מעורב הופס ליום ראשון: עם חצי מהמסירות ויותר העזה, האמריקאים היו מכפילים את ההפרש!

1.תהרגו אותי אם אני מבין את פופ!

כמעט היו מכות. כמעט!

*אוקיי. האמריקאים הצליחו לנטרל את ג'יאניס אנטטוקונמפו ולעצרו על 15 נק', אותו מספר שקלע ה-MVP של המשחק, קמבה וולקר.

*אוקיי. הם לא איפשרו לו לנצח אותם. מי לא שמר עליו? מיילס טרנר…קמבה וולקר…הריסון בארנס…ג'יילן בראון…אפילו חבר קבוצתו כריס מידלטון.

*אוקיי. היעילות שלו לפי מדד פיב"א היתה +23, הגבוהה במשחק.

אבל קבוצה אמריקאית שבקושי 8 ממנה עושים את 100 הראשונים ב-NBA, גברה על היוונים בכל מדד אפשרי, אפילו שכשהוא היה על הפארקט היוונים התעלו על האמריקאים בנקודות.

מה שעוזר מאד לשמירה נגד ג'יאניס היא העובדה שבכדורסל בינלאומי אין DEFENSIVE 3 SECONDS אז ההגנה יכולה לעשות מגרש חנייה סביבו תחת הסל, ומצידם שייצא החוצה לזרוק ג'אמפים. למה? כי ג'אמפ שוט הוא אחד החסרונות של היווני. היוונים ניסו להתגבר על חסרונו בדרישה שישחק תחת הסל, אפילו כסנטר, אבל האמריקאים עטפו אותו שם מלפנים ומאחור וחנקו אותו שם, כמו בתמונה:

אגיד לכם מה: התאכזבתי מהאמריקאים שניצחו קבוצה יוונית חלשה מאד רק ב-16 הפרש. כל מה שהאמריקאים היו צריכים לעשות זה לחלק את מספר המסירות ביניהם בחצי, וההפרש היה מוכפל.

לא הבנתי מה האמריקאים רוצים להראות? שהם יודעים למסור בפרימטר כמו האירופאים?

עוד מסירה. ועוד מסירה. ועוד מסירה. יש להם קווי פריצה אבל לא, הם מוסרים עוד מסירה. במקום לזרוק לסל תוך מקסימום 15-18 שניות הם חלבו את השעון עד הסוף שוב ושוב. בקיצור ולעניין הם לא שיחקו את המשחק שהם משחקים ב-NBA. בגלל צורת המשחק המוזרה הזאת כל יתרונם במהירות וכל יתרונם האתלטי (שנגד היוונים אפילו לא היה בדיחה) – נעלמו כאינם.

אם לג'יאניס היו כמה שחקנים טובים יותר מסביבו – נניח שחקני ניו יורק ניקס – הם היו מנצחים את האמריקאים.

וכך קבוצה אמריקאית – שלדעתי ה'אול-רוקי טים' היה נותן להם משחק על הכסף – ניצחה במה שכמה קיבלו בוודאי כמשחק טוב של האמריקאים, 'משחק התעוררות' יעני, בעוד אני ראיתי כמשחק מוזר ולא טבעי, ואני מתפלא שגרג פופוביץ' הנחשב לטקטיקן הטוב מכולם לא ראה.

היי. האמריקאים קלעו בשיווי משקל. הנקודות התחלקו עם 15, 10, שניים עם 9, 8. כאלה. הם התחלקו בריבאונדים, באסיסטים. בכל. אולי ככה מלמדים בשעור ל'אימון כדורסל 101' בוינגייט שעדיף שהכדור יתחלק בין כולם ושהנקודות תתחלקנה בין כולם.

אבל המשחק האמריקאי הוא לא 'משחק קבוצתי'. הוא משחק של מהירות, טרנזישיון, ו-'אחד-על-אחד' כשהאמריקאי כמעט תמיד עדיף על מגינו. אז הנבחרת האמריקאית – עד עתה – לא משחקת 'משחק אמריקאי'. היא משחקת לאט, משחק 'קבוצתי', המון היסוס, אבל…רק 69 נקודות למשחק. כמו הנערות של הפועל גבעת ברנר.

אבל היכן הכוכב עם 35 נקודות? היכן האלי-הופים? היכן המשחק המטרף, מהיר, שובה העין? ובעיקר, היכן דונובן מיצ'ל? הצעיר הזה שאמור היה לרחף ולטרף, משחק בהיסוס, בחוסר בטחון, וללא כל תעוזה או מג'יק. הוא 'האכזבה האמריקאית הגדולה' עד עכשיו. הוא-הוא היה זה שאמור היה לשטוף את הפארקט ולסחוב איתו את שאר האמריקאים, אבל עד עתה הוא הצולע והמאכזב.

לקלוע 23% מה-3? אבוי לעינייים שחזו בזאת (לא שהיוונים היו טובים בהרבה עם 26%!). הדבר היחידי שהאמריקאים עשו טוב זה לשמור.

אני מתפלא על פופ שאמר "אני מרוצה מהמשחק; אם נמשיך להשתפר ככה נגיע למקום שרציתי שנהיה בו".

ייתכן שאני אחד היחידים שלא אהב את המשחק האמריקאי היום, אבל אני אומר – בכתיבה – מה שעיני רואות ומה שמוחי מבין.

***

2. כמה סרטונים:

קמבה וולקר ה-MVP:

היילייטס מהמשחק:

הגנה טובה ממיילס טרנר – ושאר שחקני ארה"ב – עשו את ההבדל:

כאן סמארט לא מאפשר לג'יאניס לתפוש POST POSITION:

מסיבת העתונאים:

3. ה-BODY ISSUE השנתי של ESPN MAGAZINE

האופנסיב ליין של הפילדלפיה איגלס

קרין סטודיטר
קרולין ווז'ניאקי

שרלוט פלייר

קרול אנטוני טאונס
שרלוט פלייר

ג'ייק אריאטה (פילדלפיה פיליס)

סקוון בארקלי' ניו יורק ג'איינטס

קרולין ווז'ניאקי

4. עשרים שאלות לסטיב נאש

ג'ון פיץ ג'רלד ראיין את סטיב נאש, והראיון הופיע היום ב'אתלטיק'.

היום סטיב נאש הוא גבר בשנות העמידה, אב לחמישה ילדים. הוא עדיין עובד קשה עם טיסות מחוף אל חוף בלילות, כפי שעשה אתמול, לוס אנג'לס לטורונטו עם פגישה לראיון, שתוכננה מזה זמן רב.

בן ה-45 הזה מתמתח עתה בכורסה בלאונג' של בית מלון. מכנס שחור, טי-שירט, וסניקרס – הלבוש המועדף עליו.

הוא מיד אומר: "תפסתי שעתיים שינה במטוס. אני בסדר. I"M OK".

שחקן הכדורסל הקנדי הגדול בכל הזמנים נמצא בטורונטו ליזום ולקדם את DAZN (נשמע דה-זון) לקבל בלעדיות על שידורי הפרימייר-ליג האנגלי לשלוש השנים הבאות.

נאש פרש מה-NBA ב-2015 ומאז תכנית היום שלו נעשתה רק יותר עמוסה ותובענית. ידו בכל ויד כל בו, כולל בעלות חלקית על REAL MALLORCA (מיורקה) הספרדית:

Nash retired from the NBA as a player in 2015, but his schedule only seems to have gotten busier with age. He has been working as a consultant with the Golden State Warriors. He founded a media company and co-directed a documentary on Terry Fox. He is part-owner of the Vancouver Whitecaps, and he owns a piece of Real Mallorca, in Spain’s top division.

הוא הסכים לשבת ולענות על כמה שאלות עבור ה'תלטיק'

1. What do you think Mavericks teammate Loy Vaught meant when he said this about you to the Dallas Morning News: “He’s got that Clint Eastwood thing going.”

אני מקווה שהוא התכוון שיש לי קצת מגנטיות וכריזמה כמו לקלינט איסטווד. אולי הוא סתם התבדח כי אני לא חושב שכאשר שיחקתי איתו היתה לי איזו שהיא מגנטיות או כריזמה.

2. He also said nothing startles you: Not even snakes or spiders?

אני לא זוכר אם נחש או עקרב אי פעם התקרבו אלי ואל לוי. אני בטוח שאם הנחש או העקרב הם גדולים מספיק, אני פוחד פחד מוות.I

3. How does a Canadian-raised player development consultant with Golden State react when the Warriors lose to the Raptors, the only Canadian-based NBA team, in the Finals?

הייתי 100% מאחורי קבוצתי, הווריורס, קבוצה שהשקעתי בה והייתי יועץ לה משך 3 או 4 שנים, אפילו כששיחקה נגד טורונטו הקנדית הייתי כמובן בעד הווריורס. להפסיד לכל אחד זה לא נעים, אבל באותו זמן זה היה אדיר לראות את הרפטורס מנצחים. זה היה מראה לא יאומן לראות את כל קנדה מתאחדת ועומדת מאחורי הרפטורס של קנדה. לא יאומן כיצד הכדורסל גדל והתעצם בקנדה. זה דבר שמרגש ומספק אותי מאד.

4. Be honest: How many of your old teammates used to complain about having to deal with passports and funny-looking foreign money during road trips to Canada?

שחקנים תמיד מתלוננים על כל דבר. אז צריכים לעמוד בתור חצי שעה לבדיקת דרכונים. ביג דיל. מצד שני, לשחק בוונקובר – כשהיתה להם קבוצה – או טורונטו, זה תמיד דבר מרגש לשחקנים. בכל זאת זה 'חוץ לארץ'. שתי הערים הן ערים שלא ישנות והשחקנים תמיד אהבו לשחק בוונקובר או טורונטו. הרבה לא יודו בכך, אבל עצירה בטורונטו היא אחת העצירות הפופולריות ביותר לשחקני NBA.

5. Can Toronto ever become as attractive to NBA free agents as the big U.S. markets?

זה מה שמוזר ומשונה, והדבר שקשה להבין. למרות ששחקנים אוהבים לעצור בטורונטו שהיא עיר WORLD-CLASS, ישנו איזה סכר זכוכית שגורם לשחקנים לא לרצות לשחק שם כיעד מועדף. אבל הרפיוטציה גדלה באופן קבוע, והאליפות הזאת תעשה פלאים עבור טורונטו רפטורס, ובכלל הכדורסל הקנדי.

6. Next year is the 40th anniversary of the Marathon of Hope: What is the best way we could remember Terry Fox and what he did?

I would just say two things off the top of my head. First, tell the story about Terry. Continue to tell his story. Tell your kids. Tell your friends and people who maybe came to this country after Terry Fox ran his Marathon of Hope. Continue to spread the word, tell his story, share the information. And then, two, get out and run. Get out and take part in the Terry Fox runs across the country.

7. As Canadians, do we do a good enough job of telling our own stories?

אנחנו עם מאד רגשי ולוהט, אבל אנחנו לא עושים מספיק עבור השמת האותיות "CANADA" על החזה שלנו. אנחנו אומה מצליחה מאד בספורט אבל אנחנו לא מראים מספיק גאווה לעולם על המדינה המיוחדת שלנו. אנחנו מעט ביישנים ועצורים מכדי להתפאר.

8. Give me your all-time favourite Canadian Heritage Minute.

(pauses) What’s yours?

9. It’s one of the newer ones, so you might not have seen it yet: “Boat People,” about the refugees who arrived in Canada.

אני חייב להודות שאני מעט מנותק מההסטוריה של קנדה, אבל הדבר הראשון שעולה במוחי כשאני מרגיש גאווה להיות קנדי זה TERRY FOX (האתלט וההומניטרי שחצה את קנדה על רגל אחת – קטוע רגל בגין סרטן – לאסוף תרומות למחקר על סרטן עצמות, מ.ל)

. Growing up in a country where, when I was 6 years old, a local kid in British Columbia lost his leg to cancer. He got his best friend, a camper van, airline tickets and flew across the country. He wanted to run across the country, basically, with a prosthetic leg that was like a broomstick and a spring. No PR team. No internet, Twitter, Facebook, anything.

10. What would the storyline be for a Steve Nash Heritage Minute?

My family is from the UK. My mom is Welsh. My dad’s English. They both kind of grew up in London for the most part and emigrated to South Africa, which is a beautiful country. But they didn’t want me to grow up with Apartheid. So by the time I was a year old, it was the UK, Canada or Australia. Ended up in Regina and, shortly thereafter I got to Vancouver. Even more shortly thereafter, I got to Victoria. It’s a very Canadian story.

11. Where is the shoebox full of rejection letters you got from all the big NCAA schools who chose not to recruit you out of high school?

מה, זה עדיין ISSUE? לי אין דבר אחד שמזכיר את התקופה ההיא. הכל נשכח. אולי הורי שומרים כמה מכתבי דחייה מאוניברסיטאות.

Steve Nash during his induction into the Phoenix Suns Ring of Honor. (Jennifer Stewart/USA TODAY Sport)

12. Would Steve Nash, ascendant young point guard, have surrendered his summer vacation in order to play for Canada at the 2019 FIBA World Cup?

היום הכל שונה אז אני מהסס לומר 'כן'. כשהחלטתי לא לשחק יותר עבור קנדה זה היה כי רציתי להאריך את הקריירה. רציתי לשחק אל תוך שנות ה-40, אבל אחד מהגלגלים התפנצ'ר. שיחקתי עד גיל 40, אבל אילו הסכמתי להשתתף בנבחרת, אין כל סכוי שהייתי מצליח לשחק עד גיל 40. היום משחק עבור הנבחרת היא אופציה בלבד. זה לא דבר מרכזי. כל אחד עושה מה שטוב לו, אז אני באמת לא יודע מה הייתי מחליט היום אילו הייתי בן 30.

13. How can Canada Basketball improve attendance among NBA players?

תראה. FIBA זה כדורסל אחר. הכדורסל האמיתי ניגמר עם סיום עונת ה-NBA. אליפות העולם זה מסוג "לא רואים, לא חושבים". זה משהו צדדי. היום הרבה יותר קל לומר 'לא' למנהלי נבחרת. זה לא רק בארה"ב ובקנדה. זה די ככה בכל העולם, אם כי במדינות קטנות עם מעט שחקני NBA הם בוודאי מרגישים חובה גדולה יותר לייצג את נבחרתם. הטורניר הזה של פי"בא נערך גם מאוחר בקיץ וזה ממש יכול לקלקל – או בוא נגיד לפגוע – בשחקנים שמיד בתום הטורניר מתחילים במחנות אימונים.

14. What happens first: Canada makes it to the medal podium in Olympic men’s basketball, or Canada wins a game in the group stage of the men’s World Cup in soccer?

שאלה קשה מאד. לדעתי שתי האפשרויות האלה הן בגדר השגה. זה כבר לא חלום רחוק. האתגר של קנדה זה לא כשרון. האתגר קודם כל הוא לאסוף את השחקנים הטובים ביותר שלנו הנמצאים בכל קצווי עולם. הכדורגל בקנדה הוא בעלייה תמידית אבל הבעייה – שוב – היא בלוח הזמנים המטורף של CONCACAF.

15. It was widely reported, after the fact, that you quietly gave your head coach $3,000 for every player on the roster for the 2000 Summer Olympics in Sydney: Why?

הרגשתי שזאת היתה הקרבה עצומה מכל שחקן. בשנת 2,000 לא היו לנו הרבה שחקנים שהשתכרו מספיק מכדורסל. לכמה מהם לא היתה אפילו קריירה באירופה. אז הרגשתי צורך לתת להם כאילו 'סטפנדיה' על ההקרבה שלהם לקנדה (מנחם לס שואל: אז מדוע סטיב נאש עצמו לא התנדב לשחק – ולהקריב – עבור קנדה?)

16. What did they say when they found out the gift was from you?

לומר את האמת? אני לא זוכר.

To be honest, I can’t remember. But I have a great brotherhood with all of the guys I played with on the national team. I’m sure they all were extremely grateful and thanked me, but that wasn’t what it was about. It was about making them feel a little more secure.

17. What was the key to winning “Hair Canada Night” in Dallas?

(laughs) What was the key to winning? I can’t remember. I do remember Hair Canada as a nickname, but I don’t remember Hair Canada Night as a promotion. I’m going to guess it maybe included either the flowing locks or a great wig. (smiles))

18. Was there ever any chance — even a flicker of a chance — that you might have played in Toronto?

כן. היה צ'אנס כזה. זה היה עניין של בחירה בין הלייקרס, הניקס, או הרפטורס. לא בחרתי בלייקרס כי חשבתי שיש לנו סכוי ללכת לאליפות, אם כי אני מודה שזה היה פקטור. בחרתי ב-L.A כי הייתי בתהליך גירושין, וילדי גרו בפיניקס. ילדי הם הדבר החשוב ביותר בחיי. בחרתי בלייקרס כי אחרי האימון יכולתי לעלות על המטוס ולקפוץ לאימון כדורגל של ילדי.

19. You’re a part-owner in two soccer clubs: Could you ever be part-owner in a Vancouver NBA team?

אני באמת בעל חלקי של קבוצת-על בכדורגל, אבל המחיר של בעלות קבוצת כדורסל ב-NBA הוא מטורף. ואם אתה חושב על הדולאר האמריקאי נגד הקנדי, אז היה עולה לי 2 מיליארד דולארים להיות בעל קבוצה בוונקובר.

20. Complete the following sentence: “Old point guards never die, they just …”

אני חושב שהם 'DO DIE'. אני מתתי כפוינט גארד מיתה איטית וכואבת ממש לנגד עיני. עליך למות כפוינט גארד ולהמשיך הלאה לחיות דברים אחרים. אני מאמין שהצלחתי להשתחרר מה'פוינט גארד' ולהמשיך בהנאה דברים אחרים. יש לי עתה שיווי משקל בחיי. אם אתה נתקע במקום שבו אתה אף פעם לא מת – כאילו – אז זה מצב עצוב. אני מרגיש משוחרר ולא קשור יותר לכדורסל.

(smiles) . If you’re stuck in that place where you never die, I think it can be a pretty painful and lonely place. I’m fairly disconnected and feel like I almost can’t relate to that person I see on the clips once in a blue moon.

5. שחקני HOMETOWN בקבוצה? וושינגטון אלופה!

מנחם לס

בעל האתר, הבוס הראשי, וכותב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 31 תגובות

  1. מנחם מה עם השוד של ליטא? ראמת איך גובר כמעט שבר את הטבעת ולא נתנו סל?

    היה אתמול גם קרב על אליפות העולם בufc בו חביב ריסק את פורייר שבא מוכן בצורה מביכה לקרב. ככה באים לקרב על אליפות עולם מול יריב עם 27 0? חביב הוריד אותו לקרקע מתי שרצה ומתי שחפץ בכך בקלילות וביצע בו את זממו סיבוב אחרי סיבוב. אז אחרי שהאמריקאי חטף מכות 3 סיבובים בסוף הוא נחנק תרתי משמע.
    חביב עם 28 0 עכשיו ונראה בדרך להיות אחד הגדולים במשקל שלו אי פעם אולי אפילו לעבור את סנט פייר ביום מן הימים.

    לפני הקרב המרכזי היה קרב בו בלייד האמריקאי ריסק את הרוסי עבדלרחמנוב לגזרים עם מכות רצח במשקל כבד.

      1. אני די התאכזבתי מהקרב ציפיתי ליותר אתגר מהאלוף הזמני שנראה כמו ילד קטן. חביב הוריד אותו לררקע מתי שרצה בקלילות יתר. הבן אדם לא הצלעח להחזיק 2 דק במרכז הזירה זה היה מביך כאילו הוא לא ראה וידאו. אולי אלו היו הציפיות שלי😂

  2. בשעה טובה. סוף סוף משחק בו נבחרת ארה"ב ממצה את הפוטנציאל שלה. הפוטנציאל שלה לא גלום ביכולת הכוכבים הגדולים (אלו נשארו בארה"ב, ולנבחרות המתחרות כוכבים לא פחות גדולים). הפוטנציאל שלה גלום בשחקני ה-"האסל". אתלטים שיודעים לתת הגנה. שיודעים להילחם. שמסוגלים להביא ניצחונות דרך ההגנה. זה מה שסמארט עושה כבר שנים בבוסטון.
    כאשר נבחרת ארה"ב עולה לשחק במצב רוח כזה, אז יכולת זו, לצד יכולתם של ווקר ומיצ'ל להתעלות בצד ההתקפי, עושה את ההבדל.
    .
    כל זה עדיין לא אומר כלום על מפגש אפשרי מול סרביה. החור שכל כך בלט בעמדת הסנטר, לא הלך לשום מקום…
    .
    תודה, מנחם.

  3. יוון אכזבת השנה איתה גם הMVP , שאחד השחקנים הטובים בעולם בNBA אבל כשנוצר להגן כמו באירופה יורד משמעותית , היה פה באתר שאלה מי טוב יותר גראנט או היווני, אחרי אליפות העולם אני הולך עם גראנט בעיניים עצומות, העדפה לכוכבים והתקפה בNBA היא זו שהפכה את יאניס לכל כך בלתי עציר.

    1. לא רק. אבל איסור ה3 שניות בnba לטובת ההתקפה בוודאי. שלא נדבר על המרפקים לחזה פרידום אוף מובמנט ושאר חרטוטים. אבל יוון נגרי על ברמה שאפילו אני הופתעתי. 4 שחקנים שמרו את יאניס והם דופקים איירבולים בזריקות לבד. עם שחקנים קצת יותר טובים יאניס היה מנגב אותם. הוא עדיין מפלצת. עובדה שכל הקבוצה שמרה עליו.
      לגבי ה3 שניות אני עם הnba דווקא. למה? כי או שגם למגן ולמתקיף אסור 3 שניות או שלשניהם מותר. באירופה נותנים ככה יתרון להגנה. למה יאניס לא יכול להחנות גם מתחת לסל?

      1. שמעון די נו גם ברזיל שיצקו אותו עם ורגאו בין ה40, כמובן שאני מדבר על כל החוקים האלה שמתעדפים התקפה בצורה קיצונית על ההגנה, הוא עדיין היה שחקן טוב ואפילו מצויין כיוון שהוא אתלט מדהים אבל רחוק מהשליטה שהציג בליגה.
        .
        בליגה של היום עם המרפק בכניסה לסל שמעיף את המגן שני מטר ועוד מזכה את המתקיף בעבירה , והצעדים שנותנים אין יותר מדי מה לעשות נגדו

      2. זה גם שילוונים אין קלעים בכלל, וגם המגרש יותר קטן אז קל לצופף מול יאניס. ברור שקשה לו עוד לפני דיונים שופטים טובים כן או לא

  4. אחלה מעורב דוק. זאת הנבחרת האמריקאית הכי אירופאית שהייתה מבחינת סגנון המשחק, ההגנה הקבוצתית שהשתפרה מאוד וההגנה ליריבות. יכול להיות שהם שומרים את המשחק המהיר יותר ליריבות קשות יותר, כי נראה שיש להם עוד קלפים בשרוול

  5. אחלה מעורב. ליאניס פשוט אין עזרה.
    לגבי סעיף 5, אני דווקא הייתי לוקח את הקליפרס אם הבולס לפני וושינגטון.

  6. מעורב מעולה, תודה רבה.
    בקשר לתמונה הראשונה של ווזניאקי, נראה לי שהיא עברה פוטושופ רציני. או זה, או שהיא מעולם לא הייתה בשירותים

    1. לפעמים אתה יושב ותוהה, מה צריך לעשות כדי להיות ספורטאי ברמה עולמית? איזה מן הקרבות צריך לעשות? מאיפה מגיעה המוטיבציה להמשיך ולהתאמן?
      ואז מגיעה תמונה אחת שמבהירה הכל.

        1. היי, זו בדיוק השאלה ששאלתי את עצמי לא מזמן. רגע לפני שהפסקתי ללכת לעבודה (אני מקווה שמישהו משם שם לב).
          אז הכינותי מראש תשובה בשבילך: כי אני חי בעולם שמבוסס על תרמית שבה לוקחים ממני את רוב הרווח שהעבודה שלי מייצרת, אבל אם אסרב אני מסתכן בנידוי חברתי ואף במוות.

  7. הקבוצות של hometown לא מעודכנות וחסרים בהם את כל השחקנים שנבחרו בדראפטים בשנים האחרונות.

    בbasketball reference יש טבלה של השחקנים הפעילים והלא פעילים מכל סטייט בארהב ומכל מדינה בעולם שבהם נולדו. זה לא בדיוק זה אבל זה לפחות מעודכן ומכיל את השחקנים הצעירים:

    https://www.basketball-reference.com/friv/birthplaces.fcgi

  8. 1. האמריקאים שומרים מצויין ומנסים לשלוט בריבאונד. כמו כן, הם נותנים לחץ בלתי פוסק על הכדור בתקווה שיגרום לאיבודים, חטיפות ומשחק מהיר במתפרצת או במעבר לנקודות קלות. קמבה ממש נדבק לרכז שמולו.
    2. במחצית הראושנה פופוביץ' הבין את הקטע והעביר את טרנר לשמור על יאניס. מהלך שגמר את המשחק ולא נתן ליאניס את החופש מול השומרים שקטנים ממנו ו/או חלשים ממנו. משם האמריקאים כבר שלטו בקצב, והיוונים פשוט נבחרת לא טובה מסביב ליאניס.
    3. מיטשל טרם הגיע, אבל הוא מקבל את הקרדיט והוא לא ממש מנסה לקחת על עצמו בהתקפה. הוא משקיע הרבה בהגנה ובהתקפה לוקח מה שנותנים לו. האיש של האמריקאים עד עכשיו הוא ווקר שאליו הולכים כשצריכים מהלך. אין אף אחד באליפות הזו שמסוגל להתמודד עם הזריזות שלו באחד-על-אחד.

  9. מנחם מציג את העיתונות הישראלית במיטבה
    כשנוח לו הנבחרת האמריקאית נלחמת על האליפות וכשלא נוח לו אז הרוקיז היו נותנים מלחמה על הכסף
    אחלה מנחם

כתיבת תגובה

סגירת תפריט