על גאונות וחידוש / ישראל קרמר

(ישראל קרמר הוא גולש ותיק, המגיב כאן בכינוי "הציפור הנדירה")

כדי להיות שחקן כדורסל איכותי של ממש, ובוודאי בליגה הטובה בעולם, אתה חייב שתהיה לך חכמת משחק. אתה חיבב להבין מה קורה תוך כדי משחק ואיך אתה צריך לפעול בהתאם. לדעת למסור את הכדור גם כשאין לך אפשרות קליעה. אצל חלק קטן מהשחקנים החכמים מדובר בגאונות צרופה. יכולת לראות כמה מהלכים קדימה לצד יכולת מסירה מעולה וניהול משחק כרכז נפלא גם מעמדה אחרת. זה נכון במיוחד כשמדובר בשחקנים שעמדתם הטבעית אינה רכז.

הגאונות הקלאסית היא גאונות קבוצתית. ניתוב יכולת המשחק הגאונית להפיכת השחקנים מסביב לטובים יותר ואת הקבוצה לשלם הגדול מסכום חלקיו. כך היה למשל מג'יק ג'ונסון, וכך היה לארי בירד. מג'יק שיחק ברוב ככל הקריירה מעמדת הרכז ובירד מעמדת החצי פינה (סמול-פורוורד), אך שניהם היו יכולים לשחק היטב בכל עמדה ולעשות כל דבר על המגרש בהתאם לצורך. לשניהם הייתה יכולת מסירה יוצאת מהכלל ומיקום מושלם לקליטת כדורים חוזרים.

אצל בירד הגאונות חיפתה על יכולת גופנית מוגבלת ביחס למקובל ברמת המשחק הגבוהה ביותר. למעשה אין כוכב על ברמתו שיש לו יכולת מוגבלת כמוהו. שאר הכוכבים הגדולים האתלטיים יותר, אינם מגיעים לרמתו כיוון שלא התקרבו לרמת גאונות המשחק של בירד, למעט מייקל ג'ורדן ומג'יק ג'ונסון. אצל ג'ורדן הגאונות התבססה על ניצול מרבי ומיטבי של היכולת האתלטית המופלאה לטובת היכולת הקבוצתית והפיכת השחקנים שסביבו לטובים יותר.

ראסל היה גאון הריבאונד וההגנה שניצל בגאונות את היכולת ההגנתית שלו כדי לנצח ולהוביל את קבוצתו לתארים למרות יכולת התקפית מוגבלת. ווילט יריבו הגדול היה טוב בהרבה בהתקפה וברמה לא פחות טובה בהגנה ובריבאונד ועם יכולת מסירה לא פחות טובה עם שיאי אסיסטים לשחקן שאינו רכז (ממוצע קריירה בעונה הסדירה – 4.44, ממוצע עונתי – 8.6 [וכן היה לו 7.8 בעונת 66/7' שלפני עונת השיא] וממוצע בפלייאוף מסוים – 9 ב-67'). יש לציין שלראסל ממוצע טוב יותר בקריירה ביחס לאותו מספר דקות (כך גם בכ"ח) ושיא ממוצע קריירה בפלייאוף (4.7).

גאונים קבוצתיים בולטים נוספים, כל אחד בסגנונו המיוחד לו היו: אוסקר רוברטסון שהיה שחקן חוץ אתלטי שידע לעשות הכול בדומה למג'יק, בוב קוזי שהיה הראשון שהביא את הקסם למשחק, ארל מונרו ששיתף את כל גופו בתנועה במהלכי המשחק שלו, ג'רי לוקאס שידע לחשב כיצד יקפוץ על הטבעת והיכן ייפול כדור מוחטא מזריקה מסוימת, וג'ון סטוקטון – מלך האסיסטים והחטיפות בכל הזמנים. היו עוד אך לא רבים.

גאונות מסוג אחר היא גאונות אישית, יכולת אישית מדהימה לעשות דברים שלא יאומנו, אך כזו שלא מנתבת זאת דווקא לתרומה קבוצתית המובילה לניצחון. אמנם כל סל מדהים ומסירה מופלאה לסל של שחקן אחר תואמת לקבוצה, אך תרומה קבוצתית מתבטאת בכך שהשחקן זורק כשזה הדבר הטוב ביותר לקבוצה ברגע הנתון, ומוסר לאחר כשזה מה שנכון לעשות לטובת הקבוצה באותו רגע. שחקן בעל גאונות אישית, הוא שחקן שיכול למסור גם כשמה שהקבוצה צריכה ממנו הוא קליעת נקודות, והוא לא פעם יזרוק לסל גם כשהדבר הטוב ביותר שהוא צריך לתת לקבוצה באותו זמן במשחק הוא לשתף את האחרים. הבולט יותר מכולם בגאונות האישית היה פיט מרביץ' שיכול היה למסור ולקלוע עם כיוון התנועה ונגד כיוון התנועה, דברים שלא ג'ורדן, לא מג'יק ולא בירד היו יכולים לעשות, וג'ורדן עצמו אמר שהיו דברים שמרביץ' עשה שהוא לא יכול היה לעשות.

השחקנים הטובים ביותר, הביאו דבר חדש למשחק שלא היה קודם או שכללו יכולת מסוימת לדרגת שלמות ואומנות: פול אריזין המציא את זריקת הניתור ועשה אותה בצורה המושלמת ביותר, סם ג'ונס שכלל עד לשלמות את הזריקה עם הלוח. אוסקר רוברטסון היה שחקן החוץ הראשון שהיה יכול לשחק כשחקן פנים. ראסל שהראה שאפשר לנצח ולהיות הטוב ביותר דרך ההגנה וקליטת כ"ח וחסימות גם עם יכולת התקפית מוגבלת. ווילט שחידש ששחקן פנים יכול למסור כמו שחקן חוץ (זה נכון גם לגבי ראסל אף שאין לו שיאים עונתיים או שיא לפלייאוף מסוים כמו לוילט). בוב קוזי שהיה השחקן הראשון שהיה הקוסם הראשון והראשון שהביא את היכולת למסור בכל מצב והמאמן אאורבך אמר לשאר חברי הקבוצה שיתכוננו למסירה מקוזי גם מהספסל. מרביץ' שכלל את יכולת המסירה של קוזי ושכלל את יכולת הקליעה במשחק כשהראה שאפשר לעשות את שני הדברים האלו גם תוך כדי תנועה וגם נגד כיוון התנועה. מונרו היה הראשון לשתף את כל חלקי גופו במהלכי המשחק שלו. כארים שכלל לרמת אומנות את זריקת וו השחקים. מג'יק שהמציא את היכולת לקבור את היריב עם חיוך והוא ובירד הביאו את היכולת לשחק בכל עמדה ברמה גבוהה, כשבירד מראה שניתן להיות כוכב על גם ללא יכולת גופנית מרשימה, בתנאי כמובן שיש לך גאונות משחק מרשימה במיוחד.

חוכמת המשחק והיכולת לחדש דברים הם תכונות שלא כל אחד נולד איתם, או שנולדים איתם או שלא, וכך גם תכונות המנהיגות והוינריות. כל הטובים ביותר, הגאונים והמחדשים לא היו מה שהיו ללא תכונות המנהיגות והוינריות אך זה נושא למאמר אחר.

לפוסט הזה יש 38 תגובות

  1. תודה על הפרסום!
    נשמטו כמה אותיות או מילים בפסקה על שחקנים שהביא חידוש או שכלול וכן יש טעות בפיסוק:
    ראשית לגבי הפיסוק, צריכים להיות פסיקים במקום נקודות בין המשפטים כמו שמופיע בין הראשון לשני.
    לגבי הניסוח צ"ל:
    "אוסקר רוברטסון היה שחקן החוץ הראשון שהיה יכול לשחק כשחקן פנים,… וילט שחידש ששחקן פנים…, בוב קוזי שהיה הקוסם הראשון והראשון שהביא את היכולת למסור בכל מצב והמאמן אאורבך אמר… (דקה וחצי שראיתי ממה שעשה בידיו עם הכדור גרמו לי לדרגו כרכז השלישי בעל הזמנים)…, מונרו היה הראשון ששיתף…".

    בפסקה האחרונה צ"ל: "או שנולדים איתם או שלא".

    1. לא נורא
      אל תבכה על חלב שנשפחחחח
      🙂
      בכל מקרה תודה על הפוסט.
      חבל שאין סרטונים שמראים איך השלישייה הקדושה של הסלטיקס עובדים עם רד על תיאום הגנתי והתקפי. לא חסרים כאלה ברשת
      והסרטון הבא לאברי, מעניין למה?
      https://twitter.com/timelesssports_/status/866005315002748928
      או זה עם DJ ז"ל
      https://www.youtube.com/watch?v=bzZjAohZlPM

  2. אם הייתי כותב היום הייתי כנראה מוסיף את מאנו שנראה גאונות כדורסל בפעולות מבריקות בכניסות לסל ומסירות וכדומה.

  3. רשימת הגאונים החביבים עליי (לא בסדר של איכות, סתם השמות הראשונים שקופצים לי לראש) –
    .
    סטיב נאש. ברמה מסוימת, הוא הגרסה הקטנה והזריזה שלי הבא בתור ברשימה. שילוב מדהים של יכולת קליעה פנומנלית, של כדרור וחדירה לסל, של ראיית משחק ששואפת לשלמות. קוסם. הפך את המסירה בפיק אנד רול לאמנות ואומנות בו זמנית.
    .
    לארי בירד. כנער, כאשר צפיתי בו משחק, אי אז ב-86' (אז הוא והסלטיקס פגשו את הפייבוריטים שלי באותו הזמן, הרוקטס), שנאתי אותו. המשחק שלו היה מושלם מדי. הייתה תחושה שהוא פשוט לא מסוגל להחמיץ. ואם כבר יש לו משחק בו הקליעה שלו פחות ממושלמת, אז הוא ידע למסור כמו המבריקים שברכזים. קצת בגרות ופרספקטיבה למדו אותי להבין עד כמה הייתי בר מזל, לראות אותו משחק ברמה כל כך גבוהה של כדורסל. אני לא חושב שיצא לי לראות קבוצה טובה יותר, מאותה סלטיקס של 86'. הלב של אותה מכונת כדורסל מרשימה? הגאונות של בירד על הפרקט.
    .
    דרז'ן פטרוביץ'. אחד מרגעי השיא שלי כאוהד כדורסל. אני נהרייני במקור, אבל בינקותי, הקבוצה האהודה עליי הייתה הפועל תל אביב בכדורסל. אבי, בכל פעם שיכל, הסיע אותי כל הדרך מנהריה עד לתל אביב, בשביל לצפות במשחקים של הפועל. משחק שכזה היה חצי גמר גביע קוראץ'. הפועל תל אביב מארחים את ציבונה זאגרב. הרבה נכתב על שהתרחש באותו משחק. כולל בהופס. כך שלא ארחיב על נתוניו המופלאים של פטרוביץ' באותו משחק. רק אספר שבסיומו של המשחק, כל הקהל נעמד על הרגליים והריע לאותו קוסם. אותו גאון כדורסל. ידענו שראינו משחק היסטורי, שראינו "כדורסל מעולם אחר". בהמשך, אותו פטרוביץ' הוכיח שהוא שייך לאותה חבורה מקורית של שחקני "כדורסל מעולם אחר". אני משוכנע שאם הוא לא היה נפטר כל כך צעיר, הוא היה רושם כמה וכמה פרקים בספרי תולדות הימים של הכדורסל.
    .
    יש עוד כמה וכמה שחקנים "גאונים". זו רשימה קצרה של כאלו שעזרו לעצב את זהות האוהד שלי.
    בירד לימד אותי להכיר ולהוקיר את השחקן מהצד השני של המתרס.
    נאש לימד אותי למוצא הנאה בכדורסל גם אחרי שברון לב ספורטיבי.
    פטרוביץ' לימד אותי "לתפוס את היום". אף פעם אי אפשר לדעת באיזו פתאומיות האגדה בה אנו צופים, תימוג.
    .
    תודה, קרמר. אחלה פוסט.

    1. פטרוביץ' כבר הספיק להיחשב מעשרת הטובים ביותר בעמדה 2. מן הסתם היה מתקדם לפחות לאחד מחמשת הטובים ביותר.

  4. אחלה טור
    הייתי זורק גם את דניס רודמן – האיש שהראה שאפשר להחזיק קריירה מאד מכובדת בליגה בהתרכזות בריבאונד בלבד
    🙂

    1. אתה טועה. הוא היה גם מגן עילית ולא רק ריבאונדר עילית.
      בעיקרון הזה הוא היה דומה לראסל אך ההבדל הגדול שרודמן היה כוכב אך ראסל היה כוכב על ומהטובים ביותר כשחקן כדורסל כולל ולא רק בריבאונד והגנה.

      1. אם בסרטונים עסקינן אז בא לי להוסיף –
        כללי על בירד: https://m.youtube.com/results?search_query=larry+bird&oq=larry+bird&gs_l=youtube-reduced.3..0i131k1l2j0l8.6630.10915.0.12305.10.7.0.3.3.0.156.1022.0j7.7.0….0…1ac.1.64.youtube-reduced..0.10.1078….0.FgCAUjZFixQ
        סלי ניצחון של בירד: https://m.youtube.com/results?search_query=larry+bird&oq=larry+bird&gs_l=youtube-reduced.3..0i131k1l2j0l8.6630.10915.0.12305.10.7.0.3.3.0.156.1022.0j7.7.0….0…1ac.1.64.youtube-reduced..0.10.1078….0.FgCAUjZFixQ

  5. תודה, מעולה!
    ראסל, בנוסף לאיכויות שציינת עליהן בהרחבה, גם היה מסוגל ליצור המשכיות של שושלת, לא 3 אליפויות, ולא 5, אלא 11 ב 13 שנה, בלי שהמרקם יתפרק, אלא ימשיך כל עוד הוא משחק

    1. ויש לציין שלסלטיקס היה קבוצה חזקה יותר ועמוקה יותר מאחרות ולמעט ב-67' שבה הפסידו בגמר המזרח לאלופה שבדרך, פילדלפיה באליפות הראשונה שלה משתיים וגם הראשונה של וילט משתיים, וב-69' שבה ניצחו את הלייקרס ללא יתרון בייתיות באליפות האחרונה בשושלת, הם היו פייבוריטים ברורים.

  6. אני רואה שיש תופעה לאחרונה לזלזל בכל הזדמנות בלברון גיימס (ואני מבין שיש לפעמים על מה..במיוחד בכל מה שקשור בקלאץ ספורטס) אבל אני לא מבין איך טור כזה הוא בכלל לא מוזכר?!
    פשוט בזיון!!
    כל מילה נוספת מיותרת

    1. אני דווקא לא מזלזל בלברון ושם אותו בחמישיית כל הזמנים כפורוורד שני לצד בירד ואתם מג'יק ומייקל ווילט.

      המאמר נכתב לפני כמה וכמה שנים והופיע באתר הקודם ואינו מאמר חדש. אך יכול להיות שכבר אז היה לו מקום במאמר אלא שלא הכנסתי אותו כי הוא אינו שחקן עבר.

      1. הגאונות של לברון, לעמוד בציפיות. מגיל 16 אומרים שהוא הכי טוב, והוא פשוט בא ונתן עשור+ של דומיננטיות מוחלטת. לא זכה בכל התארים כמו מייקל, אבל עמד בציפיות הכי מטוורפות אי פעם כולל אליפות לקליבלנד אחרי חמישים שנה. כולל גם כמה רגעי שיא קסומים (25 נקודות ברצף בפלייאוף בקלאצ׳, חסימה מהירח בשביל האליפות, שלשות משחקי הגמר הכי טובים בעשור , סלי נצחון מטורפים ועוד) .בנוסף גם שינה את מאזן הכוחות בליגה והעביר את הכוח לשחקנים , מהלך שאת האמיפקט שלו אנחנו רק מתחילים לראות, לדעתי יחלחל לליגת הפוטבול בקרוב.

        1. לברון הוא השחקן השלישי אחרי מג'יק ובירד שיכול לשחק היטב בכל העמדות.
          לגבי המנהיגות והווינריות, אז הוא לא היה כך מהתחלה ובשנים הראשונות לא תפקד כל כך בקלאץ' לעומת המשך הקריירה. מנהיגים ווינרים גדולים אחרים כמייקל ומג'יק ובירד היו כך מהמשחק הראשון בנב"א. לכןנאני מעדיף את בירד בעמדה 3. אך בכל מקרה בחמישיית כל הזמנים אני שם את שניהם כשני הפורוורדים.

  7. אחלה פוסט, כשאני חושב שניתן אולי להמיר את מושג הגאונות לאינטלגנציית משחק- קבוצתית ואישית, ואין ספק שזו תכונה מהותית בהצלחה של שחקן כדורסל, והמהותית ביותר ע"מ ליצור קריירה ממושכת ברמות הגבוהות (פיסטול פיט יוצא מהכלל לעומת שאר השחקנים שהוזכרו- שיאו היה קצר והוא נכנע לפציעות מוקדם מאוד)
    שווים אזכור:
    רודמן (שהוזכר בתגובות), עם היכולת שלו להתמקם ולקפוץ שוב ושוב לריבאונד בלי לאבד גובה, ולהשיג שוב ושוב את הכדור
    האל גריר (שוטינג גארד של פילדלפיה בשנות ה60, זכה באליפות) שפיתח ושכלל את הג'אמפ שוט של פול אריזין והפך את הזריקה הזו לנשק סופר קטלני ומשמעותי (כ"כ קטלני שהוא היה זורק עונשין עם ג'אמפ שוט)
    ג'ק סיקמה, שאת נקודותיו השיג גם בזריקות מחוץ לצבע (וקלע עונשין נהדר), והכריח הגנות להתמודד מולו בצורה אחרת מכל 7-פוטר אחר בדורו (תחשבו על סיקמה בכדורסל של היום, ותבינו את ההשפעה האדירה שלו על המשחק)
    קארים והסקייהוק (אולי הזריקה הכי קשה בכדורסל, נוביצקי סיפר שבשעתו הוא והולגר גשוודינר דנו מה אפשר לפתח אצל נוביצקי שינצל את יתרונותיו ויהפוך אותו לקטלני ובלתי עציר. בהתחלה הם ניסו את לפתח את הסקייהוק סטייל קארים אבל נוכחו לדעת שנדרשת רמת מיומנות בלתי אפשרית ע"מ להצליח בכך, אז הם ויתרו ועברו לפתח את הזריקה תו"כ הישענות על רגל אחת. ואם נוביצקי לא הצליח, אני חושב שזה מעיד על הייחודיות והיכולת של קארים)
    נאש כמובן, שהוא ופיניקס של ד'אנטוני היו כמו הסערה המושלמת, מבחינת השתלבות של כידורים ייחודיים וסגנון משחק.
    דריימונד גרין שבלעדיו אין ג"ס של 5 השנים האחרונות (וגם, הגיע לאן שהגיע בזכות איי קיו כדורסל חריג ולא בזכות יכולות אתלטיות או כישרון יוצא דופן)
    כמובן שמאנו ג'ינובילי
    ולברון ג'יימס- הוא לא היה מחזיק כ"כ הרבה שנים בטופ ומגיע לאן שהגיע רק ע"ס האתלטיות והכישרון שהוא ניחן בהם- זו אינטלגנציית הכדורסל שהוא פיתח לאורך השנים, ויפה לראות את התהליך שהוא עבר ממפלצת אתלטית לשחקן כדורסל שלם

    השחקנים שציינתי הם שחקני ענק בקנה מידה היסטורי (גם גריר וסיקמה), אולם יש לא מעט גאונים, או נכון יותר לומר "שחקנים ייחודיים", שמצאו את דרכם לתרום גם בלי לבלוט באופן משחקם ולהיות כוכבי על, ומה שיפה בסטטיסטיקות מתקדמות שהן מספקות לנו יכולת להבין טוב יותר את אותם שחקנים ייחודיים.

    בכל מקרה, פוסט נהדר

      1. ניק קוליסון לדוגמה, שהיה אמן בסחיטת עבירות תוקף, רייג'ון רונדו על התפר (מסע הנדודים והיכולת הלא טובה שלו כמעט בכל קבוצה מחוץ לסלטיקס מורידים ממנו), סקוט סקיילס שהריץ נהדר את התקפת אורלנדו בשנות ה90 (שיא ליגה של 30 אס' למשחק), אלווין רוברטסון (הגארד הקשוח של הספרס בשנות ה80, אחד מ4 שעשו קוואדרופל דאבל, היחיד שעשה עם חטיפות), ברוס בואן…שחקנים ייחודיים שחצבו קריירה בעזרת שכל ואינטלגנצייה, ופחות בזכות מתנות פיזיות וכישרון כדורסל.

        1. ארבעה שהשיגו רשמית ק"ד. שניים נוספים השיגו בפועל ק"ד שלא יכולים להיות מוכרים רשמית כי בזמנם חישבו רק נק' וכ"ח ואס': וילט ווסט, ושניהם עשו זאת עם חסימות, כן גם וסט!!! כך שבפועל שישה השיגו ק"ד.
          בירד היה אמור גם הוא להשיג ק"ד אך במשחק נגד יוטה לאחר שבוסטון הובילה 64-90 בסוף הרבע השלישי בירד לא שיחק ברבע האחרון וסיים עם ט"ד ו-9 חט'. בסוף נשאל אם לא רצה לחזור למגרש כדי להשיג את החטיפה העשירית, והוא השיב: "לשם מה? כבר גרמתי להם מספיק נזק!"

כתיבת תגובה

סגירת תפריט