גונזו ג'ורדן: הסיפור האמיתי מאחורי קריירת הבייסבול הקצרה, אך מבטיחה, של מייקל ג'ורדן – סטיב וולף / תרגום Smiley

גונזו ג'ורדן: הסיפור האמיתי מאחורי קריירת הבייסבול הקצרה, אך מבטיחה, של מייקל ג'ורדן – סטיב וולף / תרגום Smiley

גונזו ג'ורדן: הסיפור האמיתי מאחורי קריירת הבייסבול הקצרה, אך מבטיחה, של מייקל ג'ורדן

אפריל 8, 2019
סטיב וולף / ESPN
מאמר מקורי: http://www.espn.com/mlb/story/_/id/26449232/the-true-story-michael-jordan-brief-promising-baseball-career

הוא עשה את זה מרגש מאוד הערב. כאשר הבארונס מובילים 1-5, ג'ורדן נכנס בפעם הרביעית … שתיים משלוש החבטות שלו היו כמעט הום-ראנס … הוא העיף עמוק למרכז השדה השמאלי, כאשר הוא חבט בכדור שפגע בקיר באינינג הרביעי, ואז שוב בשישי. ג'ורדן משך יותר מדי ואז פספס ב-2 פיט … מעיף את הכדור עמוק ושמאלה שוב, ראטליף חוזר, בחזרה לאזור הצמוד לקיר, מביט למעלה … זה גונזו ג'ורדן! הוא עשה זאת!

— קורט בלום, מכריז מהלך-אחר-מהלך עבור הבירמינגהאם בארונס, 30 ביולי, 1994

הבארונס כבר לא משחקים יותר באצטדיון הובר מטרופוליטן. אבל עד שהם עברו לרגיונס פילד במרכז בירמינגהאם ב-2013, המתקנים באצטדיון הבייסבול הישן הנמצא דרומית לעיר עשו מחווה לאחד הגדולים שעברו שם. היה את עמדת הזריקה של רולי פינגרס, על שמו של פיצ'ר היכל התהילה שהגיש עבור מועדון בליגת המשנה  ב-1967 וב-68, והביתן של רובין ונטורה, לכבוד שחקן הבסיס השלישי ששיחק עבור הארונס ב-1989 לפני שנקרא לעלות לשיקגו וויט סוקס, ואזור הפיקניק על שם פרנק תומאס, המוקדש לחובט היכל התהילה שהשליט טרור בפיצ'רים ברמת ה-AA בליגה הדרומית ב-1990. אזור האכילה? ובכן, זה נשא את שמו של שחקן מסוים, חובט ימני עם ממוצע חבטות של 202. (20.2 אחוזי הצלחה), עבור הבארונס ב-1994.

הייתה אירוניה מסוימת לקרוא לזה אזור המשתה של מייקל ג'ורדן. אחרי הכל, הוא זה שהחל בטירוף החושים לפני 25 שנה בערב של ה-8 באפריל בהובר מט כאשר הוא ערך את הופעת הבכורה שלו במשחק הבייסבול הרשמי. כשהוא לובש 45, מספרו הישן בתיכון לני (צפון קרולינה), בן ה-31 עבר מכדורסל כשהוא מושך אחריו קהל של 10,359 וכמו כן, גם 130 אנשי תקשורת. הם צפו בו יוצא החוצה כדי לחבוט לראשונה מול הפיצ'ר הפותח של צ'טנוגה, ג'ון קארטרייט. באותו הערב, ועבור הרישום, הוא היה 0 מ-3 בהפסד 10-3 ללוקאאוטס. הקהל חזר הביתה מעט מאוכזב.

Related image

ג'ורדן כבר מזמן נעלם מבירמינגהאם, וכך גם מרבית השחקנים והמאמנים שלבשו את מדי הבארונס באותה השנה. הסקיפר, טרי פרנקונה, נמצא עכשיו בשנתו ה-19 כמנג'ר במייג'ור ליג, עם מכתבי המלצה מהיכל התהילה הכוללים שבירת הקללה בת ה-86 של הבוסטון רד סוקס ב-2004, עוד זכייה בוורלד סירייס שלוש שנים לאחר מכן ועוד שתי הופעות בגמר, כולל אחת של הקבוצה הנוכחית שלו, האינדיאנס. מהשחקנים שהיו בסגל ב-94, 20 הלכו לליגות נמוכות וגם עלו למייג'ורס. ג'ורדן אף פעם לא עלה לשם, אבל לפחות הוא יכול לנחם את עצמו עם הפעם השנייה בה זכה יחד עם השיקגו בולס בשלוש אליפויות NBA ברציפות.

בימים אלה, אוהדי הספורט מסתכלים על הפלישה שלו לבייסבול כמן גחמה, וכאשר הם בוחנים את מספריו ורואים כי הוא חבט 202., הם מסיקים שקריירת הבייסבול שלו הייתה אכזבה. בדיוק כמו ערב הפתיחה המלא בקהל ב-94, הם עזבו עם זיכרון מועט של אכזבה.

הם לא טועים.

הם לא יכולים לטעות יותר מזה.

רק תשאלו את קורט בלום, שעדיין בבירמינגהאם, משדר את משחקי הבארונס כבר עונה מספר 27 ברציפות. "לא חולף יום מבלי שאני חושב על אותה עונה ב-94", בלום אמר. "ביליתי 150 ימים עם מייקל ג'ורדן. שיחקתי איתו כדורסל – אני זוכר שניסיתי לסדר לו חסימה במשחק אקראי, רק כדי שהוא יאמר לי, 'אני לא צריך את זה'. הבת שלנו קלואי תהיה בת 25 באוגוסט – היא נולדה מיד לאחר שמייקל שפשף את הבטן של אשתי למזל טוב. ראיתי אותו מתקשה במשך מספר חודשים, אבל גם ראיתי אותו הופך לשחקן ממש מול עיני. הוא קרע את עצמו, אבל הוא נהנה והתחבר עם הקבוצה".

"אני נשבע, הוא הלך להיות במייג'ורס".

או שתשאלו את מייק בארנט, שהיה מאמן החובטים עבור הבארונס באותה העונה וחזר עם פרנקונה כמתאם הוידאו ומדריך החבטות של ארגון הקליבלנד אינדיאנס. "מייקל היה הולך אחרי חמש פעמים ביום", אמר בארנט, המכונה גם בארני. "בכלוב החבטות לפני ארוחת הבוקר. אימון חבטות רגיל. נגיעות רכות. סימולטור משחק. ואז, לאחר המשחק, הוא היה חוזר לכלוב. הידיים שלו היו חבושות ומדממות, האינטנסיביות שלו הייתה מעל ומעבר. אל תסתכלו על אחוזי החבטה שלו. תסתכלו על 51 ה-RBI [מהלך שמשיג ריצה] שלו – הוא אף פעם לא היה המום מהרגע. הוא יכול היה לעוף – תסתכלו על שהצליח לגנוב 30 בסיסים. הוא לא שיחק מאז התיכון, והוא החזיק את עצמו ב-AA, המלא בשחקנים בעלי פוטנציאל. כשהגיע אוגוסט, הרוטינות האלה בסימולטור החלו לצאת. אני לא בטוח שאי פעם ראיתי משהו כזה יפה על הדשא של הבייסבול כאשר מייקל ג'ורדן היה חובט לתוך התפר ורץ לכיוון הבסיס השלישי. עוד שתי עונות, הוא היה שחקן שדה לגיטימי עבור הוויט סוקס, אולי אפילו פותח".

ואם אתם לא מאמינים להם, תשאלו את טיטו. "היה לו את הכל", פרנקונה אמר בוקר אחד במהלך אימוני האביב בגודייר, אריזונה. "יכולת, כישרון, מוסר עבודה. הוא תמיד כל כך כיבד את מה שאנחנו עושים והתחשב בחבריו לקבוצה. כמובן, היה לו הרבה ללמוד. אני זוכר פעם אחת, הובלנו של 0-11 מול צ'טנוגה, ומייקל חבט דאבל. ואז הוא גנב לבסיס השלישי! אני מביע התנצלות לפט קיילי, המנג'ר השני, וצוחק. לאחר שמייקל חזר, אני ככה, 'מה אתה מנסה לעשות, להרוג אותנו?' והוא עונה, 'ובכן, ב-NBA, כשאתה מוביל ב-20, אתה מנסה להגיע ל-30'".

"אני חושב שעוד 1,000 חבטות, הוא היה מצליח לעשות את זה. אבל היה משהו נוסף שאנשים פספסו לגבי העונה ההיא. בייסבול לא היה הדבר היחיד שבו הוא בחר. אני לחלוטין מאמין שהוא גילה את עצמו מחדש, האושר שלו להתחרות. גרמנו לו לרצות לשחק כדורסל שוב".

"והוא הפך אותי למנג'ר טוב יותר".

שורות הסטטיסטיקה יכולות לספר הרבה. אבל במקרה של כניסתו של מייקל ג'ורדן ב-1994, זה לא אומר שום דבר לגבי האוטובוס החדש שהוא רכש עבור הבארונס, משחקי היאצ'י והקלפים, קרבות הפינג פונג ושיעורי האנגלית עם התופס רוגליו נונז, המחווה לבירמינגהאם בלאק בארונס, הלילה בו צ'ארלס בארקלי לקח פיקוד על המועדון, אלפי כדורי הבייסבול שחתם עליהם, אלפי החבטות שהוא העיף מחוץ לפארק בסימולטור האימון, משחקי ה-4 על 4 cהאפי בריים וילאג', קומפלקס הדירות של השחקנים בהובר.

Image may contain: one or more people, people playing sport and baseball

הטבלה באותה השנה גם כן מסתירה הרבה. הם לא אומרים שהבארונס של 94 חוו עונה מופלאה.

אחרי הכל, כמה קבוצות שבמקום האחרון בליגה הדרומית יכולות לטעון שהן אחראיות לזכייה בשתי וורלד סירייס ובשלוש זכיות ב-NBA?


הנרטיב שמייקל ג'ורדן התמודד עם הבייסבול מעולם לא ממש החזיק במציאות, שזה מעט מפתיע בכך שהוא מוצג כגדול בכל הזמנים. תמיד הייתה לגביו תכונה בלתי ניתנת לזיהוי – הוא גם היה מעל הטבעת וגם למטה על כדור הארץ – אבל זה לא ממש מסביר איך פישלנו. כאשר הוא הכריז על הפרישה שלו מהשיקגו בולס ב-6 באוקטובר, 1993, הוא עדיין היה באבל על הרצח של אביו בן ה-56, ג'יימס ג'ורדן. אז כאשר מייקל כינס עוד מסיבת עיתונאים ב-7 בפברואר, 1994, כדי להודיע על כוונותיו ללכת לאימוני האביב אצל הוויט סוקס, קבוצה שהייתה בבעלות הבעלים של השיקגו בולס, ג'רי ריינסדורף, אנשים קפצו לכל מיני מסקנות. ההחלטה, רבים סברו, הייתה מחווה לאביו, שאהב בייסבול וחשב שבנו יכול ללכת בעקבותיו של מי שהיו כוכבים בשני ענפי ספורט, דיון סאנדרס ובו ג'קסון. או, על פי החשדות, זה היה מקום לשחק ולהוריד פרופיל בזמן שהוא חיכה לצאת זכאי על ידי ה-NBA לאחר שהורם דגל אדום בחשד להימורים. או, אם להיות ציניים, זה היה פרויקט יהיר בכוונה למכור קו מוצרים חדש של ג'ורדן.

במציאות, ג'ורדן החל לחשוב על לותר על הכדורסל לטובת הבייסבול עוד לפני הקיץ של נבחרת החלומות ב-1992. הוא היה עייף מהשחיקה של הכדורסל וכל הציפיות הגבוהות, והוא רצה לראות אם הוא עדיין מסוגל לשחק בייסבול, כמו שאביו אמר לו שהוא יכול. היי, מר כדורסל היה פעם "מר בייסבול" של צפון קרולינה, כפי נבחר על ידי איגוד הילדים של דיקי. לא משנה שהוא היה בן 12 באותו הזמן.

אבל בייסבול הוא קשה, וזה אפילו הפך לקשה יותר עבור ג'ורדן עקב רוחות הספקנות. אותו אביב בסרסוטה, כאשר האוהדים התקבצו לראותו במדי בייסבול, שופטים עם אצבע על ההדק שמחו לתת את פסקי הדין שלהם. שחקנים חמוצים, עיתונאים ושומרי מסורת כיווצו את שפתיהם. אני פעם הייתי אחד מאותם ספקנים. כתבתי סיפור כיסוי לספורט אילוסטרייטד ("ארר ג'ורדן") הלועג להנפה שלו. מטיל ספק בשפיות של הוויט סוקס ומסתיים עם, "היכן שהוא גברים צוחקים". עורכי SI העלו את הטענות עם שער הקורא, "תארוז, מייקל: ג'ורדן והוויט סוקס מביישים את הבייסבול".

הרחמים היחידים בסיפור הזה היה שהוא הבחין בכך וכתוצאה מכך היה מתאמן מאוד חזק. ברובו של אותו אביב, מאמן החבטות שלו היה וולט הריניאק, בעל פילוסופיית תכה-לכל-המגרש, שעבדה אצל מספר שחקנים, אבל לא עם כולם. בגלל שג'ורדן לא שיחק מאז שהוא עזב את הבייסבול לאחר שני משחקים בתוך שנתו האחרונה בתיכון, השיעורים היו כאילו איינשטיין מלמד חשבון תלמיד בכיתה ו'.

ב-31 במרץ, ג'ורדן צורף לבירמינגהאם מה-AA, תחנת עצירה מסוחררת למדי בהתחשב בחוסר הניסיון שלו. מיד החלו להזדנב בעקבותיהם – אוהדי הבארונס רצו לרכוש כרטיסים, עיתונאים רצו לדבר עם טיטו. אבל העונה עדיין הייתה במרחק של שבוע, אז מייק בארנט ניגש לעבודה. "וול היה מאמן חבטות נהדר", בארנט אמר עכשיו, מקומפלקס האביב של האינדיאנס. "אבל בית הספר שלו לחבטות לא היה ממש הדבר הנכון עבור מייקל. הוא עמד רחוק מדי מעמדת הבסיס וצלל לתוך ההגשה. הזזתי אותו קרוב יותר לעמדה וגרמתי לו לפסוע קדימה לכדור ולהשתמש בירכיים שלו ובזרועות הארוכות שלו. הנחתי כי הפיצ'רים הולכים לאתגר אותו לחבוט בכדורים המהירים שלהם".

ג'ורדן גם קיבל שיעור מהיר בחיים בליגת המיינורס מפרנקונה. "הוא רצה לדעת אם אנחנו טסים בין הערים. הייתי צריך לומר לו שאנחנו נוסעים באוטובוס. בירמינגהאם לאורלנדו? 12 שעות".

ג'ורדן קיבל מבט אחד אחרון בליגה של הגדולים ב-7 באפריל בווינדי סיטי קלאסיק בין הוויט סוקס לקאבס ב-ריגלי פילד. שיעורי החבטות עשו רושם שהשתלמו: הוא היה 2 מ-5 כאשר היריבות העירונית בתוצאה של 4-4, שוויון לאחר 10 אינינגים.

הוא לא הצליח לחבוט בשני המשחקים הרשמיים הראשונים שלו, אבל הצליח בפעמיים מול נוקסוויל במשחקו השלישי. עד לסיום ששת המשחקים שפתחו את העונה, הוא היה עם אחוז חבטות של 250.. הוא גם עבד מאחורי הקלעים עם חברת התחבורה טארשר ברות'רס, כדי לשדרג את האוטובוס של הבארונס מדגם הטריילווי הישן שהיה להם בשנה הקודמת. פרנקונה אמר: "מייקל שאל אותי, 'מה אם אני אשיג לנו אוטובוס?' אני לא רוצה שיפטרו אותי, אז קיבלתי אישור, וביום שלמחרת, ארבעה אוטובוסים חדשים הופיעו במגרש החניה שלנו. הראשון היה חייב להיות אוטובוס עבור להקת רוק – מאוד נחמד עבור מייקל ובשבילי ובשביל המאמנים, אבל ללא מקום לשחקנים האחרים. סיימנו כשבחרנו אוטובוס מאוד נחמד שיכול היה להיות עבור משפחת פרטרידג'. מייקל חתם על החלק החיצוני, והג'ורדנמוביל נולד".

אז בזמן שזה נכון שג'ורדן "השיג" להם אוטובוס, בניגוד לאגדה העממית, הוא לא רכש את זה. הטארשר ברות'רס קיבלו את מה שחיפשו עבורו – פרסום. ובאשר לשחקנים: "רציתי לנשק את זה", אמר קני קולמן, שחקן שדה של הקבוצה. "האוטובוס הישן שלנו היה ללא בקרת מיזוג אוויר. היה או חם מדי או קר מדי. החדש הרגיש כמו חללית".

במסע משחקי החוץ הראשון, ג'ורדן המריא כמו חללית. הוא רשם 13 משחקים ברציפות עם רצף חבטות, שהעמיד אותו על ממוצע חבטות של 327. הוא נראה כמו ה-GOAT 2.0. אבל, כפי שבארנט אמר: "זה היה חייב להיגמר. המשכתי לחכות שהפיצ'רים יפסיקו לאתגר אותו עם כדורים מהירים ויתחילו להגיש מולו כדורים איטיים, שמטעים את החובט, ועד לסוף אפריל כך הם הגישו".

זה היה בזמן שכתב פרילנסר מפורטלנד, אורגון, בשם ג'ים פאטון הופיע כדי לכתוב ספר על עונתו הראשונה של ג'ורדן. הבעיה הייתה שהוא לא קיבל אישור מדיוויד פולק, סוכנו של ג'ורדן, אז הוא גילה במהירות שהגישה שלו תהיה מאוד מוגבלת. עדיין, זה לא עצר ממנו להסתובב באזור במשך כל העונה ולכתוב את "רוקי" ("Rookie" – בהוצאת אדיסון-ווסלי, 1995), מבט משעשע ומהיר על העונה ההיא.

"זה בכלל לא מכר", פאטון אמר במהלך שיחת טלפון מאיטליה, המקום בו הוא עובד על ספר העוסק בסחר בנשים. "הרבה מהביקורות היו, 'זה לא טוב בגלל שלפאטון לא הייתה גישה', אבל זאת הייתה פחות או יותר הנקודה. בכל מקרה, קיבלתי ביקורת אחת אמיצה. [הביקורת] קראה לזה 'חכם, מצחיק ולחלוטין מתעלם'".

בספר, הקורא פוגש את הכלב שהוא הקמע של הבארונס, באבא רוף, ושומע את "Sirius" בביצוע הפרוייקט של אלן פארסונס, את המנון הבולס בהצגת השחקנים של ג'ורדן. תיאורו של פאטון על הזמן בו ג'ורדן איבד את השרשרת שלו בשדה הימני של המגרש, מה שצריך משלחת חיפוש בכל הפסקה בין האינינגים, הוא מחקר של אירוניה, שהוא מסתיים לאחר שנמצאה עם ה"תשואות הרמות ביותר של אותו הערב".

למרות שג'ורדן סירב לשבת עמו, פאטון היה שם כאשר הוא נתן ראיון שלאחר המשחק באורלנדו באותו הערב שהבולס הודחו מהפלייאוף. כשנשאל כיצד הוא מתאים את עצמו, בהתחשב בהבדל הגילאים בינו לבין חברי קבוצתו, הוא ענה, "אני מרגיש מבוגר יותר מהחברה האלה במובן מסוים, כאילו אני האח הגדול שלהם, ואני מנסה לומר להם מה נכון ומה לא נכון בסיטואציות מסוימות, כמו התעסקות עם התקשורת. בדרכים אחרות, אני מרגיש כמו אחיהם הקטן: הם מלמדים אותי את משחק הבייסבול. במונחים של מי שאני מבלה איתו, אני מבלה עם כולם".

זה מדהים וגם לא מקבל מספיק דגש, אבל היכולת להסתדר היא כלי הכרחי בבייסבול, במיוחד בלוח זמנים ארוך ומאומץ. ולג'ורדן היה את זה. "הוא היה נהדר עם כולם", אמר קולמן, שעכשיו הוא מנהל בכיר בשירות סאות'רן קומפני. "היה לנו את שולחן הפינג-פונג הזה במועדון, והשחקן הכי טוב היה רוגליו נונז, התופס הדומיניקני שלנו. הוא וג'ורדן היו מתחרים בזה כל הזמן, כמעט בכל יום, מייקל היה נותן לו מילים שונות באנגלית כדי ללמוד – ו-100 דולר על כל מילה שלמד. אבל בסיום העונה, האנגלית של נונז הייתה הרבה יותר טובה, הוא היה גם עשיר יותר, וג'ורדן היה מנצח אותו בפינג-פונג".

"בגלל ששיחקתי כדורסל באוניברסיטת ניו הייבן, אהבתי לעלות למגרש [עם ג'ורדן]", קולמן אמר. "אבל זה לא היה רק המשחק שחיבר בינינו. כאשר הוא היה צריך עצת בייסבול, הוא ביקש מאיתנו. קרי ואלרי בעיקרון לימד אותו כיצד לשחק מאחור בשדה. ראינו כמה טוב הוא מסוגל להיות, ואנחנו השקענו כדי להפוך אותו לטוב יותר".

Image result for michael jordan baseball TWITTER

ג'ורדן גם בילה הרבה עם המאמנים. היה את עניין הגיל, ברור, וניסיון החיים המשותף, אבל היה גם יאצ'י, משחקי הקוביות שפרנקונה לימד אותו כבר במסע משחקי החוץ הראשון. "שיחקנו בזה כל הזמן", פרנקונה אמר. "זה עדיין גורם לי לצחוק. לילה אחד, הוא במשרד לאחר משחק שבו השגנו רק ארבע חבטות, ואני מסתכל על טבלת הנקודות בזמן שאנחנו משחקים יאצ'י ורואה שהיו לו שתי חבטות מהארבע. אני אומר, 'מייקל, היית מחצית מההתקפה שלנו הערב'. וללא היסוס לשנייה, הוא עונה, 'זאת לא הפעם הראשונה בחיי שזה קורה'".

ג'ורדן לעיתים מזדמנות היה משחק כדורסל עם בני התמותה. "אני בביטחון יכול לומר לך את זה עכשיו", פרנקונה אמר, "אבל אם הייתי אומר לך את זה ב-94, אני כנראה הייתי מפוטר".

"בדיוק חזרנו לבירמינגהאם לאחר משחק בבוקר יום ראשון בהאנטסוויל [ניצחון 4-5 ב-22 במאי, בו מייקל היה 0 מ-5]. החלטנו לשחק משחק 4-על-4 בריים וילאג', איפה שהרבה שחקנים גרו. שלושת המאמנים עם מייקל מול ארבעה משחקני הבייסבול הטובים שלנו".

סקוט טדר, שחקן שדה בגובה 1.95 שהיה כשוטינג גארד הקלעי המוביל בכל הזמנים באוהיו ווסליין, היה אחד מהשחקנים. "בוא נראה", הוא אמר מהמשרד שלו בהיבט ספורטס בבירמינגהאם, היכן שהוא משמש עכשיו כסוכן נדל"ן. "זה היה אני, התופס שלנו כריס טרמי, שחקן השדה קווין קוגלין והפיצ'ר בריאן גיבנס, שהיה 2.01. המשחק היה עד 16, ניצחון בהפרש של שתי נקודות. נקודה אחת עבור כל סל, שתיים עבור שלשה".

"אף אחד לא צפה בנו בתחילת המשחק", בארנט אמר, "אבל בסופו, היו מאות אנשים מסביב למגרש".

"אלו היו הימים שעוד לפני הטלפון הנייד", טדר אמר. "השמועה התפשטה מהר".

"אני ובארני היינו שם רק בשביל החוויה", אמר קירק צ'מפיון, שהיה מאמן הפיצ'רים ועדיין עובד עבור ארגון הוויט סוקס. "ברגע שנתת את הכדור לטיטו או למייקל, לא היית הולך לראות אותו שוב".

"סקוט היה קלעי ממש טוב", בארנט אמר.

"אולי קלעתי ארבע שלשות", אמר טדר, שעכשיו נמצא בהיכל התהילה של אוהיו. "אבל יכולת לראות שג'ורדן נזהר. כאשר עלינו ליתרון של 11-15 – עוד סל אחד כדי לנצח – מייקל אמר לי, כאילו מציב עובדה, 'ילד, אתה לא הולך לקלוע יותר'. הדבר הבא שאתה יודע, אנחנו מפסידים, 17-15, והמאמנים חוגגים".

מוקדם יותר באותו היום ממוצע החבטות של מייקל נפל ל-221.. ממוצע החבטות שלו בחודש מאי היה רק 165.. בזמן שהוא לא היה מסוגל להכות בכדור מסובב, הוא כן קיבל הזדמנות לחבוט בכדור גולף עם שניים מהטובים ביותר ואחד מהגרועים ביותר. ביום שלאחר שממוצע החבטות שלו ירד מתחת לקו מנדוזה (200.) בפעם הראשונה, ג'ורדן שיחק בטורניר צדקה בבירמינגהאם יחד עם לי טרבינו, ארנולד פאלמר ובארקלי. מאוחר יותר באותו הלילה, בארקלי והליינבאקר של הבילס (ויליד ברמינגהאם), קורנליוס בנט, הפיכו רוח חיים במועדון של הבארנוס לאחר הפסד 4-1.

כדי לכבד את השחקנים לשעבר של הבלאק בארונס, סטצ'ל פייג' ו-ווילי מייס, ואולי כדי לשנות את המזל שלו, ג'ורדן החל ללבוש את מכנסיו גבוה בסגנון של ליגות הנגרו. זה לא עזר לממוצע החבטות שלו, אבל בארנט הבטיח לעיתונאי ש"הממוצע שלו אולי ירד, אבל הוא למעשה חובט טוב יותר ממה שהיה במהלך רצף 13 המשחקים שלו עם חבטה".

בהסתכלות חזרה של 25 שנים, בארנט רואה כי האתגר עבור ג'ורדן היה כפול. "לפני שאפשר לחבוט בכדורים שבורים, צריך להיות מסוגל לזהות אותם, וזה לוקח זמן וניסיון", הוא אמר. "אבל אפילו אז, לאחר שיש לך את ההתגלות, צריך ללמוד כיצד להתנהל עם זה, מתי לקפוץ על הטרף. הוא הלך להגיע לרמה הזו".

הכי טוב שהיו יכולים, המאמנים ניסו לשמור על רוחו של ג'ורדן. הם הצביעו על כך שכל חלק במשחקו השתפר. בארנט אמר, "בסקלה של 20 עד 80, תנועת זרועותיו עברו מ-20 באימוני האביב ל-50 עד אוגוסט". אבל לא היה ספק כי הוא יורד על עצמו, במיוחד לאחר שממוצע החבטות שלו ירד ל-186. ב-29 ביולי.

זו הסיבה שההום-ראן הראשון היה כה חשוב. הוא הגיע בשבת, ה-30 ביולי בחבטה ה-354 שלו באותה עונה, מול הקהל הכי גדול של הבארונס (13,751) מאז שההובר מט נפתח ב-1988. כאשר הבארונס ביתרון של 1-5 מול הקרולינה מאדקטס באינינג השמיני, ג'ורדן חבט בהגשת כדור מהיר של קווין ריישל מעל הגדר השמאלית של השדה המרכזי. הוא באיטיות הקיף את הבסיסים ואז קיבל התקהלות בבסיס הבית כאשר הוא מפנה את אצבעו לשמיים, מקדיש לאביו, שנולד ב-31 ביולי, מתנת יום הולדת 58 מוקדמת. "זה עדיין מעורר בי רגשות בגלל שהלוואי שהוא היה יכול להיות שם כדי לראות את זה", ג'ורדן סיפר לעיתונאים לאחר מכן. "אבל אני יודע שהוא ראה זאת".

"איזה רגע", בלום אמר. "זה עדיין מעביר בי צמרמורת. כן, קיוויתי שאהיה מסוגל להשתמש באחת מקריאות ה-'Gonzo' home run עבור מייקל לפני סיום העונה. אבל בעיקר הייתי שמח עבורו בגלל שאני יודע כמה קשה הוא עבד כדי להרוויח את זה".

שני שחקני הבארונס הראשונים לברך את ג'ורדן היכן שהחובטים עולים אחריו לפי הסדר בתור, טרוי פרימן וקני קולמן. "אני הקטן יותר", קולמן אמר. "מספר 25. זה היה כאילו לחזות בהיסטוריה. זה הרגיש כמו סצנה מה-'The Natural'. המשכתי לצפות מעמוד התאורה להתפוצץ".

בשביל הרישום, הכדור הוחזר על ידי שני אוהדים מעבר לגדר, יוג'ין סטנסיל וניק פרקר, שהחזירו זאת לג'ורדן בתמורה לשני כדורי בייסבול חתומים.

שני כדורי בייסבול חתומים זה גם מה שהפיצ'ר של הנוקסוויל סמוקיס, ג'ף וור, קיבל ביום למחרת לאחר שנתן לג'ורדן הום-ראן נוסף ב-8 באוגוסט, שהשיג שלוש ריצות שעזרו לבארונס בניצחון 6-8 בהובר מט. כפי שוור מתאר זאת עבור רוב נייר בהיסטוריה שבעל פה עבור Complex לפני שנתיים, "דיברתי עם ג'ורדן ביום שלמחרת במגרש. … הוא היה נהדר, פשוט נראה כמו בחור רגיל בקבוצת בייסבול. קיבלתי שני כדורים חתומים, שעדיין ברשותי".


באותו אוגוסט, במהלך השביתה של ה-MLB, עשיתי טיול לבירמינגהאם כדי לראות בעצמי. ג'ורדן היה הרבה מתחת לקו מנדוזה, אבל כאשר צפיתי בו חובט פעם אחר פעם בכלוב החבטות החשוך בהובר מט, הבנתי שטעיתי. הייתה לו הנפה של הליגה הראשונה עם מהירות חבטה, והוא קרע את עצמו עם בארנט. החלטתי לכתוב מאמר המודה בטעותי. עורכי SI קראו את הקטע, ואז אמרו לי לאפסן אותו.

Image may contain: 1 person
ביום הזה מייקל ג'ורדן פרש מהבייסבול כדי לחזור ולשחק כדורסל.

ג'ורדן חבט את ההום-ראן השלישי שלו ב-20 באוגוסט, חבטה בודדת מול ההגשה של הלן קולופ באינינג השביעי בניצחון הגדול, 4-12, מול צ'טנוגה לוקאטוס בהובר. היה לו ממוצע של 195. באותו הזמן, אבל הוא סגר את העונה עם שלוש חבטות במשחק אחד ועוד זוג חבטות במשחק נוסף כדי להעלות את הממוצע שלו למעל 200.. במשחק הרשמי האחרון שלו, ניצחון 2-4 בהאנטסוויל ב-3 בספטמבר, ג'ורדן סיים עם 0 מ-4 כדי לסיים עם ממוצע של 202..

זה לא רע עבור מישהו שלא שיחק בייסבול מאורגן מאז שנתו האחרונה בתיכון. ואז, בליגת הסתיו של אריזונה, מול תחרות קשה יותר, הוא חבט ממוצע של 255.. "הוא היה בדרך, אני חושב", בארנט אמר (בארנט בהחלט היה – הוא מאוחר יותר הפך למאמן החבטות של הטורונטו בלו גייס, קנזס סיטי רואילס ושל היוסטון אסטרוס).

יותר חשוב, הוא התאהב בבייסבול. "אני יודע כיצד הוא הרגיש", אמר טדר, שהיה פעם אחד מסוכני המכירות הבכירים במדינה עבור מוצרי ג'ורדן. "בכדורסל, אתה במרדף לצאת משם. בבייסבול, אתה מבלה ורוכש חברים לכל החיים".

הייתה פשוט בעיה אחת, למרות הכל. ג'ורדן לא רצה שום חלק בהפסקה של ה-MLB. אז, במרץ 1995, כשלא היה שום סימן לסיום השביתה, הוא הכריז שהוא חוזר ל-NBA. הוויט סוקס איבדו שחקן שדה חמישי. הבולס הרוויחו עוד שלושה תארים.

באמצעות מתווך, ג'ורדן דחה בנימוס ראיון עבור הסיפור הזה או להגיב למספר שאלות. אחת מהן הייתה לגבי חיבתו לבייסבול. אבל תשובתו הגיעה באופן חזק וברור ב"עבור אהבת המשחק: הסיפור שלי" (For The Love of The Game: My Story), שהוא כתב בעזרתו של סופר הספורט, מארק ואנסיל, ב-1998. הנה קטע של ג'ורדן על עונתו עם הבארונס:

כיצד אתאר את חווית הבייסבול שלי? אני אתאר אותה עכשיו באותה הדרך שתיארתי אותה אז. כל רגע היה מאוד לבבי. אני זוכר שהסתכלתי לשמיים מפעם לפעם ונדהמתי מהצורה בה חיי התשנו. לא היה בי פחד, רק הרגשה לבבית. איני יכול לתאר בדיוק את ההרגשה, אבל עכשיו זה נראה כאילו חייתי את החלום.

האם הוא היה מגיע למייג'ורס? ג'ים פאטון עדיין סקפטי. "כן, החבטות שלו השתפרו", אמר הסופר. "אבל הוא היה בן 31 ונגמר לו הזמן. אולי לפרנקונה ובארנט יש משהו סנטימנטלי כאן. אני פשוט לא רואה את זה".

Image may contain: 3 people

דבר אחד בטוח. אותו הקיץ נתן לג'ורדן המון. "זה היה כמו טיפול רוחני", ואנסיל אמר, עכשיו השותף המנהל בוויליאמס אינפרנס, קונצרן מודיעין עסקי. "זאת הייתה הזדמנות להוריד את הווליום ולחזור למקום בו הוא היה שוב ילד בן 19. הוא חזר לכדורסל כשחקן שונה".

עשרים וחמש שנה וחמישה תארים לאחר מכן, מייקל וטיטו עדיין שומרים על קשר. "היינו מאוד חשובים אחד לשני", פרנקונה אמר. "לנהל אותו היתה חווית הלימוד הכי טובה שאי פעם הייתה לי. אהבתי את העונה ההיא. הוא הראה לנו נחישות ואומץ וחמלה תחת לחץ. ובתמורה, גרמנו לו להרגיש שוב צעיר".

גונזו ג'ורדן. הוא עשה זאת.

* תודה ליוני לב ארי על העזרה בתרגום

לפוסט הזה יש 7 תגובות

  1. תודה סמיילי. ג'ורדן היה שחקן בייסבול טוב יותר משחשבו. הוא הרי שיחק בייסבול בארבעת שנותיו בתיכון. אילולא השביתה הוא היה יכול למצוא את מקומה בשיקגו ולהפוך לשחקן מייג'ור ליג.
    נהניתי מכל מילה מהתרגום. סיפור שעקבתי אחריו כשקרה, יום אחרי יום.

  2. אחלה טור. תמיד תהיתי איך הייתה עונת הבייסבול שלו בעיניים אמריקאיות (=שמבינים את המשחק)
    תענוג לקרוא סמיילי
    תודה
    🙂

  3. תודה על התרגום סמיילי.
    ארוך ומייגע. כמו הבייסבול. נרדמתי ברבע השני. התעוררתי הבוקר המשכתי לקרוא ונרדמתי שוב. יש לי דברים לעשות היום אז דילגתי על החצי השני ועברתי להודות לך על התרגום.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט