סיכום השבוע בבייסבול / יוני לב ארי

המייג'ור ליג בייסבול לבשה בסופ"ש חג, גם אם המדים החגיגיים לא היו כל כך מוצלחים. וגם: הברייבס לוהטים, האסטרוז מזיעים והקלאסיקה בין היאנקיז לדודג'רס לא מאכזבת. ולסיום: מה קרה השבוע לפני?

"כאן חיים ועקנין מבירת הנגב. באר שבע לבשה חג"

"אני נאלץ לקטוע אותך חיים"

"אבל באר שבע לבשה חג"

"לא לא, אל תתפשטי באר שבע, עוד נשוב אלייך בהמשך"

שחקני הדודג'רס במדים המיוחדים. צילום: flipboard.com

כך סיפרו חברי הגשש החיוור על בגדי החג של באר שבע, במערכון המיתולוגי "שירים שערים וטכנאים". ובכן, המייג'ור ליג בייסבול לבשה חג בסופ"ש האחרון, כשכל קבוצות הליגה לבשו מדים מיוחדים: הקבוצות הביתיות מדים לבנים, שמאוד קשה לראות את השמות ומספרים, והאורחות מדים כהים.

בנוסף קישטו את מדי הקבוצות כינויים משעשעים (במקרה הטוב) או סתם כל מני מילים לא ברורות. לרוב החגיגה הזו לוותה בביקורת תקשורתית, ונראה שרוב השחקנים, מאמנים ואוהדים לא אהבו את השינוי הקיצוני, ובאמריקה, כמו אמריקה, השמרנות בסוף מנצחת.

צפו במהלך השבוע:

צריך אומץ כדי לנצח

אז מה עוד קרה השבוע? הברייבס החליטו שכל הדיבורים האלה על קאמבק של המטס הספיקו להם, העבירו הילוך, וברחו לליגה עם 2:11 ענק, כולל 0:7 השבוע. ובין המשחקים תרשמו שני ניצחונות על הדודג'רס, ו-1:2 ענק על המטס ב-14 אינינגים.

עניין לאומי

גם הקבוצה שמתחת לברייבס, הוושינגטון נשיונלס, לא זוכרים מה זה רצף הפסדים. הקבוצה מהבירה הבינה שהמקום הראשון שייך לחבר'ה מאטלנטה, והתרכזו להבטיח לעצמם את הוויילד קארד. אז הם רצו ל-2:13, כולל 1:5 השבוע, וברחו ליתרון של שלושה משחקים בראש טבלת הקלף הפרוע.

בין לבין היה גם 0:13 מטורף על הפיירטס, בפיטסבורג, יום אחרי ניצחון 8:16 על מילווקי החזקה – 29 ריצות ביומיים. יום לפני כן, אגב, הם הפסידו 15:14, כך שהמטווח ההתקפי נמשך שלושה ימים (43 ריצות בשלושה משחקים, 14.3 לערב. מטורף).

צפו בניצחון הדרמטי של המטס על קליבלנד:

רק לא אטלנטה

ובכדי לסגור את הבית המזרחי, בואו נעבור למטס. מאז החלו בריצה המטורפת שלהם בעקבות הוויילד קארד, ניצחו המטס 21 מתוך 29 המשחקים האחרונים. אך מתוך שמונת ההפסדים, חמישה היו לברייבס, אותם הם ניצחו רק פעם אחת. החדשות הטובות? עד לסדרה האחרונה של העונה, אין יותר אטלנטה באופק.

ועדיין, את השבוע הם סגרו מאזן של 2:5, כולל סוויפ מרשים על קליבלנד החזקה, והמקום השני בוויילד קארד נמצא מרחק שני משחקים בלבד. בהחלט אפשרי.

אללא יוסטון

האסטרוז ייקחו את המקום הראשון בבית המערבי, זה כבר די ברור. יתרון של 8.5 משחקים על אוקלנד נותן לא מעט שקט, ואפשרות להתכונן לאוקטובר כמו שצריך. השבוע ציפתה לאסטרוז סדרה של "טיול בפארק", נגד דטרויט, הקבוצה עם המאזן החלש בליגה.

צפו בדרמה בין יוסטון לטייגרס:

אז משחק אחד נגמר על חודו של ראן, עוד שניים בהפרש שלוש ריצות בלבד, כשאחד מהם כמעט והתהפך באינינג התשיעי. ובין לבין? הטייגרס ניצחו את ורלאנדר, האקס המיתולוגי, 1:2 ענק, למרות שהאייס של יוסטון זרק תשעה אינינגים מעולים. קלאסיקה. זה, אגב, יכול לקרות רק בייסבול. מה הסיכוי שהסאנס היו עושים כאלה צרות לטורונטו בעונה שעברה?

בדרך למילווקי

בשבוע שעבר דיברנו על השבוע פלוס שמחכה לברוורס, שכדי לסגור את ההפרש מהקארדינלס, ששת המשחקים בין השתיים סופר קריטיים. זה לא ממש הצליח, כשהקארדס ניצחו את הסדרה הראשונה 1:2. ביום שלישי עוברת הסדרה לוויסקונסין, ושום דבר פחות מ-0:3 למארחת לא יספק אותה.

צפו בבלינג'ר מאבד את המכנסיים:

כריסטיאן ייליץ', המועמד ל-MVP של הברוורס וללא ספק הכלי ההתקפי מספר 1 של הקבוצה ממילווקי, חייב להתעורר לקראת הסדרה הזו, כשבששת המשחקים האחרונים הוא לא עבר את הגדר.

ניו יורק, או ניו יורק?

היאנקיז, שגם הם כבר בטוחים במקום הראשון בבית המזרחי (יתרון של 8 משחקים על טמפה ביי), יצאה למסע חוץ במערב, שזה תמיד קשה. והסדרה הראשונה, באוקלנד, הציגה את הבעיה העיקרית של החברה מהברונקס, הפיצ'ינג, כשהאייס חגגו סוויפ מרשים.

המשחק הזה חודש ל-12 דקות בלבד:

משם המשיכו הפינסטרייפס דרומה, לקלאסיקה של הקלאסיקות – סדרה נגד הדודג'רס. אז נכון שהמדים המטופשים קצת הרסו את הכיף, אבל במשחק הראשון הוציאו היאנקיז את כל העצבים מהסדרה נגד אוקלנד עם 2:10 ענק. אבל מעל לכל – הם קיבלו תצוגת פיצ'ינג ממי שאמור להיות האייס – ג'יימס פאקסטון, שעצר את אחת ההתקפות הטובות בליגה.

המשחק השני היה סופר דרמטי, וכמו שכל אוהד בייסבול אוהב – שני הום ראנס, פיצ'ינג מעולה, ודרמה אדירה באינינג האחרון, שיכול היה ללכת לכאן או לכאן, תלוי על איזה טעות של השופטים אתם רוצים להסתכל… לפנות בוקר נפגשו הקבוצות ב"משחק הגומי" (Rubber Match), המשחק שיכרע לאן הסדרה הולכת, אך שורות אלה נכתבו לפני המשחק.

השבוע לפני

העצירה הראשונה ברכבת הזמן – ב-20 באוגוסט 1964, השבוע לפני 55 שנה. היאנקיז, שנמצאים במקום השלישי ורחוקים מהפלייאוף, סיימו עוד הפסד, הפעם בשיקגו לווייט סוקס. תקרית שהתפתחה בעקבות נגינת מפוחית באוטובוס השחקנים, בין המנג'ר יוגי ברה לאחד השחקנים, העירה את הקבוצה, שרצה לסיום פנטסטי של העונה, מקום בפלייאוף והפסד בוורלד סירייס ב-7 משחקים לסיינט לואיס.

אחד הגדולים. סמי סוסה. צילום: businessinsider.com

מדלגים ל-22 באוגוסט 1989, השבוע לפני 30 שנה. נולן ראיין מגיע ל-5,000 סטרייק אאוטס, לראשונה בהיסטוריה של המשחק, כשעד היום הוא היחיד שעבר את מחסום ה-5,000, וכנראה יישאר כזה עוד הרבה שנים.

עשור פחות יום קדימה, ב-21 באוגוסט 1999, סמי סוסה היה לרביעי בלבד שמעיף 50 הום ראנס שתי עונות ברציפות. מי השלושה שהגיעו להישג הזה לפניו? מארק מגווייר, קן גריפי ג'וניור ובייב רות'.

יוני לב ארי

die hard yankee fan, חי ונושם סביב הפאסט בול

לפוסט הזה יש 11 תגובות

  1. ייליץ' מסכן. מהרגע שהחלטתי להתחיל להשים את הפוקוס שלי על מילווקי, לא רק שהוא לא פוגע, הוא נפגע בעצמו…
    (מתח שריר בגבו, אחרי משחק עם 2 הום ראנס. מאז שחזר מהפציעה, הוא כבר לא אותו ייליץ')
    .
    תודה, יוני.

  2. סיקור מצוין, לגבי המדים דווקא הליגה יצאה שמרנית כשהכריחה את כל הקבוצות ללבוש את הדבר המכוער הזה ואפילו לא הסכימה לתת להן לשנות את הכובע, שלא לדבר על לאפשר לדודג'רס וליאנקיז להיפגש במדים הקלאסיים עד שזה קורה.
    .
    לדעתי הסדרה עם היאנקיז כן איכזבה מהצד של הדודג'רס, לתת 5 ראנס ב-3 משחקים זה בושה וחרפה. היאנקיז היו מצוינים בכל היבט של המשחק
    ונמנע מהם הסוויפ גם עקב פלופ / טעות שיפוט לקראת סיום המשחק השני.

  3. מצוין כרגיל.
    לא ביקשתי, שלא תפתח עין על המטס? קלאסיקה של סבל. אחרי סדרה מעולה עם האינדיאנז, איזו נפילה מול אטלנטה. כל הטעויות המטסיות הטיפוסיות, של טירונים צעירים עם הרבה התלהבות. משחקים כמעט סגורים, ואז החלקה, ואטלנטה שם, לאכול את הפירורים.
    לא רואה אותנו בכלל עושים פוסט-סיזן. סוף קשה מדי. צפוף מדי שם במירוץ ההמוני ל-WC.
    .
    גם האינדיאנס, יש גבול כמה אפשר למתוח שמיכה קצרה. צריך לזכור: זו קבוצה דלה ממילא. שמשחקת בלי 3-2-1 ברוטציה! קלובר אולי עוד חוזר. קראסקו מחמל נפשי, סיפור עם סרטן, בכלל שיחזור לחיים ואז נדבר. סאלאזאר, בחוץ גם. קצת לא ייאמן שהם עוד שם, עם פיצ'רים 4 ומטה.
    .
    כמובן, כדי להשלים שבוע מאוד לא טוב, יש הקבוצה שאת שמה אין להזכיר. שלוקחת הבוקר את הראבר עם הדוג'רז ומבטיחה יתרון ביתיות ב-WS, אם יסיימו במאזן זהה. אולי בניגוד למקובל, הפעם הבומברז אכן ינצחו הכל, על התקפה בעיקר, פחות פיצ'ינג. ליינאפ כל כך מפחיד של חובטים, אין לפיצ'ר ממול אף רגע לנשום. סכנת HR תמידית. ויש להם נער פוסטר, ארון ג'אדג', ענק מכל בחינה, עם אאורה של סופרסטאר. הם מפחידים, נו.
    כנראה ביוסטון נשים מבטחנו… הקבוצה הכי מאוזנת שיש. לא מת על הרעיון, אבל המחשבה שיקרה הרע מכל, מעוררת חלחלה.

    1. קשה, ממש קשה להדחיק את התחושה שהולכת ומתחזקת מיום ליום. זו השנה של המיליונרים מניו יורק. לא משנה מה נפל עליהם, הם התנערו מזה בקלילות מרתיחה (מרתיחה את מי שאוהד את המטס…),
      זה סימן של קבוצה אלופה.
      .
      (נקווה שהניחוס הזה יעבוד. אני את שלי, עשיתי…)

  4. נפלא, נפלא, נפלא. ממש אין כמוך, יוני. חזיתי במשחקי היאנקיס ולבי מלא גאווה. כל הכבוד למטס, עד שהם פוגשים את קבוצת הבית העתידית שלי… יוני, בבקשה על תלעג או תדבר רשעה על הברייבס. עוד לפני סיום הוורלד-סרייס הזה הם יהיו קבוצת הבית שלי, וביתי החדש – הדירה החדשה – יציאה אחת מהם על I-75!

    1. אני מסתכן פה בנאחס רציני אבל הברייבס הם כמו טורונטו עד שהגיע קוואי, לא רואה אותם עוברים את הדודג'רס עד שלא יביאו תותח כבד או שניים

      1. הדוג'רז יותר מדי חזקים. בסוף הכסף הגדול, וגם כמה סטירות בפלייאוף, עושים את שלהם.
        הסוקס המנחוסים כבר לא בתמונה, האינדיאנים לא באמת שם, עם כל הפציעות, שיקגו לא משכנעת, המילווקיז-מינסוטז ייעצרו מתישהו, ורק יוסטון עומדת באמצע.
        כן, נראה שהשנה זה הולך למפגש, שראשי הליגה חולמים עליו. צריך למצוא מקום להתחבא.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט