שחקנים שאסור לשכוח: דן מארלי – רעם ביום בהיר / עידו גילרי

הפיניקס סאנס הגיעו לדראפט 1988 עם לא מעט ציפיות. באמתחתם היו 6 בחירות דראפט סה"כ כולל הבחירה-7 שלהם וה-14 אותה קיבלו לא מכבר בעסקה עם קליבלנד ביחד עם קווין ג'ונסון תמורת כוכב הקבוצה לארי נאנס. אחרי שהשתמשו בראשונה כדי לקחת את טים פרי כוכבה של מכללת טמפל הגיעה הבחירה ה-14. על הלוח נשארו עדיין מספר כוכבי מכללות נוצצים כמו גארי גראנט ה"גנרל" של מישיגן או רוד סטריקלנד וקווין אדוארדס הצמד של דפול.

כשדיוויד סטרן עלה וקרא – "עם הבחירה ה-14 של דראפט 1988 הפיניקס סאנס לוקחים את דן מארלי מאוניברסיטת סנטרל מישיגן", אוהדי הסאנס פרצו בקריאות בוז רמות. הם ציפו למשהו נוצץ יותר מכוכב של מכללה אלמונית. לא עזרה גם העובדה ששלושה חודשים מאוחר יותר הוא היה חלק מהנבחרת האמריקאית לאולימפיאדת סיאול שחזרה עם הזנב בין הרגליים ומדליית הארד.

מי שלא התרשם בכלל מזעמם של האוהדים היה המאמן הכריזמטי קוטון פיצסימונס שהיה האחראי בהנהלה למהלכים שעיצבו מחדש את הקבוצה והסכים באותה עונה גם לחזור אל הקווים. "אתם עוד תצטערו על קריאות הבוז האלה לבחור הצעיר הזה". הוא אמר בביטחון בלי לדעת עד כמה הוא עומד להיות צודק. כשמארלי יפרוש 14 שנים מאוחר יותר הוא כבר יהיה אחד משחקני הסאנס האהובים בתולדות המועדון.

***

דניאל לואיס מארלי נולד במישיגן למשפחה ממוצא יוגוסלבי והפך לכוכב כדורסל בטרוורס סיטי  עיירת הולדתו  השוכנת בצפון מישיגן על חופי האגם הנושא את שמה. אולי העובדה ששיחק בעיירה די נידחת לא הקנתה לו הצעות ממכללות גדולות יותר והוא מצא את מקומו בשורות הצ'יפאווס של סנטרל מישיגן. מארלי הפך די מהר לכוכב של המכללה המשחקת בליגת המיד-אמריקן החלשה. הוא סיים כמוביל המכללה בנקודות – שיא אותו החזיק עד שמרכוס קין שבר אותו לפני שנתיים.

כאמור היכולת המרשימה של מארלי קנתה לו מקום בהרכב נבחרת ארה"ב של אותה שנה לצד כוכבי מכללות כמו דיוויד רובינסון, מיץ' ריצ'מונד ודני מאנינג אבל הביאה איתה גם אץ אות הקלון של מדליית הארד. זה רק חיזק את התחושה אצל אוהדי הסאנס שהם בחרו שחקן רך שלא יתאים לליגה.

אבל בפיניקס גילו מהר מאד שמי שהיה סקורר בקולג' הוא שחקן נשמה על מגרשי ה-NBA.  מארלי שהגיע מסדרת היצור הראשונה של פס שחקני ה3&D כבש את לב האוהדים בהשתטחויות שלו על הפארקט ובמלחמה על כל כדור. ההאסל שלו היה חלק חשוב מהרנסס שעבר על הסאנס באותה עונה. יחד איתו  ועם טום צ'יימברס שחתם כשחקן חופשי היו גם את קווין ג'ונסון שהגיע בטרייד עונה קודם וג'ף הורנסק ה"וותיק".

הסאנס שלא הגיעו למאזן חיובי חמש עונות ברציפות  שיחקו כדורסל מהיר ומלהיב וכמעט הכפילו את 28 הניצחונות מהעונה הקודמת. הם סיימו עם 55 שנתנו להם את המקום השלישי מערב. אחרי שטאטאו את דנבר בסיבוב הראשון הסאנס פגשו בגולדן סטייט של ריצ'מונד ומאלין שהפתיעו את הג'אז של סטקוטון ומאלון.

שתי הקבוצות שיחקו בקצב מהיר מאד כשהווריורס הציגו לראווה את הסמול בול של דון נלסון אבל גם את אחד מהחוסמים הטובים בליגה מהספסל – מאנוט בול. לקראת סוף הרבע הראשון מארלי קיבל כדור במתפרצת כשבול מולו בדרך לסל. מארלי לא היסס לשנייה ועלה למה שהפך לסימן ההיכר שלו הטבעה מהדהדת ביד אחת.

השופטים שרקו לעבירת תוקף אבל הקהל והקבוצה כבר היו אחוזי אדרנלין והסאנס התפוצצו על הווריורס האומללים עם 103-130 ו1-4 קליל בסדרה. הסאנס אמנם הובסו בידי הלייקרס בגמר אבל הפכו לכח במערב של אותם שנים.

ההטבעות הרועמות האלה הקנו למארלי את הכינוי שילווה אותו במשך כל הקריירה – ת'אנדר דן.

בעונות הבאות הקהל כבר היה שלו כשהוא נותן את הדחיפה מהספסל כשחקן השישי האולטימטיבי שגם נותן הגנה וזיעה על הפארקט אך גם קובר שלשות מטווחים  אסורים. הוא העלה כל שנה את סך הנקודות שלו עד שב-1991/92 הוא כבר עמד על 17.3 למשחק שהובילו לבחירה ראשונה לאולסטאר כשמאחוריו כבר בחירה אחת לחמישיית ההגנה השנייה של הליגה.

 הסאנס המשיכו להיות כח במערב אבל לא הצליחו להתקדם לגמר. זה הוביל את ראשי המועדון לצעד דראסטי בו הביאו את צ'ארלס בארקלי לקבוצה. הטרייד ששלח את ג'ף הורנסק – השוטינג גארד הפותח, לסיקסרס הקנה למארלי מקום בחמישיה והוא ניצל אותו היטב כשהוא הופך למיידה השלשות הראשי בליגה בשנים הבאות.

 החיבור עם בארקלי היה נהדר והביא את מארלי עם הסאנס לגמר המערב מול הסוניקס. הכיסוי של פייטון על KJ עם ההתמקדות של השאר בבארקלי אפשר לת'אנדר דן לזרוח כשהוא נותן סדרה נהדרת וצולף 20 שלשות (כוול 8 מ-10 במשחק מספר 5) בסדרה המרתקת שהגיעה לשבעה משחקים. בגמר מארלי שוב נתן את שלו ועזר לסאנס שהיו בפיגור 2-0 בחוץ לנצח את משחק מספר שלוש האגדי בשלוש הארכות כשהוא מוביל את קלעי הקבוצעה עם 28 נקודות (6 מ-8 לשלוש) ב-59 דקות משחק. הסאנס הגיעו על סף ניצחון במשחק מספר שש עד לרגע הזה הידוע לשמצה בעמק השמש:

לאחר שהסאנס נפלו בשנתיים העוקבות בשתי סדרות כואבות מול הרוקטס בארקלי החליט לעזוב והסאנס כקבוצה הבינו שהם צריכים לבנות מחדש. מארלי שרשם שלוש הופעות אולסטאר במדי המועדון ושתי בחירות לחמישית ההגנה השנייה הפך כבר לאייקון בפיניקס כשהמסעדה שפתח הפכה למקום מפגש ידוע לאוהדים. לכן כשהקבוצה הודיעה שתאנדר דן מועבר לקאבס תמורת הוט רוד וויליאמס שוב הביעו האוהדים את קול מחאתם.

התקופה של מארלי בקאבס הייתה קצרה ולאחר עונה אחת בלבד הוא הפך לשחקן חופשי.  כשחקן לוחם וקשוח אין זה מפתיע שהחיבור שנוצר למיאמי היט של פט ריילי היה די טבעי. למרות שבהיט הוא  התחיל לראות את הירידה בכושר המשחק הוא עדיין נתן את הכל על המגרש והיה חלק מאחת הקבוצות הכי קשוחות של סןף שנות ה-90 לצד אלונזו מורנינג., טים הארדווי, ג'מאל מאשבורן ופי ג'יי בראון  הם הגיעו פעם אחר פעם לקרבות פלייאוף פיזיים עד אלימים עם הניקס שמשום מה תמיד נגמרו כשיד הקבוצה מניו יורק על העליונה.

ב-2001, כשהוא בן 36, ת'אנדר דן חזר לעונת פרידה בפיניקס לקול תשואות האוהדים. בסיומה הוא פרש כשהגופיה מספר 9 איתה שיחק (והיה היחיד ללבוש במדי המועדון) יוצאת לגמלאות יחד איתו.  מארלי לא נטש את הכדורסל למרות עסקי המסעדנות שפיתח והפך לעוזר מאמן בקבוצה החל מ-2008. כשנראה היה שהוא עומד לקבל את תפקיד המאמן הראשי לאחרי פיטורי  אלווין ג'נטרי ב-2013  המפתחות לקבוצה ניתנו דווקא ללינדזי האנטר. מארלי נעלב ועזב בטריקת דלת. הוא הלך לפתח את תוכנית הכדורסל במכללת גרנד קניון אותה הוא מאמן מאז.

***

אז מה השאיר לנו מארלי שעושה אותו כל כך בלתי נשכח? יותר מהכל הוא השאיר לנו תשוקה גדולה למשחק. שחקן שהחדיר התלהבות ונחישות בכל מי שבסביבו ובכל מי שצפה. שחקן שהתחיל כל משחק הכי מהר שלו ורק הגביר. שחקן שיצר חיבור למועדון ולעיר שבה שיחק – חיבור שנמשך הרבה אחרי שפרש, למעשה עד עצם היום הזה. אבל גם מבחינה מקצועית מארלי היה שותף ליצירה של תבנית חשובה – זו של השחקן שקולע מבחוץ ומשחק הגנה חזקה.

אולי בהרבה מובנים יש לא מעט החמצות בקריירה שלו – ההפסד של מדליית הזהב האולימפית (לפחות בגזרת הנבחרת הלאומית הוא זכה לחוויה מתקנת עם אליפות העולם ב-1994), ההפסד בסדרת הגמר עם הסאנס. ההפסדים החוזרים ונשנים לניקס עם מיאמי. אבל עבור אוהדי הסאנס לפחות ואני מאמין שגם עבור רבים אחרים מארלי הוא סמל – סמל לעבודה קשה, למסירות ולאהבת המשחק.

***

דברי סיכום לפרויקט

זהו , עברו חודשיים בהם נזכרנו יום יום בשחקנים מהעבר הרחוק יותר והרחוק פחות. כאלו שהיו מודלים לחיקוי וכאלו שהיו מודל לא לחיקוי. כאלו שאהבנו ושנאנו בהתאם לשיוך הקבוצתי.

נשארו עדיין הרבה מאד שחקנים שכדאי לחזור ולהיזכר בהם ואולי עוד נעשה זאת בהמשך. אנחנו לא סותמים את הגולל על הפרויקט אלא רק סוגרים את הקיץ.

אני רוצה להודות לכל חברי הצוות הרבים שנטלו חלק בפרויקט כמו גם לגולשים שהצטרפו ותרמו את חלקם היה תענוג לעבוד עם כולכם. לראיה – לא היה פנצ'ר אחד והפוסטים עלו ברצף ללא תקלות. שיתוף הפעולה הזה בין חברי צוות ותיקים וחדשים לצד גולשים מהאתר מגלם בתוכו את מהות הרוח של הופס כקהילה שחיה ונושמת כדורסל

תודה לכולם, ניפגש בקיץ הבא!

לפוסט הזה יש 30 תגובות

  1. אחלה שחקן ואחלה סדרה.
    היה חלק מרכזי בפניקס האהובה עם בארקלי האליל.
    חיפשתי את קרבת הדם למשפחת מארלי האגדית. חבל שלא ניסה כוחו ברגאיי.
    כמו שיש לי חבר מוזיקאי שקוראים לו אורן. המלצתי לו להחליף שם משפחה לבנאי כי "אורן בנאי" עדיין פנוי….
    🙂

  2. תודה רבה על פרויקט נהדר!
    ותודה גם על הפוסט הספציפי הזה, שהיה כתוב נהדר גם כן. הסרטון שהוספת על ההפסד ב-93׳ הוא עצמתי מאוד..

  3. תודה,באמת היה אחלה שחקן.בכלל הייתי מאוד בעד הפיניקס הזאת,שגם מאוד סימפטתי(מאוד אהבתי את קווין גונסון) וגם כי מאוד מאוד לא רציתי שגורדון יזכה בעוד טבעת ויעבור את מג'יק יקירי.
    ותודה באמת לכל הצוות על אחלה פרויקט.

  4. עוד לא קראתי אבל הייתי חייב להגיב ולהתוודות רק בגלל הכותרת.
    .
    אני יליד 83, דן מארלי היה השחקן האהוב עליי הראשון מרגע שפיתחתי תודעה מספיק מתקדמת להכיר בכך.

    1. תודה על ניהול הפרויקט ועל הפוסט המצוין. היה תענוג!
      משחק 3 ההארכות בשיקגו הוא אחד מאבני היסוד של החיבור שלי לנבא. היה בו הכל מהכל. במיוחד זכורה לי הסיטואציה בה בשיאו של המשחק מארלי כמעט מועד לכיוון החוץ ואז מבקש טיים אאוט. אז גיליתי שאפשר לבקש ככה טיימאאוטים.

  5. שאפו לכולם על הפרוייקט, תודה עידו על הפוסט הזה, העלת לי חיוך על הפנים, אשכרה דן מארלי זכה לכבוד להופיע בפרוייקט, חשבתי שאני המשוגע היחיד

  6. אמנם עם קליעה לא לגמרי יציבה (סיים עם רק 35.8% מהשלוש ו-43.1% מהשדה שזה פחות מיכולתו הרגילה) וקלעי בינוני מהקו אך עדיין קלעי איכותי ושחקן מגוון ונהדר גם בהגנה

  7. איזה שחקן אדיר – ואיזה מוזר לראות את החברים של 93' בימינו כשהם מתראיינים…
    געגוע לקבוצה, שלדעתי היתה הטובה ביותר לא לזכות בתואר.

    1. אני חושב שהאירועים הממתגים כלוזר בתודעה שלך די נכנסו כאן לפוסט.
      העובדה שמארלי לא שקל לחזור לבלאגן של הסאנס רק מעידה על חוסר התפקוד הארגוני השולט במערכת.

  8. מארלי היה שחקן שאהבתי. למרות ששיחק במדי היריבה אי אפשר היה שלא להעריך את מה שהוא נתן. אני מאמין שבליגה של היום הוא היה מליח עוד יותר, מן הסתם היה זוכה לכמה חוזים מאוד גדולים ושמנים. ריאן אנדרסון עם הגנה וחדירה לסל.
    ותודה על הפרויקט!

  9. מילה על מארלי, על סטטיסטיקות, ועל נוסטלגיה.
    .
    הזיכרונות שלי ממארלי בשיאו, הם עוד לפני שבארקלי הגיע. נכון, אחרי שבארקלי הצטרף לקבוצה, הוא הפך לשחקן חמישייה. אבל כבר לפני כן (כפי שעידו כתב), הוא היה שחקן חשוב מאוד בקבוצה האדירה של KJ, הורנאסק, ודמדומי צ'יימברס.
    אותו זיכרון נוסטלגי, הוא של שחקן שהפציץ מה-3, כאשר התחושה בזמן אמת הרגישה דומה מאוד לזו שקליי משאיר בימינו.
    .
    ואז מתבוננים בסטטיסטיקה ומגלים שמארלי סיים את הקריירה עם 35.8% מהשלוש.
    .
    איך אותה תחושה נוסטלגית מתיישבת עם הנתונים?
    קודם כל, יש את העניין הפשוט – הזיכרון שלנו הוא סלקטיבי. אנחנו לעד נייפה את הדברים הטובים, ונכער את הרעים. זה הטבע האנושי.
    מעבר לכך, יש את עניין היחסיות –
    כיום, לראות שחקן שזורק 5+ פעמים במשחק מה-3, זה דבר שגרתי.
    אי אז ב-93'?
    מי שמע על דבר כזה.
    את אותה עונה מופלאה מארלי סיים עם 438 ניסיונות קליעה מ-3 (מקום ראשון בליגה, ובהפרש. 19 ניסיונות יותר מלמקום השני – רג'י מילר),
    מהם 167 נכנסו (חלק את המקום הראשון עם אותו רג'י מילר).
    השנה היו 40 שחקנים עם יותר מ-438 ניסיונות קליעה מטווח ה-3.
    38%+ מהשלוש שהיו לו בשנים 92' – 93' – 94' ?
    אלו אחוזים שגבוהים מהממוצע בליגה באותה תקופה במשהו כמו 4.5% ,
    זה מקביל ל-40% מהשלוש כיום.
    אז לצורך ההשוואה,
    אם נחזור רגע לקליי תומפסון –
    הוא זרק בעונה שעברה 7.7 פעמים למשחק מטווח ה-3 (מקום 9 בליגה), וקלע את אותן שלשות ב-40.02%
    .
    אז אחרי כל הנבירה הזו במספרים, כל אותן זיכרונות ממארלי, המסקנה המתקבלת (ברמה מאוד סובייקטיבית) היא שאותו זיכרון נוסטלגי של ממפיץ ללא חת, שקלע מבחוץ בכמות ובאחוזים מפחידים, שנתן הכל בהגנה,
    שמזכיר את קליי תומפסון –
    זה זיכרון עם אחיזה למציאות.
    .
    (אין באמור לטעון שמארלי שחקן טוב מקליי תומפסון. זו רק דרכי להסביר עד כמה הוא אכן היה שחקן שאסור לשכוח, בעיקר למי שלא יצא להם לצפות בו בזמן אמת)
    .
    תודה, עידו. איזה סיום נהדר לסדרת פוסטים יוצאת מן הכלל!

  10. יופי של פוסט, דן מארלי ודני איינג' היו שני דנים שתמיד התבלבלתי ביניהם כילד.
    פרוייקט אדיר, כיף לקרוא, השילוב של חברי צוות וגולשים מעולה, היה כיף לקרוא, כשלא יצא לי להיכנס לאתר יום או יומיים רצוף היה מלא השלמות וזה היה פשוט תענוג – הכי לא קיץ יבש שאני זוכר.
    תודה רבה לכולם.

  11. תודה לעידו על הרצת הפרוייקט המוצלח מאד הזה. ותודה על הכנסת מאירלי, אולי הדוגמה של כדורסלנים מצויינים ששמם בוודאי יישכח בעתיד. אגב, אם כבר הזכרת את האימון בגרנד קניון, זה טיפוסי לאופיו: מאמן קולג' נחבא אל הכלים. כמוהו.

  12. תודה רבה, פוסט מצוין על שחקן מצוין ומיוחד.
    לבן, שרירי, קופץ, מטביע, ומשלשל ממרחקים אסורים? לא היו הרבה כמו thunder dan.
    הוא זכור לי במיוחד מהגמר מול שיקגו, כחצי מהצמד הקטלני משלוש של הקבוצה המפחידה הזו יחד עם איינג'.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט