סיכום העשור ביורוליג: מועדון סגור אך שוויוני. חלק א' / אהרון שדה

התופעה המרכזית:

מצד אחד, היה זה עשור שוויוני ביותר בו 7 מועדונים זכו בתואר ואף קבוצה לא מעל 2 תארים. מאידך, נדמה שהשתתפות בפיינל פור שייכת למספר מצומצם של מועדונים.

בסה"כ 13 קבוצות השתתפו בפיינל פור בעשור זה.

רק 7 קבוצות שיחקו ביותר מפיינל פור בודד.

מעניין שכל 7 הקבוצות ששיחקו ביותר מפיינל פור בודד הן בדיוק 7 הקבוצות שזכו בתואר.

לעומת זאת, מתוך 6 הקבוצות שהיו בפיינל פור בודד בעשור, רק קבוצה אחת הגיעה לגמר בו הפסידה (אפס, השנה).

השוויוניות הזו באה לידי ביטוי גם בפן האישי. הנה כמה מהנתונים הבולטים:

  • עשרה שחקנים שונים זכו בתואר האם וי פי בעונה הסדירה. מעניין שכולם אירופאיים.
  • 9 שחקנים שונים זכו באם וי פי של הפיינל פור. רק אחד עשה זאת פעמיים.
  • 3 שחקנים בלבד היו מצטייני הפיינל פור והעונה הסדירה בעשור זה (לאו דווקא באותה העונה).

ולדירוגים השונים בעשור:

  1. דירוג עשר הקבוצות הגדולות בעשור:

לא דורגו אך ראויות לציון:

סיינה, קובאן ופרטיזן שעשו פיינל פור בודד (כולם הודחו בחצי).

ולנסיה, קאזאן, חימקי ודרושפאקה שעשו רבע גמר וגם זכו ביורוקאפ.

מקום עשירי – זלג'יריס קובנה:

  • הייתה בפיינל פור בודד ב-2018 בו דורגה שלישית.
  • לא ירדה מטופ 16 כל העשור.
  • הודחה בשלב הזה בשנים 2010-2017.
  • ב-17 סיימה עשירית בעונה הסדירה, וגם השנה הגיעה לרבע הגמר בפעם השנייה ברציפות.

מקום תשיעי – אנאדולו אפס:

  • סגנית אלופת 2019.
  • כל העשור לפחות בטופ 16.
  • 4 הופעות ברבע הגמר.

מקום שמיני – סאסקי באסקוניה/קאחה לאבורל/ויטוריה:

  • הייתה בפיינל 2016 וסיימה רביעית.
  • הייתה עוד 6 פעמים ברבע הגמר (חלקן בסדרות בלתי נשכחות אותן הפסידה לבסוף).

מקום שביעי – מכבי תל אביב:

  • אלופת 2014.
  • סגנית 2011.
  • 5 הופעות ברבע הגמר.
  • בשורה התחתונה, אחת מחמש שעשו יותר מגמר בודד, אך 4 שנים ללא רבע הגמר הורידו אותה בדירוג.

מקום שישי – פאו:

  • אלופת 2011.
  • היא סיימה גם רביעית בפיינל פור 2012.
  • סה"כ 9 הופעות ברצף ברבע הגמר, מ-2011, אך עם 7 הפסדים ברציפות בסדרת הרבע.

מקום חמישי – ברצלונה:

  • אלופת 2010.
  • שלישית בפיינל פור 2012 ו- 2013.
  • רביעית ב-2012.
  • בשורה התחתונה, 4 פיינל פורים, כולם בחצי הראשון בעשור ועוד 4 הופעות נוספות ברבע הגמר.

מקום רביעי – פנרבחצ'ה:

  • אלופת 2017.
  • סגנית 2016+2018.
  • רביעית ב-2015 ו-2019.
  • עשתה 5 פייינל פורים בעשור, ועוד ברצף (שיא שני רק לצסק"א).

לחובתה:

ראשית, שבחצי הראשון בעשור לא עשתה אפילו רבע גמר בודד. שנית, שבניגוד לשלוש הגדולות, לא זכתה פעמיים בתואר והסתפקה בזכייה בודדת.

מקום שלישי – אולימפיאקוס:

  • אלופת 2012+2013.
  • סגנית 210, 2015, 2017.

אם הייתי מחלק את התואר לפי הדירוג האולימפי (שאחרי מדליית זהב בודקים מי מוביל בכסף), היא הייתה זוכה במקום הראשון, אך הפרמטרים שלי הם גם ההופעות בפיינל פור ובסדרות. בכל 5 הפעמים שהגיעה לפיינל פור, הגיעה לגמר הכי הרבה בעשור וזה לגמרי לזכותה.

מצד שני, הגיעה יחסית לשתי הגדולות "רק" 5 פעמים למעמד הפיינל פור.

יש לה עוד 3 הופעות ברבע הגמר.

הייתה גם היחידה להגן על תוארה בעשור הזה.

בהחלט טוענת של ממש לכתר, הייתה הקבוצה שהכי הערכתי בעשור הזה והראשונה ביחס תקציב/הצלחה.

מקום שני – ריאל מדריד:

  • אלופת 2015+2018.
  • סגנית 2013 ו-2014.
  • עוד 3 פעמים בפיינל פור (ב-11,17,19, בכולם סיימה רביעית).
  • סה"כ 7 פעמים בפיינל פור ועוד פעמיים ברבע הגמר.

מקום ראשון – צסק"א מוסקבה:

  • אלופת 2016+2019.
  • סגנית 2012.
  • שלישית ב-2010, 2013, 2015, 2017.
  • רביעית ב-2014 ו-2018.

בשורה התחתונה, למעט 2011, 9 פעמים בפיינל פור (שיא) כולל 8 פעמיים ברצף (משווה את השיא של עצמה בשנים 2003-2010).

אמנם הגיעה פחות לגמר מריאל ואולימפיאקוס, אך 9 הופעות שלה בפיינל פור גרמו לכך שהזכייה שלה השנה מביאה לה את הדירוג הבכיר בעשור בפוטו פיניש.

  • דירוג שחקני העשור:

בעשור הקודם בחרה היורוליג את רשימת נבחרת העשור שכללה 10 שחקנים מתוך רשימת 50 שחקנים  שהוצגה לקהל הרחב גם

אני אציין את 10 שחקני העשור שלי

ובנוסף  אתייחס בקצרה לעוד עשרת האלטרנטיביים  ועוד כמה ראויים לציון  .

הנה העשירייה שלי (נימוקים בהמשך )

נבארו ,ספינוליס ,דמינטיינדיס ,תיאודוסיץ, חאריפה ,רודי פרננדס , דה קולו ,וסלי ,היינס  ודונציץ.

.

עשרה ראויים לציון :

אנדריי קרילנקו : אם וי פי ושחקן ההגנה של 2012 אז נבחר לחמישייה הראשונה כמובן.

העניין הוא ששיחק רק 2 עונות ביורוליג שכן היה בנ.ב.א ופרש באמצע העשור.

לא הצליח לזכות בתואר הקבוצתי הפסיד בגמר 12 והיה שלישי בפיינל פור 15 .

סרחיו רודריגז :

היה האם וי פי של המפעל ב 2014.

נבחר לחמישיית המפעל ב 2014 ולחמישייה השנייה ב 2018 .

בפן הקבוצתי זכה עם ריאל ביורוליג 2015 ועם צסק"א ביורוליג 2019

עשה עוד 3 פיינל פורים עם ריאל ( 2גמרים ) ועוד אחד עם צסק"א

סה"כ 6 פיינל פורים 4 גמרים 2 זכיות .

אחת מהבעיות שלו היא שהיו יותר מדי רכזים לפניו .

נמניה בייליצה :

הגבוה הסרבי התחיל את העשור בלבורל לפני שעבר לפנרבחצ'ה עימה הופיע בפיינל פור 2015 .באותה העונה נבחר לאם וי פי ולחמישיית העונה אך הודח בחצי הגמר הקבוצתי ועבר מאז לנ.ב.א .

סרחיו יול :

                 אם וי פי 2017

                 היה בחמישיית העונה 2017 ולחמישייה השנייה ב 2011

                 כל העשור בריאל במדיה שיחק ב 7 פיינל פורים ב 4 גמרים וזכה פעמיים

                 בתואר.

             טיריס רייס :

            מאוזכר בזכות פיינל פור קסום ב 2014 אז הוליך את מכבי לזכייה ביורוליג ולמצטיין

            הפיינל פור .

           אנדרס ניוציוני :

           הארגנטינאי היה האם וי פי של פיינל 2015 בו הצעיד את ריאל לזכייה בתואר.

            אפיי יודו :

            הסנטר האמריקאי שיחק כולה שנתיים ביורוליג בשנתיים הללו בפנרבחצ'ה הוא

            עשה שני גמרים וזכה בתואר הקבוצתי 2017 .

            ב 2016 הפסיד בגמר ונבחר לחמישייה השנייה

            ב 2017 זכה ביורוליג היה אם וי פי הפיינל פור ובחמישייה הראשונה במפעל.

           וייל קליוברן :

          מחולון עבר לבלאט בדראושאפקה עשה איתה רבע גמר במפעל מאז עבר לצסק"א עמה עשה פעמיים פיינל פור וזכייה ראשונה השנה.

השנה נבחר לאם וי פי הפיינל פור ולחמישייה הראשונה במפעל.

ניקולה מירוטיץ.

בתחילת העשור נבחר פעמיים לכוכב העולה (הצעיר) של המפעל במדי ריאל מדריד

בשנים  2011-2012 לאחר מכן נבחר פעמיים לחמישייה השנייה לפני שעבר לנ.ב.א.

השנה בגיל 28 חוזר ליורוליג ודווקא לברצלונה בחוזה השמן ביותר בהיסטוריית היורוליג.

היה עם ריאל ב 3 פיינל פורים ובשני גמרים אך לא הצליח לזכות בתואר.

אנטה טומיץ :

היחיד שהיה לפחות 3 פעמים בחמישיות העשור ולא בעשירייה שלי

 פעמיים בחמישיית היורוליג הראשונה ועוד פעם בשנייה

3 פעמים בפיינל פור אך בכולם הפסיד בחצי הגמר.

במשפט אחד  :

קלייזה : (חמישיית המפעל ומלך הסלים ב 10 סגנות עם אולימפיקוס).

מאריץ : (חמישיית העונה 10 ואלוף יורוליג 11 )

מקאלב : (פעמיים חמישיית המפעל +מלך הסלים + שני פיינל פורים)

שישקוסקאס:  (בספיחי הקריירה בתחילת העשור חמישייה שנייה ושני פיינל פורים)

לורבק  ( חמישייה שנייה 4 פיינל פורים וזכייה ביורוליג 2010 ).

באטיסט ( חמישייה ראשונה ושנייה ואליפות יורוליג ).

קרסטיץ : ( פעמיים בחמישיית המפעל 3 פיינל פורים גמר אחד אבל ללא גביע).

לנגפורד : ( פעמיים מלך הסלים בחמישיית המפעל פעם אחת אך ללא שום פיינל פור).

פיליפה רייס (חמישיית היורוליג 2 זכיות ביורוליג 7 הופעות בפיינל פור).

בורוסיס : (חמישיית היורוליג 2 גמרים וזכיה אחת ).

גוסטבו איוון (פעמיים חמישייה שנייה 4 פיינל פורים 2 זכיות).

בוגדנוביץ : ( 3 פיינל פורים 2 גמרים זכייה אחת פעמיים הכוכב העולה ובחמישיית המפעל).

פרינטזיס  ( 5 גמרים 2 זכיות סל ניצחון בגמר וחמישיית המפעל ).

דאנסטון : ( פעמיים שחקן ההגנה פעם בחמישייה השנייה ופעמיים  הפסד בגמר המפעל ).

קלאת'ס : (פעמיים חמישיית היורוליג הראשונה  זכייה ב 2011 ).

סלוקאס : ( 7 פיינל פורים 6 גמרים 3 תארים וחמישיית העונה במפעל ).

רוביו : ( אלוף יורוליג 10 והכוכב העולה לאותה עונה הראשונה בעשור).

פאפאניקולאו : ( 4 פיינל פורים 3 גמרים 2 זכיות הכוכב העולה ).

החמישייה השנייה :

הערה :

בגדול כמו בנ.ב.א גם כאן זה היה העשור של הגרדים ופחות סנטרים.

לא מופרך שהחמישייה לפי איכות נטו הייתה כוללת 3 רכזים ושני קלעים

והיא תיאודוסיץ ,ספינוליס ,דימנטיינדיס ,נבארו ודה קולו .

אך להרכיב חמישייה נטו של גרדים זה מופרך ומאידך העדפתי להרכיב חמישייה קצת פחות קלאסית שמצד אחד יהיו לה גם גבוהים ומאידך שתתן ביטוי ראוי לשליטת הגרדים .

וכך זה יצא בפועל .

חמישייה שנייה :

דימיטריס דמאינטיינדיס:  

כרטיס ביקור בעשור :

שני פיינל פורים זכייה אחת.

3 פעמיים בחמישיית המפעל 

ב 2011 היה אם וי פי היורוליג ,אם וי פי הפיינל פור ושחקן ההגנה של המפעל

שזה חסר תקדים.

נבחר לאגדת יורוליג משנת 2016 (השחקן החמישי שנבחר).

נבחר לבסוף רק לחמישייה השנייה בגלל

ראשית פרש בתום עונת 2016 ולמעשה לא שיחק בשליש האחרון בעשור.

שנית היה גרדים שהגיעו ליותר הישגים בוודאי קבוצתיים .

חואן קרלוס נבארו :

כרטיס ביקור בעשור.

4 פיינל פורים וזכייה אחת.

פעמיים בחמישיית המפעל הראשונה ופעמיים בשנייה.

אם וי פי פיינל פור 2010 .

קיבל פרס אגדת יורוליג ב 2014 (שני רק לפאפלוקאס)

בעשור זה נהיה מלך סלי המפעל בכל הזמנים.

בסופו של דבר שני בגלל שבחצי השני נחלש עקב גילו המבוגר ( פרש אשתקד בגיל 38)

אגב אם הייתי הולך על כלל החמישייה האירופאית סביר שהיה בפנים שכן היה שותף להישגים עם נבחרת ספרד כולל אם וי פי הטורניר ב 2011 .

ויקטור חיריאפה :

כרטיס ביקור בעשור

9 פיינל פורים 2 גמרים וזכייה אחת.

פעם אחת בחמישייה הראשונה ופעמיים בחמישייה השנייה.

וגם שחקן ההגנה.

לא הכי מבריק אך הסמל של צסק"א שידע לבוא משנה לא רלוונטית ולקחת את ר' ההתקפה ולשים 2 נקודות בלוח שהביא להארכה ולזכייה בגמר 2016.

רודי פרננדס :

כרטיס ביקור בעשור.

6 פיינל פורים 4 גמרים 2 תארים.

פעמיים בחמישייה הראשונה ועוד פעם בשנייה.

הישגיו נמוכים למשל משל רודריגז אבל  בתפקיד שלו הוא מהמובילים בעשור.

קייל היינס :

כרטיס ביקור בעשור.

8 פיינל פורים 4 תארים

היה פעמיים שחקן ההגנה של העונה.

לא נבחר ולא פעם אחת לאחת מחמישיות העשור אך היה שחקן נשמה שלקח הכי הרבה תארי יורוליג בעשור כשמוספים לכך שלא היו כל סנטרים בולטים בחירתו מובנית לחלוטין.

הלא אירופאי היחידי ברשימה.

חמישיית העשור הראשונה.

מילוש תיאודוסיץ :

כרטיס ביקור בעשור.

8 פיינל פורים 3 גמרים וזכייה אחת.

3 פעמים בחמישייה הראשונה ועוד 3 בשנייה .

אם וי פי המפעל 2010 .

לחובתו כמובן העניין הזה של פישולים במשחקי הכרעה כפי שקרה לא פעם גם בעשור הנוכחי ולכן במבחן קריירה הוא רחוק מנבארו או דמיינטינדיס .

מצד שני ההשוואה בעשור הזה מראה שכל השלישייה הזו זכתה בתואר פעם בודדת וכי הסרבי הגיע הכי הרבה פעמים לפיינל פור ונבחר הכי הרבה לחמשיות העונה ולכן למרות הפגם הוא כאן בחמישייה הראשונה.

ואסיליס ספאנוליס :

כרטיס ביקור בעשור.

5 פיינל פורים וגמרים 2 זכיות .

3 פעמים בחמישייה הראשונה 3 פעמים בחמישייה השנייה

אם וי פי היורוליג 2012 אם וי פי הפיינל פור 2012+2013

היה הסמל והכוכב הבלתי מעורער של הקבוצה שהגיעה להכי הרבה גמרים בעשור.

ננדו דה קלו :

כרטיס ביקור בעשור.

5 פיינל פורים 2 זכיות.

3 פעמים בחמישייה הראשונה ועוד פעמיים בשנייה .

ב 2016 היה לאם וי פי העונה הסדירה ,הפיינל פור ומלך הסלים שגם זה משולש חסר תקדים

לוקה דונציץ :

כרטיס ביקור בעשור.

2 פיינל פורים זכייה אחת.

פעם אחת בחמישיית המפעל.

ב 2018 היה לאם וי פי העונה הסדירה ,הפיינל פור והכוכב העולה .

היה גם הכוכב העולה ב 2017 .

לחובתו רק שנתיים במפעל.

לזכותו עשה המון בשנתיים אלו וגם בתפקיד עם חוסר בשחקני איכות.

יאן וסלי :

כרטיס ביקור בעשור.

5 פיינל פורים 2 גמרים וזכייה אחת.

3 פעמים בחמישייה הראשונה במפעל

אפ וי פי העונה הסדירה פעם אחת.

ללא ספק הסנטר הכי יציב ודומיננטי בעשור בטח מבחינת מספרים.

כדורסלן העשור

פודיום :

מהפודיום נופו דונציץ (מחמת פזם ) ווסלי (מחמת הישגים ).

מקום שלישי דימנטיינדיס.

אמנם בחמישיית העשור העדפתי את הסרבי .

אך שמדברים על המרוץ לאם וי פי של העשור מחפשים מנהיג קלאסי כזה שהוא מספר אחד בלתי מעורער בקבוצה היווני היה כזה בטח בתחילת העשור שסחף את פאו לאליפות יורוליג 11 ולפיינל פור 12. אך לאחר מכן דעך ולכן מדורג רק שלישי בעשור זה.

ראש בראש על הבכורה ספינוליס /דה קולו .

זהו קרב מעניין מאד עוד יותר ממה שנראה במבט ראשון

הראשון שלט בחצי הראשון של העשור השני בחצי השני.

בשורה התחתונה שניהם הגיעו ל 5 פיינל פורים וזכו בתואר פעמיים.

לזכות הצרפתי נתון בלתי נתפס של 4 עונות ברצף מעל 50,40,90 באחוזי קליעה .

לשיאו הגיע אשתקד שקלע 16.7 נקודות עם מעל 54 אחוזים ל 2 מעל 49 אחוז ל 3 ובדיוק 95 אחוז מהקו .

כל העשור הוא שיחק 168 משחקים במפעל (כולל 2011 עם ולנסיה)

וממוצע העשור שלו עומד על 16 נק'  עם 50 אחוז בדיוק משתי נקודות 43.6 אחוז מחוץ לקשת ו93.8 אחוז מהקו שזה מטורף וחסר תקדים כנראה בכל ליגה מקצוענית שהיא.

לזכות היווני שהוא היה המנהיג של קבוצתו בה' הידיעה לאורך כל שנות ההצלחה.

והוא גם לקח קבוצת אנדרדוג מוחלט לזכייה בתארים.

ובקטנה הוא ניצח 2-5 בהופעות בגמרים ו 5-6 בבחירות לחמישיות העונה.

והכי חשוב הוא היחידי שהיה פעמיים אם וי פי הפיינל פור ובסה"כ 2-3 בתארים החשובים האישיים (אם וי פי פיינל פור וסדירה)

הדירוג הסופי

1 ספינוליס

2 דה קולו

3 דימנטיינדיס.

  • דירוג המאמנים

סה"כ 7 מאמנים זכו בתארים בעשור הזה

נופו מחמשת הגדולים .

צ'אבי פסקואל שדווקא החל את העשור מצוין עם זכייה ביורוליג עם ברצלונה בגיל 37 בלבד.

בהמשך הוא הצליח להגיע עם ברצלונה לעוד שלושה פיינל פורים אך בכולם הודח בחצי גמר ובכלל היה נדמה שהוא לא מצליח להוציא את הפוטנציאל מקבוצת הכוכבים ההיא של בארסה.

לאחר מכן עבר לפאו שם פוטר השנה מבלי שהצליח להצעיד אותה לפיינל פור.

(למרות שלא ניתן לומר שנכשל שם ).

גם ברצוקאס שלקח את היורוליג השני ברצף עם אולימפיקוס והיה למעשה ליחיד שהצליח להוביל קבוצה להגנה על התואר ראוי להיות מאוזכר אך הוא לא עשה המשכיות להישג הנהדר הזה ולכן נותר בחוץ.

מקום חמישי דמיטריוס איטודיס.

עוזרו הנאמן של השועל בפאו יצא לדרך עצמאית ב 2013.

בחמש העונות האחרונות הוא מאמן את צסק"א וזכה עמה פעמיים ביורוליג ועשה  5 פיינל פורים.

צסק"א בפיינל פור זה בטוח כמו ניצחון של מכבי כדורסל לפני העשור הזה לא משהו ליפול ממנו ולראיה 16/17 הופעות אחרונות.

מצד שני עד שהגיע צסק"א כשלה לא מעט ולכן זה לזכותו אך צריך להוכיח עצמו במקום נוסף בשביל הרמות הגדולות באמת.

מקום רביעי דושאן איבקוביץ.

הוא עשה אולי את ההישג הנקודתי הגדול ביותר כשהצעיד את אולימפיאקוס של 2012 לזכייה ביורוליג לאחר שאיבדה בקיץ אחד את הבעלים ואת כל כוכביה (בראשות תיאודוסיץ)  ולמעט ספינוליס.

היה זה הישג כביר הבעיה שגם יחידי למאמן הוותיק שאימן אח"כ את אפס אך פוטר בעונתו השנייה.

מקום שלישי פאבלו לאסו.

חסרונו הוא יתרונו .

הרבה ירדו עליו על המקובעות הרבה וחלוקת הדקות מה שפגע בו לא פעם במשחקי הכרעה בפיינל פור .מאידך אותה המרובעות השיטתית הובלה אותו ואת ריאל לכ"כ הרבה הישגים.

בשורה התחתונה 6 פיינל פורים 4 גמרים 2 תארים במפעל בעשור מרשים בהחלט .

מקום שני דיוויד בלאט.

אמנם לא אימן ביורוליג כל העשור בגלל הנ.ב.א והיורקאפ .

הצעיד את מכבי 2014 קבוצה שנתפסה כאחת החלשות של מכבי לפחות והוא בכל זאת הצעיד אותה לזכייה בתואר בפיינל פור מרגש.

הוא ידע להגיע לשיא גם עם מכבי 2011 וגם איתה זה לא היה מובן מאליו .

בכלל הוא נתפס בעיני כמאמן האנדרדוגים והקמבקים של העשור שגם עם דראושפקה הצליח לעשות רבע גמר גם בקמבק נפלא שני רק לקמבק 2013 עם מכבי איתה הגיע לרבע הגמר לאחר מאזן 6-1 בסיבוב הראשון בטופ 16.

(לקראת שוב המאמר נתבשרנו שהוא חולה בטרשת נפוצה ואני מתפלל לרופאתו שבעיני לא היה רק מאמן גדול אלא בעיקר ג'נטלמן ענק).

מקום ראשון : ז'ליקו אובראדוביץ.

עשור שלישי ברציפות שזוכה בתואר כפול (לפחות )ביורוליג.

אמנם ירד מ 4 תארים בעשור הקודם ל 2 בעשור הזה אך עדיין זוכה בתואר בבירור.

ראשית זו העובדה שלקח את התואר בשתי קבוצות שונות (היחיד בעשור).

שנית הוא הצליח לבנות קבוצה מאפס לפחות מבחינת מסורת .

עד שבא פנרבח'צה ללא פיינל פור בודד ואז 5 פיינל פורים ברצף (השיא השני בטיבו בהיסטוריה לאחר צסק"א המעוטרת).

פאו לעומת זאת לא ראתה פיינל פור בודד מאז שעזב אותה.

ובשורה התחתונה 7 פיינל פורים 3 גמרים ו2 תארים הם השורה הטובה ביותר במפעל גם בעשור הנוכחי.

מחר חלק ב'. המשחקים והסדרות הגדולים של העשור.

לפוסט הזה יש 9 תגובות

  1. יופי של סקירה, נתונים ומידע שמעמידים בצל כל מישהו אחר בסביבה…
    אהבתי גם את הבחירה, לשועל (אלא מה), וספנוליס, שהוא ממש האייקון של כדורסל אירופאי. שחקן מדהים, שנראה כמו ציון מהמכולת. נצחון האדם הפשוט על ננדו דה-קולו, שהוא שחקן NBA מלוטש לכל דבר ועניין (פספוס של הליגה, ושלו).

  2. אהרון תודה על הסקירה המקיפה והבחירות. צריך להפריד בנוגע לשוויוניות ,במחצית הראשונה עד 2014 באמת היה כך אבל מאז שינוי השיטה 2015 נדמה לי הפיינל פור לפחות לגמרי מועדון סגור עם 3 משתתפות קבועות
    (ריאל,פנר, צסק"א) ולקבוצה רביעית מתחלפת…

  3. נהדר אהרון. מקיף ורציני.
    אני לא חושב שלוקה צריך להיות חלק מחמישיית העשור, אפילו לא השנייה. מה הוא כבר עשה וכמה עונות שיחק. אפילו אם אלה היו 3 עונות טובות, הוא לא היה כל כך דומיננטי, בטח ביחס לגארדים אחרים בעשור הזה.
    גם הבחירה הגבוהה של בלאט קצת פרובינציאלית בעיניי. הוא בטח לא המוביל בעשור הזה בין בני התמותה (את השועל אני מחריג מהדיון, כמו שכל רשימת שחקנים תחרותית לא כוללת את מייקל).
    בכל מקרה עבודה מדהימה. כיף להיזכר בכמה שמות נהדרים שקצת נשכחו כמו שישקאוסקס ועוד (אולי זו הרמה לפרויקט שחקנים שאסור לשכוח מהיורוליג? אולי נרחיב זאת גם לליגה הישראלית? שם ממש יש אוצרות משנות השמונים ותשעים)

    1. תודה ינון .
      האמת שלא רציתי לשים את דונציץ בחמישיות אבל אז היו אומרים לי ששמתי רק רכזים .
      ציינתי שהייתה אי סימטריות קיצונית בתפקידים השונים .
      אשר לבלאט אני באמת חושב שלא היה מאמן שהצליח כמותו עם קבוצות אנדרדוג .
      זה בלט בעיקר עם 2 הגמרים והגביע עם מכבי .
      אך גם עם דרואשפקה .
      גם זה שהקבוצות שלו לגמרי לא וויתרו והצליחו להעפיל פעמיים לטופ 8 ממצב כמעט הפוך לזכותו ( יחד עם זאת הכישלון בעונה האחרונה יכול שצריך לפגום בו אך גם כך הוא בטופ 3 לפחות וללא תחרות בעשור זה)

      1. השאלה היא אם אתה מודד לפי הישגים או לפי איכות המאמן, שזה פרמטר קצת סובייקטיבי. לפי האחרון – גם לדעתי יש לבלאט קייס. אבל לפי הראשון – לאסו בטוח מעליו (וזה פרמטר הרבה יותר מדיד).

        1. לפי הישגים נטו לאסו קרוב לשועל בעשור האחרון .
          ברור שזה משולב .
          זאת אומרת לא ייכנס מי שאין לו מינימום הישגי מסויים אבל לא כל הישג מגביל להישג אחר .

כתיבת תגובה

סגירת תפריט