פרוייקט אגדות (20): ג'ון (הונדו) הבליצ'ק / מנחם לס

פרוייקט אגדות (20): ג´ון "הונדו" הבליצ´ק

ג´ון "הונדו" הבליצ´ק היה הקשר המחבר בין הסלטיקס הוותיקה והנפלאה של ביל ראסל ובוב קוזי, והסלטיקס המצוינת של הדור הבא עם לארי בירד וקווין מקהייל. הוא נתן לסלטיקס SWEET 16 : שש עשרה שנות משחק של השחקן הוורסטילי ביותר מכולם. השחקן שברא את המושג "האיש השישי". השחקן שבובי נייט מכנה "THE BEST OF ALL", ומוסיף "BAR NONE!"

=================================================
"השחקן השישי" הראשון
=================================================

ג´ון "הונדו" הבליצ´ק היה השחקן הראשון שרד אורבך הכתיר כ-"שחקן ששי". הוא היה אחד האתלטים הטובים ביותר בנבא (´אול-אוהיו´ בתיכונים בבייסבול, פוטבול וכדורסל, ובחירת דראפט ראשונה של "הקליבלנד בראונס" בפוטבול). הוא היה 1.95 מ´ ששיחק הכל מלבד סנטר. המשחק היה מתחיל, אורבך השועל היה מסתכל, רואה את מי מהשחקנים היריבים חייבים לחסל, ומה צריך להוסיף להתקפה, קורא ל-´הונדו´, מסביר מה הוא רוצה (בערך בדקה ה-7-8), והונדו היה נשאר בחמישייה משך כל המשחק.

באיזו עמדה או תפקיד שיחק? שוטינג-גארד שהוא לא שוטינג-גארד נטו, וסמול פורוורד שהוא לא סמול פורוורד נטו. הוא גם שיחק כרכז שהוא לא רכז נטו, ופאואר-פורוורד שהוא לא פאוור-פורוורד נטו. ישנם הרבה הטוענים שלא היה שחקן אחר בנבא עם הכושר הגופני שלו. משחקו היה סוער. משחקו היה מלחמה. משחקו היה תבונה וכשרון. הייתי אומר שאפילו יותר מלארי בירד, "הונדו" הוא השחקן המאפיין ביותר את הירוקים של הסלטיקס. רד הולצמן, שאימן את הניקס הגדולה בימי "הונדו" אמר עליו: "זה היה ממש לא פייר לשחקן שהיה צריך לשמור עליו, ולמאמן שהיה צריך לאמן נגדו.

כושר ההתמדה שלו היה INHUMAN. הוא היה מכונת כדורסל שיכולה לעבוד בפול ספיד 48 דקות תמימות, בלי לאבד טיפת מהירות או כוח. וכאילו שזה לא מספיק, אלוהים ברא אותו גם עם אינטליגנציה גבוהה, נתן לו קליעה טובה בריצה או עמידה מרחוק וחצי מרחק, איפשר לו לראות את כל המגרש באינטואיציה שלא הייתה כמוה, הוסיף לו מהירות ידיים ורגליים, ומהירות מחשבה. הוא היה שחקן ההגנה הטוב מכולם. אם אורבך רצה לחסל שחקן יריב הוא היה אומר להונדו: "ביל בראדלי עושה לנו צרות" וזהו. זה כל מה שהיה צריך לומר.

 

הוא היה דינמו אנושי. שחקן עם PERPETUAL MOTION (תנועה ללא הפסקה). הוא היה מחסל כל שחקן במלחמת חורמה וחוסר ויתור מבייסליין לבייסליין עד שהיריב היה מוותר. הוא היה האימא של הקרציות. ספורטס אילוסטרייטד כינה אותו
"THE FINEST ALL AROUND PLAYER IN THE HISTORY OF THE NBA"

הוא היה השחקן הצעיר, ילד השעשועים של תקופת בוב קוזי וביל ראסל, וכשהם פרשו הייתה לו האחריות להעביר את הלפיד לדור הבא של השחקנים כמו דייב קאונס ופאול סילאס. השחקן הצעיר עם פני הילד לפתע הפך לשחקן המנוסה והקפטן שהיה אחראי על שמירת מסורת הירוקים עד שהגיעו לארי בירד וקווין מקהייל.

=================================================
"איש של שלושה משחקי ספורט"
=================================================

התמזל מזלי ולמדתי באוהיו בשנים הראשונות של 1960. כולם דיברו על "העילוי הלבן" מהתיכון ברידג´פורט באוהיו הקולע 30 נק´ למשחק, קוטף 15 ריבאונדים, חובט עם 52% הצלחה בבייסבול (אחוז נדיר ביותר!), ושהוא ה-QUARTERBACK הטוב בתולדות ביה"ס וכמובן "אול אוהיו". זהו דבר נדיר ביותר כשספורטאי ניבחר ל-"אול-אוהיו" (או כל מדינה אחרת) בשלושת משחקי הספורט הפופולאריים כאן ביותר. בפוטבול הייתה לו זריקת כדור למרחק 80 מטרים, מרחק שרק גדולי הקוורטרבקים במקצוענים מגיעים אליו.

כולם רצו אותו. הקליבלנד אינדיאנס בבייסבול (מייג´ור ליג כמובן) הציעו לו לוותר על לימודי מכללה ולהפוך למקצוען מיד. בבייסבול אין כל הגבלת גיל בהחתמת שחקנים. הוא קיבל עשרות הצעות למלגות בייסבול, פוטבול, וכדורסל מהגדולות שבמכללות והטובות שבהן. אבל "הונדו", בן לעיירה קטנה המרגיש נאמנות לכל הסובבים אותו, לבני העיירה, ואפילו למדינת אוהיו, בחר מלגת כדורסל ובייסבול באוהיו סטייט הקרובה, כך שבני משפחתו וכל אוהדיו מהעיירה יוכלו לחזות בו.

כבר בשנת הפרשמן שלו בבייסבול באוהיו סטייט, הוא חבט 42% כשהוא משחק בייסבול בעמדת OUTFIELD, והאינדיאנס ממשיכים לנדנד לו לעזוב את כסא הלימודים ולעשות משהו חשוב בחיים. אבל בשנת הפרשמן שלו הוא גם הפך לכוכב קבוצת הכדורסל (אז לפרשמנים הייתה קבוצה משלהם) כשלידו משחקים כוכבי-על עתידיים בנבא כג´רי לוקאס ולארי סיגפריד, ושחקן פחות טוב שהפך לאחד מהמאמנים הטובים בתולדות המשחק – בובי נייט. ב-1959 הפתיעה אותם סינסינטי של אוסקאר רוברטסון כשניתחה בגמר ה-NCAA את אוהיו סטייט, אבל ב-1960-1961 הוא סיים את שנתו האחרונה באוהיו-סטייט כאלוף המכללות, אול-אמריקן, כשקבוצתו מסיימת ברקורד הנפלא של 78-6.

 

 

לא הייתה כלל שאלה שהוא יכול לבחור בין בייסבול וכדורסל כנבחר דראפט בין חמשת הראשונים גם בבייסבול וגם בכדורסל. לכן השוק היה אדיר כשהוא בחר בקליבלנד בראונס בפוטבול כעתידו, במקום בבוסטון סלטיקס שאף היא בחרה אותו בדראפט.

הוא החל את אימוני הקיץ בפוטבול בראונס אחרי שמשך 4 שנים, מאז סיום התיכון, לא נגע בפוטבול. מאמניו החליטו לנסותו כ-WIDE RECEIVER כי הם היו מסודרים בעמדת הקוורטרבק. אבל עם הבליצ´ק הגיעו גם גארי קולינס ובוב קראפטו – שני WIDE RECEIVERS שהפכו להיות כוכבי המשחק בעמדה זאת, וכמובן ´אול-פרו´ ב-NFL.

הסלטיקס בחרו בו אחרון בסיבוב הדראפט הראשון כי הוא אמר להם למפרע שהוא רוצה לנסות פוטבול, והסלטיקס לא רצו לבזבז עליו בחירה יותר גבוהה. אבל כשאורבך שמע שהבליצ´ק הוא רק ה-RECEIVER השלישי אחרי קולינס וקראפטו, הוא קפץ על המציאה ושכנע אותו שעדיף להיות כוכב בכדורסל, משחקן הלוחם על תפקידו בפוטבול.

רק אחרי שהונדו הפך לכוכב הבלתי מעורער של הסלטיקס, גילה אורבך שהוא לא בנה למעשה גדולות עליו, אלא פשוט חיפש שחקן מחליף לפראנק רמזי. אוי כמה שהוא טעה!

=================================================
16 שנות סלטיקס מופלאות
=================================================

כשהבליצ´ק הגיע לסלטיקס היא הייתה עמוסה בכוכבים בראשות ביל ראסל, קייסי ג´ונס, סם ג´ונס, ואחרים, אבל בוב קוזי, ביל שרמן, פרנק רמזי, וג´ים "THE BUTCHER" לושקטוף – החיה הרעה בכל תולדות המשחק שלעומתו מוזס מלון היה איילה המלחכת דשא באחו – התחילו בירידה בערוב יומם הכדורסלני.

הגעת הצעיר החזק והאתלטי שלא הכיר את המילה "מנוחה" הייתה זריקת אדרנלין לסלטיקס שהחלה להזדקן. הונדו הפך לילד השעשועים של בוב קוזי (השניים חברים טובים עד עצם היום הזה) שמיד ראה בו את ניצוצות הכוכב שהוא יהיה. קוזי הלעיטו בכדורים כשהיה ברור לכל חוזה במשחקים שהונדו היה המטרה המועדפת של "הודיני" בדקות שאורבך נתן לו לשחק. כבר באימונים הוא הוכיח לאורבך שהוא יכול להחליף כל אחד מלבד ביל ראסל. וכך נולד "האדם השישי" הראשון כשהוא לא חלק מרוטציה קבועה, אלא כשחקן הנכנס לסתום חורים.

הוא סיים את עונתו הראשונה עם 14.1 נק´ ממוצע, ואליפות NBA ראשונה. אח"כ באו עוד שלוש אליפויות רצופות. למרות שהבליצ´ק אמר באמצע עונתו הראשונה ש-"I MADE A LIVING OFF COUSY", קוזי מגלה בספרו שהוא לא חשב שהבליצ´ק יחזיק מעמד בקצב שהוא משחק: "חשבתי שהוא ישרוף את עצמו תוך שתיים-שלוש עונות. גם לא בטחתי בג´אמפ-שוט שלו".

 

 

הוא לא שרף את עצמו. הוא היה ה-SWINGMAN האוריגינלי שעם גובהו וחוזקו היווה מץ´-אפ מהגיהינום לגארדים, ועדיין מספיק גבוה שמהירותו הייתה מץ´- אפ מהגיהינום לפורוורדים. השועל הזקן אורבך (ואחריו המאמנים האחרים) ניצל תכונות אלה משך 16 שנים רצופות בהן היה ´הונדו´ אחד מכוכבי הנבא הגדולים ביותר כשהוא זוכה ב- 8 תארים ס"ה.

הוא גם היוצר האוריגינלי למה שנקרא היום "CELTIC PRIDE" – גאוות הסלטיקס. היה לו INNER DRIVE מהסוג של מייקל ג´ורדן לניצחון. הוא שיפר משנה לשנה את הקליעה מרחוק שלו ואת כדרורו, עד שהפך לשחקן מושלם ממש. בעונה השנייה שלו כבר קלע 19.9 נק´ למשחק, ואח"כ עשר שנים רצופות בהן קלע לפחות 20, כשבעונתו הטובה ביותר (1973) קלע 28.9 נק´ למשחק ועונה אח"כ 27.5 ממוצע. הוא היה מסוג השחקנים שחיו עבור הפלייאוף: כל הסטטיסטיקות שלו בפלייאוף טובות מהסטטיסטיקות שלו משך העונה הרגילה. ב-1963-1964 קוזי פרש, והונדו הפך לאחר הכוכבים הגדולים, למרות שתמיד קם מהספסל. בעונתו השנייה עשה כבר את הקבוצה השנייה של ה-NBA כשהוא גם כוכב הסדרה נגד הווריורס שהובסה בחמישה משחקים. אחרי 4 האליפויות של שנותיו הראשונות עם "הזקנים", באו 4 אליפויות נוספות בשנות ה-60 המאוחרות וכן ב-1974 ו-1976 בהן הוא כבר הקפטן, וה-MAIN MAN.

כמובן שהוא ניבחר להיכל התהילה, גופייתו מתנוססת על תקרת הסלטיקס, וב-1995 ניבחר כאחד מ-"50 האגדות".

ב1,270 משחקי נבא הוא קלע 26,395 נק´ כשהוא מסיים קריירה של 16 שנה עם ממוצע של 20.8 נק´ למשחק. אפילו לארי בירד לא קלע כל כך הרבה נקודות כמוהו, והונדו הוא ´מלך הסלים´ של הסלטיקס בכל הזמנים. הוא גם היה ריבאונדר מצויין עם 8007 ריב´ לממוצע של 6.3 ריב´ ו-6,114 אסיסטים, לממוצע של כמעט 5 ריב´ למשחק. הוא השתתף ב-13 משחקי ´אול-סטאר´ רצופים לרוב בחמישייה הראשונה, וניבחר 8 פעמים לחמישיית ההגנה הראשונה או השנייה של הליגה. הוא אף פעם לא היה "רודף נקודות". אך כשצריך היה, הוא ידע גם לקלוע, כפי שמוכיחות 54 נקודותיו נגד ההוקס ב-1973 כשהוא קולע 24 סלים, עדיין שיא פלייאוף. אגב, הוא גם השחקן הראשון לקלוע 1,000 נקודות ב-16 עונותיו בליגה, כולן בסלטיקס כמובן. בספרו הוא מתאר את שנות ה-70 המוקדמות עם דייב קאונס ופאול סילאס כ"שנים המאושרות ביותר שלי בסלטיקס". הוא פרש בגיל 38 כשהוא עדיין בכושר טוב בסוף עונת 1977-8.

היה לו משהו שהיה גם לג´רי ווסט וריק בארי: הם תמיד נראו "נקיים" ומצוחצחים על הפארקט, אפילו אחרי 48 דקות קשות ביותר. קאונס, חבר טוב של הבליצ´ק, כתב בספרו: "הוא היה רץ ללא הפסק 48 דקות. כל ". שומריו נטפו זיעה ונשמו בכבדות. הונדו? " HE NEVER BROKE A SWEAT” קאונס מסביר: היה אחד מהחברה. בשום פנים לא ´יורם´. אבל הוא חי חיים נקיים: אף פעם לא עישן, כמעט לא שתה, ואף-פעם לא החמיץ משחק".

היה לו את אחד ה-RUNNING SHOTS הטובים ביותר, אם לא הטוב ביותר בתולדות הליגה. "ראנינג ג´אמפ" היא יכולת לכדרר – לפעמים בפול-ספיד – ואז לעלות לג´אמפ כמעט ללא עצירה וללא נטיעת הרגליים על הפארקט.

"תפקיד ´השחקן השישי´ אף פעם לא הטריד אותי", הוא כותב בספרו, "כי אורבך תמיד אמר לי שלא חשוב מי מתחיל את המשחק. חשוב מי מסיים את המשחק. ואני כמעט תמיד סיימתי".

=================================================
CLUTCH  PLAYER
=================================================

´הונדו´ (חבריו החלו לקרוא לו כך אחרי הסרט של ג´ון וויין באותו שם) היה אחד מהקלאץ´ פליירס הטובים מכולם. רד אורבך אמר שלהונדו שני דברים שאין לאף אחד: קרח בעורקים במקום דם, וראיית משחק כה טובה שהרבה פעמים התחיל עם גניבת כדור עוד לפני שהכדור נימסר. הוא גם היה ´קלעי של השנייה האחרונה´, שני בסלטיקס רק ללארי בירד.

 

רגע אחד במשחק הגמר של המשחק בין הסיקסרס והסלטיקס הכניסו להיסטוריה. הקבוצות 3-3 במשחקים. משחק שביעי בבוסטון גארדן. הסלטיקס מובילה 110-109 עם 5 שניות לסיום. כל מה שהסלטיקס צריכה זה להוציא כדור תחת סלה והמשחק גמור. היא לא מצליחה. לוקחת טיים. הסיקסרס סוגרים את הסלטיקס מכל הכיוונים. מוציא הכדור ביל ראסל החליט לזרוק כדור ארוך לעבר סלה של הסיקסרס בידעו שכשייתפש, החמש שניות לא תספקנה לסיקסרס לרוץ את כל המגרש ולקלוע. אבל כדורו הארוך של ראסל פוגע בחוט הפלדה שירד מהתקרה להחזיק את הסל (ככה היה פעם…), והכדור חוזר לסיקסרס.

כולם יודעים: כדור גבוה לצ´מברליין והוא מנצח את המשחק. האל גריר הוא מוציא הכדור. הבליצ´ק עומד עם גבו לגריר, שומר על צ´ט וולקר. אבל בשנייה שגריר מוציא כדור, הבליצ´ק שהיה עם גבו לגריר, מסתובב כאילו היו לו עיניים בגבו, מנתר, מגיע לכדור, ועושה TIP קטן של הכדור לידי סם ג´ונס. משחק גמור. הכרוז האלמותי של הסלטיקס ג´והני מוסט צורח לעבר המיקרופון את הקריאה שנכנסה ללקסיקון של אגדות הכדורסל:

"הבליצ´ק סטילס דה בול…איטס אול אובר. הבליצ´ק סטילס דה בול…"

================================================
אתגר היום
===============================================

ביום שהמאמר התפרסם המאמר היה לבחור את החמישייה האירופאית ושבעה שחקני ספסל שמעולם לא שיחקו ב-NBA

מנחם לס

בעל האתר, הבוס הראשי, וכותב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 24 תגובות

  1. לפני האתגר-מחר קוזי בן 85. רכז ענק ומאמן אגדי. מזל טוב לו.

    האתגר-

    חמישייה-פאפאלוקאס, לולו סיינזס (הכוכב של ריאל מדריד של שנות ה-60') , בודוריגה ,ראדיוב קוראץ' (ע"ש נקרא גביע קוראץ', חבר היכל התהילה ואחד מ-35 הגדולים בתולדות הכדורסל האירופאי), מנגין

    ספסל-אנטולו ריבה (האיש שכיכב בקאנטו הגדולה ששיחק מ-1977 עד 2002, 25 שנה), חואן אנטוניו קורבלאן, מיקי ברקוביץ', ניקוס גאליס, קריסמיר קוסיץ' (נבחר בדראפט, לא שיחק ב-NBA), ספאנוליס, דיאמנטידיס

  2. הדברים עליו ברשימותיי:

    ממסורת המנהיגים והוינרים הגדולים של הסלטיקס, ושחקן הפינה השני בטיבו בתולדותיה לאחר בירד. היה השחקן השישי הראשון שהיה עולה כמה זמן לאחר תחילת המשחק ונשאר עד סופו. מעולה בהתקפה ובהגנה עם כושר גופני מדהים, ריבאונדר טוב ומוסר משובח. שיחק 16 עונות בסלטיקס כששבע מהן בשושלת הגדולה מכולן בהנהגת ביל ראסל שבהן זכה ב-6 אליפויות, ו-9 מהן בשנות ה-70 כשהוא וקאונס המנהיגים של הקבוצה שהוליכוה לשתי אליפויות ב-74' ו-76'. ב-74' זכה הבליצ'ק בתואר ה-MVP של הגמר בניצחון על מילווקי 3-4 עם 26.4 נק' ב-42.9% מהשדה ו-87.2% מהקו), 7.7 רי', 4.7 אס' ו-1.9 חט' ב-47.1 דק' למשחק כשהסלטיקס מתגברים על הצגה של כארים עם 32.6 נק' ב-52.4% מהשדה ו-70.8% מהקו, 12.1 רי', 5.4 אס', 1.1 חט' ו-2.1 חס' ב-49.2 דק' למשחק. 4 פעמים נבחר לחמישיית העונה הראשונה ו-7 פעמים לשנייה, 5 פעמים נבחר לחמישיית ההגנה הראשונה של השנה ו-3 פעמים לשנייה, 3 פעמים נבחר גם לחמישיית השנה הראשונה וגם לחמישיית ההגנה הראשונה של השנה. בעונת השיא שלו קלע 28.9 נק' ב-45% מהשדה ו-81.8% מהקו, קלט תשעה כ"ח ומסר 7.5 אס' ב-45.4 דק' למשחק.
    נתוניו: 20.8 נק' (43.9% מהשדה ו-81.5% מהקו), 6.3 רי', ו-4.8 אס' ב-36.6 דק' למשחק בעונה הסדירה, 1.2 חט' ב-36.8 דק' למשחק ב-5 העונות האחרונות שבהן החלו לחשב חט', 2.5 אי' ב-34.1 דק' למשחק בעונתו האחרונה (77/8' שהייתה הראשונה לחישוב האיבודים) שבה מסר ארבעה אס' וחטף 1.1 פעמים למשחק; 22 נק' (43.6% מהשדה ו-83.6% מהקו), 6.9 רי' ו-4.8 אס' ב-39.9 דק' למשחק, 1.13 חט' ב-4 העונות האחרונות ב-40.66 דק' למשחק בפלייאוף.

  3. חמישיה
    סרגיי בלוב , ניקוס גאליס, בודירוגה ,קריסימר קוסיץ , קוראץ

    ספסל
    ריבה , קורבאלאן , מיקי ברקוביץ , דינו מנגין , קיצאנוביץ , דראזן דליפאגיץ,אלכסנדר בלוב

    ראוים לציון
    מארזרוטי ,סן אפיפניו , יאניקס , דימיאנטידיס , פפאלואקס

  4. הבליצאק שחקן עצום לפי המאמר
    עיקביות היא שם המשחק , לפי המספרים
    האחוזים שלו בביסבול לא הגיוניים לחלוטין

    יש לא מעט שחקנים לבנים שכיכבו בשנים ההם , בכדורסל של היום יש לבנים טובים מאוד אבל לא ברמה הזו ( למעט נוביצקי ואולי סטיב נאש )
    יתכן שהבליצאק , קניהנגם , דה בושר , קוזי , מייקן,בוב פטיט דולף שייס היו מציגים מספרים פחות טובים בכדורסל של ימנו ?

    1. זה מאוד שונה. המשחק של מיקן היה מבוסס על יתרון הגובה שלו, הרבה מאוד מעל כל סנטר אחר ששיחק אז, 2.06 מ'. היום הוא היה משיג הרבה פחות נקודות וריבאונדים, כי הסנטר הממוצע הוא 2.10 מ', ו-2.06 מ' זה גובה של פורוורד ממוצע או גארד מאוד מאוד גבוה (מג'יק).

      קוזי היה נחשב לאיטי יחסית, ולא בטוח שלא היה מאבד כל כך הרבה כדורים נגד הגארדים הזריזים בצורה קיצונית בליגה. בקשר לאחרים זה נושא פתוח לדיון, אבל אני חושב שאצל הרוב כן כי המשחק משתנה, אבל יש שחקנים כמו פטרוביץ', מארביץ' ושות' שהיו קטלניים גם היום, כי הקליעה נשארה אותה קליעה (אפילו יותר-דמיינו את מארביץ' מוסיף לארסנל הקליעה האגדי שלו שלשות).

      1. מייקן היה 2.08, זה מספיק גבוהה לסנטר גם היום. אני בדיעה שלהיות שחקן גדול זה משהו שנוצר הודות לאישיות של אדם ולא לנתונים פיזיים. כל אחד מהגדולים היה מוצא דרך לשפר את עצמו להיות שחקן טוב מאוד בכל תקופה.

    2. הסיבה היא שאז שיחקו הרבה יותר לבנים במכללות, וכמובן במקצוענים. לאט לאט השחורים תפסו את מקומותיהם, אז אחוזים גדולים יותר של לבנים לא מתעסקים בכלל בכדורסל והולכים לכדורגל, בייסבול, לקרוס, פוטבול, והוקי קרח.

  5. קורבלאן, גאליס, קוראץ', קוסיץ', טקצ'נקו.
    ספסל: מרזוראטי, דליבשיץ, דליפגיץ, בודירוגה, פוצקה, סרגיי בלוב, מנגין.

    התלבטתי לגבי ריבה ואלכסנדר בלוב, אך הם בחוץ, וישנם כמובן עוד מועמדים רציניים.

    1. טעיצי בציר הפותח שרציתי: וויצ'יץ הוא הפותח וטקצ'נקו לספסל, ואז פוצקה מחוץ לסגל. לגבי שחקנים שהתלבטתי: גם פפאלוקאס ואלוורטיס היו בחשבון, וכאמור ישנם עוד לא מעט מועמדים שיכולים להיות בנבחרת כל הזמנים הזו.

      1. המילה הראשונה צ"ל "טעיתי".

        אביא כאן את הבחירה לאחר תיקון הטעות במה שרציתי לבחור מלכתחילה:
        חמישייה פותחת: קורבלאן, גאליס, קוראץ', קוסיץ', וויצ'יץ'.
        ספסל: מרזוראטי, דליבשיץ, דליפגיץ, בודירוגה, סרגיי בלוב, מנגין, טקצ'נקו.

      1. גם בתפקיד הפאוור אני לא חושב שהוא לא פחות טוב מגארנט ודאנקן וגם מרודמן ששיחק כפאוור גם אם היה רשמית בעמדה 3.

  6. מנחם עם כל הרספקט להונדו ברכות למכבי חיפה שעלתה הערב לפליאוף שלב הבתים של הליגה אירופית עם 3:0 כולל צמד של הספרדי המוכשר רובן ראיוס הלילה יהיה לבן במורדות הכרמל ובסימטאות התחתית

כתיבת תגובה

סגירת תפריט