עובדות וסיפורי נ.ב.א (80), מהדורה אחרונה / רון טחן ועידו גילרי

הקדמה קצרה: זוהי המהדורה האחרונה שאערוך של "עובדות וסיפורי נ.ב.א", אך לפני מילות סיכום הפרויקט, השבוע נשמע את אחד מסיפוריו הרבים של ג'יילן רוז, נכיר שחקן יהודי חמום מוח, ונסיים עם הסיפור המרגש של ג'רו ולורן הולידיי.

1. באחד מאינספור הסיפורים שלו מהקריירה, סיפר ג'יילן רוז כיצד הוא זוכר תאקל שהיה לו עם פטריק יואינג הגדול.

לדבריו הכל החל כאשר יואינג ביצע עליו עבירה שלא נשרקה, דבר שמן הסתם הרגיז אותו.
בתגובה רוז ניסה לשלוח רגל ולהפיל את יואינג, שאמנם איבד את שיווי משקלו אך התייצב והתקרב אל רוז בפוזה מאיימת (להזכירכם, יואינג בחור די גדול).

אז כיצד השיג רוז את הנקמה?

באחת מפינותיו סיפר כיצד הבחין יום אחד בשדה התעופה בקופסה נעולה עם מדבקה כחולה עם השם של פטריק יואינג.

כשפתח את הקופסה גילה בה מוצר טכנולוגי חדיש לאותם ימים – טלוויזיה עם מכשיר וידאו מובנה.

בשלב זה רוז התקשר לחבר ילדות שהגיע לאסוף את המכשיר כדי לקחת אותו לביתו של רוז. 
רוז סיפר כי למעשה הוא שמר את המכשיר בביתו במשך שנים, כאשר כל בני משפחתו ראו אותו וידעו שמדובר ברכוש של פטריק יואינג – מכיוון שאת המדבקה לא ניתן היה להסיר.

2. עם חזרתו של עומרי כספי לארץ ה-NBA נותרה יתומה משחקנים יהודים.

זה אולי מפתיע אבל למעט מספר שנים מגומגמות בתחילת המילניום, השחקנים היהודים שמרו על הופעה די רציפה על מגרשי הליגה מראשית ימיה.

נכון שלרוב לא מדובר בכוכבים גדולים וג'ורדן פארמר או גל מקל מעולם לא היו בחירות לוטרי שקבוצות נלחמות על שירותיהם.

יחד עם זאת היו כמה יהודים שעשו גלים בבריכת ה-NBA לפני שהגיעו לליגה וגם בזמן ששיחקו בה.

אפילו לאחר שאמארה סטודומאייר גילה את שורשיו נראה שדי ברור ומוסכם שדולף שייז הוא השחקן היהודי המצליח בכל הזמנים.

כוכבה הראשון של הסירקיוז נשיונלס (הסיקסרס של ימינו) היה 12 פעמים אול סטאר, 12 פעמים בחמישיות העונה (מחציתן בראשונה ומחציתן בשניה) וזכה באליפות אחת ב1954/55.  
כרגע הוא גם היהודי היחיד שנכנס להיכל התהילה של הליגה.

אבל שייז לא היה היהודי שנבחר הכי גבוה בדראפט – הוא נלקח רק רביעי בדראפט ה-BAA של 1948.

ניל ווק היה הבטחה גדולה שלא התממשה אותה הפיניקס סאנס קיבלו בבחירה השניה של דראפט 1969, כפיצוי על ההפסד בהטלת המטבע על הבחירה הראשונה של אותה עונה העונה לשם לו אלסינדור (לימים קארים עבדול ג'באר).

הסנטר האקסנטרי מפלורידה דווא נתן 5 עונות יפות בתחילת הקריירה אבל פציעות חיסלו אותו והוא סיים את דרכו כשחקן במכבי ר"ג לפני שאיבד את היכולת ללכת.

אבל גם ווק לא היה ההבטחה הגדולה ביותר שיצאה מהמכללות לליגה.
את המקום הזה מאייש יהודי עצבני מניו יורק העונה לשם ארט היימן.

היימן, שהיה כוכב תיכונים במחוז נאסאו חוזר על ידי מכללות רבות.
הוא התחייב לצפון קרוליינה רק כדי להתחרט ברגע האחרון ולעבור ליריבה המושבעת והשנואה שלה – דיוק.

זה כמובן לא התקבל יפה ובמהלך התקופה שלו בקולג' הוביל למעורבתו במספר קטטות על המגרש במשחקים בין היריבות, כולל מהלומה לפניו של יהודי אחר – לארי בראון. 

להיימן הייתה נטייה להתעמת עם כל מי שסביבו.
אוהדים, שחקנים ובעיקר מאמנים.

למרות האופי הבעייתי היימן היה כוכב על המגרש.

הוא הוביל את המכללה לפיינל פור לראשונה בתולדותיה וסיים את הקריירה כמוביל שלה בנקודות בכל הזמנים (עד אז) בזמן שהוא נבחר לשחקן העונה במכללות עם 25 נקודת למשחק.

כך היימן הגיע לדראפט 1963 כמועמד הבכיר וזה בהחלט לא הזיק שהניו יורק ניקס היו הקבוצה בעלת הזכויות על הבחירה הראשונה.  

אחרי שהרויאלס השתמשו בבחירה הטריטוריאלית כדי לקחת את טום תאקר, היימן הפך ליהודי הראשון (והיחיד בינתיים) להיבחר ראשון בדראפט.

עונת הרוקי של היימן הייתה דווקא לא רעה עם 15 נקודות למשחק ובחירה לחמישיית הרוקיס, אבל האופי שלו היה בעוכריו והוא מהר מאד המאיס את עצמו על מאמניו, התחיל לעבור בין קבוצות עד שנפלט.

הוא התחיל לאבד את מקומו על המגרש ולעבור בין קבוצות הליגה. אחרי שנפלט מהליגה עבר לפיטסבורג מה-ABA, אך גם שם לא היה מרוצה למרות אליפות בה זכה כשהוא קולע 20 נק' למשחק.

בסופו של דבר הוא סיים את הקריירה לאחר 310 משחקים בלבד, כשברור לכולם שהוא יכול היה להיות כוכב הרבה יותר גדול.

3. אחת הדרכים של קבוצות ליצור מוטיבציה אצל שחקנים החותמים אצלן היא להכניס תמריצי בונוס על הישגים אישיים או קבוצתיים.  

מצד אחד יש לשחקן למה לשאוף, אבל מצד שני זה יכול לשים מראה לא תמיד נעימה לגבי הערך האמיתי שלו, או של הקבוצה.

ריקי רוביו למשל הרוויח בשלוש העונות האחרונות שלו 100,000 דולר כל עונה על תמריץ שנחשב לא סביר בסטנדרטים שלו (בהתאם להישגי העבר).

מה היה היעד החמקמק? רוביו היה צריך לסיים את העונה עם מעל 40% דיוק בזריקות מהשדה.  בעונה הראשונה של החוזה הספרדי לא התקרב בכלל למטרה (תרתי משמע).

בעונה השנייה ריקי הגיע לפגרת האולסטאר עם פחות מ-39% מהשדה, אבל אז הוא כנראה נזכר שיש לו משפחה להאכיל והתחמם כדי לסיים עם ניחשתם נכון, 40.2%.

המוטיב חזר גם בעונות הבאות כשרוביו התחממם מתישהו לקראת הסוף כדי לסיים עם  41.8%, ו-40.4% בהתאמה ולשמוע את צליל הקופה הרושמת: צי-צ'ינג.

כשקליבלנד החתימו את ברון דיוויס ב-2008 הם קיוו שהוא יעזור לקבוצה להתגבר על עזיבתו של אלטון ברנד (שהבריז לדיוויס אחרי ששכנע אותו להצטרף ואז נפצע ודי גמר את הקריירה).

יחד עם צעירים כאריק גורדון ודיאנדרה ג'ורדן לצד ותיקים כמרקוס קמבי וריקי דיוויס, בקליפרס קיוו להתעלות על ה-23 ניצחונות שהשיגו בעונה הקודמת.

כמובן שהציפיות לא היו בשמיחם וזה בא לידי ביטוי בחוזהו של דיוויס, שקיבל בממוצע 13 מיליון דןלר לעונה במשך 5 השנים של החוזה, אך גם בונוס נחמד בדמות עוד מיליון לעונה בתנאי שיצליח להישאר על המגרש במשך 70 משחקים ושהקבוצה תנצח מעל 30 בעונה.

בעונה הראשונה דיוויס סבל מפציעות ושיחק רק 65 כשהקבוצה ניצחה 19 פעמים בלבד.
עונה מאוחר יותר דיוויס כבר עמד בתנאי הראשון ושיחק 75 משחקים אבל הקליפרס הפסידו 18 מ-22 האחרונים שלהם כדי לסיים עם 29 בלבד.

באמצע העונה הבאה לקליפרס נמאס והם שלחו את דיוויס לקליבלנד יחד עם בחירת סיבוב ראשון, שלימים תהפוך לקיירי אירווינג.

4. לפני קצת למעלה מעשור, סוכן ספורט בוסני בשם אנאס טרנוויסביץ' פתח את העיתון כדי לקרוא חדשות, מבלי לדעת שבכך ישנה את חייה של משפחה שלמה.

הכותרת שצדה את עיניו של אותו סוכן לא הייתה קשורה לפוליטיקאי בוסני או למצב הכלכלי במדינה, כי אם לשוטר המתנשא לגובה של 2.13 מ' ושוקל כ-180 קילו, אשר לפי הדיווח ניצח בקטטה לא פחות מ-14 אנשים שתקפו אותו.

תגובתו של הסוכן הייתה לנסוע לעיר בה התרחש האירוע ולפגוש את גיבור הפרשה, מר האריז נורקיץ', כדי לשאול אותו שאלה אחת פשוטה: האם יש לו בן?

כפי שניחשתם, התשובה הייתה "כן" ואותו סוכן פגש לראשונה את יוסוף נורקיץ' בן ה-14.

לימים סיפר יוסוף: "הוא (הסוכן) הסתכל אליי, ואני הייתי בגודל רגיל, חייך ואמר ‘הילד הזה הולך להיות ב-נ.ב.א’. כולנו חייכנו, זה היה מטורף".

נורקיץ' החל לשחק כדורסל באופן סדיר, ולצד צמיחתו לגובה (2.13, כמו אביו), התגלה כשחקן כשרוני ביותר, עד שבשנת 2014 נבחר במקום ה-16 המכובד בדראפט.

5. יש סיפורים שחוצים את הגבולות המוכרים לנו ומעוררים השראה. כזה הוא הסיפור של ג'רו הולידיי ולורן צ'ייני.

כשג'רו הולידיי הגיע כפרשמן (שנה ראשונה באוניברסיטה) ל-יו.סי.אל.איי, הוא נחשב לאחד הכשרונות המבטיחים של אותו מחזור.

סביר להניח שהוא לא ידע הרבה על כדורגל. בוודאי לא על כדורגל נשים.

ואז, יום אחד ג'רו הגיע לראות משחק כדורסל של נבחרת הנשים כשאוהדת צעירה ניגשה אליו ושאלה  אותו האם הוא הכוכב המקומי דארן קוליסון, ואם אפשר לקבל חתימה.

כשהולידיי המובך חזר למקומו אישה צעירה מאחוריו פנתה אליו ואמרה: "אל תדאג, אתה הרבה יותר חמוד מדארן".

הבחורה הזו הייתה לורן צ'ייני.
באותו זמן הולידיי לא ידע מן הסתם שהבחורה שהייתה מבוגרת ממנו בשנתיים היא כוכבת נבחרת הכדורגל של המכללה כמו גם של נבחרת ארצות הברית, וכי כבר הספיקה לזכות במדליית זהב אולימפית.
השניים התיידדו בעקבות האירוע, ולמרות שהיו באותו זמן במערכות יחסים אחרות מספר חודשים לאחר מכן הם כבר הפכו לבני זוג.

בתום אותה עונה ג'רו הולידיי נבחר במקום ה-17 בדראפט על ידי פילדלפיה (4 מקומות לפני קוליסון, חברו לקבוצה), כשצ'ייני המשיכה מצידה להצטיין ותפסה לה מקום של קבע בהרכב נבחרת ארה"ב בדרך לזכייה במונדיאל (כולל שער בגמר) ועוד זהב אולימפי.

ב-2013 הם התחתנו, ודי במקביל הולידיי הועבר מפילדלפיה לניו אורלינס בטרייד.

על רקע הקושי הרב לנהל מערכת יחסים בזמן תוך כדי ניהול קריירה שמצריכה נסיעות תכופות, בשנת 2015 החליטה לורן לפרוש מכדורגל לטובת הקמת משפחה. 

בקיץ של 2016 לורן כבר הייתה בהריון וג'רו התכונן לחזור מהפציעה שסיימה לו את העונה הקודמת בפליקנס.

הוא היה לקראת עונת חוזה כשלורן התחילה להרגיש בכאבי ראש חזקים.
בדיקות רפואיות גילוי כי היא סובלת מגידול בראשה שלא ניתן היה להסיר במהלך ההריון מחשש לחייה וחיי התינוקת ברחם. 
לורן נאלצה לסבול מכאבים נוראיים, מה שהצריך את זירוז הלידה.


בשלב זה החליט ג'רו שלמרות תחילת העונה הצפוייה, הוא נשאר ליד לורן ויהי מה.
בצעד לא אופייני לשחקנים בליגה הוא הודיע להנהלת הפליקנס שהוא לוקח חופשה מהקבוצה כדי לתמוך באשתו, והמועדון, שזכה בעבר לא פעם לביקורות נוקבות החליט לעמוד לצידו ונתן לו את ברכתו.

הולידיי אמנם החמיץ את מחנה האימונים, אך זכה לראות את לידת בתו, ג'רו טיילר, ונשאר ליד לורן שעברה מספר שבועות אחר כך את הניתוח להסרת הגידול.

הוא נשאר לצידה גם במהלך ההתאוששות עד שבנומבר של אותה עונה המצב אפשר לו לחזור למגרש.

כשחזר הקבוצה הייתה במאזן נורא של 10-2, אך הרבה בזכות יכולת מצוינת של ג'רו הקבוצה התאוששה ואף הגיעה לסיבוב השני, כשהולידיי זכה בסיומה לחוזה חדש של 125 מיליון דולר חמש שנים.

וכאן חברים, הגיע הזמן להיפרד

כחלק מהניסיונות שלי לקדם את האתר ולהגיע לקהל חדש, העליתי לקראת סוף שנת 2015 בפני מידן בורוכוב ורועי ויינברג את הרעיון לפתוח פינה חדשה, בה נפרסם בעמוד הפייסבוק שלנו בכל שבוע מספר עובדות וסיפורים מעניינים מהליגה (במקביל לפרסום בפוסט שבועי באתר).

לאחר עבודה של באמת, אבל באמת אינספור שעות, בניתי רשימה התחלתית די מכובדת של סיפורים ועובדות (שעברו כולם בדיקות אימות), ויצאנו לדרך.

עם הזמן הפינה השתפרה, ובמקום להסתפק בציון נתונים יבשים בלבד (לדוגמא, ווילט צ'מברליין קלע פעם 100 נק' במשחק אחד), אספנו סיפורים מעניינים יותר ומעניינים פחות, כולל מהימים הראשונים של הליגה.

בתור מי שהיה אחראי על הפינה, הקדשתי המון זמן בחיפוש, עריכה ובדיקה של סיפורים חדשים, ובשלב מסוים כבר התעייפתי.
למזלי מי ש"בא לעזרת חבר" היה עידו גילרי, שהציל את הפינה עם עשרות פוסטים מקוריים, שהגיעו כולם כבר לאחר הליך אימות ובדיקה.

למעשה, יותר ממחצית מהפוסטים הקיץ הגיעו באדיבותו, כך שבמקום לציין את שמו אחרי כל פוסט שתרם, היה לי ברור שראוי לציין את שמו ככותב ראשי.

ובנימה זו, אחרי כ-4 שנים ו-80 פינות, אני מרגיש שהגיע זמני להיפרד מהפינה הזאת, שלדעתי בהחלט "עשתה את שלה".

היה לי לכבוד לשתף אתכם בעובדות וסיפורים מעניינים שמצאתי, לערוך סיפורים ששלחתם לי, וכמובן שלקרוא את כל התגובות.

מקווה שנהניתם,
רון.

נ.ב.
לכל הפינות הקודמות, כל שעליכם לעשות הוא ללחוץ על הקישור "עובדות וסיפורי נ.ב.א" כאן למטה.

לפוסט הזה יש 49 תגובות

  1. תודה רבה רון ועידו!
    קראתי את כל הפינות, חבל מאוד שנגמר אבל כמאמר הפתגם כל סוף הוא התחלה חדשה ואולי סיום הפרויקט המדהים הזה יפנה מקום לפרויקט טוב לא פחות.

  2. קודם כל, והכי חשוב –
    תודה. פינה שהפכה לאבן דרך של הופס.
    .
    ענק (תרתי משמע), הסיפור על משפחת נורקיץ'.
    עכשיו, מי ילמד אותנו בעתיד על מאורעות פנטסטיים שכאלו בעתיד? . . .

  3. רון ועידו תודה ענקית.
    בתור חובב נלהב של פריטי טריוויה איזוטרים זו הייתה אחת הפינות החביבות עלי.
    באמת.
    עם הזמן באמת לא הבנתי מאיפה הצלחת להגריל את כל הסיפורים האלה.
    אז תודה לשניכם על חפירות העומק
    🙂

  4. רון ועידו – תודה על פינה שהפכה להיות הדבר הראשון שאני מחפש בכל שבת (טוב כמעט). לא הולך ברגל להחזיק כזאת פינה כל כך הרבה זמן, ואתם הצלחתם לעשות את זה בצורה המענגת ביותר שיש.
    ולגבי הפינה היום – הסיפור של נורקיץ ואבא שלו ענק. לא הכרתי. הסיפור של ג'רו ואשתו ידוע, אבל עדיין אחד מהמרגשים ביותר שיש.

  5. רון תודה גדולה על היוזמה הנהדרת הזו שהתמכרתי אליה ברגע. אתה הבן אדם שהכי כיף לעבוד איתו בעולם. תמיד רגוע ומסביר פנים.
    לכל מי שדואג רון לא עוזב הוא רק מיצה את הפינה אחרי כל כך הרבה זמן. באותו עניין – אני לא מיציתי… מה שאומר שבקיץ הבא הפינה שוב תחזור. יש כבר כמה עשרות סיפורים בקנה וננצל את שנת החורף לצבור עוד.

    1. עידו ורון תודה רבה על פוסטים ענקיים הסיפור על נורקיץ יוצא מהכלל, אחת הפינות הממכרות באתר ללא ספק.
      .
      לגבי ריקי רובין פשוט לא מובן לי איך הוא לא שיפר את הקליעה שלו איך הוא נשאר כזה עצלן כל החיים, רוביו עם קליעה היה כנראה מקבל מקס

    2. התכוונתי להגיב שהפינה לא מיצתה את עצמה וישנן סיפורים רבים נוספים לספר.
      תגובתך הרגיעה אותי!

  6. אגב משהו שעלה בפייס ואין לי חותמת סופית עליו. אז אם יש מי שיודע ויש לו מקור טי ג'יי ליף יהודי או לא? לפי מה שאני יודע בראד ליף לא באמת יהודי ואוזרח בדרך לא דרך עם תעודות מזויפות. היו שטענו שאמו של טי ג'יי יהודיה אבל לא מצאתי שום ראיה לזה. בקיצור אם מישהו יכולל לשפוך אור נוסף…

  7. תודה לשניכם על עונג שבת (אני צורך אותו באתר, עקב מחסור בפייסבוק). כמי שחובב טריוויה, תמיד היה משהו מעניין ומפתיע לקרוא פה

  8. אחת הפינות האהובות עלי כי כמה וכמה מהסיפורים הכרתי, אבל כמה מהם לא לפרטי פרטים כפי שרון ועידו חפרו וגילו. אבל בסיפור אחד אני יכול לעזור.
    ארט היימן היה – לדעתי – גדול השחקנים היהודים. מה שהרס אותו היה אופיו. הוא היה עארס אשכנזי שגרם למהומות לאן שרק פנה. זה היה כמה שנים לפני שאני עצמי הגעתי ללונג איילנד, אבל שמעתי וקראתי ספורים עליו ועל לארי בראון שהדהימו אותי. השניים נולדו וגדלו כיריבים כעמט לכל הדרך: ארט במנהטן, ולארי בברוקלין. זה יאנקיס נגד דודג'רס בשנים ההן. בתיכון הם למדו בשני התיכונים שהמלחמה ביניהן לא הסתיימה עד היום ולא תסתיים לעולם – לונג ביץ' היי ואושיאנסייד היי. שתי עיירות שכנות, בימים ההן 90% יהודים שעבורם מיאמי ביץ' היתה יקרה מדי והם הפכו את לונג ביץ' ואושיאנסייד למיאמי ביץ' של ניו יורק ולונג איילנד (ברייטון ביץ' היה האתר השלישי, והיום הוא המיאמי ביץ' של היהודים מרוסיה). בין השניים היתה תחרות/שנאה/קנאה. מה לא. עד יום מותו של היימן, הוא ולארי לא דיברו, וזה כולל עוד מלחמה בין שתי שונאות – דוק (היימן) ואונ' צפון קרולינה (לארי בראון). זה שאימן פעם את הפועל חולון (ולפנהי זה את אדלפי ושכחתי את שמו – – נדמה לי שמסתיים ב-'סקי' אבל לא בטוח, שהיה מעורב בנבחרת המכביה של 1961, לארי בראון אמר "או אני או ארט". חששו מארט (שהיה מהסוג של סטיב צ'ובין, היהודי שהבאתי למכבי וכמעט הרס את כל ת"א ומכר כנראה משחק יורוליג לפנתיאקוס. כך אומרים) שיגרום למהומות, והעדיפו את בראון, שהיה השחקן שהביא לאמריקאים את הזהב (וכן זהב בנבחרת האולימפית בטוקיו ב-1964).
    ארט סיים את חייו בפלורידה, אבל לפני כן היה בעל חור שתייה די מפורסם במנהטן שלשם הגיעו הרבה שחקני NBA לשתייה וקישקושים. גם לארי בראון אינו תלית שכולה תכלת כשעבר מאימון של קבוצה אחת לשנייה ב-NBA ובמכללות (קנזס) ותמיד השאיר אדמה חרוכה. תמיד היון לבראון בעיות עם RECRUITING שלא היה נקי לחלוטין.
    אגב, דולף שייז הוא השחקן היהודי היחיד בהיכל, אבל ישנם בו כמה מאמנים יהודים

  9. באסה שזאת הפעם האחרונה… האוטופיה של אנשים צעירים היא שכלום לא יגמר,אבל הכול בזמן
    ג'יילן עקץ לו תטלויזיה אבל השאלה היא אם היה לו אומץ לספר על זה לפטריק!

  10. תודה רון על ההשקעה האדירה בפינה הזו. בזמן האחרון אני מגיב הרבה פחות אבל על הפינה הזו לא דילגתי ונהניתי גם אם לא כתבתי כלום. נשבע ששאלתי את עצמי לפני כמה ימים כמה עוד אפשר להמשיך עם זה? ותודה גם לגילרי שנתן יד ודחף ומשך חזק. אולי באמת הגיע הזמן לנוח קצת ומי יודע, אולי לחזור עם הפינה בהמשך.

  11. איכשהו הסיפור על נורקיץ' לא מפתיע בכלל. אם היו צריכים שאנחש מי אבא שלו, רוב הסיכויים שזו הייתה בערך התשובה השלישית שהייתי זורק.
    מעניין אם יש מקרים של סעיפים בלתי אפשריים כאלו שבעקבות טרייד פתאום הפכו קלילים להחריד. אם ברון היה מועבר מהקליפרס לקבוצה קצת פחות נוראית, היה פה מקום לסעיף במהדורה אחרת של המדור.
    ואם כבר מהדורות אחרות – מדור נפלא התחלת פה, רון. אני בטוח שימשיך ככה גם כשתעבור להשגיח (אה? אה? אני טמבל) מרחוק.

  12. רון ועידו תודה רבה וגדולה .
    רון נשמח לקרוא ממך מדי פעם גם לא בפינה שמחתי שזה מה שצפוי .
    עידו שמח מאד שלא מיצית .

  13. תודה רבה על פינה אדירה!
    אתם פורשים ממנה בשיא כמו ג'ורדן מהבולס. בטוח שאם תחזרו זה יהיה יותר מוצלח מהקאמבק שלו בוויזארדס. שנה טובה לכל ההופסים!

  14. תודה רבה על הפינה הזו לרון ועידו ותודת פרידה לרון (פרידה רק מהפינה הזו כמובן).
    וכב מצפה לחזרתה בקיץ הבא.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט