer Dinwiddie is planning to turn his contract into a digital investment vehicle and receive an upfront lump payment, The Athletic has learned, an unprecedented move for an NBA player. Dinwiddie, according to multiple sources, is starting his own company to securitize his NBA contract in the form of a digital token as he begins a three-year, $34.36 million extension with the Nets. It’s unclear how much of the contract amount he wants to raise upfront, but it would likely be less than the total amount, according to sources. So how exactly would this work? In a securitization, the borrower gives up some future income in return for a smaller lump sum payment. But the borrower, in this case Dinwiddie, then has more money to immediately invest than he otherwise would. A token is a digital currency term. The bond exists in the digital currency world. Instead of buying the bond from a broker, it is through a token. According to sources, this Dinwiddie bond would pay investors principal back and interest, which would be covered by what the Nets owe him. Dinwiddie has a player option worth $12.3 million in 2021, and if he opts out and earns more on his next contract, it is unclear how that would impact investors. The National Basketball Players Association was informed of Dinwiddie’s decision this week, sources said. While unique for the NBA, it is not the first time a pro athlete has attempted to turn his future earnings into an investment vehicle. Former NFL running back Arian Foster, then with the Houston Texans, started the process of listing himself as a private stock under a company called Fantex Inc. in 2013. Fantex’s model was to sell millions of shares out of 20 percent of Foster’s future salary and endorsement earnings. The company also had a pool of other NFL players — including Vernon Davis, EJ Manuel and Alshon Jeffery — going through similar IPO start-ups. Fantex and Foster terminated their relationship in 2015 after delaying his IPO for over two years. The concept of securitizing entertainers’ future income took off in 1997 when musician David Bowie partnered with Prudential Insurance Company and raised $55 million by promising investors income generated by his back catalog of 25 albums. Soon after professional athletes began trying, including former White Sox slugger Frank Thomas. But his 1999 effort foundered on the morals clause in his contract.  Investors worried about the rights of teams to invalidate contracts when athletes misbehave, and that largely ended the efforts until Fantex. Presumably, that is the significant risk in the Dinwiddie deal. The underlying collateral is his contract. The NBA is almost surely not going away, so the biggest threat would be if somehow the Nets could cancel that contract for detrimental conduct. Analysts of the NBA’s Collective Bargaining Agreement believe this could potentially shift the league landscape by changing how players make option decisions and assess risk. One concern that could come into play with Dinwiddie is the potential for tampering or circumvention of the CBA in broad terms: For instance, if an owner picked up significant shares and then financially benefitted down the line whether Dinwiddie joined his or her team or not. Fortunately, the CBA’s circumvention rules should be able to handle these sorts of problems without modification because players and owners widely made it broad enough to cover new developments. This will also impact the way players think about contracts and risk. Like any potential free agent, Dinwiddie will consider a variety of factors when deciding both on his 2021-22 player option and next contract. Maximizing value to investors could shift the balance between money and situation in a way that opens the door for different suitors to have a stronger shot. It could even allow Dinwiddie to exert some leverage on the Nets, who will be capped out with Kevin Durant and Kyrie Irving still on their books in 2021, making it harder to replace the talented guard. The approach could create ripple effects should Dinwiddie’s model prove successful. Dinwiddie went to the University of Colorado before leaving as a junior for the 2014 NBA draft, where he was the No. 38 overall pick. He double-majored in kinesiology and communications in college. In 2018, Dinwiddie attended a Harvard business program, along with fellow Nets teammate and then-Boston Celtics guard Kyrie Irving. Dinwiddie considered going to Harvard prior to his commitment to Colorado. Last season, Dinwiddie averaged 16.8 points, 4.6 assists and 2.4 rebounds in 68 games, emerging as a Sixth Man of the Year candidate in the Nets’ run to the Eastern Playoffs.

מנחם לס

בעל האתר, הבוס הראשי, וכותב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 48 תגובות

  1. מנחם, יש הבדל בין רמת אימון, לבין כישרון. לנבחרת ארה"ב בסגל מלא יש יותר כישרון מלכל נבחרת אחרת. אני לא חושב שיש מי שמפקפק בכך.
    אבל אימון, זה משהו אחר. ב-NBA המאמנים הראשיים מתעסקים קודם כל בניהול אגו. יש הרבה פחות מקום לטקטיקות. באירופה, הקבוצה (בדרך כלל) גדולה מכל כוב שהוא. ויש לא מעט מקרים בהם המאמן, הוא הכוכב הגדול ביותר בקבוצה. זה מאפשר לאותו מאמן להתמקד בחלקים של המשחק בהם למאמן ה-NBA אין את הזמן והיכולת להתמקד. יותר מכך, למאמנים מהשורה הראשונה יש מרווח טעות גדול מהרבה מזה שיש למאמן ה-NBA הממוצע.
    .
    אז כן, בהחלט יש מה ללמוד מהכדורסל האירופאי, בדגש על X ו-O.
    .
    (לא שהכל דבש, בקרב הנבחרות האירופאיות. תצוגת האימון של נבחרת יוון לדוגמה. מבעד למשקפי האוהד הדלות שלי, עשתה רושם של שמרנות בשיאה, וכישלון בניצול היתרונות של יאניס)

    1. כל מילה. מנחם נבחרות אירופה חלקן ממקסמות את יכולתן. ארגנטינה על הנייר מאד בינונית ותראה מה עשו? זה תצוגת אימון.
      דרים אמיתית אין לה קשר לאימון אתה תיקח איתה זהב כמו שאני אקח איתה וגיא איתה ואשך יקח איתה וכן גם קוף יקח איתה. אהה בכלל לא צריך מאמן לברון יכול לאמן בגופייה.
      בדיוק כמו שגולדן סטייט עם דוראנט לא באמת הייתה צריכה את קר כי שדוראנט לא היה אופס… הכשרון העליון נעלם.
      דרים טים אמיתי ידרוס כי הוא מפוצץ כשרון ולא כי הוא מאומן.
      דבר שני אנו אומרים פה שנים שרמת האימון בnba מחפירה. זה אפילו לא אימון זה בעיקר וידאו ובהצלחה לכוכבים. אימון ברמה גבוהה יש בספרס במאבס והיה בדטרויט של לארי בראון קבוצות שמיצו את עצמן הרבה מעבר.
      יודע מה מאמן טוב היה עושה עם פילי? אליפות. מאמן טוב אירופאי היה מעיף את סימונס או הופך אותו לנגר מן המניין.
      דבר נוסף הוא מה שגיא אמר באירופה אין לברונים והארדנים וארווינגים. תביא ללברון מאמן אירופאי לבן והוא יאכל לו את הגולגולת. הכוכבים בחיים לא יקשיבו להם זה יעשה להם כאב ראש. Nba זה הרבה קשרים ומעמדות. פח כמו גון וול עוד מקבל כבוד של פרנצייז. כולם ראו שסטורנסקי במגרש הקבוצה טובה יותר מאורגנת יותר ומאמן הדביל ברוקס שלא יכול לאמן ליגה ג ממשיך עם הפיגור.
      תוסיף לזה את ווי אר אול וויטנס שזה מטרת הליגה להעצים כוכבים גדולים מהחיים בכל מחיר למען המותג מה שלא קיים באירופה מה שגם גורם להיראות לכדורסל האירופאי פח כזה מן הצד השני.
      המשחק הולך רק לכיוון הכוכבים שריקות אוויר צעדים מרפקים דאבל סטפבק טריפל סטפבק גאמפ הכל חוקי עבורם. הרי קאווי בסל ניצחון מול פילי עשה 4 צעדים שהכדור בידיו אבל הרגע חשוב יותר זה ווי אר אול וויטנס. החוק שיאניס מכניס מרפקים לחזה ורומס שחקנים אבל אם שחקן יביא ליאניס באמפ עם הגוף הוא יקבל עבירה. זה כל ההבדל. אה טיש גם 3 שניות ומגרש קטן יותר והשלשות באירופה הן חצי מרחק ועפי דריל מורי והאנליטיקס זאת הזריקה הכי לא יעילה בכדורסל 😂😂

      1. אני מסכים עם גיא ושמעון, כשיש שחקנים כמו לברון דוראנט, הארדן… לא צריך מאמן רמת הכישרון כל כך גבוהה שהם מפרקים הגנות גם עם קקטוס (כמו ברוקס לדוגמה) היה מאמן אותם, דוראנט יכול לקלוע על כל אחד ולא צריך תרגילים.

      2. מדויק שמעון. תוסיף למשוואה שחקנים אמריקאים צעירים שחושבים שהשמש זורחת להם מהתחת כי הם דפקו דאנקים בגיל 14 וכי ככה פמפמו להם מגיל אפס וגם מחסור ביסודות בסיסיים שיש לכל ילד אירופאי (בעיקר ממזרח אירופה לשעבר) כמו מיקום, חסימות לשחקנים, סגירה לריבאונד. ככה מתקזז יתרון הכישרון

        1. אך עם רמת הכישרון של האמריקנים הטובים ביותר אין דבר שיכול לקזז את ייתרון הכישרון שפשוט גדול מדי עם הטובים ביותר.

      3. סחתיין שמעון.אחת הטובות שלך!
        .
        ושכולכם תזכרו את זה כשיגיע הפלייאוף והרבה גולשים יבקרו את המאמנים..כי בשנים האחרונות היו גולשים שקפצו ואמרו שהמאמנים יודעים יותר טוב מכולנו..

    2. צודק 100%. וכשהכשרון ב-NBA מתחבר עם ניהול אגו מעולה, קר ופופ דוגמאות מעולות, אז אפשר גם ליישם רעיונות (חלקם ר"ל אירופאים…) ולקבל קבוצות עם התקפה משומנת, מתוחכמת ויפהפיה ברמות הכי גבוהות

  2. הצעד של דינודי לא ימצא חן בעיני הנבא. הנקודה מוזכרת במאמר. המהלך של הפיכת שכרו לנכס פיננסי שניתן לסחור בו ובעיקר לבצע עליו ספקולציות מאפשר לכוחות חיצוניים להפעיל לחצים על השחקן. אני מתקשה לראות את הנבא מאפשרים לדינוודי לבצע צעד כזה.

    1. עד ל-CBA הבא, אני לא רואה איך הליגה יכולה לעשות משהוא בנידון.
      למעשה, הצעד היחיד שהם יכולים לעשות זה למנוע מבעלי עניין בקבוצות NBA מלהשקיע בנכסים מוניטריים שקשורים בחוזים של שחקנים. בכל הנוגע להתנהלותם מול השחקנים, הידיים שלהם קשורות.

            1. אני מגזים? אתה זה שכתב שהוא סיים בי"ס מנהל עסקים בהרוורד…
              זה כבר הרבה יותר מסתדר.

    2. הם לא יכולים למנוע ממנו להגיע להסדר שבו מישהו לשלם לו 95% מהחוזה (נגיד, תלוי בריבי) ובתמורה לקבל את החוזה שלו בתשלומים. זה בדיוק כמו שמישהו ילך לבנק ויקח הלוואה (כשהסכום הוא 95% מההארכת חוזה וההחזרים זו המשכורת שלו).

      מה שכן, אם שחקני נ.ב.א גם ככה חשופים לפשיטות רגל, זה יקפיץ את השיעור ויהפוך שחקנים לא אחראים לפושטי רגל תוך כדי החוזה הגדול שלהם. כמה מהם ישתמשו בעשרות מליונים שהם יקבלו בשביל עסקאות חכמות וכמה פשוט יבזבזו הכל?

      אם הייתי קבוצה הייתי מכניס איסור כזה לחוזה

  3. עד כמה סטיב קר טוב כמאמן והאם להקחים שהפיק מהשהות עם פופ והמשחקים כנגד קבוצות אירופיות במהותן נראה בחודשים הקרובים. הקבוצה שיש לו בג"ס השנה מזכירה במשהוא את הסגל שפופ קיבל לידים. אמנם לפופ לא היה גרעין של קרי, גרין ולוני לבסס עלו את הקבוצה החדשה אבל קר צריך להוציא תוצרת משחקנים שאינם מכירים את המערכת אליה הגיעו. רובם, למעט ראסל לא חווה הצלחות גדולות בשנה האחרונה או שהם חסרי ניסיון בנבא. קר יצטרך, בתקופה קצרה, להטמיע את שיטת המשחק שלו וגם להתאימה לשחקנים שיש לו ביד.

  4. באירופה מעמד המאמן שונה – יש לו יתר אפשרויות ניהול הסגל על ומחוץ למגרש.
    באירופה יש נחיתות פיזית יחסית לארה"ב – חייבים משחק יותר קבוצתי ומתוכנן (גם בכדורסל נשים)
    וכמובן, כל הסגנון הוא קבוצתי. אין כמעט בידודים. אם כבר יש בידודים באירופה אז זה יהיה שחקן אמריקאי.
    בקיצור… חבל לזלזל. תמיד יש מה ללמוד.
    אפילו קובי תמיד אמר שהזמן שלו באיטליה שיפר לו את המשחק
    🙂

    1. נכון בnba המאמן דחליל ונתון לגחמות כוכבים שמכתיבים לו. אנתוני דיוויס מודיע ללברון אני משחק 4 וזורק שלשות. ככה זה עובד. אני באיזה חור תחת כמו שארלוט טרי רוזייר או איזה נגר חושב הוא הארדן

  5. תודה רבה מנחם אחלה מעורב.
    .
    לדעתי אין סתירה בין הדברים – אני מאמין לקר, ובטח לבוגוט, שהמאמנים, כולל בנ.ב.א, לומדים/גונבים/מעתיקים, ממאמנים אחרים, כולל לא בנ.ב.א – ולכן לקר, כמו גם לפופוביץ', יש מה ללמוד מטורניר כזה ומסיטואציה כזו, וצריך לשבח אותם על העדר האגו המאפשר להם לעשות זאת ולהודות בכך.
    .
    מצד שני, איך שלא נסובב את זה, ברור שזה כשלון של הנבחרת האמריקאית, ושאי אפשר לנקות את פופ וקר מהכשלון הזה.
    .
    אם אני במקומם הייתי פשוט מגייס שחקנים שמתחייבים לשחק בנבחרת בשנים הקרובות ומתבסס על סגל קבוע גם אם הוא לא מורכב מהשחקנים הטובים ביותר בארה"ב. גם בהרכב החסר לאמריקאים יש יותר כשרון בסגל מלכל קבוצה אחרת, הם פשוט לא הצליחו להתגבש לקבוצה ולמצוא שיטת משחק מתאימה, ואם ישמרו על סגל פחות או יותר קבוע, מאמין שישתפרו בכך.
    .
    נקודה אחרונה – בשיטת טורניר (לא ליגה, לא סדרות ארוכות), יש יתרון מובנה לחלש, כך שלצרפת הספיק יום אחד טוב כדי לחולל סנסציה. בסדרה של שבעה משחקים האמריקאים היו מנצחים את כולם.

    1. מסכים בגדול, למעט זה שאני לא בטוח שהנבחרת הנוכחית הייתה מנצחת בסדרה. העובדה שבנ.ב.א רגילים שיש זמן לתקן היא חיסרון גדול עבור המאמנים האמריקאים, אבל כאן גם הייתה בחירת סגל לקויה. זה לא שהאמריקאים נראו טוב ותפסו משחק אחד רע. הם נראו גרוע כל התחרות, גם כשהם ניצחו את יוון האנמית זה לא נראה טוב.

  6. תודה מנחם
    לכדורסל הבינלאומי יש הרבה מה להציע בעיקר בהגנה , כתבתי פה כבר כמה פעמים בעבר שלדעתי נתחיל לראות יותר ויותר מזה באן בי אי , ניק נרס וסקריולו הריצו המון אלמנטים של איזורית בפלייאוף האחרון וזה עבד להם רוב הזמן אני מאמין לקר שהוא בא ללמוד .
    בגלל מגבלת השלוש ניות בהגנה אני מאמין שנראה באן בי איי בוקס אנד וואן ושלוש למעלה שתיים למטה למניעת שלשות

  7. אין לזלזל בכדורסל העולמי מחוץ לארה"ב . תמיד יש מה ללמוד, וצריך להעריך את קר על הראש הפתוח שלו בנושא.
    האם האמריקאים יכלו לעשות יותר עם הנבחרת ששלחו ? אולי . אבל גם מאמנים לא יכולים להוציא יש מאין , ואני לא רואה איך פופ וקר יכלו להביא את ארה"ב לזהב בהרכב שעמד לרשותם .

  8. לא יודע למה קר הצטרף לפופ, אבל לא נראה שהוא הביא משהו מההנעת כדור של גולדן סטייט. אין לאמריקאים שום תירוצים. בצעו בחירת סגל שבלונית וחסרת מעוף, ונראו רע כל הטורניר. מה שמדהים ועצוב זה שהשחקנים כן הראו מחויבות. מספיק שהם היו מוסיפים סנטר נורמאלי כמו ג'ון קולינס וסקורר מהספסל כמו לו ויליאמס, והכל היה נראה אחרת.

  9. אולי האליפות הזאת היא מין שיעור בצניעות כלפי מוסד הזה של האימון:
    נמצאים 2 המאמנים הטובים בליגה ללא עוררין ומקבלים שיעור באימון מהמאמנים האירופאים, תוך העובדה הפשוטה שהם לא מסוגלים לקחת חבורת שחקני NBA מוכשרים (נכון, לא הכי מוכשרים) ולהפוך אותם ליחידה טובה יותר בסך חלקיה.

    כמו שכתבת, את גולדן סטייט של השנים האחרונות, גם לוק וולטון הוביל ל- 23-1 וראינו מה הוא הצליח להוציא מהלייקרס.
    ואולי כל השושלת של פופ זה בעיקר טימי + הביצים של מאנו והזריזות של פארקר. נכון, פופ מצויין בלהפוך שחקני ליגה G לשחקני רוטציה, ולקחת קבוצה מוגבלת אל הסיבוב הראשון בפליאוף, אבל זה באמת כל מה שהוא מסוגל לעשות.
    אולי אימון זה פשוט אוברייטיד.

  10. תודה רבה דוק, מהנה מאוד.
    הכדורסל האמיתי באירופה.
    ה-nba הפכה לקרקס לכל המשפחה בחסות סילבר.
    היכולות האישיות (אתלטיות, קליעה) מטורפות וכל השאר (יסודות, חוקים, אימון) בקנטים.
    בקרוב גם לא יתפתחו שחקני הגנה טובים כי החוקים נגדם וזה פשוט לא משתלם להשקיע בצד הזה של המגרש.
    המשחקים יהיו תחרות שלשות ואליפות הדאנק במהדורה מורחבת.
    בריבאונד רק לאדם אחד הזכות לקפוץ ומי שקופץ אחריו יקבל עבירה.
    כי זה פוגעני ופולש למרחב הבטוח שלו, והמגע הפיזי עלול לפגוע ברגשות הצופים.

  11. אני חושב שעם כל הכבוד לפופ אני לגמרי מסכים עם מנחם.
    לאורך כל הטורניר הוא לא שיחק משחק שמתאים לאמריקאים.
    נגד טורקיה סרבה וצרפת הם די חירבנו את העסק.
    פופ ניסה להתאים את הכדורסל שלו לאירופאים במקום ההיפך. הרי זה אחד היתרונות הבולטים של האמריקאים למה לא להשתמש בזה?
    דבר נוסף זה הזלזול בפוקס על חשבון וויט. בקבוצה שחסרים בה כ"כ הרבה כוכבים ויש מעט סטאר פאואר זה לא היה נכון לשים את וויט לפני פוקס בהיררכיה שאולי יכול לשחק במשחק המונוטוני של ה NBA אבל באירופה אפשר לעצור אותו בקלות.
    אפילו כשניצחה בדו ספרתי זה לא היה נראה טוב ונבחרות כמו קוריאה או מונגוליה גם ישראל מביסה

  12. זה לא שהכדורסל האירופאי כזה חכם, זו הטיפשות האמריקאית, שנחשפת פעם אחר פעם. שהמאמנים השרלטנים יגידו תודה ללברונים, לדוראנטים ולהארדנים, שכשרונם הטבעי והאתטיות העילאית שלהם, מניבה אחוזות וחיי תענוגות לאנשי המקצוע, הלא מאוד מקצועיים האלה. וואלה, סטיב קר פתאום הבין מה זה לאמן קבוצת כדורסל! אז איפה היית ומה עשית עד היום? איזו תעודת עניות. מדהים.

  13. לא יעזור כלום….
    שמנחם "עצבני" הוא מוכיח שוב למה הוא נחשב וידוע לכותב הטוב ביותר לענייני שחקני \ מאמני \ קבוצות מה – NBA

  14. הנה מה שנכתב פה באתר אך לפני 4 ימים:
    **אבל לארי לא מוטרד יותר מדי: "אנשים לא מתארים לעצמם איזו קבוצה בדמותו גרג פופוביץ' בנה והקים בזמן קצר. הוא הפנים של הקבוצה, ומשחקה הוא הפנים של פופ. הוא חולב יותר מכל שחקן ממה ששאנליסטים האמינו שיעשה, והכל בזמן קצר מאד. הם נמצאים יחד, באמת, פחות מחודש ימים".
    לארי בראון מרגיש שהקבוצה לא מקבלת את ההערכה המגיעה לה, ורוב הקהל האמריקאי אפילו לא מודע לטורניר הזה. הוא אינו בטיווי, והוא מוזכר רק בעתונים כמו הניו יורק טיימס או הוושינגטון פוסט. האנליסטים מבקרים את המשחק האמריקאי, אבל הם 0-5 והם לא הולכים להיעצר כל כך בקלות.

    לארי מסיים: זוהי ההזדמנות שפופ חיכה לה זמן רב. הוא לא ידבר על כך ולא יפרסם זאת ברבים, אבל אני יודע.**

כתיבת תגובה

סגירת תפריט